ישעיה פרק-ח עם מפרשים רבים

{א} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז: {ב} וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ: {ג} וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן (ס) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז: {ד} כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (ס) {ה} וַיֹּסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר: {ו} יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ: {ז} וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו: {ח} וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל: (ס) {ט} רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ: {י} עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: (ס) {יא} כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה לֵאמֹר: {יב} לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ: {יג} אֶת יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם: {יד} וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם: {טו} וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ: (פ) {טז} צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי: {יז} וְחִכִּיתִי לַיהוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ: {יח} הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְהוָה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן: (ס) {יט} וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים: {כ} לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר: {כא} וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה: {כב} וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח: {כג} כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם:

רש"י על ישעיה פרק-ח

{א} גליון . מגילה : בחרט אנוש . במכתב כתב אשר ירוץ כל אנוש הקורא בו אפי' אנוש כל שהוא ואפילו אינו חכם וכן ת''י כתב מפרש : למהר שלל . לבא סנחריב ולשלול את כל הון עשרת השבטים ולהחיש לבוז נבוכדנצ' אחריו את צדקיהו ודורו : {ב} ואעידה לי . גם באותן הימים בימי יהויקים על אותו פורענות שני עדים נאמנים האח' לבשרם רעה העתידה לבא עליהם אוריה הכהן שהרגו יהויקים שנאמר ( ירמיה כו ) וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרי' היערי' ויתנבא על העיר הזאת ועל המקום הזה את כל דברי ירמיה : ואת זכריהו בן יברכיה . בשנת ב' לדריוש עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ( זכריה ח ) אוריה סימן לזכריהו אם תראו שתתקיים נבואת אוריה תהיו מצפים שתתקיים נבואת זכריהו כשם שהעדותי בשל סנחרב עמוס וישעי' . עמוס לפורענותן של עשרת השבטים וישראל גלה יגלה ( עמוס ז ) וישעיה ( לקמן לב ) להבטחתו של חזקיהו כשימלוך : {ג} ותלד בן . הוא הבן עצמו שקראה הנביאה עמנו אל על שם שהיה הקב''ה בעזר של חזקיה כשימלוך וא''א לומר שבן שני הוא שהרי שנינו בשנת ד' לאחז נאמרה נבואה זו ובשנת ד' לאחז נהרג פקח וא''א שני בנים להוולד בשנה אחת בזה אחר זה וישעיה אביו קרא שמו מהר שלל על שם פורענות העתידה לבא על רצין ובן רמליהו שהיו באין ליטול מלוכה מבית דוד ותושבת מלכותו של חזקיהו : {ד} ישא את חיל דמשק . ויעל דמשק ויתפשה ( מלכים ב טז ) : ואת שלל שומרון . לאחר שנהרג פקח ומלך הושע עליו עלה שלמנסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד ונתן לו מנחה ושוחד ( שם טז ) הוא שלל שומרון כל אלה היה בשנת ד' לאחז : {ו} את מי השלוח ההולכים לאט . במלכותא דבית דוד דמדבר להון בניח כמי שלוחא דנגדין בניח , שלוח מעין הוא ושמו גיחון ושילוח שרצו להסיר את מלכות בית דוד בימי אחז לפקח בן רמליהו וכאן ניבא על שבנא וסיעתו שרצו למרוד בחזקיהו שמאסו בו על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים אלא אוכל ליטר' ירק ועוסק בתורה עליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ( משלי יג ) וראו את פקח בן רמליה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה והיו מליזין על חזקיהו ואומרין זה הגון להיות מלך אין זה מלך אלא רצין בן רמליהו היו ראויין למלוך בחייהן וזהו ומשוש את רצין וגו' אמר להם הקב''ה אוכלין אתם מתאוי' אני מביא עליכם אוכלין הרבה הנה ה' מעלה עליכם וגו' את מי הנהר העצומים תחת מי השילוח חלשים והנוחים : {ז} ועלה . הנהר : על כל אפיקיו . יתגברו מימיו לעלות על כל אפיקי מוצא מימיו . והלך . הנהר ממולא על כל גדותיו , על גדודיו הן שפתותיו הזקופות במקום שהנהר מושך בין גידודין זקופין והוא כבתוך מרזב : {ח} וחלף ביהודה . בארץ יהוד' : שטף . בחזקה : עד צואר . עד עיקר חוזק צוארם ות''י עד ירושלם ימטי : מוטות כנפיו . פרק קטן שבסוף הכנף קרוי מוט' וראיתי בתנחומא כמה הם מוטות כנפי התרנגול אחד מן ששים באוכלוסי סנחריב : מלא רוחב . ארץ יהודה : עמנואל . הוא שבט יהודה שהבטיחו הקב''ה להיות עמם בימי חזקיהו כדברי הנביאה שקראה שם בנה עמנואל : {ט} רעו עמים . לשון רעהו רעך כת''י איתחברו , התחברו יחד אוכלוסי סנחריב . וחתו . ותשברו : התאזרו וחתו . התאזרו בכל מיני גבור' וסופכם להיות חתים : {י} עוצו . לשון צווי : {יא} בחזקת היד . בהתגבר הנבואה עלי כשהוסיף לדבר עלי בדבר זה כמו שכתוב למעלה ויוסף ה' דבר אלי ( לעיל ז ) ובלשון זה אמר ( יחזקאל יז ) ויד ה' עלי חזקה לשון נבואה : ויסרני מלכת וגו' . הזהירני שלא להיות בעצת שבנא הסופר וסיעתו שנקשרו למרוד על חזקיהו כמו שמפורש ( בסנהדרין כו ) ויש רמז בספר הזה ( לקמן כב ) לך בא אל הסוכן וגו' : ויסרני . כמו וליסרני : {יב} לא תאמרון קשר . אתם סיעתו של חזקיה אע''פ שהם מועטים מסיעת שבנא לא תאמרו אחרי רבים להטות : לכל אשר יאמר העם הזה . שעם שבנא לפי שהוא קשר רשעים ואינו מן המנין וכן בקשר של עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים : ואת מוראו . העם הזה שהם אומרים לכם לירא מסנחריב ולהשלים עמו : לא תיראו ולא תעריצו . לא תאמרו חזק הוא כן ת''י לא תימרון תקוף : {יג} והוא מעריצכם . מחזיקכם : {יד} והיה למקדש . אותה עצה שיעץ שבנא ושיעץ פקח להשבית מלכות בית דוד יהיה לסימן פורענות לבא עליהם : למקדש . כמו התקדשו למחר ( יהושע ג ) : ולאבן נגף . שהרגלים נגפים בם לשון מכשול כמו בטרם יתנגפו רגליכם ( ירמיה יג ) פן תגוף באבן רגלך ( תהלים צא ) : ולצור מכשול . הוא לשון אבן נגף שהצור הוא אבן : לשני בתי ישראל . שבאו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלים ומי הם שני הבתים פקח בן רמליהו וסיעתו ושבנא וסיעתו : {טו} וכשלו בם רבים . ואותן האבנים יכשלו אלו וסיעתם שניהם יפלו ביד שונאיהם פקח נהרג שהרגו הושע וי' השבטים נפלו ביד סנחריב ושבנא יצא מירושלים כשעלה סנחריב מעליה לילך על תרהקה מלך כוש שטף שבנא וסיעתו והלך לו : {טז} ציר תעודה . כל זה מן הנבואה שנאמרה למעלה כי כה אמר ה' אלי ועוד זאת אמר לי צור תעודה לשון העדותי בכם היום לשון התראה קשור התראתי וחתום התורה על לב לימודי תלמידך ויראי שמים הנקראים לימודי ה' ואם תאמר אין לשון קשירה נופל בלימוד תורה נופל הוא בו שנאמר קשרם על לבך תמיד ( משלי ו ) : {יז} וחכיתי לה' . אמר ישעיה אני המחכה לה' המסתיר פניו מי' השבטים קויתי לו לאמת דברי אלה ולהושיע את בית דוד : וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו' . אין לך נבואה קשה כאותה שעה שאמר משה ( דברים לא ) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ואף בו ביום הבטיחם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ( שם ) . הנה אנכי והילדים וגו' . הם תלמידים שחביבין עלי כבנים יהיו לאותות ולמופתים שתתקיים תורה בישראל על ידם : {יח} הנה אנכי והילדים וגו' . לאותות . לשני אותות פורענות פקח כמו שנקרא הילד מהר שלל חש בז ותשועת בית דוד כמו שנקרא הילד עמנו אל זהו הישוב בענין לפי פשוטו ומדר' אגדה בבראשי' רבה על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא ילמדו תינוקות של בית רבן תורה אמר אם אין גדיים אין תיישים אם אין צאן אין רועה אגרום לו לסלק שכינתו אמר לו הנביא כל מה שאתה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל לא יועיל לך : {יט} וכי יאמרו אליכם . אמר רבי סימון בארה אביו של הושע בן בארי נבא שני מקראות הללו ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה וניבא אותם לגלות עשרת השבטים כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי ( והגלוהו עמהם ) כמה שנאמר ( ד''ה א ה ) בארה בנו נשיא לראובני ההוא אשר הגלה תגלת פלאסר : וכי יאמרו אליכם . האומות : דרשו אל האבות וגו' המצפצפים והמהגים . לשון גנאי הוא שאף הדבור אין בהם אלא כעופות הללו שמפטפטין בקולם לשון ציפצוף והגה נופל בעופות כסוס עגור כן אצפצף ( לקמן לח ) אהגה כיונה וכן מצינו לשון ציפצוף בקול נמוך שנאמר ( לקמן כט ) והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף : הלא עם אל אלהיו ידרוש . זו תהא תשובתכם הלא עם כמונו אשר לו אלהים כאלהינו אל אלהיו ידרוש שמא תאמרו לנו להיות כמותכם לדרוש צורכי החיים מן המתי' : {כ} לתורה ולתעודה . מחובר למעלה הימנו שמא נדרוש אל המתים לתורה ולתעודה בעד החיים להורות לנו מה נעשה כל זה לפי המדרש , ולפי פשוטו יש לפתור וכי יאמרו אליכם וגו' , גמר נבואתו הוא שאמר ויסרני מלכת בדרך העם הזה והוכיחו הקב''ה לנביא ולסיעתו של חזקיה כשיאמרו אליכם שבנא וסיעתו שיראו את חזקיה מבעט בעבודת כוכבים דרשו אל האבות ואל הידעונים ובררו בעבודת כוכבים באשר עשו אבות הראשונים והשיבו את המלוכה אל סנחרב . הלא ( כל ) עם אל אלהיו ידרוש . עובדים עבודת כוכבים ודורשי' בעד החיים אל המתים אף אתם יש לכם לעשות כן : לתורה ולתעודה . זו תהא תשובתכם שתשמרו את התורה כמה שנ' למעלה צור תעודה חתום תורה ולא תאמינו לדבריהם : אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר . מאחר שתשיבו לו תשובה זו תראו ותשמעו אם לא יהיו מודים כשרים שבהם לדבריכם ויאמרו כדבר הזה אמת אשר אין לו אלוה אוב וידעוני שום שחר אין ראוי לשחר פניו כן תירגם יונתן , ומדרש אגדה על עצמו אינו מזריח השחר שהרי עינים לו ואינו רואה ואיך יזריח על אחרים , ענין אחר אם לא יאמרו כדבר הזה , עתה תראו אם לא יאמרו אליכם כדבר הזה דרשו אל האובות אע''פ שאין לו שחר ולא ממש בדבר הזה לא יבושו מלומר אליכם : {כא} ועבר בה נקשה ורעב . מוסב למעלה מה אמור בתחלת הענין ויסרני מלכת בדרך העם הזה ופירש מה הוא הדרך לא תאמרו קשר לקשר עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים ופירש את עונשן והיה למקדש וכשלו בם וכל העניין : ועבר בה . העובר באותה הדרך שעוזבים את הקב''ה וסומכין על מלכי מצרים : נקשה . מאורע קשה : נקשה ורעב . נלאה בצרות קשות ורעב כי קושי ומצור ומציק ורעב יבא עליהם בימי מצור שלש שנים שצר סנחריב על שומרון : והיה כי ירעב . וקלל . בעגלים ובעלים שהיו עובדים להם . ופנה למעלה . לבקש מאת הקב''ה ולא ישמע כי יתחתם גזר דין וכן ת''י : {כב} ואל ארץ יביט . אולי ימצא עזר אשר שלח מלאכים הושע בן אלה אל סוא מלך מצרים ( מלכים ב י ) : והנה צרה . כי לא יעזרוהו וגם שבנא יצא לסנחריב לרעה לו . מעוף צוקה . עיפות צוקה : ואפלה מנודח . על ידי אפלה הוא מנודח שכן לשון נידוח נופל באפלה כמו ( ירמיה כג ) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה , ולאפלה הם מנודחים : {כג} כי לא מועף לאשר מוצק לה . כי מלך אשור אשר ניתן למוצק ולהצר לה לארצכם אינו עיף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים אחת בימי פקח ( מלכים ב טו ) אשר לקח את עיון ואת אבל מעכה ואת קדש ואת הגליל כל ארץ נפתלי והגלות ההיא בשנת ד' לאחז ובשנת שתים עשרה ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה מקרא זה ( בדברי הימי' א ה' ) וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז תחלת מרדו של הושע בן אלה כענין שנאמר ( מלכים ב יז ) וימצא מלך אשור בהושע קשר וגו' לאחר שנשתעבד לו שמנה שנה ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי אבל יש ללמוד מברייתא דסדר עולם והשלישית בשנת שש לחזקיה שנת תשע למרדו של הושע אשר נלכדה שומרון היא עיר המלוכה וגלו כולם וזה האמור כאן כי לא עיפות לאויב אשר הוא מוצק לה לארץ ישראל האמורה בעניין ואל ארץ יביט : כעת הראשון הקל ארצה זבולן . הגלות הזה האמצעי קלה תהיה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון ונפתלי שאף בשנייה לא הגלה אלא שני המטות וחצי המטה שבעבר הירדן אבל האחרון מסע השלישי הוא : הכביד . טיאט את הכל כמכבד את הבית ויש לפרשו אף לשון כובד לפי עניין המקרא שפתח ראשונה בלשון הקל ארצה זבולן והאחרון הכביד וכשאמר ישעיה נבואה זו כבר גלו הראשונים : דרך הים . אותן היושבים על ימה של טבריה היא ארץ נפתלי שנ' ים ודרום ירשה ( דברים לג ) : עבר הירדן . היא גלות שנייה של ראובן וגד : גליל הגוים . היא כל ארץ ישראל שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל מתאוין לה ובאין לה לסחורה כענין שנ' ( ירמיה ג ) נחלת צבי צבאות גוים ויונתן תירגם לשון אחר :

מלבי"ם על ישעיה פרק-ח

{א} גליון. מגלה היא מן הכפולים, שרשו גלל, וענינו ספר העשוי להיות נגלל כס''ת שלנו. ומגלת ספר, ספר העשוי בגלילה. מגלה עפה, שמגלה זו לא נגללה אז רק נכפלה. אבל גליון, מנל''ה, שרשו גלה, לוח של קלף קשה, יציירו בו צורות משוחים בששר ותולים אותו על הקיר גלוי לא נגלל : בחרט אנוש. חרט שם המכתב נהגו בו החרטומים בימי קדם לצייר מושגים וענינים ע''י תמונות מוסכמים ביניהם מן חיות עופות בני אדם אילנות וכדומה (היראגליפענשריפט) וחרטומי מצרים השתמשו בו, וע''ז אמר (שמות לב) ויצר אותו בחרט, שצייר תחלה צורת העגל בכתב חרטום. וחרט אנוש נקרא אם ציירו המושגים על ידי תמונת אנשים, ציור של אנשים, כמו פה שצוה ה' אל הנביא שיצייר ציור מהר שלל, על ידי תמונות אנשים מצוירים לוחמים והורגים בוזזים ונהרגים ונבזזים, וע''כ היה צריך גליון גדול לצייר עליו שני מחנות, מחנה מנצחת, ומחנות ארם ואפרים מנוצחים : מהר שלל חש בז. יש הבדל בין שלל לבזה. שלל, הוא הרכוש והקנינים הנשאר בעיר אחרי נפול בעליהם במלחמה, מענין השמטה. כי ישל זיתך, אף שלא בזזוהו עדיין, אבל בז לא יקרא עד אחר שבוזזים אותו איש לו וע''כ נמצא פעל בז על השלל, ושלל הערים בזונו לנו (דברים ג'), וכן לשון חלוקה, ארדוף אשיג אחלק שלל (שמות טו), ולא נמצא לשלול בז, או יחלק בז, וכן נמצא לשון שלל על הצלת נפשו, והיה לך נפשך לשלל (ירמיה כח ט', לח ב', לט י''ח, מ''ה ה'). ר''ל להשמטה מן ההורגים, גם מצאנו שלל שלא בעת מלחמה, כמוצא שלל רב. ובזה אמר פה תחלה מהר שלל, יהיה הכל שלל והפקר בההרג בעליהם ואח''כ יחיש האויב לבוזזו, וע''כ תפס פעל מהר אצל שלל ופעל חש אצל בזה, למ''ש למעלה (ה' יט) כי מהר הוא בבחינת הזמן ונופל על שלל שנעשה מאליו, וחש הוא בבחינת האדם המזדרז. ונופל על בז שנעשה ע''י בני אדם : {ב} ואעידה. יש מחליפים הא' בה', וי''א שהוא עתיד במקום עבר ולמש''פ נכון : עדים. מעיד כולל גם ההתראה שהעד מתרה בו, וזה המבדיל בינו ובין עונה, וע''כ יצדק שם זה על הנביאים המתרים ומזהירים : {ד} ישא. להמפ' חסר הפועל, ולדעתי מוסב על הנער : {ו} השלח נהר גיחון. משחו אצלו את שלמה (מ''א א'), וחז''ל בהוריות (י''א) כריתות (ה') : ומשוש. שם, סמוך למלת את, וכן מקום לא ידע אל : {ז} אפיקיו. צינורות להגרת המים, מלשון נפק בארמי, או משמש עם פעל התאפק דבר והפוכו : {ח} וחלף, ועבר. חליפה דרך עראי, ואינו עושה רושם, והעברה בקביעות. אם עובר מקצה לקצה נקשר עם את, ובמקום עצמו נקשר עם ב' : מטות. שרשו נטה, והדגש למלאות הנו''ן, שכמו שנמצא על האהל פרישה ונטיה, ויפרוש את האהל, ויט אהלו, כן בכנף, יפרוש כנפיו אם פורש למעלה, ונטיית הכנפים אל הצדדים : {ט} רעו. מענין התחברות, ריעך וריע אביך : וחתו. מענין שבר, ושרשו חתת : {י} עצו עצה, דברו דבר. העצה היא ענין עיוני, דורש הטוב שבאמצעיים האפשריים להגיע אל התכלית, ואז נאמר שמיעץ, ועת הסכים וגמר בלבו הטוב והקרוב מכל צדדי האפשר, נקראת הסכמה זאת עצה. והדבר הוא ענין מעשי, שדובר לעשות ולפעול, ויפול אם לפני העצה, עת שמסכים על איזה תכלית מרוצה אצלו, למשל ללחום, נאמר שדבר דבר, ואח''ז מיעץ עצה על האמצעיים, ובכזה אמר (שופטים כ' ז') שימו לכם דבר ועצה הלום, ואם אחר העצה אם פוקד לעושי רצונו להוציא עצתו אל הפועל, ובכזה אמר (שם יט ל') עוצו ודברו. וכן פה על כונה זו : {יא} בחזקת היד. כמו ויד ה' עלי חזקה : ויסרני. תוכחה, בא לרוב בין אנשים שוים. ומוסר בא לרוב, מן הגדול אל הקטן : {יב} קשר. כן נקרא קשר המרד על שמתקשרים לרוב בשבועה : מוראו. מציין היראה כעצם מופשט : תעריצו. ערץ מענין מורא בא תמיד בקל, ולכן פרשתי פה ענין חוזק, ועריץ הוא יותר מן גבור, שמתאר את הגבור, כגבור עריץ (ירמיה כ' יא), ר''ל גבור מופלג בגבורתו : {יד} למקדש. ארמון משגב, כי מקדש מלך הוא (עמום ז') : אבן נגף. צור מכשול. צור קשה מאבן, וההבדל בין נגף ומכשול הוא, א) הנגף מתנגפים בו בעצמו, ובהמכשול נכשלים רק בסבתו, ב) נגף רק נגיפה והכאה, פן תגוף באבן רגלך, והמכשול גורם נפילה לגמרי, שנפילה סמוכה אצל מכשול בכל מקום : לפח ולמוקש. מובדלים בב' דברים, א) הפח, צד ואינו מזיק, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, והמוקש, צד ומזיק, במוקשים ינקב אף (איוב מ'), ב) המוקש, הוא הסבה הנמצא בפח שבו ילכד החי, והוא הלוכד בעצמו, וע''כ הונח על כל דבר מזיק שם מוקש, ובפעל פן תוקש בו, אבל הפח, אינו צד רק ע''י המוקש, התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה (עמום ג' ה') : {טז} צור. מענין צורה, כמו ויצר אותו בחרט (שמות לב) : תעודה. מענין עדות, וב' בלמדי, הוא ב' הכלי : {יז} וחכיתי, וקויתי. חכה הבא על התקוה מתקרב אל השמות המורים על המתנה כמו וחכינו עד אור הבוקר (מ''ב ז' ט'), ממתין על דבר שיבא בעתיד : {יח} לאתות ולמופתים. כבר בארתי בפי' התורה, ההבדל בין אות ומופת, כי האות רק לסימן בלבד בין שהוא טבעי או נשגב מן הטבע, והמופת מציין רק דבר הבלתי נתון תחת חקי הטבע, או לפחות דבר זר בעיני אנשים, מפליא רואים, עד שלא בא לסימן אל דבר אחר חוץ ממנו, כי הוא דבר נרצה לעצמו מצד עצמו, ופה קריאת שמות הילדים עמנו אל, ומהר שלל, היה אות. וציור המגלה בחרט אנוש, וכל העתיד לבא לא היה סימן רק הגדת העתיד כהוייתו, וזה היה המופת : {יט} האבות. שואלים במתים (ש''א כח), וכן הידענים, מכניס עצם מת תוך זרועו ושואל בו (סנהדרין סח) : {כא} נקשה. קשה יום, קשה עורף, שסבל מאורעות קשות. והקשה אליהם וישלם : וקלל במלכו. לא נמצא בשום מקום קללה שאחריו ב' שיהיה הב' סימן הפעול, וע''כ באורו וקלל בשם מלכו, כמו ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו (ש''א יז), וחסר הפעול, ויקלל את יומו, או עצמו : {כב} צרה, צוקה. הבדלם הוא כי צרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא הצוקה הפנימית, צרה היא מענין צר ומצור, וראשית הנחתו על צרירת האויב על עיר להלחם עליה לתפשה, אל תצר את מואב, והושאל ממנו אל כל צרה הבאה ע''י סבה חיצונית, צרת חולי ומכאוב, צרת עוני, צרת בנים, ודומיהם. אבל צוקה, היא הצקת הנפש לאדם עד שמואס בחייו (פערצווייפלוגג) וימצא צוקה בלא צרה, שלפעמים יקוץ האדם מעמדו, ורוחו הפנימי כים נגרש, וים הדמיון ישא שאון דכיו עליו להרעיש את שלומו על לא דבר, ויגד לה כי הציקתהו (שופטים יד), ויתקבצו אליו כל איש מצוק (שמואל א' כב), וכן יהיה צרה בלא צוקה באדם אשר ככפיר יבטח ולא יחוש לפגעי הזמן אשר סביב שתו עליו, לפ''ז כשאומר במצור ובמצוק אשר יציק לך אויבך (דברים כח), צרה וצוקה (צפניה א', תהלות קי''ט, משלי א'), ר''ל צרת אויב מבחוץ, וצוקת הנפש פנימה, כי עת יפגשו את האדם שני אלה, מכתו אנושה, כי המציר דרכו להסתתר בבית עד יעבור זעם. והמציק דרכו לצאת ולשוטט בחוצות להקל דאבון נפשו לרוח היום, אבל המציר ומציק, אין לו תקנה : חשך, ואפלה. אופל קשה מחשך, חשך רק מניעת האור השמשי, והאופל בשלא יגיה גם אור ירח וכוכבים, וכן (איוב ג') היום ההוא יהי חשך, הלילה ההוא יקחהו אופל, קלל כ''א לפי ענינו, (ועיין לקמן נ''ח י', נ''ט ט') :

חומת אנך על ישעיה ח׳

ח׳:קכ״ח א׳ ואעידה לי עדים נאמנים וכו'. עמ"ש סוף מכות ומה שכתבתי בעניותי בקונט' ראש דוד פ' ואתחנן בס"ד: ח׳:קכ״ט א׳ קרא שמו מהר שלל חש בז. פירש רש"י ז"ל דהוא הבן עצמו שקראתו הנביאה אמו עמנו אל ע"ש ולדעת מי שפירש דהנה העלמה דכתיב לעיל קאי על אשת אחז פשט הכתובים מתישב יותר דהאות דהנה העלמה היה באשת אחז וא"ש טפי דאחז עצמו אינו מכיר בעיבורה. והיא קראה שם לילד עמנואל ובאשת הנביא כתיב ואקרב אל הנביאה וה' לו ציוה לנביא שיקרא לילד מהר שלל חש בז. ולעיל כתיב כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב וכו' והכא כתיב בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי וכו': ח׳:ק״ל א׳ ישא את חיל דמשק ואת שלל שומרון וכו'. וזה רמז בשם מהר שלל חש בז. כי מהר שלל רמז ישא חיל דמשק. חש בז רמז שלל שומרון. ואפשר לרמוז מהר שלל חש בז ר"ת מהרה הריגת רצין שאמר לבוז לירושלם חיל שומרון במהרה זולל. ויש להבין אמאי אצטריך תרתי לכתוב בגליון בכתב מפרש למהר שלל חש בז וגם לקרוא שם לילד מהר שלל בז. ואפ' לומר דרך דרש ורמז שהם שני ענינים שונים. במ"ש בסנהדרין דף צ"ד דבמפלת אנשי מלחמת סנחריב על ידי המלאך ובאו אנשי ירושלם ליקח ממונם נסתפקו דבכלל היה ממון עשרת שבטים ואיך יקחוהו ואמר להם נביא שמותר ע"ש. ואפשר דמקדם קדמתה רמז להם ה' שיכתוב הנביא בכתב מפרש למהר שלל עשרת שבטים לסנחריב ואחר שהיה בידו חש בז תכף הותר לישראל. אך הדברים סתומים ונסתפקו ואני עני בפתח עינים שם כתבתי בספק זה. והנביא התיר להם וכבר ידע הנביא דזו היתה כוונת ה' זאת לפנים. א"נ לפי פשוטו כמו שפירש רש"י ז"ל דהכתוב בגליון הוא על עשרת שבטים שיבא סנחריב לשללם ולהחיש לבוז נבוכדנצר אחריו (ו)את צדקיהו ודורו. ושם הילד הוא על דמשק ורצין ושומרון שיפלו ביד סנחריב: ח׳:קל״ב א׳ את מי השלוח ההולכים לאט. פירש"י ז"ל מעיין ושמו גיחון וכו' ועמ"ש רש"י ז"ל פ"ק דברכות דף יו"ד והרב גט פשוט דף פ"ז ע"ג ע"ש: ח׳:קל״ד א׳ עד צואר יגיע. תרגם יונתן עד ירושלם ימטי שבה בית המקדש הנקרא צואר כמשז"ל על פ' על צוארי בנימין או מצודת ציון כמו שפירש"י על פ' כמגדל דוד צוארך: ח׳:קל״ה א׳ רועו עמים וחותו וכו'. אפשר דרך טבע להצליח במלחמה צריך שיהיה שלום ביניהם והיו לאחדים באהבה ואחוה. והב' שיהיו גבורים והג' שיהיו כלי זיין טובים מאד. ולז"א רועו עמים שאתם מבקשים להיות חברים וחותו כי לא יועיל לכם. התאזרו לבקש גבורים התאזרו בכלי זיין וחותו והיא לא תצלח: ח׳:קל״ו א׳ עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום וכו'. אפשר דשרי החיילים עיניהם ישיתו לעשות כמו שידעו דחיל אחר עשו והצליחו בהמצאה אחת ומהם יקחו לעשות כמותם וז"ש עוצו עצה שכבר היתה בעולם והיא עצה נכונה ותופר. דברו דבר שאתם נזהרים בדבריכם לפתוח הפה תדיר לטובה כי מסורת היא ברית כרותה לשפתים ועם כל זה לא יקום כי עמנואל:

מצודות ציון על ישעיה פרק-ח

{א} גליון . הוא מל' מגילה ונקרא ע''ש סופו כמו ובגדי ערומים תפשיט ( איוב כב ) והדומים : בחרט . ענינו עט וקולמוס ודומה לו ויצר אותו בחרט ( שמות לב ) : חש . ענין מהירות : {ג} הנביאה . כן תקרא אשת הנביא : {ד} חיל . הון ועושר : {ו} השלוח . שם נחל קטן : לאט . בנחת וכן אתנהלה לאטי ( בראשית לג ) : {ז} אפיקיו . הוא המקום שנגרים שם המים בחוזק וכן כאפיקים בנגב ( תהלים קכו ) . גדותיו . הם שפתי האפיקים וכן והירדן מלא על כל גדותיו ( יהושע ג ) : {ח} וחלף . ועבר : מוטות . מל' הטיה : כנפיו . מל' כנף : {ט} רועו . ענינו שבירה ורציצה כמו תרומם בשבט ברזל ( תהלים ב ) : וחותו . גם הוא ענין שבירה כמו יחת אפרים מעם ( לעיל ז ) : התאזרו . התחזקו כי האזור במתניו הוא מחזק ומזרז ביותר : {יב} קשר . ענין אגודה אחת : תעריצו . ענין חוזק כמו כגבור עריץ ( ירמיה כ ) : {יד} למקדש . ענינו ארמון משגב וכן כי מקדש מלך הוא ( עמוס ז ) : נגף . ענין הכאה : {טו} ונוקשו . יפלו בהמוקש : {טז} צור . ענין קשירה כמו מי צרר מים בשמלה ( משלי ל ) : תעודה . ענין התראה ע''ש שדרך להתרות בעדים לבל יכחיש והתורה נקראת כן על שהיא מלאת מהתראות ואזהרות . חתום . ענין סגירה כמו הספר החתום ( לקמן כט ) : בלמדי . ר''ל בתלמידים וכן וכל בניך למודי ה' ( לקמן נד ) : {יז} וחכיתי . ענין תקוה כמו אשרי כל חוכי לו ( לקמן ל ) : {יט} האובות . המעלים את המת לשאול ממנו עתידות : והידעונים . המכניסים עצם חיה ששמה ידוע והעצם מדבר ע''י כשוף : המצפצפים . כן נקרא השמעת קול העוף כמו ופוצה פה ומצפצף ( לקמן י ) : והמהגים . כן נקרא השמעת קול היונה כמו אהגה כיונה ( לקמן לח ) : {כ} לתורה . באה הלמ''ד במקום בי''ת וכן ישבת לכסא ( תהלים ט ) ומשפטו בכסא . ולתעודה . כן נקראה התורה עם שאמר לתורה אמר גם לתעודה וכן אדמת עפר ( דניאל יב ) והדומים : שחר . ענין זוהר ואורה והוא מל' אור השחר : {כא} נקשה . מל' קשה : והתקצף . מל' קצף וכעס : {כב} מעוף . ענין חשך כמו תעופה כבקר תהיה ( איוב יא ) : {כג} מועף . מל' עיפות : מנודח . מל' דחיה : מוצק . מל' צוקה וצרה : גליל . ענין סבוב :

מצודות דוד על ישעיה פרק-ח

{א} בחרט אנוש . לפי שהיה זה במראה הנבואה אמר לו שיכתוב זה בחרט אנוש במעשה ממש ולא במראה הנבואה לבד : למהר שלל . ר''ל למלאות הגליון באמרים שיהיו מורים על מהירות בוא זמן השלל מן דמשק ועל מהירות בוא זמן הבזה של שמרון : {ב} ואעידה . אלה דברי ישעיה שאמר אחר שכתבתי הדברים האלה העדתי לי עדים נאמנים ר''ל החתים עליו אלה העדים שתהיה כתובה וחתומה בעדים שכן תהיה בקרוב . אוריה הכהן . יתכן שהוא אוריה כ''ג שהיה בימי אחז : זכריהו . יתכן שכן היה שם אחד מחשובי ירושלים בזמן ההוא , וחז''ל אמרו שאוריה הוא שניבא בימי יהויקים וזכריהו הוא שהיה בתחילת בית השני ופירשו שאמר המקום כאשר תתקיים נבואת פורעניות אוריה תהיה לעדות שתתקיים נבואת נחמות זכריה : {ג} ואקרב . אח''ז קרב אל אשתו ותהר וכו' : מהר שלל וכו' . להיות לאות על דברי הגליון : {ד} בטרם ידע . עדיין לא היה בו דעת לקרוא אבי ואמי : ישא . הנושא ישא והוא מקרא קצר : לפני מלך אשור . כי הוא ישללם כמ''ש ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה וכו' ( מ''ב יב ) ונאמר עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וישב לו מנחה ( שם יז ) וזהו השלל ושניהם היו בימי אחז : {ה} ויוסף וכו' . עוד הוסיף לדבר עוד בדבר רצין ובן רמליהו : {ו} כי מאס . רבים מאנשי יהודה מאסו במלכות בית דוד כי היתה חלושה מול מלכות אפרים והיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו : את מי השלוח . המשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה : ומשוש . ר''ל בוחרים המשוש וההשתררות אשר עם רצין ובן רמליהו : {ז} ולכן . על שמאסו בנחל קטן : העצומים . המרעישים בקול גדול : את מלך אשור . ר''ל הוא הנמשל להמים העצומים ואותו יעלה עליהם : ואת כל כבודו . יעלה עמו כל כבוד עשרו כי יהיה לבו נכון בטוח להתגבר על כל ואין פחד מלחמה לנגד עיניו . יעלה וכו' . ר''ל במרבית אנשיו יכסה פני תבל : {ח} וחלף ביהודה . יעבור בארץ יהודה וישטוף ויעבור להלן ר''ל יכבש ערי בצורות ויצר על אחרות : עד צואר יגיע . יבוא עד חוזק הצואר והוא ירושלים ולפי שהמשילו למי הנהר אחז לשון סכנת מים שוטפים אם מגיע אל הצואר : מטות כנפיו . התפשטות מחנהו יהיה מלא רוחב ארצך אתה עמנו אל והוא יהודה שהבטיחם המקום להיות עמם כאשר יורה שם עמנואל בן העלמה אשת אחז : {ט} רועו . אתם חיל סנחריב שברו עמים רבים ואח''ז תשברו גם אתם : והאזינו וכו' . הבאים ממרחק לעזרת סנחריב האזינו אמרי וחדלו לכם : התאזרו . התחזקו במלחמה ובסוף תשברו וכפל הדבר לחזק הענין : {י} עצו וכו' . התייעצו מה לעשות ומה בכך כי הלא תופר : דבר וכו' . דברו דבריכם אבל לא תתקיים כי עמנו אל ולא יעזבנו בידכם : {יא} כי כה אמר ה' אלי . חוזר למעלה שאמר עצו עצה ותופר וכן כי כה אמר ה' אלי שיופר עצתכם וכו' : בחזקת היד . ר''ל יפר עצתם בחוזק יד ובזרוע נטויה כגבור ואיש מלחמה כי יכה כל חילו הרב : ויסרני . גם הוכיח והזהיר אותי מלכת בדרך העם הזה והם שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ''מ לא עם סנחריב : לאמר . וכה אמר אלי : {יב} לא תאמרון קשר וכו' . ר''ל עם כי שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ''מ לא תאמרון להתקשר ולהתחבר לכל אשר יאמר העם הזה בקשר המרד : ואת מוראו . לא תיראו מפחד סנחרב : ולא תעריצו . ולא תתנו לו בפה העריצות והחוזק לומר עליו שהוא חזק ביותר כאשר יאמרו העם הזה : {יג} אותו תקדישו . ר''ל השענו בה' וקדשו שמו : והוא מוראכם . ורק הוא לבד יהיה מוראכם ר''ל לא תפחדו ממי כי אם ממנו יתברך : והוא מעריצכם . והוא יתן לכם עריצות וכח מול האויב : {יד} והיה למקדש . המקום ב''ה יהיה לשני בתי ישראל והם חזקיה וסיעתו ושבנא וסיעתו לאחד יהיה לארמון משגב ומגדל עוז להשגב בה והוא חזקיה וסיעתו כי ינצלו מיד סנחריב ולאחר יהיה לאבן נגף ולצור מכשול והוא שבנא וסיעתו כי אחר שהשלימו עם סנחריב ויצאו אליו נאבדו כולם : לפח ולמוקש . חוזר למעלה לומר למה יהיה לאחד לאבן נגף וכו' לפי שהוא היה לפח ולמוקש להמלך היושב בירושלים והוא חזקיה : {טו} וכשלו בם . בהאבן הנגף ובהצור המכשול יכשלו רבים והם סיעת שבנא : ונפלו וכו' . כפל הדבר במ''ש לחוזק הענין : {טז} צור תעודה . אולם קשר התעודה וכפל במ''ש ואמר חתום התורה בלב התלמידים למען לא ישכחו אותה כי לולי זאת לא אהיה להם למקדש וארמון משגב : {יז} וחכיתי לה' . כהתימו לדבר דבר ה' אמר אקוה לה' שכן יהיה עם כי עתה הוא המסתיר פניו מבית יעקב הם עשרת השבטים לא יסתיר פניו מבית יהודה אם ישמרו התורה : וקויתי לו . כפל הדבר במ''ש לחזוק הענין : {יח} הנה אנכי . רצה לומר הנה המעשה שעשיתי אנכי והוא כתיבת הגליון ושמות הילדים אשר נתן לי ה' והם שאר ישוב ומהר שלל חש בז שהמה לאותות ולמופתים בישראל רצה לומר לרמז על הקירות אותם דעו שהכל נאמר מעם ה' וכו' ולא מלבי נעשו הדברים : {יט} וכי יאמרו אליכם . ואם המסיתים יאמרו אליכם דרשו הדבר אל האובות ואל הידעונים והם יגידו לכם את האמת כן הוא כי יפתו אתכם לומר הלא תראו שהם מצפצפים ומהגים וא''כ יש ממש בהם ויוסיפו עוד לומר הלא כל עם מהאומות דורש אל אלהיו עכ''ז בעד דברי החיים ידרשו אל המתים רצה לומר , ישאלו באובות לדעת אם האמת הוא כדברי החיים ולא יחשבו זאת לעון ולמכחיש באלהיו ומדוע לא תעשו כמוהם : {כ} לתורה ולתעודה . ר''ל הריני נשבע בתורה אם לא יאמרו המסיתים דברי הבאי כדבר הזה אשר נראה לעין כל שאין לו זוהר ובהירות כי אין להדמות אמונת עבודת כוכבים לאמונת האל ורצה לומר כמו שהראיה הזה הוא הבל ואין בו ממש כן יהיו כל הראיות שיביאו וכאומר השמרו בנפשותיכם לבל תהיו נפתים להם כי כל אמריהם אמרי נואש : {כא} ועבר בה . ומי שעבר בדרך הזה לדרוש באובות והם בני עשרת השבטים : נקשה ורעב . בא עליו מאורע קשה וסבל הרעבון כי נחסר לחמו : וקלל במלכו ובאלהיו . כי לא מצא עזר לא ממושלי ישראל ולא מעגלי הזהב והבעלים שעבדו : ופנה למעלה . לבקש עזר מאלוה האמיתי וכאומר הוא פנה אבל לא הועיל כי כבר נחתם הגזר דין : {כב} ואל ארץ יביט . אולי ימצא עזר ממושלי ארץ : והנה צרה וחשכה . כי לא מצא עזר : מעוף צוקה . צרה חשיכה וכפל הדבר במ''ש : ואפילה מנודח . יהיה מנודח אל האפלה : {כג} כי לא מועף . כי לא יהיה עייפות ותשות כח להעם אשר הועמד להיות לה למוצק ולהצר כי שלש פעמים יבא עליהם : כעת הראשון . גלות האמצעית תהיה קלה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון וארץ נפתלי וכן בגלות האמצעית לא יגלה רק אותם שבעבר הירדן : והאחרון הכביד . אבל גלות האחרון יכבד מהם כי הכל יגלו . דרך הים . עכשיו מונה סדר גלותם ואמר בתחלה גלו היושבים דרך ימה של טבריה והיא ארץ נפתלי שנאמר בו ים ודרום ירשה ( דברים לג ) וזה היה בימי פקח בן רמליהו כמ''ש במ''ב והוא בשנת ד' לאחז : עבר הירדן . אח''ז גלו אותה שבעבר הירדן כמ''ש ויער וכו' ויגלם לראובני וכו' ( דה''א ה ) וזה היה בימי הושע בן אלה והיא בשנת י''ב לאחז כן משמע בס''ע : גליל הגוים . אח''ז גלו כולם בסוף ימי הושע והיא בשנת ו' לחזקיה כמ''ש במ''ב , א''י בכללה נקראה גליל הגוים שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל היו מתאוים לה ובאין לה לסחורה כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים ( ירמיה ג ) וכ''ז חוזר למעלה שאמר לא תהיו נפתים אחר המסיתים לדרוש באובות כי בני עשרת השבטים דרשו באובות והגיע להם הרבה מהרעות :

 

מנחת שי על ישעיהו ט׳

ט׳:קע״ח א׳ לא הגדלת השמחה. לו קרי: ט׳:קפ״א א׳ שמו פלא. כתוב במכלול דף רמ"ז ויקשרא שמו פלא הפ"א בצירי וכל שאר פלא בסגול. אמנם בחלק שני מהמכלול שהוא השרשים כתיב שהוא בשש נקודות. ולפי דעתי טעות נפל בשרשים שלנו וצריך לומר בחמש נקודות ודבר הלמד מענינו היא שהרי כבר כתב קודם לכן והשם עשה פלא בשש נקודות וכן בספר בעל הלשון שכל דבריו הם מהשרשים כתיב והתואר ב' נקודות פלא לית בב' נקודות וכל שארא בשלש נקודות. אחרי כתבי בא לידי שרשים כ"י ומצאתיהו כמו שאמרתי בחמש נקודות ומכל מקום פלא הו אבעיני כי בכל הפרים שלפני גם זה הוא בשש נקודות ואין לי מה להשיב: ט׳:קפ״ב א׳ למרבה. למרבה קרי והוא חד מן ח' מלין דכתיבין תרין וקריין חד בקריאה וסימנם נמסר במקרא גדולה ד"ה ב' ל"ד א"כ איפוא לפי הכתיב צריך להיות ב' במלין אבל לא מצאתי כן בשום ספר ובסנהדרין פרק חלק דרש בר קפרא מפני מה כל מ"ס שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג וכו' עד לך נסתתם. וכתב בעל מסורת המסורת במאמר א' הנני מתמיה תמהון גדול על הדרשות שנדרשו על המלה הזאת ואומרים כי המ"ם סתומה באמצע המלה והרי לפי הכתיב אינה באמצע המלה כי הכתיב הוא ב' מלות לם רבה נוכל לפרש לם כמו להם כמו אראלם צעקו (ישעיהו ל״ג:ז׳) שהוא כמו אראה להם וכן בשלם הבשר (מלכים א י״ט:כ״א) בשל להם הבשר וגם לם רבה לפי הכתיב פפי' להם רבה המשרה. עד כאן דבריו. ולי נראה שאין מקום לתמיהה זו דאפשר שהמדרש סובר דמלה חדא כתיב וכן נראה מפי' רד"ק שכתב לסרבה המשרה המ"ם סתומה בכתיב וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא היינו נחמיה ב' המ פרוצים מ"ם פתוחה בסוף התיבה בכתוב ויש בו דרש כאשר יסתמו חומת ירושלים שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח ע"כ. מדבריו אלו משמע בהיא דתבת המפרצים תרתי מילי ותיבת למרבה חדא מלה וגם החכם אבן עזרא כתב כי המ"ם סגור בתוך המלה. עוד מצאתי ראיה לדברי ממה שכתב בעל את חמת בסוף מדרש רות זה לשונו בהגהת המדרש. אחר כך סייעני השם יתברך ויתעלה ומאתי נוסחא אחרינא מדוייקת והיא זו חזקיה דכתיב למרבה המשרה וגו' למרבה לית כותיה מ"ם סתומה באמצע קריא ולמ"ד שלו גדולה מכל למדי"ן שבמקרא וכו' אמנם למ"ד זו לא מצאתיה גדולה בשום מקום ולא בשום נוסח מאלפ"א בית"א רבתא ועיין בספר הזוהר ריש פרשת שלח לך: ב׳ ולסעדה. בספרים כ"י הוא"ו במאריך: ט׳:ק״צ א׳ מורה שקר. המ"ם במאריך: ט׳:קצ״א א׳ מאשרי. השי"ן דגושה: ט׳:קצ״ב א׳ אלמנתיו. במקצת מדוייקים חסר וא"ו: ט׳:קצ״ג א׳ בסבכי היער. במקצת ספרים הבי"ת בחטף פתח ועיין מה שכתבתי בשופטים ה': ט׳:קצ״ה א׳ ויאכל על שמאל. בספרים כ"י ודפוס ישן מלא באלף וא"ו: ב׳ איש בשר זרעו. חסר וא"ו בתר רי"ש ובשבת פרק במה מדליקין בעון גזל הגובאי עולה והרעב הוה ובני אדם אוכלים בשר בינהם ובנותיהם וכו' עד דכתיב איש בשר זרועו יאכלו אל תקרי זרועו אלא זרעו ע"כ. ונראה דמייתורא דמלת זרעו יליף לה דהוה מצי למכתב איש בשרו כדכתיב והאכלתי מוניך את בשרם: ט׳:קצ״ו א׳ ועוד ידו נטויה. שם בשבת מא יועוד ידו נטויה הכל יודעים וכו' אלא כל המנבל את פיו אפילו חותמין עליו את גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה ופירוש רש"י ועוד לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן שבעים שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה ע"כ. ובכל הספרים כתיב ועוד מלא וא"ו ואין לתמוה מזה כמו שאכתוב בסוף מלאכי בס"ד:

תרגום יונתן על ישעיהו ח׳

ט׳:קע״ח א׳ לא הגדלת השמחה. לו קרי: ט׳:קפ״א א׳ שמו פלא. כתוב במכלול דף רמ"ז ויקשרא שמו פלא הפ"א בצירי וכל שאר פלא בסגול. אמנם בחלק שני מהמכלול שהוא השרשים כתיב שהוא בשש נקודות. ולפי דעתי טעות נפל בשרשים שלנו וצריך לומר בחמש נקודות ודבר הלמד מענינו היא שהרי כבר כתב קודם לכן והשם עשה פלא בשש נקודות וכן בספר בעל הלשון שכל דבריו הם מהשרשים כתיב והתואר ב' נקודות פלא לית בב' נקודות וכל שארא בשלש נקודות. אחרי כתבי בא לידי שרשים כ"י ומצאתיהו כמו שאמרתי בחמש נקודות ומכל מקום פלא הו אבעיני כי בכל הפרים שלפני גם זה הוא בשש נקודות ואין לי מה להשיב: ט׳:קפ״ב א׳ למרבה. למרבה קרי והוא חד מן ח' מלין דכתיבין תרין וקריין חד בקריאה וסימנם נמסר במקרא גדולה ד"ה ב' ל"ד א"כ איפוא לפי הכתיב צריך להיות ב' במלין אבל לא מצאתי כן בשום ספר ובסנהדרין פרק חלק דרש בר קפרא מפני מה כל מ"ס שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג וכו' עד לך נסתתם. וכתב בעל מסורת המסורת במאמר א' הנני מתמיה תמהון גדול על הדרשות שנדרשו על המלה הזאת ואומרים כי המ"ם סתומה באמצע המלה והרי לפי הכתיב אינה באמצע המלה כי הכתיב הוא ב' מלות לם רבה נוכל לפרש לם כמו להם כמו אראלם צעקו (ישעיהו ל״ג:ז׳) שהוא כמו אראה להם וכן בשלם הבשר (מלכים א י״ט:כ״א) בשל להם הבשר וגם לם רבה לפי הכתיב פפי' להם רבה המשרה. עד כאן דבריו. ולי נראה שאין מקום לתמיהה זו דאפשר שהמדרש סובר דמלה חדא כתיב וכן נראה מפי' רד"ק שכתב לסרבה המשרה המ"ם סתומה בכתיב וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא היינו נחמיה ב' המ פרוצים מ"ם פתוחה בסוף התיבה בכתוב ויש בו דרש כאשר יסתמו חומת ירושלים שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח ע"כ. מדבריו אלו משמע בהיא דתבת המפרצים תרתי מילי ותיבת למרבה חדא מלה וגם החכם אבן עזרא כתב כי המ"ם סגור בתוך המלה. עוד מצאתי ראיה לדברי ממה שכתב בעל את חמת בסוף מדרש רות זה לשונו בהגהת המדרש. אחר כך סייעני השם יתברך ויתעלה ומאתי נוסחא אחרינא מדוייקת והיא זו חזקיה דכתיב למרבה המשרה וגו' למרבה לית כותיה מ"ם סתומה באמצע קריא ולמ"ד שלו גדולה מכל למדי"ן שבמקרא וכו' אמנם למ"ד זו לא מצאתיה גדולה בשום מקום ולא בשום נוסח מאלפ"א בית"א רבתא ועיין בספר הזוהר ריש פרשת שלח לך: ב׳ ולסעדה. בספרים כ"י הוא"ו במאריך: ט׳:ק״צ א׳ מורה שקר. המ"ם במאריך: ט׳:קצ״א א׳ מאשרי. השי"ן דגושה: ט׳:קצ״ב א׳ אלמנתיו. במקצת מדוייקים חסר וא"ו: ט׳:קצ״ג א׳ בסבכי היער. במקצת ספרים הבי"ת בחטף פתח ועיין מה שכתבתי בשופטים ה': ט׳:קצ״ה א׳ ויאכל על שמאל. בספרים כ"י ודפוס ישן מלא באלף וא"ו: ב׳ איש בשר זרעו. חסר וא"ו בתר רי"ש ובשבת פרק במה מדליקין בעון גזל הגובאי עולה והרעב הוה ובני אדם אוכלים בשר בינהם ובנותיהם וכו' עד דכתיב איש בשר זרועו יאכלו אל תקרי זרועו אלא זרעו ע"כ. ונראה דמייתורא דמלת זרעו יליף לה דהוה מצי למכתב איש בשרו כדכתיב והאכלתי מוניך את בשרם: ט׳:קצ״ו א׳ ועוד ידו נטויה. שם בשבת מא יועוד ידו נטויה הכל יודעים וכו' אלא כל המנבל את פיו אפילו חותמין עליו את גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה ופירוש רש"י ועוד לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן שבעים שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה ע"כ. ובכל הספרים כתיב ועוד מלא וא"ו ואין לתמוה מזה כמו שאכתוב בסוף מלאכי בס"ד:

מנחת שי על ישעיהו ט׳

ט׳:קע״ח א׳ לא הגדלת השמחה. לו קרי: ט׳:קפ״א א׳ שמו פלא. כתוב במכלול דף רמ"ז ויקשרא שמו פלא הפ"א בצירי וכל שאר פלא בסגול. אמנם בחלק שני מהמכלול שהוא השרשים כתיב שהוא בשש נקודות. ולפי דעתי טעות נפל בשרשים שלנו וצריך לומר בחמש נקודות ודבר הלמד מענינו היא שהרי כבר כתב קודם לכן והשם עשה פלא בשש נקודות וכן בספר בעל הלשון שכל דבריו הם מהשרשים כתיב והתואר ב' נקודות פלא לית בב' נקודות וכל שארא בשלש נקודות. אחרי כתבי בא לידי שרשים כ"י ומצאתיהו כמו שאמרתי בחמש נקודות ומכל מקום פלא הו אבעיני כי בכל הפרים שלפני גם זה הוא בשש נקודות ואין לי מה להשיב: ט׳:קפ״ב א׳ למרבה. למרבה קרי והוא חד מן ח' מלין דכתיבין תרין וקריין חד בקריאה וסימנם נמסר במקרא גדולה ד"ה ב' ל"ד א"כ איפוא לפי הכתיב צריך להיות ב' במלין אבל לא מצאתי כן בשום ספר ובסנהדרין פרק חלק דרש בר קפרא מפני מה כל מ"ס שבאמצע תיבה פתוחה וזו סתומה בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג וכו' עד לך נסתתם. וכתב בעל מסורת המסורת במאמר א' הנני מתמיה תמהון גדול על הדרשות שנדרשו על המלה הזאת ואומרים כי המ"ם סתומה באמצע המלה והרי לפי הכתיב אינה באמצע המלה כי הכתיב הוא ב' מלות לם רבה נוכל לפרש לם כמו להם כמו אראלם צעקו (ישעיהו ל״ג:ז׳) שהוא כמו אראה להם וכן בשלם הבשר (מלכים א י״ט:כ״א) בשל להם הבשר וגם לם רבה לפי הכתיב פפי' להם רבה המשרה. עד כאן דבריו. ולי נראה שאין מקום לתמיהה זו דאפשר שהמדרש סובר דמלה חדא כתיב וכן נראה מפי' רד"ק שכתב לסרבה המשרה המ"ם סתומה בכתיב וקרי במ"ם פתוחה ובהפך זה בעזרא היינו נחמיה ב' המ פרוצים מ"ם פתוחה בסוף התיבה בכתוב ויש בו דרש כאשר יסתמו חומת ירושלים שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח ע"כ. מדבריו אלו משמע בהיא דתבת המפרצים תרתי מילי ותיבת למרבה חדא מלה וגם החכם אבן עזרא כתב כי המ"ם סגור בתוך המלה. עוד מצאתי ראיה לדברי ממה שכתב בעל את חמת בסוף מדרש רות זה לשונו בהגהת המדרש. אחר כך סייעני השם יתברך ויתעלה ומאתי נוסחא אחרינא מדוייקת והיא זו חזקיה דכתיב למרבה המשרה וגו' למרבה לית כותיה מ"ם סתומה באמצע קריא ולמ"ד שלו גדולה מכל למדי"ן שבמקרא וכו' אמנם למ"ד זו לא מצאתיה גדולה בשום מקום ולא בשום נוסח מאלפ"א בית"א רבתא ועיין בספר הזוהר ריש פרשת שלח לך: ב׳ ולסעדה. בספרים כ"י הוא"ו במאריך: ט׳:ק״צ א׳ מורה שקר. המ"ם במאריך: ט׳:קצ״א א׳ מאשרי. השי"ן דגושה: ט׳:קצ״ב א׳ אלמנתיו. במקצת מדוייקים חסר וא"ו: ט׳:קצ״ג א׳ בסבכי היער. במקצת ספרים הבי"ת בחטף פתח ועיין מה שכתבתי בשופטים ה': ט׳:קצ״ה א׳ ויאכל על שמאל. בספרים כ"י ודפוס ישן מלא באלף וא"ו: ב׳ איש בשר זרעו. חסר וא"ו בתר רי"ש ובשבת פרק במה מדליקין בעון גזל הגובאי עולה והרעב הוה ובני אדם אוכלים בשר בינהם ובנותיהם וכו' עד דכתיב איש בשר זרועו יאכלו אל תקרי זרועו אלא זרעו ע"כ. ונראה דמייתורא דמלת זרעו יליף לה דהוה מצי למכתב איש בשרו כדכתיב והאכלתי מוניך את בשרם: ט׳:קצ״ו א׳ ועוד ידו נטויה. שם בשבת מא יועוד ידו נטויה הכל יודעים וכו' אלא כל המנבל את פיו אפילו חותמין עליו את גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה ופירוש רש"י ועוד לשון ועד כל שנותיו של אדם שהן שבעים שנה יד הדין נטויה עליו לבטל זכיותיו בעון זה ע"כ. ובכל הספרים כתיב ועוד מלא וא"ו ואין לתמוה מזה כמו שאכתוב בסוף מלאכי בס"ד:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן