ישעיה פרק-ו עם מפרשים רבים

{א} בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל: {ב} שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף: {ג} וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ: {ד} וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן: {ה} וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי: {ו} וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ: {ז} וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר: {ח} וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי: {ט} וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ: {י} הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ: {יא} וָאֹמַר עַד מָתַי אֲדֹנָי וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה: {יב} וְרִחַק יְהוָה אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: {יג} וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-ו

{א} ( בשנת . סימן זה תחלת הספר ותחילת נבואת ישעיה וחמשה סימנים הקודמים נאמרו אחר זה הסימן אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה וראיה לדבר ישעיה נבא ונותרה בת ציון כסכה וגו' זה היה לאחר שהחריב וגלה סנחרב את עשרת השבטים ונשארו רק יהודה וירושלים לכך אמר חזון ישעיה וגו' על יהודה וירושלים וגו' על מה תכו עוד תוסיפו סרה וגו' אברבנא''ל ) : בשנת מות . כשנצטרע : ושוליו . כמו שולי המעיל ( שמות כח ) תחתיתו ראיתיו יושב על כסא בשמים ורגליו בהיכל הדום מרגלותיו בבית המקדש לדון על עוזיה שבא ליטול כתר כהונה : {ב} שרפים עומדים ממעל . בשמים : לו . לשמשו כן תירגם יונתן שמשין קדישין ברומא קדמוהי : בשתים יכסה פניו . שלא יביט לצד השכינה : ובשתים יכסה רגליו . לצניעות שלא יראה כל גופו לפני בוראו ובתנחומא ראיתי כסוי הרגלים לפי שהם ככף רגל עגל שלא להזכיר לישראל עון העגל : ובשתים יעופף . ובתרין משמש : {ג} וקרא זה אל זה . נוטלין רשות זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל ויתחייב שריפה אלא אם כן פתחו כולם כאחד וזהו שיסד ביוצר אור קדושה כולם כאחד עונים כו' ומדרש אגדה מעשה מרכבה הוא וכן תירגם קדוש קדוש קדוש ג' פעמים כתרגומו : {ד} וינועו אמות הספים . אילות סיפי הם מזוזות הפתח שנמדדין במדות אמות לגובה ולרוחב והן מזוזת ההיכל : מקול הקורא . מקול המלאכים הקוראים והוא היה יום הרעש שנאמר בו ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה ( זכריה יד ) בו ביום עמד עזיה להקטיר בהיכל רעשו שמים לשורפו לומר דינו בשריפה כמו שנאמר ותאכל את החמשים ומאתים איש ( במדבר טז ) וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו רעשה הארץ לבולעו כסבורה דינו לבלע כקרח שערער על הכהונה יצתה בת קול ואמרה זכרון לבני ישראל וגו' ( שם ) ולא יהיה עוד אדם המעורר על הכהונה כקרח בבליעה וכעדתו בשריפה אלא כאשר דבר ה' ביד משה בסנה הבא נא ידך בחיקך ( שמות ד ) והוציאה מצורעת כשלג אף כאן צרעת פרחה במצחו : והבית ימלא עשן . היה נמלא עשן : {ה} כי נדמיתי . הריני מת שלא הייתי כדאי שאראה פני השכינה ודוגמתו מצינו במנוח מות נמות כי אלהים ראינו ( שופטים יג ) : נדמתי . כמו כי נדמה כל עם כנען . טמא שפתים . דמגעל בחובין : {ו} רצפה . גחלת וכן עוגת רצפים ( מלכים א יט ) כמו עוגת רשפים ונאמר בישעיהו ובאליהו בצד''י רצפה מפני שאמרו דילטוריא על ישראל זה קראם עם טמא שפתי' וזה אמר כי עזבו בריתך ( שם ) אמר הקב''ה למלאך רצוץ פה שאמר דלטוריא על בני : במלקחים . בצבת : לקח מעל המזבח . שבעזרה : {ז} ויגע על פי וגו' וסר עונך. מזה ליסרך לכפר עונך שחירפת את ישראל וגדול כחו שהמלאך ירא לקחתה כ''א במלקחים והגיעה על שפתי הנביא ולא הוזק בתנחומא וזהו שנאמר כי רב מאד מחנהו ( יואל ב ) אלו מלאכים ועצומים מהם עושי דברו ( שם ) הם הנביאים ויונתן תירגם ובידו רצפה ובפומיה ממלל לשון רצפה דבר הרצוף בפה ובלשון , קבל הדבור מפי הקב''ה מכסאו בשמים שהיה מכוון כנגד המזבח שבהיכל : {ח} את מי אשלח . להוכיח את ישראל שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס לפי שהיה כבד לשון והוא נתנב' שנתים לפני הרעש והיו ישראל אומרים הניח הקב''ה את העולם והשרה שכינתו על הדין קטיע לישנא כו' כדאיתא בפסיקתא : {ט} שמעו שמוע . אני אומר לכם שמעו שמוע ואתם אין אתם נותנים לב להבין וראו ניסים שעשיתי לכם ואינכם נותנים לב לדעת אותי : {י} השמן לב העם הזה . כמו הכבד את לבו ( שמות ח ) לשון הלוך ( לשון ) פעול לבם הולך הלוך והשמן ( אנגריישנ''ט בלעז ) ואזניו הולכים הלוך והכבד משמוע : ועיניו השע . טחים כענין שנאמר ( לקמן מד ) כי טח מראות עיניהם , הטוח מתרגמינן דאיתשע : פן יראה בעיניו . נתנו לבם שלא ישמעו דברי נביאים שהם יראים שמא יוטבו בעיניהם דבריו ויבינו בלבם וישובו אלי והיא רפואתם : {יא} עד מתי . יכבידו את לבם ולא ישמעו : ויאמר . ידעתי כי לא ישיבו עד תבא פורענות עליהם וילכו בגולה ושאו עריהם מאין יושב: שאו תשאה. לשון גלמוד מאין יושב: {יב} ורבה העזובה . שהארץ תעזב מהם וכך הלשון ירבו מקומות עזובים בקרב הארץ : {יג} ועוד בה עשיריה . גם אותה השארית אשיב ידי עליה בצרוף אחר צרוף והיתה לבער עד שלא ישארו אלא צדיקים גמורים שישובו אלי בכל לבם : כאלה וכאלון . אשר בעת זמן שלכת שלהן משליכין עלין שלהן בימי הסתיו שילוך אחר שילוך עד שאין נותר בה זולתי המצבה אף הם זרע הקדש הנמצאין בה עומדין בקדושתו הם יהיו לה למצבת , ד''א מצבתה נטיעתה לכך איני מכלה אותם נטעתים זרע קודש , ויש פותרים שער שלכת היתה בירושלים כמו שאמר בעזרא והיו שם אלה ואלון נטועים :

מלבי"ם על ישעיה פרק-ו

{א} אראה, פעל ראה אצל ה' מורה על ראיית השכל, ע''ד ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (מו''נ פ''ד מראשון), ופעל ישב הנאמר עליו, הושאל על הוראת שלא ישתנ', הישיב' מור' הקביעו' והנחות על ענין אחד, (שם פי''א) והכסא מורה אצלו על ההנהגה וההשגחה ונקראו השמים כסא ה' על הנהגתו והשגחתו על ידם (שם פ''ט). רם ונשא הנאמר עליו הוא התרוממות מדרגה (שם פרק כ'). ועיין למעלה (ב' יב) ההבדל בין רם ונשא, ופה ר''ל רם בעצמו ונשא ע''י בריותיו, שגם הם משיגים שהוא נעלה מאלה הענינים הגשמיים עילוי רב : {ב} שרפים. טעם שם זה אל המלאכים פה, לאשר ראה בנבואתו זאת פורעניות כמ''ש והבית ימלא עשן, ואין עשן בלא אש, ולשליחות זה היו מיוחדים עתה, קראם בשם שרפים : כנפים. שם כנף הונח על הנוצות המחוברות לבעלי הכנפים בקצה האבר המעופף, (כי הפרק עצמו נקרא אבר והנוצות נקראו כנף) בם יגביהו עוף ע''י הרוח, כמ''ש צרר רוח אותה בכנפיה (הושע ד' יט), ומזה הושאל שם כנף על כל דבר המעופף בקל. על הרוח, כנפי רוח. על השחר, אשא כנפי שחר. על השמש, שמש צדקה ומרפא בכנפיה. על דבר המעופף מזכרון האדם, כי עשה יעשה לו כנפים (משלי כ''ג ה'), ויען העוף פורש כנפיו ומרחיבם בעת עופו, בא לשון פרישה על הכנפים, יפרוש כנפיו יקחהו. וצל ע''י הפרישה, ארץ צלצל כנפים. וחסיה תחת הצל, אחסה בצל כנפיך. ויען שדרך העוף להסתיר את גוזליו תחת כנפיו הושאל לשון סתר על כנפים, אחסה בסתר כנפיך, עד שיבוא שם כנף עצמו על ההסתר ולא יכנף עוד מוריך (לקמן ל' כ'), וכן לא יגלה כנף אביו, פי' במורה בשם אבן גאנח סתר אביו. ויען שהכנפים הם סוף הגוף וקצה האבר המעופף הושאל אל כנף וקצה, על כנפות הבגד המעיל כנפות הארץ וכדומה, ומצד שלש בחינות אלה הונחו על המלאכים כמ''ש בפירוש עיי''ש : רגליו. שם רגל אצל הרוחניים יכוון בו על המסובב מאתם, (מו''נ פ' כ''ח מראשון, ופ''ד משלישי), ויברך ה' אותך לרגלי, לסבתי. ופנים פה הוא הסבה : {ג} וקרא, אל. קרא הנקשר בלמ''ד, קריאה ממש, והנקשר עם אל, הזמנה וזירוז, כ''כ המבארים : {ד} אמות הספים. המכונות שספי השער נכונים עליהם, ובמלכתא (בא פ''ו ופי''א) אין סף אלא אסקופה שנא' אמות הספים, והוא לשון אם הבנים, או לשון חוזק, אמת בצעך (ירמיה נא) : מקול הקורא. קורא תואר אל הקול וע''כ בא ביחיד : ימלא. עתיד במקום עבר, שהתחיל להתמלאות : עשן. כמו שהענן והעשן הפכיים בטבעם, הענן מאד הלח ומרוה גם הוא יורה גשמי ברכה, והעשן והקיטור משריפות חלקי הגשם, מלוחים חריפים מכלים העינים, כן כשיבואו למשל ברוחניות, יצייר הענן כבוד ה' ושפעו וחסדו, והעשן יצייר דין ועונש, ומ''ש והר סיני עשן כולו, שם כפה הר כגיגית בתוקף הדין לממרים מצותיו : {ה} נדמיתי. מלשון משל ודמיון, כמו נמשל כבהמות נדמו. את המלך. כתרגומו ית יקר שכינת מלך עלמיא, והעקרים פי' שנצטער כי ראה דמיון ותמונה, שזה סימן שנתפעל מכח המדמה, ואין נבואתו שלמה : {ו} רצפה. גחלת, עוגת רצפים (מ''א יט ו'), רצוף אהבה (שיר ג' י') : במלקחים. הצבת ע''ש שלוקחים בו, ומספר הזוגיי, שפרקיו שנים : {ז} ויגע. נגע בהפעיל הוא הגעה בכ''מ (כנ''ל ה' ח'), והוא כמו והגעתם אל המשקוף, ר''ל תניחו שם : {ט} ואל תבינו. יש הבדל בין מלת אל למלת לא, כי מלת לא תבא על כל מיני השלילות בכל חלק הזמן והפעלים, אבל מלת אל תבא רק על העתיד, ולא בעתיד החלטיי רק רצוני ובקשיי, וע''כ בא ברוב בצווי ובקשה וגלות רצון. ולפרש''י ומפר' פה צ''ל ולא תבינו ולא תדעו ? - אמנם יעמוד נגד פרושי פה, ההבדל המבואר בין מלת פן ובין מלת אולי, שמלת אולי מורה שרצון המדבר נוטה יותר אל החיוב, ומלת פן מורה שרצון המדבר נוטה יותר אל השלילה, ולפרושי היה צ''ל אולי יראה בעיניו ? אולם יש לפרש גזרה זאת נמשך לשתים, השמן לב העם הזה מטעם שירא פן יראה בעיניו. ועל כונה זו בא מלת פן, גם נמשך שנית, שיאמר ראו ראו שע''י שיראה בעיניו ולבבו יבין ושב ורפא לו, ונמצא במליצה רבות כאלה : {יא} עד אשר אם, כפל אשר אם מורה אם כבר יהיה זה, יהיה זה, אם הוא מלת התנאי, ואשר הוא מלת ההגבלה, עד אשר יתקיים תנאי זה : {יב} האדם, בא הכלל על הקצת : העזובה. בא כתמונת שם מופשט, והכונה מקומות העזובים : {יג} עשיריה, מספר חלקי, אחד מעשרה : מצבת. המטע והשורש, תרגום ויטע ונציב : מצבתה. כינוי הנקבה מוסב על עשיריה שבראש המקרא :

חומת אנך על ישעיה ו׳

ו׳:צ״ז א׳ בשנת מות המלך עזיהו אמרו רז"ל שנצטרע. והטעם דאם היה מת ממש לא היה אומר המלך כי אין שלטון ביום המות מפרשים: ו׳:צ״ט א׳ וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וכו'. ת"י קדיש בשמי מרומא עילאה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. ובזה פירש הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל מאז"ל אין קדוש כה' כי אין בלתך אל תקרי כי אין בלתך אלא כי אין לבלותך דהנה הב' קדושות דהיינו קדיש בשמי מרומא עילאה קדיש על ארעא עובד גבורתיה. בצד מה אפשר להמצא באדם כגון משה רבינו ע"ה אשר עלה למרום וחנוך ואליהו. וכן מלאכי השרת שרפים עומדים. וגם משה רבינו ע"ה ואליהו ואלישע וכיוצא שעשו כמה נסים בארץ. אבל הקדושה שלישית לעלם ולעלמי עלמיא היא דוקא בה' וז"ש אין קדוש כה' כי אין בלתך ויקשה איך קאמר כי אין בלתך והלא גם בני אדם ומלאכים הם קדושים לז"א אל תקרי כי אין בלתך עד שתקרא כי אין לבלותך שהוא לעלם ולעלמי עלמיא אז תקרא כי אין בלתך כי אין בלעדו ונשגב ה' לבדו: ו׳:ק״ג א׳ וחטאתך תכופר. פירש הריטב"א בחידושי יבמות דף מ"ט דהיינו שנתכפר על מה שהציץ למעלה ועל מ"ש בתוך עם טמא שפתים לפני ה'. אבל מה דחזר לאומרו לישראל ע"ז נענש ע"י מנשה ועיין בתשובת זרע אברהם: ו׳:ק״ד א׳ את מי אשלח ומי ילך לנו. פירש רבינו האר"י ז"ל את מי אשלח שליחות המתיחס אלי שהוא לטובה ושולחו לבדי כדכתיב ה' נתן. ומי ילך לנו לרעה לו ולבית דינו כדכתיב וה' לקח הוא ובית דינו ואומר הנני שלחני לטובה: ו׳:ק״ו א׳ השמן לב העם הזה וכו'. פירש הרב הגדול מהר"י בי רב ז"ל במ"ש ביבמות פ' הבא על יבמתו רב הוה קמצערא ליה דביתהו כי אמר עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי אמר חימצי עבדא ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה א"ל איעלייא אמך א"ל אנא הוא דאפיכנא לה אמר היינו דאמרי אינשי מאן דנפיק מינך טעמא מלפך מיהו את לא תעביד הכי משום שנאמר למדו לשונם דבר שקר. ובהיות ישראל עושים הפך מה שאומר להם הנביא לכן איעצך שתאמר להם שלא יביטו אל פעולות ה' ולא ישמעו התורה ויעלימו עיניהם. פן בהיות רצונם לעשות הפך יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ומתוך שלא לשמה בא לשמה ושב ורפא לו. ואני השפל בקונט' דברים אחדים דף ק"ס ע"ג אנכי העירותי בדרך הרב ז"ל וישבתי וגם פירשתי בעניותי דברי הש"ס ע"ש ואחר זמן רב נדפסו פסקי הרב המאירי ז"ל ליבמות וראיתי שכיונתי לדעתו דעת עליון בפירוש הש"ס כמ"ש ביוסף אומץ סימן נ"ז ע"ש ודוק היטב: ו׳:ק״ט א׳ ועוד בה עשיריה. עיין מה שכתוב בילקוט ומה שכתבתי אני הדל בדרושים בס"ד:

מצודות ציון על ישעיה פרק-ו

{א} ושוליו . תחתיתו ר''ל רגליו : מלאים . ממלאים : {ד} וינועו . מל' תנועה והסרה ממקומה הרבה אמות ולא פי' כמה אמות : הספים . הם המזוזות הנמדדים באמות כמ''ש והסף קנה אחד ( יחזקאל מ ) : {ה} נדמיתי . ענין שתיקה כמו וידום אהרן ( ויקרא י ) ור''ל נאבדתי כי הנאבד מן העולם הוא מושתק כי לא ישמע קולו וכן ער מואב נדמה ( לקמן טו ) : {ו} רצפה . גחלת והוא כמו רשפה בשי''ן כי זסשר''ץ מתחלף וכן עוגת רצפים ( מ''א יט ) : במלקחים . בצבת כמו מלקחיה ומחתותיה ( שמות כה ) : {י} השע . ענין הסרה כמו השע ממני ואבליגה ( תהלים לט ) : {יא} אם . כמו אשר וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר ( דניאל יב ) : שאו . תשאה . ענין שממון וכן ושאיה יוכת שער ( לקמן כד ) : {יג} לבער . לכליון כמו כי אם יהיה לבער קין ( במדבר כד ) : כאלה וכאלון . שמות אילני סרק : בשלכת . מל' השלכה : מצבת . היא הנטיעה הנצב ומתקיים ותרגום של ויטע היא ונציב :

מצודות דוד על ישעיה פרק-ו

{א} בשנת מות . כשנצטרע כשנכנס בהיכל להקטיר כמ''ש והצרעת זרחה במצחו ( דה''ב כ''ו ) כי המצורע חשוב כמת : {ב} ממעל . בשמים : לו . לשמשו : לאחד . לכל אחד ואחד : יכסה פניו . לבל יביט כלפי השכינה : יכסה רגליו . לצניעות שלא יראה בכל גופו לפני בוראו , ורז''ל אמרו שלא להזכיר מעשה העגל כי כף רגליהם ככף רגל עגל : יעופף . יעוף בשליחות המקום : {ג} וקרא וכו' . שרף קורא לחבירו לומר קדוש כאחד ולא יקדים האחד לחבירו . ואמר . הקול יוצא מבין כולם כאחד כאילו הוא קול אחד : קדוש וכו' . ר''ל שהוא מקודש ומרומם בעולם המלאכים ובעולם הגלגלים ובעולם השפל : מלא וכו' . כבודו מלא בכל הארץ : {ד} וינועו . מזוזות הפתח היו נעים מחוזק קול הקריאה וסרים ממקומם הרבה אמות ולא פירש כמה : והבית . ההיכל : ימלא עשן . היה נמלא עשן : {ה} ואמר . אמרתי אוי לי וכו' , כי פחד פן ימות על שראה מראה כבוד ה' : כי איש וכו' . על כי אני איש טמא שפתים וכו' ואינני אם כן כדאי לא מצד מעשי ולא מצד מעשה העם אשר אני בקרבו : כי את המלך וכו' . מוסב למעלה כאומר אוי לי וכו' כי את המלך וכו' כי איש וכו' : {ו} במלקחים . בצבת לקח הגחלת מעל המזבח : {ז} ויגע . השרף נגע הגחלת על פי : הנה נגע . ר''ל בכוית נגיעת הגחלת קבלת העונש ובזה סר עונך וארז''ל שהעון היה במה שאמר ובתוך עם טמא שפתים וכו' ולא היה ראוי לומר כן על ישראל : {ח} אשלח . לדבר דברי לישראל : לנו . בשליחותנו וכאלו מדבר עם השרפים ונמלך בהם : הנני . הנה אני מוכן ללכת ושלחני : {ט} שמעו שמוע . הלא אתם שומעים דברי מפי הנביאים ואינם נותנים לב להבין : וראו ראו . הלא אתם רואים נפלאותי ואינכם שמים על לב לדעת ולהכיר בהם : {י} השמן . היצר הנטוע בלבו הוא השמן והאטים אל הלב לבל הבין וקצר בדבר המובן מאיליו כי זהו דרך מעשה היצר : הכבד . היצר הכביד אזניו לבלי שמוע והשע עיניו לבל יראה : פן יראה . כי היצר חושב פן כשיראה בעיניו וישמע באזניו ויבין בלבבו שלא עשה את הטוב ויעשה א''כ תשובה ויבוא לו בזה רפואת הנפש והיא הסליחה ואין דעת היצר נוחה מזה כי איננו דורש אליו לשלום ולזה מטמטם את הלב למען ישאר חייב : {יא} עד מתי . יהיה לבם אטום מלהבין : עד אשר וכו' . ר''ל לבם יהיה אטום עד שיבוא הפורעניות ויהיו עריהם חרבה ובתיהם שממה : {יב} ורחק וכו' . האדם . ישראל הקרואים אדם יהיה גולה למקום רחוק : ורבה העזובה . זמן מרובה תהיה הארץ עזובה מהם : {יג} ועוד בה עשיריה . עוד ימלכו בה עשרה מלכים כי זה נאמר אחר שנצטרע עוזים ומלכו אחריו יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה יהואחז יהויקים צדקיה ובימיו תשוב להיות לבער וכליון , או ר''ל תשעה חלקים יהיו אבודים ותשאר חלק עשירי ואף היא תשוב להיות לבער : אשר בשלכת . בימי הסתיו עת שמשליכין העלין דרכם להשליך מעט מעט עד שלא ישאר כי אם הנטיעה אשר בה כמות שהיא ואמר שכן יהיה ישראל לבעור אחר בעור : זרע וכו' . הנשאר בה יהיה זרע קודש ולפי שהמשיל לאילנות אמר מצבתה לשון הנופל באילן ורצה לומר שארית :

 

מנחת שי על ישעיהו ז׳

ז׳:קל״א א׳ כובס. מלא ועיין מנ"ש מלכים ב' י"ח י"ז: ז׳:קל״ד א׳ טבאל. בדפוס ישן הטי"ת בפתח ולא טוב הדבר שכל שאר ספרים בקמץ ובמקצתן האל"ף בקמץ ויש מהן שהטי"ת מאריך: ז׳:קל״ט א׳ העמק שאלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים העי"ן בשוא לבדו: ז׳:קמ״ב א׳ עמנואל. פליגי ביה ספרי אי הוי חדא מלה או תרין מלין וכן כולם שבענין. ובמסכת סופרים פרק ד' מיירי מהדין עניינא ולית אנא שמע מינה מידי משום טעותא דחיישנא התם ויונתן תרגם וקראת שמו עמנואל. עמנואל. כי כשמו כן הוא ובספוק מלא רחב ארצך עמנואל תרגם מלי פתאי ארעך (ישראל) (ז"ל עמנואל וכן הוא בתרגום שלפנינו). ובפסוק עצו עצה וגו' כי עמנו אל תרגם ארי בסעדנא אלהא שמעינן מינה דחליתאה בלחוד קדש ואחריני חול ואי הכי תליתאה נחלק ואינו נמחק ואחריני נמחקין ואינן נחל כדכתבינן בספרא דתילים סוף מזמור ק"ד גבי הללויה: ז׳:קמ״ג א׳ לדעתו מאוס ברע. במקרא גדולה הבי"ת בשוא ואין לחוש עלה כי בכל שאר ספרים בקמץ כחברו שבסמוך: ז׳:קמ״ד א׳ בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב. מקצת ספרים כ"י מאס ובחר חסר וא"ו ובספר אחר נגררו הואוי"ן וכן במקרא גדולה סוף איכה נמסר מאוס ג' וחסר אמנם ברוב הספרים מאוס ובחור דהבא כולהון מלאים וגם במסורת כ"י ובמקרא גדולה כאן נמסר מאוס ג' בקריאה ולא הזכירו כלום ממלא או חסר עוד במקרא גדולה שמואל א' ב' על ובחר אותו מכל שבטי ישראל נמסר שם ג' ב' חסר. וא' מלא ובמסורת כ"י לא אמרו אלא ג' בקריא: ז׳:קנ״ג א׳ וכל ההרים. יש ספרים וכל ההרים:

תרגום יונתן על ישעיהו ו׳

ז׳:קל״א א׳ כובס. מלא ועיין מנ"ש מלכים ב' י"ח י"ז: ז׳:קל״ד א׳ טבאל. בדפוס ישן הטי"ת בפתח ולא טוב הדבר שכל שאר ספרים בקמץ ובמקצתן האל"ף בקמץ ויש מהן שהטי"ת מאריך: ז׳:קל״ט א׳ העמק שאלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים העי"ן בשוא לבדו: ז׳:קמ״ב א׳ עמנואל. פליגי ביה ספרי אי הוי חדא מלה או תרין מלין וכן כולם שבענין. ובמסכת סופרים פרק ד' מיירי מהדין עניינא ולית אנא שמע מינה מידי משום טעותא דחיישנא התם ויונתן תרגם וקראת שמו עמנואל. עמנואל. כי כשמו כן הוא ובספוק מלא רחב ארצך עמנואל תרגם מלי פתאי ארעך (ישראל) (ז"ל עמנואל וכן הוא בתרגום שלפנינו). ובפסוק עצו עצה וגו' כי עמנו אל תרגם ארי בסעדנא אלהא שמעינן מינה דחליתאה בלחוד קדש ואחריני חול ואי הכי תליתאה נחלק ואינו נמחק ואחריני נמחקין ואינן נחל כדכתבינן בספרא דתילים סוף מזמור ק"ד גבי הללויה: ז׳:קמ״ג א׳ לדעתו מאוס ברע. במקרא גדולה הבי"ת בשוא ואין לחוש עלה כי בכל שאר ספרים בקמץ כחברו שבסמוך: ז׳:קמ״ד א׳ בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב. מקצת ספרים כ"י מאס ובחר חסר וא"ו ובספר אחר נגררו הואוי"ן וכן במקרא גדולה סוף איכה נמסר מאוס ג' וחסר אמנם ברוב הספרים מאוס ובחור דהבא כולהון מלאים וגם במסורת כ"י ובמקרא גדולה כאן נמסר מאוס ג' בקריאה ולא הזכירו כלום ממלא או חסר עוד במקרא גדולה שמואל א' ב' על ובחר אותו מכל שבטי ישראל נמסר שם ג' ב' חסר. וא' מלא ובמסורת כ"י לא אמרו אלא ג' בקריא: ז׳:קנ״ג א׳ וכל ההרים. יש ספרים וכל ההרים:

מנחת שי על ישעיהו ז׳

ז׳:קל״א א׳ כובס. מלא ועיין מנ"ש מלכים ב' י"ח י"ז: ז׳:קל״ד א׳ טבאל. בדפוס ישן הטי"ת בפתח ולא טוב הדבר שכל שאר ספרים בקמץ ובמקצתן האל"ף בקמץ ויש מהן שהטי"ת מאריך: ז׳:קל״ט א׳ העמק שאלה. במקצת ספרים כתובי יד מדוייקים העי"ן בשוא לבדו: ז׳:קמ״ב א׳ עמנואל. פליגי ביה ספרי אי הוי חדא מלה או תרין מלין וכן כולם שבענין. ובמסכת סופרים פרק ד' מיירי מהדין עניינא ולית אנא שמע מינה מידי משום טעותא דחיישנא התם ויונתן תרגם וקראת שמו עמנואל. עמנואל. כי כשמו כן הוא ובספוק מלא רחב ארצך עמנואל תרגם מלי פתאי ארעך (ישראל) (ז"ל עמנואל וכן הוא בתרגום שלפנינו). ובפסוק עצו עצה וגו' כי עמנו אל תרגם ארי בסעדנא אלהא שמעינן מינה דחליתאה בלחוד קדש ואחריני חול ואי הכי תליתאה נחלק ואינו נמחק ואחריני נמחקין ואינן נחל כדכתבינן בספרא דתילים סוף מזמור ק"ד גבי הללויה: ז׳:קמ״ג א׳ לדעתו מאוס ברע. במקרא גדולה הבי"ת בשוא ואין לחוש עלה כי בכל שאר ספרים בקמץ כחברו שבסמוך: ז׳:קמ״ד א׳ בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב. מקצת ספרים כ"י מאס ובחר חסר וא"ו ובספר אחר נגררו הואוי"ן וכן במקרא גדולה סוף איכה נמסר מאוס ג' וחסר אמנם ברוב הספרים מאוס ובחור דהבא כולהון מלאים וגם במסורת כ"י ובמקרא גדולה כאן נמסר מאוס ג' בקריאה ולא הזכירו כלום ממלא או חסר עוד במקרא גדולה שמואל א' ב' על ובחר אותו מכל שבטי ישראל נמסר שם ג' ב' חסר. וא' מלא ובמסורת כ"י לא אמרו אלא ג' בקריא: ז׳:קנ״ג א׳ וכל ההרים. יש ספרים וכל ההרים:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן