ישעיה פרק-ה עם מפרשים רבים

{א} אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן: {ב} וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים: {ג} וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי: {ד} מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים: {ה} וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס: {ו} וַאֲשִׁיתֵהוּ בָתָה לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵעָדֵר וְעָלָה שָׁמִיר וָשָׁיִת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר: {ז} כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה: (פ) {ח} הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: {ט} בְּאָזְנָי יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב: {י} כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה: (ס) {יא} הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם: {יב} וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְהוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ: {יג} לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא: {יד} לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ: {טו} וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה: {טז} וַיִּגְבַּה יְהוָה צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה: {יז} וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ: (ס) {יח} הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה: {יט} הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה: (פ) {כ} הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: (ס) {כא} הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים: (ס) {כב} הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר: {כג} מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: (פ) {כד} לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ: {כה} עַל כֵּן חָרָה אַף יְהוָה בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: {כו} וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא: {כז} אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו: {כח} אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה: {כט} שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא (ושאג) יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל: {ל} וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ: (פ)

רש"י על ישעיה פרק-ה

{א} אשירה נא לידידי . הנביא אומר אשירה נא לידידי , תחת ידידי ובמקומו ובשליחותו כמו ה' ילחם לכם ( שמות יד ) בשבילכם : שירת דודי . היא זו אשר שר בשביל כרמו על עסקי כרמו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו ( בראשית כו ) : כרם וגו' . בן שמן . בזויות העושה פירות שמנים כשמן טוב : בן שמן . זויות ראוי לשמן לזיתים לעשות שמן כמו בן מות ( שמואל ב' ב' ) ראוי למות ודוגמ' הוא זו ובסוף הענין יפרשנה : ( כרם . זה אדם הראשון : לידידי . זה הקב''ה : בן שמן . בג''ע ) : {ב} ויעזקהו . סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת דמתרגמינן עיזקא : ויסקלהו . הוציא אבנים מתוכו הרעים לגפנים כמו סקלו מאבן ( לקמן סב ) : ויטעהו שורק . הם זמורות היפות לנטיעה משאר זמורות : ויבן מגדל בתוכו . גת לעצור ענבים : וגם יקב חצב בו . הבור שלפני הגת לקבל היין וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא וכן עד יקבי המלך ( זכריה יד ) ת''י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס ולכן נופל בו כאן ל' חציבה כמו ובורות חצובים ( דברים ו ) : ויקו לעשות ענבים . ויקו ידידי לעשות לו הכרם הזה ענבים : ויעש באושים . דומים לענבים וקורין אותם ( לנברווייש''ט בלע''ז ) : ויעזקהו . בעשר חופות האמורות ( ביחזקאל כח ) בפ' חירם מלך צור : ויסקלהו . מיצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע : ויטעהו שורק . תחילת יצירתו ממקום המזבח : ויבן מגדל בתוכו . ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים : וגם יקב חצב בו . מעיין נובע מקור חכמה : ויקו לעשות ענבים . שיודה וישבח לפניו : ויעש באושים . דברים נבאשים חירף וגידף : שפטו נא . לפי שסוף המשל בא לומר שאף הם עשו כמותו שואל להם המשפט : {ה} הסר משוכתו . להסר גדר המסוכך ומגין עליו , מסוכה הוא סייג קוצים , גדר הוא גדר אבנים : והיה . הכרם : לבער . שירעו בו בהמה וחיה : אודיעה נא אתכם . מה נראה בעיני לעשות לו ועשיתי : הסר משוכתו . טרדתיו מתוך חופותיו : והיה לבער . סופו למות ולמשול בו חיות רעות : פרוץ גדרו . טרדתיו ממחיצת גן עדן : {ו} ואשיתהו בתה . ל' שממה וריקנות היא וכן ( לקמן ז ) בנחלי הבתות . ולא יעדר . ל' חפירת כרם היא : ועלה שמיר ושית . מיני קוצים פתר בהם מנחם בן סרוק ואני אומר שמיר ל' תולעת חזק הוא המבקע אבנים שבו בנה שלמה את בית המקדש כענין שנאמר ( יחזקאל ג ) כשמיר חזק מצור : שית . ל' השאת והשבר ( איכה ג ) ל' תשאה שממה ( לקמן ו ) צדו מאין דורש ליכנס בו ומתוך כך תעלה בו תולעת : ואשיתהו בתה . צדו הושבתיו , שלא נתתי תורה בימיו : לא יזמר ולא יעדר . לא ילמדו ממנו לא זכות ולא מעשה טוב : ועלה שמיר ושית . שלט בו יצר הרע ובדורותיו אחריו לעשות מעשים מקולקלים : ועל העבים אצוה . צויתי עליו שומרים לשמור את דרך עץ החיים : {ז} כי כרם ה' צבאות בית ישראל . לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל , והכרם הוא אדם הראשון כי מצינו במ''א במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו' ובמקו' אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו : כי כרם ה' צבאות בית ישראל . כי כאותו הכרם לי בית ישראל עשרת השבטים הם היו לי ככרם יין ככרם זית כקרן שמן בארץ שמינה שמן כהונה שמן מלכות שמן מנורה שמן מנחות עזקתים תחלה בהיקף ענני כבוד במדבר וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור נטעתים שורק שש מאות ושש מצות כמניין שורק הוספתי עליהם , על שבע מצות שנצטוו בני נח בניתי מגדל בתוכו משכני ומקדשי וגם יקב המזבח והשיתין : ויעש באושים . קילקלו מעשיהם ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו אודיע נא אתכם גם אתם המכעיסים אותי את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון הסר מסוכתו אסלק שכינתי מעליה' המסוככ' עליהם כמה שנאמר ( לקמן נב ) ויגל את מסך יהודה : פרוץ גדרו . אתוץ חומותיו : ואשיתהו בתה . ואשוינון רטישין : לא יזמר ולא יעדר . לא אסתעדון ולא יסתמכון : ועלה שמיר ושית . ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורג' הובאי ובור : ועל העבים אצוה . ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון , הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה : נטע שעשועיו . כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד ( פתח ) כמו בקר זבח השלמים ( במדבר ז ) : ויקו . שיעשו משפט והנה משפח אסיפ' חטא על חטא כמו מהסתפח ( שמואל א כו ) , דבר אחר ל' נגע ולפי שהוא לשון נופל על הל' בקריאתו דומה משפט למספח וכן צעקה לצדקה נפל בו רוח הקודש בפי הנביא : {ח} הוי מגיעי בית בבית . עשרים ושנים אשרי נאמר בספר תהלים על מקיימי התורה ועשרים ושנים הוי אמר ישעיה על הרשעים , הוי ל' צעקת אנחה על פורענות העתידה לבא : מגיעי בית בבית . מקרבים בתיהם זה אצל זה ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין ב' הבתים וכן שדה בשדה : יקריבו עד אפס מקום . שאין מקום לעני לישב : והושבתם לבדכם בקרב הארץ . כסבורים אתם שאין חלק להקדוש ברוך הוא ולא לעניים בארץ חלקו במעשרות אתם גוזלים ולעניים את ארצם שתהיו אתם לבדכם יושבים בה : {ט} באזני ה' צבאות . אמר הנביא שתי אזני שמעו כשנגזר עליהם גזירה מאת ה' ובשבועה אם לא על דבר זה בתים רבים לשמה יהיו ובתים גדולי' וטובים יהיו מאין יושב : {י} כי עשרת צמדי כרם . ומפני הרעב יגלו יושבי הבתים ואין יושב בה וגם זאת תהיה לכם מדה במדה על הקרבת השדה בשדה שגזלתם חלקו של מקום במעשר הארץ : עשרת צמדי כרם . ( ארפינ''ט בלע''ז ) ואומר אני כדי עבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד . יעשו בת אחת . מדה אחת של יין , בת שלש סאין : וזרע חומר . בית כור שהיא שלשי' סאין של תבוא' יעשה איפה שלש סאין : {יא} מאחרי בנשף . לשתות יין בלילות : יין ידליקם . בוער בם : {יב} כנור ונבל . נימין יתרות יש בנבל מן הכנור ולמה נקרא שמו נבל שמנבל כל מיני כלי זמר במדרש תהלים : תוף . של עור הוא : וחליל . אבוב של קנה , ( צלמיי''ל בלע''ז ) : ואת פועל ה' לא יביטו . ובאורייתא דה' לא אסתכלו : ומעשה ידיו לא ראו . עשו עצמם כאילו לא ראו את גבורותיו , ד''א לא קלסוהו שחרית יוצר אור ולא ערבית המעריב ערבים : {יג} מבלי דעת . לפי שהיה לבם בלי דעת : וכבודו מתי רעב . נכבדיו ימותו ברעב : צחה צמא . צמא כנגד רוב משתיהם : צחה . תרגום של צמאה : {יד} לכן הרחיבה . מדה במדה הם הרחיבו נפשם לבלוע מאכל ומשת' לרוב ופערו פה לבלוע אף שאול תרחיב נפשה לבלוע : ופערה . ופתחה : לבלי חק . באין סוף ולמה לבלי חק לפי שלא היה בידם של אלו חק וקצבה לתפנוקיהם : וירד . שם הדרה של ירושלים . ועלו בה . העליזים שבה : {טו} וישח . ויחלש תקוף גברין ולפי מדרשו זה הקב''ה שהם גרמו לו להראות כאיש נדהם וכן הוא אומר צור ילדך תשי ( דברים ל''ב ) ואומר בעצלתים ימך המקרה ( קהלת י ) : {טז} ויגבה ה' צבאות במשפט . כשיעשה משפטים בהם יגבה שמו בעולם , במשפט יושטיצ''א בלע''ז : והאל הקדוש . יתקדש בתוך הצדיקים הנשארים בכם : {יז} ורעו כבשים כדברם . צדיקים הנמשלים כעדר הרחלים : כדברם . כמנהגם ביושר ובמדה מכלכלים דבריהם במשפט ככבשים הללו , ורבותינו דרשו כדברם כמדובר בם נחמות הנדברות להם : וחרבות מחים . בתי הרשעים שהם שמנים : גרים יאכלו . הצדיקים שהם כגרים יאכלום . מחים . שמנים כמו עולות מחים אעלה ( תהלים ס''ו ) : {יח} הוי מושכי העון . גוררים יצר הרע עליהם מעט מעט בתחיל' בחבלי השוא כחוט של קורי עכביש ומשנתגרה בהם מתגבר והולך עד שנעשה כעבות העגלה שקושרין בו את הקרון למשוך : השוא . דבר שאין בו ממש : חטאה . חטא : {יט} יחישה מעשהו . הפורענות שהוא אומר להביא : למען נראה . דבר מי יקום : {כ} האומרים לרע טוב . מקלסין לעכו''ם ורע בעיניהם לעבוד הקב''ה שהוא טוב : שמים חשך לאור . דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם : שמים מר למתוק . עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם : ומתוק למר . עבודת הקב''ה המתוקה אומרים מרה היא : {כב} למסוך שכר . למזוג שכר תיקון המשקה קרוי מסך : {כג} וצדקת צדיקים . שהן ראויין לזכות בבית דין יסירו ממנו ומחייבין אותו בדין וגוזלין ממונו : {כד} לכן . והיה הדבר הזה לכם וגו' : כאכול קש לשון אש . כאכול את הקש לשון אש . וחשש . תירגם יונתן עמירא קשין של שבולין וכחשש אשר הלהבה תרפנו ותעשנו אפר . כמק . כדבר הנימוק : ופרחם . גדולתם כאבק העולה לפני רוח ומסתלקת כך תסתלק : {כה} על כן . על מעשיהם הללו : וירגזו ההרים . מלכי יהודה ושריהם : כסוחה . כרוק וקיא הניסח מתוך גופו של אדם שהוא מאוס ובלשון חכמי' קרוי סחי וכן סחי ומאוס ( איכה ג' ) : בקרב חוצות . כן יהיו מאוסים בין הבבלים : בכל זאת . הבאה עליהם : לא שב אפו . לא נתקנו במעשיהם להשיב אפו מהם : נטויה . להרע להם : {כו} ונשא . הקב''ה נס לגוים , ירמוז להם רמזים להתאסף ולבא עליהם , נשיאת נס הוא כמו כלונס ארוך ונותנין בראשו בגד ועולין בראש הר גבוה ורואין אותו מרחוק והוא סימן לקיבוץ בני אדם וכן על עמים ארים נסי ( לקמן מ''ט ) וכן ושים אותו על נס ( במדבר כד ) , כלונס פירקא בלע''ז ועל שם שהוא לאות קרוי נס : ושרק . שיבליר בלע''ז אף הוא סימן לקיבוץ : מקצה הארץ . שיבאו מרחוק לצור על ישראל : קל יבוא . האויב עליהם כמו שמפרש והולך : {כז} אין עיף ואין כושל בו . לא ייעף ולא יכשל במרוצתו לקיים ימהר יחישה שהם אומרים לפניו : נפתח . לשון ניתר כמו ויפתח הגמלים ( בראשית כד ) : ולא נתק . ולא יראו שם סי' כשלון לירא ממני מלבא : {כח} כצר . ת''י כטינרא כמו צור : וגלגליו . אופני מרכבותיו : {כט} שאגה . אימה זו תהיה עליכם כמו לביא : ויפליט . יצילנו לטרפו מיד כל הבאים להצילה יפליט אישקמוצייר בלע''ז : {ל} וינהום . אותו האויב על עם ה' הנזכר למעלה : כנהמת ים . אשר יהמו גליו כן יבוא בחיילות הומות : ונבט לארץ . לשון הבטה יביטו ישראל ויצפו שיעזרום מלכי ארץ שהם סומכין עליהם כענין שנאמר היורדים מצרים לעזרה ( לקמן לא ) . והנה חושך . שלא יהא עוזר להם , ונבט לשון נפעל כמו לא נפתח ולא נתק והוי''ו גורמת לו להסב הדיבור להבא אייר''ט איסגרד''י בלע''ז : צר ואור חשך . כמו וכשל עוזר ונפל עזור ( שם ) מי שצר לו שבאת עליו הצרה וזה שבא להאיר לו שניהם חשכו ויש פותרין צר היא הלבנה שנתמעטה ואור היא החמה : בעריפיה . בבא מאפליה שלה לשון יערף כמטר ( דברים לב ) וכן דרך בערוף מטר האור מאפיל :

מלבי"ם על ישעיה פרק-ה

{א} לידידי. השם ב''ה (ספרי ברכה סימן שנ''ב ומנחות נג) והלמ''ד תחת בעבור, וכן למ''ד לכרמו. דודי, מנחי עי''ן. וידידי, מנחי היו''ד, והענין אחד כמו ישע ושוע : בקרן בן שמן. קרן לו שלשה מובנים, א) קרנות בע''ח, ב) הצלע, ג) קרני האור וזהרו, הנחת השם בעצם הוא על הבליטה היוצאת בגובה להחיות בעלי הקרנים. וממנו הושאל אל כל דבר הבולט על זוית נצבת או על זוית נוטה, ומשם הושאל אל קרני האור הנופלים בפגישתם על גשם המלוטש לאחוריהם על זוית נצבת שדומה לקרנים, וקרן פה בא על הצלע והזוית. וההבדל בינו בין צד כתף צלע, כי קרן בא על הבליטה לבד, ולכן לא מצאנוהו על שיתוף שם צלע רק אצל המזבח, ור''ל בליטת המזבח בקצה הזויות. וצייר כל א''י כבליטה היוצאת בגובה על כדור הארץ, וכן תרגומו בטור רם, ובספרי (עקב לז) בקרן כמו שהשור אין גבוה בו מקרניו כך א''י גבוה מכל הארצות. אולם באשר שתף עמו יחוס השמן, הצצתי בו כונה מליצית, כי מצאנו בכ''מ שהקרן ימליץ המלוכה והמשרה, רמה קרני בה', תרוממנה קרנות צדיק, כי משיחת המלכים היה בקרן מלאה שמן (שמואל א' טז יג, מלכים א' א' לט), ובמשיחה זו רמזו שתי ההצלחות הקרן כלי המשיחה רומז על הגבורה, והשמן רומז אל ההצלחה הנפשיית כמ''ש שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהלות קל''ב), ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן. הקרן והשמן והנר אחריו. קרן, על ההצלחה הגופיית. והשמן, על האושר הנפשי. ויען שהצלחה הגופיית של א''י מסובב מן הנפשיית והשגחת ה' בה, נמצא שהקרן הוא בן השמן ותולדתו, וזה מ''ש בספרי (שם) יכול כשם שהקרן גרוע מכל, כך א''י, ת''ל בן שמן. ר''ל בל תאמר שאין בו רק חומריות גופניות, הוסיף בן שמן, ששרשה רוחנית אלהי : {ב} ויזעקהו. הקיפו בגדר סביב כטבעת, תרגום טבעת עזקא : ויסקלהו. סקל בקל מורה הנחת האבנים, ובכבד, מורה הרמתם. וסגולה זאת ישתרע בפעלים רבים לשמש דבר והפוכו, בפרט בפעלים הנגזרים משמות : שרק. מתאחד עם שריג, ענפים הדקים הנסרגים ונטוים זע''ז, וכן גידי פחדיו ישורגו (איוב לט), וסורג בלשון התלמוד, ומזה עובדי פשתים שריקות, וגפן הזה נקרא שורקה : מגדל. עיין למעלה (ב' טו), ופה הושאל על סוכת השומר, שרואה ממנו כצופה מן המגדל, וכן במד' בשלח (פ''כ) : יקב. בור בו יאספו הענבים, ויען יחצב בקרקע קשה אמר לשון חציבה : באשים. חברו תחת שעורה באשה (איוב לח) סרוח ונפסד, ורב האי פירש ענבים פראיים, ובמשנה הענבים הבאושים : {ד} מדוע. במלת למה שואל את התכלית, ובמלת מדוע על הסבה : {ה} הסר. מקור וכן פרוץ : משוכתו, גדרו. משוכה, הוא של קוצים, מן לשכים בעיניכם. גדר, הוא של אבנים ועצים, ובא דגש עם הנח שלא כמשפט ? ונראה כי לפי המשל הוא מנחי ע''ו מענין קוצים, ולפי הנמשל הוא מן הכפולים מענין סכך הסוכך מלמעלה וע''כ הורכב משניהם וכמוהו למעלה (א' טז) : לבער. אכילת הבהמה דרך השחתה : מרמס. דריכה דרך השחתה (כנ''ל א' יב) : {ו} ואשיתהו. שיתה מוסיף על שימה שמורה שקבעו במקום קבוע (רש''ף), ומתאחד עם שתות ויסוד, ר''ל שישאר שמם ימים רבים : בתה. מקום בלתי ראוי לבנין ועבודה, וכן בנחלי הבתות (לקמן ז') ומזה שם בת הפך בן, שמורה על בנין בית אביו, ובת לא תקום לנחול ולבנות הבית : יזמר. משמש דבר והפוכו (כנ''ל ב') : ויעדר. חפירה, וחברו (לקמן ז' כה) במעדר יעדרון : {ז} משפט, צדקה. כ''כ למעלה (א' כז) שמשפט בין אדם לחברו, וצדקה בין אדם למקום בכ''מ : משפח. חיבור טפל אל עקר ופה על חיבור הבתים : צעקה. הרמת קול שלא כרגיל, ויפול גם על שכור צועק מיינו : {ח} מגיעי בית בבית. נגע בהפעיל מורה תמיד על הגעה (ערייכען), ונבדל מנגע בקל שמורה על נגיעה (אנרירען), ונמצאו תמיד ביחוס שאליו, וכן פעל קרב (עמש''ש בפי' תהלות צא י') ופה שבא ביחוס שבא בודד בתנ''ך ? וצ''ל שבא לומר שהגיעו הבתים באופן שעשו משניהם בית אחד בעשקם נחלת העני אשר בתוך : והושבתם. מבנין שלא נזכ' שם פועלו, שרשו ישב ומוסב לעתיד מפני הוי''ו : {ט} באזני ה' צבאות. לדעתי ה' צבאות שזכר הוא לשון השבועה שנשבע ה' בשמו הגדול, כמו בי נשבעתי נאום ה', וכן פי' לקמן (כ''ב יד) : {י} צמדי. י''מ מה שיחרוש צמד בקר ליום, וי''מ עשרה כרמים נצמדים יחד : בת. בלח כמו איפה ביבש : וחמר. הוא הכור והוא עשר איפות : {יא} שכר. הוא היין הישן המשכר, ודרך לשתותו בלילה כשרוצה לישן, והם עשו בהיפך תיכף בבקר רדפו אחר השכר, ובערב גם היין הדליקם : מאחרי. מבואר אצלי כי איחור הוא תמיד בבחינת הזמן הקבוע, ופה ר''ל מאחרים זמן הקבוע לשינה, וזה הבדלו מן מהמה ובושש : {יב} ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. יש הבדל בין פועל ה' ובין מעשה ידיו, כמו שיש הבדל לדעת הרש''ף בין פעולה ומעשה, העסק שאדם מתעסק באיזה דבר נקרא פעולה, ודבר שנגמרה מלאכתו וא''צ שום תיקון נקרא מעשה. וכן המבחין על המציאות כמו שהוא עומד נגמר ונשלם מעת הבריאה הקדומה, נאמר שמבחין מעשה ידיו, אבל המבחין בו פעולת ה' המתמדת בו תמיד, איך התמדת הבריאה וקיומה הוא ג''כ בריאה חדשה, וכי ידי היוצר עודם פועלים בתמידות בלי הפסק במציאות כולו, ומחדש בכל יום מעשה בראשית, נאמר שבוחן פעולת ה'. - ובזה אמר פה שלא הביטו אל פעולת ה', שהוא העיון השכלי לחקור אחר פועל ה' והנהגתו התמידית, ומוסיף שגם מעשה ידיו כמו שהם עומדים סדורים וערוכים מששת ימי בראשית שמעידים על סבה ראשונה חכם ויכול ורוצה, שזה יכלו לראות בעינים חושיים, ג''כ לא ראו. - ודע שיש הבדל בין ראיה והבטה, ראיה, הוא ראות העין החושיי ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כונה. והבטה, פורט המשים לב על העצם לדעת ענינו ומהותו. לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות יד) שלא יבואו לנגד עיניכם כלל, פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם (איכה ד'), לא ישים לב אליהם אף שיראם בעיניו, אל תבט אל מראהו (ש''א טז ז') אל תשים לבך אליו. ומצד זה יבא הבטה קודם ראיה על מי שמשים לב לראות המובט ואח''כ רואהו בעיניו, ויבט הפלשתי וירא את דוד (ש''א יז), הבט משמים וראה (איוב לה). יביטו יראו בי (תהלות כב). רק בעיניך תביט, (ותרצה לדעת ואז) ושלומת רשעים תראה בעין ממש (שם צ''א). אם אביט אליך, (ויותר מזה גם) ואם אראך (אף בלי כונה) (מ''ב ג'), ואמר ראה ה' והביטה (איכה א'), ראה בעין ושים לב לדעת. ובזה תראה איך שקל את דבריו בפלס, שיחס הבטה אל פועל ה', כי לא יושכל רק בעין השכל, וראיה אל מעשה ידיו, כי זה יתראה בעין החושיי. - ודע כי פעל ראה נקשר עם את ופעל הביט עם אל בכ''מ, והביט אל נחש הנחשת וראה אותו. - כי הראיה המוחשת תפעול ותתפעל מנצוצים הפוגשים מן המובט בעין המביט שע''ז מורה מלת הפעול את, לא כן ההבטה המחשבית שקשורו עם המובט הוא הגיוני לא במציאות, זולת פה יצא מן הכלל, וצ''ל מפני שמלת את נמשך גם למעשה ידיו ואת מעשה ידיו : {יג} מבלי דעת. שימוש המ''ם כמו ב' בבלי, וכן ממחרת השבת יניפנו הכהן (ויקרא כג), ביום זבחכם יאכל וממחרת (שם ז'), שהוא ובמחרת : מתי רעב. אנשי רעב, והשו''א עד, לא כן לקמן (כ''ב ב') בציר''י : צחה. שרשו צחח, והוא תואר בפלס אשה, והבדלו מן יבש חרב, שהוא מורה יבשות העצם בפנימותו מכל וכל, כמו צחיח סלע : {יד} ופערה. פער הוא הגילוי הבלתי ראוי ויותר מן הרגיל, ולמ''ד לבלי חק, הוא הגבול שאליו : המונה ושאונה. ההמון, רגיל. והשאון, יותר מן הרגיל, קול המולה גדולה (ע''ל יז יב) : ועלז. שמחה ורעדה, והשכרתים למען יעלזו (ירמיה נא), הרועד מחמת שמחה ושכרות, והוא פעל, יעלוז בשאול : {טו} וישח, וישפל. עיין למעלה (ב' יא) : {יז} כדברם. כמנהגם, כמו וידבר עמים תחתי : וחרבות. לשון חורב ויובש : ומחים. אינו תואר רק שם, המוח שבעצמות. והרבים, על מיני המוח, משא''כ עולות מחים אעלה, תואר. והרבים על העולות. ושם גרים הוא לדעתי מלשון עצם כמו יששכר חמור גרם, וכן גרמיו כאפיק נחושה (איוב מ' יח), ובא גרם וגרים על שני משקלים כמו קדם קדים, וכמ''ש למעלה (א' ז') על זרם זרים. וכינוי הרבים יאכלו, מוסב על חרבות מחים, לא על גרים, מוח החרב יאכל את הגרם והעצם : {יח} העון, חטאה. בארתי למעלה (א' ד') המעוה היא בעצת השכל, והחוטא הוא מנוצח מתאותו : ושוא. דבר שאין בו ממש כמ''ש בשבועות (דף כ'), אוכל ולא אוכל שקר, אכלתי ולא אכלתי שוא : וכעבות. בפלס שאור יאור בסמוך ובנפרד, והוא קלוע, ולדעת חז''ל לא פחות משלשה מיתרים, וקרוב לבאורי פי' בס' ג''ן : {יט} ימהר יחישה, מהר הוא בבחינת הזמן, וחש בבחינת האדם, למשל כשקוראים אדם והולך תיכף אבל בנחת, הוא ממהר ובלתי חש, וכשרץ אבל לאחר שעה, הוא חש ולא ממהר (ועיין לקמן ח' א') : {כא} ונגד פניהם. למפרשים הוא כמו בעיניהם, אבל לא מצאנו לשון נגד פניו על החכם בעיניו, (משלי ג' ו', כ''ו ה' יב, כ''ח יא), כי נגד פניו הוא דבר העומד נכחו : {כב} גברים, ואנשי חיל. גבור בטבע, ואיש חיל ע''י למוד (כנ''ל ג' ב') : למסך. הוא תיקון המשקה : {כג} ממנו. יחיד על רבים, ר''ל מכל צדיק, ודרשו שינוי זאת בב''ר (פם''ה) : {כד} מאסו, נאצו. המיאוס בלב, והניאוץ בדבור ובפועל, וההבדל בין תורה ואמרת ה' מבואר (למעלה א' י', ב' ג'), תורת משה, ואמרת הנבואה : כאכל קש. כאכול את הקש לשון אש הקדים הפעול לפועל : {כה} כסוחה. כרותה, קוצים כסוחים, בפלס שכולה : {כו} ושרק. קיבוץ השפתים לצלצל קול : מהרה קל, מהרה, בזמן (כנ''ל יט), וקל, ברגליו, לא לקלים המרוץ : {כז} לא ינום ולא יישן. השינה, היא הטבעיית, והתנומה, מחמת עיפות דרך עראי, וכשידבר בבחינת השינה עצמה, תנומה קלה משינה, (תהלים קלב ד' משלי ו' ד' י', כד לג), שם יאמר לא לבד שינה גדולה אף לא תנומה קלה. וכשמדבר מבחינת חלישת הכח שבבע''ח המכרחת אותו לישן, תורה תנומה עיפות וחלישות מיוחד, אבל שינה הוא חלישות כולל כל מין האדם, ובענין זה מדבר פה ובתהלות (קכא ד'), לא ינום (וגם) לא יישן שומר ישראל : {כח} אשר. בא לאמת הענין, כמו אשר שמעתי בקול ה' (ש''א טו) : {כט} שאגה לו. מורה יחוס הקנין. וישאג, מורה הפעולה : וינהם. הארי ישאוג בעת שיש לו טרף, הישאג אריה ביער וטרף אין לו, וינהום בעת שאין לו טרף ונוהם מחמת צער, ונהמת באחריתך : {ל} ונבט. הוא לדעתי נפעל משורש לבט, אויל שפתים ילבט, מענין יגיעה, ונפלה למ''ד הפעל כמו נקח מן נלקח, שיני כפירים נתעו מן נלתעו, ונשלם ע''י דגש הב' : וצר. הוא סלע קשה, כמו פרסות סוסיו כצר נחשבו (פ' כח) : ואור. מצאנוהו על הענן והמטר (איוב לו ל', ושם לב), ועקר הוראתו על מים הנשפכים בזלף ומענין יאור, כמ''ש במק''א : בעריפיה, לשון יערוף כמטר לקחי על שפיכת הגשם, וכינוי הנקבה על האניה הנעלמת בכונת המליצה הגם שלא נזכרה בבאור :

חומת אנך על ישעיה ה׳

ה׳:ע״ג א׳ כרם היה לידידי בקרן בן שמן. אפשר לרמוז כי תיבת כר"ם בגימטריא כמספר עשר הויו"ת שיש בספירות כ"י לרמוז דאור מחצב הנשמות סמוך לאורות כ"י כמ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה באורך. ונעשה קרן קיימת בשלשה אבות העולם אשר הפליאו בעבודת ה' כל ימיהם והוא קרן שראוי לעשות פירות שמנים. ויעזקהו שה' עזרם לגדור במצרים שלא נטמאו בזנות. ויסקלהו שבמה שציום משכו וקחו לכם שיקנו עצמם במסירת גופם על ק"ה נפרדו מהסט"א. ויטעהו שור"ק גימטריא תר"ו מצות שעם ז' מצות בני נח גימטריא תרי"ג כמו שפירש רש"י ז"ל. ויבן מגדל בתוכו משכן ומקדש כמו שפירש רש"י ז"ל ואמר בתוכו רמז שציוה שדמות המקדש וכליו יעשה כל אדם בקרבו כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כמו שכתבתי אני בעניי באורך בס' פני דוד פ' תרומה עין שם. אי נמי רמז בתוכו שציוה להיות עניו ובזה יעלה כאלו הקריב כל הקרבנות ונמצא שחדרי לבו הוא מקדש שמקריב כל הקרבנות: ה׳:ע״ד א׳ וגם יקב חצב בו. אלו השיתין כמו שפירש רש"י ז"ל: ב׳ ויקו לעשות ענבים. אפשר לרמוז כי ענבים גימטריא עקב רמז לענוה כמ"ש הכתוב עקב ענוה כמ"ש בתנחומא פ' עקב שלא נתן הקב"ה התורה לישראל אלא מפני שהם ענוים ע"ש וז"ש ויקו לעשות ענבים כי במה שנשמתם טהורה אלקים חצב"ה לטובה ויש לה קרן מעשה אבות ובאמצעות התורה והמצוות היו צריכים להיות ענוים ואז היו יכולים לקיים כל המצות שהם מרכבה לשכינה ואין הסט"א שולט. אמנם ויעש באושים שהיו נאים והבאישו ריחם סר"ח העודף ועי"ז ביטלו התורה והמצות: ה׳:ע״ו א׳ מה לעשות עוד לכרמי וכו'. אפשר דרמז כי הרבה רחמיו בטרם כל להפריד נשמות הקדושה באוצר אחד בדור הפלגה ואחר זה באו האבות שלשה המה מטיבי ארזי הלבנון הרמים והם שרש מובחר ומתוקן. הפנימיות נשמה טהורה וציונו מצותיו שס"ה לאוין להרחיק כל חלקי סט"א רמ"ח מ"ע להמשיך קדושה ברמ"ח אברים תורה וענוה לבטל יצה"ר וז"ש מה לעשות לכרמי כי עשיתי לו טובות נמרצות: ב׳ מדוע קויתי לעשות ענבים. זהו דרך מליצת המשל דודאי הוא יתברך יודע עתידות אמנם רצה הוא יתברך שהמחשבה אינה מכרחת ואין ידיעתו כידיעתנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומהר"ם אלשיך ז"ל. אך לפי המשל נקט לשון זה: ה׳:ע״ט א׳ ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה. אפשר דידוע כי כל התורה והמצוה ליחד קב"ה ושכינתיה וידוע דמשפט הוא ת"ת וצדקה היא השכינה וז"ש ויקו למשפט שידבקו בהקב"ה דמשפט רמז לת"ת והן בעון נדבקו במשפח שהוא נגע הסט"א. לצדקה העיקר היה לידבק בשכינה וליחדה והנה צעקה כי ח"ו פגמו במקון תקון: ה׳:פ׳ א׳ הוי מגיעי בית בבית וכו'. ראיתי בפירוש ישן נושן כ"י שכתב וז"ל הוי מגיעי וכו' יראה אוי לאדם דכאשר ימות אין לו בעולמו התמידי רק ד' אמות קרקע ומבקש כאן בתים רבים והון רב והושבתם לבדכם בקרב הארץ כשתלכו אין עמכם כלל ממה שאספתם עכ"ד: ה׳:פ״ד א׳ ואת פועל ה' לא יביטו. פירש בפירוש כ"י יראה לא ברכו אלהים עד שיראה שהיין ששתו לא הכירו שהוא פועל ה' ולא ברכו ברכת הנהנין: ה׳:צ׳ א׳ הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. אפשר להסמיך מוסר ורמז למי שקורא בספרים החיצונים דימשך אחר דעות וסברות רעות וז"ש מושכי העון במה שהם עוסקים בחבלי השוא שהם ספרים החיצונים. דכשם שהקורא בתורה נמשך עליו רוחניות מהתורה הקדושה עצמה ומהתנאים הקדושים שחיברו המשנה ומהאמוראים שחיברו התלמוד וקדושתם יאיר אור נוצץ בקורא דבריהם. כן הקורא בספרים החיצונים נמשך מעצמותם ואשר חיברום סט"א והם חבלי השוא לילכד בכמה עונות והיינו דקאמר הוי ואבוי למושכי העון כי הם מושכים עליהם סט"א בחבלי שוא ספרי עכו"ם וכעבות העגלה יהי' עונותם ומרעה אל רעה יצאו: ה׳:צ״ג א׳ הוי חכמים בעיניהם. שמעתי משם הרב הגדול מהריב"ל ז"ל שפירש דכיון דהני אינשי אזלי בתר איפכא אומרים לרע טוב ולטוב רע חשך לאור ומר למתוק א"כ החכמים חכמי הדור מה יהיו בעיניהם נבזים וטפשים וז"ש האומרים לרע טוב וכו' הוי מה יהיו החכמים בעיניהם של אלו כי לא יהיה להם כבוד ולא יחשיבום לכלום: ה׳:צ״ו א׳ כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו. אפשר דהכי פירושו כי מאסו את תורת ה' צבאות שנתנה על ידי משה רבינו ע"ה ואת אמרת קדוש ישראל העשרת דברות שאמר לנו כ"י על הר סיני הוא בעצמו נאצו כי הוא יתברך אמר כל העשרת דברות אלא שאנחנו לא זכינו להבין כי אם אנכי ולא יהיה לך כמשז"ל:

מצודות ציון על ישעיה פרק-ה

{א} לידידי . אהובי ובן דודי : בקרן . פנה וזויות וכן על קרנות המזבח ( ויקרא ד ) : בן שמן . הראויה לעשות פירות שמנים וכן בן מות הוא ( ש''א כ ) שר''ל ראוי למות : {ב} ויעזקהו . תרגום של טבעת עזקא ור''ל גדר סביבו בהיקף כעין טבעת : ויסקלהו . הסיר האבנים מתוכו וכן סקלו מאבן ( לקמן סב ) : שורק . זמורות נבחרים כמו ואנכי נטעתיך שורק ( ירמיה ב ) : מגדל . הגת שעוצרים בו הענבים להוציא היין . יקב . הוא הבור שלפני הגת והיין יורד בו : חצב . החפירה באבנים נקרא חציבה בל' המקרא : ויקו . מל' תקוה : באושים . פירות דומים לענבים וגרועים מהם וכן תחת שעורה באשה ( איוב לא ) שר''ל שעורה גרועה : {ה} משוכתו . הוא הגדר הסוכך ומגין בעדו כמו הלא אתה סכת בעדו ( שם ה ) . והיה . כמו ויהיה : לבער . למרעה כמו ובער בשדה אחר ( שמות כב ) : למרמס . למדרך הרגל : {ו} ואשיתהו . אשים אותו : בתה . ענין שממון כמו בנחלי הבתות ( לקמן ו ) : יזמר . כן יקרא קציצת ענפי גפן כמו וכרמך לא תזמור ( ויקרא כה ) : יעדר . ענין חפירה כמו וכל ההרים אשר במעדר יעדרון ( לקמן ז ) : שמיר ושית . שמות מיני קוצים : {ז} שעשועיו . ענינו התעסקות בדבר מה לשמוח בו : משפח . ר''ל אסיפת חטא כמו ונספחו על בית יעקב ( לקמן יד ) או הוא מל' ספחת הצרעת ולפי של' משפח נופל על ל' משפט אמר כן : {ח} אפס . הוא כמן אין : {י} צמדי . ענין זוג כמו צמד בקר ( ש''א יא ) ועבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד כרם : בת . מדת הלח מחזקת ג' סאין : חמר . הוא כור מחזיק ל' סאין איפה מדת היבש מחזקת שלשה סאין : {יא} בנשף . בחשכת הלילה כמו נשף חשקי ( לקמן כא ) : {יב} כנור ונבל תוף וחליל . הם שמות כלי נגון : {יג} מתי רעב . אנשי רעב : צחה . ענין יובש וצמאון כמו על צחית סלע ( יחזקאל כד ) : {יד} ופערה . פתחה ביותר כמו פי פערתי ( תהלים קיט ) : לבלי חוק . בלא קצבה . והמונה . המון עמה : ושאונה . הוא כמו המונה וכפל הדבר במ''ש : ועלז . ענין שמחה : {טו} וישח . ענין כפיפה כמו שחו רעים לפני טובים ( משלי יד ) : {יז} כדברם . כמנהגם כי וינהג תרגומו ודבר וכן אני אשימם דוברות בים ( מ''א ה ) שהוא ענין הנהגה : מחים . רשעים השמנים בעלי המוח : {יח} וכעבות . חבלים עבות : {יט} יחישה . הוא כמו ימהר וכן אחישה מפלט לי ( תהלים נה ) וכפל הדבר בשמות נרדפים וכך אדמת עפר ( דניאל יב ) : {כב} למסוך . מזיגת היין קרוי מסך : {כג} עקב . בשכר כמו והיה עקב תשמעון ( דברים ז ) : {כד} קש . תבן : לשון אש . להב אש ע''ש שנמשך כלשון : חשש . היא תבן הדק וכן תהרו חשש ( לקמן לג ) : ירפה . מל' רפיון : כמק . מל' המקה והמסה : ופרחם . המשיל הגדולה לפרחי האילן : יעלה . יסתלק כמו כעלות גדיש ( איוב ה ) : נאצו . ענין בזיון : {כה} וירגזו . ענין תנועת החרדה : כסוחה . כרוק הניסח מן הגוף וכן סחי ומאוס תשימנו ( איכה ג ) : {כו} נס . הוא כלונס ארוך ובראשי בגד ועשוי לרמוז בו ולהתאסף ולבא : ושרק . הוא קול הנעשה בקבוץ השפתים והוא סימן להתאסף וכן אשרקה להם ואקבצם ( זכריה י ) : {כז} נפתח . ענין התרת הקשר כמו יתרי פתח ( איוב ל ) : אזור . חגורה : חלציו . מתניו : נתק . נעתק ממקומו : שרוך . ענין קשורים כמו מחוט ועד שרוך נעל ( בראשית יד ) : {כח} שנונים . חדודים : דרוכות . הדרך לדרך ברגליו על הקשת למתחו היטב : פרסות . הוא כעין מנעלים : כצר . כסלע : וגלגליו . אופן העגלה : כסופה . רוח חזק : {כט} כלביא . שם משמות האריה : וינהם . מל' המייה : ויפליט . ענין הצלה : {ל} כנהמת . מל' המייה : ונבט . מל' הבטה וראיה : בעריפיה . כן נקראים השמים על כי יערפו ווזלו את הטל כמ''ש אף שמיו יערפו טל ( דברים לג ) או ר''ל במאפליה :

מצודות דוד על ישעיה פרק-ה

{א} לידידי . אמר הנביא אשירה נא במקום ידידי ובשליחותו : שירת דודי . השירה אשר שר דודי על עסקי כרמו : כרם . וזהו השיר הנה כרם היה לידידי וכו' : {ב} ויעזקהו וגו' . גדרו מסביב ופנה אותו מן האבנים ונטע בו זמורות יפות ועשה בו גת וחפר בו יקב : ויקו . על פי המעשים והתקונים האלה היה מקוה שיעשה הכרם ענבים טובים ולא כן היה כי עשה באושים : {ג} ועתה . הואיל וכן היה : יושב ירושלים . כל מי שיושב בירושלים וכל איש מאנשי יהודה : שפטו נא . בררו הדבר הנעשה ביני ובין כרמי וראו הדין עם מי : {ד} מה לעשות . מה היה לי לעשות עוד לכרמי מכל הדברים שעושים לכרם ולא עשיתי לו אותן הדברים : מדוע קויתי . ר''ל מדוע לא היה כן כמו שקויתי : {ה} את אשר אני עושה . את אשר בלבבי לעשות לכרמי : הסר . להסר גדרו ותהיה למרעה : פרוץ . לפרוץ גדרו ותהיה למרמס הרגל והוא כפל ענין במ''ש : {ו} ואשיתהו . אשים אותו שממה : לא יזמר . לא יחתכו הזמורות להרבות ענפים כדרך שעושים לכרמים : ולא יעדר . לא יחפרו תחת האילנות כדרך שחופרים בכרמים לתקון הגפנים : ועלה שמיר ושית . יגדל קוצים כדרך השדה שאינו נעבד : מפרש המשל ואמר שבית ישראל הם הכרם : נטע שעשועיו . הנטיעה שהוא משעשע ומשמח בו : ויקו . לפי מרבית הטובה שעשה להם היה מקום שיעשו משפט והנה לא כן הוא כי אספו חטאים רבים או עשו מעשים מגונים כנגע צרעת : לצדקה . היה מקוה שיעשו צדקה והנה נשמע צעקת עשוקים : {ח} הוי . ר''ל יש להתאונן על מה שהמה מגיעים בית בבית כשאדם חלש היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע היה החזק שמצד זה מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש ולקח מגבולו וכן זה שמצד השני עד שלא נשאר מקום להחלש שביניהם : והושבתם . אמר הנביא לבעלי הזרוע וכי סבורים אתם שרק אתם לבדכם תשבו ותתקיימו בקרב הארץ ואין להחלש מקום עמכם : {ט} באזני ה' צבאות . באזני אמר ה' צבאות ותחסר מלת אמר ומאליו יובן : אם לא . הוא ענין לשון שבועה כאדם האומר אם לא יהיה כן אזי יהיה ענשי כך וכך ומגזם ואינו אומר וכן אם לא כאשר דמיתי ( לקמן יד ) : בתים רבים וכו' . וכאומר הואיל וכן מה תועלת להם מה שלוקחים עוד מגבול החלשים : {י} כי עשרת וכו' . מקום עבודת עשרת וכו' יעשה בת אחת יין ומקום זרע חומר יעשה איפה אחת ובעבור הרעב יעזבו בתיהם וילכו להם וישארו שממה מבעליהן : {יא} משכימי בבקר . משכימים בבוקר ורודפים לבקש יין המשכר ומאחרים לשבת בערב לשתות הרבה עד אשר היין דולק ובוער בהם : {יב} והיה כנור וכו' . בידם היה הכנור וכו' לנגן בעת השתיה לתענוג וגם יין משתיהם היה בידם : פועל ה' . אינם נותנים לב להסתכל פועל ה' שעל הכל יביא במשפט : ומעשה וכו' . כפל הדבר במ''ש : {יג} מבלי דעת . על שמאנו לדעת דרכי המקום : וכבודו . אנשי הכבוד והחשובים יהי מתי רעב והמון העם ימותו בעבור יובש הצמאון ומלת מתי משמשת בשתים : {יד} הרחיבה . מדה במדה על שהרחיבו נפשם להתענג ביותר לכן תרחיב השאול נפשם לבלוע את הכל : הדרה . תפארת עדתם : בה . בהשאול ומוסב על וירד ור''ל הכל תרד אל השאול : {טו} וישפל איש . כפל הדבר במ''ש : ועיני גבוהים . העינים שהיו מגביהים להסתכל כלפי מעלה כדרך גסי הרוח : תשפלנה . להסתכל למטה כדרך השרוי בצרה וצער : {טז} ויגבה וכו' . במשפט . כשיעשה משפט יתרומם ויתעלה שמו : נקדש בצדקה . יתקדש שמו במה שיעשה צדקה להכשרים שבדור : {יז} כבשים . הצדיקים הנמשלים לעדר הרחלים המה ירעו בנחת והשקט כמנהגם מאז ולא יהיו נכללים עם הרשעים : וחרבות מחים . בתי החרבות של הרשעים בעלי המוח יאכלו הצדיקים שהמה עתה כגרים מול רשעי' : {יח} מושכי העון . ממשיכים על עצמן את היצר הרע המסית על העון : בחבלי השוא . בחבלים דקין וכמעט שאין בהם ממש : וכעבות . לבסוף ממשיכים היצה''ר המחטיא בחבלים עבות שמושכים בהם את העגלה ר''ל בתחלה מעט נמשכים אחריו ולבסוף נמשכים הרבה : {יט} האומרים וכו' . אומרים בלעג ימהר להביא מעשה הפורעניות שאומר למען נראה אם יוכל עשוהו : ותקרב ותבואה . כפל הדבד במ''ש : ונדעה . שיש בידו הכח : {כ} לרע . על עבודת אלילי כנענים היו אומרים שהוא טוב : ולטוב . הוא עבודת המקום : שמים חושך וכו' . כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה ולהתמדת הדבר : {כא} בעיניהם . מחזיקים א''ע לחכמים : ונגד פניהם . לפי הסתכלות פניהם וכפל הדבר במ''ש : {כב} לשתות יין . מראים גבורות לשתות יין הרבה : ואנשי וכו' . כפל הדבר במ''ש : {כג} מצדיקי . מצדיקים בדין את הרשע בשכר שוחד : יסירו ממנו . מכ''א מן הצדיקים מסירים צדקתו לומר עליו שאינו צדיק בדינו : {כד} לכן . בעבור הטיית המשפט : כאכול קש לשון אש . כמו לשון אש שורף את הקש וכמו להבה מרפה את החשש ומחלישו עד כי ישוב לאפר כן יחלש שרשה להיות כדבר הנימק : ופרחם . גדולתם יסתלק כאבק דק המסתלק ברוח קמעא : {כה} עליו . על עמו : ההרים . מלכי יהודה ושריהם : כסוחה . כרוק המושלך בקרב חוצות : בכל זאת . עם כל הפורעניות הזאת לא שב אף ה' ועוד ידו נטויה להכות בהם : {כו} ונשא נס . ר''ל יעורר לב האומות היושבים ממרחק לבוא עליהם כאלו נשאר להם נס וכאלו שרק להם להתאסף ולבוא : {כז} אין עיף . בהעם הבא לא ימצא בו עיף וכושל : לא ינום . ר''ל לא יהיה מי מתעצל בדבר : ולא נפתח . ר''ל לא יהיה למי שום צד עכוב : {כח} אשר חציו שנונים . יהיה עם אשר חציו יהיה שנונים ר''ל יהיה מוכן למלחמה . כצר . חזקים כסלע ולא יתנגפו במרוצתם : כסופה . ימהרו ללכת כרוח סופה : {כט} שאגה לו . להעם הזה : ויפליט . יציל הטרף לעצמו מיד הבא לחטוף מידו : ואין מציל . לא יהיה ביד מי להציל מידו : {ל} עליו . על ישראל : ונבט לארץ . יביט למלכי ארץ אולי ימצא מהם עזרה : והנה חושך צר . יש לו חושך מהצר והאויב הבא עליו כי לא מצא עזר : ואור חשך בעריפיה . אור השמש חשך לו בשמים מרוב הצרה , או בעריפיה ר''ל בבוא מאפליה ועל כי בעת יערוף המטר מאפיל האור אמר בעריפיה :

 

מנחת שי על ישעיהו ו׳

ו׳:קי״ח א׳ קדוש קדוש קדוש. חד מן ג' פסוקים דמיין דאית בהון ג' מלין משולשין וסימנם בירמיה כ"ב במ"ג וחד היכל ה' היכל ה' היכל ה': ו׳:קכ״א א׳ ויעף. כאשר העין קמוץ ונקרא בחטוף הוא מגזרת עוף וכאשר פתוח הוא מגזרת עיף כמו ויעף העם (שמואל ב' נ"א) הראב"ע ורד"ק בפירוש ומכלול דף קל"ט ושרשים: ו׳:קכ״ח א׳ עשיריה ושבה. בסוף מ"ג נמסר שמא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ואחד מהם ושבה והיתה לבער: אשר בשלכת מצבת בם. ד' סבירין בה וקריין בם וסימנם במסרה רבתא ועיין מ"ש בסוף סי' ס"ג: ב׳ השמר והשקט. זה לבדו מלרע כמ"ש במלכים ב' ו':

תרגום יונתן על ישעיהו ה׳

ו׳:קי״ח א׳ קדוש קדוש קדוש. חד מן ג' פסוקים דמיין דאית בהון ג' מלין משולשין וסימנם בירמיה כ"ב במ"ג וחד היכל ה' היכל ה' היכל ה': ו׳:קכ״א א׳ ויעף. כאשר העין קמוץ ונקרא בחטוף הוא מגזרת עוף וכאשר פתוח הוא מגזרת עיף כמו ויעף העם (שמואל ב' נ"א) הראב"ע ורד"ק בפירוש ומכלול דף קל"ט ושרשים: ו׳:קכ״ח א׳ עשיריה ושבה. בסוף מ"ג נמסר שמא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ואחד מהם ושבה והיתה לבער: אשר בשלכת מצבת בם. ד' סבירין בה וקריין בם וסימנם במסרה רבתא ועיין מ"ש בסוף סי' ס"ג: ב׳ השמר והשקט. זה לבדו מלרע כמ"ש במלכים ב' ו':

מנחת שי על ישעיהו ו׳

ו׳:קי״ח א׳ קדוש קדוש קדוש. חד מן ג' פסוקים דמיין דאית בהון ג' מלין משולשין וסימנם בירמיה כ"ב במ"ג וחד היכל ה' היכל ה' היכל ה': ו׳:קכ״א א׳ ויעף. כאשר העין קמוץ ונקרא בחטוף הוא מגזרת עוף וכאשר פתוח הוא מגזרת עיף כמו ויעף העם (שמואל ב' נ"א) הראב"ע ורד"ק בפירוש ומכלול דף קל"ט ושרשים: ו׳:קכ״ח א׳ עשיריה ושבה. בסוף מ"ג נמסר שמא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה ואחד מהם ושבה והיתה לבער: אשר בשלכת מצבת בם. ד' סבירין בה וקריין בם וסימנם במסרה רבתא ועיין מ"ש בסוף סי' ס"ג: ב׳ השמר והשקט. זה לבדו מלרע כמ"ש במלכים ב' ו':

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן