ישעיה פרק-ג עם מפרשים רבים

{א} כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם: {ב} גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן: {ג} שַׂר חֲמִשִּׁים וּנְשׂוּא פָנִים וְיוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ: {ד} וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם: {ה} וְנִגַּשׂ הָעָם אִישׁ בְּאִישׁ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד: {ו} כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ: {ז} יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם: {ח} כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְהוָה לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ: {ט} הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ אוֹי לְנַפְשָׁם כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה: {י} אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ: {יא} אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ: {יב} עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ עַמִּי מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ: (פ) {יג} נִצָּב לָרִיב יְהוָה וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים: {יד} יְהוָה בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם: {טו} (מלכם) מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת: (ס) {טז} וַיֹּאמֶר יְהוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה (נטוות) נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה: {יז} וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַיהוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה: (ס) {יח} בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים: {יט} הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת: {כ} הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים: {כא} הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף: {כב} הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים: {כג} וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים: {כד} וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי: {כה} מְתַיִךְ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וּגְבוּרָתֵךְ בַּמִּלְחָמָה: {כו} וְאָנוּ וְאָבְלוּ פְּתָחֶיהָ וְנִקָּתָה לָאָרֶץ תֵּשֵׁב:

רש"י על ישעיה פרק-ג

{א} מסיר מירושלים וגו' . כולה מפורשת במסכת חגיגה שמנה עשר קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד : {ג} יועץ . יודע לעבר שנים ולקבוע חדשים : וחכם חרשים . שכשפותח בדברי תורה נעשו הכל כחרשים : ונבון לחש . ראוי למסור לו סתרי תורה שנתנו בלחש כגון מעשה בראשית ומעשה מרכבה : {ד} ונתתי נערים שריהם . אלו בני אדם המנוערים מן המצות : ותעלולים ימשלו בם . שועלים בני אדם חלשים ואני אומר לפי פשוטו תעלולים ליצני בני אדם המתעוללים בהן ומבזין אותם כמו ( איוב טו ) ועוללתי בעפר קרני את אשר התעללתי ( שמות י ) : {ה} ונגש העם . יהיו דחוקין ונגושין זה על זה בתיגור וחירום : ירהבו הנער בזקן . יתגדל הנער על הזקן : והנקלה בנכבד . כפשוטו ומדרשו יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהב במי שהקלות דומות עליו ככבדות : {ו} כי יתפש איש באחיו . כאשר יתפוש איש באחיו בבית אביו לאמר עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה : קצין תהיה לנו . ותלמדנו : והמכשלה הזאת . שאנו נכשלים בה באיסור או בהיתר בטומאה או בטהרה תחת ידיך הוא שאתה יודע להורות לנו , דבר אחר שמלה לך להלביש ערום והמכשלה ( פיילנצ''א בלע''ז ) מחסרוני שאני מחוסר לחם תחת ידיך להספיקני ולכך קצין תהיה לנו והוא משיב בביתי אין לחם ואין שמלה ומה טיבי לקצין : {ז} ישא ביום ההוא . אין ישא אלא לשון שבועה הוא ישבע להם לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי בית המדרש ובביתי אין לחם ושמלה אין בידי לא טעם משנה ולא טעם אגדה , דבר אחר לפי פשוטו לא אהיה חובש לא אהיה שופט שהוא חובש את הנדונים בבית הסוהר : {ח} כי כשלה ירושלים . כולם חסירים ונפולים ואין עוזר זה לזה ולמה כי מאנו לשמוע ועתה כולם מכעיסי' : כי לשונם ומעלליהם אל ה' . לנגדו להכעיסו : למרות עיני כבודו . להקניט לפני כבודו ד''א עניני כבודו : {ט} הכרת פניהם . עון שהם מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני , ל''א הכרת פניהם ניכרים הם בעזות פניהם : כסדום הגידו . לא כחדו בפרהסיא עשו : {י} אמרו . למי שהוא צדיק כי טוב עשה : {יא} אוי לרשע רע . שהוא רע לעצמו ורע לאחרים גורם רעה לו ולאחרים בתנחומא והמקרא מוסב על אמרו צדיק כי טוב לו ואוי לו לרשע רע : {יב} נגשיו מעולל . ליצנים הם : ונשים משלו בו . נשים נואפות משלו בו כמו שאמר למטה יען כי גבהו בנות ציון והטו לבם לרעה ( לפיכך כל חלשים משלו בו ) ויונתן תירגם לשון ( נושים ) : מאשריך . מדריכיך שיש להם לאשרך בדרך טוב הם מתעים אותם . בלעו . קלקלו : {יג} נצב לריב . עמידה זו לשון עכבה : {יד} ה' במשפט יבוא עם זקני עמו . שהי' להם למחות , ולעכו''ם אומר אתם בערת' את כרמי אני קצפתי מעט ואתם עזרתם לרעה : גזלת העני . דור שהיו עניים במעשים טובים כל זה במדרש אגדה ולפי משמעות פשוטו כל הענין על ישראל ועומד לדין עמים הם השבטים . ואתם בערתם הכרם . הזקנים והשרים אכלו את שאר העם : {טו} מלכם . כמו מה לכם : תטחנו . תכתתו ותמעיטו לבזות בדינם : {טז} ויאמר ה' . על הנשים אשר משלו בעמי יען פיאות נכריות קליעת שערות כי גבהו וגו' : ומשקרות עינים . לשון הבטה ד''א צובעות עיניהם בסיקרא ובכחול : הלוך וטפוף תלכנה . לשון דבר צף על גבי חבירו כמו ( דברים יא ) אשר הציף ומתרגמינן דאטיף כד היתה ארוכה מהלכת בין שתי קצרות כדי שתהא נראית צפה למעלה מהם ויונתן תירגם ובפתהן מקפן , היו קושרות פיאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות : וברגליהם תעכסנה . כשהיו עוברות בשוק אצל בחורי ישראל דורסתו ברגלו ורמזתו צד חיבת נואפות כדי להבעיר בו יצר הרע כעכס זה של נחש . עכס . הוא ארס של נחש : {יז} ושפח . לשון צרעת כמו ( ויקרא יג ) מספחת היא ועל שנכתב בשי''ן דרשו בו רבותינו שתעשנה שפחות מכודנות ויש שדרשוהו שהרבה בהן משפחות משפחות של כנים פתהן יערה . כליהן יערה ל' ארמי היא פתיא אוכמא הן היו אומרות ימהר יחישה מעשהו שר רואה אותי ונוטל אותי כשבא הפורענות היו שרי נ''נ נוטלין אותן להיות לנשים מחמת יופין , ורמז הקב''ה והיו שופעות כאדם המערה מכלי אל כלי וכאשר נענשו בדם נדה והיו נמאסות עליהן ומשליכין אותן לארץ מעל קרונות שלהן , וי''ת יקרהן יעדי : פתהן . ל' רוחב ל' גודל : {יח} ביום ההוא . לעתי' לבא כשיבא הקב''ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה : העכסים . המנעלים אשר ברגליהם אשר בהם תעכסנה : והשביסים . מיני שבכה לתכשיטי הראש והרבה יש בלשון משנה שביס של שבכה : והשהרונים . יונתן תירגם וסבכיא : {יט} הנטיפות . עונקיא לשון ענקים לגרגרותיך ( משלי א ) ולשון נטיפות ע''ש שתלויות על הצואר ונוטפות על החזה והן כמין מרגליות נקובות וחרוזות בחוט ובלע''ז מושטינצא''ש : והשרות . צמידי הזרוע דמתרגם ושיריא : והרעלות . צניף שמצניפות כל פרצופיהם חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות ( סא''א ) ל''א והרעלות מיני סרבלים נאים להתעטף בהן ובל' משנה יש מדיות רעולות במס' שבת : {כ} הפארים . תרגום כליליא כמו ( שמות לט ) פארי המגבעות : והצעדות . אצעדה של שוקים : והקשורים . כמשמעו קשורי' קצרי' שקושרי' בהן שערן ויש שעושין אותו מוזהבים פרשיינ''ש בלע''ז : ובתי הנפש . שכנגד הלב נושק''א בלע''ז : והלחשים . נזמי האוזן מקום שלוחשין לה שם : {כב} המחלצות . כיתוניא כמו ( שמואל ב ב ) וקח את חליצתם שהגוף מלובש בהם וכשפושטין אותם חולצין אותם מן הגוף : והמעטפות . מצעות המטה כתרגומו שושיפיא . והמטפחות . מפות : והחריטים . תרגומו מחכיא דפוס של בית הרחם כדמתרגמינן וכומז מחוך ( שמות לה ) : {כג} והגליונים . הן המראות כתרגומו מחזייתא ( ספייקיי''ו בלע''ז ) על שם שמגלו' צורות הפנים קרוין גליונים או שמא מראות שלהם נגללות היו : והסדינים . על פשתן הם המתעטפין בהם : והצניפות . ( מולקינ''ש בלע''ז ) : והרדידים . כבינתא ( פרמל''ץ בלע''ז ) והם של זהב שמכבנין בה הסרבל שהאשה מתעטפת בו : {כד} והיה תחת בשם מק . מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נימק : ותחת חגורה נקפה . מקום שחגרה שם יהיה ניקף נחתך בחבורות ורשומי מכות כמו ואחר עורי נקפו ( איוב יט ) ונקף סבכי היער ( לקמן י' ) : ותחת מעשה מקשה . מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה ל' דא לדא נקשן ( דניאל ה ) ואני הייתי מפרשו תחת המעשה מקשה מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה בטדי''ץ בלע''ז אלא שהוא נקוד פתח והוא במסורה בעשרה נקודים פתח ואין אחד מהם דבוק לתיבה של אחריו וכל מעשה שהוא דבוק לתיבה של אחריו נקוד קמץ : ותחת פתיגיל . והוי ( ס''א הרי ) כשתי תיבו' פתי גיל כלי שהוא מביאן לידי גילה והוא בית הרחם האמור למעלה פתהן חלוף אותה גילה תהיה מחגורת שק בכל מתניה : כי תחת יופי . כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו : {כה} מתיך . גבוריך מתי מלחמותיך היוצאים בצבא במניין : {כו} ואנו . ל' אנינה : פתחיה . שערי עיירות ובתים בכל שעריה' יהא הספד : ונקתה . ותתרוקן מכל כמו וגם אני נתתי להם נקיון שינים ( עמוס ד ) ובל' משנה יצא פלוני נקי מנכסיו : לארץ תשב . מגוב' לשפלות ישבו לארץ ידמו ( איכה ב ) בתשעה באב :

מלבי"ם על ישעיה פרק-ג

{א} משען. שם תואר לזכר : ומשענה. שם תואר לנקבה וידוע כי בעלי הלשון בהעריכם עצמים חזקים לעומת הפחותים מהם, יעריכום בערך הזכר אל הנקבה, וכן פה משען גדול ומשענה קטנה : {ב} גבור, בטבע : ואיש מלחמה. ע''י לימוד או עצה ותחבולות (ש''א טז יח, מ''ב כד יט, ד''ה יז ב', לקמן מ''ב יג), ומבואר כי גבור מעולה מאיש מלחמה : שופט. בכ''מ מגביל שופט עם זקן (דברים כא ב', יהושע ח' לג כג ב' כד א', עזרא י' י') ושני מיני שופטים היו. שופט כללי, מימות יהושע עד מלוך מלך לב''י והיה גדול מן הזקן. ושופטים פרטיים קבועים בכל עיר ופלך והם היו אחר הזקנים במדרגה, ולכן בכ''מ מקדים הזקנים, ופה מדבר מן הכללי : ונביא וקסם. הנביא מגיד עתידות בדבר ה'. והקוסם עפ''י ניחוש או גורל או אצטגנינות, והוא אחר הנביא, ותמצאם סמוכים לרוב לפי מדרגתם, חזון וקסם (ירמיה יד ג'. יחזקאל יב כד. י''ג ו' ז', ט' כ''ג, מיכה ג' ו' ז') : {ג} יועץ. יועץ כללי (מעניסטער) כמו אחיתופל הגילוני יועץ דוד (ש''ב טו יב), וכלל ג''כ יועץ פרטי. בדברים פרטיים : חרשים. פעל חרש הונח בעצם על חרישת האדמה לכל זרע אשר יזרע, ומשם נטה אהלו אל כל החופר בעומק איזה דבר, חרשי עץ אבן ברזל, בעלי העיון החורשים בשדה החכמה משדדי עמקיה, כי החופר בחלקת העיון ישדד עמקים אחריו, ישאל יפליא יקשה יסתור, ואמר החכם ראשית חכמה פליאה, ונקראו החוקרים האלה חכמי חרשים, החרש והמסגר (מ''ב כג יד), לולא חרשתם בעגלתי (שופטים יד יח) : לחש. מלה זאת הונחה על ההגה בקול ענות חלושה מפה לאזן לא ישמע, עלי יתלחשו כל שונאי. ולכן נקראו נזמי האזן לחשים, ומצאנוהו על לחישת הנחשים (תהלות נח, ירמיה ח', קהלת י'), כי היו אומרים אותו בלחישה וזה ההבדל בין לחש וסוד, כי סוד עקרו על ההעלם שיעלימהו אח''כ ולא יגלהו, והלחש על הדממה דקה בעת הדבור מפה לאזן, אף שיגלהו אח''כ : {ד} ותעלולים. שם תעלול מתאחד עם פעל התעולל שמורה תמיד על פעל מגונה יוצא מגדר המוסר וצומח מתכונה רעה אשר בנפש, וכמוהו שם תעלול תכונות רעות וציורים מגונים מושרשים בנפשות לא הטהרו לכל תאוה ומדה, ור''ל התכונות הרעות ימשלו בם בהנערים. להמפרשים יהיה תעלולים שם התואר, והוא נגד חקי הלשון, כי תעלול שם המקרה, וכן לקמן (ם''ו) : {ה} ונגש. פעל זה הנחתו על הנלחץ לתת ממון או לעבוד עבודה שאינו חייב בה עפ''י הלואה, ובא על נגישת המס מטעם זה, וזה המבדיל בינו ובין לחץ דחק ודומיהם שאינו לוקח מידו דבר, ובין שם נושה, שדוחקו לשלם מה שלוה ממנו : באיש. הב' ב' הכללי : {ו} בית אביו. כמו והקול נשמע בית פרעה, בבית אביו : שמלה. בשם המין ישמש בעל הלשון במספר היחיד לרבים, כמו שפרש''י על ויהי לי שור וחמור (בראשית לב), וכן עץ פרי (שם א'), ר''ל שמלות הרבה : {ז} ישא. התחלת הדבור, ישא עליך משל : חבש. בבית הסוהר (ע''ל א' ו') : {ח} עיני כבודו. כבוד עיניו, או כי עינים שהם כלים גשמיים לא יתיחסו לעצם הנשגב, אבל יתיחסו העינים לכבודו, כי כבודו הוא המלא עולם כמו שת''א בכל מקום יקריה דה' : {ט} הכרת. הכרה בחוש, ויידעה בשכל, והכרת הפנים, הוא הרושמים הנראים על הפנים בה יוכרו תהלוכות הנפש וסתריה, (דיא פיזיאנאמיא) : ענתה בם. ענה הנקשר עם את, הוא תשובת שאלה. עם למ''ד, הרמת קול. עם ב', ענין עדות, לא תענה ברעך עד שוא : לא כחדו. המכחיש חברו, הוא בדבר שיודע בו, והמכחד הוא בדבר שאין יודע בו. אבל פה הכחד עזות יותר מן כחש, שגם חטאתם שאינה גלויה פרסמו הם בעצמם, וכדברי חז''ל (יומא פו) הא בחטא מפורסם וכו' : {יב} מעולל. למפרשים לצים או עוללים, היה צ''ל מעוללים בל''ר, ולדעתי פעל מעולל מוסב על עמי : ונשים. כתרגומו ורשיא, כמו נושים וכ''פ קצת מפרשים. וכן במדרש אסתר (בפסוק גם ושתי המלכה) וכ''כ (למעלה ה') כי נוגש בדבר שלא לקח כמו המס, ונושה בהלואה שלקח : מאשריך. פעל אשר על ההדרכה נבדל מריעיו במה שמיוחד על ההדרכה בדרך המאושר, ומ''ש ואל תאשר בדרך רעים (משלי ד' יט), ר''ל אל תחשוב שהוא דרך מאושר : ודרך ארחתיך. הדרך הגדול שמסתעפים ממנו ארחות הקטנים, כמו שכתבתי הבדלם (למעלה ב' ג') : בלעו. בלע בכבד מורה השחתה בכ''מ, והבדלו מן שחת במה שבלע מורה שנבלע עד שאינו ניכר עוד במציאות כלל, ובזה משתתף עם בלע בקל על הבליעה תוך גרונו, אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך (איוב ח'). אם אבלע (ואף) אם אשחית (ש''ב כ' כ'). ופה ר''ל שלא נשאר מן הדרך רושם כלל : {יג} נצב לריב, ועמד לדין. ריב מורה על טענות בעלי הדינים, כי יהיה ריב בין אנשים, ודין ומשפט על חקירת המשפט מצד השופטים. ויש הבדל בין פעל יצב ובין פעל עמד, העמידה הוא רק הפך הישיבה או ההליכה, וההצבה הוא ההתחזקות לעמוד על, אצל, נוכח, נגד, איזה עצם, ובא ביחוד במקום שצריך להתאמץ על העמידה ההוא כמו לפני גדול, לפני אויב, בעל דין נגד בעל דינו. והכלל כל נצב עומד ולא כל עומד נצב, ולכן אצל ריב אמר נצב, ואצל דין עומד, וכן ברבה (במדבר פ' יא) ובמדרש חזית (פסוק דומה דודי לצבי) ובפסיקתא (פסוק אלהים נצב) אלהים עומד אין כתיב אלא אלהים נצב בעדת אל, מהו נצב אטומוס, כמד''א ונצבת לי שם על ראש ההר, וכתיב והיה טרם יקראו ואני אענה, ופי' הערוך, אטומוס. מוכן שם טרם בואם, ומובן במ''ש : לריב, לדין. שניהם מקור מהפעיל, עקרם להריב להדין, כי אם היו שמות היו נקודים בשו''א : {יד} במשפט יבא עם. לשון זה בא על שני בע''ד הבאים אל מקום המשפט, ומלת עם לעד. וכן ואותי תביא במשפט עמך (איוב יד). יל''פ כן כמו יחדו למשפט נקרבה (לקמן מא) נשפטה יחד (מ''ג) : {טו} מלכם. ה' מה חסרה במכתב ונבלעת בדגש וכן מזה בידך : תדכאו, תטחנו. דוך הוא הנידך במדוך, וטחינה בריחים, הדיכה תהיה ע''י הרמת העלי והורדתו תוך המכתש, ויכול לתת בתוך המדוך גם דברים גסים והם מתפרדים לחלקים דקים, אבל אין נעשים קמח, והטחינה היא בהפך, לא יתנו בריחים רק דברים דקים תבואה קטניות, ושם נעשים קמח, וכשרוצים לעשות קמח מדברים גסים נותנים תחלה תוך המדוכה, ושם יתפורר, ואח''כ בריחים ושם יעשה קמח. ואכות אותו טחון היטב (דברים ט' כא) תחלה ואכות, ואח''כ טחון. וטחנו בריחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור (במדבר יא). טחנו, כשרצו לעשותו קמח. ודכו, כשרצו לבשלו בפרור. והמליץ פה תחלה דכו את העשירים, בעוד נדמו כחלקים גסים בכמות רב מעושר, במדוכת הלחץ, עד שנעשו דקים רזים דלים ועניים, ואח''כ פני עניים טחנו בריחים לעשותו קמח דק אבק ועפר : {טז} ומשקרות. בודד, וי''מ צובעות, וי''מ הבטה, ובחז''ל. ב''ר (פי''ח) פי' הבטה, ובויקרא (רבה פרשה טז) ומדרש איכה (פסוק נעו עורים) צובעות בסקרא, ובשבת (דף סב) דהויין מליין עיניהו כוחלא ורמזין כולל שתי הפירושים : וטפוף. מלשון טף, שהלכו כמנהג הילדים, ובויקרא רבה (שם) ומדרש איכה ופסיקתא (פל''א) שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה : תעכסנה. במד' (שם ושם) ובשבת (שם) מפרש לשון עכסא ונחש, מכניסות ארס התאוה, ובירושלמי (שבת פו ה' ד') העכסים קורדיקיא כמ''ש וברגליהם תעכסנה, מפרש מנעלים עבים, והמפרש פי' כבלים או פעמונים להשמיע קול, וכן פי' כעכס אל מוסר אויל. ויל''פ שם על הנחש המצלצל (קלאפפערשלאנגע) : {יז} ושפח. צרעת, גמ' ומדרש (שם ושם) ורבה במדבר (פ''ו) והשי''ן שמאלית והסמ''ך אחד הוא, כמו בשורי מהם (הושע ט'), וכן שפח מספחת : פתהן יערה. יגלה מקום פאת ראשן. ערה ענין גילוי, כמו פשוטה ועורה. ואם נוסף בו וא''ו, יורה התגלות מקום שיש גנאי בגלותו, לגלות ערוה : {כד} פתיגיל. אין לו ריע, והקרוב כלי של גילה כחז''ל, מלבוש העשוי ללבוש ביום שמחה וגיל, ונגדו חגורת שק בימי אבל, ופתיא כלי בארמי, פתיא אוכמא. ובכלל כלי, הלבוש, לא יהיה כלי גבר על אשה. ומלת כי פרשתי כמפרש מענין כויה : {כה} מתיך. מתים הם החלושים, וההבדל בין חרב ומלחמה מבואר וכן לקמן (כ''ב ב') : {כו} ואנו ואבלו. עיין לקמן (יט ח'), הפתחים יאבלו כמו דרכי ציון אבלות. ופעל ונקתה בא לרוב על שנפטר מעונש, ונקה לא ינקה :

חומת אנך על ישעיה ג׳

ג׳:מ״ט א׳ ירהבו הנער בזקן וכו'. אמרו רז"ל פ"ב דחגיגה דף י"ד י"ח קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן וכו'. והדבר הקשה איך קאמר לא נתקררה דעתו אדרבא הי"ל להצטער בצערן של ישראל ותו איכא למידק יתר דקדוקים המורגשים. ואפשר לומר דלא נתקררה דעתו לכבוד ה' כי יאמרו הגוים בראותם כל הקללות דהרי ה' אביהן של ישראל ואב שמחל על כבודו כבודו מחול והרי אמרו דאסור לאדם להכביד עולו על בניו וצריך למחול וזה היה צער ישעיה הע"ה שהגוים יטיחו דברים כלפי מעלה. עד שאמר ירהבו הנער וכו' שהוא דבר מכוער לכל ויש בזה ח"ו בזיון לצד עילאה אז נתקררה דעתו דכבודו מחול אמרו אבל בזיונו אינו מחול כמ"ש הפוסקים וכדאי בזיון וקצף ובזה יסכר פי הגוים ויצדיקו דינו יתברך. ומעין דוגמא אמרו רז"ל כששמעו א"ה אנכי וכו' אמרו לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך חזרו והודו למאמרות הראשונות וה"נ על קללות הראשונות יאמרו לכבוד עצמו וכו' והי"ל למחול והשתא כי ירהבו וכו' הוא בזיון ח"ו כלפי שמיא ובזיון לכל אז יצדיקו דינו יתברך. והרב מהרח"א ז"ל פירש בענין תוכחה דהצדיקים נתפסים ולא נתקררה דעתו דח"ו יתפסו הצדיקים עד שאמר ירהבו וכו' דאז אין בידם למחות ונפטרו הצדיקים מלהוכיחם זהת"ד ע"ש באורך וכן פירש הרב אש דת בהרחבה פ' יתרו ע"ש באריכות ואר"ש טובה ורחבה: ג׳:נ״ג א׳ הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו. פירש הרב מהר"י ן' נעים ז"ל במעשה שהיה דפילוסוף גדול ראה פרצופו חכם בחכמת השרטוט ואמר שהכיר בשרטוט שיש לו מדות רעות כגון קנאה תאוה וכיוצא. והפילוסוף אמר שהאמת אתו שהמדות והטבע שלו קשה ומכוער אבל ה' חונן הדעת ובשכלו גובר על טבעו ומדותיו. וז"ש הכרת פניהם ענתה בם דפרצופם מעיד על רוע מעלליהם וחטאתם כסדום. ולא תימא דמ"מ שכלם גובר על תכונתם לז"א לא כחדו מעשיהם ופרצופם שוים ולא כחדו לפרצופם שקולים הם לרעה: ג׳:נ״ד א׳ אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אוי לרשע וכו'. אפשר לפי פשוטו נותן השבח לצדיק דיש לו חוץ משכר עה"ב תרתי לטיבותא. והרשע אין לו כנגדן ברשעו ועכ"ז אוי לו והענין דהצדיק יש לו מלבד שכר מצותיו לעה"ב יש לו פירות כמ"ש בש"ט שהקב"ה זורע המצות ועושים פירות והפירות אוכל בעה"ז וז"ש כי פרי מעלליהם פירות מעשיו יאכלו בעה"ז. והרשע אין לו פירות ואין לו בעה"ז כלום ועם כל זה אוי לרשע אף כי גמול ידיו דוקא ולא פירות וגם יעשה לו לעתיד לבוא ועם כל זה אוי לרשע. ועוד אפשר לרמוז בפ' אמרו צדיק כי טוב במה שפירש רבינו האר"י ז"ל בפי' מאי דתקנו בתפלה ושים חלקנו עמהם דיש צדיקים שנותנים להם חלק אחרים שיזכו בו והם אינם רוצים ליהנות מאחרים ונשארו לבעליהם. וז"ש ותן שכר טוב לכל הבוטחים וכו' ואינם רוצים ליקח חלק אחרים ושים חלקנו עמהם עם אלו שאינם רוצים מאחרים כי אח"כ יחזור לנו זהת"ד וזהו רמז אמרו צדיק כי טוב שבחו לצדיק כי טוב ואינו רוצה ליקח מאחרים ובזה כשיתוקנו אוכלים חלקם וז"ש כי פרי מעלליהם של אחרים יאכלו הם עמהם והצדיק אינו רוצה מאחרים ודוק היטב: ג׳:ס׳ א׳ יען כי גבהו בנות ציון. אפשר דמלבד עצם העבירות נוסף דכל הנשים אחוזות כ"י בשכינה כמ"ש ר"מ וק"ו אלו בנות ציון כי ציון רומז לשכינה ולכן גדל עונן מאד: ג׳:ס״ח א׳ תחת בשם מק יהיה וכו'. כל הכתוב הזה מפורש ברזין עילאין בס' שבלת לקט להרמ"ז מגורי האר"י ז"ל ע"ש באורך:

מצודות ציון על ישעיה פרק-ג

{א} משען לחם . על כי חיות האדם תלויים בלחם ובמים ונשען בהם אמר משען לחם וכמ''ש כל מטה לחם שבר ( תהלים קה ) : {ב} וקוסם . הוא כחוזה בכוכבים ויודע מהעתידות : {ג} חרשים . הוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה ( משלי ג ) ר''ל חכמים כי החכמה היא במחשבה : לחש . ענין קול נמוך הנאמר בלחישת האוזן : {ד} ותעלולים . ענין שחוק ולעג כמו כי התעללת בי ( במדבר כב ) : {ה} ונגש . ענין לחץ כמו מפני נוגשיו ( שמות ג ) : ירהבו . ענין התחזקות וגאוה כמו רהב הם שבת ( לקמן ל ) : בזקן . הבי''ת היא במקום על כמו כן ינתן בו ( ויקרא כד ) ומשפטו עליו כי על עונש ממון ידבר : {ו} יתפוש . ענין אחיזה : שמלה . ענין מלבוש : לכה . כמו לך : קצין . שר : {ז} ישא . ענין שבועה כמו לא תשא ( שמות כ ) : הובש . ענין מאסר כלא כמו חבוש בטמון ( איוב מ ) : {ח} ומעלליהם . ומעשיהם : למרות . כמו להמרות והוא מל' תמורה וחלוף : {ט} ענתה . העידה כמו לא תענה ( שמות כ ) : לא כחדו . לא מנעו : {י} אמרו . ענינו שבח ורוממות כמו את ה' האמרת ( דברים כו ) והוא לשון מושאל מהנוף העליון ברום האילן הנקרא אמיר כמ''ש בראש אמיר ( לקמן יז ) : {יב} נוגשיו . לוחציו : מעולל . ענין שחוק ולעג : מאשריך . ענין דרך והלוך כמו אם תטה אשורי ( איוב לא ) : מתעים . מל' תועה : בלעו . ענין השחתה : {יד} ואתם . הוי''ו היא במקום אבל כמו ובעבדיך באו ( בראשית מב ) : בערתם . רעיתם כמו ובער בשדה אחר ( שמות כב ) : {טז} גרון . צואר כמו קרא בגרון ( לקמן נח ) : ומשקרות . ענינו הבטת קריצה ורמיזה כי עין שזפתו ( איוב כ ) תרגומו עינא דסקרתא : וטפוף . ענין הצפה ממעל כי אשר הציף ( דברים י ) ת''א דאטיף : תעכסנה . ענין ארס כמו וכעכס אל מוסר אויל ( משלי ו ) : {יז} ושפח . מל' ספחת הצרעת כמו שאת או ספחת ( ויקרא יב ) : קדקד . היא אמצעית הראש מקום יחלק שם השער אילך ואילך : פתהן . כליהן ובדרז''ל פתיא אוכמא ( פסחים פח ) או הוא מל' והפותות לדלתות ( מ''א ז ) : יערה . ענין הרקה ושפיכה כמו ותער כרה ( בראשית כד ) או היא ענין גלוי ערוה כמו מקורה הערה ( ויקרא כ ) : {יח} העכסים . המנעלים שברגליהן אשר בהם תעכסנה : והשביסים . מין שבכה לתכשיט הראש ובדרו''ל ושביס של סבכה ( נגעים פי''א ) : והשהרונים . תכשיט עשוי בדמות ירח כי תרגום של ירח הוא סיהרא וכן לבד מן השהרונים ( שופטים ח ) : {יט} הנטיפות . מרגליות חרוזות בחוט התלוי בצואר ונוטף על החזה : והשרות . צמידי הזרוע כי תרגום של צמידים הוא שיריא : והרעלות . סרבלים נאים עשויין להתעטף ובדרז''ל ערביות רעולות ( שבת סה ) : {כ} הפארים . כעין כיפת כובע כמו פארי המגבעות ( שמות לט ) : והצעדות . העדי שמשימות בשוקיהן כמו אצעדה וצמיד ( במדבר לא ) : והקשרים . חוטי משי שקושרת בהם שער ראשן : ובתי הנפש . עדי זהב שהנשים תולות בין שדיהן על לבן : והלחשים . נזמי האוזן התלוי במקום שלוחשין שם : {כב} המחלצות . מין מלבוש נאה וכן והלבש אותם מחלצות ( זכריה ג ) : והמעטפות . כסות שמתעטפות בו : והמטפחות . כעין צעיף וכן הבי המטפחת ( רות ג ) : והחריטים . מין כיסים נאים וכן ויצר וגו' בשני חריטים ( מ''ב ה ) : {כג} הגליונים . הם המראות ע''ש שפני האדם נגלה אליו כשרואה בו או כן יקרא האבנט ( ובעדיות פ''ג ) גלגולין ( וע''ש בתוי''ט ) : והסדינים . סדיני פשתן עשויין ולהתעטף : והצניפות . מצנפות הראש : והרדידים . תכשיט מה מרודד ודק כמו נשאו את רדידי ( ש''ה ה ) : {כד} מק . ענין המסה והמגה כמו המק בשרו ( זכריה יד ) : נקפה . ענין שבירה ורציצה כמו ואחר עורי נקפו ( איוב וט ) : מקשה . תכשיט הנעשה מהקשת הקורנס : קרחה . ענין נפילת השער כמו קרח הוא ( ויקרא יג ) : פתיגיל . חגורה רחבה של משי ואין לו דומה ויתכן שהוא לשון מורכב כי פתי הוא תרגומו של רחב כי ירחיב ה' את גבולך ( דברים יב ) ת''א ופתי וגיל הוא ענין שמחה כי הדרך לחגור בה בשמחות לרקד בה במחולות או הוא מלה מורכבת לשון פתיל גיל ר''ל אבנט הנעשה מפתילים ( ועיין בתוי''ט בעדיות פרק ג ) ופתיל ענינו חוט כמו פתיל תכלת ( במדבר כח ) וגיל ענינו אבנט מל' הגליונים הנאמר למעלה : {כה} מתיך . אנשיך כמו מתי מספר ( בראשית לד ) : {כו} ואנו . מל' אנינות : ואבלו . מל' אבלות : ונקתה . מל' נקי :

מצודות דוד על ישעיה פרק-ג

{א} מסיר וכו' . ר''ל לא ימצא בהם לא איש ולא אשה אשר יחונן דלים להספיק להם לחם ומים : {ב} גבור וכו' . מוסב על מלת מסיר שאמר בהמקרא שלפניו : {ג} שר חמשים . מסיר שר חמשים כי יבוטל השררה מכל וכל : ונשוא פנים . איש נכבד שהכל נושאים לו פנים : וחכם חרשים . חכם על חכמים אחרים כלומר שיש לו תלמידים חכמים : ונבון לחש . המבין סתרי תורה הנאמרים בלחש והם מעשה בראשית ומעשה מרכבה : {ד} נערים שריהם . כי הנער לפי עזות נערותו ישתחרר בהם : ותעלולים . הליצנים ימשלו בם ע''י ליצנותם בדברי שחוק : {ה} ונגש העם . כ''א יהיה נוגש בחבירו על כי לא יהיה בהם מושל : ירהבו . הנער יתגאה על הזקן ואדם נקלה על איש נכבד : {ו} כי יתפוש . כאשר יתפוש איש באחיו ולא אחיו ממש אלא הקרוב אליו מבית אביו ויאמר לו הלא יש לך שמלה ר''ל הלא אתה מלובש מלבושי פאר ושעתך מצלחת ויהיו דבריך מקובלים לזאת תהא לנו קצין ולראש : והמכשלה הזאת . מה שאנו נכשלים איש ברעת רעהו תהיה תחת יד ממשלתך ר''ל אתה תסיר המכשול בכח הזרוע : {ז} ישא . והוא ישיב לומר בשבועה לא אהיה מושל החובש את המחויב במאסר כי אינני ראוי למשול : ובביתי . ר''ל אף שאני מתראה בחוץ לבוש מלבושי פאר אבל בביתי אין כל ואין שעתי מצלחת למשול : {ח} כי כשלה . במרבית העוני : אל ה' . ר''ל להקניט אותו : למרות עיני כבודו . ר''ל שאומרים שעיני המקום המה מחולפים מעיני האדם כי לא יביט ולא ישגיח במעשה הבריות : {ט} הכרת . היכר עזות פניהם העידה על רשעותם : וחטאתם . מפרסמים חטאם כאנשי סדום כי המה מגידים ומספרים אותם ולא מנעו מלהגיד וכפל הדבר במ''ש : כי גמלו . במעשיהם גמלו רעה לעצמם : {י} אמרו צדיק . שבחו ורוממו את הצדיק כי עשה את הטוב כי הצדיקים יאכלו גמול מעשיהם ולזה שבחוהו למען ילמדו ממנו לטוב להם : {יא} אוי . אבל רשע האוחז ברע ולא שב ממנו אוי לו כי יקבל גמולו משלם : {יב} נוגשיו מעולל . הליצנים שבהם המה לוחצים אותם ומושלים בהם והנשים הנואפות הנה משלו בהם כי הטו לב השרים אחרי דעתן : מאשריך . המנהיגים המדריכים אותך המה מתעים אותך מדרך הישר : בלעו . משחיתים דרך הישר שהלכת בו מאז למען לא תשוב אליו וכפל הדבר במ''ש : {יג} נצב . לכן נצב ה' לעשות מריבה עם העמים ולדון אותם ( ולפי שכל שבט לעצמו קרוי עם לזה קרא לכל ישראל בכללם בלשון עמים ) : {יד} ה' במשפט . יערוך ויכוח עם זקני עמו ושריו וכה יאמר לא האומות השחיתו עמי אבל אתם בעצמכם רעיתם את כרמי ר''ל ישראל הקרואים כרם ה' צבאות ( לקמן ה ) הם היו לכם למרעה כי אכלתם אותם בכל פה : גזלת העני . לא חסתם אף על העני וגזלתם אותו והנו עדיין בבתיכם ולא חזרתם לו : {טו} מה לכם . ר''ל מדוע תדכאון את עמי ומדוע תטחנו פני עניים : {טז} יען כי גבהו . בעבור שהולכות בקומה זקופה : נטויות גרון . נוטות בגרון אילך ואילך להראות יפיין : ומשקרות עינים . רומזות עם העינים אל הנואפים : הלוך וטפוף . הולכות דרך גאוה בנחת כדבר הצף על פי המים : תעכסנה . כשהיא עוברת אצל בחורי ישראל דורסת במנעלה אשר ברגלה : {יז} ושפח . בגמול זה תהיינה מוכות בצרעת על הקדקד : פתהן יערה . לפי שאמרו ימהר יחישה מעשהו ומה בכך דוכס רואה אותי ביפיי ויקחני במרכבתו וכן היה ורמז הקדוש ברוך הוא והיו שופעות ונמאסו ונשלכו מן המרכבה , או ר''ל שילכו בגולה ערומות בגילוי ערוה : {יח} יסיר אד' . רצה לומר לא יתקשטו עוד בתכשיטי פאר כמאז : {כד} תחת בושם . במקום שהיו מתבשמות שם יהיה שמה המקה והמסה : ותחת חגורה . במקום שהיו חוגרות שם בתכשיטי פאר שמה יהיה שבירה ורציצה : ותחת מעשה מקשה . במקום שהיו מתקשטות בעדי זהב מעשה מקשה שמה יהיה קרחה כי יפול שער ראשן והוא דבר מגונה ומאוס : ותחת פתיגיל . במקום שהיו חגורות בחגורה של פאר שמה יהיה מחגורת שק בעבור הצער והאבל : כי תחת יופי . ר''ל כי כן ראוי והגון להם במקום שהיו מייפות א''ע בפני הנואפים והוא מקרא קצר ומאליו יובן : {כה} מתיך . אנשיך יפלו בחרב האויב : וגברתך . הגבורים שבך אשר לא ימסרו עצמן לחרב האויב ויצאו למולם למלחמה עכ''ז שמה במלחמה יפלו בחרב כי האויב יתגבר עליהם : {כו} פתחיה . בכל פתחי הבתים יהיה אנינות ואבלות : ונקתה . תהיה נקיה וריקנית מכל טובה ותשב לארץ בשפל המצב :

 

מנחת שי על ישעיהו ד׳

ד׳:פ״ד א׳ כי על כל כבוד. בס"א כ"י ליכא מלת כל וגם בשני ספרים ישנים ספרדים איננה ואחר כך כתבו בחוץ ס"א כל משמע דאיכא ספיקא במילתא אמנם כל המפרשים פירשוהו עם מלת כל:

תרגום יונתן על ישעיהו ג׳

ד׳:פ״ד א׳ כי על כל כבוד. בס"א כ"י ליכא מלת כל וגם בשני ספרים ישנים ספרדים איננה ואחר כך כתבו בחוץ ס"א כל משמע דאיכא ספיקא במילתא אמנם כל המפרשים פירשוהו עם מלת כל:

מנחת שי על ישעיהו ד׳

ד׳:פ״ד א׳ כי על כל כבוד. בס"א כ"י ליכא מלת כל וגם בשני ספרים ישנים ספרדים איננה ואחר כך כתבו בחוץ ס"א כל משמע דאיכא ספיקא במילתא אמנם כל המפרשים פירשוהו עם מלת כל:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

מנחת שי:
מקור: sefaria.org
חומת אנ״ך, ירושלים 1965
דילוג לתוכן