יסוד המשפט - חסד והטבה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שובה ישראל יסוד המשפט - חסד והטבה

--------

עיקר מעלת האדם המדבר הוא הדעת והבינה שבו, שהוא הנותן שיהיה לו כח בחירה לסור מרע וממוקשי מות ולבחר בטוב ולחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, וכמבאר ברמב''ם (ב''הלכות תשובה'') בארך, שהבחירה חפשית להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כבלעם, ולכך בצדק מגיע ענש לרשע ושכר לצדיק כי כל אחד אחז בדרכו מכח בחירתו ורצונו החפשי ללא הכרח כלל, ולכן הוא האחראי לתוצאות מעשיו.

וידוע הטעם הפשטי לביאת האדם לעולם הזה כמובא בכל ספרי רבותינו, והוא שירד לעולם מלא נסיונות, ותפקידו ''לעבד ולעמד בנסיון'' (כלשון ה''מסלת ישרים''), ובזה שכרו אתו ופעלתו לפניו לא בתורת לחם חסד ומתנה, אלא ''שכר עבודת משא'' על מה שטרח ויגע והתגבר על יצרו. והוא הנזכר ברבותינו שלא יאכל אדם שכרו בבחינת ''נהמא דכסופא'' - לחם בושה, שהאוכל לחם חסד שלא יגע בו - אוכלו בבושה, ואלו לחם שעבד ויגע עליו אוכלו בכבוד ובגאוה.

וזה רצון ה' שנעמד בנסיונות העולם הזה שהוא הפרוזדור, כמובא ב''תנא דבי אליהו'', למה ברא הקב''ה את היצר הרע, והלא יש לו תשע מאות תשעים ותשעה אלפים ורבבות של מלאכי השרת שהם מקדשים שמו הגדול בכל יום, מיציאת החמה ועד שקיעתה ואומרים קדושה ו''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'', ומשקיעת החמה אומרים ''ברוך כבוד ה' ממקומו'', וכשנגלה הקב''ה בהר סיני לא נגלה אלא ברמ''ח אלפים מלאכים. אלא לא ברא הקב''ה את היצר הרע אלא בשביל בשר ודם שהוא אוכל ושותה כבהמה ומוציא כבהמה ובא לעבד את הקב''ה, עד כאן.

הרי שעקר הנחת של הקב''ה בבריאת עולמו הוא האדם המרכב מגוף וחמר ובכל זאת לא נשמע לגופו ועומד בנסיון מכל רבואות מלאכיו שבמרום, ועל-ידי זה עולה מדרגתו למעלת יתר על מעלת המלאכים שאין עליהם עבודה זו להתגבר על היצר הרע, שהיא עקר העבודה לפעל הפוך כח היצר הרע.

ולהאמור שכל מטרת הבריאה היא האדם שיעמל ויכף את יצרו ויתגבר על רצונותיו ותאוותיו ולא יבוש בקבלת שכרו, חיב שיהיה מחקי הבריאה שאין ותור, שהרי ותור על חטא שוב גורם ללחם חסד, ואם כן מה תועלת ורוח בכל יצירת האדם ובריאתו, ומה מעלת האדם מן הבהמה, שכל מעשיה ללא חשבון ודעת ואינה נדונה במשפט כלל.

''מלך אוהב צדקה ומשפט'' - הקב''ה אוהב משפט, כי המשפט גורם לאדם לחיות בחשבון על כל מעשה ומעשה שעושה; המשפט גורם לאדם להיות אחראי למעשיו ולהבין שאין ותור כלל והוא הנותן חרדה ופחד מלחטא. והוא דבר הכרחי שמבלעדיו עבדא בהפקרא ניחא ליה, לולי אימת המשפט איש את רעהו חיים בלעו. וכשם שהדבר ברור שאין קיום למדינה ולממשלה בעולם ללא שופטים ושוטרים, כן אין קיום לעולם - שתכליתו האדם הישראלי בקיום תורה ומצוות - ללא משפט.

ועוד מחיב המשפט, שאין להנות בחנם הן בעולם הזה או בעולם הבא, אלא הכל תמורה של מעשה טוב, והכל נתון בערבון. הסבא מקלם זצ''ל היה אומר שאפילו חלום של אדם הוא בחשבון: חלום טוב הוא שכר, חלום רע הוא ענש. מי שנעשה לו נס מנכין לו מזכיותיו, אין חנם כלל.

וזהו הטעם שכל הנאה שנהנה אדם בעולם הזה שלא לצרך, עוון הוא, כמובא ב''חובות הלבבות'' שאין משג של ''רשות'' אלא או ''מצוה'' או ''עברה''. כלומר: אפילו דבר שנראה כרשות לכאורה, כגון: אכילה יתרה מדברים המתרים או שיחה של התר, לא של אסור כלשון הרע ולא בדברי תורה, אין לו מסגרת בפני עצמו אלא או שהוא משתיך למצוה או שהוא משתיך לעברה, כשאין בו שום תועלת לשם שמים. והענין יובן כי העולם עומד על המשפט והוא תכלית בריאת העולם והאדם, שאם לא כן נברא האדם לבטלה כבהמה ללא דין כלל. ולכך לו יהיו חלק ממעשי האדם משתיכים למסגרת רשות, לא מצוה ולא עוון, ואין באים עליהם במשפט כלל, הרי שיש כאן חלק בבריאת האדם והעולם לבטלה ללא שום תועלת, ואין יתכן שיעשה ה' דבר בעולמו ללא תועלת, והרי הכל ברא לכבודו. ולכך אין במעשה האדם קטן או גדול אפילו של רשות שאינו משתיך למצוה או לעברה, שאפילו הוא דבר רשות אם עושה לשם שמים הוי מצוה ואם עושה להנאת עצמו הרי זו עברה, ובזה אין שום דבר לבטלה והכל לתועלת האדם ולזכותו.

ואדרבה, זו מעלת האדם וכבודו לאין שעור בהיותו נדון על כל מעשה ופרט, כי זה מוכיח חשיבות למעשיו שאינם לבטלה. ובכל דבר קטן וקל פועל גדולות ונצורות עד שראוי לענש חמור ולשכר מרבה אפילו על דברים קלים, ותלויים בו עולמות שלמים, חרבנן ותקונן, כמבאר ב''נפש החיים'' פעלות איש הישראלי, עיין שם דברים נוראים כמה פוגם ולעמת זאת מתקן האדם בכל פעלה ופעלה. וכתב שם שאיש הישראלי בחטאו גורם חרבן יותר מטיטוס הרשע שהחריב את בית המקדש, שהוא החריב אבנים ואיש הישראלי בחטאו מחריב בשרש למעלה בעולמות העליונים, ומדה טובה מרבה: בהיותו עוסק בתורה ובמצוות כמה בונה ומתקן ומאיר ומחיה לעולמות שלמים.

וחיוב האמונה שאין ותור כלל חיבת לשמש כהקדמה לתשובה, שמבלי אמונה שאין ותור כלל לא שיך כלל לגשת לתשובה, כמבאר ב''חובות הלבבות'' שער התשובה.

והדברים מבארים בדברי הגאון ר' איצ'לה בלזר בספר ''כוכבי אור'', שהקשה למה קודם ראש השנה ליום הכפורים, הרי היה צריך להיות להפך, שקודם יהיה יום כפור ויעשו תשובה כל אחד מחטאיו, ואחר כך יהיה יום טוב של ראש השנה יום הדין שבו דנים את האדם, ואז היה האדם יוצא זכאי בדינו לאחר ששב בתשובה ביום כפור. מה טעם קודם יום הדין ראש השנה, ואחר שכבר נגזר על האדם בא יום כפור שישוב וימחל לו, תמה.

ותרץ: ראש השנה הוא יום מלכות, ''אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם''. בראש השנה אנו ממליכים את הקב''ה עלינו ומכריזים עלינו שאנו כעבדים והוא מלך ומקבלים עלינו גזרותיו ומאמתים את כל יסודות האמונה בעצמנו ומחזקים את מלכותו יתברך. ועבודה זו חיבת להיות קודם התשובה ולא אחריה, שקודם ביאת האדם לעשות תשובה עליו לדעת בברור שיש מלך והוא עבד למלך ויש עליו חקים וגזרות ממלכו ועליו לצית להם ללא ותור, ואז מבין שיש חטא למי שעובר על גזרת המלך, וזו עבודת ראש השנה. ואחר כל זאת יכול לבוא ליום הכפורים שהוא בחינת תשובה ולהתחיל לבקש על נפשו ממה שחטא כי קודם זה, כשאין הוא עצמו מבין מה חטא ולמי חטא, איך יגש לתשובה?!

העולה, שחמרת עומק הדין אינה חלילה מדת דין ואכזריות חס ושלום בזה שנתבע האדם על כל צעד ושעל ותנועה שלו. להפך: עומק הדין ודקדוקיו - שרשם מאהבת ה' את עמו ומידעו רום שרש נשמתם מהיכן היא ומרצונו להיטיב להם ולרוממם לרום המעלות בבחינת ''שכר עבודה'' ולא ''לחם חסד'' ו''את אשר יאהב ה' יוכיח''. וזהו ''כיסר איש את בנו'', שודאי מרב אהבתו להביאו לדרך הישרה והטובה לו מיסרו.

ואומר הרב הצדיק ר' יחזקאל לוינשטין זצ''ל: רחוקה מאד הבנת המשפט האמתית אצלנו, כי אנו סבורים שמשפט הוא ענש ואכזריות ואין אנו יודעים שמשפט הרי זה חסד ורחמי שמים והטבה לאין שעור. אין הכי נמי יש במשפט ענש אבל הענש מכרח כדי להיטיב לבאי עולם. ''ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע'' (''דברים'' ל, טו). ומובא בחז''ל (''דברים רבה'' ד, ב): ''הסיף והספר ירדו כרוכים וקשורים יחד, ומשפט ה' לתקן את המות ולעשות מהמות חיים''. ומשום הכי מובן שהמשפט אינו אכזריות אלא הטבה ותקון, כי אף שנמצא בנו חיים וטוב, מכל מקום כיון שיש בנו אף מות ורע, אין בכח החיים והטוב לפעל. וכדמצינו בחז''ל (''סוטה'' כא.): ''עברה מכבה מצוה'', וממילא ללא תיקון החטא אין כל תקוה לאדם, כי הרי החטא הוא מציאות הרע ואין לה בטול כלל. וכן מובא בחז''ל (''דברים רבה'' ד, ג): בשעה שאמר הקב''ה וכו' מאליה הרעה באה על עושי הרעה, והטובה על עושי הטובה, ורק על-ידי המשפט יתעורר החיים ויבטל המות.

לו היתה האמונה במשפט ברורה ומחורת, כל עבודת התשובה היתה שונה בעקרה, מפני שבטבע אין האדם רוצה להכיר במשפט, כי מרגל הוא מנעוריו בהבנות הפשוטות שמשפט פרושו אכזריות, וחיבים להתיגע ולעמל כדי לאהב את המשפט ומבלעדי היגיעה לא יזכה למשפט, ובגמרא (''חגיגה'' טו.): כשנפטר אלישע בן אבויה, אמרו בשמים: אי אפשר לדונו בגיהנום וגם אי אפשר להביאו לחיי עולם הבא. אי אפשר לדונו בגיהנום משום שעסק בתורה ואי אפשר להביאו לחיי עולם הבא משום שעשה חטאים רבים. אמר תלמידו רבי מאיר: מוטב שידונו אותו בגיהנום והעקר שסוף סוף יבוא לחיי עולם הבא. ועוד אמר רבי מאיר: כשאמות אפעל שיכנס אלישע לגיהנום. וכן היה: כשנפטר רבי מאיר ראו עשן עולה מקברו של אלישע, סימן הוא שנכנס לגיהנום. וכשראה זאת רבי יוחנן אמר: כשאני אפטר אפעל שגם הגיהנום יפסק ויוכל אלישע לזכות לחיי העולם הבא. מבאר לן להדיא שאין המשפט ענש ואכזריות אלא הטבה לאין שעור. ומשום הכי התפלל רבי מאיר תלמידו של אחר שיבוא רבו למשפט והינו דנאמר: ''כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב'' (''תהלים'' פא, ה).

ולאחר שהתברר לנו יסוד המשפט, חיבים אנו להכין עצמנו כראוי למשפט, שהרי אין ותור לפני ה' יתברך, כי בעת שיש ותור הרי יש סתירה למדת המשפט, וראה בלוצאטו (''מסלת ישרים'' פרק ד') שאף אברהם אבינו לא פלט מן הדין עבור שאמר ''במה אדע'', וכל זה פשוט כי לא יתכן ותור אף לגדולים ביותר וכו'. וכאשר נכין עצמנו למשפט כראוי נזכה שהקב''ה יקל מעלינו את מדת הדין.

עוד מענין אהבת הקב''ה צדק ומשפט מצינו במדרש (''דברים רבה'' ה, ז): ''שפטים ושטרים'' - למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכלן. והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו מכל מה שהיה לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה, שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני. כך אמר הקב''ה: מכל האמות שבראתי איני אוהב אלא לישראל, שנאמר (''הושע'' יא, א): ''כי נער ישראל ואהבהו''. ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין שנאמר: ''כי אני ה' אהב משפט'' (''ישעיה'' סא, ח). נותן אני את מה שאהבתי לעם שאני אוהב. זכו ישראל עבור אהבת ה' יתברך אותם, שיתן להם את המשפט שהיא אהבתו הגדולה, כי הדין והמשפט הם הטבה ללא תכלית, שמתקנים את האדם ועוקרים את המות ואת הרע ומביאים אותו לידי החיים והטוב.

עומק הדין הוא מחסדי ה' ומיקר כבוד האדם ומעלתו שרצה ה' לכבדו ולרוממו כאשר ירצה המלך לרומם את בנו ולהביאו לכל הכבוד והיקר, ואין חלילה בעומק הדין נקמה וענש גרדא חס ושלום. והראיה הגדולה לכל הנ''ל היא שנתן ה' לחוטא אפשרות תשובה לנוס מפרי פשעיו והמציא לו מפלט שלעולם יוכל לתקן את אשר עות וקלקל. ולא עוד אלא שנשבע ה' יתברך שאין הוא חפץ אלא בתשובה. כמובא ב''תנא דבי אליהו'' (פרק כה) שאמר יחזקאל לזקני ישראל, חזרו בתשובה. אמרו לו וכו'. אמר להם בשם ה' (''יחזקאל'' לג, י-יא): ''ואתה בן-אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, אמר אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפץ במות הרשע כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל''.

וכתב ה''אור יהל'' וכמה מבהיל הדבר, שדרכו של עולם נשבע הנתבע ונפטר מהתובע, וכאן נשבע הקב''ה, שהוא התובע, לנו עם ישראל הנתבעים. ומה נשבע לנו? שימחל לנו את חובותינו ויקרע את השטר. ומה מבקש הקב''ה? רק הושטת יד. הדבר דומה לאדם המבטיח לחברו: ''אני אצילך מטיט היון שאתה טובע בו, רק תושיט יד!'' ועוד נשבע לו על זה: ''אוציאך ואלבישך שש ומשי ורקמה''. כמה מן החסד והחנינה והחמלה יש בזה! איך לא נשפך כמים דמעה בראותנו שלבנו לב אבן ובשמענו חסד ורחמים גדולים מאבינו אב הרחמן המתחנן אלינו ונשבע לנו שיקבלנו: ''פתחו לי פתח כחדו של מחט, ואני אפתח לכם פתח שעגלות וקרונות נכנסים בו'', עד כאן לשונו.

ראשית דרכו של האדם הרוצה לשוב הוא לימוד המוסר, ידוע ומפרסם שבכל ענין שרוצה אדם לתקן העצה היא שיעסק במוסר באותו ענין, כמו שהיה אומר ר' ישראל סלנטר זצ''ל: ''והוא פשוט, אדם שלקוי בכעס ראוי שיעסק בספרי מוסר העוסקים בכעס וכדומה, וכן הרוצה לשוב צריך שיעסק בספרים המדברים בתשובה''. ולזכות את הרבים קבצתי בספר זה עצות ודרכים מדברי הראשונים והאחרונים, שיחות מגדולי המשגיחים ז''ל, בתוספת נפך להקל את לשונם הזהב של רבותינו כדי שיהיו שוה לכל נפש.

רבנו יונה (''שערי תשובה'' ג, טו) כותב וזה לשונו: ''ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' (''ישעיה'' כט יג-יד): 'ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא' '', עד כאן לשונו. והיה אומר ר' יחזקאל לוינשטין זצ''ל בשם המשגיח ממיר על דברי רבנו יונה הנזכרים לעיל: לשון רבנו יונה: ''עורכים מחשבות'', והינו שחיב לערך מחשבות לעשות מערכות חמורות בעניני יראת שמים, כדגמת מערכות ר' עקיבא איגר ז''ל בעניני פלפולי דאוריתא, ובלי זה הוא ''מלמדה'' ואין בו מאומה, עד כאן.

הרי שענין גדול לאדם לסכם ולעיין בדברי רבותינו בעניני יראה לא פחות מעניני עסק התורה החמורים.

ואין לך טוב לבעלי תשובה יותר מלימוד המוסר המזכירו תמיד חטאו וחובתו. וכמו שפרש החיד''א זצ''ל: ''בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין'' - תורה הינו תוכחות מאמרי חז''ל. ויהי רצון שיהיו דברי אלה לרצון לפני ה' ולשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואהיה מכלל מזכה לחיביא הנזכר ב''זהר'' שגדולה מעלתו של המחזיר ומעורר את העם לתשובה. ובזכות זה אזכה אף אני לחזר בתשובה שלימה לפניו יתברך, אמן.

הצדיק רבי משה טיטלבוים ספר פעם לנכדו בעל ''ייטב לב'' על שיחה שהיתה בעולם העליון בין רש''י לבין הצדיק ר' איציקל מדרוהוביטש. [מובא בספר ''תהלה למשה'' לנכדו.]

רש''י נפגש בעולם העליון עם הצדיק ר' איציקל ושאלו, איזו זכות ומצוה יש לבנו, הרב הקדוש ר' מיכל ''מגיד מישרים'' מזלוטשוב, שמרעישין בו את כל העולמות? מה עשה שזכה לכבוד גדול כל כך בפמליא של מעלה? ''בני זכה לכך, מכיון שלומד הוא תורה לשמה'', השיב לו ר' איציקל. ''אין זו סבה מספקת'', השיבו רש''י. ''בני הרבה לסגף את עצמו בתעניות, אולי זו זכותו'', אמר ר' איציקל. ''גם זה אינו תרוץ מספיק'', השיבו רש''י. ''כסף רב נתן לאביונים, גומל חסד גדול הוא בני, ואולי זו זכותו'', הוסיף ר' איציקל כדי להניח את דעתו של רש''י, אך גם סבה זו לא נראתה לו ובקש שוב מר' איציקל שיחשב על מעשיו של בנו וימצא לו זכיות אחרות. הרהר ר' איציקל ואמר: ''בני, ר' מיכל, השיב רבים מעוון, בעלי תשובה רבים נעשו בזכותו''. ''כן'', אמר רש''י, ''הפעם נחה דעתי, סבה זו דיה שתעשה רשם רב בשמים''.

לשמע הדו-שיח המופלא בין רש''י לר' איציקל, מפי סבו, שאלו בעל ה''ייטב לב'', מנין לו לסבא מה דברו שני אלה ביניהם. ''מהיכן יודע אני?!'' השיבו סבו, רבי משה טיטלבוים בתם לבו. ''הייתי למעלה ובאזני שמעתי''.

ולסיום אברך את כל העוזרים והמסייעים שנטלו חלק והיו לי לעזר בהכנת הספר ובעריכתו. ובמיוחד הריני לברך את כבוד חמי ר' דוד צבי שליט''א ואת חמותי מרת רחל תחיה, שיזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם מתוך בריאות, שלוה ונחת, אמן.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן