דף הבית ספרי קודש אונליין ספר יונה עם טעמים, ניקוד ומפרשים יונה פרק-א עם טעמים, ניקוד ומפרשים

יונה פרק-א עם טעמים וניקוד

{א} וַֽיְהִי֙ דְּבַר-יְהוָ֔ה אֶל-יוֹנָ֥ה בֶן-אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר: {ב} ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל-נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי-עָלְתָ֥ה רָעָתָ֖ם לְפָנָֽי: {ג} וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָ֑ה וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אָנִיָּ֣ה | בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְהוָֽה: {ד} וַֽיהוָ֗ה הֵטִ֤יל רֽוּחַ-גְּדוֹלָה֙ אֶל-הַיָּ֔ם וַיְהִ֥י סַֽעַר-גָּד֖וֹל בַּיָּ֑ם וְהָ֣אֳנִיָּ֔ה חִשְּׁבָ֖ה לְהִשָּׁבֵֽר: {ה} וַיִּֽירְא֣וּ הַמַּלָּחִ֗ים וַֽיִּזְעֲקוּ֮ אִ֣ישׁ אֶל-אֱלֹהָיו֒ וַיָּטִ֨לוּ אֶת-הַכֵּלִ֜ים אֲשֶׁ֤ר בָּֽאֳנִיָּה֙ אֶל-הַיָּ֔ם לְהָקֵ֖ל מֵֽעֲלֵיהֶ֑ם וְיוֹנָ֗ה יָרַד֙ אֶל-יַרְכְּתֵ֣י הַסְּפִינָ֔ה וַיִּשְׁכַּ֖ב וַיֵּרָדַֽם: {ו} וַיִּקְרַ֤ב אֵלָיו֙ רַ֣ב הַחֹבֵ֔ל וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ מַה-לְּךָ֣ נִרְדָּ֑ם ק֚וּם קְרָ֣א אֶל-אֱלֹהֶ֔יךָ אוּלַ֞י יִתְעַשֵּׁ֧ת הָאֱלֹהִ֛ים לָ֖נוּ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד: {ז} וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֗הוּ לְכוּ֙ וְנַפִּ֣ילָה גֽוֹרָל֔וֹת וְנֵ֣דְעָ֔ה בְּשֶׁלְּמִ֛י הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ וַיַּפִּ֙לוּ֙ גּֽוֹרָל֔וֹת וַיִּפֹּ֥ל הַגּוֹרָ֖ל עַל-יוֹנָֽה: {ח} וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הַגִּידָה-נָּ֣א לָ֔נוּ בַּאֲשֶׁ֛ר לְמִי-הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖את לָ֑נוּ מַה-מְּלַאכְתְּךָ֙ וּמֵאַ֣יִן תָּב֔וֹא מָ֣ה אַרְצֶ֔ךָ וְאֵֽי-מִזֶּ֥ה עַ֖ם אָֽתָּה: {ט} וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם עִבְרִ֣י אָנֹ֑כִי וְאֶת-יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֲנִ֣י יָרֵ֔א אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה אֶת-הַיָּ֖ם וְאֶת-הַיַּבָּשָֽׁה: {י} וַיִּֽירְא֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ יִרְאָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַיֹּאמְר֥וּ אֵלָ֖יו מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֑יתָ כִּֽי-יָדְע֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי-מִלִּפְנֵ֤י יְהוָה֙ ה֣וּא בֹרֵ֔חַ כִּ֥י הִגִּ֖יד לָהֶֽם: {יא} וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ מַה-נַּ֣עֲשֶׂה לָּ֔ךְ וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעָלֵ֑ינוּ כִּ֥י הַיָּ֖ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵֽר: {יב} וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם שָׂא֙וּנִי֙ וַהֲטִילֻ֣נִי אֶל-הַיָּ֔ם וְיִשְׁתֹּ֥ק הַיָּ֖ם מֵֽעֲלֵיכֶ֑ם כִּ֚י יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי כִּ֣י בְשֶׁלִּ֔י הַסַּ֧עַר הַגָּד֛וֹל הַזֶּ֖ה עֲלֵיכֶֽם: {יג} וַיַּחְתְּר֣וּ הָאֲנָשִׁ֗ים לְהָשִׁ֛יב אֶל-הַיַּבָּשָׁ֖ה וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ כִּ֣י הַיָּ֔ם הוֹלֵ֥ךְ וְסֹעֵ֖ר עֲלֵיהֶֽם: {יד} וַיִּקְרְא֨וּ אֶל-יְהוָ֜ה וַיֹּאמְר֗וּ אָנָּ֤ה יְהוָה֙ אַל-נָ֣א נֹאבְדָ֗ה בְּנֶ֙פֶשׁ֙ הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה וְאַל-תִּתֵּ֥ן עָלֵ֖ינוּ דָּ֣ם נָקִ֑יא כִּֽי-אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר חָפַ֖צְתָּ עָשִֽׂיתָ: {טו} וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת-יוֹנָ֔ה וַיְטִלֻ֖הוּ אֶל-הַיָּ֑ם וַיַּעֲמֹ֥ד הַיָּ֖ם מִזַּעְפּֽוֹ: {טז} וַיִּֽירְא֧וּ הָאֲנָשִׁ֛ים יִרְאָ֥ה גְדוֹלָ֖ה אֶת-יְהוָ֑ה וַיִּֽזְבְּחוּ-זֶ֙בַח֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּדְּר֖וּ נְדָרִֽים:

רש"י על יונה פרק-א

{ב} וקרא עליה. את קריאתי : {ג} לברוח תרשישה. ים ששמו תרשיש והוא בחוצה לארץ אמר אברח לי הים שאין השכינה שורה בח''ל אמר לו הקב''ה חייך יש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם משל לעבד כהן שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה אמר העכו''ם קרובי תשובה הם אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים : ויתן שכרה. הקדים לתת שכרה ואין דרך יורדי הים לתת שכר הספינה עד שעת היציאה והוא הקדים ולא עוד אלא שנתן שכר כולה : {ד} חשבה להשבר. נדמית כאלו היא נשברת : {ה} המלחים. בני אדם המנהיגים את הספינה : איש אל אלהיו. מן שבעים אומות של עכו''ם היו שם : {ו} רב החובל. שר המלחים שאף הם נקראים חובלי הים ובלע''ז גובירניי''ל : מה לך נרדם. מה לך להיות נרדם אין עתה עת רדם : יתעשת. לשון מחשבה וכן (תהלים קמז) עשתנותיו ומלכא עשית (דניאל ז) : {ז} לכו ונפילה גורלות. רואים היו שאר ספינות הולכות בים בשלום ושלהם משתברת אמרו בשביל אחד ממנו הוא כן מצינו בפרקי דר' אליעזר : בשלמי. במעשיו של מי ממנו : {ח} הגידה נא לנו באשר למי. למי חטאת אשר בשביל כן הרעה הזאת לנו : מה מלאכתך. שמא פשעת באומנותיך : ומאין תבא. שמא על אנשי אותו מקום נגזרה גזירה אפי' אין אתה בה : ואי מזה עם אתה. שמא עמך חטאו : {י} מה זאת עשית. למה עשית כן לברוח מן מושל כזה : {יג} ויחתרו האנשים. יגעו ועסקו כחותר במחתרת : {יד} בנפש האיש הזה. בעון שנשלח יד בנפשו : {טז} וידרו נדרים. שיתגיירו :

מצודת דוד על יונה פרק-א

{ב} וקרא עליה. ר''ל שיוכיחם ויזהירם וכדרך הנביא ועדיין לא פירש לו מה יקרא : כי עלתה רעתם. הרעות שהם עושים עלתה למרום לעמוד לפני לקטרג עליהם (ולפי שננוה הוא ראש מלכות אשור שבט אפו של המקום ב''ה רצה להחזירם למוטב למען יעמדו להיות רצועה מרדות על ישראל) : {ג} לברוח תרשישה. הוא חוץ לארץ מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים וז''ש מלפני ה' ור''ל מהמקום שהוא לפני ה' והוא א''י שהוא מקום קבול הנבואה כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם ויפרש מה יקרא ויוכרח ללכת ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו ולא יהיו לשטן לישראל, ורז''ל אמרו שחשב יונה שהנה העכו''ם קרובי תשובה הם ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב : וירד יפו. מקום שפורשים שם הספינות : באה תרשיש. היתה מוכנת ללכת ולבוא לתרשיש : ויתן שכרה. הקדים ליתן שכרה תחילה ולא עוד אלא שנתן שכר כל הספינה למען תמהר ללכת : לבוא עמהם. עם אנשי הספינה : {ד} הטיל. הסיע והמשיך אל הים רוח גדולה והיה סער גדול בים : והאניה. ר''ל אנשי האניה חשבו שהאניה תשבר מחוזק הרוח המוליכה ברדיפה ונדנוד רב מהרמת הגלים וכובד משא הספינה מונע הרדיפה והוא סיבה לשבירת הספינה : {ה} וייראו המלחים. מוליכי הספינה פחדו וכ''א מהם צעק להתפלל אל העכו''ם שלו : ויטילו. השליכו את הכלים מן הספינה אל הים להקל מעליהם המשא למען תוכל ללכת ברדיפה מבלי מונע : אל ירכתי. ר''ל אל אחת מהירכתים וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים יב) : {ו} מה לך נרדם. מה לך שנרדמת כאומר וכי אינך מרגיש שאנו עומדים בסכנה : קרא אל אלהיך. התפלל לפניו : אולי יתעשת. ע''י התפלה אולי יחשוב האלהים לנו שלא נאבד : {ז} ויאמרו. אנשי הספינה : גורלות. אמרו להפיל גורלות הרבה כי לא רצו לסמוך על גורל אחד כי פן במקרה נפל על זה אבל כשיפול פעמים מרובות על אחד יהיה נראה שאין זה מקרה : בשלמי. בעבור מי בא עלינו רעת הסכנה הזאת : הגורל. ר''ל כל גורל וגורל : {ח} הגידה נא לנו. הואיל וכל הגורלות נפלו עליך הגידה עתה לנו באשר למי ר''ל במה היה החטא ולמי חטאת שבסבתו בא לנו רעת הסכנה הזאת וכאלו יאמרו אם היה בדבר העושק א''כ אפשר להחזיר העושק ואם הרעות למי בדבר הגדוף וכיוצא אפשר לפייסו בממון : מה מלאכתך. ר''ל אולי יש בידך מלאכת רמיה והונית אנשים מרובים עד שלא תדע מי ומי המה להחזיר להם העושק : ומאין תבוא. ר''ל שמא עשקת במקום שבאת משם ואולי רב הדרך ואין לבוא שמה להחזיר העושק : מה ארצך. ר''ל שמא עשית דבר היפך מנהג ארצך וכאלו חטאת לכולם ומי יכול לפייס את כולם : ואי מזה עם אתה. מ''ם השמוש כמו הפוך כאלו אמר ומאי זה עם אתה ר''ל מי הוא אלהיך וכאלו יאמרו פן עשית דבר שלא כדת אלהיך ואין א''כ מקום לפייסו בממון : {ט} עברי אנכי. כאומר אין לכם לשאול כל השאלות הללו כי לא חטאתי לבן אדם ולכן על השאלה ששאלתם באחרונה ואי מזה עם אתה ע''ז השיב עברי אנכי ולתוספת ביאור אמר ואת ה' אלהי השמים אני ירא וכאלו יגיד בזה שאליו חטא : אשר עשה את הים ואת היבשה. ר''ל כמו שעשה את היבשה כן עשה את הים ובכל מקום משלה ידו וכאלו יאמר הנה גם בים מצאה אותי יד ה' וכאלו יכריחני ללכת לנבאות על נינוה וזהו האמירה לגבוה ועל חנם ברחתי בחושבי שפה לא יבוא אלי דבר ה' והנה כאלו באה : {י} וייראו וגו'. בשמעם שחטא לה' ואין א''כ מקום לפייס בממון לכן פחדו מאד : מה זאת עשית. לא אמרו כשואלים אלא כמתמיהים כאומר איך עשית דבר כזה למרוד פי ה' ולברוח ממקום הנבואה ודוגמתו מה עשית ותגנוב את לבבי (בראשית לא) שהוא ענין תימה : כי ידעו האנשים. היה נודע להם שהוא בורח מלפני ה' ממקום הנבואה : כי הגיד להם. ר''ל ע''פ הדברים שאמר הבינו אמיתת הענין כאלו הגיד להם בפה מלא : {יא} מה נעשה לך. מה נעשה עמך שישתוק הים מעלינו ולא יוסיף להרעיש עוד בהרמת הגלים : כי וגו'. ר''ל הנה הים מרעיש בגליו בכל פעם יותר ולכן אין פנאי להתעכב ולהתיישב בדבר לזה אמור אתה מה נעשה עמך וכן יקום : {יב} שאוני. קחו אותי והשליכו אותי אל הים ובודאי ישתוק הים מעליכם כי ידעתי שבעבורי בא הסער הגדול הזה עליכם : {יג} ויחתרו. היו משתדלים עם המשוטות להשיב הספינה אל היבשה בחשבם ששם יטלו את יונה אל היבשה והם ילכו לדרכם : הולך וסוער עליהם. ר''ל הרעשת הגלים היה עליהם מן היבשה למול פניהם להרחיק את הספינה אל תוך הים : {יד} אל נא נאבדה. לא נהיו עתה נאבדים בעון שנשלח יד בנפש האיש הזה להשליכו אל הים : ואל תתן וגו'. ר''ל אל תחשב לנו כאילו שפכנו דם נקי : כי אתה ה'. ר''ל הלא הכל בידך ומעולם עשית כאשר חפצת ואם היה חפצך להמיתו שלא על ידינו הלא אין מעצור בידך להמית אותו לבד אלא ודאי הגזירה היא להמיתו על ידינו : {טו} ויעמוד. שתק ונח מקצף הרעשת גליו : {טז} ויראו וגו'. בראותם השגחת המקום ויכלתו : ויזבחו. ר''ל קבלו על עצמם לזבוח לה' בבה''מ : וידרו נדרים. לחלק צדקה לעניים :

מצודת ציון על יונה פרק-א

{ג} תרשישה. לתרשיש והוא שם מקום : יפו. שם העיר שעל הנמל : אניה. ספינה : {ד} הטיל. ענין הסעה כי ורוח נסע (במדבר יב) ת''א נטל : סער. הרעשת גלים מן הסערה : חשבה. מל' מחשב' : {ה} המלחי'. כן יקראו מוליכי הספינ' וכן כל אניות הים ומלחיהם (יחזקאל כו) : ויטילו. ענין השלכה כמו והטלתי אתכם (ירמיה טז) : ירכתי. עבר וצד כמו ירך המזבח (ויקרא א) : וירדם. הוא שינה עמוקה וכן והוא נרדם ויעף (שופטי' ד) : {ו} רב החובל. שר מנהיגי הספינה כי רב הוא שר וכן ורבי המלך (ירמיה מא) ומנהיגי הספינה יקראו חובלים על כי מושכים בחבלי הוילון להפנותה מול הרוח וכן המה חבליך (יחזקאל כז) : אולי. עניינו כמו שמא : יתעשת. ענין מחשבה כמו אבדו עשתנותיו (תהלים קמו) : לנו. עלינו : ולא נאבד. הוי''ו הוא במקום שי''ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כה) ור''ל שיקחו : {ז} לכו. ענין זרוז : בשלמי. בעבור מי : {ח} נא. עתה : ומאין. מאיזה מקום : {ט} עברי. כן יקראו בני ישראל וכן מילדי העברים (שם א) על כי מקור מחצבם מעבר הנהר : {יא} וסוער. מרעיש בהרמת הגלים מן הסערה : {יב} שאוני. ענין לקיחה : והטילוני. ענין השלכה : בשלי. בעבורי : {יג} ויחתרו. ענין חפירה וכן אם יחתרו בשאול (עמוס ט) ור''ל השיטו במשוטו' בתוך הים ונדמה כאלו חופרים בים : {יד} אנה. ענין בקשה כמו אנא ה' הושיעה נא (תהלים קיח) : {טו} ויעמוד. ענין שתיקה כמו עמדו לא ענו עוד (איוב לב) : מזעפו. ענין קצף כמו זעף ה' אשא (מיכה ז) ועל הרעשת הגלים יאמר שנראה אז כאלו הים כועס ומתקצף :

 

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל J. Alan Groves Center - בתנאי רשיון CC-2.5
בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט''א

 

שינוי גודל גופנים
ניגודיות