יב. הקב''ה בחכמתו צפה נסיון קשה, והקדים לכך עצה לסייעם לבל יסתבכו בו

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר בים דרך - ויקרא יב. הקב''ה בחכמתו צפה נסיון קשה, והקדים לכך עצה לסייעם לבל יסתבכו בו
תוכן עניינים

--------

וכמו כן הלא ידוע שעיקר הקושי של הנסיון הוא בשעת הנסיון ממש, כך שגם אלו שעמדו בנסיון עד עתה שלא כאחיהם שמתו במכת חושך אלא הסכימו לצאת, הרי ככל שהיציאה מתקרבת להתממש ישנו חשש וסיכון לעמידה בנסיון היציאה גם לאלה שעד כה עמדו בנסיון, וכידוע שכן הוא בכל נסיון, שכל זמן שרחוק מועד הנסיון בפועל עוד יכול האדם להחזיק במעמדו ולהחליט לעמוד בו לכשיבוא, אולם כהשנסיון בתוקפו, קיים חשש גדול שיתרפה שוב.

ודוגמא לכך מצינו בנח, מאה ועשרים שנה נח בונה תיבה מתוך אמונה בדבר ה' שעתיד הוא להביא מבול לעולם, והנה ביום בא המבול אמר לו ה': ''בא אתה וכל ביתך אל התיבה'', ומובא בחז''ל ומביא כן רש''י, שנח לא נכנס מיד, וכנאמר: ''ויבא נח אל התיבה מפני מי המבול'', מלמד שהמים דחקוהו ליכנס, נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין עד שבאו המים ודחקוהו, והוא פלא, מאה ועשרים שנה נח בונה תיבה מתוך אמונה שיבוא המבול, וכשנשאל מבני דורו על מעשהו זה, עונה להם: עתיד הקב''ה להביא מבול לעולם, והתלוצצו עליו בשביל כך, עד שלבסוף גם שנאוהו ואיימו עליו שאם יראוהו נכנס לתיבה יהרגוהו, הרי שבמסירות נפש עשה נח את התיבה, והנה ביום שצריך ליכנס לתיבה מאמין ואינו מאמין?! אלא כאמור, כשאדם רחוק מזמן הנסיון לא קשה להחשב כמאמין, הגבורה היא באותו רגע שנצרך ליישם את אמונתו אז הסכנה היא גדולה מאד, וכל התמהמהות קטנה היא סכנה, מיד יכולים להערם מחשבות רבות ובלבולים וכל מיני היסוסים ושיקולים, היתכן זה עתה יהא מבול והלא השמש זורחת והשמים תכולים... אפשר נשתנה משהו... או אפשר חזר בו הקב''ה מחרון אפו... וכדומה, לכך העצה היא לא לתת זמן למחשבה, כל עיכוב והתמהמהות היא סכנה, כי ברגעים אלו יכולים להתרוצץ במוח אדם שיקולים לכאן ולכאן ועלול הוא בשעת שיא הלחץ להכריע לכשלון.

ולכן ציוה הקב''ה להם שיאכלוהו לקרבן בחפזון, ועשה שיגורשו ממצרים לסייעם כדי שלא יוכלו להתמהמה ולהסס האם כדאי צעד זה של היציאה או לא, והוא משום הבטחת ''הבא ליטהר מסייעין אותו'', דאחר שהחזיקו בתומתם עד עתה והחליטו לצאת - סייעם הקב''ה והקל מעליהם הנסיון לבסוף, והוא בכך דמלבד שיצווה להם לאוכלו בחיפזון סייעם שיוכלו ליישמו בפועל לאותו חפזון בכך שגורשו ממצרים. ובא הקדוש ברוך הוא בציווי של אכילת הפסח בחיפזון, להורות לנו בזה כי עיקר הנצחון תלוי רק בזה שנצא בחופזה מבלי לחשבן חשבונות הכיצד ואיך נסתדר, כי ידע הבורא שבאם לא תהא יציאתם בחפזון עלולים המה בהתמהמהות להנחם מהיציאה, ולפיכך ציוה אותם על ה''חפזון'' מצד עצמו ללא קשר למציאות של גורשו ממצרים, אלא שסייעם שגורשו ממצרים והיציאה תהא בחופזה כדי שלא לסבכם בנסיון הקשה ביותר שהוא עצם היציאה, וכיון שכל סוד הצלחת הנצחון של התגברות היציאה תלויה היתה בחפזון לכך מציינים אנו בפסח את החפזון באכילת מצה ובביעור חמץ, כי בציווי זה טמונה כל הצלחת היציאה, ומשבחים אנו להקב''ה על חכמתו וסיועו לעשות עמנו בחכמה כדי שלא נסתבך בנסיון קושי היציאה ברגע היציאה, שאז הנסיון הוא בתוקפו.

וכדי שלא נסתבך בנסיון זה של היציאה בשעת היציאה, עשה עמנו ב' דברים הנ''ל, ראשית, עצם מה שציוונו ''ואכלתם אותו בחפזון'', וציוונו לעשות הפסח עם מצות מבצק שטרם יחמץ, וכמו כן סייענו לקיים ציווי זה בכך שגורשנו ממצרים ע''י המצרים עצמם והם מצידם לא נתנו לנו זמן להתמהמה, וכנאמר (שמות יב, לט): ''ויאפו את הבצק... עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה''.

אם כן העולה לנו, שהציווי של ''ככה תאכלו אותו וכו' ואכלתם אותו בחפזון'', הוא קדם בציווי ה' כי בו תלוי סוד היציאה, אלא שאחר כך סייעם הקב''ה מצד המציאות שיגורשו ממצרים כדי שלא יקשה עליהם נסיון היציאה ויוכלו לעמוד בו מצד הכרח, ועם כל זה נזקף נצחון היציאה לזכותם של ישראל מאחר דסיוע זה ליציאה שבא מחמת ''כי גורשו ממצרים'', בא להם אחר שבאו ליטהר והתרצו ביציאה באמונה בה' שלא כאחיהם שכלל לא נתרצו ביציאה, ולכך נאמר: ''זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'', דהיינו זוקף הקב''ה לזכותנו את היציאה ממצרים למדבר שמם מתוך אמונה בו שלא יחסר לנו דבר.

וזו הדרך לצאת מהטומאה לטהרה בדרך הזריזות, וראה מש''כ ה''מסילת ישרים'' בפרק ז' על המניח זמן להתמהמה מעשיית המצוה כשמגיע זמנה או כשעולה היא במחשבתו, וז''ל: אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב.

וכאן כל הצלחת היצר בהדחתו את הבני תורה מלהיות בני עליה, שהרי לומר להם לחדול מתורה ומתיקון המידות לגמרי, הרי לא ישמעו דבריו באזניהם, אולם בזאת יצליח, לפתותם לדחות העבודה מזמן לזמן, כביכול מחמת החפץ בשלימות דוקא.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך - בראשית

אמונה ובטחון
הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן