טענות סנגורן של ישראל - משה רבנו - תפארת ישראל

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר תפארת ישראל - הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א טענות סנגורן של ישראל - משה רבנו - תפארת ישראל
תוכן עניינים

--------

וכבר עמד רש''י על כונת הפסוקים, מה צרך היה בדבור זה למשה מהאבות? ועוד, מהו ב' פעמים שהזכר ''וגם'' ''וגם'' בפסוקים ד' ה', שמשמע שכמה טענות היו לו למשה ועל כלם משיב לו הקדוש ברוך הוא?

ובאר זאת רש''י כתוכחה למשה על שהקשה לדבר ולומר: ''למה הרעתה לעם הזה''.

ובאמת יש להבין, היאך עלה בדעתו של משה לדבר כדברים האלה ''למה הרעתה'', והלא אפלו קטן שבקטנים יודע ומבין שעוון גדול להרהר אחר מדותיו יתברך, וכי חשוד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?!

אפשר לבאר זאת מכוון שונה, ובעצם אפשר להלביש זאת בכונת רש''י, ולא יסתרו דברינו מדברי קדשו של רש''י הקדוש.

חלילה מלחשב - כפשוטו - שהרהר משה רבנו אחר מדותיו יתברך, בודאי הצדיק כל מעשה ומעשה משעבוד מצרים, וידע: ''א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא'', וכמו שבכל הדורות היו צדיקים שעם כל צרות הכלל והפרט הצדיקו דין שמים, ולא הרהרו אחר מדותיו יתברך, על אחת כמה וכמה גדול כמשה רבנו עליו השלום שהגיע למדרגה זאת.

אלא ב' טענות היו לו למשה: א). הכיצד מנסה השם יתברך את עם ישראל בנסיון כה קשה, והלא אין בכחם עתה במצבם הקשה והירוד לעמד בנסיון אמונה. וזהו: ''למה הרעתה לעם הזה'' וגו', ונתחזקה טענתו של משה מתוצאות הנסיון: ''ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה'', וממילא נחלשה אמונתם ובטחונם בך ואם כן מה רוח יצא מנסיון זה?

וטענה שניה: מה יהא סופם של ישראל הרי לא עמדו בנסיון שהרי התרעמו על משה וקצפו על שליחותו?

ועל כך עונה לו הקדוש ברוך הוא: כך דרכי לנסות את בריותי, ויש להם ממי ללמד, וכמו שפרש רש''י: שהרי כך עשיתי לאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שנתראיתי להם בא-ל שדי, שהיא השגחה בצמצום - שדי - שאמר לעולמו די, ונסיתים בנסיונות קשים ובכל זאת לא הרהרו אחרי, ושמי - ה' - שהיא מדה אמתית שלי, שמאמת אני דברי - לא נודעתי להם, שהרי הבטחתי להם ולא קימתי.

ואם כן יש להם ממי ללמד, שהרי הקימותי את בריתי אתם, הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם וכו', והרי שנדרתי ולא קימתי.

כלומר, העמדתים ובחנתים בנסיון קשה כזה: ''נדרתי ולא שלמתי'', כביכול, ובכל זאת לא הרהרו אחרי. ועל פי מדרש הנאמר למעלה הכונה: ''נדרתי ולא שלמתי'' לאבות עצמם, על אף שנתתי להם להבין שהמה שיזכו בארץ, וזה לצרך הנסיון. (וזהו נורא נוראות לראות עד היכן האדם נבחן ומתנסה, עד כדי שנראה לו שכביכול הקדוש ברוך הוא אינו עומד בדבורו, אתמול אומר לאברהם ''כי ביצחק יקרא לף זרע'', ולמחר אומר לו קום העלהו לעולה, וכן אתמול אומר ליעקב: ''ושמרתיך בכל אשר תלך'', ולמחר הנה עשו וארבע מאות איש עמו'').

ועל טענה שניה שישראל לא עמדו בנסיון קשה זה, ואם כן מה יהא סופם, עונה לו הקדוש ברוך הוא: ''וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם'', כלומר נתכון לומר לו שטעה במחשבתו שישראל לא עמדו בנסיון, והגם שאמרו: ''ירא ה' עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה לתת חרב בידם להרגנו'' (ה, כא), לא נתיאשו מישועתו של השם יתברך לגאלם, אלא תלו את אי ההצלחה בשליחות משה ואהרן באשמת משה ואהרן, בגלל שלא דברו עם פרעה כהגן וכדומה, אבל חלילה לא שבשביל כך נתיאשו מישועת ה' לגאלם בדרך אחרת, והאמינו שהרבה דרכים למקום, אלא שביני וביני הכבד עלם בגלל שלא הצליחו משה ואהרן לשכנע את פרעה, ולכן משה אמנם ראה בכך חסר אמונה אצל עם ישראל ביכלת ה', אבל ה' אמר לו: ''וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אותם'', ממשיכים המה לזעק אלי מן העבודה, כלומר מאמינים המה בי באמונה שלמה, ''לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם'' וכו'.

וזהו שעונה לו השם יתברך למשה: ''וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל'' וכידוע פרוש הגאון מוילנא - צעקה היא בפה, נאקה היא מעמק הלב בלבד, ללא התבטאות חיצונית, ומתכון הקדוש ברוך הוא לומר לו למשה, אתה אמנם שמעת את התבטאותם החיצונית של בני ישראל באמרם לך: ''יראה ה' עליכם וישפט'' וגו', וחשבת בדעתך שלא עמדו בנסיון, אמנם ''אני שמעתי את נאקתם'' שזו זעקת הלב, ולבם עדין טהור אתי ולא נפגמה אמונת לבם, ומה שדברו עמך זוהי פליטת פה חיצונית, אמנם בלבם פנימה נואקים המה אלי ומצפים לישועתי, ובהחלט עמדו בנסיון ואינם מהרהרים אחרי. משמעותו של נסיון

ועוד יש לפרש בתשובתו של הקדוש ברוך הוא למשה כיצד מנסה הוא את בני ישראל בהיותם במצב קצר-רוח ונטולי דעת מישבת, עיפים ויגעים ולא יראי אלקים.

ועל זאת עונה לו השם יתברך: כל משמעות הנסיון ושבח של העומד בו, זהו רק כאשר נטלה ממנו הדעת הרחבה ויורד הוא לצמצום הדעת, ובכל זאת מתגבר על נסיונו ולא נכשל, שהרי מה טעם יש לנסיון ולו אפלו לנסיון הקשה ביותר כשהאדם בהכרה מלאה בבוראו, ויודע מי הוא העומד עליו ורואה במעשיו, הלא הנסיון הגדול ביותר יקטן ויזער לכלום מגדל ההכרה, ואם כן בהכרח, כדי שמטרת הנסיון תצא לפעל, חיבים לטל מהאדם את גדלות מחו, ולתן לו להתאמץ באמונה פשוטה ותמימה, ועמה לשבר את מחיצות העומדים בפניו.

ולשם כך נביא מאמר נפלא בזה מיסודו של ספר ''אגרא דכלה'' (הובא ב''עלים לתרופה '').

אין כל יום דומה לחברו בעבודת האדם את קונו; פעמים מוצא בה טעם, ופעמים לא תערב לחכו. יש וכאלו סלולה דרכו לפניו ושגורה תפלתו בפיו, ויש אשר דרכו נראית חסומה ובקשי יביא עצמו אליה. יום אחד רואה הוא את חובתו בראיה והכרה ברורה ויודע ומבין את ענין עבודתו, וביום שני מערפלת השקפתו ואין הדברים נראים לפניו כתמול שלשום, חובתו אינה מובנת וענינה נעלם ממנו.

בהגדרה כללית נתן להגדיר עליות וירידות אלו ב''אור'' ו''חשך''. במצב בהירות, בו מוצא האדם את דרכו פתוחה - מחשבתו זכה וברורה, וידיו ורגליו רצות מאליהן יוצאות לפעלן ולעבודתן - הרי אור מאיר את דרכו וכל מעשיו באור הם נעשים. מאידך, במצב טשטוש, בו אינו מוצא ידיו ורגליו, מחשבותיו אינן סדורות וכל נתיבתו עלתה קמשונים, הרי מצבו מצב של חשך, מחפש את האור ואיננו, כי ענן וערפל אפפוהו.

לפי ההשקפה האנושית יחשב מצב של אור יותר משל חשך, ולא רק בגלל שבשעת עבודתו מלוהו רגש נעימות וחביבות ובקלות נרתם הוא אליה, אלא גם משום שלאחריה יראה את מלאכתו עשויה ונגמרת במדה מספיקה. מה שאין כן במצב של העדר האור - גם בשעת מעשה תכבד עליו העבודה, ומתנהלת לאטה לרגל החשך הסובבו, וגם לאחר מעשה - דומה עליו שאין עבודתו רצויה ואינה מספקת את בעליה.

אולם ההשקפה האלקית רואה את פני הדברים בצורה הפוכה. כאשר נמצא האדם בדרך מוארת לפניו ויודע לפני מי הוא עומד, ומלכו מלך העולם מתראה לפני עיניו, וחובתו לקראתו יתברך ברורה וצלולה - אין רבותא בעבודתו, כי מיהו אשר יראה את אדונו עומד לפניו ולא יעבדנו עבודת עבד נאמן?!

במה יגדל ערך העבודה לפני האדון? רק כאשר נכבה האור מלפניו וחשך מכסה את עין הארץ, מכה הוא בסנורים ואין עינו מבחינה בנוכחות ה' הנצב עליו, דומה עליו שה' עזבו ורחוק מישועתו דברי שאגתו, ומן המיצר הזה קורא הוא אל ה', כי חוגר את עצמו ומתאזר באמונה פשוטה, ואף שנעדרה ראיתו ממנו, מציר הוא באמונתו את פני אדונו ועורך לפניו את מעשיו בעורון מחלט, ומצליח - ולו במדה מסימת - לגשש כעור באפלה ובכל זאת למצא את דרכו, ובברכים כושלות שורך את עצמו אליה עד שתעשה עבודתו - היא העבודה החביבה והרצויה לפניו כביכול כמוצא שלל רב.

הוא הנקרא ''נסיון''. והוא - כי כאשר מעשיו של אדם מוצאים חן במרום, וברצות ה' דרכו, עולה ברצונו יתברך להעמידו לפני מבחן; האם עבודתו נערכת בשלמות הנודעת לה רק בגלל האור המאיר לפניו, או האם גם בהעדר האור ממנו ידע ויטיב לאחז בכסא כבודו יתברך ולכון את מעשי ידיו אליו גם בחשך.

בכדי לנסותו בזאת, מסלקים את האור מאתו עד שאין ה' נראה לפניו, ודרכו חבויה ונעלמה. דוקא במצב זה על האדם לדעת, כי עבודתו העתידה לעשות תתפאר ותתרומם ותתנשא מעל לכל עבודותיו הקודמות שנעשו מתוך בהירות וצלילות.

וכאשר יתגבר ויתחזק באמונה פשוטה על ההעלם המוצאו ויצליח לעשות את המטל עליו חרף הערפל המכסהו - מעתה יודע כי ירא אלקים הוא ולא חשך את עבודתו ומלאכתו מאת אדונו, ובזה ירצה ה' את מעשהו.

דברים אלו מתמצתים בדברי ספר ''עבודת ישראל'', וזה לשונו:

''ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה'' (בראשית כב, יד) ותרגום ירושלמי פרש: אתה הוא ה' דחמי ולא מתחמי. עין שם. דבריו צריכין באור. ונראה לי, דהנה בשעת הנסיון כשמנסה הקדוש ברוך-הוא את האדם בדברי מסתמא בזה הרגע כביכול מסתיר קדשתו וממעט הרגשת האדם אשר היה לו מקדם, כי לולי האדם יהיה ברור וצלול בשעת הנסיון כמקדם - לא היה נחשב לכלום, ובודאי אין תימה מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא ימרד בו והוא רואהו. אמנם ענין הנסיון - שמסתלקו בהירות האדם, והרי הוא בא לידי נסיון, וכובש יצרו באמונתו ומתחזק לשוב לבוראו, אז הוא נקרא עומד בנסיון. ולכי זה, מסתמא, כאשר האלקים נסה את אברהם בדבר העקדה אחר שאמר לו ''קח נא את בנך'', מסתמא נסתלקו ממנו בהירותו ודבקותו, לנסות אותו אם יעמד בצדקתו כנ''ל.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
תפארת ישראל

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן