——–
בגמרא ("שבת" פט) איתא שאין בית-דין של מעלה מענישין אלא על עוונות שמעשרים שנה ומעלה. ומקשה בספר "טהרת הקודש" דאם כן העולם הפקר ויוכל אדם לעשות כל תועבות שבלבו עד עשרים שנה, כי בית דין של מטה אין דנים היום, וכן עוונות שנעשו בפחות מגיל י"ג שנים. לפי זה כל שכן שאין אדם נענש, ואם כן חלילה התרה הרצועה לעשות כל אשר בלבבו.
וכתב שם (חלק ב' מאמר "כניסה לתשובה" פרק ב'), כי בודאי אדם נדון גם על מה שעושה קודם עשרים שנה ענשים גדולים, כי על זה נקראו חטאת נעורים, שהוא החטאים אשר אדם עושה קודם עשרים שנה שנקראו ימי נעורים, ועל זה צריך האדם לסבל כל ימי חייו ובפרט בעולם העליון, וגם על מה שעשה קודם שלש עשרה שנה אדם נדון, וגם על מה שעשה קודם שבע שנים שנקרא קודם ימי שני החנוך, כדמצינו בזהר הקדוש" ("שלח" קעא) שדנו אותו ינוקא בבית דין של מעלה על שהלבין פני רבו בקשיות שהקשה לו ולא ידע להשיב ולא הלך לרב אחר, עיין שם.
וכן מצינו ב"ספר הגלגולים" (לרבנו חיים ויטאל) שעל מה שקלל את אמו בימי קטנותו צוה לו רבנו האר"י ז"ל להתענות ג' ימים רצופים. וכן על בטול תורה של ימי בחרותו צוה לו להתענות ולסגף את עצמו שתי שנים ומחצה, וכן על מה שארע לו אנס ביום חפתו, והכל היה קודם עשרים שנה ובימי קטנותו.
וגם מובא ב"ספר חסידים" (סימן תרצב) וזה לשונו: אחד בא לפני חכם. אמר ליה: "זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני אדם וגם הייתי חוטא בשאר חטאים". אמר: "שמא איני צריך תשובה לשלם הגנבות, כי כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד?" אמר ליה: "כל העוונות שאתה זוכר וכל אשר גנבת אתה צריך לשלם, שהרי יאשיהו שב מכל עוונות ושלם כל אשר דן שלא כדין, שצוה להפסיד ממון שלא כדין בקטנותו", עד כאן לשונו.
וכן בספר הקדוש "דברי חיים" (פרשת "כי תבא") מביא שם, שרבנו הקדוש רבי אלימלך זצ"ל עשה תשובה ושרף את ידו על אשר הכה על שדי אמו בעת שינק ממנה.
וכן מובא בשו"ת "נודע ביהודה" (מהדורא תנינא "יורה דעה" תשובה קסד) וזה לשונו: הנה אם שיך בקטן חרדת הדין כבר דברו מזה בשו"ת "עבודת הגרשני" ו"חות יאיר" ועיין תשובת "חכם צבי" סימן מ" ז וסימן מ"ט וסימן נ'. ולדעתי גם כן לא מסתבר שלא יהיה שום ענש שמים על האדם קודם עשרים שנה ונמצא עולם הפקר וירצח את רעהו כשלא יהיו שם עדים וינאף ויעשה כל תועבות השם. ולדעתי, הכוונה שבעולם הזה אין הקב"ה עונשו בחייו קודם עשרים שנה, אבל אחר מיתה כל מעשה אדם כל ימי חייו משהגיע לכלל דעת, אפלו לעונת הפעוטות כשכבר יודע שהיא עברה, צריך לסבל כפי מעשיו.
ומה שדרשו במסכת "שבת" (דף פט) שיצחק אמר דל עשרים דלא מענשת עליהו גם כן לא קשיא, כי לא עם המתים יתוכח אז הקב"ה רק עם החיים יתוכח. וכן מוכח מתשובתו של אברהם שאמר, ימחו על קדושת שמך, ופרש רש"י שיתקדש שמך בעולם משתעשה דין בעוברים על דבריך, עד כאן לשון רש"י. ואטו כשנעשה דין במתים לאחר מיתה מתקדש שמו בעולם, הלא אין דבר זה גלוי בעולם הזה, וכיון שעם החיים יתוכח שפיר אמר יצחק דל עשרים וכו', עד כאן לשונו.
וכן בשו"ת "חתם סופר" ("יורה דעה" תשובה קנה) וזה לשונו: ומה שרמזת והיא "דזא הגיעה לעשרים שנה, נראה דעתך שאינה בת-ענשים למעלה, זה לא נמצא בש"ס רק בדרושי אגדה. וכבר כתבו מזה האחרונים שאין לסמך על זה כלל.
רק החלוק הוא. כי אינו דומה הדין שאדם נדון על עברות של קודם עשרים מלאחר העשרים שנה, כי לאחר עשרים שנה הענשים המה קשים ביותר, מפני כי הפגם נוגע יותר למעלה בעולמות ומקומות גבהים מהפגמים של קודם עשרים שנה. אך עם כל זה, הפגם חס ושלום גדול מאד וצריך תיקון גדול. ופגם של אחר י"ג שנים אינו דומה לפגם של קודם י"ג שנה. וכן הפגם של קודם היותו בן שבע אינו דומה לפגם שלאחר שבע שנקראים ימי חנוך. והיו צדיקים שעשו תשובה גם על מה שעשו בהיותם מוטלים עוד בעריסה, כאשר הבאתי לך לעיל מרבנו אלימלך ז"ל.
ותדע אחי, כי יש חלוק באדם בין ימי ילדותו וימי נעורים או ימי פעוטות לבין העשרים ולמעלה, וכן מימי ארבעים שנה ולמעלה, כמובא ב"מגיד מישרים לבית יוסף" (פרשת "ויקהל") וזה לשונו: חובין דאדם חטי עד מ' שנין דאיבון שני בחרות לא אתפס עליהו כלי האי כמו האי דחטי בתר מ' שנין דשריאו ימי הזקנה, עד כאן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5