חרות אמתית

תוכן עניינים

--------

רגילים אנו לפרסם את נסי ה' ונפלאותיו על כל מופתיו ונסיו אשר גמלנו ביציאת מצרים ביחס לגאלת גופנו משעבוד לגאלה ומעבדות לחרות, וכמדמה שפחות מתיחסים לגאלת הנפש שנגאלנו בה בצאתנו ממצרים, גאלת הנפש לה זכינו יש בה ב' פרטים, א. חרות הרצון, ב. חרות הדעת. ונבארם אחת לאחת בסיעתא דשמיא.

א. חרות הרצון

ונקדים לבאר קדם מהי חרות אמתית לעמת חרות מזיפת.

לאדם נדמה מהי חרות אמתית, כשאיני עבד לאף אחד, ועושה אני כרצוני וככל אשר יעלה על לבי, וכל אשר תשאל נפשי אמלא רצונה ללא מגבלה, זהו בן חורין.

נתבונן.

מטיל לו אדם ברחובה של עיר להנאתו בהרגשת בן חורין, ומשוטט בעיניו על כל מה שלא שיך לו, והנה נתקל בחנות בגדים שלצדה חלון ראוה של מבחר החליפות ויתר בגדי תפארה, מיד מחליט כזו חליפה יפה אני חיב לקנות. אף על פי שסכום הכסף שבידו לא מרשה לו לקנות מצרך זה, אולם אינו יכול לעמד בחמדת לבבו נכנס וקונה חליפה יפה ויקרתית.

ממשיך הלאה בטיולו ברחובה של עיר והנה נתקל הוא בחנות מכשירי טלפון, ורואה הוא מכשיר פלאפון חדש שיצא זה עתה כל כך יפה וכל כך קטנצ'יק תענוג ממש לאחז אותו, נכנס לשאל למחירו, חסרון הכיס שאצלו לא עומד מול הרצון לחטף את אותו מכשיר חמוד, רושם צ'יק דחוי ובתאוה גדולה נוטל את המכשיר החדש ועל אף שיש לו כבר מכשיר דומה בבית רק קצת יותר ''ישן''.

ממשיך הוא הלאה ולחטמו נכנס ריח תבשילים שאי אפשר להתעלם מהם, ולעינו מסעדה יקרתית, העופות שם מתגלגלים מול האור הזורח עליהם. קציצות חומות מבשלות ומטגנות שריחם נודף עד עמק נשמתו, מיד נכנס הוא למסעדה, ובידו החליפה היקרתית ומכשיר הפלאפון החדש, ומזמין ארוחת מלכים מכל אשר יתאוו עיניו, בקשי יכול הוא לאכל את חצי מנתו קם ומשלם במיטב את יתרת כספו שנשאר בכיסו.

בואו ונספר לכמה אדונים משעבד אותו ''בן חורין''.

אדון ראשון שלו משעבד אותו ''בן חורין'' הלא הוא ''מיסטר חליפה'', זהו האדון המשעבד הראשון של אותו אדם החושב עצמו לבן חורין. הלא החליפה שהנה חתיכת בגד כבר עשתה אותו לעבד לה, להשתחוות ולהכנע לרכשה בעל כרחו, בכפיה שלא יכול הוא להתנגד לה.

ומיהו אדונו השני של אותו בן חורין הלא הוא ''מיסטר פלאפון'', הוא זה שמצא עבד שינחהו אחר כבוד לביתו וימסר את כל מאדו בשבילו.

''ומיסטר העוף בגריל'' הוא אדונו השלישי של אותו בן חורין, הוא האדון השלישי שהצליח להשתלט ולכבש תחת ידו את אותו קל דעת.

הלזה יקרא בן חורין?!

לעמתו מתהלך לו אדם בן חורין אמתי היודע מהו בעל ערך אמתי ומהו בעל ערך כוזב. וכשנופלים עיניו בחנות החליפות אומר הוא לעצמו, אני הבעל הבית של עצמי ואני הוא האדון של עצמי לא אתפתה לעשות כתאותי, וכן ביתר דרישות תאות לבו מחליט הוא לא אעשה אדונים עלי, אני האדון ואני אקבע לעצמי מה לעשות את אשר בינתי ושכלי מבינים ולא את אשר רצונותי מושכים אותי, זהו בן חורין אמתי.

התבוננות נוספת לבן חורין אמתי לעמת עבד, עבד אין לו משלו כלום מה שקנה עבד קנה רבו, מהות העבד להפיק את שביעות רצונו של אדונו, הרי שלפי זה בן חורין שהוא גדר ההפוך מהעבד להיות כל אשר יצא מתחת ידו בשבילו, ולא יהנה זר ממעשה ידיו, אלא הוא בלבד.

האם ישנו בן חורין בעולם יותר מבעל תורה ומצוות, הרי גם אם תקח את האדם המאשר ביותר בעולם כשר חשוב הלא תמיד יש לו התחיבות בתקף תפקידו לעשות עבור אחרים, עבור בני מדינתו או עבור חזוק ממשלתו, אין אדם ושיהיה בתפקיד המכבד ביותר שאין לו התחיביות בתפקידו לאחרים, וזאת מפני שגם מה שמנה מאחרים לתפקיד זה זהו מאינטרס של הממנים אותו לתפקידו, ואם כן כמה שמעניקים לו יקר וגדלה לאותו מכבד זה מפני האינטרסים האישיים של המטיבים לו שיפיקו ממנו תועלת, סתם לא מעלים אדם לגדלה לטובת עצמו בלבד.

אנו, בני ישראל נצטוינו תורה ומצוות, למען טובתנו בלבד, אין למעבידנו הקדוש ברוך הוא, שום אינטרס בעבודתנו, כמאמר הגמרא וכי מה אכפת לו להקדוש ברוך הוא אם נשחט בהמה מהצואר או מהערף, אלא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את ישראל, וכמו שאמרו: ''רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות'', מה שרצה הקדוש ברוך הוא שכלו טוב ותכלית הטוב להיטיב, הוא להיטיב לנו בלבד ללא שום הפקת רוח עצמי חלילה וחס, הכל נטו בשבילנו, הכל בשביל שיכנס לקפה שלנו בלבד ובל יתערב זר בשכרנו, הכל שמור לנו בלבד לתועלתנו בעולם הזה ובעולם הבא, היש בן חורין יותר מזה, שאינו מנצל משום פעלה שהנו עושה, וכל טרחו ועמלך ולו מהפרט הקטן ביותר הכל. עבור עצמו, אין בן חורין יותר מזה.

אמנם כפה אותנו הקדוש ברוך הוא לקבל תורה ומצוות, אולם אין התחסדות גדולה מזו שכופים אדם על מנת להיטיב לו ולהצילו מנצול אחרים, אין התחסדות גדולה מזו מלהציל עשוק מעושקו, אדם הכפוי לרצון אחרים או לתאותנות רצונו הנו עשוק לעושקיו, היש חסד גדול מזה להמצילו.

הרי זה דומה לאדם עני המחזר על הפתחים ומתבזה ומתיסר על חתיכת לחם ותפסו אדון אחד וכפה עליו להפסיק ממנהגו הבזוי הזה לחבק אשפתות, והכריחו לעבודה קלה ונוחה בהבטחת שכר עצום שירוח לו ויחיה כאחד מעשירי העם, האם זו כפיה תקרא הלא אין חסד גדול מזה.

ב. חרות הדעת

ונקדים לכך קטע שהבאנו בספרנו ''מאמין, האמנם''

מספר על הגאון רבי חיים מצאנז זצ''ל שנפטר בנו, והכאב היה קורע לב ומדאיב נפש, וכששאלוהו הכיצד יכול לשאת כאבו בדומיה, ענה: משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה יושב על כסאו, ובא אחד מאחוריו וסטר לו על גבו מכה כואבת וצורבת, ותכף הפנה ראשו לאחוריו בזעם לראות מי הוא המכה. ובכן, אם אכן היה המכה אדם זר שאינו מכירו, בודאי שהיה המכה מתקומם בהתאם בזעם ובכעס, אולם אם, כשמפנה ראשו לאחוריו, רואה שאין זה אחר מאשר ידידו אוהבו כנפשו, הרי שמיד מבליג על מכתו ומשיב בחיוך ובמאור פנים. והמשיך הרב ואמר: קבלתי במות בני מכה צורבת וכואבת, אולם כשהפניתי פני לאחורי לראות מי הוא המכה, ראיתי שבעצם זה הקדוש ברוך הוא שאין אחר שאני אוהב כמוהו ואין אוהב שאוהב אותי כמוהו, ואם כן, כל הכונה כאן לטובה.

והוא המבאר בספר ''שומר אמונים'' על הפסוק ''ואנכי הסתר אסתיר'', שנאמר כאן הסתר כפול, לפי שישנו הסתר אחד והוא עצם המכה, שהרי כל הסבל והצרות נובעים כביכול מהסתרת פניו יתברך מעמו, הפך ''יאר ה' פניו אליך'', וכן הפך ''השקיפה ממעון קדשך מן השמים'', אולם כל זמן שהאדם יודע מי נמצא אחר אותה ההסתרה ולא נעלם ממנו שהקדוש ברוך הוא האוהב הרחמן הוא הדוקר והמכאיב לתועלתו, הרי ששרוי הוא בהסתרה אחת בלבד שהיא עצם המכה, אולם אם נעלם ונסתר מהאדם מי מנח ומסתתר מאחרי המכה ורואה את המכה כטבעית ומקרית, הרי שאז מתקומם הוא בזעף ובכעס שאין כמוהו ולוקה הוא בקללת שתי הסתרות, וזהו קללת ''הסתר אסתיר''. ואמנם, גם אם אין בידינו למנע מעצמנו את ההסתרה הראשונה, שהיא עצם המכה, שאלו הם צרות רבות ורעות שנגזרו על דורו של משיח, אולם בידינו לפחות לחשך מעצמנו את ההסתרה השניה בכך שלפחות נדע מי עומד מאחרי המכות שעוברות עלינו, ובודאי ללא ספק שמהות עצמת המכה משתנית מחמת הידיעה, וכמו הנדקר במחט על ידי אדם עוין שהרגשתו אחרת לגמרי מהנדקר מרופא מזריקה כואבת לצרך רפואתו.

במצרים זכינו לאמונת ''אין עוד מלבדו ואפס זולתו'', הוא המכה והוא המרפא, וכל הנהגתו מדה כנגד מדה, כמה בן חורין אדם כאשר דעתו בחרות, וכמה בגלות קשה האדם כאשר דעתו בגלות, הרי ידיעת הדעת משנה את כל ההסתכלות ובידיעת הדעת לשמח הנפש או להעציבה.

שני בני אדם יכולים לעבר את אותם יסורים, והאחד יכול להיות בשמחה עצומה בראותו את דקירת החרב של הקדוש ברוך הוא כרפואה והחלמה לפצעי נפשו, והשני בעצב ובדכאון בראותו את יסוריו כנתנים מעוין ושונא ללא תכלית.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל

הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן