בכל שאלה בנושא הלכות נידה ואישות ניתן לשאול רב באופן אנונימי לחלוטין בטלפון גם לדעת הספרדים והאשכנזים ולהולכים בשיטות שונות (חב"ד, חסידויות, הרב ווזנאר, אבני שוהם ועוד) – 24 שעות ביממה: 072-2602020 – כמו כן ניתן לשלוח ווצאפ054-319-8126 – המענה בעברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, איטלקית, רוסית, יידיש, ערבית ופרסית. כמו כן המוקד מספק מענה הלכתי בכל נושא.
ההלכות בספר זה רק לדעת הרב עובדיה זיע"א
——–
אני רוצה לשמור על טהרת המשפחה, אך בעלי מתנגד לכך. מה עלי לעשות?
תשובה:
את בדילמה קשה: מצד אחד – את יודעת את החשיבות העצומה ואת החומרה הרבה של מצות טהרת המשפחה, את רוצה בכל לב לקיימה כראוי. אך מצד שני – חשובים לך היחסים הטובים עם בעלך, אינך רוצה להיכנס עימו לויכוחים, כעסים ומתחים, בפרט בעניינים כה עדינים ואינטימיים.
אכן התורה מייחסת חשיבות עליונה לכל מה שקשור ב"שלום בית", וביחסים תקינים בין אשה לבעלה. הקב"ה בכבודו ובעצמו, מוכן למחול על כבודו – למען השכנת שלום בית, כמו שכתוב (ירושלמי סוטה א ד, בענין אשה סוטה): "אמר המקום ברוך הוא, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, להטיל שלום בין איש לאשתו". וכן מצאנו שהקב"ה אפילו שינה מן האמת , כדי לא לגרום איזושהי טרוניה או הקפדה בין אשה לבעלה (עיין בחומש בראשית פרק יח פסוק יג ובמפרשים). ישנם גם סיפורים מדהימים על גדולי ישראל אשר למען השכנת שלום בין איש לאשתו – עשו מאמצים כבירים, ואף מחלו על בזיונם, דוגמת רבי מאיר בעל הנס, אשר אמר לאשה שתירק על פניו, כפי בקשתו של בעלה, כדי להשכין שלום ביניהם (כמסופר בירושלמי הנ"ל).
וכאן נשאלת השאלה: האם גם בעניין טהרת המשפחה, יש מקום לפשרה מסוימת או להיתר מסוים, לבוא לקראת הבעל למען ה"שלום בית"?
תערובת סמים בארוחת הצהריים?!
@PicRight(../pics/tahora2/119.,128) נתאר לעצמנו, אשה טובה ומסורה, החיה עם בעלה באושר ובשלוה. והנה יום אחד מגיע בעלה הביתה, מוציא מתיקו שקית קטנה, מושיט לאשתו ואומר: "השגתי תבלין נהדר, הוא מוסיף טעם מעולה באוכל, והוא גם מרגיע ומשרה שלוה בלתי רגילה. אני מבקש ממך להוסיף תבלין זה בכל יום לארוחת הצהריים". האשה בוחנת את השקית בחשד, ולתדהמתה היא מזהה, שזהו סם מסוכן, מזיק וממכר! היא אומרת לבעלה בבהלה: "אוי, מי נתן לך את זה? זה מסוכן ומזיק, אסור בשום אופן לערב "תבלין" כזה במאכלים!" אולם הבעל לא מתרגש במיוחד. "שטויות", הוא אומר, "אני טעמתי את התבלין הזה כבר כמה פעמים אצל חבר שלי. זה תבלין מעולה, תטעמי ותראי!" האשה כמובן לא משתכנעת, היא מנסה להסביר ולשכנע, אולם הבעל בשלו – "זה לא מזיק, זה טעים ומרגיע"…
האשה בדילמה – מה תעשה? אם לא תשים את הסם במאכלים – בעלה יכעס, יתרגז, אולי אפילו יאיים, כל היחסים הנפלאים ביניהם יהרסו. אך מצד שני – כיצד תגרום לבעלה, לעצמה, ולכל המשפחה – נזק כה רב?
כאן עומדת במבחן מידת ה אחריות שלה: אם חלשת אופי היא – תיכנע ללחץ המופעל מצד בעלה, תעדיף "שקט על הראש", ותערב במאכלים את הסם המזיק. סוף כל סוף, הרי באמת טעים הוא, והנזק אינו מיידי. היחסים עם הבעל היקר ימשיכו להתנהל על מי מנוחות, בשביל מה להיכנס ל"צרות"?…
אולם דווקא אשה טובה באמת, אשה אכפתית ואחראית, לא תסכים לכך בשום פנים ואופן! היא תעמוד על דעתה בכל תוקף, גם אם בעלה יכעס, יתרגז ויאיים, גם אם היחסים ביניהם יתערערו. במוקדם או במאוחר, כאשר יבין הבעל את טעותו, הוא יהיה אסיר תודה לאשתו היקרה, אשר לא נכנעה לו וללחציו, אלא דאגה לו באמת ובתמים .
ההורג או המחטיא – מי חמור יותר?
המסר מובן. אמרו חז"ל: "כל המחטיא את האדם, יותר קשה מן ההורגו , שההורגו הורגו בעולם הזה ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו – הורגו בעולם הזה ולעולם הבא" (ילקוט שמעוני במדבר תשעג).
אשה המחטיאה חס ושלום את בעלה באיסור הנידה, גורמת לו ולעצמה נזק רוחני עצום של "כרת" – מוות לנשמה, שנאמר (ויקרא כ יח): "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם". על מהותו של עונש זה, אומר הרמב"ם, שאין בכל העונשים שבתורה עונש חמור יותר ממנו (כמובא לעיל בשאלה שניה בהרחבה).
מתוקף האחריות הגדולה שנושאת האשה – עליה לעמוד איתנה בלי שום "ויתור" בנושא זה, למען טובתה ולמען טובתו האמיתית של בעלה, ואין ספק כי לאחר 120 שנה, בהגיע בני הזוג אל עולם האמת, יהיה הבעל אסיר תודה לאשתו הנאמנה על כך שעמדה איתנה והצילה אותו מאיסור כה חמור.
יש דין ויש דיין
לפני כשלושים שנה סיפר הרב יעקב מוצפי זצ"ל, כי הגיעה אליו אשה אלמנה, וסיפרה לו בדמעות שליש, שבעלה נפטר לפני כמה שנים, וזה כמה לילות ברציפות, מופיע בחלום כשהוא קשור בשלשלאות, וקולו ככלב נובח, זועם וזועף, ובחמת זעם הוא רוצה לנשוך אותה ולקרוע את בשרה לגזרים. היא התחננה אל הרב שיעשה לה תיקון ו"הטבת חלום". הרב זצ"ל הבין שיש כאן ענין עמוק, וביקש ממנה שתספר לו באיזו עבירה הכשילה את בעלה. האשה התביישה לספר, וטענה שלא עשתה לו דבר. הרב אמר לה, שהוא איננו יכול לעזור לה, והאשה שבה לביתה.
לאחר מספר ימים שוב הופיעה האשה כשכולה מזועזעת למראה החלום שחלמה ביתר שאת. היא אמרה שבעלה שוב הופיע בחלומה, ואיים עליה יותר מבעבר. הרב שוב ענה בתקיפות, שתודה מיד באיזה חטא הכשילה אותו. ואז האשה פרצה בבכי מר, ואמרה שהטעתה את בעלה, ולא היתה הולכת למקוה לטבול.
הרב גער בה ואמר לה: ראי מה גרמת לבעלך, שאין לו מנוחה בעולם העליון. והוא כל כך סובל, עד שנתנו לו רשות לבוא בחלום [כי לא לכל אחד נותנים רשות לבוא בחלום]. ענתה האשה, שהיא מוכנה לעשות כל מה שהרב יאמר לה. שאל אותה הרב, אם יש לה בנות. ענתה, שיש לה בנות, אבל אינן שומרות מצוות. אמר הרב: לכי אליהן ותבקשי מהן שישמרו מהיום והלאה טהרת המשפחה. ענתה האשה: הבנות לא תשמענה לי. אמר לה הרב: תבכי ותתחנני לפניהן שאין מנוחה לאביהן בעולם העליון בגלל עוון זה. וכך עשתה האשה. והנה לאחר זמן, שוב הופיע בעלה בחלום, כשהוא עליז ושמח. ישמע חכם ויוסף לקח כמה חמורה מצוה זו, ומה רבה השפעתה.
("טהרת יעקב" עמוד ח)
תהיי צודקת – אבל גם חכמה!
אכן עליך להיות איתנה ויציבה בדעתך בענין זה, אולם יחד עם זאת עליך להיות גם חכמה . חכמינו ז"ל אמרו (נדה מה ע"ב): "נתן הקב"ה בינה יתירה באשה, יותר מהאיש", כלומר: יש באשה חכמה מיוחדת, לנהל את ביתה ברגישות ובתבונה, ולהלך "בין הטיפות" גם בעניינים עדינים ומורכבים. בנושא עדין זה, צריכה את במיוחד להשתמש בבינה היתירה, שחנן אותך הבורא יתברך.
בראש ובראשונה, עלייך להבין היטב את הקושי של בעלך. השמירה על טהרת המשפחה קשה לו פי כמה מאשר לך. הדחף של הגבר הוא דחף מיידי ועכשוי, שקשה לעצור אותו, למי שלא הורגל בכך. נסיונו גדל שבעתיים בימי המחזור ובימים שלאחריו, שאז אצל האשה בדרך כלל קיימת נטייה פיזית ורגשית טבעית של נסיגה בדחף המיני, הנובעת באופן טבעי כתוצאה משינויים הורמונליים שעוברים עליה, ואילו אצל הגבר – אינו כן. אדרבה, הדחף הולך וגדל עם כל יום שהוא אינו בא על סיפוקו.
ולפעמים גם קיים אצל הגבר קושי נוסף, פסיכולוגי: הנה אשתו החליטה להיות "אדוקה" באיזו מצוה, מתייעצת עם הרבניות 'שלה', ואכפת לה מהן יותר ממני! מחשבה כזו כמובן מגבירה את ההתנגדות של הבעל, מתוך רצון להשיב לעצמו את כבודו ה"אבוד" ואהבתה הבלעדית של אשתו.
לכן על האשה לנהוג בחכמה. להזדהות עם הקושי שלו, להראות לו שגם לה קשה, ובשום אופן לא לגלות שאננות וחוסר אכפתיות – זה כבר יקל מעליו חלק גדול מן הקושי. טוב שתספר לו עד כמה היא מתגעגעת ומחכה, והנה היום המיוחל כבר מתקרב, כמה יהיה יפה וכו' – כל אשה כמובן בשפה המיוחדת שיש לה עם בעלה. לא להיכנס לויכוחים ולהתנצחויות, שלא יוצא מהם כלום חוץ מכעסים ומתחים. להראות אכפתיות בדרכים שונות, כמו לבשל ולאפות מה שהוא אוהב וכדומה. להעניק הרבה כבוד ואהבה. ובעזרת ה' – "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, וְלָשׁוֹן רַכָּה – תִּשְׁבָּר גָּרֶם" (משלי כה טו) – דווקא יחס רך ולא מתנגח. והעיקר, תרבי בתפילה ובקשה מבורא עולם שיעזור לך לקיים מצוה נפלאה זו יחד עם בעלך בחשק ובשמחה, הם שיביאו אתכם להסכמה והבנה הדדית.
כמובן שאת עומדת בפני נסיון קשה ולא פשוט, בפני התמודדות ממושכת ומורכבת, אולם גם שכרך בשמים יוכפל בהתאם, כפי הבטחתם של רבותינו (אבות דרבי נתן פ"ה ו): "יפה אחת בצער, ממאה [פי 100!] שלא בצער" – מי שיש לו קושי בקיום המצוה, שכרו גדול פי מאה ממי שמקיים את המצוה ללא כל קושי! לכן אין זה פלא אם בסופו של דבר, על אותה מצוה בדיוק שאת וחברתך קיימתן, את תקבלי שכר גדול פי כמה וכמה. אין כאן שום 'פרוטקציה', אלא הכל עובד לפי העקרון, שככל שהאדם מצטער ומתאמץ יותר בקיום המצוה, אזי שכרו גדול יותר!
עלייך לזכור תמיד, כי כוחות מיוחדים טמונים בך: אשה בונה – ואשה הורסת. אשה המתיחסת לחיי הנישואין מתוך אחריות מלאה, עומדת על שמירת חומת הטהרה בביתה כצור איתן ללא "ויתורים" [כי באמת אין כאן מקום לשום "ויתור" או "פשרה"], ויחד עם זאת משתדלת בתבונה לרכך את לבבו של בעלה, בודאי עליה נאה להמליץ את הפסוק, אשר אמר שלמה המלך ע"ה, החכם מכל האדם (משלי יד א): "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ".
1 אמר רבי חלפתא: אשריה ואשרי בעלה ואשרי משפחתה – לכל אשה המזדהרת כראוי בדיני נדה, שמשמרת את עצמה ואת בעלה מדינה של גיהנם, ומביאתן לחיי העולם הבא! (ברייתא נדה ה"א). 1
טהרה תציל ממוות
@PicRight(../pics/tahora2/miluim.,128) תושבת קרית שמונה, אם לששה ילדים, הקפידה על שמירת הטהרה. ערב אחד, בתקופה בה שרת בעלה במילואים, הוא הצליח לקבל כמה שעות של חופשה, ושם פעמיו אל ביתו. היתה לה הפתעה נעימה, אלא שלצערה קרה דבר לא נעים – בעלה דרש ממנה, אך היא סירבה בטענה כי רק מחר עליה לטבול, ובינתיים הדבר אסור. הבעל התעקש, אך האשה עמדה על שלה למרות כעסו הגדול. הוא עזב את הבית בכעס והחליט לחזור לצבא, ובדיוק אז החל מטח של קטיושות לרדת על העיר. ביציאתו קרא הבעל, שלא כדאי לרדת למקלט בגלל הסכנה לצאת החוצה. אולם משום מה האשה החליטה בכל זאת להוריד את הילדים – שנים שנים למקלט. כאשר כולם היו במקלט, פגעה קטיושה פגיעה ישירה בבנין מגוריהם, וכל דירתם עלתה באש!
הבעל, שהיה עדיין קרוב לביתו, העיף מבט לעבר הבנין, וקפא על מקומו בראותו את לשונות האש הפורצים מן החלונות. ברגע אחד חרב עליו עולמו, הוא היה בטוח שאיבד את אשתו המסורה וששת ילדיו הנחמדים. פרץ בריצה מהירה אל ביתו, בתקוה שאולי יוכל להציל משהו. כשהגיע, נודע לו על גודל הנס – משפחתו ניצלה ממוות. הוא הבין כי יד ה' היתה זאת, והנס התרחש בזכות עקשנותה ומסירות נפשה של אשתו למצות הטהרה. (נתיבות הטהרה עמ' 206)
פניה מלב אל לב, אליך – אחי היקר / אחותי היקרה!
לאחר שקראנו והחכמנו אודות מצות טהרת המשפחה, טעמנו מעט מטעמיה הנפלאים, ועמדנו על חשיבותה הרבה – כמדומה שהיצר הרע לא ינוח ולא ישקוט, עד אשר ימצא את הנתיב המתאים, ובתירוצים שונים הוא ינסה לחדור לליבנו ולהניא אותנו מלהצטרף למעגל הזוכים, שומרי טהרת המשפחה. נו, מה לעשות? זאת עבודתו של היצר הרע, והוא עושה אותה נאמנה… לכן רציתי לשתף אותך באפיזודה מעניינת, המדברת בעד עצמה. ובכן, כך היה:
@PicRight(../pics/tahora2/120.,128) בהלה ומהומה גדולה התעוררה בחצות לילה סביב בנין רב קומות. אש התלקחה בקומת המקלט, והתחילה להתפשט ולעלות מעלה מעלה. דיירי הבנין ברובם ישנים את שנתם בשלוה ובשאננות, וכלל אינם מודעים לסכנה הגדולה האורבת לחייהם! העוברים והשבים נחלצו מיד לעזרה, הזמינו מכבה אש, והקימו קול צעקה כדי לעורר את דיירי הבנין. מכבה האש הגיע, כבאים חרוצים ניסו להשתלט על לשונות האש הגדולות, ואחרים בינתיים העמידו סולמות, מתחו חבלים, ופנו בבהילות מבית לבית להעיר את הישנים ולעזור להם להימלט.
רבים מדיירי הבנין התעוררו בבהלה, ומיהרו להמלט על נפשם. אולם היו אחרים שכלל וכלל לא מיהרו לעשות זאת, מסיבות ושיקולים שונים:
הדייר מן הקומה השלישית – כעס מאוד על הכבאים: מדוע אתם מפריעים לי לישון? ועוד באים ומספרים לי סיפורי בלהות על איזו אש מתלקחת… על איזו אש אתם מדברים בכלל?! ראו כמה נעים לי במיטתי הרכה והנעימה, עזבו אותי, תנו לי להמשיך לישון בנחת, אני באמצע חלום מתוק…
הדייר שמעליו, היה דווקא יותר סבלן, הוא לא צעק על הכבאים, אבל הוא הסביר להם בנחת, שיתכן מאוד שהם צודקים, וכל הסיפורים על האש המתלקחת אכן נכונים, אך עליהם פשוט להבין אותו שקשה לו עכשיו לקום מן המיטה, הוא אחרי יום עמוס במיוחד, מה גם שהוא מפחד מאוד לרדת בסולם מן הקומה הרביעית עד למטה, כי יש לו פחד גבהים, וגם קצת קריר בחוץ… לכן עדיף שיעזבו אותו ויניחו לו להמשיך לישון. קשה לו, באמת קשה לו.
@PicRight(../pics/tahora2/156.,128) בקומה החמישית, גר סטודנט אחד אינטליגנט במיוחד, הוא שפשף את עיניו והביט על הכבאים בכובד ראש. "תראו", הוא אמר, "מבחינה מדעית, אני צריך לבדוק אם אכן קיימת סכנה לחיי: ראשית – מי אמר שאכן פרצה אש? הוכיחו לי! הרי בהחלט יתכן שהאור שראיתם הוא איזו להקה של גחליליות שנחתה בקומת המקלט, ואולי השתקפות של ברק, או משהו אחר. אין זה מוכח שמדובר באש דווקא. וריח העשן? גם הוא לא מוכיח בהכרח על התלקחות האש! עשן יכול להיווצר גם משפשוף של מתכות, או כתוצאה מתהליכים כימיים שונים. מבחינה פסיכולוגית, אף יתכן מאוד שריח העשן כלל אינו קיים במציאות, אלא רק בתודעתכם, מכיון שאתם חושבים שראיתם אש, ובעקבות כך המוח שלכם משדר אל עצבי הריח תחושה של הרחת עשן. בקיצור – מבחינה מדעית, אין כאן שום הוכחה ברורה שאכן פרצה אש. שנית – גם אם נניח שפרצה אש בקומת המקלט, עדין אין זה ברור, שהאש תגיע לקומה החמישית, כי מבחינה פיזיקלית האש נאחזת רק בחומרים דליקים, ומבחינה הסתברותית ישנה סבירות לא מבוטלת שהאש לא תיתקל בחומרים כאלו, ותכבה מאליה. מה גם שהסטטיסטיקה הוכיחה, שכבאי מכבי האש מצליחים לכבות כ – 50% מהשריפות טרם הגעתן לקומה החמישית. טוב, לא אלאה אתכם בהסברים מדעיים נוספים, אך דעו כי קיימים כאן ספקות מדעיים כבדי משקל, ואין זה ברור כלל שנשקפת סכנה לחיי. לכן טוב יותר שבינתיים תעזבוני לנפשי, עד לברור הענין".
ממול אותו סטודנט גר דייר אחר. הוא קצת התלבט אם לרדת או לא, אולם כאשר ראה שאנשים נוספים נותרים עימו בבניין, ובפרט שביניהם יש גם סטודנט כה משכיל, נרגע ואמר, שבעצם גם הוא מעדיף להשאר בבית, סוף סוף הוא אינו לבד, ויחד עם כולם הוא כבר יצליח להסתדר…
והיה דייר נוסף, שדווקא מאוד השתכנע שכדאי לצאת מן הבנין, הוא כמעט התחיל לרדת בסולם, אבל כשראה את כל האנשים העומדים למטה, התבייש לצאת לעיניהם עם פיג'מה לרחוב…
ומה היה הסוף? בסוף כולם "ניצלו"… מי שהבין שאכן מדובר באש, וקם וברח – ניצל. ומי שמ"שיקולים" כאלו ואחרים החליט להשאר בבית – "ניצלה"…
אחי היקרים, האומנם זהו סיפור דמיוני?!
שומעים אנו הזהרות חמורות אודות החיוב לשמור "טהרת המשפחה", שומעים אנו כי מדובר באיסור של "כרת" – נזק רוחני עצום למצבנו בעולם הבא. ומהן התגובות?
– עולם הבא, לא עולם הבא – עזוב אותי מסיפורים. ראה עכשיו כמה טוב לי, אני עושה "חיים"! תן לי לחיות ב'כיף' בלי בלבולי ראש. [הוא שכח שהחיים פורחים כמו חלום…]
– יתכן שקיים עולם הבא, אך מה אומר? קשה לי מאוד לרסן את עצמי! אני אדם סוער מטבעי, וגם לא חונכתי ולא גדלתי על הדברים הללו. אנא, תעזבו אותי. קשה לי, באמת קשה לי.
– עולם הבא, אתם אומרים? בורא עולם כותב כך בתורה? ובכן, מבחינה מדעית יש כאן ספקות רבים. ראשית – מי אמר שיש בורא לעולם? התיאוריה הרווחת היא דווקא שהעולם נוצר מפיצוץ – "המפץ הגדול", או כתוצאה מתהליך אבולוציוני מורכב. שנית – מי אמר שהיה מעמד הר סיני? אולי משה רבנו היפנט את כל העם, וכל המעמד היה רק בדמיון? ויש כאן עוד ספקות מדעיים רבים, שאינני רוצה להיכנס אליהם, לכן טוב יותר שתניחו לי להמשיך לחיות את חיי בלי הפרעה. [אדוני היקר, לכל ה"ספקות" שלך יש תשובות והוכחות ברורות, אבל מה לעשות שאתה מעדיף להמשיך לישון…?!]
– לשמור טהרת המשפחה, אתם אומרים? הממ… ובכן, הביטו וראו כמה אנשים אינם שומרים. אם כן אני כבר אסתדר שם בעולם הבא, העיקר שאני לא לבד.
– טהרת המשפחה? כן, אתם צודקים בהחלט, צריך להתחיל עם זה. אבל רגע אחד… אם החברים שלי ידעו על כך, הם יחשבו שנפלתי על הראש, או שחלילה נהייתי 'דוס' או משהו כזה. איזה בושות… די, תעזבו אותי.
אח יקר, אחות יקרה!
האומנם אלו הן התגובות הצפויות מאדם בר דעת?! בשל תאווה רגעית, ואי ריסון היצר, מפני חוסר התבוננות ושימת לב או מחוסר נכונות לשנות הרגלים – מוכן האדם חס ושלום לגרום לעצמו נזק כה גדול ונצחי, לאבד את נשמתו ואת חיי הנצח שלו?! הלוא כל ה"סיבות" וה"שיקולים" שהוזכרו הם תעתוע של היצר הרע, המפתה אותנו להתכרבל תחת השמיכה החמה, להמשיך בהרגלי חיינו, ולהתעלם מן האמת הזועקת.
אם אכן יש איזה ענין בנושא "טהרת המשפחה" שעדיין לא הוברר לך די הצורך, אם יש לך עדין אלו שהן ספקות – עליך לברר את העניין ביסודיות ובדחיפות, בנפשך הדבר! לא נזניח, לא ניתן למרוץ החיים לאבד מאתנו את העיקר שלשמו באנו לעולם.
@PicRight(../pics/tahora2/121.,128) נתאר לעצמנו, מה היינו עושים אילו היינו רואים בן אדם עומד ליפול לתהום, ואנו זועקים לעברו: "עצור!!" והוא ממשיך, כשחיוך גדול על שפתיו, ואומר בנימה בוטחת: "עזוב אותך…". ננסה לחשוב ברצינות, מה היינו עושים? אין ספק שאם היתה לנו מעט אכפתיות כלפיו, היינו פשוט מחזיקים אותו חזק בשתי הידיים ועוצרים אותו בכח.
כן, אם היינו יודעים יותר במוחשיות לאיזו תהום מפילה אותנו העבירה, ללא ספק, לא היינו נותנים שינה לעינינו, אלא רצים מאחד לאחד, מנערים אותו בכח ואומרים לו: "עצור..!!!". האחריות ההדדית שלנו, לא היתה נותנת לנו להמשיך את מסלול חיינו בשלוה, כשמנגד יש אחים יקרים, המאבדים את חיי הנצח שלהם בשאננות.
ומדוע איננו עושים זאת? ראשית – מפני שאנו לא מספיק מרגישים [גם אם יודעים בשכלנו] עד כמה מסוכנת היא העבירה. ושנית – מפני שכאן בסופו של דבר, הבחירה – לטוב ולרע – היא אך ורק בידיו של כל אחד ואחד. אדם יכול להסביר לחברו, לבאר לו את חומרת הדברים, להוכיח לו, אך הבחירה הסופית היא אך ורק בידיו – להתעלם מן האזהרות ולהמשיך במסלול, או לבדוק את הדברים ברצינות ולקחת את החיים לידיים.
ואתן לך נקודה נוספת למחשבה, אחי/ותי היקר/ה,
נשים לב, אלו אנשים אכן החליטו כן לשמור טהרת המשפחה? האם מדובר באיזו קבוצה זניחה של קומץ חרדים שחורים הדבקים באמונתם בפנאטיות? נתבונן לרגע, הרי בתוך קבוצה זו יש כה הרבה אנשים משכילים, אינטליגנטים, עם ראש על הכתפים. יש את גדולי הדור, אשר הגיונם, עומק מחשבתם, וכושר שיפוטם הבהיר והחד – מעוררים התפעלות בקרב כל מי שזוכה להכירם מקרוב. ויש גם קבוצה ענקית של בעלי תשובה, אשר בתוכם מדענים דגולים, רופאים, אנשי מקצוע בכירים, ועוד אנשים 'מן השורה הראשונה'. וטהרת המשפחה לא התחילה מהיום… היא נשמרה במשך למעלה מ – 3,300 שנה, על ידי מיליוני יהודים משכילים וחכמים, אשר הגויים במשך כל הדורות התפעלו מחכמתם ומתבונתם העמוקה
[דוגמא קטנה: הרמב"ם, אשר הוזכר רבות בחוברת זו, וכותב בחומרה רבה על ענין טהרת המשפחה, מי הוא היה? סתם 'יהודי פנאטי'? הלוא ידוע שהוא היה הוגה דעות ענק, איש מדע, ורופאו האישי של המלך צלאח א-דין במצרים. הזכרנו אף את הגאון מוילנא. האם ידוע לך משהו מגאונותו העצומה? הידעת, כי כאשר נפגש עימו אחד מראשי "המשכילים", הוא יצא נרעש ונפעם מגודל גאונותו, והתבטא ואמר, כי 'מהרב אליהו מוילנא אפשר לחצוב אלף איינשטיינים'?! אלו הן דוגמאות מעטות. כל מי שבקי מעט בהיסטוריה, יודע עד כמה היו גדולי ישראל בכל הדורות נערצים בחכמתם על חכמי וגדולי אומות העולם. ספרים רבים נכתבו אודות "הראש היהודי" הפיקח, וחכמת העם היהודי היתה מאז ומתמיד לשם דבר].
האם כל זה לא שווה ולא מצריך לבדוק את הנושא יותר ברצינות?
והנה, אחי היקרים לי מאוד, אם אנו כבר תוהים ומתלבטים אם ה"עסק" הזה של טהרת המשפחה הוא כדאי ומשתלם, ומנסים לשקול הפסדים מול רווחים, אז בל נשכח לקחת בחשבון גם את הרווח העצום של שמירת המצוות. האם יכול מישהו מאיתנו לשער מהי ערכה של מצוה?! מהו גודל השכר שניתן בעבורה?!
חכמינו מדמים את העולם הזה לאי מלא יהלומים ואבנים יקרות. רוב אנשי האי כלל לא מודעים לרכוש העצום הנמצא ברשותם, הם רומסים את היהלומים ברגליהם ואין הם יודעים כי מעבר לים הם יכולים להשיג תמורת אבנים אלו כל מחמדי תבל ומנעמי ארץ. אולם החכמים שבהם, המכירים בערכן של האבנים, משתדלים ככל יכולתם לאסוף לעצמם עוד ועוד אבנים. הם מביאים ארגזים, תיקים ומזוודות, וממלאים אותם באבנים לרוב, ומרוב שמחתם אינם מרגישים כלל יגיעה וטורח בעמלם, הלוא בעד כל יהלום שהם אוספים, יוכלו להשיג עושר והנאות פי כמה וכמה יותר מכל ההנאות שיכול האי להציע בפניהם כרגע.
כן, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" (משנה אבות ו, יא). כל חייו של היהודי מוקפים במצוות: בלבוש, באכילה, בעסקי ממון, בחיי המשפחה. היצר הרע מתעתע בנו לראות בזה נטל מכביד, ישכנע אותנו עד כמה טוב וכדאי להיות "חופשי", לבלות את הזמן ולפרוק עול תורה ומצוות, אך החכם יודע שכל מצוה היא יהלום יקר, שבורא עולם נתן לנו אותה אך ורק מאהבתו אותנו ומרצונו להיטיב לנו, בעולם הזה ובעולם הבא.
הגאון מוילנא לפני פטירתו התחיל לבכות. על מה הוא בכה? על כך שהוא עומד לעזוב את הנאות העולם הזה? לא ולא, דבר זה ודאי לא הטריד את הצדיק אשר כל חייו הוקדשו לתורה ולעבודת ה'. ודאי גם לא הטריד אותו הפחד מן המוות, כי צדיקים רואים תמיד לנגד עיניהם את יום המיתה, והם הולכים לקראתו בצעד בטוח, מתוך הכנה תמידית אל החיים שאחרי… אך מה כן הטריד אותו, בהיפרדו מהעולם הזה? באותה שעה משמעותית, אחז הצדיק בציציותיו ובכה: "כמה קשה להיפרד מן העולם הזה, שעל ידי מצוה קלה של הציצית, זוכה האדם לשכר אין קץ בעולם הבא, ואיה איפה אפשר למצוא מצוה כזאת בעולם הנשמות?!".
כל מצוה היא יהלום, כל התגברות על היצר היא אוצר יקר, כל הקרבה קטנה למען רצון ה' היא זכות נפלאה העומדת לנצח. אשרנו מה טוב חלקנו שזכינו להיות בני העם הנבחר, לקבל תורה ומצוות, אשר בתוכן מתנוססת לה לתפארה מצות "טהרת המשפחה", המזכה אותנו באושר נצחי ואינסופי בעולם הזה ובעולם הבא.
אין לנו אלא לסיים בדבריו של בורא עולם בכבודו ובעצמו, אשר כתב בתורה, פנייה אישית המופנית מאב רחמן אל כל יהודי ויהודי: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ". כל האפשרויות פתוחות לפניך, לטוב ולמוטב, הבחירה היא אך ורק בידך, וכולי מלא תקוה עזה ותפילה לבורא עולם שינחה אותך בדרך הנכונה, האמיתית והטובה.
באהבה רבה
3 לתועלת הלומדים:
העמודים המצויינים בשער ההלכה ב: ( ) – הם לפי הספר טהרת יוסף. (בא"ח) – בן איש חי. (משנ"ב) – משנה ברורה. (באה"ל) – באור הלכה. (כפה"ח) – כף החיים. (טה"א) – טהרת הבית חלק א. (טה"ב) – טהרת הבית חלק ב. (טה"ג) – טהרת הבית חלק ג. (ה"ע) – הליכות עולם חלק ה. (ד"ט) – דרכי טהרה. (אוצ"ד) – אוצר דינים לאשה ולבת. (חו"ק) – חופה וקידושין. (ת"ה) – תורת הטהרה. (ע"ה) – עידן הטהרה. (ש"ה) – שושנת העמקים. (ע"ט) -עין טובה.
לתשומת לב הלומדים:
לתועלת המתחילים בשמירת "הטהרה", וקשה עליהם ללמוד מתחילה את כל פרטי הדינים – בדגשנו כאן בצבע את ההלכות ההכרחיות ביותר, למען יֵקֵל מעליהם. אולם חשוב להדגיש כי כל ההלכות הינן הכרחיות, ולאחר שבעזרת ה' יתחזקו בקיום המצוה, יוסיפו ללמוד גם את שאר ההלכות. 3
3 הסכמות
הספר בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה שליט"א.
וכן בהסכמת הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב שלמה עמאר שליט"א.
ובהסכמת הרב אשר זליג וייס אב"ד "דרכי הוראה" ירושלים וריש מתיבתא להוראה "מנחת אשר" שליט"א. 3
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לרב המחבר לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5