חיי גוף וחיי נשמה - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה חיי גוף וחיי נשמה - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו וכו' (א.א-ב)

יש לבאר כוונת הפסוק!

ב. בראשית ברא אלקים וכו'. ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ וכו'. ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי. ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחייתו ארץ למינה וכו' וירא אלקים כי טוב. ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וכו' (א.א-כו)

איתא בויקרא רבה (יד.א) - "אחור וקדם צרתני" (תהילים קלט.ה) אם זכה אומרים לו: אתה קדמת במעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו: יתוש קדמך שלשול קדמך.

ולכאורה יש להבין, כיצד אם זכה אומרים לו כי קדם למעשה בראשית, הרי האדם נברא ביום השישי [וכפי שנאמר בקרא מפורש], ובודאי לא קדם הוא למעשה בראשית (ואף אם "זכה" סוף סוף יתוש ושלשול קדמוהו)?

ג. עוד יש להבין, כיצד אפשר לומר לאותו אדם [אשר נוצר בזמן אחד] ב' דברים הסותרים זה את זה. דאם "זכה" אומרים לו שנוצר לפני החיות, ואילו כש"לא זכה" אומרים לו כי יתוש ושלשול קדמוהו, דלכאורה הדברים תרתי דסתרי!

ד. מקשה הר"ן [בדרשות] - מדוע אין לאדם יום מיוחד לברייתו, בעוד שלשרצים ישנו יום מיוחד לבריאתם. מדוע נברא האדם רק בסוף היום השישי יום אשר נועד לבריאת החיות, ולא עשה לו הקב"ה יום מיוחד לבריאתו - הרי האדם הינו תכלית הבריאה?

ה. נעשה אדם (א.כו)

איתא בסנהדרין (לח:) א"ר יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקב"ה לברוא את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבש"ע מה מעשיו?, אמר להם: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו".

ויל"ע, מדוע קטרגו מלאכי השרת שלא לברוא את האדם, הרי עיקר ותכלית הבריאה הינה בריאת האדם למען יעסוק בקיום התורה והמצוות? ובלעדי האדם מה לכל הבריאה כולה?

ו. וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי (א.לא)

מקשה המשך חכמה, מדוע בבריאת האדם לא נאמר "כי טוב", בשונה מכל מעשה בראשית אשר נאמר בהם "כי טוב"?

ז. וייצר ה' אלקים את האדם (ב.ז)

יש להבין, מדוע נכפל בתיבת "וייצר" אות י' פעמיים, הרי יכל לכתוב "ויצר"- רק עם י' אחת. וכפי שכתב גבי חיית השדה "ויצר" (ב.יט) ב-י' אחת?

ח. ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה (ב.ז)

פירש רש"י – "לנפש חיה"- אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של האדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודיבור.

ויל"ע, מדוע הכריח הרש"י כי שונה פי' "נפש חיה" גבי אדם, הרי גם באדם יכל לפרש כפי שפירש גבי בהמה וחיה - שם פירש: "נפש שיש בה חיות"?

ט. אעשה לו עזר כנגדו (ב.יח)

איתא ביבמות (סג.) אמר רבי אלעזר: מהו שכתוב "אעשה לו עזר כנגדו"? זכה - עזר. לא זכה - כנגדו.

לכאורה יש לשאול, דמדברי הגמ' משמע, כי מדובר בב' אנשים שונים "עזר"- מדבר על מי שזכה. "וכנגדו" מדבר במי שלא זכה. אך מפשט הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" משמע, כי מדובר באדם אחד. וצ"ב, מדוע הוציאו חז"ל הפסוק מידי פשוטו?

י. ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכו' (ב.יח-יט)

לכאורה מבואר בקרא, כי נברא האדם קודם הבהמות והחיות.

וקשה, דהרי הדבר סותר את אשר נכתב בפרק א', שם נאמר (כה.כו) "ויעש אלקים את חית הארץ וכו' ויאמר אלקים נעשה אדם וכו'". דמבואר שם כי החיות נבראו ראשונות. וא"כ יש לבאר הסתירה מה נברא קודם, האדם או החיות?

יא. וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו (ד.טו)

פירש רש"י – חקק לו אות משמו במצחו, כל מוצאי יהרגני הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם, רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו, אלא אמר עד עכשיו היה פחדי על כל החיות כמו שכתוב ומוראכם וכו', ועכשיו בשביל עוון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני, מיד וישם ה' לקין אות החזיר מוראו על הכל.

ויש להבין, מה קרה כעת לאחר שהרג קין את הבל שהחיות לא פחדו מקין, הרי גם אם חטא, מה קשור חטאו למורא החיות ממנו?

יב. ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר (ו.ג)

איתא בחולין (קלט:) - משה מן התורה מנין? דכתיב בשגם הוא בשר (רש"י: "בשגם" גימטריה משה).

ולכאורה יל"ע, וכי משה רבנו צריך להרמז ע"י גימטריה להילמד מהתורה, הרי מוזכר משה כמעט בכל פרשה בתורה (למעט חומש בראשית)?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגרי"צ מסלנט זצ"ל בספרו באר יוסף בהביאו את דברי הזוהר שכתב ואל"ד - האדם נברא אחרון, כדי לכלול בו את כל מעשה בראשית. תכונות כל הברואים על כוחותיהם שהוטבעו בהם על ידי הקב"ה שייחד לכל אחד כח וסגולה פרטית. מכל אחד בפני עצמו לקח הקב"ה את כוחו וסגולתו הפרטית וברא מהם את האדם, שהוא יהיה המאסף והמאחד את כולם.

בספר נפש החיים (שער א', פ"ו) האריך בביאור ענין זה ובהג"ה שם הוסיף שמקודם חטא אדם הראשון היו כלולים באדם רק כוחות הקדושה בלבד. לאחר החטא, נתערבו בו גם כוחות הטומאה והרע. מאז נגרמה ערבוביא גדולה במעשיו שכל מעשי האדם משתנים מאז לעתים קרובות מאוד ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב. גם במעשה הטוב עצמו מעורבות לפעמים פניה צדדית, ולא יתכן שיהיה כולו בקדושה. כמו כן, במעשים הרעים מעורבות לפעמים מחשבות לטובה. עי"ש שהאריך בעניין.

וזה מה שאמרו חז"ל באבות דרבי נתן (פרק לא) "כל מה שברא הקב"ה בעולם - ברא באדם". וכמו שאמרו הקדמונים שהאדם הוא עולם קטן.

על פי דברים אלה יובן, מדוע מצבי הטומאה והטהרה משתנים אצל האדם ואינם משתנים אצל בעלי החיים. כל שאר הברואים עומדים תמיד במצבם ובמהותם. האדם ממוזג מכל הברואים ומכוחותיהם השונים, הטובים והרעים, הטהורים והטמאים, ולכן הוא גם משתנה לפי הזמן ולפי המעשה.

בזה יובן גם מדוע החמירה התורה בטומאת אדם יותר משאר טומאות כל בעלי החיים הטמאים.

כל מין ומין מהנבראים יש בו רק כוח אחד וחלק אחד פרטי ביצירתו, ולכן אם הוא טמא - אין טומאתו חזקה וחמורה כל כך אלא לפי החלק שהוטבע בו בראשית יצירתו. לעומת זאת האדם שנתקבצו ונתלכדו בו כוחות מכל נברא מהנבראים, על קדושתם ועל עוצם טומאתם וכן להיפך בענייני הקדושה יכול האדם להגיע למעלה מדרגת המלאכים. עכ"ד.

א"כ מבואר - כי האדם עשוי מגוף אשר ממוזג מכל הברואים ומכוחותיהם השונים, הטובים והרעים, הטהורים והטמאים. לכן ממילא, יכול הוא לבחור לחיות חיי גוף כבהמה גשמית או חיי נשמה קדושים, הכל ביד האדם לבחור בין הטוב לרע.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי ברא הקב"ה באדם, יכולת לבחור לחיות חיי "שמים"- חיי נשמה רוחניים, או מאידך, חיי "ארץ"- גשמיים - חיי גוף ותאוות.

אך על האדם לדעת, כי "הארץ היתה תוהו ובוהו"- אוי לו אם יבחר בחיי הארץ הגשמיים, כי אז סופו יהיה אך רע ומר.

לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – באמת, לאותו אדם אפשר לומר ב' דברים סותרים לגבי מעמדו בבריאה - כי הכל תלוי במעשיו. האדם אשר נוצר מגוף ונשמה - אם יבחר לחיות חיי גוף, אומרים לו כי חייו פחותים מיתוש ושלשול אשר נבראו לפניו. אך אם יבחר הוא לחיות חיי נשמה, אז חיותו קיימת עוד לפני מעשה בראשית, לו אומרים: כי נברא לפני החיות והבהמות!.

לפ"ז גם הקושיות ד'. ה' וו' מתורצות – מה שאמרה התורה כי האדם נברא ביום השישי, אין זה כי אם "הגוף"- אם יחיה האדם חיים של בחינת הגוף, ממילא, לא יהיה הוא בדרגה גבוהה יותר מן הבהמות, ובודאי אין צריך הוא יום מיוחד לבריאתו, כי הרי אינו מועיל לבריאה יותר מבהמה או חיה אשר בחר לחיות כמותן.

לזה, לא נאמר "כי טוב" ביום השישי, כי על אדם כזה אין הקב"ה שמח, כי הרי רעים בעיני ה' מעשיו של אותו אדם אשר חי חיי גוף בהמיים.

על כזה אדם קטרגו המלאכים, כי הרי אינו מועיל כלל לבריאה, והינו כעוד חיה או בהמה. כזה אדם החי חיי גוף "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו".

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – דקדק קרא בכותבו תיבת "וייצר" עם ב' יודי"ן, כדי לרמז לנו, כי ישנם ביד האדם הנברא ב' סוגי חיים אשר יכול לבחור בהם. "חיי גוף" או "חיי נשמה", הכל תלוי בבחירת האדם לאיזה סוג יצירה ישתייך - אם לגוף או לנשמה.

בשונה מן החיות והבהמות אשר שם נקט קרא "ויצר"- ביו"ד אחת, היות ולהם ישנו סוג חיים אחד בלבד - חיי גוף בהמיים.

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – האדם הינו "נפש חיה"- יש בו גם "נפש" וגם "חיה", ובכוחו לבחור לחיות, אם חיי נפש ונשמה או מאידך חיי גוף כחיה ובהמה.

ממילא מובן, מדוע שינה הרש"י ממה שפירש גבי קרא ד"נפש חיה" דחיות ובהמות, היות ולאדם יש ב' סוגי חיים אשר בכוחו לבחור ביניהם.

וכפירוש הרש"י: "שנתווסף בו דעה ודיבור", ולכן שונה הוא משאר בהמות - מכח עסק התורה והמצוות אשר מקיימם ע"י "דעה"- במחשבת מצווה, "ודיבור"- בלימוד התורה וכו' - שונה הוא מן הבהמות, ולכן הכריח הרש"י לפרש - כי "נפש חיה" גבי אדם, היינו, שיש בו חיי נשמה אשר מקיימם על ידי דיבור ומחשבה אשר ניתנו לו לכך מאת ה' למען יחיה חיי נשמה קדושים ונעלים.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – באמת, מדובר באדם אחד וכמשמעות הפסוק, אלא שבכח האדם לבחור לחיות ב' סוגי חיים. "אם זכה"- וחי חיי נשמה "עזר", אך אם "לא זכה"- וחי הוא חיי גוף, אזי גם אשתו תתנהג כחיה ובהמה ותהיה היא בבחינת "כנגדו". ובאמת, מדובר באדם אחד אשר נוצר מגוף ונשמה, אשר בכוחו לבחור סוג חיים כרצונו.

לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – באמת, בפרק זה מדברת התורה על האדם הבוחר לחיות חיי נשמה - אדם זה נברא לפני החיות והבהמות. ואין הדבר סותר לאשר נכתב בפרק א', שם מדובר על יצירת הגוף - על אדם אשר חי חיי גוף - לו אומרים: יתוש קדמך שלשול קדמך.

לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – בקנאת ובהריגת קין את הבל אחיו רק מפני שנפגע כבודו. גילה קין, כי איננו חי "חיי נשמה" בלבד, אלא מבקש הוא לחיות אף "חיי גוף" [המבקשים ומתאווים לכבוד].

ממילא, החי חיי גוף כבהמה, אין החיות נותנות לו כבוד, כי הרי נבראו הם לפניו. לכן רצו הן להורגו, והיה הכרח לתת סימן במצחו - אות ה' למען לא יהרגוהו.

ולפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – רמזה התורה בתיבת "בשגם"- את משה רבנו. כדי ללמדנו, כי גם משה רבינו, עם כל דרגותיו הרוחניות, גם -"הוא בשר" ככל האדם - בשר ודם. אלא שהגיע לכל מעלותיו מכח בחירתו בחיי הנשמה ולא בחיי הגוף, כך התעלה עד הגעתו להיות משה רבינו מושיעם של ישראל.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן