וורט על פרשת תולדות

--------

פרשת השבוע פרשת תולדות: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק".

אומר רש"י הקדוש "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם. יעקב ועשו האמורים בפרשה". פרשת השבוע מתחילה לעסוק בתולדותיו של יצחק יעקב ועשו – דור שלישי של אברהם אבינו, אביה הראשון של האומה הישראלית. יעקב אבינו הנולד בפרשת השבוע, הוא אבי העם היהודי, הוא קרוי ישראל, כל היוצא ממנו זה בני ישראל, בעוד שמעשו יצאו אחרים, מיצחק יצאו: יעקב ועשו. חלק קדוש, חלק לא. מאברהם אבינו: ישמעאל ויצחק, חלק קדוש, וחלק לא. בפרשה זו מתחיל העם היהודי.

רצה הקב"ה כבר בפסוק הראשון של הפרשה, העוסקת בתולדות, בדור השלישי של אברהם אבינו, באבינו - יעקב הוא ישראל, להדגיש את מיוחדותנו, את ייחוסנו, את היותנו יורשיו של אברהם אבינו, בכל קניניו אשר זכה להם, גם קנייני הרוח, גם קניינים הארציים. ומכח זה שהתורה הקדושה מדגישה את ייחוסנו לאברהם, את מיוחדותנו, את העובדה שאנו היורשים של אברהם, מכח זה מתברר לנו מפרשה זו שאנחנו העם הנבחר, שאנחנו תכלית הבריאה כולה, שבשבילנו נברא העולם. (רש"י הראשון בתורה: בראשית – בשביל ישראל שנקראו ראשית) בפרשה זו מתאמתת לנו ההבטחה של הקב"ה לאברהם: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כא, יב). יש לך שני ילדים: ישמעאל ויצחק, אבל ביצחק יקרא לך זרע, החלק הזה שנקרא יצחק הוא הממשיך, הוא היורש, ממנו העם הנבחר. אומרים חז"ל: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" ולא בישמעאל. מה זה יצחק? ביצחק ולא בכל יצחק, אלא ביצחק ובחלק מיצחק, ז"א ביצחק זה לא ישמעאל, ביצחק זה לא עשו, כי בחלק של יצחק, שהוא יעקב אבינו.

פרשת השבוע כאמור היא פרשת היוחסין של עם ישראל בשני פסוקים. כאשר נולד יעקב אבינו, אבי ישראל, חשוב שנדע מאין באנו, ומהו השורש שלנו (אברהם).

לטוב, למיוחס, לנבחר יש הרבה מתנגדים, לא הכל מוכנים לעכל זאת שדווקא בני ישראל הם בעלי מורשת אברהם הבלעדיים, ימים אומרים! רבים ביקשו ומבקשים בכל מיני דרכים, לערער על מוסכמה זו, רבים ביקשו לקעקע בטהרת שורשו של העם היהודי, לפגום ביסודותיו האיתנים, הקדושים והטהורים, כל הדורות. ועם זה מתמודדים בני ישראל משחר ההיסטוריה להדוף משמיצים, מכתימים וקושרים בעובדת היותנו עם סגולה, בני אברהם, שהרי "שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ", פיזית שונאים אותנו, אבל בכל דור ודור גם עומדים עלינו לכלותינו – לנתק אותנו מהשורש שלנו! להכחיש את עובדת היותנו העם הנבחר, להכחיש את עובדת היותנו ממשיכים והיורשים של אברהם אבינו ברוח ובחומר ובקנייני הארץ, בין השאר, הארץ הזאת שלנו, כי היא נובעת מכח ההבטחה לאברהם אבינו ואם אנחנו בני אברהם ואנחנו וזה רק אנחנו, אז הארץ היא שלנו, וזאת למרות שאומות העולם מבקשים בכל דור ודור להכחיש את עובדת היותנו בני אברהם, ואת מיוחדתנו, ובכך להפקיע את הזכות לרשת את הארץ הקדושה, להכחיש את עובדת היותנו העם הנבחר ותכלית הבריאה - עם התנ"ך, ועם כל זה, אנחנו נאבקים מאז שחר ההיסטוריה, מהתחלה.

כאמור בפרשת השבוע העוסקת בתולדותיו של אברהם אבינו, ממנו מתחיל עם ישראל הוא יעקב, התורה באה להגן על ייחוסנו, על טהרת שורשנו. במה דברים אמורים?

וכך מתחילה הפרשה:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" מקשים חכמים: מהו שנאמר "יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם"?

שאלה ראשונה: וכי איננו יודעים שיצחק הוא בנו של אברהם? (בכל מקום כתוב: משה בן עמרם?! בכל מקום כתוב יעקב בן יצחק), אז מדוע התורה הקדושה, בפתח הפרשה מדגישה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" והרי אנחנו יודעים את זה כבר מהפרשיות הקודמות שיצחק הוא בן אברהם?

שאלה שניה: וכי בכל מקום אשר תזכיר התורה על יצחק אבינו היא תציין שהוא בן אברהם?! ודאי שלו! ואם כבר ציינה התורה הקדושה שיצחק היה בן אברהם, מהו שחזרה וכתבה באותו פסוק "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"? זה כבר ודאי מיותר, אם הוא בן אברהם, אז ודאי אברהם הוליד את יצחק.

אומר הרשב"ם - ר' שמואל בן מאיר, אמא שלו הייתה הבת של רש"י ז"א, נכדו הגדול של רש"י, האח הגדול של רבינו תם, שהראשונים אומרים שרוח הקודש שרתה בבית מדרשו, אליהו הנביא היה רגיל אצלו: "לפי שאמר לעיל בסמוך, סוף פרשת חיי שרה, בפסוק הקודם, בפרשה הקודמת "וְאֵלֶּה תּלְדת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם" (כה, יב), אשר ילדה הגר המצרית, שפחת שרה לאברהם, בא כאן הכתוב לומר" – יש כאן מוקש, גם ישמעאל היה בן אברהם, אומרת התורה, אי אפשר להתכחש. אומר הרשב"ם: "באה התורה מיד, בפתח הפרשה שלנו ואומרת "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" - מה פשר הדברים? – "לומר לך: שלא יטען ישמעאל שהוא הבן העיקרי של אברהם, הוא היורש, הוא גם הבכור וימים יגידו שבני ישמעאל טוענים על הבכורה וממילא הם טוענים על הארץ וממילא הם טוענים על הר הבית, הכל מכח היותם בני אברהם וזה כתוב בתורה! ולכן באה התורה הקדושה ואומרת: לא!!! בישמעאל לא היה עיקר בנו של אברהם, אמנם הוא היה בן, אבל לא העיקרי, כי הרי התורה הדגישה שהוא היה בנו של אברהם "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם", מודגש שהוא היה בן אברהם אבל אשר ילדה לו הגר המצרית שפחת שרה, הוא היה בן השפחה!! אז ממילא תולדותיו של ישמעאל עד היום הזה, אלה הקוראים לעצמם פלסטינאים, לא היו עיקר צאצאיו של אברהם אבינו.

באה התורה הקדושה ואומרת: שיצחק הוא עיקר בנו של אברהם, ככתוב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" וגם ישמעאל, אבל התורה חוזרת ומדגישה: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" מאשתו הגמורה - שרה אימנו, הוא לא בן שפחה, הוא בנו של אברהם, ועליו בלבד נאמר "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"! כך הקב"ה מבטיח, ולא בישמעאל שהוא בן השפחה.

אברהם אבינו נשמע להקב"ה שאמר לו: גרש את בן האמה הזו, אחרי שהוא עשה מעשים שלא יעשו, הוא בא לקלקל את יצחק, הבן העיקרי, אומר התורה הקדושה "וַיּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" – אומר יונתן בן עוזיאל על פסוק זה: "כל בתימר לך" – כל מה שתאמר אליך שרה קבל מיד, ולאברהם זה היה קשה מאד. לסלק את אשתו השניה הגר עם בנה האהוב?! אומר הקב"ה: "כל בתימר לך שרה קבל ממך", מדוע? " דנביאתה היא" – היא נביאה. וחז"ל אומרים: גדולה בנבואה מאברהם אבינו, הוי אומר שאם שרה אומרת לגרש את ישמעאל בן האמה, זה כבר ה' שהיה לה בנבואה, בגלל שביצחק יקראו לך בנים, הבנים שיקראו עם, זה לא ישמעאל ובניו, הם לא יקראו בני אברהם, רק בני יצחק יגיע להם התואר בני אברהם!!! ובני האמה שלך לא יתייחסו לעולם כבניך. פתח הפרשה: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" (כא, י) - אומרת שרה בנבואה - יצחק הוא הבן שלי והבן של אברהם, ישמעאל הוא בן אברהם אשר ילדה השפחה, ואת זה אומר הקב"ה לאברהם: "שְׁמַע בְּקלָהּ" כי היא נביאה שגדולה ממך.

אומר רש"י הקדוש: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק" – מתשובת שרה זו, אתה למד שישמעאל שברגע שהוא עמד על דעתו הוא כבר התחיל לריב עם יצחק" – (עוד הרבה לפני הפלסטינאים), הוא כבר התחיל לריב עם יצחק על הירושה, ואומר ליצחק: אני בכור ונוטל פי שניים בכל ירושת אברהם – ברוח ובקנייני הארץ, כבר אז החל מאבק!

וחז"ל מספרים, רש"י מביא שהוא לקח אותו לשדה והוא התחיל לירות בחיצים, רצה להרוג אותו, שאל אותו יצחק: מה זה? אז הוא אמר: סתם בצחוק, (אתם יודעים שגם בצחוק אפשר להרוג?! כאשר הכוונה של המצחק זה ברצינות)

אומרת שרה: "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזּאת עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק"! מה פתאום היא אומרת את זה? כי היא ידעה שכבר היום בעודו קטן הוא כבר מערער על ירושת יצחק אבינו, הוא כבר בא בטענות, הוא כבר מכין לעצמו את התואנה ___. אומרת שרה הנביאה: "סלק אותו!!! הוא מערער על עובדת היותו של בני יצחק היורש הרוחני, גרש אותו!" והקב"ה אומר לאברהם: "גרש! עם כל הקושי".

ומסיים הרשב"ם: "א"כ וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם – לא מספיק - אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק דע לך שיצחק הוא הבן העיקרי, אברהם הוליד את יצחק, בעוד שישמעאל ילדה אותו הגר, ומדגישה התורה: "שִׁפְחַת שָׂרָה". וראיה לדברים בדברי הימים (א, א) כתוב: "בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל. אֵלֶּה תּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל...וּבְנֵי קְטוּרָה" – שלקח אותה אברהם אחרי שנפטרה שרה - "וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם וכו'" אח"כ כותב התנ"ך "וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל" שואל הרשב"ם: מדוע שוב כתוב "וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק" הרי למעלה כתוב "בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל"? אלא לומר לך שבני אברהם יצחק וישמעאל – אמת, אבל "וַיּוֹלֶד" זה על יצחק. שוב התנ"ך חוזר על ההדגש שנמצא בפרשת השבוע. א"כ כבר ראינו כמה שהקב"ה בתורתו הקדושה בפסוק הראשון, כאשר ישמעאל מבקש לערער על ירושת יצחק הרוחנית, כבר התורה יוצאת נגדו ומדגישה התורה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" ובנוסף לזה "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק", בעוד שלישמעאל ההולדה שלו מתייחסת להגר שפחת שרה.

ועוד כתבו חכמנו: למה כשכתב "יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" חזר וכתב "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"? אמנם ישמעאל גם היה בן, אבל גם הבן שלו, היותו בן של אברהם, הוא לא היותו בן, כמו שיצחק הוא הבן של אברהם. במה דברים אמורים? אמנם ישמעאל גם היה בן, אבל הוא לא היה בן של אברהם, הוא היה בן אברם!!! יחי ההבדל! מה זה בן אברהם? בגיל 99 מל אברהם את עצמו, הורתו ולידתו בטרם מל אברהם את עצמו, בטרם הוא עבר את קדושת ברית המילה "וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ", מה זה משנה? באה התורה הקדושה ואומרת: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" לעומת ישמעאל שהוא לא היה בן אברהם, הוא היה בן אברם שהרי הוא נולד, הורתו ולידתו בטרם מל אברם את עצמו, בטרם השלים כל רמ"ח אבריו קודש לה' בתכלית, בטרם הוסיף לו ה' את האות ה"א משם ה' לשמו, ואז כאשר ה' הוסיף לו את הה"א לשמו, אז שינה שמו לאברהם. (אברהם בגימטריה רמ"ח) ז"א עד שאברהם מל את עצמו הוא השלים רק רמ"ג מאבריו, עדיין לא היה בריתך שחתמת בבשרנו ברית קודש, אז הוא נקרא אברם משמל את עצמו, והוא קידש את עצמו בעוד 5 קדושות, אז הוא קיבל את הה"א ואז הוא נקרא אברהם בגימטריה רמ"ח, ללמדך שאברהם אבינו הגיע לשלימות שכל רמ"ח אבריו קודש לה', זה אומר השם אברהם כידוע, כי כל אבריו היו שלמים.

ישמעאל נולד לאברם ואילו יצחק נולד לאברהם! יצחק נולד לאבא שלם שהוריש לו שלימות, ואמנם ישמעאל היה בן אברהם, אבל אברהם לא הוריש לו שלימות, הוא לימד אותו חסד והנהגות טובות, הוא השקיע בו, אבל הוא נולד לפני ברית המילה, מלבד מה שאברהם הוליד את יצחק שהוא היה בן של שרה וישמעאל היה בן של השפחה. ומשום כך אומרים חכמים: ישמעאל מיד נולד לאימו הגר, (רש"י במקום: מיד נכנסה להריון) ומשום כך נולד יצחק בהיות אברהם אבינו בן 100 שנה, א"כ למה יצחק נולד כ"כ מאוחר? אומרים חז"ל: כי הבן הממשיך את מורשתו של אברהם אבינו, הבן המיוחס, המיוחד, הבן של תכלית הבריאה, אביו של יעקב שהוא ישראל, נולד בהיות אברהם אבינו שלם, ומתי הקב"ה הורה לו למול את עצמו? בגיל 99! ועד אז אין לו את הבן העיקרי, כי הקב"ה רצה שהורתו ולידתו של הבן יצחק יהיו בקדושה, בקדושת הברית, יצחק נולד כאמור לאחר שאברהם היה מהול.

ומה זה ברית מילה? כשאנחנו אומרים בברכת המזון "וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ" אומרים חז"ל: אי אפשר ללמוד תורה, בלי ברית מילה! בלי קדושת הברית! אין! גוי לא יכול ללמוד תורה, זה הסיפור של אנדרינוס קיסר עם אונקלוס שהתגייר, שאל אותו: "בשביל מה היית צריך להתגייר ולמול את עצמך?" אומר: "אחרת לא הייתי יכול ללמוד תורה", אין! "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" (תהילים קמז, יט).

ועוד "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא", מחזה התגלות. אומר בעל הטורים: לפני כן גם היה לאברהם אבינו נבואה, אבל זה לא היה בדרגה של "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" מעין ראיה, גדולה ראיה משמיעה ולמה? כי הוא זכה שהקב"ה יראה לו, כביכול ביקר אותו (לדברי רש"י) בשביל המילה!

אומרים חז"ל: עד שאברם מל את עצמו, הנבואה שלו היתה פחות בערכה. והראיה: שאברהם אבינו זכה לנבואה לפני כן והנה "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה" עליו, ז"א שהוא קיבל את הנבואה בתרדמה, אבל מרגע שהוא מל את עצמו, ז"א דבק בה' בכל רמ"ח אבריו, אז אנחנו כבר מוציאם נבואה בדרגה של "וַיֵּרָא" – זו דרגה אחרת לגמרי. (לא כדרגה של משה רבינו פנים אל פנים)

מובא בספר "לקח והדיבור", בשם הקדמונים: מעניין, אברהם אבינו עסק כל ימיו בגמילות חסדים, מרגע היותו שהוא הכיר את בוראו הוא עסק "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (כא, לג) – "אֵשֶׁל" ר"ת: אכילה, שתיה, לויה - גמילות חסדים, האם אנחנו מוצאים איזה פירוט של מעשה חסד של אברהם אבינו עד פרשת וירא? לא! מה הגילוי הראשון של גמילות החסד הראשונה של אברהם אבינו? מתי? "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" ואז באו המלאכים בדמות ערביים והוא הכניס אותם, וטרח בשבילם וחז"ל לומדים: גדולה הכנסת אורחים של אברהם אבינו יותר מהכנסת אורחים של איוב שהיה גדול בחסד.

אומרים הספרים הקדושים (ספרי חסידות): "לא ציינה התורה הקדושה מעשי חסד מפורש של אברהם אבינו רק המעשה של הכנסת אורחים בפרשת וירא, מדוע? מדוע התורה לא כותבת שאברהם אבינו הכניס אורחים בפרשת לך לך, לפני כן? ועונים: כי אפילו גמילות החסדים שזה כל המהות וכל התיקון של אברהם אבינו ("כִּי-אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם", וגם "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב חֶסֶד לְאַבְרָהָם")- לא להשוות את הדרגה של גמילות החסדים עד שהוא מל את עצמו לדרגת גמילות החסדים באיכותיה בכוונותיה הקדושים כמו אחרי שהוא מל את עצמו! ולכן התורה הקדושה מתארת לנו את הגמילות חסדים של אברהם רק בפרשת וירא, כי זה אחרי ברית המילה שלו! א"כ "וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ" ואז יש "וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ", ז"א שאחרי "וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ" יש "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" ואז גם הגמילות החסדים של אברהם אבינו היא אחרת לגמרי, ואם כך, "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" - יצחק הוא היה הבן של אברהם, גם היותו בן הוא שונה מעובדת היותו ישמעאל בן של אברם לפני המילה. (התוספת שהרב אמר כאן רשומה בפירוש בהמשך)

מוסיף המלבי"ם: לעומת מה שנאמר בישמעאל "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם", הגר המצרית, שפחת שרה, ז"א היתה לו אמה שהיא היתה שפחה שמקורה היה ממצרים, למרות שהיתה צדקנית, אבל גֵנים, טבעים לא משתנים כ"כ מהר. וכן בבני קטורה כתוב: "וַיּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" (כה, א) – זו הגר. גם שם אומר המלבי"ם: "וַתֵּלֶד לוֹ" ביצחק אומרת התורה בכוונה ומדגישה, (כדי לייחס אותנו, להחשיב אותנו): "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק", שכן בני קטורה, לא היו סגולה ופרי המתייחסים לאברהם" (ילדים אומרים הם היו פושטים, הם לא היו ממבחר המין האנושי) וממשיך בזה"ל: "שכן הם בני ישמעאל רק פסולת וקליפות המתייחסים לאומותיהם, למרות שהם היו בני אברהם, אבל באופיים בתכונותיהם, הם היו פסולת לאברהם, הם לא קיבלו מאברהם את מה שאברהם הוריש, ולכן" - אומר המלבי"ם - "לא יזכו בשם בני אברהם", כי הם לא בני אברהם! רק בני ישראל הם בני אברהם, למאי נקפא מינה? אם אדם נודר נדר מזרע אברהם שהוא לא יהנה מזרע אברהם, מה כולל הנדר? הוא אומר: "הריני נודר מבני אברהם", נו, אז ודאי שהוא לא יכול ליהנות מזרע ישראל, כי הם מזרע אברהם, האם הוא יכול ליהנות מהערבים, או מבני קטורה? הלכה מפורשת שכן, מדוע? "כי מי שאומר הריני נודר מבני אברהם אין זה כולל, אלא את יצחק ובניו, בני ישראל", מפני שאומנם ישמעאל היה בן אברהם אבל זרעו לא מתייחס לבני אברהם, כי הם פסולת לגבי אברהם, הדומיננטי שבהם הוא: "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה" ולכן לא יזכו להיקרא בשם אברהם.

מביא המלבי"ם את ר' יהודה הלוי וכך הוא כותב בספר הכוזרי: "כי לב עמים האנושי היה טמון ביחידי סגולה, אדם, שת, אנוש – וכל השאר קליפות המקיפות את הפרי ובעת רצה ה' יתברך להוציא כלי שכולו יהיה לב וסגולה (כולו טוב) הוצרך לזקק הזרע, להסיר הבדיל והסיגים, (שלא יהיה מעורב, נקי) והיה הזיקוק הראשון בישמעאל ששאב הזוהמה, (כי לאברהם נשאר עוד זוהמה מבית תרח ולשרה גם מסבא שלה – הרן)" – א"כ למה אברהם אבינו לא נהיה האב של האומה שממנו יצאו 12 שבטים? מדוע צריכים לצאת ממנו ישמעאל ומיצחק עדיין עשו?! למה רק בדור השלישי באו לעולם 12 שבטים, שבטי קה, עדות לישראל, שלא נמצא בהם זרע פסול? ממשיך הכוזרי: "ישמעאל היה הזיקוק הראשון", כי מי נולד קודם? ישמעאל, ז"א קודם כל הניקוי ואח"כ הנקי, (גם אור החיים הקדוש אומר את זה בפרשת ויחי) ואח"כ היה עוד זיקוק, עוד סחיטה, עוד המים לא היו נקיים כ"כ, מי? השני היה יצחק.

מה ההבדל בין ישמעאל לעשו? אומר הכוזרי: "וכמו שהזהב כאשר מוציאים אותו מהמכרות, כמו הזהב הנמצא באדמה, נמצא עליו קליפת עפר וצונה מקיפה אותו והוא דבוק בזהב, דיבוק שכני, כך היה ישמעאל, דבוק בזהב, ועל כן נולד מאישה אחרת, כי הוא היה צריך להפריש, הוא היה הסיגים שדבקו בזהב, הזהב זה יצחק, אז היה צריך להפריד אותו, אז הוא נפרד מאישה אחרת, אח"כ בא זיקוק הרבה יותר חזק, ונמצאו עוד סיגים המעורבים בזהב עצמו, ביצחק. עוד נשאר משהו, זה לא יצא לגמרי, יצחק היה בו עוד סיגים, אבל הסיגים שהיו ביצחק אחרי ההפרשה של ישמעאל, הם היו כבר סיגים בעצם, לא כמו שכנים, אלא במהות עצמה של יצחק היו סיגים מעורבבים בו, אומר הכוזרי: עשו כבר היה צריך להיולד מאותה אמה, ויותר מזה לגדול עם יעקב אבינו בשליה אחת, ולהוציא ולהוציא ולהוציא את הסיגים באופן שהתאום שלו יצא נקי, כאילו היו סגים בעצם, במהות! וסיגים אלו נצרפו ונזדקקו ברחם אשתו של יצחק, היא רבקה אמנו, למדנו מהלך נוסף "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" לעומת ישמעאל בן אברהם, זה משהו אחר לגמרי, ומהות אחרת לפני קדושת מילה ובנוסף לזה "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק".

מביא ר' יהודה צדקה (בספרו "קול יהודה" ראש ישיבת פורת יוסף) את ר' הגאון ר' דוד יונגראי זצ"ל שהיה העדה החרדית בירושלים, גאון עולם: כתוב בתורה "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכּל" (בראשית כד, א) – אומר רש"י: מה זה "וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכּל"? "בַּכּל" – גימטריה בן, בירך אותו בבן. שואל ר' דוד יונגראי: יש להבין, למה הדגיש "וְאַבְרָהָם זָקֵן...וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכּל"? בשביל מה היה צריך להדגיש פה שהוא זקן? ולמה לא אמר בפירוש וה' בירכו בבן?! למה צריך לכתוב לנו בן בגימטריה של המילה "בַּכּל"? אלא התורה הקדושה באה ללמדנו ענין חשוב מאוד: יש להבין למה אברהם אבינו אהובו של הקב"ה, למה לא נולד לו בנו אהובו בגיל צעיר יותר בדרך הטבע? אדם מתבגר, אבא מוליד ילד, הבן מתבגר, יש לו את כח ההולדה, מאיפה? כי הוא הבן של אבא שלו, אבא שלו הטביע בו את מנגנון ההולדה, שואל רב דוד יונגראי: למה אברהם אבינו לא נולד לו בנו אהובו בגיל צעיר יותר בדרך הטבע?

למה הוצרך אברהם אבינו לבשורת המלאכים שיהיה לו בן? למה צריך את זה?

למה לא נולד לו בן באופן טבעי, בהיותו צעיר בן 70 שיקרא לו יצחק וביצחק יקרא לו זרע?

למה יצחק אבינו נולד לאברהם בזיקנותו בדרך נס? אברהם כבר היה קר.

למה הוא נולד לשרה אחרי בלותה?

למה יצחק אבינו ורבקה צריכים להתפלל כ"כ הרבה? (פרשת השבוע: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא" (כה, כא))

למה הקב"ה סובב שהיא תהיה עקרה והוא מתפלל ויהיה להם כאבים?

למה הייתה צריכה להיות רבקה קודם עקרה? למה לא כמו שישמעאל נולד להגר אימו מיד כשהיא באה אל בית אברהם?

אומר הרב דוד יונגראי: "הואיל ומאברהם אבינו היה צריך לצאת העם הנבחר, עם סגולה, עם קדוש, רצה הבורא יתברך לא רק שהוא יילד אותו אחרי ברית מילה" - ולמה הוא לא ציוה אותו למול לפני כן? - "רצה הבורא יתברך לכבוש את מעיינו של אברהם בצעירותו" - לייבש אותו, לעשות אותו עקר - "כדי להפסיק את הקשר בין אברהם לתרח אביו" - איזה קשר? - "הרי בכך שתרח הוליד את אברהם הוא נטע בו את מנגנון ההולדה, בהיותו בן של אבא שלו" - אז מנגנון ההולדה של אבא שלו, הדם, העצמות הלב, הכל! הוא נולד מאבא שלו, וכל מוליד הוא מעביר את הכח לבן שלו, ולכן "רצה הבורא יתברך לכבוש את מעיינו של אברהם בצעירותו כדי להפסיק את הקשר הביולוגי, וייבש מעיינו וכרת אילנו" - בינו לבין אביו תרח מולידו – מנגנון ההולדה שהיה לאברהם אבינו מכח היותו בן של תרח, את זה הקב"ה הוריד, הפסיק - "כדי שכוח ההולדה של אברהם אבינו לא יהיה טבעי" – מה זה לא יהיה טבעי? לא יהיה בהיותו בן של אבא שלו, מכח היותו אדם נולד, אז כוח ההולדה ממולידו" ועתה משהזקין פסק לו כח ההולדה, בעצם המנגנון של ההולדה מכח אביו פסק, הוא הזקין, כבר נפסק הקשר שלו עם אביו מולידו, ואז אחרי שפסק הקשר, הוליד את בנו בדרך נס, אז איך הוא ילד אותו? הקב"ה חידש לו את מנגנון ההולדה שכבר אינו שייך לתרח מולידו, מנגנון חדש, וגם שרה אימנו איבדה כבר את עדנתה, אחרי בלותה היה לה עדנה, ולא מכח הביולוגי שהיא קיבלה מהרן אביה והוא קיבל מתרח אביו.

אם כן, גם אברהם וגם שרה היו צריכים לנתק את עצמם מהמנגנון הביולוגי של אבא שלהם זה כולל גם גנים מועברים, תכונות מועברות, הוא לא ילד מכח היותו ממשיך אדם בן של אבא שלו, אומר רב דוד יונגראי: "ולכן אמרה התורה יצחק אבינו נולד נקי, רק מאברהם ושרה!!!" שום שייכות לא הייתה לו מהדור הקודם, כי הרי הוא נולד בנס, זו יצירה חדשה, מנגנון ביולוגי ופיזיולוגי חדש באברהם אבינו וגם בשרה, וא"כ לכן אמרה התורה "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם בַּכּל", "בַּכּל" בגימטריה בן, שהבן הנולד לו, נולד לעת זקנה, כלומר שהמנגנון הקודם כבר חלף ועבר, כל כולו של יצחק היה ברכת ה' ולא היה מכח ההולדה בהיותו בן של תרח. א"כ הבן שנולד – יצחק נולד מכח שה' יתברך ברך את אברהם בכל, ולמה לא כתבה התורה בן? כי אם היה כתוב בן, אז הייתי אומר שהוא עוד זכה, נשאר לו משהו ממנגנון ההולדה, אז התורה אומרת "בַּכּל" – חדש, אוברול חדש של אברהם אבינו ושרה אימנו, זה לא אברהם בן תרח.

וכך גם כותב הבן איש חי זיע"א בספרו "ברכת חיים": "כי לידת יצחק היתה כל כולה אחרי שכבר פסק כח ההולדה מהוריו, וזה מה שנאמר בירמיהו (ב, כא): "וְאָנכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת" - "וְאָנכִי" – אומר הקב"ה "נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" – שורק זה ענף של גפן - "כֻּלּה זֶרַע אֱמֶת" – ללא סיגים, כי הוא נולד באורח ניסי, אחרי שפסק ממנו כח ההולדה לו ולשרה, והוא נולד זרע אמת, כולו נס משמים, מנגנון מחודש".

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק". אומרים חז"ל: דרך העולם כי אם יש לאדם עני איזה קרוב שהוא עשיר, בעל מעמד, הוא תמיד מתפאר בו: "אתה יודע, פלוני העשיר, הוא בן דודי" – כי כל אדם רוצה כבוד, אין לו כבוד, הוא שנורר, הוא עני, אז הוא נתלה באדם גדול, אבל העשיר לא יתפאר בקרובו העני שהוא קרובו, הוא לא יגיד: "פלוני זה, השנורר הזה, המקבץ נדבות הזה, זה בן דודי" – זה לא דרך העולם, וכן עם הארץ, אם יש לו קרוב שהוא תלמיד חכם, גאון הדור, אז תמיד הוא יתגאה בו: "דוד שלי, בן דוד שלי וכו'", אבל תלמיד חכם לא יתפאר שיש לו קרוב עם הארץ, כי לעולם הקטן יתפאר בגדול.

אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב ולא בני ישמעאל בן אברהם. יצחק אבינו היה מתפאר תמיד באביו ואומר: "אני בנו של אברהם, אברהם הוא אבי" – שמא תאמרו על יצחק שלא היה בו ממש, אז הוא יתפאר בממשותו של אביו?! לא! אומרת התורה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" יצחק היה מתפאר שהוא בן אברהם, אבל זה לא מספיק, יש אנשים שהיה להם אבא גדול, סבא גדול, האם גם לאבא היה בן גדול? האם גם האבא יכול להתפאר בבנו, או שזה רק חד סטרי? (לדוגמא: אלה שאומרים: אני נכד של הבעש"ט, האם הבעש"ט גם יכול להתפאר בך? הגאון מוילנא יכול גם להתפאר בך?! – זה חד סטרי!!!) וזה ההבדל בין יצחק לישמעאל: "וְאֵלֶּה תּלְדת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם" – הוא התפאר שהוא בן של אברהם, (בטח, מי לא מתפאר שיש לו אבא כזה?!) אבל אברהם לא התפאר בו, הוא אברהם לא התפאר בו, הוא לא אמר: אני ילדתי אותו!!! בושה גדולה להיות אבא של ישמעאל!! מצחק, פרא אדם, יורה ברודגטקות... - "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה" – הוא בן של הגר – בן של סטמה...

באה התורה הקדושה לייחס את העם היהודי, בפרשת השבוע, כשכבר אנחנו מתחילים להתעסק עם בני ישראל ואמרה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" – יצחק העריך את אברהם והתפאר בו והוא אמר בכל מקום: אני בן אברהם, אבל גם האב התפאר בבנו שנאמר: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"!!! (שאברהם יצא לרחוב הוא אמר: יצחק הוא הבן שלי, וזה האידיליה של שורש העם היהודי שיצחק אבינו התפאר באברהם וגם אברהם התפאר ביצחק, בעוד שישמעאל, (כל הכבוד) יכול היה להתפאר באביו אברהם, אבל אברהם לא התפאר בו. והראיה, ככתוב: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" אומר רש"י: "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבתֶיךָ בְּשָׁלוֹם" – הוא מבשר לאברהם שיבוא אל אביו למעלה לגן עדן, לימדך שעשה תרח תשובה וזו בשורה טובה, ז"א אתה תפגוש את האבא שחזר בתשובה – ומה זה "תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה"? אדם שמשאיר אחריו ילדים לא טובים, אין לו שיבה טובה, הוא יורד אלי קבר לא בשיבה טובה, והקב"ה מבטיח לאברהם שסובל ובוכה ומתפייח שיש לו את ישמעאל שהוא לא טוב, עובד עבודה זרה, הורג אנשים, פרא אדם, טרוד בזימה, אביהם של בני ערב, ולאברהם זה כואב ואז הקב"ה מבשר לאברהם בסוף: אתה תיקבר בשיבה טובה, תבוא לעולם האמת, אבל לא תחיה בשיבה טובה, אומר רש"י: בישר לאברהם שיעשה ישמעאל תשובה בעת פטירתו, אברהם אבינו לא רווה נחת מבני ישמעאל, הוא לא התפאר בו לומר: ישמעאל הוא בני, ועל כך באה התורה הקדושה בתחילת הפרשה ואומרת: "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" – תפארת אבות בנים ותפארת בנים אבות – הדדי. אז מי רוצה לטעון שירושת אברהם זה ישמעאל?! הרי אברהם לא יתפאר בו בכלל! אברהם התבייש בו!

רק הבן שהתפאר באביו, והאב שהתפאר בבנו, הוא ראוי לירושת אברהם, ועד כדי כך שגם התפאר אברהם אבינו בבנו שהוא היה בטוח שהוא היה היורש האמיתי שלו, הוא ההמשך שלו, המורשת, הוא ראה בו את כל הערכים שהוא לימד והטיף.

והרב שך זצ"ל בספרו שהוא מביא את בעל בית הלוי מבריסק אומר: כתוב בעקידת יצחק דבר פלא פלאים: ביום השלישי הולכים אברהם ונעריו – יצחק ישמעאל, המבוגר ממנו ב-13 שנה, ואליעזר. תארו לעצמכם ישמעאל לא היה __, אברהם חינך אותו לחסד, לכל מיני ערכים, אם אברהם אבינו לוקח אותו איתו, סימן שהוא היה ראוי, וגם את בן משק ביתו – דמשק אליעזר. כתוב: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (כב, ד-ה) – הוא הולך איתם, רואה את המקום מרחוק, אז הוא אומר להם שבו לכם פה עם החמור, מה קרה היום? למה הוא לקח אותם בכלל? ולמה רק אחרי ש"וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" אמר להם "שְׁבוּ"?

אומר רש"י הקדוש: "וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" – ראה את המקום מרחוק ביום השלישי, ראה ענן קשור על הר המוריה, (מה זה ענן קשור על ההר? זה ביטוי להשראת שכינה, קדושה – ברדת הענן, בעלות הענן) "ראה זיו שכינת הקב"ה" – השראת שכינה על הר המוריה, ראה קדושה

אומר המדרש, דעת זקנים: אחרי שהוא ראה את זה, הוא אומר לישמעאל ולאליעזר: "שְׁבוּ-לָכֶם פּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה" – אומרים חזל (מסכת קידושין דף סה): מה זה "פּה עִם-הַחֲמוֹר"? אפשר להגיד אדם הדומה לחמור?! אלא עם הדומה לחמור, מתי זה נאמר? פה. אז אברהם אבינו מכנה את ישמעאל - עם הדומה לחמור!!! (והוא רוצה להיות המיוחס, היורש של אברהם, אברהם יוריש את הרוחנית לחמורים?!) כתוב "וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פּה עִם-הַחֲמוֹר" – מה קרה פה? אומרים חז"ל במדרש, דעת זקנים: "כשראה אברהם אבינו את המקום מרחוק וענן קשור עליו שכינה, אמר ליצחק בנו" – הוא עשה מבחני כושר – "אמר ליצחק בנו, מה אתה רואה?" – אתה רואה משהו מרחוק? – "אמר לו יצחק: בטח, אני רואה הר המוריה וענן קשור עליו" – אני רואה שכינה, "חזר אצל נעריו" – חוזר אברהם אבינו לנעריו, ישמעאל (אבא של הפלסטינאים) ואליעזר "ואומר להם: מה אתם רואים? אמרו: איננו רואים שום דבר" – לא ראו – ענה להם אברהם: "אתם והחמור שוים, שהוא אינו רואה שום דבר, ואתם אינכם רואים שום דבר, א"כ שבו לכם פה עם החמור"!!!

אומרים חז"ל: אברהם אבינו לוקח את נעריו עימו (תארו לעצמכם אם אתם הייתם חיים במחיצתו של אברהם אבינו, זה היה משהו אחר לגמרי, בדרגות הגבוהות של אברהם אבינו, הוא עושה להם מבחני כושר, מבחנים רוחניים) והוא שואל אותם: אתם רואים משהו? וברגע שהם אמרו לו שהם לא רואים שכינה, הם כבר לא יכולים להיות עימו במחיצתו, הם כבר עם הדומה לחמור. פה עוסקים בנביאים, בדבקות בה'.

שואל הרב שך "בית הלוי": לכאורה, מדוע בחר אברהם לכנותם בכינוי זה דווקא לפני גישתו לעקוד את יצחק? מדוע דווקא פה הוא קורא להם: עם הדומה לחמור? והרי הוא התכונן לעקוד את יצחק, ואם יצחק באמת ישחט, אז אין יצחק, אין "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", זה מעורר תמיהות לכאורה אצל אברהם (אבל מקושיות לא מתים, ה' אמר, עושים מה שה' אמר), אבל אם לא תתקיים "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", כי הוא ישחוט אותו כדבר ה', וישמעאל היה כבר בן 50, וא"כ ברכת הירושה הרוחנית וברכת הארץ בהכרח תתקיים בישמעאל בנו, אחרת במי? למי הוא יוריש את זה? לישמעאל, למרות שהוא לא רצה, אין ברירה! א"כ אם הוא רואה שהוא הולך לשחוט את יצחק והמועמד זה הסגן – ישמעאל, אז עכשיו ראוי לקרוא לו חמור?! הרי הוא יירש אותך! והוא יירש גם את הירושה הרוחנית, ארץ ישראל תהיה לפלסטינאים, אז מה הוא רואה ברגע זה לכנות אותו: עם הדומה לחמור?! מביא הרב שך את בעל "בית הלוי" מבריסק: אברהם אבינו הרגיש שהנסיון נהיה קטן עליו, מקסימום הוא ישחוט את יצחק אז יש לו אלטרנטיבה, אומנם לא אידאלית ולא לכתחילה, אז הוא ישאר בדיעבד עם ישמעאל, הרי הוא גם בנו (אמנם לא משרה) אומר בעל "בית הלוי": רצה אברהם אבינו שיהיה נסיון העקידה מוחלט, שלא יטה ליבו לחשוב אם אעקוד את יצחק בני תתקיים ברכת הירושה הרוחנית וירושת הארץ בישמעאל, הוא יהיה האלטרנטיבה בדיעבד, ואז כבר מחשבות שלו השלימו שהוא עוקד את בנו, אבל יש לו אלטרנטיבה, לכל דבר יש ממלא מקום, ומשום כך, הוא רצה שהנסיון שלו יהיה שלם, שלא תהיה לו מחשבת אלטרנטיבה המקטינה את הנסיון (מילא...) ולכן מה הוא עושה? הוא כינה אותם: עם המשולים לחמור – ז"א שהם ודאי אינם ראויים שתתקיים בהם הבטחתו של הקב"ה ביחס לירושה הרוחנית, בירושת הארץ, הם לא!! ומתי הוא אמר את זה? כשהוא הולך לשחוט את יצחק בנו! והוא מודיע להם: אתם לא האלטרנטיבה, ובעצם הוא מודיע זאת לעצמו, הוא משכנע את עצמו, כי הם עם המשולים לחמור והתורה הקדושה לא תורש לחמורים וגם אם אני הולך לשחוט את בני, ה' יראה, ה' ציוה, והוא אחראי למה שהוא ציוה אותי, מה שיהיה יהיה - אני בידי ה'.

אומר בעל "בית הלוי": הוא לא רצה שהאלטרנטיבה תקטין לו את הנסיון, אז הוא נטרל את האפשרות שהם ההמשך ומוסיף הרב שך: נו, אז מה חושב אברהם אבינו?! הם לא, ויצחק הוא ישחט, אז מה יהיה עם "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", אז מי יהיה הממשיך? מי יהיה היורש? למי אני אעביר את כל המורשת? ומכאן אנחנו רואים פרק באמונה אצל אברהם אבינו שגם עם השכל האנושי הרואה סתירה בעליל בין דבר ה' אחד לדבר ה' השני, השכל האנושי לא יכול להתמודד עם דבר ה', כי אצל הקב"ה אין סתירות, הסתירה היא אצלנו, כי אנחנו לא יודעים איך לקבל את זה!!! ולכן אברהם אבינו משכנע את עצמו שהם עם הדומה לחמור, ז"א זה לא אלטרנטיבה, ואת היחיד שלך אתה שוחט אז מה יהיה? ה' גדול, אין ספקות באמונה, ה' ינחה אותי!!! אולי אני אשחט אותי ומיד הקב"ה יחיה אותו ואז באמת "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", אולי... יכולים להיות הרבה אפשרויות – "הֲיִפָּלֵא מה' דָּבָר"?! את הקב"ה לא שואלים שאלות!!! נפלא!

והסוף היה שהוא כמעט שחט אותו, כי הוא הגיע עד השחיטה, עד המאכלת ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ואפרו של יצחק אבינו מונח למעלה כאילו שחטו, ו"בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע"!!!

אומר הרב שך: וַיּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם". מה זה "עַד-כּה"? אומר רש"י חז"ל: "אראה היכן הוא מה שאמר לי המקום כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" - אני הולך בדחילו ורחימו, כשנגיע לשם ואני אשחט אותו, נראה מה יהיה עם מאמר ה' "כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ", כי ה' לא יחזור בו. אז כתוב: "וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כּה" – יצא מפיו מילים – "וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" – גם הוא ישוב!!!

אומר הרב שך, בעל "בית הלוי": "אפילו במצב שהלב שלו מתחיל ללחוץ לו: מילא האלטרנטיבה תהיה ישמעאל... לא!! הוא מיד דוחה את זה: לא!!! "שְׁבוּ-לָכֶם פּה עִם-הַחֲמוֹר"! יעלה על הדעת שלמאן דהוא שהוא עם הדומה לחמור יקבל את ירושת אברהם? ודאי שלא ולא!!

הרי שלאברהם אבינו לא היה כל ספק כי "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", עד שהנסיבות אמרו לו: לא יכול להיות, אבל אין לא יכול להיות כי ה' אמר, דבר אחד ודאי היה ברור לאברהם: בישמעאל לא יקרא לך זרע!!! נפלא!

אומר בעל "אוזניים לתורה" רב זלמן סורצקין זצ"ל: "אחרי שיצחק אבינו ראה ענן קשור בהר" – השראת שכינה – "אמר לו אברהם: בוא איתי ואילו ישמעאל אמר: אינו רואה כלום" - הוא לא רואה ענן קשור על הר המוריה, הוא לא רואה השראת שכינה – "מכאן תשובה לישמעאלים הטוענים שמקום מקדשנו הר הבית קדוש גם להם" – הם טוענים שזה גם קדוש להם – "הרי אביהם ישמעאל הודה במפורש שאינו רואה שום קדושה בהר המוריה, אז איך אתם טוענים שזה קדוש גם לכם?!" – הרי אבא שלכם, ישמעאל, אמר שהוא לא רואה שם קדושה, יצחק אבינו אמר שהוא רואה קדושה, אז הר הבית גם אם הוא לא בידינו, הוא שלנו!!! נפלא!!! (לך תספר את זה לפלסטינאים, הם עסוקים עכשיו...)

הנה ראינו עד כמה אברהם אבינו היה ברור לו ובכל זאת התורה הקדושה כותבת "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק", "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" למכחישי אמת, לליצני הדור באה התורה והדגישה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"!

אומר ה"כלי יקר": "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק". אע"פ שאמר "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" מכל מקום הוצרך לומר "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק". ה"כלי יקר" מסביר לנו כאן דבר שורשי בשפה העברית: מה זה בן, ומה זה ילד? ילד משורש הולדה, בן מה זה? לפי שבישמעאל נאמר "יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם", אבל ההולדה תלה בהגר ככתוב "אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית" בן הוא היה של אברהם, אבל ילד של הגר!! אבל ביצחק כתוב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" הוא היה בן אברהם, וכתוב "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" והוא גם הוליד אותו.

מה ההבדל בין ילד לבן? לשון בן, יאמר אב בנו - תולדה, בן לא חייב להיות ביולוגי, שהרי אמרו: תלמידים קרויים בנים, הרי הם כבנים, ז"א שהם לא נולדו ממך, הם לא מוצרים ביולוגים, אז מה זה בן? כשאדם מורה, רב, בונה תלמיד, אז זה יכול להיקרא בנים, (כמו על אלישע שאמר כשנפרד מאליהו: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב ב, יב) וכמו על משה שהיה לבתיה לבן והיא לא ילדה אותו, וכמו אסתר שהיתה למרדכי לבת והוא לא ילד אותה, אברהם נקרא אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם, אע"פ שהוא ילד אותם, הוא רק קירב אותם) בן זה מלשון בנין, מי שבונה את אישיותך, הוא אבא שלך, אתה הבן שלו, לא חייב להיות מבחינה ביוליוגית, אבל ילד זה נקרא אדם שנולד ביולוגית מהאדם ומה ההבדל בין אם הוא נולד לבין אם הוא חונך ע"י המורה שלו? אומר ה"כלי יקר" דבר נפלא: "אדם שמלמד את השני ובזכות זה הוא נקרא בנו, זה לא דבר בעצם, לימוד זה לא בעצם, הוא מאלף אותו בינה, ברצותו, מפסיק את הלימוד אצלו ומשנה את דרכו, כלומר כל עוד שאדם לומד, הוא מסגל לעצמו את אורחותיו של רבו, הוא מסגל לעצמו, אבל לא בעצמיותו – זהו בן, אבל מה שאדם מקבל בלידתו, כח הטבע, לידה, ילד נולד ממנו, זה בעצמותו, זה טבעים, גֶנים!! (היחליף כושי עורו, נמר חברבורותיו?! הוא ג'ינג'י, כי הוא אבא שלו ג'ינג'י, זה במהות, בעצם, אופי), לפיכך ישמעאל לא נקרא כי אם – "בֶּן-אַבְרָהָם" – אברהם חינך אותו, אז הוא בן אברהם, כי לא קיבל את טיבו, זולת מה שלימדו אברהם ממעשיו הטובים, ולא בעצמותו ועובדה: בסוף יצא לתרבות רעה. לפיכך, תלה התולדה בהגר והבן באברהם, בתכונות הוא היה פרוץ בזימה בגלל שאת התכונות הוא קיבל מאימא שלו, שהייתה מיצריה שפחת שרה והעם המצרי הוא עם שטוף בזימה – מבני חם, לכן הוא היה מצחק, כי את התכונות שלו הוא קיבל מהיותו ילד של הגר המצרית, לעומתו יצחק אבינו היה גם בתולדה ובחינוך היה שייך לאברהם, ולכן הכתוב תלה הכל באברהם: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" – הוא גם היה תלמיד של אברהם שהוא השקיע בו, אבל גם "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" – היו בטבעים של יצחק דברים מולדים, ומשום כך, יצחק אבינו לא התחתן עם כנענית, כי בטבעים שלו, בחלק המולד שבו הוא היה קדוש – זה לא היה חינוך חיצוני, אלא במהות שלו, שלושה סימנים בבני אומה זו: ביישנים רחמנים וגומלי חסדים וישמעאל הוא לא רחמן! הוא קיבל חינוך לחסד, אבל בגנים שלו הוא היה ילד של הגר המצרית והם לא רחמנים, אלא אם כן אדם יעבוד כנגד הטבעים שלו והרגל נעשה טבע, אבל זה קשה, ולכן ירושת אברהם היא גם לבן וגם לילד ולא לבן ולילד של הגר!

אומר ה"כלי יקר": וכדי שלא ימצא המערער לחלוק ולומר: שיצחק הוא הבן וגם הילד של אברהם, לעומת ישמעאל שהוא הילד של הגר, והנה בפרשת השבוע נקלענו למצב חדש: יצחק הביא לעולם שני בנים: יעקב ועשו. כשעשו בא לעולם, הוא היה שונה בתכלית מאביו יצחק ומאימו רבקה, היה מלסטם את הבריות – איש שדה. מיד באו הבריות ורצו לקעקע את הייחוס של העם היהודי ואז קפצו ואמרו: עכשיו יש לנו ראיה שיצחק הוא לא בן אברהם בכלל, מהו? הוא בן אבימלך, פלישתי, אומנם הוא בן של שרה, (אחרי בלותה הייתה לה עדנה) אבל הוא בכלל לא הבן של אברהם, והראיה: איך זה יכול להיות שיש לו בן אחד רשע? הרי יעקב הולך אחרי האימא רבקה, אבל עשו דומה ליצחק שהוא בא מהפלישתי, מהפלסטינאים, ואז התחילו לערער על הייחוס של יצחק. מה עושים?

אומר ה"כלי יקר": "בא הכתוב לייחס את "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" – אברהם הוליד את יצחק, לא אבימלך, אבל הליצן אומר: ומה עם עשו? עשו זה עדות שיצחק הוא לא בן אברהם אלא של אבימלך! באה התורה הקדושה וכותבת פסוק מאד תמוה: "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה" התורה הקדושה מפרטת בת מי היא, מהיכן היה מקורה, אחותו של מי היא היתה? בשביל מה? מספיק שתכתוב בת בתואל! עונה ה"כלי יקר": "לתאר את הייחוס שלה, כדי להסיר לזות שפתיים ופגיעה בשורשו הטהור של אבינו יצחק וממילא בישראל, לכן פירטה הקדושה מי היא הייתה רבקה" למה? כי "מצינו 3 מידות פחותות שהיו בעשו הרשע. מהם? 1. צד נשים תחת בעליהן. 2. "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדם הָאָדם הַזֶּה" גרגרן גדול, זולל וסובא 3. רמאי גדול, נוכל. ולכן כל העולם אומרים שלא יכול להיות שהוא בן של יצחק אם יצחק הוא בן אברהם, אז יצחק הוא בן אבימלך, אז באה התורה הקדושה ואומרת: מה שהיה צד נשים תחת בעליהן, ירש מבתואל אבי אימו שהיה בועל כל הבתולות תחילה, ז"א כל מי שנכנסה החופה קודם באה אל ההגמון... (ילקוט שמעוני חיי שרה קט) ומה שאמר "הַלְעִיטֵנִי נָא" והיה מן האוכלים ושותים ופוחזים היה לו ירושה ממשפחת אימו שהיו מפדן ארם, כמו שמובא בבראשית רבה: שכשהיה אברהם אבינו מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותם שותים ופוחזים, (כשה' אמר לו לך לך) אמר: אל יהי חלקי בארץ הזאת, זו ארץ של אוכלים וסובאים, לא רוצה פה להיות, ועשו ירש תכונות ממשפחת אימו שבאו מפדן ארם ומה שהיה עשו רמאי – שרימה את אביו, ירש מלבן הארמי.

כך באה התורה הקדושה ומטהרת את דבר הליצנים, ומדגישה את הייחוס הקדוש והטהור של עם ישראל, נמצא שהפסוקים הראשון והשני הפותחים את הפרשה לא באו, אלא להדגיש את ייחוסו של יצחק אבינו שלא יבוא המערער לומר שישמעאל הוא היורש והוא הממשיך, אבל בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, לנתק אותנו משורשנו הטהור, לקעקע את ייחודנו וממילא את זכותנו על ארצו של אברהם אבינו אשר הוריש לבניו. ואומרים הספרים הקדושים: "והמערערים זה בעיכבתא דמשיחא". בזמננו. ומי הם? בני ישמעאל. מאבק נצחי אשר שורשיו כבר מימות יצחק וישמעאל. ועד היכן הדברים מגיעים? מבחינתם: כל הדרכים כשרות, כל השקרים מתקבלים, מה עוד שהשקר רותם לתעמולה שלו גם את הליצנות וליצנות דוחה מאה תוכחות – מאה אמיתיות, וכשיש השקר והוא חובר לליצנות, קשה מאוד לעמוד__ , כי העולם הפשוט אוהב ליצנות ובדיחות ומי שאוהב זאת לא איכפת לו שהליצנות חוברת לשקר, הוא מקבל הכל, העיקר שצוחקים, אוכלים בוטנים ופיסטוקים וצוחקים...

אומר המדרש תנחומא: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם", אמר ר' יצחק: "אין לך דור שאין בו ליצנים, אחרי שהבורא יתברך עשה ניסים והכל הכירו כי שרה ילדה בן אחרי בלותה" – נו אז השטן הרים ידיים?! לא! אלא הוא בא לתקוף מכיון אחר: שרה ילדה, אבל יצחק הוא בן של אבימלך וממילא, אמרו: ששנים שרה הייתה עם אברהם ולא היה לה ילדים ומתי היה לה ילדים? אחרי שהיא הייתה עם אבימלך, אז היא נכנסה להריון מאבימלך. אומרים חז"ל: ואע"פ שאברהם הוליד את ישמעאל 13 שנה קודם לכן, מיני וביה הרי היה לו כח הולדה, ואע"פ שהמעשה עם אבימלך היה שנתיים לפני כן ועוד לא שמענו שאשה החזיקה הריון למעלה משנתיים (גם לא בשיאי גינס), אז איך הם יכלו לומר מאבימלך התעברה? אומר הרב מבריסק: ליצנות נקנית ע"י המונים נגד כל הגיון, למרות שהיא שקרית! ואז אמרו שיצחק מאבימלך וההמון קיבל זאת. והקב"ה כדי להגן על יצחק אבינו צר קלסטר פניו של יצחק, דומה לאברהם בדיוק! כדי שהכל יראו שיצחק הוא בן אברהם, "אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"- "הוֹלִיד" בגימטריה דומה (בעל הטורים, דעת זקנים), אז כתוב שוב, כדי לומר שהוא היה דומה.

מגלים לנו חז"ל דבר חשוב: שגם ישמעאל בשעתו היה ממשתתפי הפסטיבל הליצני נגד אחיו יצחק. מביא בעל "משך חוכמה": כתוב "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ...וַיִּקְבְּרוּ אתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו" (כה, ח). אומר המדרש, רש"י: "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו" – נתן ליצחק קדימה. וזה מה שבישר הקב"ה את אברהם: תקבר בשיבה טובה, בסוף, בלויה שלך, אתה תרד אל הקבר בשיבה טובה, כי ישמעאל יעשה תשובה והוא יתן קדימה ליצחק, שואל בעל משך חוכמה ה"אור שמח": מה ענין התשובה של ישמעאל, לכבוד שקיבל יצחק מישמעאל אחיו? מה הקשר? ועונה: חָטַא ישמעאל בכך שכפר בייחוסו של יצחק לאברהם, הוא השתתף בפסטיבל שיצחק הוא אינו בנו של אברהם ורק הוא הבן והוא יירש, וזה כאב מאוד לאברהם אבינו, ואת זאת ראתה שרה בהתחלה ולכן אמרה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת-בְּנָהּ", ולכן התביעה עליו הייתה גדולה מאוד, שהרי במו אוזניו שמע כאשר הבטיח המלאך לאברהם אבינו כי בן יוולד לו כעת חיה לשנה אחרת" – איפה הוא שמע את בשורת המלאך לשרה ואברהם? – "וַיּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שׁמַעַת פֶּתַח הָאהֶל וְהוּא אַחֲרָיו" (יח, י) מי זה "וְהוּא אַחֲרָיו"? אומר המדרש: ישמעאל, ז"א שישמעאל גם שמע את זה, אז הוא יכול להתכחש לזה?! איך הוא יכול להשתתף בפסטיבל הליצנות, איך?! והוא פועל וחורש מזימות נגד יצחק! לאברהם אבינו זה כאב מאוד שישמעאל מתכחש לזה והוא כבר תיכנן על פי זה את הירושה...

כתוב: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק" (כא, ח). ומיד כתוב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם ", מה הקשר? אומר הספורנו: "מְצַחֵק – מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם ביום הגמל את יצחק, באומרו: הוא לא בן של אברהם ושרה הוא בן של אבימלך וכל המשתה אינו אלא דברים בטלים".

וכתוב "וְאַתָּה תָּבוֹא...תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה", מתי ישמעאל חזר בתשובה? בלויה, הקדים את יצחק, הוי אומר: אני מכיר בעובדה שאתה הוא היורש, ולמרות שאתה הצעיר. וזו הייתה תשובתו של ישמעאל ומכח זה אברהם ירד לקבר בשיבה טובה, אז אברהם אבינו לא רווה נחת מישמעאל עד יומו האחרון, עד שישמעאל חזר בתשובה והוא חזר בתשובה שאברהם מת שנאמר "וְאַתָּה...תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה", לא תחיה בשיבה טובה.

ישמעאל הודה ליצחק, אבל מאיפה יודעים שהוא הודה ליצחק? כי בלויה של יצחק אבינו, עשו לא הודה, שנאמר: "וַיִּקְבְּרוּ אתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקב בָּנָיו" (לה, כט), סימן שעשו לא נתן ליעקב ללכת קדימה!

הזוהר הקדוש: "מיום שנולד יצחק וישמעאל היה בבית אברהם עד שגורש, לא נקרא בשמו, לא הוזכר השם של ישמעאל אלא רק "בן הגר", ללמדך כי הבן של אברהם הוא יצחק, מכאן שהתורה הקדושה מגינה על העם היהודי, על שורשו, יחוסו, קדושתו וטהרתו, ואף אחד לא יכול לערער על כך, והתורה הקדישה שני פסוקים בתחילת פרשת תולדות כדי להגן על הייחוס שלנו. על כבודו של הבורא יתברך הקב"ה לא מגן, על קדושתו של עם ישראל הוא מגן!

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד - על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ''ל
נערך מסרטי הקלטה ע''י ר.רצון תליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן