וורט על פרשת וירא

--------

פרשת השבוע פרשת וירא, פרשה רביעית בספר היצירה הוא ספר בראשית, וכך הוא לשון הרמב"ן על ספר בראשית: "ספר בראשית הוא ספר היצירה בחידוש העולם ביצירת כל נוצה ובמקרי האבות" – כל מה שקרה לאבות הקדושים – "שהם כענין יצירה לזרעם, שכל מקריהם" – כל מה שקרה לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב בספר בראשית – "הינם ציורי דברים לרמוז ולהודיע כל עתיד לבוא לזרעם אחריהם". כפי שחז"ל אומרים, כפי שהרמב"ן מביא: "מעשה אבות סימן לבנים" – מה שקרה לאבות, זה מה שצריך לקרות לבניהם עד בוא ינון, על ביאת המשיח.

ובכן, ספר בראשית הוא גם ספר היצירה לקורות העם הנבחר, לקורות בני אברהם, יצחק וישראל. ספר בראשית נקרא בראשית, על שם המילה הראשונה בתורה.

נתחיל בדבר ידוע: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) אומרים חז"ל: "בְּרֵאשִׁית" זו מילת נוטריקון: "בְּרֵאשִׁית" - בשביל ראשית, ברא ה' את השמים ואת הארץ (ה-ב' היא בשביל). ומה זה ראשית? מביאים חז"ל רש"י: בשביל התורה שנקראת ראשית, ברא אלקים את השמים ואת הארץ, כפי שאומר שלמה המלך במשלי (ח, כב) שהתורה מכונה: "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". ועוד אומר רש"י: "בְּרֵאשִׁית" - בשביל העם שיקבל את התורה, שישמור על התורה ומצוותיה, ועוד, "בְּרֵאשִׁית" - בשביל ישראל שנקראו ראשית כפי שאומר ירמיהו (ב, ג) שעם ישראל מכונה: "רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה"– כמו שבתבואה יש ראשית, עם ישראל הוא ראשית, הוא ראש לכל האומות.

הבאנו פעם דוגמא ל-בְּ, שמשמש: בשביל, כמו - "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה" – בפירוש הפשוט: בשביל שבריאת האדם היא בחוכמה אלקית. "אֲשֶׁר...בְּחָכְמָה" אנחנו אומרים בתפילת ערבית – "בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים" – המילה בחוכמה בפשטות היא בחוכמה.

אומרים חכמינו, חכמי הרמז, פירוש נוסף: "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה" - "בְּחָכְמָה" – בשביל חוכמה. מה זה בשביל חוכמה? איזו חוכמה? בשביל התורה שנקראת חוכמה, ואיפה זה מרומז? אומרים ספרי הרמז: בשביל תרי"ג המצוות שבתורה! ואיפה זה מרומז? "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה" – חוכמה רומזת לתרי"ג מצוות שהיא התורה, איך? המילה "חָכְמָה" במילויה, היינו, חי"ת – ח', י', ת', כ"ף – כ', פ', מ"ם – מ' ו-מ', ה"א – ה' ו-י', וזה בדיוק עולה בגימטריא תרי"ג!!! ללמדך ש"אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה" - בשביל חוכמה. ומהי החוכמה? זה רמוז במילה "חָכְמָה" – תרי"ג!

הנה, כי כן, "בְּרֵאשִׁית" - בשביל התורה שנקראת ראשית.

"בְּרֵאשִׁית" בשביל ישראל שנקראו ראשית.

"בְּחָכְמָה" בשביל החוכמה שנקראת התורה המכילה תרי"ג מצוות.

ובכל זאת, תכלית הבריאה לא יצאה לאור עולם, אלא רק באמצע האלף השלישי לבריאת העולם. מתי ניתנה התורה? בספר בראשית?! בזמן יעקב?! לא! היא ניתנה באמצע ספר שמות. אומרים חז"ל: תכלית הבריאה לא יצאה לאור עולם רק באמצעו של האלף השלישי, בשנת חות"ם – 2448 לבריאת העולם, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (א, לא). שואלים חז"ל רש"י: הרי כתוב יום שני, יום שלישי, יום רביעי, ובדיוק בתום מעשה בראשית, כתוב "וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי", א"כ, למה כתוב "הַשִּׁשִּׁי" בה"א הידיעה? אומר רש"י: הוסיף ה"א, לומר לנו שהיתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, שהיא תתקיים על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמישה חומשי תורה! העולם מותנה – תנאי, ולכן כתוב "הַשִּׁשִּׁי", בה"א הידיעה הרומזת לחמישה חומשי תורה.

פירוש נוסף מביא רש"י: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי" - שכל הבריאה כולה תלויה ועומדת על תנאי, ז"א היא לא יציבה, עד יום השישי שהוא יום השישי בסיון – שנת חות"ם לאלף השלישי. ומה קרה ביום השישי הידוע? יום השישי בסיון, הוא יום מתן תורה. כי רק אז נתחזקו כל יצירת מעשה בראשית וזה נחשב כאילו אז נברא העולם. אז מתי נברא העולם? באמצע האלף השלישי, בשנת 2448, שנת חות"ם, כי הוא יום מתן תורה, כי הוא יום התכלית שלשמו נברא העולם.

א"כ, למדנו מכאן: התכלית זה התורה, והתכלית זה עם ישראל שהוא עם התורה, התכלית "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה" – בחוכמה שזה תרי"ג.

שואל הרמח"ל (רבינו משה חיים לוצאטו): "למה ניתנה התורה הקדושה רק באמצעו של האלף השלישי?" - קרוב ל-2500 שנה העולם היה תלוי, העולם לא יתחבק, העולם היה על תנאי, כי אין תורה עדיין. כל הבריאה כולה על תנאי, ולכן שואל הרמח"ל: למה הקב"ה נתן את התורה רק באמצע האלף השלישי, והעולם כולו היה על תנאי? למה התכלית, המטרה, לא ניתנה כבר מיד? למה לא בזמן אדם הראשון, או מתושלח, נח, שם, אברהם אבינו, יצחק, יעקב? למה העולם ממתין 2500 שנה בקירוב לתכלית? והוא עונה: "מן העניינים העמוקים שבהנהגתו יתברך שמו, הוא עניין ישראל ואומות העולם שמצד הטבע האנושי, נראה היותם שווים" - היהודי, הצרפתי, האנגלי נראים שווים – עושים השתלת לב, לוקחים מאחד שנהרג בגרמניה ונותנים ליהודי, או לצרפתי – אומר הרמח"ל: ש"מצד הטבע האנושי נראה היותם שוים" – כולם אותו דבר, אותו גוף, מחשבות, פרצופים – ממשיך הרמח"ל ואומר: "ובאמת, מצד ענייני התורה, הם שונים בשוני גדול ונבדלים כמינים שונים לגמרי" – היהודי ואומות העולם, זה שני יצירות שונות במהות, וכפי שאומר ר' יהודה הלוי: "יש דומם, צומח, חי, מדבר – זה האדם, ויש יהודי שזו יצירה אחרת לגמרי, הוא מדבר, אבל הוא יהודי, הוי אומר שהיהודי נבדל לגמרי מהאדם של שאר אומות העולם. "מצד ענייני התורה הם שונים בשוני גדול ונבדלים במינים שונים לגמרי" – וזה לא אנטישמיות, אנחנו לומדים עכשיו פרק בהבנת האנושות, בתולדות האנושות בין ישראל לעמים, וזהו יסוד היסודות של ספר בראשית.

אומר הרמח"ל: "אדם הראשון קודם חטאו היה במצב עליון מאוד ממה שאדם מוכר לנו היום, ומדרגת האנושות לפי המצב ההוא" – לפני החטא – "היתה מדרגה נכבדת מאוד, ראויה למעלה נצחית" – אדם אחר לגמרי ואנחנו לא מבינים בכלל – "ואם לא היה אדם הראשון חוטא, היה משתלם ומתעלה עילוי אחר עילוי והיה מוליד ילדים וכולם היו נהנים עימו בטוב ההוא" – אנושות אחרת לגמרי, בעלת מעלה נעלה, שונה בתכלית ממה שאנחנו מכירים את האדם (לא את הגוי, את היהודי ולא סתם יהודי, אלא את הצדיקים) ממשיך הרמח"ל: "גם במצב ההוא, היו תולדותיו מתעלים, מהם יותר ומהם פחות" – גם באוקטבה הזו, גם אז היו יכולים להיות אנשים נעלים יותר ואנשים קצת פחות, "אבל" אומר הרמח"ל "כולם היו בדרגה גבוהה מכפי שאנו מכירים היום" – אנושות אחרת, באוקטבה אחרת, (דו, רה, מי, פה, סול – באוקטבות גבוהות שאיננו מכירים בכלל) "והנה, בחטאו (כשאדם וחוה חטאו) ירד מאוד ממדרגתו ונכלל בו מן החושך והחירות שיעור גדול, וממילא ירד המין האנושי ממדרגתו ועמד במדרגה שפלה מאוד, בלתי ראויה למעלה הרמה הנצחית שהועיד לה הבורא יתברך בראשונה" – זה לא אותו אדם, ובכח הבחינה הזו, הוליד את תולדותיו שכולם במדרגה השפלה הזו. הנה, כבר הבנים הראשונים רבו, כבר בין הבנים הראשונים שלו היתה קנאה ביניהם והוציאה את אחד מהם מן העולם, ואת השני בעבור זמן, הרצח הראשון. אומר הרמח"ל: זה הכל מכח ירידת אביהם, שהוריד את המין האנושי לדרגה שפלה בלתי ראויה לדרגה הנצחית שהקב"ה הועיד. ממשיך הרמח"ל ואומר: "ואולם, לא חדל מהימצא בכלל מדרגת המין האנושי מצד שורשו האמיתי" – נשארו עוד שאריות של שורש טוב – "בחינה עליונה ולא נדחה אדם הראשון לגמרי" – כי אחרת הקב"ה היה מחסל אותו, ונגמר הסיפור, בורא עולם חדש – "ולא נדחה אדם הראשון לגמרי שלא יוכל לשוב אל המדרגה העליונה" – היה עוד צ'אנס לאדם, לאנושות להתעלות אל המדרגה העליונה – "ה' יתברך הותיר באנושות יכולת להתרומם ולרכוש שוב את המעלה שאיבדה".

תקשיבו היטב, תקבלו כאן מושג על כל האדם, על כל האנושות, ועל המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים, מה זה גוי, מה זה יהודי.

אומר הרמח"ל: "יכולת העלייה וההתרוממות" – לעלות מחדש – "ניתנה כאמור לבני האדם" – אחרי החטא – "אך הוגבלה בזמן" – הקב"ה הגביל אותה בזמן, עד תאריך מסוים צריך להתעלות. ממשיך הרמח"ל ואומר: "ניתנה בחירה החופשית לתולדות האדם" – אדם הראשון – "להתחזק ולהשתדל ולהתעלות מן הדרגה השפלה ולשים עצמם במדרגה עליונה" – זה כבר היה קשה יותר, אבל אפשרי בהחלט, עם סייעתא דשמיא. אומר הרמח"ל: "הואיל והקב"ה הגביל את הזמן להתעַלוּת, אז שתי תקופות בזמן שניתן להתעלות" – ניתן להבחין בשתי תקופות, (אנחנו סוקרים את ספר בראשית ואת פרשת השבוע ואת הפרשה הקודמת) האחת נקראת תקופת השורשים, והשניה נקראת תקופת הענפים. אומר הרמח"ל: "כי המין האנושי כולו ניתנה לו אפשרות להתעלות, ולקבוע שורש אנושי מתוקן ומשופר" – הקב"ה נתן צ'אנס להתעלות ולשפר מחדש את האנושות, כי השורש הראשון נעכר, התקלקל – "ומי שיזכה באותו הזמן" – באותה תקופה המוגבלת למציאת השורש – "ומי שיזכה באותו הזמן שהוגבל להתעלות ויכין עצמו כראוי" – לא יהיה קל, כי יצר הרע חוגג, יש את דור אנוש מקולקל, ואת דור המבול המקולקל מאוד – "ויכין עצמו כראוי יקבע לשורש האנושות המוכנה ומזומנת למעלה הרמה, להיות האדם התכליתי שבשבילו נברא העולם" - הוא יתעלה, עד שהוא יקבע כשורש והוא יהיה האדם שבשבילו נברא העולם, כי האדם הראשון קלקל. מאדם הראשון לא יכול היה לצאת במצב ההוא שורש טוב שיוכל להיות תכלית האנושות, כלומר שאם אין תכלית אנושית, אז התורה לא יכולה להינתן עדיין, כי התורה הקדושה לא ניתנה לאנשים עכורים, מקולקלים, מושחתים, או מזוהמים, לא!!! שהרי אמרנו שאדם הראשון הוריד את העולם לרמה שפלה, ולכן צריך להמתין, והקב"ה הגביל בזמן - "עד שימצא שורש חדש, אנושי שהוא יהיה האדם התכליתי שבשבילו נברא העולם, וממנו יצאו הענפים" – לא מספיק שורש, צריך שיהיה אילן ואילן מביא ענפים וענפים מביאים פירות – "וממנו יצאו הענפים" – אחרי שנבחר השורש, רק ממנו יצאו הענפים, כי שאר השורשים הוזזו הצידה, הם לא נמצאו ראויים להיות שורש, מהם לא יצאו הענפים הטובים – "וממנו יצאו הענפים ואף הם יבחנו" – גם הם יעברו תקופת מבחן – מי יהיה הענף המשובח, כי הרי השורש יכול להוציא הרבה ענפים וחלקם הם ענפים לא ראויים, ענפים יבשים המצמיחים פרי באושים, לא כל הענפים מצמיחים פירות טובים.

אומר הרמח"ל: "וממנו יצאו הענפים ואף הם יבחנו מי יהיה הענף המשובח הנעלה הראוי להיות הענף הנבחר ממנו יצא העם הנבחר, הזמן שהועיד הבורא יתברך למציאת השורש, הוא מאדם הראשון אחרי הקלקול, עד זמן הפלגה" – דור הפלגה – נימרוד, תרח, דורו של אברהם אבינו, אז הוחלט בהחלטת הבורא יתברך לשים קץ לתקופת השורשים – "משפט הפלגה קבע מדרגות והבדל מינים באנושות וחילק אותה לשורשי אומות" – אז נפרדה הארץ, התפלגה הארץ, אז נוצרו 70 אומות כידוע, ממשיך הרמח"ל ואומר: "ונמצאו כולם" – הבבלים המצרים, הכנענים האמוראיים, וכל מי שהיה – "נמצאו כולם לפי המשפט העליון ראויים להישאר במדרגה האנושית השפלה (אחרי המבול) שהגיעו אליה האדם הראשון ותולדותיו" – כל 70 האומות לא הצליחו שורשיהם, אבותיהם להתעלות ולהיות האדם התכליתי – "מי היה השורש היחיד? אברהם אבינו נתעלה להקבע שורש לאנושות, אשר תשוב לעילויה, אברהם אבינו נקבע להיות אילן מעולה ויקר וניתנה לו היכולת להוציא ענפיו כפי חוקו" – הוא התעלה, הוא הגיע לטופ. – "ועדיין, יצאו ממנו ענפים שלא יתעלו במעלה העליונה להוציא מהם את הפירות המשובחים, להוציא מהם את העם הנבחר אשר יזכה לקבל את התורה הקדושה, תכלית מעשה שמים וארץ" – כי יצא ממנו ישמעאל, יצא לו נכד עשו ותולדותיהם – ענפים אלו לא נמצאו ראויים להיות ענפי קודש – "יצחק אבינו, לא ישמעאל, הוא בלבד הועד להיות ענף, כמו שנאמר: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב) ומיצחק אבינו הענף שהועד לזה היה יעקב אבינו, ומיעקב, שוב לא היו ענפי סרק, כל הענפים שיצאו מיעקב אבינו הם עם ישראל – העם הנבחר – שבטי קה עדות לישראל – 12 שבטים יצאו ממנו, ממנו כבר לא יצא פסולת ומכאן והלאה "בני ישראל". אומר הרמח"ל: "הענף המובחר אשר יצא ממנו העם הנבחר הוא יעקב אבינו וממנו 12 שבטי קה ומהם 70 נפש יורדי מצרים ומהם 60 ריבוא בני ישראל" – כמו שאנחנו רואים בתפילה: "זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקב בְּחִירָיו" (דברי הימים א טז, יג). העם הנבחר יצא מיעקב אבינו, אבל הכל מתחיל מהשורש שנקרא אברהם. ומה קרה עם כל 70 האומות? האם הם נועדו לחידלון? כל האנשים בעולם: הצרפתים, האנגלים, האמריקאים, הפולנים ההונגרים והרומנים – כולם נועדו לחידלון? מה הם עושים פה בעולם? איך צריך להסתכל עליהם, בבוז? חלילה! עונה הרמח"ל: "ומרוב טובו וחסדו יתברך שמו, נתן מקום אפילו לשאר הענפים" – עשו, ישמעאל או שאר הענפים משורשים אחרים – "אפשרות נוספת להתעלות ולהעתק מהשורש הרע שלהם ולהתחבר לשורש עַם בני ישראל" – הקב"ה לא שלל משום גוי שבבחירתם ובמעשיהם יעקרו עצמם משורשם ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע"ה, אם ירצו. בני ישראל לא סגורים, אומר הרמח"ל: "וזהו ענין הגֵרים האמיתיים המצטרפים לעם הנבחר וכבר בימי אברהם אבינו הצטרפו אליו ענפים שונים ונכללו בענפיו של אברהם אבינו. ובזמן מתן תורה ניתנה לבני עשו ולבני ישמעאל אפשרות נוספת להתעלות ולקבל את התורה עם בני ישראל והם דחוה, ואז נסתם השער לפניהם, ועדיין יש צ'אנס ליחידים (לעלים) לכל איש ואיש מהענפים בפרטיות, כל אומות העולם להתגייר ולהיכנס בבחירתו תחת אילנו של אברהם אבינו". הגאון מוילנא, מנוחתו כבוד, קבור ליד גר צדק – הגרף פוטובסקי נוצרי שהתגייר ומסר נפשו על קידוש ה' ונשרף חיים. רבי עקיבא היה גר צדק מצד אביו, ר' מאיר, שמעיה ואבטליון – גרי הצדק, רות המואביה – אמא של מלכות – וכולם בבחירתם החופשית החליטו להצטרף לעם היהודי, באשר יהיה אשר יהיה, כמו שאמרה רות לנעמי: "כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת" (רות א, טז-יז). אלה קדושים וטהורים.

טוב אז למדנו שיש כבר שורש ויש ענף, אז אפשר כבר לקבל את התורה?! לא!!!

אומר הרמח"ל: "גם אברהם אבינו אשר נבחר כשורש לאנושות, אשר תזכה לשוב לעילויה, לא נבחר לפני שנתנסה בעשרה ניסיונות" – עשרה מבחני כושר קשים, כנגד עשרה מאמרות שנברא בו העולם. עשר, מספר המורה על שלימות. עשרה ניסיונות אשר הניסיון הראשון לפי רוב דעות חז"ל: "וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א) – פרשה קודמת, לך לך והנסיון האחרון בסוף פרשת השבוע: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם" (כב, א) – למה כאן כתוב "נִסָּה", ובכל המקומות לא כתוב ניסה? אומרים חז"ל: כי זה היה הניסיון הקשה והמשובח ביותר, שהעלה את אברהם אבינו להיות השורש המוחלט. אומרת התורה: "וַיּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר אֵלֶיךָ" (שם, ב) – הקבלה בין הניסיון הראשון בפרשת לך לך לבין הניסיון האחרון בפרשת השבוע. בניסיון הראשון נאמר לו: "לֶךְ-לְךָ", בניסיון האחרון גם נאמר "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה", בניסיון הראשון אמר לו: "אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" – הוא לא אמר לו לאן, אברהם אבינו יצא מבלי לדעת להיכן, ובניסיון האחרון, בעקידה אמר לו: "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר אֵלֶיךָ" – הקב"ה אמר לו "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה", אבל איפה? על איזה ג'בלה? "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר אֵלֶיךָ" – ואברהם הולך 3 ימים, הוא לא יודע לאן, הוא הולך כפי שלוקחת אותו רוח ה'.

בניסיון הראשון ובניסיון האחרון יש "לֶךְ-לְךָ", שואלים חז"ל: מה זה "לֶךְ-לְךָ"? היה צריך להיות לֶךְ. מה זה "לְךָ"? ועונים (רשי מביא): לך לך להנאתך ולטובתך. גם ה"לֶךְ-לְךָ" הראשון וגם האחרון. אומרים חז"ל: עשרה ניסיונות, מבחנים קשים, נתנסה אברהם אבינו, כדי לקבוע בשמים שהוא השורש, סופית, אבל אברהם אבינו נבחן ניסיון נוסף, הרשום בפרשת השבוע הבא. בעצם הוא היה צריך להבחן בעשרה ניסיונות, השטן בא אל הקב"ה, הס"מ וביקש צ'ופר, עוד ניסיון אחד שאולי אז הוא יוכל להכריע את אברהם. (איך אומרים? עוד נסיון ועוד אחד, הדרן! הדרן בשביל השטן...) ומה הניסיון? להשביע את תאבונו של השטן. אברהם אבינו זוכה אחרי מסירות נפש עצומה והוא חוזר מהעקידה ובנו חי, הוא התנסה ועמד בניסיון, ואברהם חוזר הביתה, שב מהעקידה והוא מוצא את שרה אשתו מוטלת על הרצפה, ללא רוח חיים!!! ואברהם אבינו לא רטן, הוא לא בא בטרוניה אל הבורא יתברך, הוא לא אמר שום דבר, ועל זה אמר הכתוב, ואנחנו אומרים את זה מדי בוקר: "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלהִים. אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים. וְשַׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ" – השורש הראשון שהתעלה ונבחר להיות אבי העם היהודי, אבי העם מקבלי התורה, זה "לב נאמן" כנאמר: "וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ", את זה הקב"ה מעיד, הוא נבחר לאחר 10 ניסיונות, בניסיון ה-11, ובזאת אומרים חז"ל לא רק הקב"ה אמר שאברהם נאמן לפני, אלא גם השטן הודה שאברהם אבינו נאמן, יש לו נאמנות מוחלטת לבורא יתברך, והיכן זה נאמר? אחרי הניסיון ה-11, בא השטן לפני הקב"ה, (חז"ל בתחילת ספר איוב) וטען להקב"ה: רבש"ע, נתת לי לוויתן גדול, כביכול, לנסות אותו, להסית אותו, לפתות אותו, לא הצלחתי, בקשתי ממך, עוד אחד – הדרן, לא הצלחתי! מצאתי את לבבו נאמן לפניך, איני יכול לו, לא מסוגל, אני מיואש ממנו, והשטן מתייאש ממנו, זה סימן טוב, מבקש השטן "לוויתן" חדש, (הוא לא עוסק בדגי רקק, או בסרדינים...) במקומו של אברהם אבינו, נותן לו הקב"ה את איוב, איש צדיק תמים, ואע"פ שאברהם אבינו התעלה מכל הקודמים לו: ממתושלח, נח, שם, רעואל, חנוך וכו', דבר אחד התעלה אברהם אבינו: לתקן את מדרגת העולם האנושי שהתקלקל ע"י החטא של אדם הראשון, והוא העלה את האנושות למעלה העליונה, אבל יש מעלה שהוא לא הצליח להחזיר אותה: הוא לא הצליח להסיר את המוות מן העולם – "וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט), זה לא דבר פשוט.

אומרים חז"ל: אפילו ארבעה אנשים שלא חטאו מעולם, שנקראים בחז"ל שמתו בעטיו של נחש, רק בגלל הנחש הקדמוני גם הם מתו, ארבעת האנשים האלו הם: בנימין, עמרם, ישי, __ בן דוד, מתו כי אחרי החטא של אדם הראשון, גם אחרי שאברהם העלה את האנושות למעלה, האנושות כדי לסור למעלה הכי הכי גבוהה של חיי הנצח, היא זקוקה לאבדון, למיתה, לנפסדות ולתחיית המתים מחדש. אז כולם מתו, גם אברהם, (גם אם חז"ל אומרים שצדיקים במיתתם קרויים חיים – הכל נכון, אבל הנפסדות של אל עפר תשוב, מוכרח להיות) זהו הפגם של אדם הראשון למרות שאברהם אבינו העלה שוב פעם, את העולם למעלה העליונה.

גם הענף הנבחר שיצא מאברהם אבינו - יעקב אבינו ובניו - נוסה ומורק בכור היתוך. עדיין לא ניתנה תורה, למרות שיש כבר שורש, יש כבר ענף טוב, לא! מאות שנים אח"כ ניתנה התורה, מדוע? כי גם הענף היה צריך לעבור מירוק, תיקון, כיבוס, היתוך, ניקוי, חיטוי וזה באמצעות גלות מצרים שמתוכה יצא העם היהודי, מאמין גדול –"וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם" - והוא הגיע לדרגה בקריעת ים סוף, כתנאי לקבלת התורה: "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת-ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ. אָז יָשִׁיר-משֶׁה" (שמות יד-טו, לא), האמינו בה' ובמשה עבדו כמו אברהם אבינו שנאמר בו: "וְהֶאֱמִן בה". לא כתוב והאמין לה', אלא "בה"! על הבליינד! ללא ספקות! גם עם ישראל הגיע לאותו דרגה שנאמר עליהם "וַיַּאֲמִינוּ בה'" – אמונה הכי גדולה וזאת למרות שעדיין הם נפלו.

אומר הרמח"ל: בכל תהליך השורשים והענפים, המירוק והניקוי נמשך קרוב ל-2500 שנה מבריאת העולם, כי העולם עדיין על תנאי, ולכן אין עדיין תורה, עד שימצאו הענפים או הענף ראויים לקבל את התורה, שהיא תכלית הבריאה.

נמצא, כי כל השנים הרבות שבהם לא ניתנה תורה היו הכנה לתכלית שלשמה נברא העולם, כי הבורא יתברך לא היה חפץ לתת את התורה הקדושה לאנושות שפלה, אנושות מזוהמת במידות בלתי מתוקנות, הכל מכח החטא של אדם הראשון.

התורה הקדושה זקוקה לקדושה, לטהרה, לנקיות ולאצילות, וזה מה שאמרו חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה" (ועיין בתנא דבי אליהו רבה א - בסוף הדיבור הראשון) - התורה לא יכולה להינתן לאדם שאין לו דרך ארץ, שהוא מקולקל במידות, שהוא עכור והכל בגלל החטא של אדם הראשון, ולכן זה ארך 2500 שנה. ניקוי אחרי ניקוי! ומשום כך אנחנו נוהגים ללמוד "פרקי אבות" בין פסח – זמן חירותנו לזמן מתן תורתנו – שבועות, בגלל שדרך ארץ קדמה לתורה, לשפר 7 שבועות את ה"דרך ארץ" שלנו ע"י לימוד "פרקי אבות" שכולה עוסקת בדרך ארץ שלימדו אותנו אבות העולם, כדי להיות מוכנים לקבל את התורה, בכל שנה ושנה, בכל דור ודור.

וזה מה שכתוב אחרי מעשה בראשית: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב, ד) אומר "בעל הטורים" מה זה "בְּהִבָּרְאָם"? ועונה: "בְּהִבָּרְאָם" – נוטריקון של אותיות באברהם. מה זה באברהם? בשביל, בזכות אברהם נבראו שמים וארץ, כי הוא האדם השורשי, אחרי החטא של אדם הראשון, הוא נמצא להיות השורש הראוי לתכלית האנושות במעלה העליונה ביותר.

שכן כאמור אברהם אבינו נתעלה מעלה אחר מעלה יותר מכל גדולי העולם שקדמו לו, עד שנמצא ראוי להיות השורש לאנושות הנעלה לעם הנבחר, לעם מקבלי התורה, לעם אשר מברך מידי יום: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", למה? כי אנחנו הענפים שהוכנו ומורקו ונוקו ונתאוו, אבל זה הכל בזכות שבאנו משורש טהור, כי אתה יכול לנקות את הענפים של האילן ולרסס אותם עד מחר בבוקר, אם השורש רקוב, לא יעזור מאומה. אז קודם כל, אברהם אבינו כשורש, ואח"כ אנחנו הענפים – בני ישראל שלושה דורות, ואח"כ עוד ניקוי, עד אמצע האלף השלישי, זמן קבלת התורה, אז בעצם נברא העולם, אז העולם הגיע לתכליתו.

וכן אנחנו אומרים בתפילת רגלים: "אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ" – במה "רוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת"? "עם בחירה" זה לא גזענות, את זה קבע הבורא יתברך, כי השורש שלנו יותר מכולם, אבל לא נסתם הגולל על שום בן אדם בעולם, כל גוי יכול לבחור לעצמו את דרך היהדות ולהתגייר, ורבבות עשו את זה במרוצת הדורות והקב"ה נתן צ'אנס לכולם.

מוסיף הרמח"ל לסיום: "ומה גורלם של כל אומות העולם – הגויים? האם גורלם הוא בוז, אבדון, חדלון, גיהנום?! חלילה! כתוב ב"פרקי אבות": "חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם" אני לא מדבר על שונאי ישראל הרשעים. ממשיך הרמח"ל ואומר: "ואולם לא היתה גזירה להאביד את כל האומות שלא עלה בידי אבותיהם להיות שורש נעלה, היתה גזירה שישארו במדרגה השפלה שלהם. הם לא זכו, כי השורש שלהם נשאר שורש שמצמיח פרי באושים. היתה גזירה שישארו במדרגה שפלה והוא מין האנושות שהיה ראוי שלא תמצא אילו לא חָטַא אדם הראשון" – אבל הוא חטא והוא הוריד את האנושות למדרגה נמוכה – "ואבות אבותיהם לא תיקנו את שורשם" – הם לא נמצאו ראויים להיות עמים נבחרים, מקבלי התורה. אז מה יהיה איתם? מה סופם? – "ואולם כיון שיש בהם בחינה אנושית" – הם בכל זאת בני אדם, בני נח – "אע"פ שהבחינה שלהם נשארה שפלה, רצה הקב"ה שיהיה להם מעין מה שראוי להיות לאנושות הנעלה והנבחרת". – הוא נתן להם גם כן אפשרות שאם הם לא יתגיירו והם לא יצטרפו לעם ישראל, הוא נתן להם חוט של תקוה, חוט של קשר לעולם הנצח, לעולם הבא. ומהו החוט? הוא נתן להם 7 מצוות שקרויות אצלנו: 7 מצוות בני נח הכוללות: אמונה בה' יתברך (לא בדרגות שלנו), עריות, (לא כל העריות, הם אסורים באשת איש), משפט צדק – אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו (לא המשפט שלנו, כי המשפט שלנו לאלוקים הוא – "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל-גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם" (תהילים קמז, יט) – אבל הם צוו על מערכת משפט, בית מחוקקים, סנאט ופרלמנט שיחוקקו חוקים למען הסדר הטוב, למען יראת המלכות, והם גם מצווים בלא תגזול ועוד – 7 מצוות.

שואל הרמח"ל: "ואיך יקראו אלה ששומרים את 7 מצוות בני נח?", ועונה: חסידי אומות עולם!" ומה מגיע להם? – "ולנפש חסידי אומות העולם תינתן מציאות נספחת לישראל" – ז"א הם אמנם לא התגיירו, אבל תינתן להם מציאות, להיות נספחים לעם הנבחר, כמו החולצה שלך עליך (כמו לבוש ביחס לגוף האדם) ובבחינה זו יגיע להם מן הטוב הנצחי – חלק של העולם הבא, אבל זה לא החלק שניתן לעם הנבחר, לענף המובחר שכל חייו קידש שם שמים, ע"י תרי"ג מצוות וכו'. ומי ששומר את 7 המצוות, ולא שונא ולא רב עם עם ישראל, כי הוא עם קדוש, ומודה שעם ישראל הוא העם הנבחר, יש לו חלק לעולם הבא. אמנם קטן יותר, מזערי יותר, בהתאם למה שהוא עובד את ה', אבל הוא מחסידי אומות העולם.

בזה סיימנו את הפרק הראשון של שיעור זה, וזה פרשת השבוע, פרשת לך לך ופרשת השבוע וירא. ואני עובר לפרק השני – פרשת השבוע.

אומר הרמב"ן: "מעשה אבות סימן לבנים" – כל הקורות את אבותינו הקדושים, הם כענין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם של האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב בספר בראשית, ספר היצירה, הינם ציורי דברים לעתיד לקרות לזרעם אחריהם".

בפסוק הראשון של שבוע שעבר, נאמר: "וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". – זה הניסיון הראשון, הפתיחה לכל הניסיונות. מביא רב חיים מוו'לוז'ין, תלמידו הגדול של הגאון מוילנא, זיע"א, בספרו "רוח חיים" על מסכת אבות כך (אני קורא מילה במילה): "אמר הכתוב משלי (כ, ז), אומר שלמה המלך "מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק" – צדיק שהולך בתמימות ובשלימות שהוא עובד את ה' – "אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו"!! ולמי זה מדובר? למי מתכוון שלמה המלך? ממשיך רב חיים מוו'לוז'ין: "כי כמה מידות שהצדיק טרח ויגע להשיגם כדי להתעלות" – מידות, הרגלים, הנהגות, זה הפך להיות אצלו כטבע – "לבניו אחריו, המה כטבע מוטבע ובקצת יגיעה, הם יגיעו לזה".

רבותי, אתם יודעים מה שאברהם אבינו עשה בשבילנו? הוא היה השורש!!! הוא הקל עלינו את נתיבות העולם, את נתיבות החיים, את מסילת הישרים!!! במה? הוא יגע, הוא רכש מעלות, מידות, שיפר אופי, יצר אדם מושלם ונעלה, כמו מדרגת האדם לפני החטא. מה הוא עשה? הוא הטביע טבע בבניו אחריו – הענפים, (שגם הם מורקו, גם הם הוכנו לכך), שהם לא צריכים לעבוד ולעמול אח"כ, הם לא צריכים לעבור את כל ה-10 נסיונות שלו, אלא הם כבר יכולים לצעוד, לנסוע באוטוסטרדה במסילה שהוא הכין להם וזאת בתנאי אחד: שהם יסעו במכונית טובה, שלא תעשה להם זיגזגים בכביש וגם שהם לא ישתכרו ויהיו מסטולים לפני שהם יכנסו למכונית, אבל כאשר הם יקחו מכונית טובה, הם יוכלו לעלות על הכביש, על הדרך והמסילה שסלל אברהם אבינו לבניו אחריו בכח עבודתו ויגיעתו, בכח שהוא זכה להיות שורש, ואנחנו הנוסעים על מסילה סלולה, צריכים רק להשגיח, לא לסטות ימינה ושמאלה, לא להירדם ואם אתה מרגיש את העייפות, צא ושטוף את העיניים שלך במים קרים - את זה הכין לנו אברהם אבינו, כי אנחנו לא היינו יכולים לעבור את כל הגלויות, לחיות בין הגויים ולעבור את כל הקשיים, עם כל הפיתויים וכל ההפרעות ולהישאר יהודים נאמנים ושלמים! אומר רב חיים מוו'לוז'ין: "ובקצת יגיעה, יגיעו לזה" – זה עשה בשבילנו השורש, כי אנחנו בניו "כמו שנראה בחוש שרבים מעמי הארצות" – אנשים פשוטים מאוד – "מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש ה'" – איזה כח יש לנו למסור את נפשנו על קידוש ה'? אברהם אבינו מסר את נפשו לכבשן האש, כי הוא היה אדם נעלה, עמי ארצות מסרו את עצמם על קידוש ה', צעקו "שמע ישראל" בכניסה לעלות על המוקד, בכניסתם לתאי הגזים, איזה כח זה? אומר רב חיים מוו'לוז'ין: "והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם, שמסר נפשו באור כשדים על אמונתו, וכן כל עשרת הניסיונות שעבר אברהם אבינו והצליח ונמצא לבבו נאמן לפניך, היו כדי להישיר הדרך לפנינו" – להכין לנו את הדרך, הוא כבר סלל לנו את הדרך, אפשר לנסוע – "וכן כל התעוררות לאדם" – שיושב בגולה – "לילך לארצנו הקדושה, לחיות בארץ" – לא מדבר רק על היום, בכל הדורות, לחיות בארץ בעניות, בחוסר כל, לעלות לארץ ולהתנחל בה, זה הכל מכח נסיון ה"לֶךְ-לְךָ", שבזכותו הכין לנו אברהם אבינו את המסירות נפש, את הרצון וההשתוקקות לעלות לארץ, (כמו שסבא שלי עלה לפני 110 שנה) ולנשק את אדמת הארץ בכל מקום.

ממשיך רב חיים מוו'לוז'ין: "וכן בקבלת הלב היהודי היכולת לומר צידוק הדין: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" – יהודים עוברים כ"כ הרבה בשנים האחרונות ראינו משפחות שנכחדו כמעט ועמדו הנותרים וקבלו על עצמם את הדין – ילדים שההורים שלהם נהרגו בפיגועים! לא לרטון! – "ומניסיון הרעב שאברהם אבינו לא רטן" – מהו ניסיון הרעב? שזה נתן לעם ישראל כח לומר כשאין מה לאכול ויש חולים וצרות: "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", צידוק הדין ליד מיטת הנפטר – מהו הכח הזה שהטביע בנו אברהם אבינו? אומר רב חיים מוו'לוז'ין: "נסיון הרעב שמיד אחרי שקיים אברהם אבינו את מצוות הבורא יתברך שאמר לו "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" להנאתך ולטובתך, וה' מבטיח לו 7 ברכות ומיד הוא בא לארץ אשר הראהו ה', היא ארץ הקודש וזכה לטעת את אוהלו בין בית אל לעי, כמו שנאמר: "יֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד-בֵּית-אֵל עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעָי" (בראשית יג, ג) – הוא רק הגיע לארץ וכבר: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" (שם יב, י) ומיד עוד נסיון! מה קרה? חוטפים לו את אשתו לבית פרעה. ואברהם אבינו לא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה ולא שאל שאלות: הרי הבטחת לי וכו', הוא לא רטן, אומר ר' חיים מוו'לוז'ין שהוא אמר: "כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד", זהו הכח של היהודים, לעבור ייסורים ולעבור צרות ולקבל על עצמם את הדין, ילדים קטנים מלמדים אותנו אמונה בה' – מכח מה? מכח אברהם אבינו!

אומרים חז"ל: אמנם, כאשר חנה הקריבה את שבעת בניה שנהרגו על קידוש ה', בזמן אנטיוכיוס, היא יצאה ואמרה לנשמות, או לפני שהם מתו: לכו אל אברהם אביכם ואימרו לו, אתה עקדת עקידה אחת, ואני עקדתי שבע. שואלים המפרשים: האמנם כן? ועונים: מה שהיא היתה מסוגלת להקריב שבעה בנים, זה רק בכח המסירות נפש של אברהם אבינו, שהוא הכין לה את הדרך והיכולת להקריב בנים למען ה' ולא להמיר את דתם. לא צריכה בנים יוונים בעולם הזה, או בנים נוצרים ממירים את דתם, אם אינם יכולים לחיות עפ"י תורת משה וישראל, אינני צריכה – תעלו למעלה, ואימרו לאברהם אביכם! "את הכח הזה", אומר ר' חיים מוו'לוז'ין: "נטע אברהם אבינו בתוכנו!!!"

כאמור אברהם אבינו הטביע בטבע בניו מסירות נפש, אהבת הארץ, צידוק הדין ועוד ועוד כידוע. גם את התכונות של ביישנות, רחמנות וגמילות חסדים ירשנו מאברהם אבינו. כפי שחז"ל אומרים שכל מי שאינו רחמן וגומל חסדים בידוע שאינו מבני אברהם אבינו. וזה מקל עלינו את החיים הרוחניים.

וכיוצא בזה, כתוב בתורה בספר ויקרא, ספר הקרבנות: "וְאִם-מִן-הַצּאן קָרְבָּנוֹ מִן-הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן-הָעִזִּים לְעלָה זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ. וְשָׁחַט אתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפנָה לִפְנֵי ה'" (ויקרא א, י-יא). שואל בעל "משך חכמה", ר' מאיר מדיבניסק בעל "אור שמח": "הרי כל קרבנות העולה הוקרבו על ירך המזבח צפונה, אז מדוע התורה מדגישה את זה דווקא בקורבן עולה הבא מן הצאן? שהרי לפני כן כתוב על קורבן עולה שבא מן הבקר, ושם לא כתוב צפונה, זה לא מודגש וגם שם זה היה צפונה?! מדוע זה נכתב דווקא בקורבן עולה הבא מן הצאן? ועונה: אמרו במדרש, מה זה צפון? למה קורבן עולה בצפון? "מזכיר עקידתו של יצחק אבינו. שצפוּן אפרו, כביכול, לזכרון לפני ה' תמיד, לזכות לבני ישראל עד עולם", כמו שנאמר בסליחות: זכור לנו ברית אברהם ועקידת יצחק. "הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקב" והושיענו למען שמך. אז למה בצד צפון עולה? ושהמדרש אומר שצפון מורה זכר לעקידת יצחק? ומסביר בעל "אור שמח": האות ב' – סגורה מלמעלה סגורה באנך, סגורה מלמטה, הצד השמאלי שלה פתוח, וזה מורה על כיווני השמש, (שמש זו תורה) למעלה זה מזרח – שם זורחת השמש, דרום – זורחת השמש, מערב – שוקעת השמש, בשלושת הצדדים יש שמש, יש תורה, בצד צפון של האות ב' – פתוח, אין שמש, אין תורה. אומר ה"אור שמח" שזה יורה (האות ב' מורה), שהקב"ה סגר אותנו עם תורה, אבל יש בחירה חופשית, יש צד אחד פתוח, אתה רוצה לברוח מהתורה? יאללה, תפדאל, תברח, צד צפון פתוח, ועל זה נאמר: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" (ירמיה א, יד), אתה רוצה לך, אבל משם תבוא לך רעתך, כי אתה לא חוסה בצל השמש, היא התורה. ממשיך ואומר בעל "משך חכמה": "ועשה אברהם אבינו שתהיה מסורה נפשו של הישראלי לדורותיו לה' וכמעט ששלל הבחירה מבניו אחריו" - הבחירה שלנו היא קטנה מאוד, כמה שקשה לנו, זה קטן מאוד – "וכמעט הוקבע טבע קיים בנפש הישראלי למסור עצמה על אהבת ה' יתברך, לכן לא כתיב, רק "בבן צאן" את המילה צפון, זכר לאילו של יצחק הבא תמורת יצחק אבינו, וזה בא מן הצאן, זכר לעולה לה' שבא לידי ביטוי במעשה העקידה".

אומר ה"אור שמח": עקידת יצחק, צפון, אפרו של יצחק צפון למזבח, כי אברהם אבינו כבר הכין לנו את הכח למסור נפשנו להיות אפר – למען ה' יתברך – שום טוב לא יפתה אותנו, פרט לטוב האלוקי הנצחי. להיות יהודים נאמנים, זה קשה למסור נפש, קשה להישרף על המוקד באינקיויזיציה, קשה ליהודי להיכנס לתאי הגזים ולהגיד: שמע ישראל – הרבה פחות קשה ממה שאתם חושבים, כי אברהם אבינו הכין לנו את הדרך, כי מי יודע אם היינו יכולים לעבור את כל הגלות, ומסכת העינויים ומסכת קידוש ה' שעברו אבותינו עד היום הזה, גם אנחנו.

ובכן למדנו את דברי רב חיים מוו'לוז'ין שבניסיונות, אברהם אבינו כבש לנו את הדרך.

אומר רב זלמן סורוצקין בספרו "אוזניים לתורה" (על הניסיון הראשון): "רגילים אנו לומר שאבינו הראשון התחיל את דברי עם ישראל בניסיון הראשון – "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" – ומעשה אבות סימן לבנים, ועם ישראל שִׁבְתּוֹ בביתו הלאומי, בבית המובטח, בארץ הקודש, בארץ מכורתו, בארץ נחלת אבות אשר הובטחה לו (לאברהם אבינו). הפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", אומר ר' יצחק (הרש"י הראשון): "אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה, אלא "מהחודש הזה לכם ראש חודשים", כי זו המצוה הראשונה בתורה ומדוע פתח בבראשית?" אומר ר' יצחק: "משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם (עד היום הזה הם אומרים, היום זה פלסטינאים, פעם זה היה הכושים, הכנעניים) לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז' אומות (והיום הם אומרים: כבשתם את ארצנו, איזה ארצנו, ממתי היה כאן פלסטינאי?! מתי הם הגיעו לכאן? ממתי זה שייך להם? וזה עיקר המלחמה, וזה גורם לריב אחים, בעיצומם של ימים), "אוי, משום כח מעשיו, יבואו כל הדורות אומות העולם ויאמרו לישראל: ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז' אומות, ואז נֹאמר להם: "כל הארץ של הקב"ה, הוא בראה, הוא נתנה לאשר ישר בעיניו" - הוא נתן לכם הכושים, עכשיו הוא לקח מכם, זה שלו, לא?! ונתן לנו! "לדאבון לבנו, גם רבים מאחינו מתעלמים מיסוד שייכנו לארץ" – היא שלנו!! אני לא פוסק הלכה עד כמה צריך להלחם על זה, ואם כן התנתקות, או לא, אבל הרעיון, היסוד, זה שהארץ שלנו, ולכן התורה התחילה בזה.

ראש הממשלה הראשון של מדינת היהודים - ביג'י, היה פעם באחת מארצות העולם ובא לפניו גוי אחד ואמר לו: באיזה זכות נישלתם את הערבים? זה לא שייך לכם! אינני זוכר אם בן גוריון הוציא כיפה מן הכיס, שם על הראש, פתח את ספר התנ"ך ואמר לו: "זה הקושאן שלנו! זה הטאבו שלנו!" וזה אמת! רק חבל שרק זה הטאבו שלנו, בתורה יש תרי"ג מצוות וזה הטאבו שלנו, כי אם אינך מאמין בה' אלקי ישראל, בבורא עולם, בבראשית, אז איזה קושאן זה? אבל ליבו נשאו והוא אמר כך לגוי.

לדאבון לב יש כאלה שחושבים שזה לא הקושאן שלנו, זה רק היסטוריה... אינני מזלזל כי לב יהודי פועם ונושם את ארץ הקודש, מכח היותו בן אברהם, שהרי גם לאברהם אבינו נאמר "לֶךְ-לְךָ".

כאמור, עם ישראל היה זמן מועט בהיסטוריה, בארץ מולדתו, בארץ המובטחת, זה נתן נשק לשונאי ישראל. ורוב ימיו הוא נודד מארצו ומתהלך מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, ומתנשא בניסיון הראשון של אברהם אבינו, שהרי מעשה אבות סימן לבנים! באיזה ניסיון? "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ" – נע ונד תהיה בארץ!

וגם בניסיון האחרון עם ישראל עומד. אומרים חז"ל: שהניסיון האחרון קשה מהראשון ונעלה וחשוב. ומה אומר לו ה' ב"לֶךְ-לְךָ" השני? "קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, כ) – אומר רב זלמן סורוצקין: "גם הניסיון האחרון עובר העם היהודי בגדול, בכל שנות ההיסטוריה ובמיוחד בימים האלה - כמה עקידות עקד עם ישראל מיום היותו לגוי עד היום הזה, על מִזְבַּח אמונתו באלקי אברהם ועל מִזְבַּח קדושת ארץ ישראל" - אוי כמה יהודים, נערים, צעירים, חיילים נופלים על אדמת הקודש, למען הגנתה.

ועכשיו פרק באמונה, והכל על הניסיונות.

"וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה" – כמו שה"לֶךְ-לְךָ" הראשון זה להנאתך ולטובתך, גם בעקידה נאמר "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה" וגם כאן זה להנאתך ולטובתך. שואל הר"ן – רבינו ניסים בן ראובן מהראשונים בספרו "דרשות הר"ן" (דרוש ראשון): "לאיזו הנאה וטובה התכוונה התורה במילים "וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמּרִיָּה"? וכי יש הנאה וטובה תמורת עקידת בן ואובדנו?" ומוציא מהעקידה יסוד גדול ואומר: "לא הוצרכה התורה הקדושה להבטיח שכר העולם הבא למקיימי מצוותיה" – למה בתורה לא כתוב שיהיה לנו שכר? שיראו לנו קצת ממנעמי העולם הבא! שהתורה תיפתח לנו צוהר, אשנב לתאר לנו איך יראה ה"גן עדן" שלנו, אם נשמור את מצוות ה' – "וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה" (אבות ד, יז) – אוי, זה היה כ"כ טוב אם היה לנו איזה אשנב, פנורמה, איזה וידאו... לראות איך נראה העולם הבא – צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה – קצת שְׁיְגַרֶה אותנו, שימשוך אותנו, ידרבן אותנו – נאמר רק: "וְיָפָה שָׁעָה אַחַת..." למה? ועונה: "מאחר ונכתבו בתורה סיפורים המאמתים זאת בלי ספק (הם מאמתים לנו שעולם הגמול זה העונג הכי גדול) כמו סיפור ענין העקידה בפרשת וירא, שאילו היה חושב אברהם אבינו שהגמול והעונש יהיה בעולם הזה בלבד שזה עולם הגמול, וזה כוונת ה"לֶךְ-לְךָ", שיהיה לך כיף חיים בעולם הזה", אומר הר"ן: "איך יעקוד בידיו את בנו יחידו אשר אהב, את יצחק הנולד לו לזקוניו, הנולד לאימו אחרי בלותה, בדרך נס ומופת, 100 שנה הוא מחכה ובוכה, מתי הוא כבר יזכה לו, איך יכול להיות, שהוא יעקוד במו ידיו, בעבור פחד מה' שמא ישיגהו עונש בעולם הזה, אם הוא לא יקיים, ואם הוא יקיים, אז הוא יקבל שכר בעולם הזה?! מאחר שאין בעולם הזה דבר יותר מר וקשה, טרגי מאשר לעקוד את בנו יחידו" - בעולם הזה אין תחליף לאיבוד בן יקר יחיד, אחרי 100 שנה, "ואין שום גמול בעולם הזה, אשר בעבורו כדאי לסבול מרירות זו, ובהכרח שהיה יודע אברהם אבינו בבירור שהעולם הזה וכל מעשיו הם תוהו והבל, כאין ואפס, נגד הגמול המעותד בעולם הבא" – לא זה עולם הגמול, זה עולם הפרוזדור, הטרקלין זה למעלה – "וידע אברהם אבינו שכל הקשה ביותר שהוא יעבור בעולם הזה, עד כדי עקידת בנו יחידו אשר אהב, הוא כאין וכאפס לעומת מה שמובטח לו בעולם הגמול".

העולם הזה הוא קשה מאוד, העולם הזה לא משמש כאוטוסטרדת חיים – כיף חיים, ואם כך, העולם הזה הוא לא עולם הגמול, מוסיף הר"ן: מדוע אין תיאור בתורה הקדושה להנאת הצדיקים בעולם הגמול? מדוע אין פירוט להנאה שהנשמה מתענגת בגן עדן? והתשובה (אומרים חז"ל ואבן עזרא): "וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה" – מה זה "מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה"? הכוונה היא, מחייהם של העשירונים הנמוכים? של עלובי החיים?! של החולים והנדכאים? בחייהם של נוברי אשפתות שאין להם מה לאכול?! ודאי שלא! אז מה זה "מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה"? אומר הרמב"ן (בכתביו): "מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה" - מסה"כ של הנאות של חיי העולם הזה" - מסה"כ של כל הנאות של כל הנהנים, המתענגים, בעלי הממון והיכולת, והנאות של בוש ושל כל המיליארדרים שבעולם, כל החיים, סה"כ של כל ההנאות האלה" - לא שווים לשעה אחת של קורת רוח".

אומרים הספרים: "והואיל שבעולם הזה אין לנו כלים, לא שכליים, ולא חושניים להבין משוואה כזו של "שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה", מסה"כ של כל ההנאות של כל החיים, ללא רגע של תוגה וצער. אין לנו כלים להבין זאת, המח האנושי לא מסוגל לעכל את זה, ואם כך, הסתפקו חז"ל בדבר אחד: "וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה" – להסביר זה כמו להסביר לחתול.

רבינו הרמב"ם מגחך על מה שהבטיח מוחמד למאמיניו בעולם הבא. מה היתה הבטחה של מוחמד? שפה יש למוסלמי 4 נשים, שם יהיה לו 70, כיף חיים, הגדלת הנאות העולם הזה פי 18. ומה עוד? בעולם הזה, הערבי, הבדואי, שוחט לעצמו כל יום כבש מאכיל את כל החמולה, כמה הוא אוכל? פולקה של כבש. אז לעולם הבא, הבטיח להם מוחמד שכל מוסלמי יוכל לאכול ביום אלף כבשים ותהיה לו הנאה מזה.

מגחך הרמב"ם ואומר: מה היו המושגים של מוחמד, נביא השקר? הוא לקח את הנאות העולם הזה המוכרות לו, והגדיל אותם פי 20, או פי 1000 – זה המושגים של מוחמד. מביא הרמב"ם: "ואם אתה בכל זאת רוצה לדעת מהי ההנאה הכי גדולה בעולם הזה? זה לא הנאות חומריות וגשמיות, גם לא חושניות, ההנאה הכי גדולה בעולם הזה, אם אתה רוצה להבין משהו, זה הנאת הכבוד" - כולם רוצים כבוד! מה זה כבוד? אומר הרמב"ם: "הכל אדם מוכן להקריב בשביל הכבוד, מוכן להסתגף, להכניס עצמו לאורח חיים מגביל ביותר ובלבד שיזכה לכמה קורטובים של כבוד! טול את גורם הכבוד מהעולם, ואז מה נותר לאדם מתאוות החיים?" - אם אין כבוד, האם יישארו ספורטאים שיתחרו באולימפיאדה? לא! האם ישארו זמרים ואומנים? לא! אם תיטול מהם את הכבוד, תיטול מהם את הזכות להציג את היצירה שלהם באיזה מוזיאון, ואף אחד לא ידע מי צייר את זה, אז בשביל מה כל העמל? וגם ספורטאי שחי חיים קשים, חיי סיגוף, דיאטה, משטר חיים קשה וכל זה בשביל מה? שפעם בארבע שנים הוא יזכה במדליית כסף או זהב, או מקום חמישי – ספורטאי ישראלי... רבש"ע זהו הכבוד!

אומר הרמב"ם: טול מהעולם את הכבוד, אז אדם יתאבד! ומה עוד שהחיים הם קשים. אנחנו לא מבינים ואין לנו כלים להבין את העולם הבא, אבל אם כתוב "קוֹרַת רוּח", ליהנות מזיו השכינה, אז זה משהו, עד כדי כך שחז"ל אומרים: שעונש בעולם הבא זה להיכוות מחופה של חברך! אתה חשבת שאתה גדול ואתה הַ, הַ, הַ, בסוף אתה רואה שכבוד ניתן להוא, ואתה נמצא בשוליים! אתה לא עולה אפילו לטריבונה בגן עדן.

שמעתם? כבוד! ובושה זה ההיפך מכבוד! בושה אמיתית וגם על זה אין לנו מושג.

אתם זוכרים שנהרג נשיא ארה"ב קנדי ע"י לי אוסוולד? אמרו הפסיכולוגים והססיולוגים כך: "אפשר שאדם יהרוג נשיא ויודע שאחת דינו למות, ובלבד שיכנס להיסטוריה כי הוא הרג את נשיא ארה"ב ולא יהיה אדם בעולם שאף שהוא יוּצַא להורג, שכולם יזכרו את השם לי אוסוולד" – כי הוא נכנס להיסטוריה, אבל מה יהיה לך מזה שתשכב בקבר? ה"כמה" ימים עד שיוציאו אותי להורג על כסא חשמלי, או בתליה, המחשבות, אין לנו מושג איזו הנאה, הנאה פסיכית, או הנאה פסיכופטית המזוהה, כי הנאות הפסיכופטיות מרכיבות אותנו על גלי הדמיון, ההנאה של כמה ימים של "אני הוא לי אוסוולד נכנסתי להיסטוריה" – שעה אחת של הנאה כזו, שווה לפסיכופט כזה! זה ה"צומי" הכי גדול שהאנושות יכולה לתת לו, עם האזיקים, עם הגרדום! מחשבת יום אחד על הכבוד שווה בעיניו 120 שנות חיים! – זה הרמב"ם.

הרמב"ם לומד מפרשת השבוע, מפרשת העקידה (מורה נבוכים פרק כד): "ענין אברהם אבינו בעקידה כולל שני עניינים גדולים שהם אבני פינה של התורה הקדושה" – יסודות – "הענין האחד להודיע אותנו גבול אהבת ה' יתברך ויראתו, עד היכן היא מגעת, עד היכן יכול אדם עם החומר שבו, עם התאוות שבו, עד היכן הוא יכול להגיע לאהבת ה' יתברך ויראתו, וציוה בזה העניין אשר לא ידמה לו, אהבת ה' יתברך היא פי מיליון יותר מאשר נטילת ממון ומה שחיי נפש, כי הוא מופלג מכל מה שיבוא במציאות, מכל מה שטֶבַע בני אדם יטה אליו. והוא, שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד, איש נכבד ובוחר שישאר מזרעו אומה" – הוא מאחל לעצמו שיהיה מזרעו אומה ולאו דווקא בני ישמעאל, בן הגר, אלא "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" ונולד לו בן אחרי הייאוש, איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו?" – אפשר לתאר כמה הוא אוהב אותו?! – "אבל ליראתו את ה' יתברך ולגודל אהבתו אותו, מוכן היה לקיים מצוותו בַּוְלַד האהוב ההוא והניח כל מה שקיוה בו" – את כל הציפיות שהוא ציפה מהבן הזה – "והסכים לשחוט אותו אחר מעלת ג' ימים של הכנה" – 3 ימים הוא הולך, שנאמר "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא", 3 ימים הוא מתהלך במחשבה של: אני הולך לשחוט את בני, אין רגע של חרטה, אין רגע של ספק. אבל למה 3 ימים? ממשיך ואומר הרמב"ם: "כי אילו היה עושה מיד את ציוויו, היו אומרים שפעולתו פעולת בהלה ובלתי הסתכלות" – בלי שכל – "ואולם בעשותו זאת אחרי כמה ימים, היה המעשה ודאי במחשבה, מתוך שכל ויישוב הדעת, מה זה מעיד? מעיד בעליל על גודל יראתו ואהבתו את הבורא יתברך, ומתוך כך ידעו כל בני האדם גבול יראת שמים מהי, וזהו אחד משני העניינים המכוונים בעקידה" – תדע לך, שיראת שמים אין לה גבול, זה מראה שאהבת ה' המצויה בתוככי הלב, היא גדולה פי מיליון יותר מכל אהבות שיש בעולם כולל אהבת הבן היחיד אשר נולד אחרי ייאוש, שהוא כ"כ התפלל עליו, אין הסבר אחר, הוי אומר שמצויה בתוכנו - היצור האנושי, יש בו התמגנטות לבוראו, הדבקות, אלמלא אבק דרכים שדבק בו, שאז המגנט לא עובד. זה אברהם אבינו. גבול אהבת ה' עד היכן היא, ללא גבול וסייג.

איך זה יכול להיות שאנשים, גדולי עולם בימינו מסרו נפשם על קידוש ה' וממשיכים הכל כרגיל? תראו את הרב שך (זצ"ל) עם הצרות שלו, יבדה לחיים הרב אלישיב עם הצרות שלו, ואיזו אהבת ה', איזו נאמנות, והרב שטיימן ה' יאריך ימיו, איזו נאמנות, איזו יראת שמים ואהבת ה'. אהבת ה' שלהם, גדולה מכל אהבות החיים שלהם - אשה וילדים, הוא בוכה על החטא של עם ישראל, יותר ממה שהוא בוכה בהלווית בתו הגדולה – במו עיני ראיתי את זה.

ממשיך הרמב"ם ואומר: "דבר שני, להודיעך, (עוד יסוד באמונה) איך יאמינו הנביאים באמיתת מה שיגיע להם מאת ה' יתברך בנבואה" – אמיתות הנבואה, מאיפה אברהם אבינו לקח להקריב את בנו? איך? נבואה - "וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ" - מה זה נבואה? מה זה נביאים? מה זה התורה שניתנה ע"י משה רבינו, אבי הנביאים? מה זה "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ"? זה הרי יסוד היסודות של אמונתנו, כי כל מי שאינו מאמין בנבואה, אז אין לו קשר לעם ישראל, אפילו הגויים מאמינים. הצרה שהם מאמינים יותר מדי ועברו את הקו, שיש להם עוד איזה נביא אחד, טיפש, מסעודיה... אומר הרמב"ם ב"מורה נבוכים": מה העניין השני שהתורה מפרטת לנו על העקידה? להודיע איך יאמינו הנביאים באמיתת מה שיגיע אליהם מאת ה' יתברך במראה הנבואה, שכל מה שיראה הנביא במראה הנבואה הוא אמת ויציב אצל הנביא, לא יסופק בדבר ממנו כלל, ודינו אצלנו כדין כל הדברים המושגים בחושים ובשכל והבהיר" – והראייה בזה: אברהם אבינו הולך להקריב את בנו, עפ"י מה? "וַיּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם" - אתם מבינים שה' לא נגלה אליו פנים אל פנים כמו משה רבינו?! זה היה במחזה הנבואה, כל הנביאים לא ראו, אלא בחלום. אומר הרמב"ם: "בענין הזה שהסכים אברהם אבינו לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כמו שצוֹוָה, ולוּ היו הנביאים מסופקים במה שישיגוהו במראה הנבואה לא היו מסכימים לעשות במה שימנעהו הטבע" – זה הרי נגד הטבע, להקריב בן יחיד?! – "ולא היה מוצא עוז בנפשו לעשות זה המעשה הגדול מספק" – כי מיד היה נולד בו הספק – "מכאן שהעקידה מוכיחה לנו שאהבת ה' הגדולה שנמצאת בלבבות של בני אדם, היא כ"כ אמיתית ודבר שני שהנבואה היא אמיתית, לא הוטל ספק לא באברהם אבינו ולא בכל הנביאים, וממילא לא הוטל ספק בליבו של יהודי שחי על פי התורה ועל פי הנבואה ועל פי התנ"ך ועל פי חז"ל.

אם כן, "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים...אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁכָּל דִּבְרֵי נְבִיאִים אֱמֶת...אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו" – הגמול הוא לא פה. יהודי, אל תשבר אם החיים קשים לך בעולם הזה, כי החיים בעולם הזה הם אפיזודה, העולם הזה דומה לפרוזדור, העולם הבא דומה לטרקלין! זהו הכח שקבלנו מאברהם אבינו ומאבותינו הקדושים – כח הניסיונות שהוטבע בנו, לנו כבר היה קל יותר, כמה שזה קשה. ואלמלא אבותינו הקדושים שסללו לנו את הדרך, לא היתה לנו אהבת הארץ כזאת עד מסירות נפש, לא היתה לנו את כל מסירות הנפש למען שמו יתברך, לנו זה כבר קל יותר – מעשה אבות סימן לבנים – מה שאברהם אבינו פעל בזמנו, הוא הכשיר לנו את הדרך, רק אם נרצה – אלו היסודות הגדולים שלמדנו היום! למדנו היום מה זה יהודי, איך הגענו להיות יהודים – "כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ" (דברים כח, י) – זה יהודי!

אנחנו גם לא שונאים ערבים חלילה, הם פשוט רוצים להשמיד אותנו. פשוט צריך לדעת מי אנחנו, מה אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב, ומה מוטל עלינו, ועם זאת לדעת שגם לאומות העולם יש אפשרות להצטרף אלינו בגיור אמת, לא סיטונאי, לא שקרי ועוד שתמיד יש להם צ'אנס להיות חסידי אומות העולם ע"י 7 מצוות בני נח.

יתן ה' ונזכה שהקב"ה לא ינסה אותנו כ"כ, כי אנחנו גם עם הניסיונות הקטנים שלנו, אנחנו עושים בושות – "וְאַל תְּבִיאֵנוּ...וְלא לִידֵי נִסָּיוֹן. וְלא לִידֵי בִזָּיוֹן", די עם הניסיונות של אברהם אבינו ואבותינו הקדושים ונזכה לשמור מצוותיו כדת וכדין ולנחול חיי עולם הזה וחיי העולם הבא בטוב ובנעימים אמן ואמן.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד - על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ''ל
נערך מסרטי הקלטה ע''י ר.רצון תליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן