וורט על פרשת ויחי

תוכן עניינים

--------

"וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (מז, כח).

פרשת ויחי היא פרשה אחרונה לספר בראשית – ספר היצירה.

הגרעין הראשון של עם ישראל בן 70 נפש כבר מצויים בארץ לא להם – בגלות מצרים.

טו"ב שנים – 17 שנה הם נמצאים בגלות מצרים לקיים את אשר נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם...וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (טו, יג-יד).

אומרים חז"ל הקדושים: "כל עוד היה יעקב אבינו חי ואחד מן השבטים בחיים, לא החל קשי הגלות השעבוד" – בעוד השבטים בחיים, אמנם הם היו בגלות אבל חיו כאצילים. "בפרשת השבוע מתארת התורה הקדושה את פרידתו של יעקב אבינו מבניו ומצאצאיו. הפרידה באופן טבעי ומתבקש מוקדשת לציווים אשר יצוה אביהם של עם ישראל לבניו אחריו" - הרגעים האחרונים של יעקב אבינו מוקדשים לאשר יצוה האב את בניו אחריו, עד עולם – "לדברי תוכחה ובעיקר לברכות" - יעקב אבינו מברך את בניו וצאצאיו עד עולם.

כמו שאמר הכתוב בפרשת השבוע: "וְזאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אתָם" (מט, כח).

אומר רש"י חז"ל: כתוב כאן "וְזאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם", דיבור זה לשון קשה, לשון תוכחה, את שבטים: ראובן, שמעון ולוי הוא הוכיח, לאחר מכן כתוב "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ" את כולם הוא בירך. יעקב אבינו ידע כי פטירתו מתקרבת, הוא ציוה, הוא הוכיח את מי שצריך ובעיקר הוא בירך.

אומר "אור החיים" הקדוש: מה זה "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אתָם"? פירוש: "הראוי לו כפי בחינת נשמתו וכפי מעשיו" - אנחנו מברכים. אנחנו יודעים מה לברך?! ברכה זה שפע, ברכה זה שאדם ימצא את עצמו ויעשה את המוטל עליו משמים, אבל אנחנו יודעים מה מוטל עלינו?! כשהיו נביאים, הנביאים גילו לכל אחד מהי תכלית בואו לעולם, במה הוא צריך להשים מבטו ומגמתו כל חייו. וממשיך "אור החיים" ואומר: "יעקב אבינו לא היתה לו ברכה כללית, אלא הוא בירך כל אחד ואחד כפי בחינת נשמתו וכפי מעשיו, כי הנפשות כל אחת יש לה בחינת המעלה" - יש נשמה שמעלתה כהונה, יש נשמה שמעלתה מלכות, יש לויה, יש גבורה - להוביל את מלחמות ישראל, ויש עושר והצלחה וכו', אינו דומה אדם לאדם, כשם שפרצופיהם אינם דומים, כך משימותיהם אינן דומות. לכל אדם יש את המשבצת שלו, את התפקיד שלו, את הייעוד שלו, אשר הועיד הקב"ה לו ולו בלבד, אף אחד לא יכול למלא את מקומו. כל שבט היה לו תפקיד, ויחד כל ה-12 שבטים, יחד שבטי ישראל, זה עם ישראל, על מעלותיו. כל אחד יעקב אבינו בירך שיצליח בייעוד שנועד לו לפי שורשו וע"י זה (=12), היינו ברכת 12 השבטים, יושפע שפע רב בכל העולמות, יחד התאחדו כל הברכות לברכה אחת כוללת – ברכת בני ישראל.

ומכאן נלמד שהברכה שמברך אדם את בניו לפני פטירתו, היא הברכה החשובה ביותר והמשובחת. כאשר נפרד מן העולם ראוי שיברך את בניו ואת יוצאי חלציו, כמובן אם הוא בהכרה, אם לא אז לפני כן, כשאדם רואה שמתקרבים ימיו ראוי הוא לברך את צאצאיו בברכת קודש, כי אז דעתו נכונה ומזוככת מכל מחשבות רעות ובזמן זה כשהוא משוחרר מכל נגיעות ואינטרסים ומכל מיני מחשבות בלתי רצויות, ראוי שיחול עליו שפע מן השמים ויועילו הברכות. וכן מצינו כיוצא בזה, שבירך משה רבינו ע"ה, רועה ישראל, רבן של כל ישראל, את צאן מרעיתו לפני מותו שנאמר: "וְזאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ משֶׁה וכו'" (דברים לג, א). מכאן אנחנו למדים שראוי לכל אדם שיצווה, יאמר, יברך, את בניו לפני פטירתו, כי יש כח מיוחד בברכה בטרם אדם מסתלק מן העולם, כי הוא מזוכך, הוא נקי, נטול נגיעות, הוא רוצה את הטוב האמיתי שיהיה לבניו אחריו.

"וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (מז, כח)

אומר הנצי"ב מוו'לוז'ין בפירושו "העמק דבר": "ומיעקב אבינו סימן לבניו" – מעשה אבות סימן לבנים – "שעיקר חיותם ורוב השנים בגלות" - עם ישראל עד ביאת המשיח, רוב ימיו, רוב שנותיו, הם חיים בגלות, כמו יעקב אבינו. יעקב אבינו בנה את עם ישראל בגלות ארם, חייו האחרונים והטובים שבהם היו בגלות, אע"פ שהובטח לו ארץ הקודש, ארץ נחלת אבות, אעפ"כ הוא לא היה בה הרבה זמן, הוא ברח והיה בגלות, הוא בנה את ביתו בגלות, הוא סיים את חייו בגלות, וכמובן סוף טוב הכל טוב והוא הובא לקבורה במערת המכפלה. נאמר "וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" – החיים הכי טובים של יעקב, חיי השלווה שלו היו דווקא בארץ במצרים. (מוזר, אבל ככה זה).

שואל הנצי"ב: ולמה עיקר חיותנו, עם ישראל, עד ביאת גואל צדק זה יהיה בגלות? למה רוב בניינו של העם היהודי מפוזר בגלות, בכל קצוות תבל? מדוע? ועונה טעם נפלא: "הקב"ה כבר גילה לאברהם אבינו: "וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאד מְאד..וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (יז, ב-ד) – אני ארבה אותך בריבוי טבעי, ומיד בפסוק הבא כתוב: "וְהִפְרֵתִי אתְךָ בִּמְאד מְאד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (יז, ו)" – שואל הנצי"ב: "כבר כתוב בפסוק הקודם "וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאד מְאד", אם כן מדוע הוא חוזר ואומר "וְהִפְרֵתִי אתְךָ בִּמְאד מְאד"? אם הכוונה לריבוי הטבעי, אז זה כבר נאמר בפסוק הקודם!!! אז מה זה "וְהִפְרֵתִי אתְךָ בִּמְאד מְאד" שוב?" (תקשיבו טוב: זהו סוד קיומו של העם היהודי) ועונה: מה שכתוב "וְהִפְרֵתִי אתְךָ בִּמְאד מְאד" אין הכוונה לריבוי הטבעי, זה כבר כתוב בפסוק הקודם, אלא לצורך ענין חדש אמר "וְהִפְרֵתִי אתְךָ", כדי שיהיה פרה ורבה בכל חלקי העולם, גם במונטריאול, וגם בלוס אנג'לס וגם בהונג קונג, וגם בקפטון, אין עם מפוזר ומפורד כמונו. [ובמאמר מוסגר: לצערנו, הפרטנרים שלנו (בני ישמעאל) מתחילים להיות מפוזרים ומפורדים כמונו, כדי לרדוף אותנו, להגביר את האנטישמיות בכל העולם, זה לא היה כך, כי אנחנו העם המפוזר והמפורד בכל העמים והם כיום, בגלל שגם הם מפוזרים, הם רודפים אחרינו בכל הגלויות – הם העלוקה שמוצצת את דמנו ומגבירה את השנאה נגדנו בכל אומות העולם, זה שייך לעקבתא דמשיחא]

וחזרה למה שדברנו: כל מה שנאמר "וְהִפְרֵתִי אתְךָ בִּמְאד מְאד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם", זה לא ריבוי טבעי, אלא שיהיה פרה ורבה בכל חלקי העולם בתפזורת, בין העמים – "וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם" באופן שיהיה בכוח זרע אברהם להשכיל את כל הגויים – אור לגויים. ולמה? שתהיה מלמד דעת לגויים, כמו שאומר הנביא ירמיה: "נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (א, ה) – עם ישראל עם סגולה יש לו תפקיד להאיר עיני הגויים באמונה כאברהם אבינו, במוסר, במידות, אעפ"י שהגויים לא קיבלו את התורה ויש להם רק 7 מצוות בני נח. ועוד, "וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" – "כמו שלמה המלך, (שמלכים מכל חכמי אומות העולם באו אליו ללמוד חכמה, ואיזה חכמה? "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" – כי גם הם מצווים להאמין בה' שקל אחד בראנו) "שיהיה בכוחם להשפיע על אומות העולם להשבית עבודת אלילים מתוכם" – עם ישראל תפקידו ללמד את הגויים שיש קל אחד, להכרית את עבודה זרה, ולכן הוא מפוזר. ולמה הוא סובל? זה מפני חטאינו ואלמלא זה היינו אור לגויים והם היו מאירים לנו פנים, אבל מאחר ואנחנו חטאנו, אז האור לגויים משולב גם עם שנאת ישראל. ומסיים הנצי"ב: "עם ישראל יש לו תפקיד כמו שיעקב אבינו בא למצרים שהיתה אז עיקר היישוב בעולם, מרכז התרבות העולמי ועל ידו נתגדל שמו יתברך כשראו השגחתו של יעקב" – יעקב אבינו מציאותו במצרים היתה לימוד למצרים ולכל אומות העולם שיש אלקים כפי שפרעה עצמו הוציא את זה מפיו – "וגם אחרי שעם ישראל שועבדו קשות הכל ראו את יד ה' במצרים משפיל גאים עדי ארץ מגביה שפלים עדי מרום" – מכות מצרים, עם ישראל חי, הם עם הנצח וה' משגיח עליהם ועושה למענם ניסים – זה התפקיד של עם ישראל.

"וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" – לא כתוב ויגר יעקב, או וישב יעקב בארץ מצרים אלא "וַיְחִי יַעֲקב", מדוע? כי הוא עשה חיים! אומר ה"חידושי הרי"ם" גאון פולין: "יעקב אבינו רומז על מידת האמת, כמו שנאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"". ועם הכל באה התורה הקדושה ואומרת "וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" לא קל לחיות בגלות מצרים, זו היתה גלות סוחפת לרעה, ועם הכל יעקב אבינו הצליח להפיק חיים, לחיות, אפילו בארץ מצרים שהיא ארץ התועבה, הוא נשאר יעקב אבינו וקידש שם שמים, בכוח מה? בכח של "וַיְחִי יַעֲקב" - בכח שהוא היה יעקב. אומר ה"חידושי הרי"ם": "עם מידת האמת אפשר לעבור את כל המיצרים, ולהישרד" – עם מידת האמת, אפשר לעבור את כל המצבים הקשים ולהשאר יהודי.

"וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם", מה כתוב בפסוק הקודם, סוף פרשת ויגש? "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן" – בגטו שבנה והמציא יעקב אבינו. (שונאי ישראל לא המציאו את הגטו...) "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאד" ומיד אח"כ כתוב "וַיְחִי יַעֲקב". מה ניתן ללמוד מזה? חז"ל דורשים סמיכויות, מסר חשוב. אומר ה"כלי יקר": "רמז בסמיכות זו כי יעקב אבינו לא מת!" אם כן, "בכדי חטנו אדם חי? בכדי ספדוהו? בכדי קברוהו?" - וכי חנטו אדם חי?! חונטים אנשים מתים! האם מספידים אנשים חיים?! האם קוברים אנשים חיים?! מתי הוא מת?! מתרצת הגמרא: מקרא אני דורש: "וְאַתָּה אַל-תִּירָא-עַבְדִּי יַעֲקב נְאֻם-ה' וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" (ירמיה ל, י). מה כתוב כאן? "כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת-זַרְעֲךָ" – מילא "וְאֶת-זַרְעֲךָ", הקב"ה ישיב את נידחנו מארבע כנפות הארץ, אבל מה זה "כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ" אותך? הרי יעקב כבר מת מזמן! אלא אומרת הגמרא: "מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" - "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"!

שואל ה"כלי יקר": מה הגמרא תירצה כאן? וכי אדם חי חונטים, או קוברים?! והרי הוא מת! ועונה: "כל מי שמניח בנים אחריו דומה כאילו אינו מת, כי ברא קרא דאבוה" – מי שמניח אחריו בנים, צאצאים, אינו מת, כי בן הוא ירך של אבא. הקב"ה סידר שבן ממשיך במקום שאבא פסק, יתרה מזו, הוא מזכה את אביו, (זה קונטרה אחת), הבן הוא ירך של האבא וחלק מן האב כלול בבן. אז אב מת, אבל הבן נמצא, הוי אומר, שהחלקים של האבא נמצאים פה בעולם, איפה? בבניו, בבנותיו, בנכדיו, בצאצאיו. ומכח זה: בן מזכה אביו. הוי אומר האבא כבר פסק מלחיות, הוא לא יכול להתקדם ולעשות מצוות וגם לא עבירות, אבל הבן ממשיך הלאה במסורת בית אבא, מסורת סבא, המצוות שהבן מקיים נזקפות לזכות האבא, הוי אומר שהאבא חי, כי הוא עושה עדיין מצוות, ומי עושה מצוות? הבן שלו, וזה נזקף לזכותו, ואומר ה"כלי יקר": "וע"י כך הבן מקשר את האב לעולם העשיה" - כי אדם שמת לא נמשך לעולם העשיה, אלא לעולם הגמול, הבן מקשר אותו לעולם העשייה, האב מתקדם. אז למה כתוב שהבן נקרא ירך של אבא? למה לא לב? כי ירך מלשון רגל, הולכת, האב ממשיך ללכת (- ולכן נקרא "ירך" ולא לב, ראש, או עיניים), להתקדם בחיים, למרות שהוא מת, הוא בכל זאת מתקדם באמצעות הבן. (לא כל אדם זוכה למות ולהשאר בחיים, בחינת יעקב לא מת, אלא רק אחד שמשאיר בנים אחריו שהם בעולם הזה חיים, שהרי אומר הכלי יקר, רשעים בחייהם נקראים מתים, כי הם עושים מעשים לא רצויים לבורא יתברך, אבל אם פרודוקטיביים שהם צדיקים והם הולכים בדרך אבות ויש נחת לבורא יתברך מהם, נחת לאביהם שבשמים אז האבא לא מת, אבל אם השאיר בחייו בן רשע, החשוב בחייו כמת, "וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר" (ישעיה לא, ג) - הבן אחרי פטירת האבא תפקידו לעזור לאבא למעלה, לשלוח לו חבילות אע"פ שהוא מת, אז הבן נקרא "עוֹזֵר" והאב אחרי פטירתו נקרא "עָזֻר" – נעזר, ואם הבן הוא רשע כי האב לא חינכו, אזי "וְכָשַׁל עוֹזֵר" – זה שאמור להיות עוזר כשל, "וְנָפַל עָזֻר" – אז העזור נפל, מת, כי אין לו בנים אחריו שימשיכו את מפעלו הטוב, ומה יש לו לאבי הבן?!) ממשיך ה"כלי יקר" ואומר: "ומקשרו לעולם העשיה, לעולם החיים" - דווקא יעקב אבינו שהיתה מיטתו שלימה, שהשאיר אחריו 12 בנים שכולם צדיקים, כולם הולכים בדרך אבות, ולפיכך אמרו יעקב אבינו לא מת, וזו סמיכות הפסוקים "וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאד. וַיְחִי יַעֲקב" כי ע"י "וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאד" עם ישראל שהיו לו הרבה צאצאים, שכולם הלכו בדרך אבות, בדרכו של יעקב, אז יעקב אבינו נשאר חי.

וראיה נפלאה לדברים, בעל הטורים: "וַיִּקְרָא יַעֲקב אֶל-בָּנָיו וַיּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (מט, א). לפני שהוא בירך אותם, הוא רצה לגלות להם את סוד הגאולה, ביאת המשיח, מביאים חז"ל, רש"י במקום: "ביקש לגלות להם את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה והתחיל לומר להם דברים אחרים" - כולם יודעים שהוא לא הצליח להגיד להם, כי הסתלקה ממנו השכינה, ומכיון שהסתלקה ממנו השכינה והוא הרגיש שהוא לא יכול לגלות להם, אמר יעקב לבניו: שמא יש בכם חטא? אולי אתם לא צדיקים מספיק? אולי לא עשיתם תשובה? ואם כן החטאים שלכם מונעים ממני לגלות לכם את הקץ, יש בכם חטא? אמרו לו הבנים: "אבא, דקדק בשמותינו ולא תמצא בהם אותיות ח' וט'" - מה פירוש? בשמות כל השבטים יש את כל האותיות חוץ מ-4, ובינהם האות ח' והאות ט'. ולכן השיבו לו בניו: אבא, אין בנו חטא והראיה: שבשמותינו אין את האות חי"ת וטי"ת. ענה להם יעקב: נו, אז למה הסתלקה ממני השכינה? כנראה שאין בשמותיכם את האותיות ק' וצ' שזה קץ! אין בכם חטא, אבל כנראה, גם אם אין בכם חטא, אינכם ראויים לדעת את הקץ, כי סתם זאת בורא עולם והראיה אין בכם חי"ת וטי"ת, אבל גם אין בכם קו"ף וצד"י באותיות שמותיכם.

מה אנחנו למדים מכאן? אין בהם חטא! בני יעקב, שבטי קה, הם כולם היו צדיקים, לא היה בהם חטא, אם כן מיטתו של יעקב אבינו הייתה שלימה. מה זה מיטתו שלימה? היו לה רגלים, 12 רגליים ואף רגל לא התקפלה, לא התעמקה, זה נקרא מיטתו שלימה! הוא הלך למנוחות והשאיר אחריו 12 בנים שהם 12 רגליים מזכי אבות, אז יעקב אבינו לא מת כי כל חלקיו חיים הם. מכאן למדים חז"ל, אומר ה"כלי יקר": עמלנו, הם הבנים, אנשים משקיעים בחיים בכל מיני שטויות, את מרצם, את הונם, את בריאותם והם לא יודעים שהכל לא יתן להם מאומה בעבור שנות חייהם, אבל עיקר העמל, זה הבנים! אם אדם משאיר אחריו בנים טובים, הוא לא מת, הבנים גואלים את האבא בעולם האמת, וזה הסוד של "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" – לזכות את אבא, וזה הסוד של לימוד משניות, וזה הסוד של מעשי צדקה המרובים שהבנים אוספים אחרי פטירת האבא - הכל כדי להחיות אותו. אשרי אדם שזוכה לבנים עם מודעות כזו.

אומר בעל "באר משה" הצדיק מאוסטרוב זיע"א: "יעקב אבינו לא מת על שלושה אישים נאמר שהם לא מתו" – 3 אבות האומה: "יעקב אבינו לא מת (תענית ה) משה רבנו לא מת (סוטה ) ודוד המלך לא מת" - (כולם יודעים דוד מלך ישראל חי וקיים (רה"ש כה). האמת של יעקב לא מתה, אע"פ שבמילה אמת יש גם מ"ם ות"ם, אבל יש שם את האות א', הא' עם "אָנכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", אז במקום מת יש אמת והאמת היא נצחית שנאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" (ולא מת ליעקב..) משה רבינו לא מת – תורת הנצח: ה' אמת, משה אמת ותו-ר-תו אמת! תורה שקיימת במצור ובמצוק, תורה קדושה שלא השלכנו מעלינו, ודוד מלך ישראל חי וקיים - מלכות ישראל, נצח ישראל, מלך המשיח חי! אבל אני מוסיף כאן עוד פרט: דוד המלך נתן לעם ישראל את סדר התפילה: תהילים! במצור ובמצוק מוציא היהודי מן הכיס את ספר התהילים והוא אומר לנו פרקי תהילים, את זאת הנחיל לנו דוד המלך, ועם ישראל אשר עתיד לבלות חלק גדול מההיסטוריה שלו בגלות, התהילים – התפילות, הבכיות והדמעות של עם ישראל לא מתו. ובכן, אמת ליעקב – נצחית, תורת משה – נצחית, התהילים של דוד המלך – נצחי. ומכוח זה, עם שדבוק באמת ליעקב ובתורת משה ואומר תהילים, עם כזה דבוק בחיים, הוא לא מת, הוא עם הנצח.

אומר הרבי מרוז'רוב: כל ה-3 שלא מתו: דוד, משה ויעקב הם בגימטריה 541 וזהו בדיוק הגימטריה של 'ישראל' (=541)!!! שהם לא מתו, ועם ישראל הדבוק בדרכם לא מת!

והרי זה נפלאות תמים דעים!!!

ולברכות:

הרבה לקחים יש לנו מהברכות. הנה, קודם בירך יעקב אבינו את יוסף, הוא המשביר, אח"כ הוא בירך את בניו מנשה ואפרים ואח"כ את כל בניו, שבטי ישראל.

נתחיל בברכה של יוסף, אומרת התורה הקדושה: "וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף וַיּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרעֶה אתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" – שואלים חז"ל, כולם (רשב"ם, השל"ה, הרמב"ם): "וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף"?! הרי הוא לא בירך כאן את יוסף, אלא את בניו שנאמר "הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים", אז למה כתוב כאן שהוא בירך כאן את יוסף?! וזהו היסוד הגדול של פרשת השבוע. אומר הרשב"ם: (רבינו שמואל בן מאיר, נכדו הגדול של רש"י, אח של רבנו תם שהראשונים אומרים שאליהו הנביא היה רגיל בבית מדרשו, שרוח הקודש לא עזבה אותו) הברכה הגדולה ביותר שניתן לברך את יוסף הוא: שיהיה לו בנים טובים! הברכה הגדולה ביותר שניתן לברך הורים: זה נחת מהילדים! לא כסף ולא זהב למרות שגם זה צריך בשביל לחתן אותם, רק נחת נחת, ונחת. אומר הרשב"ם והשל"ה הקדוש: ברכת הבנים היא ברכת האב. אז אם הוא מברך את בניו "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" זו השמחה הכי גדולה להורים. [במאמר מוסגר: תמיד אומרים נחת יהודי, למה תמיד אומרים זאת? וכי יש נחת אחר חוץ מזה? כשאומרים נחת, ודאי מתכוונים לנחת יהודי! בשביל מה צריך להדגיש אידיש נחת?! אומרים על זה: כדי להדגיש אידיש נחת, ולא נחת עשוים! מה, לעשו גם היה נחת?! כן! כתוב בתורה שהיה לו בן בשם רעואל ולרעואל היה בן שנקרא נחת ובאלופים של עשו כתוב: אלוף נחת. אז בא עם ישראל ואומר: שיהיה לך נחת, אבל לא נחת של עשו שהוא היה שולף חרב והיה מומחה בדו קרב, אלא נחת יהודי, ויש שמוסיפים שמשאת נפשו של יהודי לגדל בנים שיהיו אלופים בתורה ולא אלופי שחמט, או באגרוף ולא באתלטיקה, או כל אלוף בכל תחום אחר, נחת יהודי שהבן הולך לבית הכנסת ואומר: ברכו את ה' המבורך!!!

מביא בעל "חכמה ודעת": "וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף", לא בירכו בחוכמה ולא בעושר, אלא בירכו בבנים טובים שנאמר: "יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים", כדי ש"וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי" וזוהי התכלית שיהודי צריך לדעת מהו היעד והתכלית כשהוא מגדל ילדים, ומהי ברכת הבנים טובים הנלמדת מפרשת השבוע? מה זה בנים טובים? מה זה נחת? והתשובה: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק", מה פירוש הדברים? מה טמון בפסוק זה? והנה לקט פירושים מקדמונינו:

אומר ה"כלי יקר": "שיקרא להם כל מה שמורה עליו שמי ושם אבותי" – שיקרא להם כל מה שטמון בשמי, יעקב ושם אבותי, שהמשמעות של שמות האבות – אברהם, יצחק, וישראל – יקרא בהם - זה נחת ופשר הדבר: שם הדבר יורה כי שרית עם אלקים ואנשים ויכלת להם! יעקב אבינו בירך: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" – ישראל – "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (לט, כט) – שתוכל להיאבק אפילו עם אלהים, מלאכים, עם השטן שלא יוכל להכריע אותך, עם כל אדם שמבקש להעביר אותך על הדת שנאמר: "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" (שמואל ב כג, ג). ומה זה שם יעקב? "וְיָדוֹ אחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" זה השם יעקב, ומהי המשמעות? ועל דרך הפשט: אל תתן לעשו להשתולל, תחזיק אותו ברגליים – "בַּעֲקֵב". אבל יש כאן משמעות עמוקה יותר, ממשיך ואומר ה"כלי יקר": "וְיָדוֹ אחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" – זה מה שעשו דורך ברגליו. עשו דרכו לרמוס את כל הערכים היהודיים, עשו בז להם, עשו מזלזל בהם, לכל היקר והקדוש לנו: חמץ בפסח, חזיר, ספר היוחסין של עם ישראל, מנהגי ישראל, הכל הוא בז להם, במה שעשו דורס בעקביו, שם נמצאת היד של יעקב! הוא מרים את היקר והקדוש שעשו רומס, הוא מרים את זה מתחת לרגליו של עשו, מתחת ל"עֲקֵב" (מה זה עקב? כרוצים לדרוך על משהו חזק, דורכים בעקב, כי יש שליטה עליו) ויעקב מרימם, ומגגפם ומחבקם ונושק להם ומבקש מהם סליחה. אתם יודעים מה ההבדל בין יעקב לעשו? עשו רומס על כל יקר וקדוש, על רוח ישראל סבא, על מורשת יעקב ויעקב "וְיָדוֹ אחֶזֶת בַּעֲקֵב" – איפה הידיים שלו נמצאות? במסרק?! בתסרוקת?! לא! ידו נמצאת למטה, הוא מתכופף להרים את כל הערכים המקודשים שעשו רומס אותם. מה שבזוי בעיני עשו, בעיני יעקב הוא יקר. מה שיקר בעיני עשו בעיני יעקב הוא מוקצה! וה"חזון איש" מוסיף: מה שהוא אוהב אנחנו מתעבים, מה שהוא שונא אנחנו אוהבים!

ומה מורה שם אברהם? אברהם – "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" אומר הנצי"ב: התפקיד שלנו זה מגדל אור לעמים שכל אדם בעולם יאמר: מה נאים מעשיו של בן ישראל – קידוש ה' וע"י כך להכרית את העבודה זרה שבעולם, להחדיר אמונה כפי שאברהם אבינו החדיר של "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, נקיון כפיים, לא לגנוב מהגוי, לא לרמאות את הגוי (נסיונות שיש ליהודים בחו"ל) כדי שהגוי יגיד: יש אלקים בשמים. ושם אברהם מורה גם על עוד דבר, מה זה שם אברהם? אברהם גימטריא רמ"ח, לפני שמל את עצמו נקרא אברם גימטריא רמ"ג, כשהוא מל את עצמו, הוא שלט על כל רמ"ח אבריו, יעקב אבינו מאחל לבניו אחריו: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" – תשתדלו לשמור, לשלוט על רמ"ח אברים, שיהיו כל האיברים מסורים בידך, שליטה על העיניים, שליטה על האוזניים, שליטה על הפה כשצריך, שליטה על היד או על הרגל (לא להרים יד או רגל על חבר).

ומה זה ושם יצחק? ה"כלי יקר" אומר: יצחק יורה כתרגומו וחדי – שמחה! יצחק הוא מידת הגבורה – פחד יצחק ומצד שני שמחה, שתמיד השמחה תהיה במעונם של בני ישראל, שמחה בכל המשמעויות, אין שמחה כהתרת הספקות: שמחת התורה, שמחת הבית והילדים, כל השמחות ששייכים בעולם.

"אור החיים" הקדוש מבאר קצת אחרת: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי" - "וְיִקָּרֵא" מלשון יקר וכבוד, שע"י ילדי ישראל יגיע ייקר, כבוד ל"שְׁמִי" – לי יעקב ול"וְשֵׁם אֲבתַי" – אברהם ויצחק. מה פירוש? שהאבות שלנו לא יתביישו בנו, כמו שאומר שלמה המלך במשלי: "גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק" (משלי כג, כד) – אבא שצדיק שמח בעולם הזה ובעולם הבא שיש לו בן צדיק, הוא שמח, יש לו כבוד, או כפי שאומר שלמה: עטרת זקנים, עטרת בני בנים.

ואומר ה"כלי יקר": "ואיך יגיע ייקר וכבוד לשם האבות? באמצעות הכנתן ההגונה ודרכם הישרה – חינוך ילדים", לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים, כדי שעי"ז יהיה לך כבוד מהם. ועוד דבר אומר "אור החיים": מה זה הברכות של יעקב? וזה צריך להיות התמרור של כל הורה בבואם לגדל ילדים, כי יהיה להם כמו שהקב"ה סולח בשם אברהם, יצחק ויעקב, הוא שם את שמו עליהם, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב, כך הקב"ה יזכיר את שמך, כמו שהוא מזכיר את שמות האבות. כי יהיה להם חיבוב הזכרת שמם שבשמים יזכירו את שמם באותו חיבוב, כמו שמזכירים את אברהם יצחק ויעקב, וזה נאמר: "הֲבֵן- יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" (ירמיה לא, יט) אפרים, זוהי הברכה שבירך יעקב את יוסף שהבנים שלך יהיו חביבים כי שמו של אפרים נתייקר בעיני ה' ומזכירו בחשק ובחיבה.

אומר בעל "חוכמה ודעת": (אלו מסרים חשובים, לפי טעמי:) "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק" – שיהיו ראויים להקרא שהם מזרע אברהם, יצחק ויעקב, שלא יביישו את האבות הקדושים. אתם נקראים בני ישראל? אתם נקראים יהודים? אתם נושאים על עצמכם את השם "בני ישראל", בני אברהם יצחק ויעקב? שלא תביישו את הפירמה שאתם נושאים על עצמכם, שלא תביישו את האבות שעל שמם אתם קרויים. אתם יהודים! כי אם אתה תקרא אברהם ואתה תחיה אורח חיים כמו ישמעאל, (לפני שעשה תשובה) או תקרא יצחק ותהיה כמו עשו ולא כמו יעקב, אתה מבייש את השם שאתה נושא על עצמך, רבש"ע - "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי" שיהיה כבוד לאבות הקדושים, היינו, שהשם שאתם נושאים על עצמכם לא תשאו אותו לשוא, אם "לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" אז אל תישא גם את שם האבות לשוא, כי כל שם אומר קדושה, יהדות, רוח ישראל סבא.

ממשיך וכותב בעל "חוכמה ודעת": יש כאלה המתפארים בייחוס שלהם - הוא נכד של של ר' אלימלך מליז'נסק, הוא נכד של הגאון מוילנא - כל אחד מתפאר בהיותו נכד, צאצא של גדולים וצדיקים. יעקב אבינו מלמד אותנו בפרשת השבוע שייחוס טוב זה לא שאתה מתפאר שאתה צאצא של ההוא בדרך שאתה הולך לבלומפילד בשבת, לא! יעקב אבינו מלמד אותנו שייחוס טוב הוא רק אם האבות אינם מתביישים ששמם נקרא על הבנים. ייחוס טוב זה נקרא שגם האבות מתפארים בך, שאתה לא נושא את שמם לשוא – זה דברים עמוקים. ואל יאמר אדם: מה איכפת לי, אבא שלי נתן לי את השם אברהם... מה איכפת לי... לא! אתה מבייש את השם אברהם!!! וזהו שביקש יעקב אבינו שיהיו ראויים מנשה ואפרים לשאת את השם המכובד שהם נכדים של יעקב, שהם נינים של יצחק, שהם בני נינים של אברהם!

ועוד, "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" - כל אחד מהאבות יש בו משהו מיוחד, "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" - שיהיה ניכר בהם תכונות האבות הקדושים, ז"א, אתה אברהם?! – ניכר בך החסד של אברהם?! אתה גומל חסדים או שאתה קמצן ורשע ואוטם את ביתך בפני כל איש נדכה וקשיי יום?! מסירות נפש של יצחק יש בך? אמת של יעקב יש בך, או שאתה שקרן, נוכל, כזבן, רמאי, כמו לבן?! (לך למשרד הפנים, שנה את השם מיעקב ללבן...) אתה יעקב?! יש בך הגות לתורה ולאמת כמו שהיה ליעקב?!

אנו נקראים בני ישראל, יהודים, היהודי על שם מי הוא נקרא? על שם יהודה. מה זה יהודה? חשבנו פעם שכולנו נקראים יהודים?! אומר "רבנו בחיי": מה זה יהודה? יו"ד, ק"י, וא"ו, ה"א – שם הוי"ה במלואו נמצא בשם יהודה ועל שמו אנחנו נקראים יהודים, ואות דל"ת באמצע יש לכך הרבה פירושים: אחד אומר דל"ת על שם ש.ד.י, רבינו בחיי אומר עוד דברים. שמתם לב שהשם יהודי הוא קדוש, שם ה' נקרא עליך – שם הוי"ה!!! נו, אז איך אתה מבייש את שם הוי"ה? אתה יהודי?! אתה בא לחוץ לארץ אתה אומר שאתה יהודי ולא צרפתי. האם אתה באמת יהודי? האם יש לך שייכות ליו"ד, ק"י, וא"ו, ק"י, לשם יהודה?!

מוסיף בעל "החוכמה ודעת" בדרך רמז: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק" – שעם ישראל יקראו בשמות המקוריים ולא כמו אלו המתביישים בשמות המקודשים. שעם ישראל ימשיך לקרוא: אברהם, יצחק ויעקב, ראובן, שמעון, לוי ויהודה, דוד, שלמה, משה ואהרן, ושמואל, ולא כמו אלו בעיקבתא דמשיחא המתביישים בשמות המקודשים, שמות אבותינו וקוראים לבניהם שמות חדשים, הם אומרים שהשמות האלו הם שמות גלותיים, אז הם מחפשים שמות חדשים, רח"ל, אתה מתבייש בשם אברהם, או יוסף? בוא איתי לביה"ס, כמה אברמ'לה יש בכיתה?! אין! כמה משה'לה יש? אין! רבש"ע, למי השארתם את השמות האלו? לחרדים?! השארתם לבני ישמעאל?! אצלם זה כך: אבו מוסא (משה), איברהים (אברהם), דאוד.., סלימן, יוסוף כל החמסנקים, כל הפתח, כל אנשי הג'יהאד המוסלמי, כל אנשי החיזבבאלה, רבש"ע, למי השארתם את השמות האלה? אתה מביישים בשמות של אברהם, יצחק ויעקב? אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה. (יש לר' חיים פלאג'י פרק שלם שהוא כותב על כך) ואני מוסיף: איך אפשר לעלות על קברי האבות במערת המכפלה, או על קבר רחל אימנו ולהתפלל על צרה ומצוקה, כאשר אנו באים לשם עם ילדים שהשמות שלהם חדשים, איך אפשר לבקש מהאבות כשאנחנו באים עם שמות חדשים ומביישים אותם? זה קיטרוג אומר רב חיים פלאג'י (הוא הרב הגדול של איזמיר לפני 250 שנה).

ומוסיף בעל "החוכמה ודעת": וזאת מלבד שכל השמות שנתנו על שם אברהם יצחק ויעקב, הם פעלו כבר טוב בעולם, אז אם יש איזה מחלה למישהו, אפשר לבוא לצדיק ולבקש ממנו: תתפלל על אברהם בן יוסף, אבל כשבאים עם שמות חדשים שהשמות האלה במהותם לא פועלים טוב, וצדיקים יודעים זאת בצירופי השמות, אז הצדיק אומר לשנות את השם, החיד"א כותב: לא להמציא שמות, רק לתת את השמות של אבותינו הקדושים שפעלו טוב בעולם, אז יש סיכוי שגם אתה תפעל טוב, שהילדים יפעלו טוב.

"הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" אומר רש"י: "הַמַּלְאָךְ" – המלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כי אני מברך שהמלאכים שבאים לשמור עלי, ישמרו גם על הבנים שלכם, עד עולם. מביא אחד מגדולי החסידות בספרו "ארון עדות", ר' שרגא יאיר, נין ונכד ליהודי הקדוש מפשיסחא, הוא כתב תמיד רמזים בגימטריא, אז הוא כותב כך: "הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אתִי מִכָּל-רָע" – מיהם המלאכים השומרים על עם ישראל שאנחנו אומרים בקריאת שמע? מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל והם גם ארבעת המלאכים נושאי המרכבה למעלה. הם ירדו להר סיני בראש. אומר יעקב אבינו שארבעת המלאכים האלה ישמרו עליכם: "הַגּאֵל אתִי מִכָּל-רָע" – ר"ת – ג-גבריאל, א-אוריאל, מ-מיכאל, ר-רפאל,

ומוסיף בעל "אהרן עדות" גם "הַמַּלְאָךְ הַגּאֵל אתִי מִכָּל-רָע" – כל הפסוק ללא וא"ו: "הַגּאֵל" ללא וא"ו, "אתִי" ללא וא"ו, בגימטריא גבריאל, מיכאל, אוריאל ורפאל, את זה מבקש יעקב אבינו, (איך אימא אומרת שהבן יוצא מהבית?! שהמלאכים ילוו אותך... זו ברכת יעקב!)

"וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי" שואלים המפרשים, האר"י הקדוש: בפס' זה יעקב אבינו מקדים את שמו לפני אברהם ויצחק, מדוע? היה צריך להגיד: ויקרא בהם שם אברהם, יצחק ושמי, מה פתאום הקדים את שמו? אומר האר"י הקדוש: "השם ישראל כולל את כל האבות והאימהות", אומר הזוהר הקדוש: יעקב כללא דאבוה, כל האבות נמצאים בתפארת של האבות, והיכן זה כלול? בשם ישראל: יו"ד – יעקב, יצחק, שי"ן – שרה, רבקה, ורחל, אל"ף- אברהם למ"ד – לאה, ז"א אם אתה ישראל יש לך בשם זה את זכות האבות והאימהות. ועל זה אמר "שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי", כי בשמי נכללים כל שמות האבות.

ועוד, על פי הזוהר הקדוש: יעקב אבינו הוא עמוד התורה, יצחק אבינו הוא עמוד העבודה, אברהם אבינו הוא עמוד החסד – גמילות חסדים, התנא באבות אומר: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" (אבות א, ב). שמתם לב מה כתוב במשנה? התורה בראשונה, אח"כ עבודה ואח"כ גמילות חסדים, מביא הרבי מרוז'רוב ועוד מפרשים שלכן יעקב אבינו אמר: "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי" בתחילה, כדי שתשדלו יהודים לחנך את הבנים לפי סדר, להשקיע בילדים את שמי - אמת ליעקב שהוא יושב אוהלים, תורה!! לשלוח את הילדים לישיבות ואחרי שיש תורה - "וְשֵׁם אֲבתַי" – אח"כ עבודה (בחינת יצחק) וגמילות חסדים (בחינת אברהם). מתורה אפשר להגיע לעבודה ולגמילות חסדים, אבל מחסד וגמילות חסדים, אי אפשר להיות בן תורה.

"וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" עכשיו הוא מברך אותם שכל אב בישראל יברך את בניו שיהיו כמנשה ואפרים. ולמה אפרים לפני מנשה, הרי מנשה היה מבוגר יותר? בא ללמדנו שראוי להקדים כבוד התורה לפני גדולת ההנהגה. גדול בתורה כבודו גדול יותר מאשר מנהיג בישראל, כמו ראש ממשלה. (גם אם הוא מהליכוד...) הכבוד שעם ישראל רוחש, הוא לתורה, התורה היא בכותל המזרח, שואלים: אבל כתוב הרי: זבולון לפני יששכר גם בברכות?! ויששכר יותר גדול מזבולון, זבולון היה הקמח! אומרים הספרים: תמיד הקדים זבולון ליששכר, מדוע?

אצל אפרים הקדים אפרים למנשה, כי מנשה היה איש ההנהגה על בית יוסף ואפרים בן תורה ולכן אפרים קודם, אבל אצל זבולון שהקדימו לפני יששכר, לפי שזבולון היה הגורם לתורה של יששכר, המחזיקים בה, "אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה", מה שאין כן מנשה ואפרים. זבולון תמיד נמצא בתורה קודם יששכר, כי בזכותו יששכר לומד, אבל מנשה ואפרים זה לא היה יחס של מחזיק תורה, אלא זה שתי הנהגות שונות - תורה והנהגת המדינה ולכן הם בורכו: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".

שואלים המפרשים: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה", זו הברכה שאנחנו מברכים את הילדים שלנו ולמה דווקא באפרים ובמנשה?! למה לא ישימך אלקים כלוי וכיהודה?! למה לא ישימך אלקים כאברהם יצחק ויעקב? למה דווקא אפרים ומנשה שהיו הנכדים של יעקב? אגב ללוי היה גרשון, קהת, ומררי, פרץ וזרח.. מה פתאום מנשה ואפרים? וגם כשאנחנו מברכים את הבנות אנחנו אומרים: ישימך אלקים כשרה, רבקה, רחל ולאה, מביא בעל "אוזנים לתורה" קטע אקטואלי: כשראה יעקב אבינו את כל הגלויות עד קץ הימים, ראה את ישראל מפוזרים בד' כנפות הארץ רדופים ונעשקים, ראה את כל הגזירות שגוזרים עליהם בגלויות, ראה שרבים חללים הפילה הגלות בישראל, חללי הגוף – קידוש ה', חללי נשמה שמתו במיתת נשיקה, תרתי משמע. (מה זה מיתת נשיקה? שהגוף קיים ומתבוללים בעמים, התנשקו עם העמים... - מיתת נשיקה, שמעתם ביטוי יפה?) אשר הגויים האירו פנים והזמינו את היהודים להיות לעם אחד איתם, היהודים התפתו, כמו האמנציפציה. (מה היתה בשורת האמנציפציה? באו לאוקספורד, בואו לאונבריסטת ברלין... והיהודים שעד אותו זמן חיו במספרים מדוייקים שהם הקציבו ליהודים לאוניברסיטאות, שמעו את האמנציפציה, אז הם עזבו את הגטו היהודי והלכו לאוניברסטאות ושם הם התקלקלו, מה הרג את עם ישראל יותר מכל? לא המקל של הגוי, אלא החיוך של הגוי! באותם מקומות שחייכו אלינו, שם הרגו אותנו! איך אומרים: דבר אלי בפרחים... מסוכן מאוד) – ממשיך ואומר בעל "אוזנים לתורה": כמו האמנציפציה אשר הפילה חללים יותר מהפוגרומים ואין לך עם שאין דם יהודי נשפך על ידו ושאין דם יהודי זורם בעורקיו (– התבוללות) – ויעקב אבינו הקדים להתפלל על "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" ואח"כ "מִיַּד עֵשָׂו" (בראשית לב, יב), אומרים חז"ל: הוא ביקש מהקב"ה "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי" – מיד הגוי שאומר: בא אחי, בא איתי ואח"כ "מִיַּד עֵשָׂו" המרים עלי את החרב. קודם מיד אחי, עשו שהוא אחי יותר מסוכן מאשר עשו שהחרב בידו. אם כן, מדוע כתוב "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה"? כי יעקב ראה את אפרים ומנשה בני המשנה למלך מצרים, שגדלו בגלות, ולא סתם בגלות, אלא בתועבות מצרים, אשר כל היכלי המדע והיכלי השן פתוחים לרווחה לפניהם, כל האוניברסיטאות, וכל המשרות בממשלה פנויות בעדם וכל נסיכי מצרים שמו עליהם עיניהם לקחתם לחתנים לבנותיהם (– התבוללות) ולמרות כל הפיתויים, הם באים יום יום ללמוד תורה אצל זקנם יעקב המתגורר בגטו היהודי ואינם מתנגדים להרב וכשנגזרה עבודת פרך על אחיהם בני ישראל, הם לא הלכו אל מצרים ואמרו: אנחנו בני אפרים ומנשה שאבינו, המשנה למלך הציל את כלכלת הארץ מרעב והעשיר את קופת המדינה ומשום כך מגיע לנו פריבילגיות, הם לא ניצלו את הפריבילגיות שהיו להם, אלא הם היטו שכמם לסבול יחד עם אחיהם, הם הצטרפו לסבל היהודי במצרים לקיים את הגזירה של "יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ", אם כן, אומר יעקב אבינו, אם כך הואיל ועם ישראל נועד לגלות, אני מברך את עם ישראל שרובו ככולו יגדל בפולין ברוסיה, בקנדה ובצרפת ובכל תפוצות ישראל - "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" כי גם הם גדלו בגלות והם לא התיפייפו בעיני הגוי, הם לא ביקשו פרוטרקציות, אלא הם באו לקבוע עיתים לתורה ובאיזה ארץ?! במצרים – תועבה! ולכן "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" הלואי שיקחו בני ישראל למופת את בני יוסף אשר נולדו במצרים והיו כשואי, אצילי ארץ ומסרו נפשם למען עמם ולתורת אבותיהם. ומסיים בעל "אוזנים לתורה": "ולו נתקיימה ברכת כל אב את בניו כאשר מברכם "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" ברכת הגלויות – אז אולי לא היו בני ישראל מתבוללים בין אומות ולא היו אומרים ככל הגויים בית ישראל..." מה התשובה? יהודים הפסיקו לעשות קידוש בשבת! יהודים הפסיקו לברך את ילדיהם "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה", אז יש התבוללות!!!

ועוד על הברכות:

"רבנו בחיי" (תלמידו של הרשב"א, ספרו "רבנו בחיי" על התורה) כותב כך: ואם תסתכל בפרשת הברכות ליהודה (שעל שמו אנחנו נקראים יהודים וזה אותיות הוי"ה – שם ה', מלך ישראל, המוביל את מלחמות ישראל) נמצאים שם 5 פסוקים, תמצא שם את כל אותיות הא' ב' חוץ מאחת, (תספור), והיא האות "ז", והטעם אומר "רבינו בחיי": לפי שמלכות ישראל הבאה משבט יהודה אין עיקר נצחונם בכלי זין (אין אות "ז") כי לא בחרבם ירשו ארץ ואינה נוהגת מנהג הטבע (- מלחמות ישראל לא היו טבעיות לא בהצלחתם ולא בכשלונם (עיין מלחמת יום הכיפורים)) מלחמות ישראל לא היו על דרך הטבע, הם לא היו בכח היד, או בכח הנשק. כשעם ישראל ניצח הוא ניצח אפילו עם דוידקה, או עם חביות אבנים שגלגלו מהדר הכרמל אל העיר התחתית בחיפה. עם ישראל מנצח לפי הזכות והעונש בכח עליון יתברך שמו, יש לו זכויות, אז הוא מפיל את חומות יריחו בשופרות, הוא מנצח את מלחמות יהושע בן נון בלי אף פצוע (חוץ ממלחמת העי הקלה ביותר, שהיה בה חטא, ושם נהרגו)

אומר "רבינו בחיי": מדוע כל הא' ב' נמצאים בברכת שבט יהודה ואין שם את האות "ז"? ללמדך, שיהודה המוביל את מלחמות ישראל לא ניצח בכלי זין!!! זה לא הכוח שלנו, כי "הַקּל קוֹל יַעֲקב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב)! אוי לנו אם אנחנו נאחז בכוח של עשו. ממשיך ואומר "רבנו בחיי": "ומזה תמצא בשמו של יהודה את השם המיוחד יוד, קי, וא"ו, קי, והוא השבט שמוביל את מלחמות ישראל, וכל שם הוי"ה נמצא בו. בכל השבטים זה אות אחת מהשמות הקדושים, יהודה כל האותיות בשלימות, כי כשישראל עושים רצונו של מקום, ישראל עושה חיל – "כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" ומלכותם מתגברת ומצלחת ושם הוי"ה עימהם! אוי לנו אם אנחנו צריכים את ה-F15, או (אז זה אי גדול), אין עם ישראל זקוק, אמנם ה"חזון איש" אמר לבן גוריון בשעתו: ודאי שהיום אנחנו צריכים גם כלי נשק, כי אין לנו את הזכיות שהיו לעם ישראל בכיבוש הארץ, צריך כלי נשק טובים, אבל לדעת שבסופו של דבר, הצנחן היהודי, חייל גולני וגבעתי, וכל החיילים שבאים להגן על ארץ ישראל בחירוף נפש, הזכות שלהם שבעורפם מהדהד: "הַקּל קוֹל יַעֲקב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" – הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, לימוד תורה וזה הכוח, אומר "רבנו בחיי" אם כן, כשישראל עושים רצונו של מקום, ישראל עושה חיל ומלכותם מתגברת ומצלחת והשם המיוחד עימהם (יהודה), ולכך נחסרה אות ז' מברכת יהודה! ומה שנתווספה בשם "יהודה" האות ד' היא, מפני שהשמש נבראה ביום ד', ומלכות יהודה נמשלה לשמש שנאמר: "וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהילים פט, לז), ועוד טעם, למה נחסרה האות "ז" בברכת יהודה? ועונה: לפי שיהודה עצמו הוא שביעי לאבות: אברהם, יצחק, יעקב, ראובן, שמעון, לוי, יהודה – הוא שביעי ללידה. אברהם הוא כנגד יום הראשון: "וַיּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי-אוֹר וַיְהִי-אוֹר" (בראשית א, ג) ואם יהודה הוא השביעי לאבות, הוי אומר שיהודה הוא כנגד שבת, שהוא יום מנוחה וקדושה לחיי עולמים – שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא, ועל כן יהודה אין בו את האות "ז" כי כל השם והמהות שלו היא שביעי, ואין צריך כלי זין, כי צריך מנוחה, הוי אומר שהסוד של יהודה המוביל את מלחמות ישראל, היא זכות שבת קודש, מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, אם עם ישראל יהיה יהודי, ישמור ויזכור את יום השביעי, בעז"ה הוא לא צריך לכלי זין, הבעיות מתחילות כשיש חילול שבת, אז אין לנו את הזכות של יהודה, אבל אנחנו צריכים כלי נשק, והם לא עוזרים לנו... וכי ברצועת עזה עוזר לנו F15?! לא! אומר "רבנו בחיי": מה המהות של יהודה? הוא נקרא על שם "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה'" (בראשית כט, לה), ובמזמור שיר ליום השבת כתוב לה'" זה יום השבת, מה אומר יעקב בברכתו ליהודה: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" (בראשית מט, ח), מי שמודה לה', מי שהמהות שלו זה שבת קודש - "טוֹב לְהדוֹת", אז - "אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" - זכות השבת!

אומות העולם: "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד" (תהילים כ, ח-ט)

"אֵלֶּה בָרֶכֶב" – אומר דוד המלך בתהילים – "וְאֵלֶּה בַסּוּסִים" – בכוח – "וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר" – כי יו"ד, קי, וא"ו, קי נמצא בשם שלנו –יהודה – "הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ" – עם הרכב והסוסים – "וַאֲנַחְנוּ" – בשם ה' – "קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד".

כיוצא בכך מביא התשב"ץ: יש לנו שיר של פגעים: "ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן", מה זה שיר של פגעים? כאשר המכבים יצאו למלחמה נגד היונים, אומר התשב"ץ: הם אמרו "ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" 7 פעמים וניצחו!!! מזמור של פגעים – אין שם את האות "ז", נגד פגעים, אומרים את זה במוצאי שבת, למה אין שם את האות "ז"? כי כל האומרו בכוונה, אינו צריך לכלי זין, רק בהשתדלות.

"בעל הטורים" אומר דבר עצום על הברכות: יעקב אבינו מברך את כל בניו, אחרי הברכות של אפרים ומנשה: אם תיקח את האות הראשונה אחרי שם של כל שבט, (לדוגמא: על ראובן מתחילה הברכה כך: "רְאוּבֵן בְּכרִי אַתָּה" (בראשית מט, ג), אז הברכה מתחילה באות "ב", שמעון ולוי מתחיל באות "א", יהודה – "אַתָּה" – "א", בנימין - "זְאֵב יִטְרָף" – "ז"), אם תיקח את כל האות הראשונה של תחילת כל הברכות תקבל 365, כמנין שס"ה, לא שס"ה גידים, אלא כמנין ימות החמה, עכשיו תיקח את האות האחרונה של כל ברכה, (לדוגמא: סיום ברכת ראובן – "יְצוּעִי עָלָה" – "ה", שמעון ולוי – "וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" – "ל", יהודה – "וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב" – "ב", בנימין – "וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" – "ל") תקבל חשבון של שישים נ"ד הוי אומר, אם תאסוף את כל תחילת הברכות, תקבל שס"ה – כמנין ימות החמה, אם תאסוף את סוף כל הברכות תקבל שנ"ד – כמנין ימות הלבנה, ההפרש הוא 11 יום ולכן אחת לשנתיים, שלוש מעבּרים שנה - "שָׁמוֹר אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) שואל "בעל הטורים": מה זה בא לרמוז? סה"כ שכל הברכות לעם ישראל שהוא עם הנצח. וזהו שנאמר "כּה אָמַר ה' נתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה" – אם ימושו החוקים האלה מלפני נאום ה', גם זרע ישראל ישבתו מלהיות גוי לפני כל הימים, השמש והירח, הם לעולמי עד, מאירים ביום ומאירים בלילה (שס"ה ושנ"ד), לכך מבטיח לנו הנביא: כמו שהם לעד, עם ישראל, נצח ישראל חי לעד, האור תמיד יאיר אצלם, אומר ה"כלי יקר": גם בימים קשים, יש ימים שהלבנה נסתרת, יש חושך, אבל תמיד, היא לא נכחדה, היא תמיד עולה מחדש, וזה הגורל של עם ישראל, עד ביאת גואל צדק, ובפירוש הזה הסה"כ של כל הברכות זה השמש והירח, האירו, מאירים ויאירו לעם ישראל לנצח נצחים, עם ישראל חי לנצח נצחים – "נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"!!! לילה טוב.

ומכאן צריך כל יהודי לגדל בית ומשפחה לדעת את היעד, את התכלית בחינוך הילדים שהיא "וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבתַי" וזוהי הברכה של כל אב מברך את בניו בכל ליל שבת, או בחג, או בערב יום כיפורים.

יוסף חי הכי פחות מכולם הוא חי 110 שנים, לוי האריך ימים הוא חי 136 שנה,

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד - על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ''ל
נערך מסרטי הקלטה ע''י ר.רצון תליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן