וורט על פרשת ויחי

תוכן עניינים

--------

פרשת השבוע פרשת ויחי שהיא הפרשה האחרונה בספר הראשון מחמישה חומשי תורה, פרשה אחרונה בספר היצירה, הוא ספר בראשית. תחילתו של ספר בראשית ב"בְּרֵאשִׁית" שעל כך דרשו חז"ל נוטריקון:

"בְּרֵאשִׁית" - בשביל התורה שנקראת ראשית.

"בְּרֵאשִׁית" – בשביל ישראל שנקראו ראשית.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" – העולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה – זו תחילת הספר. סוף הספר זה פרשת השבוע - גלות.

עם ישראל ב-70 נפש יורדים לגלות הראשונה, היא גלות מצרים. כור ההיתוך הראשון שעל עם ישראל לעבור כדי לזקקו, כדי לזככו, כדי לטהרו ולהכשירו ליהודים הגדולים שלשמו הוא נברא – "מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו) – עם מקבלי התורה. בגלות מצרים הופך העם היהודי מגרעין של 70 נפש לעם גדול ורב.

"וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מז, כח) – "שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (17) כמנין "טוב" (17).

אומר ה"זוהר" הקדוש: "מודיענו הכתוב כי מכל קמ"ז (147) השנים שחי יעקב אבינו עלי אדמות, רק 17 שנה, בשנים האחרונות שלו, הוא חי במנוחה, בשקט ובשלווה, רק אז התקיים בו ה"וַיְחִי" – חיים שקטים, כמנין "שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה", אבל כל שאר השנים שעברו עליו עד גיל 130, לא היו בבחינת "וַיְחִי" - לא שָׁקַט, לא שָׁלַו, לא נָח ויבוא רוגז.

החיים הטובים של יעקב אבינו ה"וַיְחִי" שלו, היה רק באחרית ימיו, ואיפה? במצרים, בגלות, לא בארץ נחלת אבות.

אומר "אור החיים" הקדוש: "אם אלו השנים הטובות שלו, אם כן, למה נאמר בפרשה "וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" ולא אמר ויחי ישראל? שכן השם "ישראל" מורה על מעלה גדולה יותר מאשר יעקב" – ועונה – "אף אם אומנם אלו י"ז השנים של יעקב אבינו היו בחינת חיי הטוב שלו בעולם" – ה"וַיְחִי" שלו – "מכל מקום החיים האלה היו בגלות מצרים, ואין בגלות חיים טובים ליהודי"! שיהיו החיים הטובים ביותר, שָׁקַט ושָׁלַו, נח, אין רוגז, אלא ויחי, אבל זה בגלות, זה לא המקום הטבעי של עם ישראל, זה לא המקום הטבעי של יהודי. אין טוב ליהודי מחוץ לארץ הקודש, מחוץ לארץ נחלת אבות, שכן, אחרי הכל בגלות זה בחינה של "וְיָדוֹ אחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (כה, כו) - הוא תלוי בגוי, הוא חי אצל הגוי, זה לא ארץ הקודש.

אומרים חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים. ואין לך מעשה אבות גדול יותר מאשר חייו של יעקב, הוא ישראל" - יותר מאברהם ויצחק.

עיקר חָיוּתָם ורוב שנותיהם של עם ישראל היו בגלות. גם ה"וַיְחִי" שלהם ברובו, בגלות. אם יש איזה "וַיְחִי" ליהודי בחייו, רובם בגלות. ובארץ נחלת אבות, אף אם נדמה להם כי הם הריבוניים, מכל מקום, אינם שוקטים, אינם שלווים, אינם נחים, השכם וערב בא רוגז. גם בארץ נחלת אבות ע"פי רוב לא מאירה לעם ישראל נחת. ומתי מכנה התורה הקדושה את יעקב בשם ישראל, בשם המָעַלַה שלו? ועונים חז"ל: מיד בפסוק הבא שנאמר "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (מז, כט) - כאן כבר לא כתוב ויקרבו ימי יעקב למות, אלא "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל" – כאן כן כתוב השם המעלתי שלו. מדוע?

אומר המדרש: שוב מעשה אבות סימן לבנים. "עיקר חייהם של צדיקים הוא בטרקלין, לא בפרוזדור" - העולם הזה הוא פרוזדור, העולם הבא הוא טרקלין, "עיקר חייהם של צדיקים הוא בעולם הבא. בטרקלין, לא בפרוזדור, העולם הזה אינו מאיר פנים לצדיקים. אינו מאיר פנים בד"כ לעם ישראל".

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת" – כשהוא יתקרב לרגע שהוא נפטר מן העולם, כשנפשו מתקשרת לקדושת הקב"ה בעולם האמת, אז כתוב את השם "ישראל". ומעשה אבות סימן לבנים.

"וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (מז, כח)

אומר בעל "חידושי הרי"ם" דבר נפלא: – "לכאורה יהודי לא יכול לחיות במצרים, ארץ התועבה, ארץ הפריצות והזימה" - הוא לא יכול לקיים את עצמו שם, להיות נאמן לה' ולתורתו – "אם כן, כיצד אבינו היה מסוגל לחיות במצרים, ארץ הטומאה, הזימה והתועבה שנאמר "וַיְחִי יַעֲקב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"?" ועונה: "האמת - זו מידתו של יעקב. כמו שנאמר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" (מיכה ז, כ), ללמדך שכל עוד היהודי כרוך וקשור במידת האמת שהנחיל לנו יעקב אבינו, עשוי הוא להחזיק מעמד ולהיות שופע חיים, בחינת "וַיְחִי", גם בזמן שהוא שרוי בארץ מצרים, סמל התועבה והטומאה" - האיש הדבוק באמת, בה' אמת, משה אמת ותורתו אמת, מסוגל לחיות חיים שיש בהם חיים, גם בארץ מצרים, ולעומתו יהודי שנטש את האמת של יעקב, אינו מסוגל להתקיים אף לא בארץ נחלת אבות שהיא ארץ הקודש, כי הארץ מקיאה אותו. ללא חיים בארץ ישראל עפ"י תורת ישראל, גם כאן החיים נעשים טרופים.

עם ה"אֱמֶת לְיַעֲקב" אפשר לחיות גם בגלות, אפילו בגלות מצרים!

אומר ה"חידושי הרי"ם: "זהו ההדגש הראשון בתחילת הפרשה" - ירדנו לגלות, הגלות הראשונה, גלות קשה מנשוא. ושם נאמר "וַיְחִי יַעֲקב" – הוא חי שם 17 שנה, הכיצד? כי הוא היה יעקב, הוא חי עם ה"אֱמֶת לְיַעֲקב"

שואל רש"י הקדוש: למה הפרשה הזו סתומה?

מה זה סתומה? כשאין שום הפסק בינה לבין הפרשה הקודמת.

יש פרשה פתוחה ויש פרשה סתומה. מה זה סתומה? כיש הפרש, מרחק בין הפרשה הקודמת לפרשה הזאת, הפרש של 9 אותיות שניתן לכתוב בו, אז הפרשה היא סתומה. הפרשה שלנו "ויחי" היא סתומה שבסתומה, היינו, שאין שום הפרש, מרחק אף לא של אות אחת, בין הפרשה לפרשה קודמת.

שואלים חז"ל, מביא רש"י: למה פרשה זו סתומה? ועונה רש"י: "לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד". שימו לב להדגש: נסתמו עיניהם וליבם של ישראל וכו'".

שואל בעל "שפת אמת" מגור: מה? למה הפרשה סתומה? כי כשנפטר יעקב אז נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השיעבוד?! הרי חז"ל אומרים במדרש כי כל זמן שאחד מן השבטים עוד היה חי, לא היה כל שיעבוד. כפי שנאמר בפרשה על המילים: "וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ" (מז, כז) ובספר שמות: "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו וְכל הַדּוֹר הַהוּא" (א, ו) ואז כתוב "וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ עַל-מִצְרָיִם" (שם, ח), הוי אומר, שכל עוד אחד מן האחים היה בחיים, לא החל השעבוד.

אז שואל ה"שפת אמת": אז למה נאמר שהפרשה סתומה בגלל שכאשר מת יעקב בפרשת השבוע, נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השעבוד? איזה שיעבוד היה? עוד לא היה שיעבוד! ומתרץ ה"שפת אמת" יסוד גדול: שיעבוד הגוף אומנם לא היה, הם עוד הלכו עם הצלנדרים והפראקים, הם היו עדיין משואי הארץ, אבל השעבוד הרוחני כבר החל מיד לאחר פטירתו של יעקב. מה זה שיעבוד רוחני? אומר ה"שפת אמת": "נסתרה האמת הפנימית, כל עוד יעקב אבינו היה חי הם חיו עם ה"אֱמֶת לְיַעֲקב"" - לא היה צרת שיעבוד לא גופנית ולא רוחנית – "מִשְׁמֵת יעקב, אומנם לא היתה צרת שיעבוד גופנית, עדיין, כל עוד האחים היו בחיים, אבל החלה כבר צרת השיעבוד הרוחני".

מה זה שיעבוד רוחני? פסק ה"וַיְחִי" הרוחני. מדוע? כי ה"תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" הלך לעולמו, ועד אז היתה ירידה בדביקות של ה"אֱמֶת לְיַעֲקב", בדַקֵי דָקוּת.

אומר ה"שפת אמת": "נסתרה האמת הפנימית" - עד שהלב והעיניים לא היו רואים ומרגישים רק את הנראה החיצוני. מה שנראה מלמעלה, אבל את האמת הפנימי, את זה הם כבר לא ראו. זה היה כשיעקב אבינו האיר את דרכם בגלות.

אומר ה"שפת אמת": והרי זהו עיקר הגלות, בילבול המוחין! החלה סתירת האמת הפנימית: ספיקות, מחשבות שונות עברו במוחם.

גלות מצרים החלה בפטירתו של יעקב. ובפטירתו של יעקב לא היה שיעבוד גופני, אבל החלה ההתדרדרות בבחינה של "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב", לא היתה האמת הזוהרת כפי שהיה בזמן יעקב.

אומר ה"שפת אמת": וזה עיקר הגלות!

אני רוצה להביא כמה התייחסויות למידה של ה"אֱמֶת לְיַעֲקב", האמת החלה להיעדר.

דוד המלך אומר בתהילים פב: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח".

שואל הבעש"ט: אם "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח", מדוע אין אדם מרים אוצר זה המוטל על הארץ? ועונה: "מפני שהאדם מתעצל להתכופף".

אומר ה"חזון איש": "העצלות זה אחד מכלי הנשק הגדולים של השטן" – התעצלו להתכופף, אבל אם האדם רואה מטמון על הכביש, אם אדם רואה 100

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד - על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ''ל
נערך מסרטי הקלטה ע''י ר.רצון תליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן