וורט על פרשת בהעלותך

תוכן עניינים

--------

פרשה הנקראת תמיד מיד לאחר זמן מתן תורתנו. "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת", משמעויות רבות רמזיות דרשו חז"ל על פסוק זה. אבל אנחנו נפתח באיזה פרק שעדיין לא שייך לפרשה, הוא שייך לזמן שאחר מתן תורתנו. אחרי מתן תורה, עולם עִם תורה, עולם של יכולות, כבר דברנו פעמים רבות גם בליל שבועות שאינו דומה עולם שלפני מתן תורה לעולם שאחרי מתן תורה. עולם שלפני מתן תורה היה רעוע, מתנדנד, גם ההשגות והיכולות היו מעטות יותר, עולם שאחרי מתן תורה, שיש בו את התורה, הוא עולם אחר, הוא עולם עִם יכולות אחרות לגמרי.

פרקי אבות פרק ה' משנה כ"ב: "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" – יש תורה, תלמד ותלמד, אבל זה נאמר בלשון "הֲפָךְ בָּהּ...דְּכלָּא בָהּ" - הכל יש בה בתורה שקיבלנו שבוע שעבר. מובא בספרים: "בֶּן בַּג בַּג". זה היה שמו? מה זה "בֶּן בַּג בַּג"? (זה עוד היה לפני בג 2000), אז מה זה "בֶּן בַּג בַּג"? אומרים הספרים הקדושים "בֶּן בַּג בַּג" גר צדק היה והיה מתחבא מפני המלשינים שלא ילשינו עליו שהתגייר ולכן נקרא "בֶּן בַּג בַּג" ראשי תיבות: בּ-בןַג-גר בַּ-בן ג-גיורת. הוא הסתיר את עצמו שלא יראו, אז הוא כינה את עצמו כך, כדי שלא יגלו אותו. והוא שיצטרף לעם ישראל, שיצטרף לתורה והפך להיות תנא, (עובדה שר' יהודה הנשיא במשנה בפרקי אבות מביא אותו, והרמב"ם אומר שרב אשי ורב הונא בגמרא לא הכניסו מימרא בשם אדם, אם הוא לא היה בעל רוח הקודש ויכול להחיות מתים, הוי אומר שבן בג בג שנמצא במשנה אז הוא היה בעל רוח הקודש ויכול היה להחיות מתים, גר צדק... גם עובדיה הנביא היה גר צדק והוא היה נביא!!!) אין הדרך חסומה בפני המבקש להתעלות. מה אומר בן בג בג? מה היה משפט המפתח שלו שר' יהודה הנשיא כלל את זה בפרקי אבות? "הֲפָךְ בָּהּ" – אתה יודע מה זה תורה? "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" – הכל יש בתורה. אומר רש"י הקדוש: כל מה שתרצה תמצא בה. הכל! אומר הרמב"ם: "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" ותראה האמת באין שכלך, כמו שנאמר בברכות התורה: "אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ תּוֹרַת אֱמֶת". התורה היא אמת, אומר הרמב"ם: בן בג בג שבא מעולם שקר והתגייר אומר: "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" בתורה יש הכל, אתה יכול לגלות את האמת באור התורה גם אם אתה חי בעולם השקר. אין הרבה אנשים שחיים בעולם השקר והם לא שקריים, הם לא דמיוניים ומעוותים (הם לא חיים בפוטו מורגנה). "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" - האמת נמצאת בה, תוכל לגלות את האמת שתאיר את דרכך, תאיר את נתיבותיך, נתיבות עולם, ולא תיפול בידי החושך המטעה של העולם הזה.

אומר רבנו יונה: "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" - שכל חוכמות העולם כלולים בה. יש 7 חוכמות: מוסיקה, חוכמת התכונה – מתמתטיקה - 7 חוכמות מונים חז"ל. אינך צריך לקבל פרופסורה ב-7 חוכמות, אינך חייב וצריך לעסוק ב-7 חוכמות, כל חוכמות העולם כלולים בתורה, ניתן להגיע לידי חוכמת התורה לכל החוכמות. כשכתוב "הֲפָךְ בָּהּ", מהו לשון "הֲפָךְ"? מלשון נפח. למה נפח נקרא נפח? משורש הפוך, כי הוא צריך להוציא אש מהגחלת, הוא הופך את הגחלת אנה ואנה ומוציא ממנה את הזיק, את הגץ, וכך הוא הופך ומפיח בה ומוציא ממנה את האש שהוא צריך כדי להלחים את הברזל, או את הפח. "ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא" (אין דבר שלא רמוז בתורה)!

לאור פתיחה זו - "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" - לא רק 7 מדעים כל החוכמות, אלא כל מה שיש בעולם, היה, הווה ויהיה - הכל נמצא בה, הכל רמוז בה. כל המאורעות, כל ההתרחשויות, כל הגילויים, הכל נמצא בה.

מביא החיד"א בספרו "ברכי יוסף" על השו"ע בחלק יורה דעה הלכות מעונן ומכשף. (אסור לעונן ולכשף - "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, יג)) ואומר כך: "לכולי עלמא מותר לפתוח בתורה, לראות הפסוק העולה, כי היא חיינו ועל פי הוא יכול לחיות, זה יכול להורות לו את דרך החיים, ואין חשש של מעונן ומכשף".

"לכולי עלמא" אין חשש של מעונן ומכשף למי שפותח בתורה – "מותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה כי היא חיינו ועל פי הוא יכול לחיות" - זה יכול להורות לו את דרך החיים. אדם נמצא בדילמה, צריך להכריע, מותר להתייעץ עם התורה. וכמו שמצינו ביאשיה המלך שעשה מעשה, נהג מנהג על שמצא ספר תורה, גלול באותו פסוק – הוא פתח ספר תורה והסתכל איפה הוא פתוח ומצא פסוק בראש העמוד, צד ימין, וכן __ דבר. הוא נהג עפ"י מה שהוא ראה, לכאורה, מה זה הגרלות? מה זה מעונן ומכשף? לא! אומר החיד"א: מותר לפתוח תורה ולהתייעץ איתה מה לעשות, גם במילי דעלמא. ממשיך ואומר החיד"א: "ומצאתי בקונטרס כתיבת יד להרב אליהו הכהן בעל "שבט מוסר" (ספר גדול שלפני 300 שנה, הרב היה מגדולי רבני טורקיה, נפטר בתפ"ז) שכתב וז"ל: קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו (- לא תמיד יש לך אפשרות לשאול צדיק, תלמיד חכם, רב גדול כמו הרב חיים קיינבסקי, כי אתה נמצא במקום רחוק, אין לך במי להתייעץ ואתה צריך להכריע משהו כמו: אם לקנות את הדירה, או לא לקנות את הדירה, לעשות את העיסקה, או לא לעשות את העיסקה, לגמור שידוך לבן שלך, או לא לגמור - יש בחיים הרבה הרבה הרבה דילמות שאדם אין בכוחו להכריע) אומר בעל "שבט מוס"ר: קבלתי מרבותי שהיו רוצים לעשות איזה שהוא דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו, היו נוטלים חומש, או ארבעה ועשרים (24 כתבי הקודש) והיו פותחים אותו (איך אומרים בעברית: על הבליינד) ורואים בראש הדף בצד ימין מה פסוק היה מוצא, וכפי מה שמראה אותו פסוק, היו עושים - זה לא מנחש!! ונמצא מתייעצים עם התורה הקדושה. לדעת מה לעשות בכל ענין. והתורה משיבה להם. ואני לא מדבר על גורל הגר"א שזה המקובלים היו עושים, לא מדבר! הרי איך פתרו את קבר הל"ה? רק עפ"י גורל הגר"א - רב אריה לוין, חותנו של הרב אליישיב, וזיהה כל אחד ואחד לפי גורל הגר"א, זה עפ"י קבלה. הגאון מוילנא היה עושה את זה, הרב מבריסק היה עושה את זה, הרב שפירא (שנפטר לפני כמה שבועות), היה לפעמים עושה את זה, אבל זה לא גורל הגר"א, זה נקרא להתייעץ עם התורה, ולהתייעץ עם התורה הקדושה כדעת מה לעשות, וכמובן אם יש לך אפשרות לגשת אל אדם גדול, זה אחרת, אבל כשאין לך, אתה בספק והרחק ממקום תורה וצריך להכריע מיידית. מה, התורה הקדושה משיבה לנו בכל ענייני העולם? "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכלָּא בָהּ"! וזה לא היה רק לפני מתן תורה.

ידוע שהיו באים אל רב אלחנן וסרמן הי"ד זצוק"ל להתייעץ איתו בענייני ציבור (טרף וכשר) הוא היה מבקש שימתינו לו מעט זמן, היה נכנס לחדר ומתחיל ללמוד סוגיא בגמרא בעיון, לאו דוקא סוגיא הקשורה לבעיה הנידונת, ואח"כ היה יוצא ומתפנה להשיב. שאלו אותו: מדוע? והוא ענה: "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכלָּא בָהּ" – לא צריך לעיין בתורה דווקא בענין הזה, אלא להידבק בתורה והתורה היא תשובה על הכל, כשאדם נדבק בתורה (קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא) אז הוא זוכה לדעת תורה והתורה מגלה לו. אז אני מתחיל ללמוד בעיון, מקשר נפשי לתורה הקדושה ומובטחני שהקב"ה יאיר עיני בזכות התורה הקדושה וישים את המילים הנכונות לענות לדברים מילי דעלמא, ענייני ציבור.

אבי ז"ל היה נוהג כך, מסורת מבית אבותיו, לא תמיד היה באפשרותו להתייעץ עם אנשים גדולים, עם חותנו הסבא שלי. לפעמים הוא היה בדילמות של חיים שלא היה לו מה לעשות, אבל הוא היה גם צדיק, אז אני יודע שהוא היה מתייעץ עם התורה, הוא היה עושה מה שאומר בעל "שבט מוסר", מה שהביא החיד"א, וכך הוא היה פותר את הדילמות שלו. עכשיו הואיל ואף אחד לא שומע, אספר לכם סיפור שהיה בדידי. אני הרי אדם פשוט, לא אבא שלי, אבל יש לפעמים שאדם נקלע למצב שהוא צריך לתת תשובה, והוא לא יודע מה להשיב. אף אחד לא שומע, אני לא בא להשויץ פה.

בתחילתה של ישיבת "נתיבות עולם" לפני 24, 25 שנים, בבנין הישן בבוטקה, הייתי גר ליד הישיבה ישבתי בלילה ולמדתי שם. היו שם בחורים של הישיבה שלמדו, לפתע הגיע מישהו ואומר שיש איזה חתן מצוה שאין מי שישמח אותו. אמצע החתונה אין מי שירקוד, אין מי שישמח, הוא בא לבקש ממני רשות לשלוח את הבחורים שירקדו קצת. (זה דבר ידוע ומקובל פה בבני ברק יותר בתחום של בנות ששולחים בנות לשמח כלה, גם אם הן לא מכירות אותה) ואני לא ידעתי מה להשיב לו, מה אני אגיד להם לסגור את הגמרא וללכת לשמח? אפילו שזה פה קרוב! אבל מה אני אגיד להם?! לסגור?! אין לי סמכות כזו! אין לי יכולת! ולשאול מישהו לא היה לי, כי באותם זמנים לא היה פלאפונים ולא היה לי את מי לשאול. והוא אומר לי: אבל אני צריך בחורים! אמרתי לו: חכה. יצאתי החוצה, אמרתי פרק בתהילים, בקשתי מהקב"ה שיאיר עיני, כי מה אני יכול לעשות, אני הקטן, אחראי פה על המשמרת, לקחתי תנ"ך ופתחתי אותו, ככה על הבליינד, יצא לי הפסוק: "עוֹד יִשָּׁמַע...בְּעָרֵי יְהוּדָה...קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ירמיה לג, יא-יב) – אמרתי לכולם ללכת לשמח חתן וכלה - תראו אני לא סיפרתי את זה לאף אחד, כי יכול להיות שהיו מעמידים אותי לדין: מי נתן לך רשות. אז למה אני מספר את זה לכם? רק כדי לחזק את התחושה מה זה תורה, אני התייעצתי עם התורה, אולי לא הייתי בסדר, כי אני אדם קטן אסור לי לעשות את זה, אני לא אבא שלי, אבל הייתי בספק, מצוה - חתן, (כמו מת מצוה) וזה יצא לי בפתיחת תנ"ך!!! "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכלָּא בָהּ" – זה יש לנו אחרי מתן תורה. להתייעץ עם התורה, להתייעץ עם תלמידי חכמים שדבוקים בתורה, אבל בתנאי שלא תעשה פה משחקים ולא ספורט, אלא באמת ובתמים. ורבותי, ניסים ונפלאות!!!

בספר הקדמון "קו הישר" פרק כ"ג מביא סיפור (אני קורא מילה במילה): מעשה ברמב"ן (רבנו משה בן נחמן) שהיה לו תלמיד אחד ושמו אבנר. (אבנר בן נר, היום הצדיקים הגדולים...) ויצא אותו תלמיד לתרבות רעה ולבסוף נשתמד (- המיר את דתו). ומחמת רוב חוכמתו (- להיות תלמיד של הרמב"ן...) הגדיל בטומאה ונעשה שר גדול והגמון (- עלה לגדולה), יום כיפור אחד שלח לקרוא לרבו הרמב"ן שיבוא אצלו, הואיל והוא היה שר גדול ובידיו היו לטוב או לרע, אז הרמב"ן היה מוכרח לבוא אליו ביום הכיפורים. כשבא הרמב"ן אצלו, לקח אותו משומד חזיר וניכרו (שחט אותו) ובישלו (לא יודע אם הרמב"ם חיכה כ"כ הרבה, אז הוא עשה אותו על המנגל) ואכל ממנו ביום הכיפורים רח"ל!!! חזיר, שחט, בישל ואכל!!! ואח"כ שאל את הרמב"ן: "על כמה כריתות עברתי עכשיו???" (שמעתם?!) השיב לו הרמב"ן (אסור להתגרות בזה שעלה לגדולה): "ארבע לאוים שיש בהם ארבע כריתות עברת היום". אמר התלמיד: "לא! (כי הוא היה חריף גדול, לשעבר תלמיד חכם גדול) עברתי על 5 לאוים". והתחילו להתפלפל בלימוד המשומד והרמב"ן עד שבסוף הודה לו הרמב"ן שעבר על ה"א לאוין שיש בהם כרת. ואז שאל אותו הרמב"ן: "אתה הרי תלמיד חכם כזה גדול, היית תלמידי היקר, הגד נא לי מה הביאך לכפור בתורת משה?" השיב המשומד: "פעם אחת שמעתי מכבוד תורתו, הרמב"ן דרשה שבפרשת האזינו כלולים כל המצוות וכלולים שם כל ענייני העולם: היה, הווה ויהיה, וכולם נרמזים בפרשה, רק שצריך סייעתא דשמיא (אמר הרמב"ן) להבין כל העניינים והסודות אשר שם, ובעיני", אומר המשומד, "זה היה מן הנמנע. (- לא יכול להיות, העמיד את השכל שלו מול השכל של התורה, מול פלאי התורה) עד שבשביל זה קבעתי בלבבי שאין אמת בדבר", (- הוא כפר בדבר אחד שהרמב"ן אמר לו ומכאן והלאה הדרך כבר היתה תלולה), "ויצאתי וכפרתי עד שנהפכתי איש אחר!" השיב לו הרמב"ן: "כל מה שאמרתי הוא אמת ויציב! ואם לא תאמין ואתה עומד במריך, אז שאל ממני ואוכיח לך" (תשאל ממני שאלה בפרשת האזינו (לא שאלה של טרף וכשר), שאלה על מציאות החיים, על מאורעות החיים, על נסיבות החיים ואני אענה לך ואוכיח לך שהכל רמוז בפרשה) אמר התלמיד הכופר: "אם כן, הראיני היכן רמוז שמי אבנר בפרשת האזינו והיכן רמוזים קורותי ואשר יקרה לי?" ויסתובב הרמב"ן ויתפלל אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו (- רבש"ע, תגלה לי תשובה לשאלה) ומיד בא הפסוק בפיו: בפרשת האזינו כתוב "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (דברים לב, כו) – אות שלישית בפסוק זה בכל אחד מהתיבות זה אבנר, ז"א: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" – אומר רש"י הקדוש: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" אפאיהם אשיתם פאה (- מלשון פאה, כלומר אני אשליכם מעלי כהפקר). התרגום אומר: "אַפְאֵיהֶם" – לשון אף, חרון אף, יחול רוגזי עליהם. "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם" – אשפוך עליהם אף, "אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" – ימח שמו וזכרו, אין זכר לאדם הזה, אין זכרונו לברכה. כשמוע אבנר את הדבר חרד מאוד, ויפול על פניו אותו משומד וישאל את הרמב"ן: אם אני אחזור בתשובה יהיה לי תיקון ותרופה? אני יודע מה עשיתי! (תלמיד של הרמב"ם מפורסם שהמיר את דתו וחטא בכאלה חטאים?! יש לי תיקון ותרופה? תועיל לי תשובה?) השיב לו הרמב"ן בסבר פנים חמור: הלא שמעת לפסוק בתורה המדבר אודותיך – כי ישבית מאנוש זכרך! זה מה שנקרא ימח שמו וזכרו. כנראה שרצה הרמב"ן להעמיד אותו על חומרת מעשהו, הוא אמר לו שהפסוק אומר: אתה אבוד! לא יעזור. כמובן כאן יש שאלה גדולה: מה, שערי תשובה ננעלו? ואם הוא ידפוק? ואם הוא יבקש, יתחנן? ואם הוא יבכה? הרי אין דבר שעומד בפני התשובה, תכף לקח אותו תלמיד ספינה, בלא ספן, בלא מלח, בלא חבל המפרשים והלך עם הספינה לתוך הים והיה צועק במר נפשו ולא נודע ממנו מאומה - איך אומרים? איבד את עצמו לדעת. כשמוע הרמב"ן כל זאת, הוי אומר הוא העמיד אותו מול חומרת הדבר, אבל לכאורה אין דבר שעומד בפני התשובה וזאת למרות שבתורה כתוב "אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם", לכן הוא הירבה להתפלל עליו, לעשות לו תיקונים שיהיה מקצת כפרה. גדול עוונו מנשוא, אבל שיהיה לו קצת כפרה. לאחר זמן רב, אותו משומד בא לרמב"ן בחלום והחזיק לו טובה שגרמה תפילתו כמובן בנוסף לצעקותיו (של המשומד) והעלתה לו ארוכה שהוציאוהו מן הדינים ועכשיו אינו בגיהנום ואף לא בגן עדן. (הוא לא זכה לתיקון המושלם, להגיע לעולם שכולו טוב, אבל הוא לא בגיהנום).

הגאון מוילנא אומר שבמעשה בראשית, אולי אפילו בפסוק הראשון רמוזים כל הדברים שיש בעולם, ליודעי סוד וחן. יש סיפור קדמון שבא מומר אחד לאחד מגדולי חכמי ישראל בזמנים עברו ואמר לו: אתם אומרים שליכא מילתא בלא אורייתא?! (אין דבר שלא רמוז בתורה?!) אם ככה אני רוצה שתראה לי איפה רמוז לי יושקה (=ימח שמו וזכרו – ר"ת ישו) השיב לו אותו חכם קדמון: בפסוק הראשון שבתורה! (לאמר: מי שאינו מאמין במה שאני אומר אין לו כניסה לתורה הקדושה). במילה הראשונה של ספר בראשית – מה?! ענה לו: ראשי תיבות "בְּרֵאשִׁית" – ברא רשע אחד שמו ישו תלוי!!! – ליכא רמיזא בלא אורייתא!!!

כמובן לאלה שמקדשים את עצמם, לאלה שדבוקים בתורה, אז התורה מאירה להם את כל הסודות, איש איש לפי דרגתו. כשהתורה אומרת "אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם", ז"א אין לו תקנה לאבנר, החטא כה חמור ולבסוף הוא יורד וצועק והרמב"ן שומע שהוא התאבד הוא עושה לו תפילות ותיקונים ולאחר זמן רב הוא מתגלה לרמב"ן בחלום, כי הוא תיקן אותו במשהו.

נו, אז מה עם "אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם"?

אביא בפניכם קטע שאני לא יודע אם אני מבין אותו, אבל מה איכפת לכם לשמוע אותו, ואולי בשומעכם, אבין את מה שאני מדבר: המשנה בסנהדרין בתחילת פרק חלק, פרק 11 אומרת: "שְׁלשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה...אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל" שואל ה"בן יהוידע": הגמרא דורשת דרשה: "דורשי רשומות היו אומרים, כולם, כל המלכים וההדיוטות יש להם חלק לעולם הבא" והדורשי רשומות מוכיחים את זה מפסוק בתנ"ך שנאמר: "לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם מָעוֹז ראשִׁי יְהוּדָה מְחֹקְקִי" (תהילים ס, ט). פירוש: "לִי גִלְעָד" – זה אחאב שנפל ברמות גילעד. "וְלִי מְנַשֶּׁה" כמשמעו מנשה בן חזקיה, "וְאֶפְרַיִם מָעוֹז ראשִׁי" זה ירבעם שהוא בא מאפרים. וכתוב "לִי" – הקב"ה ישיב אותם ברבות הימים אליו. ובמשנה מה כתוב? שאין להם חלק לעולם הבא. שואל ה"בן יהוידע": אבל בגמרא כתוב: דורשי רשומות היו אומרים שיש להם חלק לעולם הבא! הלאה, המשך הפסוק: "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" זהו אחיתופל שהיה משבט יהודה. "מוֹאָב סִיר רַחְצִי" זה גיחזי שלקה על עסקי רחיצה, "עַל-אֱדוֹם אַשְׁלִיךְ נַעֲלִי" זה דואג האדומי, שואל ה"בן איש חי": אז במשנה כתוב שאין להם חלק לעולם הבא על פשעיהם, ומצד שני הגמרא דורשת בכ"ד שדורשי רשומות היו דורשים שיש להם חלק לעולם הבא, מאי האי? אומר ה"בן יהוידע" יסוד גדול, אולי אפילו מעודד (ושלא נצטרך את זה) "ונראה שודאי שאנשי כנסת הגדולה שמנו את שלושת המלכים וההדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא לא נעלמה מהם דרשה זו שדורשי רשומות דורשים שיש להם, אך כוונתם לומר דע"פ עוצם ההשבתה ראוי להיות להם עצם גזירה זו שאין להם חלק לעולם הבא, (ואני מוסיף: עפ"י עוצם עוונו של אבנר, אין לו תקנה, הוא שרף את הכל, את כל הגשרים המביאים את הנפש לעולם הבא) אבל סופם להיתקן. גם אנשי כנסת הגדולה ידעו את זה, גם ר' יהודה הנשיא שכתב את המשנה ידע שהם יתוקנו והם ינצלו מן הגזירה שאין להם חלק לעולם הבא ע"י גילגולים רבים שיהיו להם. שוב יבואו לעולם ושוב יתקנו ושוב יבואו ושוב יתקנו וכל חלק טוב שבהם ישופץ וישופץ וישופץ עד שהם יגיעו לתיקון הכללי. נו אם ככה למה כתוב במשנה שאין להם חלק לעולם הבא? אז מקודם אמרנו שכתוב "אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" שידע את חומרת הדבר, ובכל זאת זה מה שנגזר עליו, וה' ברוב רחמיו ברבות הזמן יכניס אותו - כי לא "יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" - עם התיקונים ועם הצעקות ועם התפילות של הרמב"ן. ומה שהוצרכו לומר שאין להם חלק לעולם הבא, זאת כדי שיהיה להם כפרה בבזיון זה!!! (תארו לכם כתוב לנו בתורה שלנו, תורה שבע"פ: אחאב דואג ואחיתופל אין להם חלק לעולם הבא! זה הרי בזיון נצחי והבזיון הזה יהיה להם לסיוע להיתקן ע"י גילגולים רבים. מביא ה"בן יהודע" דברים נוראיים (שנפטר לפני פחות ממאה שנה), והוא כותב כך: "זה קרוב לחמישים שנה חלם חכם ראשי, שהיה עודנו חי בעירנו שאני עוד זוכר אותו, הוא חלם שהוא גלגול של אחז מלך יהודה. (- רשע גדול!) שהבן שלו חזקיה גרר את ארונו ברחובות כדי שיהיה לו תיקון. אומר ה"בן יהודע": ראה כמה שנים עברו מאז, עד לדורנו, (דור של ה"בן יהוידע") שחכם אחד חלם שהוא הגלגול שלו. חכם!!! כלומר שבמעשיו הוא גם הוסיף לתיקון של אחז. ועדיין לא נשלם תיקונו בגילגול, אחרי אלפי שנים - כי לא "יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח".

.

והוא מביא עוד סיפור: ואחד חלם שהוא גילגול של אחאב מלך יהודה, אחד מגדולי גדולי בבל, תלמיד חכם, ירא שמים, צדיק והוא היה מאוד מאוד מצטער על כך ואומר: מה, אני גלגול של אחאב? והוא בא אלי, אומר ה"בן יהוידע" ואמרתי לו: אל תצטער כי ודאי יש לך נפש גדולה, אם נתנו לך גלגול של אחאב שהיה ענק, הוא כתב כמה וכמה פירושים על תורת כוהנים בחייו, הוא היה מדורות הראשונים אשר נפשם היתה גדולה מאוד, ודאי יש לך נפש גדולה, ורק חלק אחד מנפש אחד נתגלגל בך, ורק החלק של טוב שצריך תיקון נתגלגל בך, אז אם נתנו לך לתקן אותו סימן שסומכים עליך וה' יתברך יאריך ימיך ושנותיך ולשלום ויעזרך לתקן נפשך והנפש המתגלגלת בך, אמן כן יהי רצון! ואל יפול רוחך בקרבך, זה לא אומר שאתה כולך אחאב, אתה גדול, והחדירו בך חלק של אחאב כדי שתוכל לתקן אותו".

ושוב אנחנו רואים שגם על אלה שאין להם חלק לעולם הבא וכך כתוב במשנה בסוף, בסוף ובסוף יתוקנו, כמה איך, מה – לא יודע.

בשביל מה סיפרתי את כל הסיפורים האלה? כי השבת אנחנו אחרי זמן מתן תורה, להזכיר לנו שאחרי זמן מתן תורה, אנחנו חיים בסֵפירות אחרות לגמרי, עם יכולות אחרות לגמרי, יכולות של "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ". מי ראוי אחרי זמן מתן תורה לתקן, לשפר, להיטיב? "קָרוֹב ה' לְכָל-קרְאָיו לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמה, יח) – יש ביטוי בגמרא: על אדם תלמיד חכם כתוב: "מילא כריסו בש"ס ובפוסקים". שואלים המפרשים: למה כריסו ולא מוחו או ליבו? מילא כריסו בשניצלים, בצ'יפס...תורה?! צריך להיות מילא ליבו, או מוחו. ובכל זאת חז"ל מתבטאים: "מילא כריסו בש"ס ובפוסקים". מה הקשר בין ש"ס ופוסקים לכריסו של האדם?

תכלית הבריאה, כמו שאומר דוד המלך: "כְּאַיָּל תַּעֲרג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים" (תהילים מב, ב), זה תכלית חייו של היהודי. רואים המפרשים: כמו האוכל אשר יתאווה לו כריסו של האדם בכל יום ויום, אם יום אחד אדם צם מבוקר עד ערב, כריסו כבר מקרקרת, האדם אוכל 3 ארוחות ביום, הוא אוכל ושוב הוא אוכל, ושוב הוא אוכל, לעולם אין השיגרה פוגעת בתיאבון המתמיד, המצוי במהותו, בטבעו של האדם. כל יום אתה אוכל לחם, זה לא משנה אם זה לחם חי, או לחם דל קלוריות, או באגט, כל יום אתה אוכל לחם ואולי 3 פעמים ביום ולא נמאס לך, ואתה לא אומר: די! 70 שנה אני אוכל לחם, די נמאס לי, אני מתחיל לאכול עשבים, לא!! יום יום אתה אוכל לחם, אתה שותה מים או קולה, אתה אוכל בשר ותפוחי אדמה וחלב וגבינה, ואף פעם לא עלה על דעתך, סליחה - על דעת הכרס שלך לומר: די נמאס לי! ואתה אוכל זאת בתיאבון רב, כל יום, ואתה מנקה את השפתיים ואת השפם שלך. וראיתי אותך ידידי היקר, יושב השבוע בחתונה משפחתית, ואיך שאתה אוכל... (מה אתה כ"כ תאו?) שניצל, בשר, תפוחי אדמה, סלטים... דחילק, כל יום יש לך את זה בבית ואתה רואה שהעיניים יוצאות אל מול המגש המובא, מכבדים, את מי? את המתים, את העופות שנשחטו ואתה רוצה עוד ועוד. מה קרה לך?! איזה בולמוס אוחז אותך? הרי אכלת בצהרים היום מנה בשר, ואולי יותר טובה ממה שבאולם ולא נמאס לך ואין השיגרה מכהה את התיאבון הבטני שלך, מה זה?! אומרים המפרשים: כך ה' ברא, צריכים לאכול, אז זה לא נמאס עלינו, כל אותו דבר. אמת או לא?! אמת!

כמו כן, כשאומרים חז"ל: "מילא כריסו בש"ס ופוסקים" הכוונה: אהבתו לתורה הקדושה של התלמיד חכם אינה יודעת שובע, כמו שהבטן אינה יודעת שובע, (עוד קולה ועוד קולה ועוד קולה ועוד פפסי בלי פרסומת), כך תלמידי חכמים הדבוקים בתורה אין אצלם שיגרה, אין נמאס לי, עוד ועוד ועוד כיערת הדבש.

אומר אור החיים הקדוש בהקדמתו לתורה: גם לימוד התורה היא יותר מאשר יערת הדבש שזה מתוק לפיו. עם תחושות אלו זכו חכמי ישראל ל:"הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" - זה כוח התורה! סיימתי את ההקדמה!

ועכשיו אנחנו עוברים לפסוק הראשון של הפרשה: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב).

א. כתוב "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" ולא כתוב בהדליקך את הנרות למה?

ב. כתוב "אֶת-הַנֵּרת" (הראשון) בלי וא"ו, ובהמשך הפסוק "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" כאן כבר כתוב עם וא"ו, מלא. מה פשר הדברים?

הוי אומר ש"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" חסר וא"ו, משהו לא ואם יהיה "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" אזי "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" עם וא"ו (מלא).

אומר רבנו בחיי מהראשונים, תלמיד הרשב"א: "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" העליונה יעלה את הנרות של מטה. כל מה שיש למטה יש במקביל למעלה, כי זה מול זה ברא אלוקים. בית מקדש של מטה מול בית מקדש של מעלה. חז"ל אומרים שאין הקב"ה נכנס לבית המקדש למעלה, בטרם יבנה בית המקדש למטה, אבל הוא קיים.

אומר רבנו בחיי: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" למטה - חסר וא"ו, כי בעולם הזה הנרות הם חסרי וא"ו, האור של מטה הוא לא מושלם, אבל אם "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", אם כוונתך תהיה "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" העליונה, אז "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" - אז מה שלמטה שהוא חסר וא"ו, זה יאיר באור מלא, אור עם וא"ו, אור ה'.

ולכן לא כתוב בהדליקך, אלא "בְּהַעֲלֹתְךָ". כל המעשים של האדם בעולם הזה, זה להעלות את האורות למעלה. מה זה האורות? זה המצוות - "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" - להעלות פה בעולם הזה, אבל אם כוונתו תהיה "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", ז"א שכל המעשים שלו יהיו "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" העליונה, לכבודו של ה' יתברך, כי לשם כך באתי לעולם, אז "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". אז הם יעלו למעלה בשלימות, אע"פ שפה הם לא בשלימות.

אומר בעל "אהרון עדות" מגדולי החסידות: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" - אלו המצוות ולימוד התורה, כמו שנאמר "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר". תדעו לכם רבותי, אין רגע חופשי בחיי האדם שהוא לא עושה או מצוה, או חלילה עבירה. כל מה שאדם עושה זה מצוה לדוגמא: אומר שלום לאדם – מצוה, שואל אדם מה שלומך – מצוה, הולך ברחוב כמו שצריך ללכת יהודי, בכבוד, כל חייו של אדם, אדם עושה או מצוות, או עבירות, גם אם הוא לא לומד, כי גם יש לנו הלכות, אל תקרי הלכות, אלא הליכות, כל הליכות, כל מנהגנו, כל נימוסנו - זה הלכות, זה תורה.

ובכן, "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" אלו המצוות ולימוד התורה. אבל "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" אם כוונתך תהיה אל מול פני המנורה, לעשות רצון ה' יתברך, לתת כבוד לה', לכבוד ה', כלומר שתעשה אותם במחשבה טהורה, ללא שום פניה או נגיעה כלשהי, ללא אינטרס, לא להתהדר, לא לקנטר, ללמוד תורה כאשר ציוה, ולא להראות לשני אתה לא יודע ואני כן יודע, זה טרף, אלא תורה לשם שמים ואז "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת", אז למעלה יהיה נר שלם עם וא"ו.

אומר בעל "אהרן עדות": "ואולם לפי הטבע האנושי, כמעט אי אפשר שלא יתערב בעבודתו של אדם איזה שמץ של פניה", אפשר לעשות הכל באמת?! קל לעשות מצוות באמת צרופה כולו לשם שמים? אי אפשר. הכל אצלנו זה חסר וא"ו, כי זה גם בשביל עצמנו, ז"א: אחד קונה אתרוג יפה - כדי שיראו אותו אנשים, אחד מתנועע בתפילה - כדי שיראו אותו, אחד מאריך בשמונה עשרה - כדי שיראו, שיגידו, שיעריכו. אומר בעל "אהרן עדות": ודאי, ודאי, ודאי, אדם הוא לא מלאך, לכולנו יש אינטרסים, פניות אישיות, אולם תמיד אנחנו אומרים: רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". סוף מסכת מכות. אומר הרמב"ם: למה ניתן לנו כל כך הרבה מצוות? מפני שכדי להיכנס לעולם האמת, צריך לבוא עם כרטיס אמת, איך אפשר לבוא מעולם השקר עם תעודת אמת??? תעודת אמת זה נקרא 100% לשם שמים. אין בעולם הזה כמעט כאלה דברים, כאן הכל 80%, 20%, 30% הממוצע שלנו לא 10!!! אומר הרמב"ם: הקב"ה נתן לנו 120 שנה לחיות עם כל כך הרבה מצוות, שלא יהיה פעם אחת בחיים מרוב מצוות, לא תעשה מעשה אחד בחיים שכולו כולו לשם שמים צרוף! אחד בחיים! וזה כבר יעלה לך את כל המעשים שהם 99%, 40%, 50% לעולם האמת (כי לעולם האמת צריך לבוא עם חתיכת אמת צרופה). אז הקב"ה נתן לנו 120 שנה לחיות עם כל כך הרבה מצוות, לא יכול להיות לפי נטיות האדם שפעם אחת הוא לא יעשה בחיים מרוב מצוות, מצוה אחת בשלימות. והוא מביא לזה ראיות. נמצא שזה לא פשוט שכל המעשים שלנו יהיו לשם שמים, כמה לשם שמים? 20%, 30%, 40%, אבל אל תתייאש.

אומר בעל "אהרן עדות": ומטעם זה נמשלו המצוות לרימון, (לא לתפוח, לא לאפרסק, אלא לרימון). מה מבדיל את הרימון משאר הפירות? ועונה בעל "אהרן עדות": הגמרא אומרת: "ישראל מלאים מצוות כרימון" (גמרא כז) מה פתאום רימון? כי כל הפירות יש להם קליפות, הקליפה שומרת על הפרי, אבל אחרי שאתה מקלף את הקליפה, אתה אוכל את התפוח במלואו, את השקד כולו, את האגס כולו (יש קליפה, השלך את הקליפה ותאכל את הפרי) יש פרי אחד שגם אם אתה מקלף את הקליפה אתה לא אוכל את כולו. זה הרימון. יש בו גם חלקים בפנים שזה פסולת, אתה צריך להוציא גרעינים מבפנים, וגם את הגרעינים לא כל אחד יכול לאכול, אז הוא מוצץ אותו, לועס מוצץ ומשליך את הגרעין. ברימון, גם הפנים שלו יש בו ופסולת. מה זה בא לרמוז לנו? ישראל מלאים מצוות כרימון, אי אפשר לדרוש לכאורה, חוץ מאנשים גדולי עולם שהמעשים הטובים שלהם, הנר מצוה שלהם, והתורה אור שלהם יהיו נרות עם וא"ו, נרות חסרים.

אומר בעל "אהרן עדות": כל הפירות רק קליפתם אינה טובה, אבל הרימון גם בפנים. יאמר האדם לעצמו: אז מה לי לעשות, כתוב "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", איזה לשם שמים?! אלא "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" - נרות חסר וא"ו, אם חז"ל המשילו את המצוות שלנו כרימון הוי אומר שבאופן טבעי אדם לא יכול להגיע לשלימות המעשה, (כמו שהרמב"ם אומר אולי פעם אחת בחיים), ואעפ"כ אל יתרשל אדם בשביל זה, מקיום מצוות, (בגלל שהוא רוצה שלימות), אלא יעשה לשם שמים עד מקום שידו מגעת ומה שאי אפשר מפאת טבעו של אדם אין הקב"ה בא בטרוניה עם זה. אז אם אין שלימות, אז הוא נשבר, חלילה! אלא וכל מעשיך לשם שמים – תשתדל! "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" – תשתדל. כמה "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וכמה אל מול פניך? זה טבעו של אדם. תשתדל, אל יתרשל אדם בשביל זה, ולכן אומר הרמב"ם: פעם אחת בחיים אתה תעשה מעשה בשלימות והוא יגרוף את כל הנרות שלך החסרים בלי וא"ו ויעלה אותם למעלה, בגלל שבכל המצוות יש בחינה של מול פני המנורה. אמנם אתה רוצה לעשות, אבל קצת בשביל עצמי, איך אמר פעם ר' __ לופיאן המשגיח הגדול של __ הוא היה בן 85, עין אחת כבר לא היתה לו, בקושי התהלך, פעם הוא נכנס לבית המדרש בכפר חסידים והוא שמע ילדים אומרים הנה רבנו לופיאן. אז הוא "התנפח": ילדים, האדם רוצה כבוד מכל אדם, כבוד זה פניה אישית. אומר בעל "אהרן עדות": אל יפול רוחך בקרבך, אתה תשתדל כמה שאתה יכול אל מול פני המנורה וזאת למרות שהנרות הם חסרים, אבל אם תכוון, ה' יודע שזה הכח שלך, אז "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" למעלה, כמו שאומר רבנו בחיי, עם וא"ו, עם שם ה'.

אומר בעל "אהרן עדות": "המצוות, הנרות נמשלו לרימון". (ואגב שימו לב, שבמילה רימון גם יש את האותיות "נר"). "צא וראה המנורה בגימטריה רימון, המנורה מבטאת את האור שאדם מדליק למטה" איזו אור? "נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" זה גימטריא רימון - 306, מה זה בא לומר לך? לא דורשים ממך יותר ממה שאתה יכול. רימון, לא דורשים ממך תפוח שאפשר לאכול אותו יחד עם הקליפה. דורשים ממך רימון, שגם הפנים הוא הפסולת, תתעלה לאט לאט, אל תדאג יהודי, "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" לבד. וזו עבודתו של אהרן הכהן שהדליק את הנרות ואסף את כל הנרות חסרי הוא"ו של כל עם ישראל והעלה אותם למעלה ועשה מהם נרות עם וא"ו, כי גם אם אתה הדלקת נרות 50% לה', והוא 60% יחד כולם כאשר ישראל מאוחדים, אז זה נהפך להיות נר אחד למעלה. וזה כוח הרבים!!

כשכל אחד לבד, זה נרות בלי וא"ו, אבל כשכולם מאוחדים, ביחד כל אחד משלים את השני וביחד זה הופך להיות חבל נרות עם וא"ו.

אומר בעל "אהרן עדות": "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" – אם כל אחד יכוון, כמה שהוא יכול, אל מול פני המנורה שיהיה בכל מצוה שהוא עושה אמת (– משה אמת ותורתו אמת), אז ה' יקבל אותו גם אם זה לא הכל אמת. מה הראיה? "פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" בגימטריה 441 = אמת. אתה תכוון כמה שאתה יכול, אע"פ שיהיו לך פניות. הכל עולה אל פני המנורה העליונה שהיא אמת, ומשום כך "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת אֶל-מוּל פְּנֵי" זה בגימטריה: תורה, עבודה, גמילות חסדים וזה כל החיים של האדם. תורה לא תמיד אתה יכול ללמוד תורה, יש רגעים שאתה בעבודה, עבודה נקראת תפילה, יש רגעים שאתה בגמילות חסדים, אבל זהו מכלול חייו של האדם – תורה, עבודה, גמילות חסדים, הוי אומר, שכל התורה, עבודה והגמילות חסדים עולים למדרגת האמת העליונה ומאירים למעלה, נרות בוא"ו, אע"פ שאתה לא התכוונת לאמת הצרופה, כי אינך יכול, זה לא בטבעך, אבל זה יעלה, אל יאוש! אין לחשוב כל הזמן שזה לא נשמע צרוף, אז מוטב לא לעשות, חלילה, אז לא תעשה אף פעם מצוות, כי מתי תגיע לדרגה של הכל ___, לא אתה תעשה כמה שביכולתך: 20%, 40%, 50% ומתוך כל המצוות, כל החיים שלך, תגיע כמו שהרמב"ם אומר למצוה אחת מושלמת.

אומר בעל "מלא העומר" "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" ראשי תיבות אמת!

אומר הספורנו על הפסוק: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת" כשתדליק את ששת הנרות "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" שהוא הקנה האמצעי, שהוא נר התמיד שדולק מערב שבת לערב שבת, אתה תשתדל בחיים ש"יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". מה כתוב פה? אהרן הכהן שהיה מסדר את המנורה, היה מסדר את שלושת הנרות הימניים מוטים כלפי האמצע, את שלושת הנרות השמאליים מוטים כלפי האמצע. אם תטה את שלושת הנרות הימניים והשמאליים לאמצע זה נקרא "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" באור מלא. מה פירוש? אומר הספורנו: מה זה שלושת הנרות הימניים? מה זה שלושת הנרות השמאליים? שמאל זה מפלגת העבודה. השמאל הוא עבודה, הימין זה תורה, אבל אצלנו השמאל הוא לא שמאל חילוני. אומר הספורנו: אם אור הימני, ואור השמאלי יהיו מכוונים ופונים אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה, מה ז"א? אור הימני זה לומדי התורה, אברכי ותלמידי הישיבות, אלה שתורתם אומנותם, ואור השמאלי זה אלה שעוסקים בחיי שעה – עובדים. (נו אז מה? אם אדם עובד אז הוא עושה עבירות?! הוא מפרנס את ביתו! הוא עוסק במצוות, הוא נוהג ביושר, מלאכתו באמונה, הוא נושא ונותן באמונה, עושה כפי שאמרנו מקודם: תורה, עבודה, גמילות חסדים) אור הימני העוסקים בחיי העולם ואור השמאלי העוסקים בחיי שעה - צריך לזכור שגם אם אתה לומד תורה זה יהיה מכוון לאמצע, לנר התמיד, וגם אם אתה עוסק בעבודה בכל תחום שהוא, בצבא, במסחר, בעבודה בכל, אבל גם זה צריך להיות מכוון לנר האמצעי, היינו מוטת לנר האמצעי, ואם כל השישה (אומר הספורנו) הימניים והשמאליים כל החיים שלך חיי התורה, חיי עבודה יהיו מוטים לכיון הנר האמצעי אזי "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" - כל הנרות שלך, כל השבעה יאירו באור מלא, עם וא"ו, אור ה'!!

כל אחד ישתדל לתרום את חלקו, כפי יכולתו, כל אחד ישתדל כמה שיותר אור אמת, אבל שלא יסבך את עצמו ולא יסתבך במחשבות ובהרהורים: אבל אני לא אמיתי כ"כ, זה לא מאה אחוז - תפסיק עם זה, אתה תקלקל את כל המצוות שלך, תעשה כמה שביכולתך.

דוד המלך אומר בתהילים "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" (תהילים קיט, קל), אור התורה, אור הנרות נותנת הבנה לטפשים – "מֵבִין פְּתָיִים" איך אומרים? איפה שיש תורה, יש חכמה – "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ"!

אומר הגאון מוילנא: "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ" – זה דבר ה' בכל התורה. לכל חומש מחמישה חומשי תורה יש פסוק ראשון, הפתח של כל חומש הוא הפסוק הראשון, אם תאסוף את כל חמשת הפסוקים של כל חמשת חומשי תורה, אתה תמצא את המנורה. התורה והמנורה הולכים יחד, אומר הגאון:

בפתח חומש בראשית: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" פסוק בן 7 תיבות כנגד 7 קני המנורה.

בפתח חומש שמות: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" פסוק בן י"א תיבות כנגד י"א כפתורים שבמנורה.

פתח חומש ויקרא: "וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאהֶל מוֹעֵד לֵאמר" פסוק בן ט' תיבות כנגד תשעה פרחים שבמנורה.

פתח חומש במדבר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמר" פסוק בן 17 תיבות כנגד י"ז טפחים גובה של מנורה.

פתח חומש דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרת וְדִי זָהָב" פסוק בן כ"ב אותיות כנגד כ"ב גביעים שבמנורה. מה נמצא? שה"פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" – המנורה מקבילה לפתח של כל חומש וחומש.

תראו איזה הקבלה מעניינת, וזה דוד המלך אומר: "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ" - פתח של כל חומש וחומש שזה "דְּבָרֶיךָ" – דבר ה' - "יָאִיר" – מאיר כנגד המנורה. "מֵבִין פְּתָיִים"

וזה כוונת הפסוק "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר": הפתיחה של כל חמישה חומשי תורה שהם דבר ה' מאירים במידות המנורה המאירה לעולם, וזהו "מֵבִין פְּתָיִים". אם אדם רק ילמד את פתח התורה, הוא יגיע לפתח החוכמה והבינה שיש בה "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ", אור התורה מאיר נתיבותיהם של אנשים, מאיר נתיבותיהם של פתיים, וללא אור התורה האדם הוא פתי. כי תורה הוא מלשון אור המאיר לעולם ונותן לאדם היכולת להלך בתוך חשכת העולם הזה האפל, המטעה, המדמיין, בחשכת הלילה שזה העולם הזה, איפה מונחת התורה? בארון הקודש וגם בבית המקדש. מה זה ארון אומרים חז"ל? ארון אותיות אור נ', נו"ן זה בינה, והתורה שהיא אור נמצאת בארון.

אומר ר' שם מז'נוביץ בעל "עולי שם": כדי שאדם ידליק נרות והנרות שלו יאירו אל מול פני המנורה באור שבעת המנורה, גם אם זה לא אמת גמור, הוא יזכה, אז יש דבר אחד שהתורה צריכה: להיות אהרון הכהן, להדבק במידתו של אהרון הכהן.

הלל אומר: "הוי מתלמידיו של אהרון" - לא פרקפט אהרון, אבל הידבק במידותיו של אהרון, ומהי המידה הכוללת של אהרן? ענוה. מיהו אדם? זהו הענו שבא לידי ביטוי ב: "אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה". ללא ענוה אי אפשר להיות אוהב שלום, כי אדם חושב על עצמו, אי אפשר לרדוף שלום, כי אדם אוהב את עצמו, היסוד של אהרן שהוא אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבם לתורה, זה ענוה, ואיפה זה מרומז? "וְאַהֲרן מַה-הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" (במדבר טז, יא) מה אתם מלינים עליו? "מַה-הוּא" -כלום! ענו!

אומר ר' שם מז'נוביץ: עבודת המנורה, כדי להדליק נרות, גם אם הם לא אמת גמור, אבל להדליק, כדי להביא ל"יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" במלא, צריך להיות בחינה של אהרון הכהן, ככל שהענווה גדולה יותר, פחות סנוביות, פחות יוהרה, פחות גאוה, יותר עממיות, יותר חבר אני לכל אשר יורוך, חברים כל ישראל, בה במידה אפשר להדליק נרות, אפשר לרכז נרות.

אומר בעל "עולי שם": כמה פעמים כתוב אהרן בתורה? 301 שזה בגימטריה מנורה. מי יכול להעלות את הנרות ולהביא אותם לדרגה של נרות עם וא"ו? זהו אהרון ולכן צריך להידבק במידתו של אהרון (אומר הילל הזקן), זו מידת הענווה והרי כי אהרן בחינה של אהרן נועדה להדליק את הנרות. וגם המילה מנורה רומזת לאהרן הכהן. הכיצד? מ-נ-ו-ר-ה – האותיות האמצעיות של המילה הזו, הפנימיות של המנורה: "נור" שזה אש, אבל אתם יודעים ש"נור" זה בגימטריא אהרון = 256, האמצע זה גימטריה אהרון ומה מקיף את ה"נור" אותיות "מה" – "וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ" מוקף ב"מה". אדם שהוא מאמץ לעצמו את בחינת אהרן, הוא יכול להדליק נרות, הוא יכול להפוך את הנרות ללא וא"ו, הוא יכול לכוון "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".

אומר הגאון מוילנא: בחמשת הפסוקים הפותחים את כל אחד מחמשת חומשי תורה שהם "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר", יש ס"ז תיבות (67 תיבות עם הכולל), שזה בינה, וזה רומז על שבאמצעות אור התורה, רק אם אדם נוגע בפתח התורה, ניתן להבין דבר מתוך דבר, והראיה שמספר התיבות בחמשת הפסוקים שהם "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" יש בדיוק מספר התיבות של בינה, אפשר להבין דבר מתוך דבר, להבין דבר מתוך דבר זה להיות באור, כי רוב האנשים בעולם אינם מבינים דבר מתוך דבר והם חיים בעולם חשוך וזה שאמר הכתוב: "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים" הפתח גדול, אם פתח דברי התורה יש לו את הבינה.

הוספתי: אנחנו מברכים מידי יום: "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה" שכוי זה קריאת הגבר, כולנו תרנגולים - גברים, אומר ה"בן איש חי": "גבר" ראשי תיבות שלושת הסימנים בעם היהודי, ג-גמילות חסדים ב-ביישנים, ר-רחמנות. "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה" - אם אדם דבק בתורה הוא זוכה לבינה - "לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה" - להבין דבר מתוך דבר, "לְהַבְחִין" זה אותיות בינה. להתעלות מעל הטבע החשוך והאפל ח- מעל לטבע.

אומר הגאון מוילנא: בחמשת הפסוקים הראשונים של התורה יש 67 תיבות. וכמה אותיות יש? אומר הגאון: רנ"ח=258 עם הכולל (או עם האות הגדולה ששווה 2) זה 259, מובא בספר "זרע קודש": המנורה רומזת על צורת הפנים של האדם, תורה מנורה, אדם - "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", אבל חוכמת אדם תאיר פניו, כשאדם נפטר מדליקים נר, כשאדם נולד מדליקים נר, בכל שמחה מדליקים נר, כי נר ה' נשמת אדם, האדם הוא אור, כי הוא בא להאיר את העולם.

המנורה רומזת על צורת הפנים של האדם. בפנים של האדם יש שבעה שערים, דוגמת המנורה שיש בה 7 קנים. לאדם – 2 נחיריים, 2 אוזניים, 2 עיניים והפה – 7 שערים (שזה עיקר בנין קומת האדם) למנורה 7 קנים. ולכן מנורה בגימטריה צורה. צורת האדם זה המנורה, כשאדם צדיק נפטר, תראו על הרבה קברים של צדיקים, "המנורה הטהורה". האדם נמשל למנורה הטהורה, כי המנורה הטהורה נמצאת על הפנים של האדם - "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

מוסיף בעל "זרע קודש" דבר נפלא: כמו אור שאינו יכול להאיר רק אם יש לו אויר (חמצן) ואם לאו האור נכבה. (כשהיינו ילדים עשינו ניסוי (אני לא): הדליקו גפרור, הכניסו לפה וסגרו והגפרור נכבה. למה? כי אין חמצן, אין אויר) אור צריך אויר, אף שבעת השערים בפניו של האדם שהם מקבילים למנורה אין שימושם אלא עם אויר, ז"א כל השערים של האדם צריכים אויר, אתה לא יכול לדבר בלי לפתוח את הפה, אי אפשר להריח עם אף סתום, אתה לא יכול לראות עם עיניים סתומות (ויותר מזה, אם תקרב ספר לעיניים, על העיניים לא תראה כלום, כי אתה צריך מרחק של אויר כדי לראות), אם תאטום את האוזניים שלך לא תשמע, אתה צריך להשאיר את האוזניים שלך פתוחות כדי שיהיה לאוזניים מגע עם האוויר ואז אתה תוכל לשמוע דרך האוויר מה שמדברים איתך.

אומר בעל "זרע קודש": כל החושים של האדם שעל הפנים הם שערים והם כנגד אורות המנורה, וכמו שהאור במנורה צריך אויר, אף השימוש באלו החושים צריך אויר. אויר זה אור י' - אור השלם. איך חז"ל אומרים? אויר חופשי חופשי, אוי כמה מסכן הוא אדם שאין לו אויר, וח"ו כשיש הפסקת חשמל ואדם קשור למכונת החשמל הוא כמעט נחנק, אבל אדם בריא כל הזמן עם אויר, אויר זה אור ה'.

שלמה המלך אומר בקהלת 7 פעמים "הֲבֵל הֲבָלִים הַכּל הָבֶל" הבל זה אויר, כי ז' הבל המוזכרים בקוהלת מכוונים נגד אלו שבעת השערים המסובבים את אלו השערים, שהם השבעה אוירים המסובבים את אלו השערים, שהם השבעה אוירים שנמצאים בשבעת קני המנורה ושבלעדם אין אור.

וראה, יש לנו מספר התיבות "פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר" שזה כנגד אור הפנים, יש לנו רנ"ט תיבות 259 תיבות, 7 פעמים "הֲבֵל" יש בקהלת, 7 קני מנורה, 7 פעמים "הֲבֵל", זה בדיוק רנ"ט – 259, כי כמו שהתיבות באילו חמשת הפסוקים יש להם רמז למנורה, כי מהתורה יוצא אור המנורה, אף שבעת השערים שבראש האדם צריך לקדשם ולטהרם ולתת להם אויר, אור ה', ואז יתקיים בנו "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח, א).

שנזכה לאור ה' – אויר, שיהיה לנו אויר בנשמה, אויר בגוף, שנזכה גם אם אנחנו מדליקים נרות ללא וא"ו, אין שלימות, "אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" העליונה, אם זו תהיה הכוונה שלנו, אזי "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" עם וא"ו, שנזכה. ודעו לכם שאחרי מתן תורה "הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכלָּא בָהּ" אם אדם רוצה להבין את החיים, לא להתהלך בחשיכה, לא להתהלך ולהתקע בעמוד בחושבו שזה אדם, אז עליו להידבק בתורה, לפחות להיות בחצרות בית ה', לגעת בפתח של התורה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד - על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ''ל
נערך מסרטי הקלטה ע''י ר.רצון תליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן