וורט על פרשת בא

תוכן עניינים

--------

בפרשה זו מתארת התורה הקדושה את שלושת המכות האחרונות אשר היכה ה' את מצרים - מכת הארבה, חושך ומכת בכורות, ולאחריהן ליל הסדר - ט"ו בניסן - "וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם " (יב, נא).

210 שנים היו ישראל בגלות מצרים. בפרשת השבוע, בני ישראל כבר יוצאים ממצרים, ביד רמה, ומכאן ואילך, מאותה עת, חובת זכירת יציאת מצרים בכל יום - אחת מששת הזכירות התמידיות שאדם צריך לזכור אותם תמיד ועפ"י המקובלים ראוי לאומרם מידי יום אחרי תפילת שחרית, שש זכירות תמידיות. וכך נאמר בתורה: "וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" – זכרו את היום הזה, מה עוד? "כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה" (יג, ג) - ומכאן נובעת חובת הזכירה התמידית.

אומר רש"י הקדוש: "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה" - לימד שמזכירים יציאת מצרים בכל יום, ולא פעם אחת, שחרית, ערבית, ברכת המזון, שבת, קידוש - לא תשכח. שש זכירות: 1. מעמד הר סיני, חייבים אנו לזכור יום יום, 2. זכירת יום השבת יום יום: היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת (כשיהודי אומר: אני אבוא אליך ביום ראשון", מה זה יום ראשון? יום ראשון בשבת. אז הוא זוכר את השבת) 3. זכירת מחיית עמלק, זכירת החטא הנורא, הגדול ביותר שהעם היהודי חטא – מעשה העגל, ועוד זכירה אחת: 4. "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כד, ט), מה כאן אנחנו צריכים לזכור? לשמור על הפה! לא לדבר לשון הרע, גם אם זה אחות גדולה אשר דיברה באחיה הצעיר יותר ב-6 שנים, במשה.

ובכן בפרשת השבוע, אנחנו כבר יוצאים ממצרים, יציאת מצרים הגאולה הראשונה, אומרים חז"ל: אות היא לגאולה האחרונה המקווה והמצופה במהרה בימינו, כמאמר הנביא: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו). – הנביא מנבא: כמו הנפלאות של יציאת מצרים, כך יהיו הנפלאות האחרונות ויותר מזה, חכו, עוד מעט...(צוחק מי שצוחק אחרון). וכמאמר הנביא ישעיהו על הגאולה העתידית המקווה: "וְהָיָה אוֹר-הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" - היום הלבנה מקבלת אור מהשמש, היא תלויה בשמש - "וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים" - שהקב"ה גנז את האור הזה, ומתי זה יקרה? - "בְּיוֹם חֲבשׁ ה' אֶת-שֶׁבֶר עַמּוֹ" - כאשר הקב"ה יחבוש את פצענו, פצעים שאנחנו נושאים איתנו אלפי שנים, גלות אחר גלות, מכה אחרי מכה, סבל אחר סבל, פיגוע אחר פיגוע" - "וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (ישעיה ל, כו) - זה שמחץ את מכותינו, מחץ אותנו במכות, ירפא את כל מכותינו, ממשיך הנביא בפסוק הבא: "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ-חָג" – מה זה "כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ-חָג"? אומרים חז"ל: השיר לעתיד לבוא, יהיה כליל התקדש חג הפסח, כמו ליל הסדר. שאנחנו בעת צאתנו ממצרים, כאותו לילה שבכל דור ודור ישראל מסיבים ליד שולחן החירות – שולחן הסדר, וממללים גבורות ה' ומספרים כל תהילתו. הנה ההבטחה. רק סבלנות, עוד קצת כוח סיבולת. אל תדאגו יהודים, יש לנו הבטחות חתומות ע"י הקב"ה בידי עבדיו הנביאים, גורלנו לא יהיה רע, לנצח הקב"ה יהיה איתנו.

מביא בעל "באר משה" בשם זקנו ה"חוזה מלובלין" זיע"א מגדולי החסידות, תלמידו הגדול של ר' אלימלך מליז'נסק: פרשת השבוע, פרשת בא, שבת פרשת בא היא בבחינת יום טוב ראשון של פסח, משום שהקריאה בתורה בשבת על יציאת מצרים, יש כלל: הקריאה בתורה, בציבור, בביהכ"נ בשבת, מעוררת את הזמן, ונעשה ע"י זה אותם האורות שהאירו אז בעת יציאת מצרים - הרמח"ל מאריך בדבר הזה. לכן חג נקרא חג, מלשון חוגה, שחוגת הזמן פוגשת אותו תאריך שהיה בו לפני 3000 שנה, אירוע כזה וכזה: יציאת מצרים, מתן תורה, פורים - חוגת הזמן – חג, מועד, כאשר מחוג הזמן מתוועד עם האותו יום, אותה שעה שאירע פעם אירוע, חלילה גם יכול להיות ההיפך – תשעה באב, זה לא יום טוב - "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבּר בַּחוּרָי" (איכה א, טו)

אומר ה"חוזה מלובלין", שבת פרשה זו, פרשת בא, היא בבחינת יום טוב ראשון של פסח, משום שהקריאה בתורה בשבת זו, מעוררת את הזמן - את סגולת הזמן וסגולת הזמן, אלו המאורעות שהיו באותו תאריך, לא רק התאריך של ליל הסדר, י"ד בניסן בלילה, מעורר את הזמן, כי זה היורסייד, זה התאריך, והתאריך הוא מקודש – חג הפסח, אלא גם הקריאה בתורה של המאורעות, אע"פ שזה לא התאריך, הקריאה מעוררת את הזמן וע"י זה האורות שהאירו אז בעת יציאת מצרים מאירים השבת.

וזוהי הבחינה שאנחנו תמיד אומרים: "בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּמַן הַזֶּה" - מה שהיה בימים ההם יש גם בזמן הזה, כאשר חוגת הזמן מגיעה לאותו התאריך, או הקריאה בתורה. חנוכה אין לנו קריאה בתורה, כי זה מדרבנן, פורים אין לנו, אבל פסח יש, הרי שפרשת השבוע, פרשת בא, יש בה סגולה מיוחדת. כמובן אם יהודי לא נמצא בבית הכנסת, בשעת קריאת התורה הוא יוצא מבית הכנסת לשוחח על פוליטיקה, אז הוא לא חש את סגולת הזמן, אבל מאחר והיהודי מרגיש בעת הקריאה בתורה, השבת, את ניסי יציאת מצרים, הרי הוא מעורר את כוח הנס כאז, כן עתה. ועל כן ראוי לקיים בשבת זו, שבת סגולה, את הפסוק השני בפרשת השבוע: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" (י, ב) – זו התכלית של זכירת יציאת מצרים, לזכור כי בחוזק יד הוציא ה' אותנו והתכלית: "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" (ה' - יו"ד, ק"י, וא"ו, ק"י – היה הווה ויהיה) כמו שהוא היה איתנו ביציאת מצרים, הוא איתנו היום ויהיה כשנזכה לגאולה העתידית. ובכן השבת היא שבת סגולתית, אפשר, ראוי, סגולה, לדבר ליד שולחן שבת, עם המשפחה, עם הילדים, על סיפור יציאת מצרים, זה גם פרשת שבוע, וזה גם אורות מיוחדים שזוהרים ומבהיקים בשבת זו, מעין ליל הסדר.

אומר "בעל הרוקח" ר' אלעזר מוורמייקא בן דורו של הרמב"ן, גדול חכמי אשכנז בדורו, תלמידו של רבינו יהודה החסיד, כך הוא תמיד קורא לו בספריו, וכך הוא כותב לפי נוסח אשכנז: "ברכת הגאולה הסמיכו אותו אנשי כנסת הגדולה לתפילת שמונה עשרה", עיקר התפילה, מה אנחנו אומרים לפני תפילת שמונה עשרה בתפילת שחרית? אני קורא לפי הנוסח שלו, נוסח אשכנז, אנחנו מבקשים על הגאולה העתידית הרבה שנים: "צוּר יִשְׂרָאֵל. קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. וּפְדֵה כִנְאֻמֶךָ" – כינוי לעם ישראל – "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל. גּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל" ומתחיל עם תפילת שמונה עשרה.

אומר הרוקח: 14 (י"ד) תיבות יש בברכת הגאולה הסמוכה לתפילת שמונה עשרה, ושישים אותיות. מה הרמז בדבר? כנגד ס' ריבוא יוצאי מצרים, 60 ריבוא, 600,000 אלף גברים שהציל הקב"ה, מתי? בי"ד בניסן בערב!!!

אנשי כנסת הגדולה כתבו הכל ברוח הקודש, והאותיות והתיבות מנויות, יש בהם כוונות, אנחנו לא יודעים כוונות, האר"י הקדוש ידע, גדולי המקובלים יודעים, אבל הוא מגלה לנו שב"צוּר יִשְׂרָאֵל. קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל" יש י"ד מילים ו-60 אותיות לרמוז: כשאנחנו מבקשים יום יום על הגאולה הקרובה, אז אנחנו מזכירים: רבש"ע, תעורר לנו את אותה השפעה ואורה שהייתה בי"ד בניסן, ערב ליל הסדר ל-60 ריבוא אלפי בני ישראל, "קוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל" ותגאל אותנו גם מהגלות הארוכה, מהלילה הקשה הזה שבכל הלילות, שבכל הגלויות, הלילה המתמשך, הגלות המתמשכת אשר בסופה "מככבים" (במרכאות) בני ישמעאל ואנחנו סובלים! ואנחנו מבקשים "כַּלֵּה שֵׂעִיר וְחוֹתְנוֹ" - "כַּלֵּה שֵׂעִיר" - אדום "וְחוֹתְנוֹ" - ישמעאל שהיה אבא של חותנו של עשו - "וְיַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים" - זה אנחנו אומרים בסליחות.

אומר ה"רוקח": "וכנגד המספר 60 ריבוא (ס' אותיות שב"צוּר יִשְׂרָאֵל", בבקשה על גאולת ישראל, לפני שאנחנו מצמידים רגלנו זו לזו, ומניחים ידינו כנגד הלב, ומשתחוים לבורא עולם ומבקשים בתפילת שמונה עשרה את כל הבקשות וכנגד המספר ס' – 60, יש לנו כ"ב אותיות בתורה. מא' עד סימנך "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל" (בראשית מח, כ) – יש לנו 5 כפולות - מנצפ"ך, (=מ"ם סופית, נו"ן סופית, צד"י סופית, פ"א סופית, וכ"ף סופית) + אבל מספר האותיות - א' עד ת' - זו אותיות של לשון הקודש שניתנה התורה – כ"ב אותיות

אומר ה"רוקח": (הם ספרו את הכל בלי מחשבים, עזרא הסופר, ר' עקיבא ספר הכל), וכנגד המספר 60 יש לנו כ"ב אותיות בתורה שבמילואן (=אם תמלא כל אות) הם 60. איך? אל"ף מלא – א, ל, פ. בי"ת – ב, י, ת, גימ"ל – ג, י, מ, ל – כל האותיות שבתורה מלאות הם 60. התורה הקדושה נכתבה בכ"ב אותיות שבמילואן הם 60, כנגד 60 ריבוא, וכנגדן 60 מסכתות בתורה שבע"פ, וכנגדן תמצא בתורה שבכתב 60 פעם "תורת", "תורות". ומה זה בא ללמד? ללמדך כי לא נגאלו 60 ריבוא מישראל בי"ד בניסן (י"ד תיבות – 60 אותיות ב"צוּר יִשְׂרָאֵל"), מבית עבדים, כי אם בזכות, בתנאי שיקבלו את התורה שניתנה ב-60 אותיות ותורה שבע"פ שיש בה 60 מסכתות. ועל זה נבנית השיחה היום.

גאולת ישראל, ביאת עם ישראל לארצו לארץ הקודש, מותנית בדבר אחד: 60 ריבוא יצאתם, בי"ד בניסן יצאתם?! שימרו על ה-60! שימרו על לשון הקודש שיש בה 60 אותיות, שימרו על הש"ס, שימרו על חמישה חומשי תורה, שיש בה 60 תורות, שימרו על ישראל ששורשו 60 ריבוא נשמות, כנסת ישראל. ואיך? קבלו את התורה, שימרו על התורה!

ותמיד אני מוסיף: וזהו מקור המילה "גאון". הייתה תקופה של הגאונים בבבל: רבינו ניסים גאון, רבינו סעדיה גאון, רבי אחאי גאון, רבי שרירא גאון, רב האי גאון, מדוע נקראו גאון? גאון זה גיאות, למעלה, אבל מה פירוש המילה גאון? אומרים חכמי הרמז, גאון בגימטריה 60, מי זכה להקרא גאון? מי שהיה בקי ב-60 מסכתות בתורה שבע"פ – גאון!

רשמתי לעצמי רק מחאה אישית: כמה מוזר הביטוי: גאון בשחמט... מה זה קשור למילה גאון? גאון במסחר?! גאון בפיננסי?! גאון בפוליטיקה?! גאון זה מילה מיוחדת, מושג מיוחד, בלתי מושאל, אין להשאילו, לתורה 60 לאור הדברים האמורים. והיום הם גם גאון בכדורגל... ככה זה כאשר הגאונות יורדת מהראש, מהלב. אז אחד אמר לי: אבל הוא מבקיע גולים בראש, אמרתי לו: עד כאן!

וכך פותחת התורה הקדושה את פרשת השבוע, פרשת בא, פרשת יציאת מצרים: "וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בּא אֶל-פַּרְעה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו" (י, א).

באופן טבעי, פרעה היה צריך כבר להישבר, להתמוטט, הרי עבדיו כבר אמרו לו (פרשת השבוע, מכת ארבה): "עַד- מָתַי" (י, ז)? הרי הרסת את מצרים, לא נשאר כלום, הכל ממוטט, כל ההישגים שהביא לנו יוסף הכל, כל כלכלת מצרים נהרסה, אין כלום, מוראל נמוך!!! באופן טבעי, פרעה היה צריך להתמוטט, להקב"ה היה כבר רקורד, מכה אחרי מכה, על היום, על הרגע, כדבר משה, די! מה הוא עושה שרירים?! על חשבון מי?! על חשבון עמו?! על חשבון ארצו?! והוא עושה! מה קרה? אומר הקב"ה: בהתחלה הייתה לו בחירה חופשית, אבל הוא לא שם את ליבו, הוא לא נתן את ליבו להוציא את בני ישראל, לא אחרי המכה הראשונה, לא אחרי המופתים הראשונים, עכשיו, במכה השמינית, התשיעית והעשירית, אומר הקב"ה למשה: "בּא אֶל-פַּרְעה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ" – כבר קשה לו לחזור! שמתי לו אזיקים על הלב! מדוע? "לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" – כדי שאתם תראו אותות ומופתים שעם ישראל, עם נרדה ומשועבד כ"כ הרבה שנים, ירום ויתרומם ויכיר שיש ה' בעולם - "כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם" (יג, טז).

מה התכלית של כל זה? למה ה' הכביד את לבו? "לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"! ומה התכלית של ב"שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"? אומר הפסוק הבא: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת-אתֹתַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם" והתכלית: "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" (י, ב).

כאן כתוב התורה בתחילת הפרשה: הקב"ה הכביד את לבו שלא יתמוטט, שיקבל עוד מכה, עוד מכה זה עוד מופת - מכת ארבה, "יש אלוקים" צעקו כולם, חושך, והשיא מכת בכורות, למה הקב"ה הכביד עליו? כי הוא הכביד את לבו, הוא עצמו על פי בחירתו הכביד את לבו בהתחלה, הקב"ה מכביד את לבו, מידה כנגד מידה. ולשם מה צריך את האותות האלה, הרי הקב"ה יכול להוציא אותם מיד?! והתשובה: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ"! שימו לב: "בְּאָזְנֵי בִנְךָ"! למה כתוב "בְּאָזְנֵי"? היה יכול להיות: תספר לבניך, אלא "בְּאָזְנֵי בִנְךָ" – אל תדבר אליו מרחוק, הוא יגיד שהוא לא שמע, דבר לו באוזניים, שייכנס לו לאוזניים, שישמע אותך, כדי "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" – שם הוי"ה – היה, הווה ויהיה, היה במצרים, הוה עכשיו ויהיה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו). כל התכלית של הכבדת הלב, זה רק בשביל דבר אחד, שעם ישראל יראה שיש ה', באמצעות האותות והמופתים.

והרמב"ם אומר: לא בכל דור ודור הקב"ה עושה מופתים כאלה, אבל עיני עם ישראל ביסודו, בתחילתו ה' הראה לו מופתים, ומכאן, זכר ליציאת מצרים, בכל דור ודור אבא מספר לבנו והבן לבן שלו עד היום הזה, אנחנו ניזונים מהאותות והמופתים האלו למען "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" ומדייקים המפרשים: כתוב "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'", היה צריך להיות כתוב: למען תספר לבנך ובן בנך וידעו כי אני ה', למה כתוב "וִידַעְתֶּם"? ועונים: ע"י שאתם תדברו ותדברו ותדברו ותספרו לבניכם ולבנותיכם אחריכם את האותות והמופתים ע"י שאתם תספרו, לא רק הילדים שלכם ידעו, אלא גם אתם תדעו, כפי שחז"ל אומרים, מתלמידי – יותר מכולם! כשאתה מלמד אחרים – אז אתה יודע יותר. סגולה מיוחדת – מתלמידי יותר מכולם! מבני ומבנותי יותר מכולם, כי אני מלמד אותם, המורה, הרב, הרבי בחיידר, ככל שהוא מלמד יותר והילדים קולטים את מה שהוא מלמד, עד כדי כך שאמר ריב חיים מבריסק: אם אדם מלמד ילדים והילדים לא מבינים את מה שהוא מלמד, כנראה שגם הוא לא מבין, הבעיה בו, במסביר. הוי אומר: אם הילדים מבינים, הוי אומר שאתה מבין יותר, מכל פעם ופעם שאתה מדבר אל הילדים שלך, אתה יודע יותר, וזה מדוייק בפסוק: לא – וידעו כי אני ה', אלא - "וִידַעְתֶּם", גם אתה האבא, הסבא, תדע יותר.

מה למדנו? פרעה הכביד את לבו, פרעה "הרים את האף", (איך אומרים בעברית? השוויץ) לא רוצה לשלוח - "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים" (שמות ה, יד) – גירש אותם, העונש שלו היה שהקב"ה הכביד את לבו, אע"פ שהוא היה צריך כבר להתמוטט, מדוע? למען אשית אותות בקרבו, למען עם ישראל! וע"י זה יפתח לבם של עם ישראל לדורות, עד היום הזה, לדעת את ה'.

הקב"ה כביכול, הוציא את לבו של פרעה, אטם לו את הלב לבל ישית לבו לקורות אותו - למה שקורה איתו, כי אחרת הוא היה מתמוטט – עשה אותו אדיש, הוא הפעיל שרירים, (אדם יכול להפעיל שרירים? שאלו את השב"כ: אם אפשר להפעיל שרירים כשעושים חקירות – אי אפשר) הקב"ה נתן לו כוח סיבולת מיוחדת, אנשים חשבו שזה שרירים, הוא קשוח... ה' הקשיח את לבו, כדי לעשות עוד אות, עוד מופת, כדי שאנחנו עם ישראל לנצח נחיה עם זכר יציאת מצרים, כביכול כי יען הוציא ה', נאמין בה', "לְמַעַן יֵדְעוּ דרתֵיכֶם" (ויקרא כג, מג)

חז"ל מספרים ממדרש תנחומא בלשון ארמית, זהו סיפור שאני תמיד מספר, משעשע: כאשר הקב"ה שלח את משה ואת אהרן, בתחילת הדרך, אל פרעה, בפעם הראשונה, או השניה, הייתה שם המולה רבה ליד הארמון של פרעה. מה קרה? היה זה יום הולדת של פרעה. ופרעה מאז ומתמיד הוא חגג את יום ההולדת שלו, שהיה קיסר על אומות רבות, מצרים – קיסרות, וכולם ביום הגינוסיה – יום הולדת שלו, כולם הביאו לו מתנות, מלכי עולם, כל אלה שהוא שלט עליהם, הגיעו למצרים והביאו לו מתנות, בלשון חז"ל: הביאו לו באותו יום עטרות – כתרים. פרעה, חטף שיגעון גדלות, הוא אמר שהוא אל – אני בראתי את היאור ולכן לא היה לו שירותים בבית, רק לבני משפחתו, הוא עצמו היה יוצא כל בוקר ליאור, שם היה עושה, שאף אחד לא יראה אותו, כי הוא יתבייש לעשות צרכים, כי הוא אל.

עמדו משה ואהרן רוצים גם הם להיכנס, אבל מסיבה אחרת - "שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (ז, טז) – בדבר ה', באו העבדים, השרים, השוערים ואומרים לו: ששני זקנים מבקשים להיכנס אליו (הם היו כבר בני 80, 83), שאלה ראשונה ששאל פרעה: "יש להם עטרות, מתנות בידיים?" אמרו לו: "לוא, היהודים באים בלי מתנות", אמר להם פרעה: "שהם יכנסו אחרונים, עכשיו יכנסו אלה שמביאים לי מתנות".

כשנכנסו סוף סוף משה ואהרן, אמרו לו: "ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמר שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" אמר להם פרעה: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקלוֹ" (ה, ב) ולא היה יודע לשלוח לי עטרה... חצוף!!! כל האילים שולחים לי מתנות, והאל שלכם לא שולח לי מתנות - "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקלוֹ...לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה'". הוא פתח את ספר האילים שלו, הוא חיפש את אל היהודים ולא מוצא, הוא מצא את האילים שכתובים בספרים, שמביאים לו מתנות, הוא לא שת אל ליבו לחשוב. ומה היה הגמול שהוא קיבל? הוא לא שם את ליבו, הוא התעלל, הוא ראה עם סובל שחייבים לו הרבה הכרת טובה ליוסף שבנה את מצרים, מה היה העונש שלו? אז הגמול שלו היה שגם כאשר אנשים גם כן נותנים אל לבם, הם כן מתחילים לחשוב, אז הקב"ה הכביד את לבו, שם עליו אזיקים, כדי שיהודים יקבלו עוד כמה אותות ומופתים לחזקם באמונה.

אומרים חז"ל, מדרש נפלא (ילקוט שמעוני, פרשת וארא אות קפב), משעשע: כבד לב פרעה, משל למה הדבר דומה? אריה מלך החיות, עם קבוצת חיות ושועל, החליטו לשייט בים באיזה יכאטה, לעשות טיול בחופי הים התיכון, הגיעו לספינה, בשער, ליד הקופות, עומד/יושב חמור וגובה מכס מן הנוסעים בספינה – מוכר כרטיסים. אמר להם החמור: "תנו לי מכס, כסף לעלות לספינה", צודק, כי אין דבר בחינם (אפילו למות אי אפשר בחינם...) אמר לו השועל: "כמה עזים פניך, חצוף שכמותך, אתה יודע שמלך החיות עמנו, ואתה שואל מכס?!" ענה לו החמור, שהוא לא רק חצוף, אלא גם אידיוט: "מן המלך אני נוטל ואח"כ אני אכניס את זה בחזרה לקופה של המלך", שמע זאת הארי, את השיחה בין השועל לחמור, הרים את הרגל שלו ונתן זבטה לחמור והרג אותו, ומיד ציוה על השועל: "סדר לי את אבריו של שוטה זה" – אחרי שהרג אותו, אמר: סדר לי על מגש עם עלי חסה, עם צנובר... תגיש לי את זה ארוחת צהרים.

הלך השועל וסידרם, הוא ראה שם איזה לב קטן ואכל אותו (והשועל לא צריך לזכור דברי תורה, כי כתוב שלא צריך לאכול לבבות, כמובן אנחנו הגברים לא אוכלים לבבות, כי זה סגולה לשכחה).

כשבא הארי לארוחת צהרים, הוא מסתכל על המגש, אומרים חז"ל, הוא רואה את אבריו של החמור סדורות על המגש, מסתכל ומסתכל. אמר האריה: "וליבו של החמור, היכן הוא?" (הוא כנראה טורף אז הוא מבין מה זה לב, מה זה ריאות, הוא מבין בבשר...) חשש השועל פן תכלה עליו חמת הארי, הוא הרי היה צריך לסדר את זה, והארי יאשים אותי ולכן השיב השועל: "אדוני המלך, לא היה לו לב, שאם היה לו לב, לא היה נוטל מכס מן המלך"...

וכך האריה פטר אותו.

והנמשל: אף כך פרעה הרשע. אם היה לו לב, לא היה אומר למלך מלכי המלכים: יתן לי דורון, יתן לי מכס, מתנה, אז מה אם יש לך יום הולדת?! גם לקופיקו יש היום יום הולדת...

אז הקב"ה הוציא לו את הלב, אבל היה לו כבר לב לשעה הקריטית שכבר מגיעה המכה השמינית, אז הקב"ה עשה לו סוויץ' בלב – "לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי".

בסוף הפרשה, אחרי יציאת מצרים, אנחנו מוצאים את אותו הדבר: "וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (יג, ג) – אחרי שיצאתם ממצרים, חגגתם, חג חירות ראשון, מוסיפה התורה לנו כאן עוד דבר, "וְהָיָה" – לשון שמחה - "כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" - והרי התכלית היא להגיע לארץ אבות, ארץ הקודש, ארץ ישראל, - "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ" – למה מגיע לנו ארץ ישראל? כי נשבע הקב"ה לאבותיך, לאברהם אבינו (ברית בן הבתרים), ליצחק וליעקב (סולם יעקב) - "לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבדָה הַזּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה" – כאן התורה הקדושה מחתימה את עם ישראל על שטר התחייבות: יצאתם ממצרים, יצאתם מבית עבדים בחוזק יד, ראיתם אותות, ראיתם מופתים, מקודם אמרנו: "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'", לא מספיק לדעת בלב, עכשיו, אחרי יציאת מצרים, אומר משה רבינו בשם ה': תכנסו לארץ ישראל, תהיו ריבוניים בארץ, יהיו לכם דגלים, יהיה לכם פרמנט, שלטון, ריבונות, תהיו חברים באו"ם, אבל - "וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבדָה הַזּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לה'" – תזכרו להמשיך לחגוג את שבעת ימי הפסח, מצות, חמץ לא יראה!!!

זה התנאי כשתהיו בארץ ישראל בעוד 100 שנה, בעוד 2000 שנה, בימינו עד ביאת גואל צדק והלאה - "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" אומר רש"י: "בַּעֲבוּר זֶה" – בעבור שאקיים מצוותיו, כגון: פסח מצה ומרור הללו. לבל יעז יהודי לחשוב שפסח, ליל הסדר זה נחלת העבר, אלא "וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה'", דעו לכם, שכל מה שהקב"ה הוציא אתכם זה לתת לכם ארץ אבות שמחייבת להמשיך לשמור את חג הפסח! מי ביקש להתיר חמץ בפסח בחוצות תל אביב?! מי ביקש?! הוא מסכן את החיים היהודיים בארץ ישראל.

"וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה'" – זה תנאי ליציאת מצרים, אומרת התורה הקדושה, ותנאי נוסף "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ...וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" שלא ישאר בלב, אלא להמשיך הלאה את "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה" לזכור לחגוג, שלא יראה לך חמץ, שבעה ימים תאכל מצות.

אומרים חז"ל: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם", זה רמז לבן הרשע - יקום פעם בן רשע ויגיד: בשביל מה צריך את כל זה, למה לכם כל זאת, די! אנחנו כבר בארץ הקודש, יש לנו צבא החזק ביותר במזרח התיכון, די! תנתקו את עצמכם ממחשבות הגלות... וזה רמז לבן הרשע (-רש"י במקום) ואתה תאמר לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי" – למה כתוב לי ולא לנו? לי ולא לך... אם אתה היית במצרים, לא היית נגאל, בשביל כאלה לא הגיעה לנו גאולה, אם כן אחרי יציאת מצרים, משה רבינו מצוה את עם ישראל "וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה'" – תשמרו את הפסח, תשמרו את המצוות, זה לא שייך לגלות, אין חמץ בארץ הקודש.

הרי למדנו, "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ" – תניח יום יום תפילין של יד ותפילין של ראש – "וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ" – שגור בפיך – "כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" – לזכור את יציאת מצרים, על היד – כנגד הלב, על הראש – כנגד המוח וכנגד העיניים - זה הצו, זה תפילין, זה האות.

הרי למדנו, יציאת מצרים וכל האותות נעשו למען נדע שה' הוא האלוקים אין עוד מלבד, שנעסוק בתורתו ונקיים מצוותיו, נשמור את חוקת הפסח, שנהיה בארץ ישראל ונניח תפילין, זה חלק מזיכרון יציאת מצרים ואם לא, לא היינו נגאלים, ואם יקום דור שינסה להתכחש לזה, אז הגאולה לא תתקיים אצלו, הוא לא יזכה לגאולה העתידית, הגאולה תפסק אצלו וגם מה שיש לנו עד היום - נפסיד, אז נסבול, לא נחיה כבני חורין בארצנו.

הנה, כשבא משה רבינו לבשר לעם ישראל את בשורת גאולת מצרים, וכפי שאמרנו "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו), גאולת מצרים, היא אות לגאולה העתידית המקווה במהרה בימינו, אמר משה רבינו לבני ישראל חמש לשונות של גאולה המורים על חמישה שלבים בגאולה: "לָכֵן אֱמר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה'" – דבר ראשון, אני ה', מי שאינו יודע שיש ה' בעולם, אין על מה לדבר בכלל, אז הוא יכול ללכת לאכול חמץ במסעדה ביפו רחמנא ליצלן – "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" - "וְהוֹצֵאתִי" – לשון גאולה, יציאה מהסבל – "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבדָתָם" - "וְהִצַּלְתִּי" – השלב השני, שום עבודה לא תהיה לכם – "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדלִים" (שמות ו, ו) – עשרת המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף, זה נקרא בזרוע נטויה – "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" – מעמד הר סיני. איך הקב"ה התגלה לעם ישראל במעמד הר סיני? "אָנכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי".

אומר רש"י הקדוש: "לָכֵן אֱמר" – לשון שבועה, נשבע הקב"ה להוציא, להציל, לגאול ולקחת אותם וכנגד כל ארבעת הלשונות הללו, אנו שותים ארבע כוסות, אבל יש גם לשון חמישית שכנגדה גם מעמידים כוס, אבל לא שותים, הלשון החמישית היא אחרי מעמד הר סיני, אחרי 40 שנות מדבר שלא ניתנו כדי לחיות לנצח וזאת למרות שבמדבר חיו עם ישראל בגן עדן עלי אדמות: מן משמים, באר מתגלגלת, אבל זו לא התכלית. והצלע החמישית בגאולה: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" – הצלע החמישית בגאולה זה עם ישראל בארץ ישראל, ארצנו, זה לא פלסטין!!! לנו הארץ המבוטחת, אשר הובטחה לאברהם, יצחק ויעקב, אלא שמפני חטאינו גלינו מארצנו, אנחנו שבנו ונשוב אליה, מקבץ נדחי ישראל, יקבץ את כל עם ישראל. הלשון החמישית אומרת על הגאולה: יציאת מצרים, קבלת התורה, בנין המשכן, בנין בית המקדש בהר המוריה שלנו, שיהיה לא רק בידינו אלא שלנו (לא כמו היום שהיא נקראת בידינו אבל למעשה היא בידי המחבלים) הקב"ה נשבע שעם ישראל יבוא לארצו.

עם ישראל בלי ארץ ישראל, זה לא גאולה שלמה, אולם כנגד לשון הגאולה - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ" – אנחנו מעמידים כוס חמישית, אבל איננו שותים אותה, לזה אנחנו קוראים: הכוס של אליהו, זהו כנגד גאולתנו המקווה, לקיים: "הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וכו'" (מלאכי ג, כג), ואז נזכה שכל עם ישראל יהיה בארצו: בית מקדש קיים, כהנים בעבודתם, לווים על דוכנם, וישראל במעמדם!! בלי בקבוקי תבערה, בלי אינטיפדה, כבר היום הם אמרו, המחבלים בעזה: נראה להם, והרגו להם היום 7 שם בעזה...

אומר "אור החיים" הקדוש: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם" – קשה, דברי אל עליון, דברו טהור, מה ה' נשבע? כי יוצאי מצרים הם יכנסו לארץ המובטחת! ולא מצינו שכן היה, מדוע? שכן רק בניהם שהיו עד גיל 20 בחטא המרגלים, הם שנכנסו לארץ, אבל כל דור יוצאי מצרים מבן 20 שנה ומעלה, נפלו במדבר, אז איפה שבועת ה' "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם...וְהִצַּלְתִּי...וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי...וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם"?! "וְהֵבֵאתִי" אתכם לא התקיים!! ותגדל הקושיה שהרי נשבע ה' על כל חמשת הלשונות וזה לא יתקיים, היתכן שה' הפר שבועתו? ועונה: "ונראה כי מקור החוכמה נתחכם על קושיה זו, וקודם אומרו "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ", לפני שהוא אמר את הלשון החמישית של ההבטחה על ביאתנו לארץ, הקב"ה הוסיף סעיף בלשון הרביעית (מי שעו"ד הוא מבין, צריך לקרוא טוב את מה שכתוב): "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים" – מעמד הר סיני – "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" – אומר "אור החיים" הקדוש: זוהי קבלת התורה! אני אקיים את "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" ואתם תקיימו "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" – המשמעות של זה שתקבלו על עצמכם את כל המתחייב מהלשון הרביעית שהיא "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם" עם סגולה, עם מקבלי התורה – תנאי הוא הדבר, ובזה תלוי קיום המאמר החמישי של "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ" ומשום כך כתב "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" באמצע ההבטחות הטובות. מה פתאום הוא מכניס כאן את הפסוק הזה? והתשובה: כי פרט זה של ביאתם לארץ וישיבתם בארץ בשקט, בבטח, תלויה ב"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" שהוא נאמר לנו בלשון הרביעי, בקיום מצוות, כולל יציאת מצרים, כולל הנחת תפילין שעל כך נאמר: "וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י).

אומר רבינו הספורנו במקום על המילים: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ", כאשר תתבוננו בכל זה, תהיו ראויים שאביכם אל הארץ ואתננה לכם! הוי אומר: יצאנו ממצרים, קיבלנו את התורה, שמענו 4 לשונות של גאולה, הלשון החמישית, ארץ נחלת אבות, התנחלות בארצנו בשקט ובבטחה, זה כבר תלוי בלשון הרביעי.

אז הקב"ה באמת נשבע ב"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ", אבל כנראה שאתם הפרתם כאן משהו, אז הוא הביא רק את הצעירים שבכם, למה? כי אתם הפרתם, כי לא רציתם לעלות לארץ – חטא המרגלים. לא שה' לא קיים את השבועה, פשוט אנחנו הפרנו את התנאי של הלשון הרביעית!!!

אומר "בעל הטורים" דבר נפלא: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".

המילה "מוֹרָשָׁה" מורה על ירושה, להנחיל לכם, אומר "בעל הטורים": פעמיים בתנ"ך אנחנו מוצאים את המילה "מוֹרָשָׁה" ויש למצוא את המכנה המשותף. "מוֹרָשָׁה" אחד כתוב לגבי ארץ ישראל "וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'" – יציאת מצרים, במקום השני כתוב: "תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקב" (דברים לג, ד) – וזה נאמר לגבי התורה הקדושה. והמכנה המשותף, אומר "בעל הטורים": שבזכות התורה הנקראת "מוֹרָשָׁה", יזכו ישראל להתנחל בארץ מורשה!!! הא בהא תליא, ללא תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב, לא יתקיים גם המורשה השני, זה יהיה שלנו, אבל לא נזכה לגור בה, עד אשר נקבל על עצמנו את "תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ משֶׁה"!

אומר ר' יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, בספרו "קול יהודה": שניהם יחד - תורה וארץ ישראל, עם ישראל וארץ ישראל על פי תורת ישראל מהווים מורשה לעם ישראל, כמו שהתורה הקדושה היא מורשה ואין להחליפה בשום תורה או דת אחרת, אף ארץ ישראל, אין לה תחליף בשום מקום בעולם. לנו יש רק את ארץ ישראל, כי תורה וארץ ישראל הולכים ביחד, ובכן ארץ ישראל אין לה תחליף בשום מקום בעולם, (ואני הוספתי: אפילו לא באוגנדה), אבל מי שזנח את "תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ משֶׁה", אז אנחנו יושבים פה וקמה אומה שפלה, שקרנית ורמאית המכנה את עצמה פלסטינאי, וטוענת שהארץ היא שלהם. זה עונש, אם אנחנו לא נשמור על מורשה, אז גם המורשה הזאת תתערער. זה נורא!!!

אומר הרב ש"ך, רעיון נפלא: מה אומר הקב"ה? "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב וְנָתַתִּי אתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה" - כאשר הקב"ה נשא את ידו, נשבע ליעקב אבינו בסולם יעקב, פרשת ויצא, כתוב בחלום יעקב: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג) – מה זה "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ"? כמה תופס אדם מקום?! ד' אמות, גודל מיטה 1.90, אם גבוה 2 מטר, מה זה "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ"? אז מישהו יאמר הכוונה: כל הארץ! עד איפה? עד נהר מצרים?! זה אפילו פחות מגבולות החלוקה! (אפילו פחות מאשר הפלסטינאים כבר מוכנים לתת, רק לא בהר הבית, הם מוכנים לתת לנו על הים, תשכב על החסקה...ותשיר...) מה זה "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ"? אומרים חז"ל, רש"י: קיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו: שתהא נוחה להכבש לפניו כד' אמות, שזה מקומו של אדם, ז"א אתה תכבוש את הארץ, כמו שתופסים ד' אמות וכך באמת היה כיבוש הארץ ע"י יהושע: אמרו תהילים, עשו הקפות עם שופרות וחומת יריחו נפלה!

אומר הרב ש"ך פירוש נוסף ל"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ": המתנה של א"י שהיא הצלע החמישית של הגאולה, ביאתנו לארץ הקודש - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ" – המתנה הזו שנתן הקב"ה ליעקב אבינו, מותנת בהמצאותו של יעקב עליה. מה הפירוש? רק במקום שיעקב אבינו שוכב עליה, שם היא שלו וממילא היא שלנו. איפה שיעקב אבינו אינו שוכב, הארץ הזאת היא לא תהיה שלנו, היא תהיה שלנו כאשר יעקב אבינו ישכב עליה, רק "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ".

מה זה יעקב אבינו ישכב על הארץ? אומר הרב ש"ך: רק במקום שיעקב אבינו שוכב עליה, מה זה יעקב? "אִישׁ תָּם ישֵׁב אהָלִים", "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" - יעקב מסמל את התורה, יצחק את העבודה, אברהם אבינו גמילות חסדים, אלו שלושה עמודי עולם: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ" – רק מקום שיעקב אבינו שוכב שם, "לְךָ אֶתְּנֶנָּה". מה פירוש? רק במקום שיש ישיבות, ותלמודי תורה ועם ישראל נוהג בהם לפי רוחו של ישראל סבא, הלא הוא יעקב אבינו, רק שם נתונה לנו הארץ לשבת לבטח במנוחה!!!

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ" – אבל יעקב אבינו כבר מת?! יעקב אבינו לא מת!!! עם ישראל חי! בניו חיים! אם בניו יחיו פה בארץ, בחינת שוכבים עליה, פרוסים עליה - תורה ומצוות, אז הארץ "לְךָ אֶתְּנֶנָּה", אם לא חלילה, יבואו לו כל מיני שודדים ויאמרו: הארץ שלנו ומזה אנחנו נסבול בעקבתא דמשיחא, כי באנו לארץ, הקב"ה העלה אותנו אחרי שנות 2000, עכשיו יש לנו מבחן, האם אנו מקיימים כאן את הבחינה של "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁכֵב עָלֶיהָ", אז "לְךָ אֶתְּנֶנָּה", במידה ולא אז רחמנא ליצלן...

כותב הרב ש"ך, (קשה לשמוע את זה): "כי אין שום משמעות לכיבוש הארץ ולשליטה יהודית בארץ ישראל, (הוא בסה"כ נפטר לפני שנתיים, הוא חי בארץ) אם אין בחינת יעקב שוכב עליה – אם אין בניו נוהגים בה לפי רצונו של הקב"ה, נותן הארץ לאברהם, יצחק ויעקב, מורשה לבניהם אחריהם.

אז בסדר, הר הבית בידינו...הר הבית בידינו?! ירושלים בידינו?! אתה יכול להסתובב שם?! אתה יכול לנסוע ליש"ע חופשי?! וכבר מדברים על פינוי, התקפלות, רחמנא ליצלן... כי אין את הארץ אשר אתה שוכב עליה... דברי הרב ש"ך זצוק"ל.

הבעיות שלנו הם לא עם האנטישמים הצרפתים, ולא עם האו"ם שמום..., הבעיה שאנחנו לא מבינים, אנחנו שכחנו שהקשר שלנו לארץ הוא ב"וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" – פרשת השבוע!

הקב"ה נותן לנו את הארץ, ארץ זבת חלב ודבש, בלי בעיות כלכליות, אם אנחנו מקיימים וידעתם, את הלשון הרביעית של הגאולה, אז ארץ ישראל ניתנת לנו על מגש של זהב, בלי קורבנות, כמו כיבוש יהושע, וישבתם לבטח בארצכם, לא צריך חומה – גדר הפרדה, לא צריך!!! הארץ המובטחת היא כדי שנשב שם לבטח, ולא נפחד מפיגועים רחמנא ליצלן

"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ" – מהו הלשון של "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ? הקב"ה יכול גם לשלוח אותנו את הארץ ונבוא לבד, אנחנו כבר גדולים, מה זה "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ? תקשיבו משל נפלא: משל למלך שהיו לו שני אוהבים שאהבו אותו תמיד, שניהם פעלו למענו והיו לו נאמנים ביותר, רצה המלך להעניק לשניהם טובה, לתת להם מתנה, משהו עבור פועלם ממנו יוכלו ליהנות כל ימי חייהם, החליט למנות כל אחד מהם לשליט על אחת הערים שברשותו. שלטון זה יעניק להם שלטון וגדולה, מלבד הכנסות גבוהות. אות הוקרה מהמלך. אולם, את אחד מהם אהב המלך יותר, היה קשור אליו בכל נימי ליבו ונפשו, וביקש לגמול לו ביחס מיוחד, לתת לו עוד יותר. איך? את האחד שיגר לעיר את הועיד לו כשהוא מצוייד בתעודות מתאימות, עם מכתב מינוי חם עם חותמת המלך אשר מכוחה, הוא יוכל לשלוט בעיר ביד רמה. ואולם, לאהובו, החליט להעניק יחס מיוחד. הוא החליט שהוא בכבודו ובעצמו ילווה אותו לאותה העיר, כל העם יראו את ההערכה והאהבה אשר רוכש המלך כלפיו, אין ספק שגילויי החיבה האלו מהמלך יזכוהו ליחס מיוחד מתושבי העיר.

והנמשל: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ" – ביאתנו לארץ צריכה להיות באהבה ("וְהֵבֵאתִי – אותיות אהבה) ביחס מיוחד, שהקב"ה יבוא איתנו אל הארץ, שכל הגויים יראו שהמלך נתן לנו את הארץ, ואז לא יעז אחד מהם לטעון: אנחנו פלסטינאים, לבני ישמעאל מגיעה הארץ, ה' העניק לעם ישראל, אהוביו, ארץ זבת חלב ודבש, "אֶרֶץ אֲשֶׁר...לֹא-תֶחְסַר כּל בָּהּ" (דברים ח, ט), ואולם מלבד כל זה הקב"ה הבטיח "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם" – אני אביא אתכם, אני אתכם, יחס מיוחד, במה זה התבטא? שאף גוי, אף פלסטינאי, אף אחד לא יעז להעלות על דל שפתיו שהארץ היא שלהם ואותנו חלילה לים, כי הרי הם יראו שהקב"ה הביא אותנו אל הארץ, ללא מלחמות. ואולם מלבד כל זה הקב"ה בכבודו ובעצמו הביא אותנו אל הארץ, מה הראיה שהביא אותנו בזמן יהושע והשרה את שכינתו בתוכנו, בנה ביתו בתוכנו, בית המקדש, ובני ישראל זכו לנבואה ולרוח הקודש בארץ ישראל, וכל עמי העולם ראו שגדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו?! וכמו שאומר ה' יתברך ליהושע: אם תקיימו את "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", אז אני אביא אתכם אל הארץ, "אַל-תַּעֲרץ וְאַל-תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (יהושע א, ט) – על כל גבעה, בכל עמק, בכל גיא, הקב"ה יהיה אתך, כמו שאומר יהושע לבני ישראל לפני פטירתו: "וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת- כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְכָל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם" (יהושע כג, ג), אתם נלחמתם?! חומות יריחו נפלו מתהילים, מהקפות ומתקיעת שופר, אבל עם ישראל נדרשים לעשות דבר אחד: "וַחֲזַקְתֶּם מְאד לִשְׁמר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמאול" (שם שם, ו), לקיים את הלשון הרביעית "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", ועוד דבר "לְבִלְתִּי-בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה" (שם שם ז) – להזהר מהתבוללות, נישואי תערובת, "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאד לְנַפְשׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם שם, יא) – זהו סוד קיומו של עם ישראל בארצו!

אומר החפץ חיים זצוק"ל, הכהן הגדול שכ"כ השתוקק לעלות לא"י, אשתו חלתה, לא יכול לעלות, הוא הכין לעצמו דירה בפתח תקוה, נוקב: "התורה וארץ ישראל הם מהקניינים של הקב"ה בעולמו ואשר הקנה אותם לעם ישראל" - את התורה ואת ארץ ישראל הוא נתן לנו, שניהם מורשה, "יחסם של שני הקניינים" – של תורה וארץ ישראל – "הוא כיחס של נפש אל הגוף – הנפש היא התורה, נשמת אפו של העם היהודי והגוף זה ארץ ישראל" - היחס בין התורה לארץ ישראל זה כמו יחס בין גוף ונשמה – "הנפש בלבד אינה יכולה להתקיים לבד, לגוף היא צריכה" – בעולם האמת יש אוצר הנשמות, שם לא צריך גוף, בעולם הזה הנשמה צריכה גוף - "אבל גם הגוף צריך לנשמה, כי בלעדי הנשמה, הגוף הוא רגב אדמה" – הוא דומם – "ובכן, היחס בין התורה לארץ ישראל, הוא יחס של גוף ונשמה, שניהם צריכים את שניהם - "אין מעמד קיום לנשמה ללא הגוף, כ"כ הרבה מצוות מתרי"ג המצוות תלויות בארץ ישראל" – שתי שליש כמעט מהמצוות תלויות בארץ ישראל, "אי אפשר לקיים חלק גדול מהמצוות בגלות, בחוץ לארץ, בגלות אין כל מעמד לעם היהודי" – זה לא המקום שלנו – "כאן אסור לנו להיות בגלות, אבל ה' שלח אותנו מפני חטאינו, לכן אנחנו מחכים לגאולה, לאן? להגיע חזרה לארץ מכורתנו, כאן אסור לנו להתיישב, כאן אסור לנו לשלוח במסחר ידינו, כאן מכים בנו, כאן מעלילים עלינו, אנחנו בגלות, אומנם היחס בין עם ישראל לתורה הוא כיחס בין הנשמה לגוף, אבל אחרי הכל אנחנו חיים וקיימים בכל הגלויות, בקושי, אבל הנשמה היהודית מתקיימת בגלות כבר 2000 שנה ונצח ישראל קיים" - כי כל הנשמות שנמצאות בחדר הזה באנו מכח שאבות אבותינו שרדו בגלות, אחרת לא היינו, אם הם היו מתבוללים איפה היית? "ואמנם הנשמה זקוקה לגוף והגוף זקוק לנשמה, וזה בלא זה אי אפשר, בכל זאת אנחנו רואים פאק, נשמת עם ישראל התקיים ללא ארץ ישראל 2000 שנה, מה זה אומר? שהנשמה החזיקה מעמד, אבל איך היא יכולה להחזיק מעמד ללא גוף? אומר הח"ח: כנראה שכשהיינו בגלות, נשאר מהגוף שלנו עצמות, רקמה וגידים, אבל נשאר לנו משהו: אור, רקמה, גם בלי בשר שזה מספיק לקיים את הנשמה היהודית, אבל עם הרקמה והעצמות והגידים היא מצליחה להתקיים, אבל ארץ ישראל – הגוף ללא התורה – ללא נשמה, הלא היא כפיסת קרקע, כגוף ללא נשמה. הגוף ללא נשמה תוך דקות ללא חמצן, ללא אויר, הגוף גווע ואז המעוות לא יוכל לתקון. הקשר של הגוף לנשמה, הוא זקוק הרבה יותר מאשר הנשמה לגוף, עובדה הנשמה התקיימה בלי ארץ ישראל, כנראה שמספיק לה חוט דק של רקמה, של עצב, של גיד והיא מתקיימת, אבל הגוף ללא נשמה - הוא גווע, כמו שאומר הנביא ישעיה "רקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ" (מב, ד) - ארץ ישראל היא גוף נהדר, גיבור, אבל גם הגיבור זקוק לנשמה, חלילה אם אין לו נשמה ואין לו נשימה, אז הוא אסמטי, ואסמטי הגוף נהרס, אבל הוא גרוע מאסמטי, אין חמצן, ללא תורה אין חמצן.

מביא הח"ח את הרמב"ן בענין מעשה סדום, מה זה ארץ ישראל: "ודע, כי משפט סדום" – למה היה משפט סדום? למה סדום התהפכה? היא נשארה ארץ לא מיושבת – "היה למעלה ארץ ישראל, כי אם נכלל נחלת ה'" – סדום זה חלק מארץ ישראל, שבט יהודה – "ואינה סובלת אנשי תועבות, והיא תקיא את הגוי כולו מפני תועבותם" – הרי הם גויים, אז למה יקיא אותם, הרי בצרפת אם יעשו את אותם מעשים, אנשי סדום ועמורה, לא יקרה להם שום דבר, הם עושים, לא קורה. למה סדום ועמורה שהיו גויים, כן? מפני שזה היה בארץ ישראל וארץ קדושה אינה סובלת אנשי תועבות וטומאה - "והקדימה הארץ שלנו המבוטחת וקאה את סדום ועמורה" – הקיאה את אנשי סדום ועמורה – "שהיו רעים לשמים ולבריות ושממו עליה שמים וארץ והושחתה הארץ בלא רפואה לעולם" - אין תקנה לעולם, למה ה' עשה את זה? כי זה ארץ ישראל, אבל מה התכלית? אומר הרמב"ן "והיה זה אות לבני מרי" - הרי בסופו של דבר העם היהודי יגיע לארץ ישראל, והם יהיו בני מרי, ימרו את מצוות ה' וישכחו את "וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי ה'" את הלשון הרביעית, כאשר התרה בהם הבורא יתברך, אז כדי שידעו יהודים - אם סדום ועמורה לא יתקיימו פה בגלל קדושת הארץ, כי ארץ ישראל צריכה את נשמת התורה - אז הקדים הקב"ה את הפיכת סדום ועמורה, כדי שיגיע עם ישראל ואם יתחשק להמרות פי ה' ולומר: ככל הגויים בית ישראל, ויחוקקו חוקים נגד התורה ויבטלו את חוקי התורה - אז שידע עם ישראל כמו שאומר משה רבינו בדברי פרידתו: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ" (דברים כט, כב) – כמהפיכת סדום ועמורה - לא יהיה קיום פה ליהודים בארץ, יהיה אש ותמרות עשן, פיגועים, הארץ תקיא אתכם!

אומר הרמב"ן: למה הקב"ה עשה את זה בשחר ההיסטוריה? כדי שעם ישראל יראה את הדוגמא, אם אתם היהודים לא תשמרו, עם ישראל בארץ ישראל, אם לא יחיה עפ"י תורה ישראל אומר משה רבינו "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ". ומסיים הרמב"ן: "כי יש באומות רעים וחטאים מאוד, ולא יעשה ה' בהם ככה, אבל למעלת קדושת ישראל היה הכל, כי שם היכל ה'" אז עם ישראל צריך ללמוד מזה, אוי ואבוי אם עם ישראל לא לומד מזה, אז גם היהודים החרדים לדבר ה' סובלים, כי כולנו בסירה אחת, כולנו ישראל ערבים זה לזה.

מסיים הח"ח: גדולי התורה והיהודים המקיימים מצוות בארץ הקודש, הם המגינים בכל עוז על יושבי הארץ, בכוחם צבא הגנה לישראל.

לפני קריאת שמע כשאנחנו מייחדים את שמו יתברך בשמע ישראל, יש תפילה נשגבה, "אהבת עולם", מה אנחנו אומרים בתפילה? "אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. לִשְׁמעַ. לִלְמד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמר וְלַעֲשׁוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. לְמַעַן לא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם וְלא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל הַגִבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתֶךָ" - על מה אנחנו מבקשים? תורה, מצוות ודבקות בה', ועכשיו, תראו על מה אנחנו מבקשים: "...וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ...וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ" – שיבת ציון, מתי אנחנו מבקשים? אחרי הבקשות לתורה, כי ללא הבקשות לתורה, איך ניתן לבקש "וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת"? איך ניתן לבקש והביאנו, זה יהיה גוף ללא נשמה.

"וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ...כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה. וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן. וְקֵרַבְתָּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה בֶּאֱמֶת. לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה" - ביאתנו לארץ, זה להודות לך ולייחדך באהבה, שאם לא כן אין "וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ" – כי הקב"ה לא מביא יהודים לארץ שהיא ללא נשמה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לנר תמיד - על פרשת השבוע

הרב יצחק ברנר זצ''ל
נערך מסרטי הקלטה ע''י ר.רצון תליט''א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן