התורה ומשפטיה

תוכן עניינים

--------

א. יש משפט

מושכל ראשון הברור לכל בן דעת שלא יתכן להקים מדינה הכוללת מלך ועם ללא חוקים והליכות וללא משפט וצדק. שהרי ישנם חוקים רבים שעליהם המדינה מבוססת, חוקי תנועה. תשלומי מיסים, מכס, משפט בין אנשים, וכהנה רבות, ואם לא יעמדו שופטים ושוטרים לפקח על עיסקי המדינה שיתנהלו ביושר ובצדק, הרי שאיש את רעהו חיים בלעו. ואם יהא המלך 'ותרן' וכי בכך תהא ממשלה של חסד, הלוא בויתור זה יהא רק חורבן והרס.

הקב''ה קבע חוקים לברואיו לאדם הראשון צוה תכף שבראו לא לאכול מעץ הדעת, לאחר מכן נח ובני דורו נצטוו 7 מצוות, לאחר מכן מצינו באברהם אבינו שנצטווה על המילה, לאחר מכן עם ישראל נצטוו בכל צווי התורה על הר סיני מפי הקב''ה ביד משה רבינו ע''ה.

אם כן נתבונן, הקב''ה שברא עולמו והטיל עליו חוקים ומצוות. ובודאי שזו זכותו המלאה אחר שהוא המלך וחיים אנו בזכותו, היתכן שתהא אצלו מדת הויתור, הלא בכך יהרוס את תכלית בריאתו, שהיא לברוא אדם לנסותו בנסיונות רבים ובכו להצדיק את שכרו בהיותו גיבור הכובש את יצריו וכמו כן להענישו בהכשלו במעשיו להיותו בעל בחירה חופשית, ואם כן, הוא לבדו שראוי לשאת באחריות מעשיו אם לטוב אם למוטב.

וכאן ברצוני לספר לך סיפור וממנו תבין חובת המשפט, זהו סיפור שארע לי באחת מנסיעותי.

נסעתי מחוץ לעיר עם ידיד אחד, לא קשרנו עצמינו בחגורת הבטיחות, עצרה אותנו משטרה והחליטה על קנס בסכום הנקוב. ידידי, שהיה איתי בנסיעה, שאל את השוטר, ואמר לו: אני גומר סיפור איתך על שעברתי באי קשירת רצועה עלי בסך מסוים ודי ! ואילו אתה איך תסגור סיפור עם האלקים על אי קשירתך את הרצועה של תפילין שגזר עליהם הבורא. החל אותו שוטר להיות נבוך והחל מגמגם באמרו, אני מסורתי שומר קצת מצוות וכו'. לאחר מכן בא אלי השוטר לשוחח עמי. אמרתי לו: שאלה אחת יש לי לשאול אותך. הרי בחוקי התנועה ישנם חוקים רבים, אני ב''ה שומר על כולם, ומה בכך שתפסת אותי על פרט אחד מיני רבים שעברתי עליו, למה לא יכסה על עברתי זו כל יתר החוקים שאני שומרם? ענה לי השוטר: אני מתפלא על שאלתך, הלא על כל חוק וחוק יש להקפיד כראוי. וכי מי שעשה פשע ועבירה מסוימת בתנועה יכסה עליו בכך ששומר הוא על יתר חוקי התנועה?! אמרתי לו: שמע מה שאתה מדבר, אני שואל אותך מדוע אינך מניח תפילין או יתר המצוות, והנך עונה לי אני לא חילוני. אני מסורתי, שומר על זה ושומר על זה, למה לא תבין שלא יכסו אותן מצוות שהנך עושה על יתר עבירות שהנך עובר עליהן. כל מצוה ומצוה או כל עבירה ועבירה זה עניז בפני עצמו, ואין זה מכסה על זה.

סיפור נוסף אירע לי שוב באחת מנסיעותי. נסעתי עם נהג מונית ושוחחנו בין היתר בנושא שמירת שבת, והוא התרעם על העונש הקשה שנאמר בתורה על מחלל שבת מחלליה מות יומת. וטען, למה לכפות עונש כזה על עבירה כחילול שבת. לא השבתי לו דבר. בהמשך הנסיעה אירע שבאה מכונית מכיוון צדדי וחסמה את נהג המונית שלי ברצונה לעבור לכיוון דרכה, ולפי חוקי התנועה היה זה גם זכותה. נהג המונית כעס ורטן על כך שלא אפשרה לו אותה מכונית את המשך דרכו, הוציא ראשו בזעם לעבר אותה מכונית ו''ברך'' את מנהיגה ב''ברכת'' לך לעזאזל. כאן התעוררתי ואמרתי לו: ידיד הנהג, אתה יודע מהו ''עזאזל'' בכלל, במקרה הוא ידע ואמר לי שפירושו מפורש בתורה לוקחים ביום הכפורים שעיר ומשליכים אותו מהר גבוה עד שמתרסקים אבריו. זהו פירוש ''שעיר לעזאזל''. שאלתי אותו הנראה לו שלאותו נהג מגיע עונש כל כך חמור על כך שלא נהג בך ויתור ודרך ארץ. ענה לי כן, הוא לא בן אדם, ומי שלא בן אדם כך מגיע לו. אמרתי לו, נניח שאתה צודק, ובכן. למה אתה מבין את העונשים שאתה מחליט לחלק לאנשים ובפרט כאלה עונשים כבדים וקשים על עבירות קלות, ואילו כאשר הבורא קבע על מחלל שבת מות יומת, אתה מתרעם ורוטן. רק לך יש רשות לחלק עונשים לאנשים, ולהבורא שברא את העולם והעולם והברואים שלו אין לו רשות לקבוע עונשים לעוברי רצונו?!

ב. כבוד האדם היותו נשפט

זהו מכבודך, יהודי יקר, על היותך נשפט על כל פרט ממעשיך, ואל תראה זאת כאכזריות ושיפלות בהנהגת האלקים אתך. כיון שבזה הלא הנך נבדל מן הבהמה אשר אין ערך למעשיה ואין נפעלים מפעולותיה שום רשמים ושום תוצאות ולכן אין התחשבות במעשיה, למשל: באם תגנוב בהמה מחברתה או באם תכה בהמה לחברתה היש לדונה ולשופטה על כך?! שהרי אין בה נשמה ואין בה דעת, מה שאין כן אתה, נברא יקר. בעל ערך נשמה עם דעת, מכל פעולה שלך, הן חיובית או שלילית נפעלים פעולות ורשמים חיוביים או שליליים וזהו כבודך שבתנועת יד או נענוע שפתים, בנתינת צדקה מועטת, או נטילת ידים, או ברכה קצרה סבר הנך עושה נחת רוח לבוראך, או בהמנעך מכך הרי אתה כחצוף ומנודה וזאת על האכזבה הגדולה שגרמת לבוראך שלא ציפה מבן חכם ויקר כמוך שתהיה כפוי טובה כלפיו ותמרוד בו ועל כן מענישו. אם כן, סך הכל היותינו נשפטים ונידונים על כל פרט ופרט ממעשינו זהו מכבודנו וממעלתנו, ואסור לו לראות בכך נחיתות והשפלה.

התבוננות נוספת:

תאר לעצמך, שיבא מושל גדול תקיף, ועשיר מופלג, ויכפה אותו לעבודה כל יום במשך שתי שעות בלבד, ובהקצבת שכר מופלג של כ $20000 בחודש, ונימוקו של אותו מושל לפי שאינו רוצה שתצטרך לבריות ותתפרנס מקבצנות של לחם עוני, ולכן מכריח אותך לעבוד ואפילו שעתים בלבד במשכורת יפה, היש רחמנות גדולה מזו. ואף שנראית כאכזריות בכך שאינו נותן לו חופש, אולם כאן הרחמנות הגדולה ביותר, שדואג הוא למעמדך ולכבודך.

ויותר מכך, תאר לעצמך שאותו מושל תקיף ועשיר עושה זאת לבנו, האם אין השכל מחייב כך שאם ידאג לחינוך וקידום בנו לצורך עתידו המאושר ועל כך יכפהו ללמוד השכלה ומקצוע כדי שיהא עצמאי ומכובד ולא יהא נצרך לחסדם ולפיתם של הבריות וודאי שהשכל מחייב כך.

אם כן, הבורא שברא כאן בני אדם, ובפרט כשהמדובר בנו עם ישראל שהגדירנו כבניו :

''בנים אתם לה' אלקיכם'' (דברים י''ד, א')

וחייבנו בערך כ - 2 שעות ביום לעובדו, (ג' תפילות ביום, ברכת המזון, קביעת עיתים לתורה) ועל כך קובע שכרנו לנצח נצחים, ואין לו מכך שום אינטרס הכל לטובתנו נטו היש לראות בכך כפיית דת? הלא מלבד שזכותו המלאה לעשות בעולמו כרצונו לפי שעולמו הוא, הרי שזה לטובתינו הבלעדית.

ג. מלך אוהב צדקה ומשפט

ומכאן גם נשכיל להבין סיבת הצרות ואכזבות החיים. עלינו לדעת ! אמנם רבו צרות ויסורי עמינו לאין שיעור. אבל כל זה בעולם הזה עולם המעבר, כדי לחשוף מאתנו משפטים קשים שנדון האדם בהם לעולם הבא.

ויותר מכן אומרים רבותינו ז''ל, לא נבראו היסורים והעונשים הקשים רק בשביל עם ישראל ולא בשביל אומות העולם, ולמה בכל זאת רואים אנו גם אנשים מאומות העולם מיוסרים בכל מיני יסורים? זהו מפני כבודן של ישראל, שלא יאמרו הגויים: הנה, אין נכים, מצורעים, חולים, רק בישראל, אם כן, זו אומה שפלה ביותר, אזי, כדי שלא יתבזו, ישראל לכן נותן הקב''ה חולים גם באומות העולם, אבל למעשה, תכלית היסורים נבראו רק לעם ישראל.

ומשל פשוט לפך: אדם שיש לו ב' בנים, מאחד מצפה לגדולות על היותו משכיל נבון ומעותד לגדולות, ואילו בנו השני הנו בן שאינו מצפה ממנו לכלום, הרי שעל הבן החכם והנבון שומר מכל משמר כולל בזה שמענישו ומקפיד על הלכותיו, ואף על פרט קטן שסוטה הוא מדרך השכל כבר מענישו ומקפיד עליו, ואילו על הבן השני שאין מצפה ממנו לכלום מעלים עיניו ממנו שינהג כרצונו, כן הנהגתו יתברך עם עמו ישראל עם הנבחר. וכמו שאנו אומרים בתפילת ימים נוראים: אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו מכל הלשונות'', ומברכים בכל יום ''הבוחר בעמו ישראל באהבה''. לשון ''בוחר'' פירושו: בוחר בדבר מתוך דבר אחר, ''בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'' מברו כל יהודי בעלותו לתורה הקדושה. אם כן, המשפט והיסורים מיועדים לבן הנבחר עמנו עם ישראל.

ד. המתנה היפה ביותר לבן היפה ביותר.

ובהקשר להנ''ל אגיש לך משל יפה המובא במדרש (דברים רבה ה', ג'): ''שופטים ושוטרים למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולן, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו מכל מה שיש לו. אמר המלך: נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי לבני הקטן שאני אוהבו מכל בני, כך אמר הקב''ה מכל האומות שבראתי איני אוהב אלא את ישראל שנאמר (הושע י''א א'): ''כי נער ישראל ואהבהו'' ומכל מה שבראתי איני אוהב אלא את הדין והמשפט, שנאמר:

''כי אני ה' אוהב משפט'' (ישעיהו א')

נותן אני את מה שאהבתי לעם שאני אוהב''.

זכו ישראל עבור אהבת ה' יתברך אותם במתנה הגדולה ביותר ומהי? לא כסף וזהב ואוצרות מרגליות ואבנים טובות אלא שיתן להם הקב''ה את המשפט, שהוא הדבר האהוב עליו ביותר, כי הדין והמשפט המה הטבה ללא תכלית שמתקנים את האדם ועוקרים ממנו את הרע ואת המות ומביאים אותו לידי טוב וחיים, שהזמן העיקרי להנות בהם בני אדם הוא בעולם הבא.

ה. זמן האושר הבלעדי ללא תערובת צער

מספרת הגמ' על יהודי בשם אלישע בן אבויה שהיה שומר מצוות ולבסוף כפר בתורה, וזאת משום מעשה שראה במו עיניו: אבא אמר לבנו עלה על ראש העץ וקיים שם מצות שלוח הקן שזו מצוה יקרה, כשרואים אם רובצת על האפרוחים או על הביצים לשלחה ולקח את הבנים לעצמך, עלה אותו הבן כמצות אביו לראש העץ קים מצות שילוח הקן ונפל ומת, וראה זאת אלישע בן אבויה והתפלא הלוא ב' מצוות יש לנו בתורה שנאמר בשכרן ''למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך'', ואלו הן כבוד אב ואם ושלוח הקן. וזה הבן עשה ב' מצוות אלו ומת. קם ובעט בכל התורה כולה. ואומרת שם הגמרא לא ידע ולא הבין אלישע בן אבויה שהבטחת התורה על חיים שלאחר העולם הזה. כי זהו האושר האמיתי של נשמת כל יהודי בהיותה בלתי מוגבלת בגוף חומרי ובשרי ומופשטת וחשופה לקבלת אושר ועונג אין סופי ללא מחיצות והגבלות גוף ובשר. יפה, ''קורת רוח'' בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, קורת רוח משיבת רוח הנושבת מרוח עצי גן עדן שווה וטובה ומהנה מכל חיי העולם הזה.

ו. סיפור. מהגמרא

ידוע ומפורסם אשר פתח גן עדן נמצא כאן על אדמת העולם אי שם, ומספרת הגמ', שחכם בשם רבי אבהו נכנס לאותו גן עדן. ונטל מקצת עלים מהגן אשר ריחם היה מעודן ומעונג מאוד, וכשעמד לצאת, שמע קול שאומר לו: רבי אבהו מקבל שכרו במקום בגן עדן

בעולם הזה. מיד השליך רבי אבהו את העלים שליקט חזרה לתוך הגן. אולם מאחר ונקלט בבגדיו מעט מריח העלים אתם יצא מהגן, לקחם רבי אבהו את אותם בגדים, בישלם במים, וקלטו המים מריח אותם עלים, והיה מי הריח האלו יקרים, ותמורתם פרנס את בניו וחתניו, כי הוא לא רצה להינות מהם. זהו מושג משהו מעונג גן עדן. וידוע שיש גן עדן תחתון, ועליו דברנו, וכמו כן ישנו גן עדן עליוז, ששם תענוג הנשמות פי כמה וכמה.

ז. האדם נברא חסר כדי להשלים עצמו

לאחר ראותי את, שאלתי את עצמי, הבורא ברא את יצוריו ועשאם שפוטים בעל כרחם על מעשיהם, האם כיוון בזה להנאת עצמו או להנאת ברואיו? ולאחר התבוננות נראה ונבין פשוט, שעשה זאת לטובת הנסראים, כי אם נאמר שעשה זאת לכבודו ולהנאתו, הרי הרבה כבוד יצא לו אם לא יהא לאדם יצרים לרע ולשחיתות, וכל כולו יהא רק נוטה לטוב ויכבד את בוראו ויהא מכיר טובה כיאות לבעל שכל, ולמה עשהו מרדן ועקשן ובעל מדות רעות וכפוי טובה, איזה כבוד יצא לו מנברא כזה ומה תקוה יש לבורא להתכבד בו, אולם אם נגיע למסקנה שהאדם נברא כדי לבנות את עצמו ואת עולמו בהיותו מתגבר על הרע וכובשו, ומגביר את כוח והצד הטוב שבו, ובכך מראה את נאמנותו ואת הכרתו למיטיבו, ואם כן בהחלט שמגיע לו להשתלם שכרו מושלם על כך, הנחה זו מניחה את הדעת שייברא אדם עם כוח לחימה פנימית המשעשע את כל רואיו ובפרט את יוצרו, בהיותו מסלק את המחסומים והמחיצות, ובוקע בקעי אור בהררי חושך שהוא מוקף בהם ומציץ משם להכיר את מיטיבו, ועל זה מגיע לו לתת לו את שכרו, אזי אמנם כבוד שמים מתמעט מנברא זה לסיבת הכשלונות הרבים שעובר האדם עד שמגיע להגברת שכלו, אבל לשם כך נברא האדם ונוצר ''עיר פרא'' כדי להתהפך לאדם, אם כן, לקח זאת הבורא בחשבון שיהא פשלות רבות עם אותו נברא ויכזיב הרבה את מטרת יצירתו. אבל כדאי כל זה אם בסוף לאחר עליות וירידות יצליח לנוט את עצמו כאדם עם הכרה, ויהנה מיצירת כפיו ומעמלך אשר עמל לחנך ולכוף את יצריו לאשר ילך השכל נגד זרם הרגש.

מסקנה:

האדם נברא עם כוחות רעים וטובים ותפקידו כשחקן המשחק על בימת העולם הרחב כדי להראות את כוחו כנאמן למטיבו, עולמנו מכונה בספרי המקובלים הקדמונים ''שמיטת הנסיון'', הבורא שמהו לאדם במקום שרבים המה המפריעים אותו ממנו יתברך (כלשון המסילת ישרים) לראות ולבחון האם הוא מחניף למטיבים מדומים ובוטח באנשים כוזבים ובכך זונח הוא את מטיבו האמיתי, ולכך הערים לו פיתויים רבים המדמים לו לאדם כאילו ויכול הוא להתעלם מבוראו וממצוותיו לעשות ככל העולה על ליבו ולמצוא את צרכיו דרך בני אדם כוזבים אשר המה בעצם תלוים בבוראם, ואין שום הבטחה לנתלה בם. אבל לאדם המשוחד בשוחד התאוה והרצון לחופש, נראה מאוד קרוב להעזר בבני אדם אלה מאשר לתלות בטחונו בכוח נעלם שאינו נראה ואינו נשמע, ובפרט שבני אדם אינם דורשים זה מזה אלא חיצוניות של נימוס ודרך ארץ, או עבודה ויצירה פיזית ובכך עוזרם המה אחד לשני בתמיכה ומשכורת, אבל אין דורשים עבודה פנימית של אכיפת כוח הרע, ואם כן. ודאי יותר קל להיות משועבד ונעבד לבני אדם, מאשר לבורא הדורש עבודת הלב נקיה ושמירת מצוות התורה. וכיון שעל האדם להוכיח את עצמו בכל המצבים על היותו נאמן לבוראו, זוהי סיבת התמורות השונות במהלך חייו של האדם, נוחל הוא אכזבות רבות במשך חייו. ברוב משך חייו אין הוא ממלא את רצונותיו החומריים ולא מגיע לחצי מהם, וגם למה שכן מגיע הרי שזה ברוב עמל ויגיעה, וכל זה מראה בחוש נבראת כאן לא על מנת להשתכר ולהרויח אלא על מנת להוכיח נאמנות ולהאיר את חשכת עולם הדמיון באור האמת.

ואם כן, שאלת השאלות מתי אבוא על שכרי ומתי ישולם לי על רוב עמלי ויגיעתי באם אכן באמת נצחתי את כוחות הרע ולא התפתתי להם? תשובה, חייב הנך להגיע למסקנה כי יש חיים אמיתיים ונצחיים לאחר החיים החולפים והריגעיים יחסית שאנו בהם כאן עלי אדמות, ומלבד מקראות מפורשות ומדרשי רבותינו הקדושים הבנוים על יסוד אמונה זו נתאמתה אמונה זו גם מצד החקירה והמדע. עדויות הקיימות ממות קליני, סיאנסים, ריגרסיה - השבת הגיל לאחור ועוד.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א
משפטי ישראל - על חגי ומועדי ישראל

הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן