השער השישי - בפירוש הדברים המסייעים על עבודת האל, יתעלה, והמעכבים אותה.

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר הישר השער השישי - בפירוש הדברים המסייעים על עבודת האל, יתעלה, והמעכבים אותה.
תוכן עניינים

--------

דע, כי כל מי שיתעסק בעבודת האל, יתעלה, צריך שידע כי העבודה היא כמו הרפואה, כי כחות העבירות אשר בנפשות כמו החליים בגוף, ותיקון המעשים הרעים הוא כמו הרפואה אשר תתקן מזג הגוף ותסיר הליחות הרעות עד אשר יהיה בריא. והרפואה היא משני דברים: מהרכבת רפואה מדברים מועילים, וממנוע את החולה מדברים המוסיפים בחליו, וכן תיקון המעשים הרעים הוא להסיר הרעים ולעשות הטובים. ועל כן נזכור עתה הענינים העוזרים על העבודה, ומנין הדברים המבטלים העבודה ותיקון כל אחד.

דע, כי עבודת הבורא יתברך, יש ענינים רבים מבטלים אותה, והם: התאוה. והכעס, והחנופה, והעזות, והעצלות, ומאורעות העולם, וחברת מתי רשעים, ורוע האמונה, ולעג הלועגים, והחכמות הרעות, והקנאה, והפתיות, ולקוץ בעבודה מפני שלא יראה שכרה, והכילות, ושלא יאמין ביום הדין. והנני מפרש כל אחד מאלה הענינים, ואומר בתחילה:

התאוה - היא ראש ושורש לכל המעשים הרעים, וכשיתן אדם רשות לתאוותו, לא יישאר מעשה מן המעשים הרעים אשר לא יעשה אותם. והתאוה היא מצויה בעשרה דברים: במאכל, ובמשתה, בנשים, בעושר, ובשררה, ובעסקים, ובמלבוש, ובמרכב, ובתענוגי הגוף ובשאר מיניהם, ועל כן צריך אדם לכבוש אותה ולרפא זה החלי, כי כל חלי לא יתרפא אלא ברפואה אשר היא כנגדו, כאדם שיש לו קדחת חמה יתרפא ברפואות קרות, ואם הוא חלי קר יתרפא ברפואות חמות, ועם הרפואות צריך לישמר מכל דבר מוסיף על חליו. וכן אנו צריכים לדעת התאוה וכחה וכל עניניה, ונעשה לה רפואה היפך ממנה. ואני אומר, כי כח התאוה תקום מכל אחד מעשרה דברים אשר זכרנו. ונאמר, כי הפך תאוות המאכל והמשתה הוא ברוב התעניות ולהמעיט רוב האכילה והשתיה, והפך תאוות הנשים חברת מתי יושר והחכמים, והפך תאוות העושר להתחבר לעניים ולמרודים, והפך השררה להתחבר לשפלים ונמוכים, והפך רוב העסקים לחשוב במות אשר ישבית ויכלה כל העסקים וכל המעשים, והפך תאוות המלבוש שק ואפר ותחת תאוות המרכבה ללכת רגלי תמיד ולהכניע לבו, והפך תאוות העידון להרחיק המעדנים. וכל הרוצה לרפא חלי התאוה, ירגיל נפשו באלה הדברים, ואם תהיה התאוה חזקה עליו, יעביר על לבו כי במותו יעזוב הכל, וטוב שיעזבנו ברצון נפשו כדי להשיג רצון האל, יתעלה, משיעזבנו בעל כרחו וימצא חרון האל, יתעלה. ואם יתחיל להתעסק בזה ויראה כי התאוה תתקפהו, צריך להרגיל נפשו בכל אחד מעט מעט, ויוסיף בכל יום ובכל שבוע, וכאשר יקוץ בהם אל יתייאש, וידע כי אחרי אשר יעמוד על רשעתו ימים, אז יכיר הרעות אשר עשה, כי הכעיס אלהיו מהתחילו דבר ולא הוציאו לאור. ועל כן, בהעביר כל זה על לבו, מיד יחזור ויינחם מרעתו.

ואם ירצה להרגיל נפשו, אל יכביד עליה בתחילה, אך ישים עליה עול המצוות מעט מעט, כפי אשר תוכל לסבול ולא תבול. וזה המעט אשר יחזיק בו, יישבע לבל יניחנו, ואל ירף ממנו כפי חצי שעה, ואחרי אשר ידע כי ישקוד עליה ולא יחסיר ממנה, אפשר שיוסיף בה. וכאשר ירצה אדם לעשות דברים העוזרים אותו על עבודת הבורא יתברך, צריך שיזכור יום המות ודין אלהיו וענשו, וצריך שיזכור חיי העולם הבא, ומנוחת הצדיקים ונועם גמולו עמם אם ישמור חוק אלהיו.

וצריך שיקנא ברשעים החוזרים בתשובה, בראותו כי הוא משכיל מכולם, ויזכו למעלה גדולה, והוא לא יזכה, וצריך לחשוב, כי בעת הצרות והתלאות אז ייכנע לבבו הערל וישוב לאלהיו בעל כרחו, ועל כן טוב לו לשוב בעודנו במרחב. ואל ידמה לרשעים הפתאים, כי צריך לדעת כי ההפרש אשר בין הרשע הפותה והרשע המשכיל, כי הרשע הפותה לא יעשה תשובתו אלא בעת רעתו, והרשע המשכיל יקדים מעשים טובים בטרם תבוא אליו הרעה, כדי שיהיו לו למנוס ולעזרה בעתות בצרה. ואין כוונתי באמרי ''משכיל'' לחכמים ומבינים בכל חכמה רעה ובכל עסקים רעים ובדרך ארץ, רק המשכיל הוא מי שיראה האחרונות ויכירן בטרם בואן, וידע סוף העולם, ויחשוב באחריתו.

והמידה השנית - הכעס. היא מן המידות הרעות אשר ישחיתו העבודה כי כל מי שיש לו כעס לא תתיישב העבודה בלבו, בשעת כעסו לא ישים אל לבו לכל מה שיעשה, רק ירבה שבועות, ויחלל שם שמים ויהרוג לרעהו, ויזיק לחבירו, ואפשר בעלות חרון אפו ילך ויעבוד עבודה זרה או יהרוג נפשו, ועל כן לא יבטח האדם בעבודתו, אם לא יוכל לכבוש כעסו. ורפואת הכעס היא, שנדע מה הם הכחות אשר יעוררו הכעס ונהפוך אותם. ונאמר, כי סיבת הכעס תהיה ממיעוט יישוב הדעת. ומסכלות הכועס ומחסרון חברת החכמים והמשכילים אשר יורוהו לכבוש כעסו, ומרוב התחברותו אל הכסילים והרשעים, ומפני אשר לא יכיר כמה מידה מגונה יש בכעס ולא יכיר כמה מידות טובות יש בסבל ואורך אף, כי כל מאריך אפו לעולם לא יתחרט ולא יצטרך לעשות דבר אשר כל שומעו יחסרהו, רק כל מעשיו הם בשובה ונחת, כאשר אמר (משלי טז) [טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר].

ודע, כי החכמים החסידים בתחילת תנאי עבודתם יקחו לנפשם זה התנאי לכבוש כעסם, ולא יכעסו ולא ישטמו, אך לבם רחב לקבל מעשה אדם אם טוב ואם רע, ואם יזיק להם אדם נבזה, תיקר נפשם מלחלל כבודם עמו ולהשיב לו גמולו, ואם יזיק להם אדם נכבד, יסבלו דבריו ויתאפקו. ועל כן ברצות עובד אלהים להסיר כעס מלבו, הוא צריך להרגיל נפשו בהכנעת קושי לבו, ויישבע לבל יכעס, וישים בין עיניו זכרון מעלתו, וכי הוא עפר ואפר, ואז ייכנע לבבו. ואם יזיק לו אדם, ירחיקהו במענה רך, או ישים הדמי רסן לפיו, ויחשוב כי לא ייקרא המשכיל ''משכיל'', אם לא יהיה מושל ברוחו. וכשיביא נפשו במסורת ברית ושבועה לבל יכעס ימים מספר, יהיה לו כמו רפואה מרה כלענה, אשר ידע כי תמנענו ממחלה קשה ועזה ונשבע לאכול תמיד ממנה. וכשיעשה זה הדבר אפילו שני חדשים, ויראה כל מיני הכעס אשר עברו עליו, וסבל הכל בסבר פנים יפות, יכיר בעצמו כי הוא גבור ומשכיל.

המידה השלישית - החנופה. זאת היא מן המידות הרעות אשר לא תתקיים בה עבודת האל, יתעלה, כי כל איש חנף יוסיף בעבודתו לעיני בני עמו, ובהיותו לבדו יחליפנה או יגרע ממנה, כאילו עבודתו לבני אדם ולא לבורא. וזה ייקרא ''משתף'', כי יחביר בעבודתו בין בני אדם ובין הבורא עבודתו לשניהם. ועל כן ציוה הכתוב והזהיר (דברים א) [לא תגורו מפני איש]. ורפואת המידה הזאת לחשוב בלבו, כי כל היגיעה תהיה לריק, ואין לו מיגיעתו שכר כי אם חרון הבורא. כי הבורא יכיר, כי עבודתו היא להראות לבני אדם ואין לבורא חלק בה, ועל כן תפילתו תהיה לחטאה, ועוד, כי כל חנף הוא כסיל, בעבור שיעלה על לבו, כי כאשר יוכל לרמות לבני אדם כן ירמה האל וזה יהיה מסכלות גמורה, ועל כן צריך לדעת, כי טוב הוא שיגלה רשעו בגלוי, משיעלימהו מבני אדם כדי לרמותם ולמען יקראוהו ''חסיד'', ואם המידה הזאת תהיה בעובד אלהים, צריך להרגיל נפשו בהפכה. וישים על נפשו נדר לבל יוסיף על עבודתו לעיני בני אדם אלא מה שידע כי לא יחסיר ממנו בסתר, ואם יוכל לתקן זו המידה, אז ידע כי ישיג רצון האל.

המידה הרביעית - העזות. דע, כי מידת העזות תבטל רוב העבודה, כמו שאמר הנביא (ירמיה ו) [גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו]. ומי שלא ייכלם מבני אדם ממעשיו, לא תדבק בו העבודה, כי הכתוב אומר (שמואל א ב) [וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים]. וכל מי שיהיה עניו לבורא, יהיה עניו לכל אדם. אם כן נאמר, שכל מעיז פניו לבני אדם מעיז פניו לבורא. ועל כן צריך אדם להכניע יצרו במידה הזאת ולזכור הרעה שיש בה. ושיקנא בענוים כראותו אותם וכשמעו תהילתם מלשון כל איש. וכאשר ירצה להסיר זאת המידה, ירגיל להכניע נפשו ולהתבייש מכל בני אדם, וילך בקומה כפופה ועיניו לארץ, ויזכור כי העזות תשחית כל עבודתו.

המידה החמישית - העצלות. היא מידה רעה תבטל העבודה, כי כל אדם עצל לא ישלים עסק מעסקיו, ועל כן לא תושלם עבודת העצל, כי יתעצל להשלים תנאיה. ודע, כי העצלה תבוא מן הסכלות, ומחולשת הלב, וממיעוט הדעת, מפני שלא ידע מה התועלת הבאה אליו מעבודת האל, יתעלה, וממיעוט קנאתו בזריזים המתעסקים בעבודה. ועל כן צריך כל משכיל להיזהר ממנה ולבקש תחבולות להסיר אותה, ויקנא בחבריו היגעים יום ולילה בעבודת האל, יתעלה, כי כל מי שלא יהיה זריז, לא ישיג תועלת, וכל מתרפה במלאכתו ישחיתנה, כאשר אמר (משלי יח) [גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית].

המידה השישית - הקורות והתלאות הבאות על בני אדם. כגון חידושים רעים או טובים, או שיהיה במצור, או יעלה למעלה גדולה, או ירויח הון, או שיקחוהו בשבי, או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או יהיה גולה מארצו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו. אך בעת הזאת ידע וייבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת, לא יוכלו כל החידושים לחסר מעבודתו. כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כן השכל החזק והאמונה העיקרית לא ימישום כל אלה המאורעות. וצריך האדם ליזהר בעת הזאת, וידע כי על זה התנאי בא בברית עם אלהיו, ואחרי אשר התנה על נפשו לעבוד אותו, צריך להשלים נדרו ולקיים אסרו, וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות, ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו, אם לא יבואו היום המאורעות יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר יבואו לאחר מחר. וכשיעשה זה, ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות, לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם. וזה מעשה הצדיק, כי יחשוב וידע, כי העולם נוה התלאות, ועל כן עיניו ולבו בהם בכל רגע, ועל כן לא יטרידוהו כשיבואו ולא יחרידוהו. אך יחרידו למי שהוא בטוח בעולם, ויאמר כי לא תבוא עליו צרה וכי שלותו תעמוד עליו, ועל כן, כשיבוא עליו הפך מאשר חשב, יחריד, ותאבד דעתו, ואמונתו, ועבודתו. וצריך למשכיל לשמור נפשו תמיד, ואל יבטח בטובת העולם רגע, רק ידע כי התלאות מזומנות לבוא, ובזה יצליח ותתקיים עבודתו.

המידה השביעית - חברת מתי רשע. דע, כי זאת המידה תשחית כל העבודה, ואף על פי שיהיה העובד שלם בכל מידותיו, אם יתחבר לאנשי רשע תשחית עבודתו, ואלה פירושם. אם יתחבר למלכים, ימשכוהו לגאות ולבקש שררה, ואם יתחבר לנערים, ימשכוהו לתענוגים, ואם יתחבר לנשים ימשכוהו למעשה זימה, ואם יתחבר לאפיקורסים ישחיתו אמונתו, ואם יתחבר לכסילים יאבד חכמתו ושכלו וישכח חוק אלהיו ויימשך אחר מעשיהם, ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל תמשכהו נפשו אליהם לאט ולא ידע כי בנפשו הוא, ואם יתחבר לשוטים ישתטה עמהם, ואם יתחבר לגרועים ונבזים ילמד מעשים בזויים. ועל כן צריך לרחוק תמיד מכל אלה החברים ולדעת כי כפי רחקו מהם כן תהיה קרבתו אל הבורא יתברך, וכפי קרבתו אליהם כן ירחק מהבורא יתברך. ואם לא ידע איך ייפרד מהם, כי גבר עליו היצר, יתחבר להפכם, ואז יכיר מומם, ובהכירו מומם, אז יוכל להתרחק מהם. כי אם יתחבר למלכים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לעניים ולמרודים, ואז ימאס הגאות וגובה הלב, ואז אפשר להתרחק מהם בלאט. וכשירצה לרחוק מחברת הנערים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לזקנים, ואז ישמע דבריהם ושכלם וחידותם, ויכיר הכבוד אשר ישיג בחברת הזקנים והישישים, וההפרש אשר ישיג בחברת הזקנים בין חברתם וחברת הנערים, ואם יתחבר לנשים ולא יוכל להיפרד מהן, יתחבר לאנשי יישוב ושכל, ואז יכיר החמודות אשר בם, אשר הם הפך מעניני הנשים. ואם יתחבר לאפיקורסים והשחיתו אמונתו, יתחבר לתמימים החסידים המופלגים בחכמה והם יורוהו באותות ובמופתים על ביטול דעת האפיקורסים, ואם יתחבר לכסילים ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר למשכילים. ואם יתחבר לעושי אונאה וגזל ולא יוכל להיפרד מהם, יתחבר לאנשי אמונה, ואז יראה איך הם נזהרים, ואם יתחבר לגרועים ולא יוכל להיפרד מהם יתחבר לנכבדים ויקרים וילמד מעשיהם.

והמידה השמינית - רוע האמונה. מי שאין בו אמונה, מה מאד קשה למצוא לו רפואה ולמכתו תעלה, אם האלהים ביראתו לא יריחהו ויהפוך לו לב אחר, ויסיר לב האבן מבשרו, ויפקדהו בפקודת רחמים, כי אין סיבה לתיקונו. ואם ישימו לפניו כל עניני המוסר והתוכחות, הכל הוא לו לאין, ויחשבהו ללעג, והוא כמו החולי אשר אין לו רפואה, וככלי חרס הנשבר אשר אין לו תקנה, ועל כן צריך אדם לשמור אמונתו.

והמידה התשיעית - לעג הלועגים וחרפת המחרפים. אין לאדם ליכנס לעבודת האל, עד ישית עליו לבל ישית לבו ללעג הלועגים עליו וחרפתם. ואם יאמרו עליו כי הוא חנף וגונב דעת הבריות, אין לו לשים לבו לדבריהם, ויחשוב, כי לו ישימו כל בני אדם לבם ללעג הלועגים וחרפת המחרפים, לא היה אדם עושה שום טובה ולא מצוה ולא חסד, כי לא יימלט אדם מלשון הפריצים, כאשר אמר (תהלים עג) [שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ]. וכמה לועגים, אשר לעגם מקנאה וגידופים, מפני שיכירו היתרון ולא ישיגוהו, ובעבור זה חרפוהו. ועל כן צריך אדם שיחזיק בעבודת האל, יתעלה, לידע, כי לא יחרפוהו כי אם שני אנשים, או כסיל או משכיל, ואם יהיה כסיל אין ראוי לחוש לדבריו, ואם הוא משכיל המשכיל לא יחרף אדם על עסק נכון אלא אם תהיה קנאה, מפני שאין בו המידה ההיא.

המידה העשירית - החכמות. יש חכמות משחיתות האמונה, כגון חכמות החיצוניות, וחכמות האפיקורסים. וחכמת הפילוסופיא. כל אלה אין צריך לעובד אלהים לשקוד עליהן, רק ירחק מהן בכל כחו, כי בטרם שישיג מהן תועלת, יאבד אמונתו, וידמה למי שאבד חפץ בשביל אחר ולא השיג השני. וכמה חכמים בעיניהם חשבו כי עלו למרום החכמה, חושבים כי עלו ועמדו בסוד גדול ויעלימוהו מזולתם ולא ידעו כי רחקו מן האמונה, ולא יכירו הדבר, כמו הבריא, אשר הרגיל במאכלים רעים לאהבתו בתענוגים, ונשחת בנין אבריו והרכבת גופו, ונשתנו פניו והוא לא ירגיש, ויחשוב עצמו בריא והוא קרוב למות. וכאשר יתחבר לאפיקורוס, תשחת אמונתו מעט מעט והוא לא ירגיש, כן המתעסק בחכמת הפילוסופיא תרחיקהו מעט מעט והוא לא ידע, אך כוונת הפילוסופיא ותכונתה היא לדעת ייחוד השם וכשידענו אז יעבדנו, אבל חכמת הפילוסופיא היא כמו הים הגדול, וידמה הרוצה להתעסק בה כמי שירצה לבוא בתוך הים, כשיאמרו לו במצולתו יש פנינים ואבנים יקרות, ורבים יהרגו נפשם על הדבר הזה, כי ישחו בתוך המים, וישוטטו לבקש ולא ימצאו. וחכמת הפילוסופיא יש לה בתחילתה דברים והקדמות משבשים האמונה, ולא יבטח כל הנכנס בה שלא תאבד אמונתו, אם לא יהיה לו מלמד בקי וחסיד שיורהו וישמרהו מן המקומות אשר תחלש אמונתו, ואז יימלט האדם ממכשולות הפילוסופיא וישיג התועלת אשר הוא מבקש. אבל כשיקרא לבדו ספרי הפילוסופיא, או יקראם עם רב חכם ושאינו חסיד גמור, אין ספק כי תשחת אמונתו, ויפסיד יותר ממה שירויח. וזה הכלל הוא עמוד לכל ירא ה', ועל כן צריך ליזהר בו.

והמידה האחת עשרה - הקנאה. כשיראה העובד אנשים רבים פחותים ממנו מתעסקים בעסקי העולם והשיגו כבוד, יקנא בהם וישוב לבקש מעלתם, ויאמר בנפשו הנה אלה השיגו לזה הכבוד מפני שביקשוהו ואני אילו אבקשהו אמצאהו. וצריך למשכיל להישמר מזאת המידה.

והמידה השתים עשרה - הפתיות. כי עובד אלהים, בראותו אנשים עובדי האל כי עזבו עבודתם ושבו לעסקי העולם והלכו אחרי תאוותיהם, ואמר הנה פלוני עזב עבודתו אעשה כן גם אני וזוהי תכלית הפתיות.

והמידה השלוש עשרה - כי יקוץ אדם כשלא יראה שכר עבודתו. יש אנשים מתעסקים בעבודה, וכאשר יבוא עליהם צער, יבטחו על צדקתם ועל תפילתם, וכאשר יראו כי לא תועיל יקוצו בה. כל שכן, אם יראה דרך רשעים צלחה והוא עומד בצער, אז יתקצף, וזה יתרון בין המשכיל והכסיל, כי הכסיל יעשה הדבר הזה, אך המשכיל לא יעשה, וישכיל כי עבודתו כאין וצדקתו כאפס. ומי יתן שיהיה בה די להינצל מעונש אלהיו, ואל יבקש עליה בעולם הזה.

והמידה הארבע עשרה - הכילות, או הדומה לה מרוע הנפש וחסרון זכותה. ואולם זכרנו זאת המידה ממידות רוע הנפש בין שאר מידותיה, מפני שנראה, כי כשתהיה הנפש נדיבה, נכללות בה רוב המידות הטובות. אם כן נהפוך זאת המידה, ונאמר אם יהיה אדם כילי, אין זאת המידה הרעה בו לבדה, רק אחרות מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה. ועל כן אומר, כי המידה הזאת תשחית העבודה. כי כל מי שיהיה כילי, לא יעשה צדקה בעתה, ולא יעזור אביון כי אם בעל כרחו, וכל מצוה אשר יכיר בה תועלת יעשנה במשפט, ואם יכיר בה אפילו הפסד מעט מהונו, יקל בה, ויביא ראיות עליה עד שיתירנה, ויעשה בה חרטה ופשרה. כגון אם יקנה כבש. וישחטהו ונמצא טרפה, ויוכל להביא הלכות וראיות להכשיר אותו יעשה, וכן אם ייכנס עליו שבת, ויזדמן לו עסק, שאם לא יעשנו יאבד לו ממון, יביא ראיות כי הוא מותר לעשותו, וישם ראיתו (ויקרא יח) [אשר יעשה אותם האדם וחי בהם]. וכל זה יבא מכח הכילות. ועל כן אי אפשר לכילי להיות עובד אלהים בשביל רוע לבבו ועינו, אשר בשביל פרוטה יתיר כל איסור. וכל שכן בינו לבין עצמו, כי לא ישמור לא איסור ולא היתר כלל בדבר תועלת. ועל כן צריך לעובד אלהים לבל יילכד במוקש הכילות, כי ירמה אלהיו בחלק שפתיו, ויראה לו תכלית החסידות, וכשיזדמן לו שום תועלת או ריוח על מנת שיתיר איסור או יאסור מותר יעשה, וכן כשיזדמן לו איבוד ממון לא יניח עצה ותחבולה אשר לא יעשה כדי להציל הונו, והכסיל ההוא לא ימלט נפשו. ועל כן צריך לכילי להסיר עצתו מן המידה הזו, ואל ימכור עבודת אלהיו בעבור מחיר נבזה וגרוע, כי כל מי שישמור מצות אלהיו, לא ישית לבו לאיבוד ממון עליה, וכן לא ישמח בתועלת שתבוא בחילול המצוה וזה הנקרא ירא ה'.

אמר המחבר: אחר אשר ביארנו עיקרי העבודה ועמודיה והענינים המשחיתים אותה, צריך לבאר כל ענין מעניני העבודה, ונזכור בתחילה שמות, ואחר כן נפרש אותם כפי יכלתנו.

האחד - בהרגל אדם נפשו למצוות ולעבודת האל יתברך, ולבאר כל סודות ההרגל ופירוש דרכי התפילה איך הם, וסדר ענינו ופרישתו איך יהיה.

השני - לעשות אדם תשובה על חטא נעוריו.

השלישי - ללמוד תלמוד תורה ודברי רבותינו, זכרונם לברכה, ודברי אלהים.

הרביעי - להיזהר כפי כחו מדברים המשחיתים העבודה.

החמישי - לקרוא כל נוראות הבורא ונפלאותיו אשר עשה עם חסידיו, כגון נפלאות מצרים, והים, והמדבר, ומעשה מגלת אסתר, וזולתם, ולקרוא כמו כן דברי נוראותיו ועוזו ואפו על עוזביו, כגון אשר קרה לקרח ולעדתו.

השישי - להישמר בתפילתו לבל ישגה וישכח, וענין תפילתו איך תהיה.

השביעי - בענין תעניתו איך תהיה.

השמיני - להסתיר עניני עבודתו מבני אדם ולהעלימם כפי יכלתו.

התשיעי - לשום להרגל עבודתו זמן, ואז יוכל לשקוד עליה.

העשירי - לחלק שעות היום והלילה ולסדרן.

האחד עשר - לסדר ענין סחורותיו ועסקיו ואומנותיו.

השנים עשר - להתעסק בצרכי עניים ולהחזיק בידי מרודים.

השלושה עשר - לבקר תמיד בית הקברות, כי אז ייכנע לבבו הערל, ולעמוד על חולים בשעת מיתתם, ואז יכיר כי הכל הבל.

הארבעה עשר - לסדר מאכליו ומשקיו ותענוגיו ומרכבתו כמשפט.

החמישה עשר - להתחנן בכל תפילה מתפילותיו להצילו מיצר הרע עד יום מותו.

השישה עשר - אם יהיו לו בנים, איך ירגילם ואיך ילמדם מנעורותם.

השבעה עשר - לקחת אשה אם הוא פנוי.

השמונה עשר - לשום כוונתו בעבודתו לאהבת האל, ואהבת האל תושלם בארבעה דברים: להתחבר עם החסידים והחכמים, ולרחוק מחברת הרשעים והכסילים, ולהתעסק בדברי רבותינו, זכרונם לברכה, ובכל ספר מן הספרים הקדושים, ולרחוק מחכמות חיצוניות. וכשירגיל אדם באלה הארבעה, עליו נאמר (תהלים טו) [עושה אלה לא ימוט לעולם].

האחד - בהרגל העבודה ודרכיה. דע, כי כל הרוצה לעבוד את אלהיו עבודה גמורה בלב שלם, לא ישיגנה כי אם ברוב השקידה, באורך הימים, ברוב ההרגל ושלא יקוץ בה, ודע, כי עובד אלהים ימצא טורח גדול בתחילת עבודתו וטעם גדול באחרית עבודתו. וכן כל מעשה אשר יעשה אדם, ימצא יגיעה בראשונה, ותסור כבדות היגיעה באחרונה. ועל כן, הרוצה לקבל עליו עול העבודה, צריך לחשוב בכל הנאותיה ולהסתכל בהן תמיד. וירגיל עצמו בראשונה לעשות המעשים הקלים ואל יטריח על עצמו, אבל כל אשר ילך יוסיף, כאשר אמר (ישעיה כח) [והיה להם דבר ה' צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם]. ובראותו כי יוסיף יותר מאשר יוכל לסבול, יקל מעט ממנו, לבל תקוץ הנפש בו פתאום, ואחרי אשר יקל ממנו ויעברו עליו ימים, ישוב לקדמותו.

והנני זוכר לך דמיון בהרגל דרכי העבודה לבל תכבד עליו, כגון אדם הרוצה לענות נפשו בצומות ואין מנהגו לסבול תעניות, על כן צריך בראשונה להתענות יום אחד בחודש ויתחיל בימי הקור, כי הימים קצרים, וגופו חזק, ולא יזיק לו החום, ויעמוד על זה המנהג ימים, ואחרי כן יוסיף מעט, ותהיה תעניתו בימי החום לא בימי הקיץ, ואחר כן יוסיף מעט להתענות בימי הקיץ. ואם יצטרך להתענות יום בכל שבוע, ידע כי היגיעה שיסבול תהיה בפעם הראשונה ושניה, וקצת היגיעה תישאר בשלישית וברביעית, ומעט מזער ממנה תישאר בחמישית ובשישית, וכשיתחיל להיכנס בשביעית לא ייגע בה שום יגיעה כלל. ובראותו כי יקוץ וייגע בתעניתו או בענין עבודתו, יעביר על לבו כל הטובות והתועלות אשר יש לו מן העבודה ההיא וההיזק אשר ירחיק מעצמו בה, וידע כי הצום יכניע הלב. וצריך לכל הרוצה ללמוד ההרגל שידע, כי כל עובד עבודה, ומתעסק בשום מעשה או ייגע עצמו בדברים כבדים, צריך בראשונה לחשוב בטובה הבאה עליו בעשותו אותה וברעה הבאה עליו אם לא יעשנה, וכפי גודל הטובה הבאה עליו, כן תהיה רוב תאוותו לעשותה, כי אם ידע כי תבוא אליו הנאה גדולה ממנה, תקל בעיניו היגיעה אשר ימצא בה, כגון שכר עובד אדמה אם יתנו לו מחיר גדול, בשביל שמחתו במחיר הרב אשר ימצא ממנה לא יקוץ בה ולא ימאסנה, אך תנעם לו יגיעתו.

ואולם יש אנשים אומרים, כי לא תערב היגיעה והעבודה לעובד אלא אחרי אורך ימים בעבודתו, ואז יכיר הטוב והרע, וידע כי יש לו גמול עליו, ואז יוכל לשקוד על עבודתו ולא יקוץ בה. אך בהתחלת דבקו בעבודה יקוץ בה וימאסנה פעמים רבות ויזנחנה. ועל כן אשיב עליהם ואומר, כי לא ידבק אדם בעבודה אלא בארבעה דברים. אחרי דעתו גמולו ממנה, ואחרי עמדו בה שנים רבות, ואחרי קנותו שכל טוב, ואחרי דעתו סוד התאוה והפכה בכל המעשים, כי כל מתחיל לעשות שום מעשה, אם יהיה לו במעשה ההוא שום הנאה, תיכנס בלבו התאוה, כי כן כל מעשה שיש בו שום הנאה תיכנס בלבו האהבה ראשונה, ואחר כן תסור ותיכנס בלבו השנאה, ולקץ ימים תסור, וכן יתחלפו תמיד. יסור האחד ויבוא השני. אך אם תהיה הנאת העובד בעבודתו גדולה, ויש לו שכל, תעמוד האהבה ימים רבים, והשנאה ימים מספר, ואם לא יהיה לו שכל טוב ואין לו בעבודתו הנאה גדולה, או תבוא עליו ממנה הנאה מצד אחד ומהומה מצד אחר, תעמוד האהבה ימים מועטים, והשנאה תאריך ימים. וכאשר יתחלפו פעמים רבות, אם יתחדשו לאדם חידושים טובים בעבודתו אז תוסיף האהבה ותגדל, ואם יתחדשו דברים רעים תוסיף השנאה, ואם לא תתחדש בעבודה דבר, יהיו שתיהן שוות עד שיבוא השכל ויכריע ביניהן, כי אם יהיה השכל טוב תתחזק התאוה בשביל ההנאות הבאות ממנה. ואם תחלש האהבה תחזק השנאה ותלך הלוך וגדל ותתמעט האהבה בכל יום.

ואחרי אשר גלינו סוד האהבה והשנאה, נאמר, כי צריך לבעל העבודה להכיר בתחילת עבודתו כי האהבה והשנאה נלחמות שתיהן. פעם תגבר האחת ופעם תגבר השניה. ועל כן אין צריך בתחילת עבודתו להיות חושש אם יקוץ בה, כי זה משפט האהבה בתחילתה, כי תגיע לתכלית ידועה ותחדל, ואמר כן תשוב ותתחזק ותתחדש כנשר. ואחר כן אם תחלש האהבה ותכבד השנאה, אל יהי נואש מן העבודה, רק ידע כי לקץ ימים תחלוף. אלא אם האדם נבער מדעת ולא יכיר ההנאות שיש בעבודת הבורא, אז יאריכו ימי השנאה וימעטו ימי האהבה, וכל אשר תלך תתחזק השנאה. ועל כן צריך למשכיל בתחילת עבודתו להרגיל נפשו בלאט לבל יקוץ בעבודה, כי בהיכנס האהבה בלב לעשות דבר מצוה צריך למהר לעשותה, ובראותו כי תמעט האהבה ותתחיל השנאה, יש אנשים חכמי לבב יטריחו על נפשם ולא יניחוה להקל מעליהם עד אשר תסור השנאה, ויש אנשי סכל לא יוכלו לשבור שנאתם, ויקוצו במעשה ההוא ויניחוהו עד אשר יאבד מרשותם, ואילו יחזיקו במקצתו ולא יניחו הכל, לא יאבד מהם. ועל כן צריך המשכיל, בראותו כי תיכנס השנאה בלבו ויקוץ בעבודה, לבל יניח כל המעשה, ואל יאמר, אניח הכל עתה, ואחרי כן אחזור אליו. כי אם יניח הכל יאבד מידו, ואם יחזיק ממנו במקצתו לא יאבד. כגון מי שנגזר אבר מאבריו, אם נגזר כל האבר מן הגוף, אין לו תקנה ואין לו רפואה, ואם נשאר האבר מעורה בגוף, יש לו תקנה ויחזור לקדמותו כשירפאהו. וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה, יקרא מעט בכל שבוע. ודע, כי לא יקוץ אדם בשום מעשה רק בהתחלתו, וכשיאריך בו ימים ושנים, יהיה לו הכל מנהג ותדבק בו נפשו, ואף על פי שיש בו טורח גדול, כי כן נראה, כל המרגיל עצמו לאכול דבר שלא אכל מימיו, או דבר אשר ימאסנו, או דבר מר, אם יתנהג בו ימים אז לא יכבד עליו, ויהיה לו כמנהג וידבק בנפשו.

על כן אומר, כי המרגיל נפשו בעבודה, אל יתחיל בענינים קשים כי אם בענינים קלים, ואם לא יוכל לעשותם, אף על פי שהם קלים, יעשה קצתם, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ובראותו כי תקוץ נפשו, ימעט מהם ויעשה קצתם, ואל יניח הכל, כמו שפירשתי. והענינים הקלים הם, כגון התפילה, ושאילת שלום, ולעזור לעניים כפי יכלתו, ולבקר חולים, וללוות מתים. אך הענינים הכבדים, כגון להתענות בצומות, ולהימנע מכל תאוה כשתזדמן לו, ולהישמר מן האונאה, והגזל, והשבועה, והכעס, והקנאה, ולאסור מותר, ולהתיר אסור יש לאדם לחנך נפשו ולהרגילה, כאשר ירגיל האב לבנו ללמד אותו דרך ארץ, כי הוא צריך בראשונה ללמד לו העסקים הקלים אשר אין בהם טורח ולא יגיעה, וכל אשר ילך יוסיף עליהם, ואז לא יקוץ בהם הבן. אך אם בתחילה ילמדהו העסקים הכבדים, יקוץ בהם, ויהיה לו סיבה למאוס הכל ולא ישוב אליו, ועל כן אין דבר אשר יוכל המשכיל לכבוש בו יצרו, כמו שיזכור לנפש הטובות וההנאות שיש בעבודת האל והרעות הבאות למי שלא יעשנה. ואם תאמר, כי יש אנשים אשר לא ישמעו ולא ייכנעו מדעתם בשמעם המידות האל ותוכחותיהם. דע, כי האנשים ההם אין לאל חלק בהם ולא בתפילתם, וראוי להעלים עינו מהם ומן תפילתם, ועליהם נאמר (יחזקאל ב) [אם ישמעו ואם יחדלו].

וכבר זכרתי לך, בכל עת נלחם היצר עם השכל, ועל כן בכל עסק מעסקי האדם, אם תעלה מלחמה בין שניהם ואם תראה האדם הולך בעסקיו בדרך מישור, דע, כי השכל גבר על היצר והכניעהו. על כן אנו צריכין וחייבין בכל עסק לעזור לשכל במלחמתו, כי השכל והיצר הם שני גבורים נלחמים, אך היצר מפני אכזריותו וקושי טבעו, ומפני נעימות השכל ודקות טבעו, היצר תקיף מן השכל. ולפעמים יהיו שוים בכח, ואם יעזור האדם לאחד מהם, יהיה חלש ונדף. ועל כן אנו צריכין לעזור לשכל אחרי אשר שניהם שוים, ועל זה נאמר (דברים ל) [ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב] הוא השכל, [ואת המות ואת הרע] הוא היצר הרע, והודיענו, כי כח זה ככח זה, ועל כן ציונו לעזור לשכל, כאשר אמר (דברים ל) [ובחרת בחיים]. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) [הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים], מפני שמלחמות השכל והיצר שוות, ונתן הבורא יתברך, רשות לאדם להימשך אחר מי שירצה משניהם. אבל אם ימצא האדם חן בעיני הבורא, כשירצה להימשך אחרי היצר ולעזור אותו, יזדמנו לו מונעים, או מעכבים, או דברים מטרידים, ולא יניחנו הבורא לעזור ליצר, והבורא יעשה כזה לאדם בעבור חסדי אבותיו, או בעבור אשר יכיר לבו כי הוא נאמן, או בעבור כי יכיר כי באחרונה יהיה חסיד גמור ויהיה מן הזוכים לראות פני הבורא ומן הקרובים אליו, וכשיכיר הבורא מה שעתיד להיות, ירצה שיהיה נקי בעת שישוב מדרכו הרעה ויהיה קדוש. ועל כן אנו אומרים בתפילה ''השיבנו אבינו לתורתך'', כי נתפלל לבל יזדמן לנו שטן מעכב אותנו. ואשר אין להם חן בעיני האל לעשות טוב, יניחם הבורא ללכת בשרירות לבם, ועל זה נאמר (מלכים א יח) [ואתה הסיבות את לבם אחורנית]. ועל כן כשירצה אחד מהם לשוב מרשעתו, ויכיר הבורא כי לא ישוב בלב שלם, יזדמנו לו הדברים המונעים והמטרידים אותו, כמו שאמר (ישעיה א) [כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי]. וזהו פירוש [הסיבות את לבם], כי הרשעים בעשותם עבירה, לא יזדמן להם מונע, כדי שתצא רשעתם שבלב לידי מעשה, כאשר אמר (יחזקאל יד) [למען תפוש את בית ישראל בלבם]. ועל כן אמר הנביא, עליו השלום (ישעיה סג) [למה תתענו ה' מדרכיך]. וכן הוא אומר אל נא תתענו, פן יזדמנו לנו מאורעות יעכבו אותנו מעבוד אותך.

וצריך לבעל העבודה בחשבו לעשות מצוה ויוציאנה לאור מהרה, יש לו להכיר, כי מצא חן בעיני אלהיו, וכי הבורא אוהב אותו, וכשירצה לעשות עבירה ויזדמנו לו דברים מטרידים ולא תושלם לו, ידע כי מצא חן בעיני אלהיו, כמו שאמר דוד, עליו השלום (שמואל א כה) [חי ה' אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אותך]. ויש לנמלט מן העבירה להכיר, כי הבורא בחר בעבודתו ובתפילתו, ועל כן ישמרהו מהתעסק במעשים מטונפים, כדי שיהא נקי וקדוש לעבוד אלהיו. ובעבור זה צריך כל אדם לעזור לשכל, ובדבר הזה יגבר השכל על היצר. ויש לאדם, בעשותו עבירה ויתגבר עליו היצר עד עשותו חפצו, הוא חייב להינחם אחר עשייתה, וידאג וישתומם. ואם יעשה כן, יהיה לאות עליו כי ייטיב מעשיו ברוב הימים. וכשיתעצב אדם באחת משלושת עתים, יש תקוה לאחריתו להיטיב מעשיו: האחת - טרם עשותו העבירה, והשניה - בעוד עשותו העבירה, והשלישית - אחרי עשותו אותה. ואשר יינחם טרם עשותו אותה הוא טוב מכולם, ואשר יינחם אחרי עשותו אותה הוא רע מכולם, וזה ידמה למי שיינחם ויעשה תשובה בשעת מיתתו, ולא זכר אלהיו בעת בריאותו ובבטחו בשלוותו, ועל כן אין בה תועלת.

השם יצילנו משאון היצר, ויישיר דרכינו, ויעזרנו להטיב מעשינו בזה ובבא. וכן יהי רצון.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל תורת אמת
ספר הישר

תוכחת מוסר ועניני תשובה יראה ופרישות
מיוחס לרבינו תם - וב''שם הגדולים'' מייחס את הספר להרז"ה (רבינו זרחיה היווני)

--------------------------------------------------------------------------------

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן