הרוגי מלכות נכסיהם למלך א. דינא דמלכותא ב. דין כיבוש

דף הבית ספרי קודש אונליין בשבילי המגילה ביאור המקראות - מגילת אסתר הרוגי מלכות נכסיהם למלך א. דינא דמלכותא ב. דין כיבוש
ומטו בה משמיה דמרן הגרי"ז זצ"ל ליישב, עפ"י הא דאיתא בסנהדרין מח: לדעת חכמים דהרוגי מלכות נכסיהן למלך, ומאחר שהמן מהרוגי מלכות היה א"כ נכסיו שייכים לאחשורוש, באופן דלפי"ז נמצא שממונו של עמלק טיהר ביד אחשורוש, [וכמו דאיתא בגיטין לח. דעמון ומואב טיהרו בסיחון], ומאחר שכן פקע ממנו דין חרם [האמור בנכסי עמלק], יעוי"ש מה שהעיר על זה מכמה פנים.

והגרי"פ עשה נ"ט כתב שיישוב זה אינו מכוון להמבואר בלשון רש"י בסנהדרין שם דהרוגי מלכות היינו שנתחייבו מיתה למלכי ישראל כגון שמרדו בו דכתיב כל איש אשר ימרה את פיך וכו', הרי מבואר מדברי רש"י דלא נאמר הך דינא דנכסיהן למלך במלכי נכרים, ושוב צ"ע היאך הותר למרדכי ואסתר ליקח את בית המן, וכתב הגרי"פ דהוא מיושב לפי שיטת הר"מ בפ"ד מלכים ה"ט שלא חילק בין מלך ישראל למלך נכרי, עכ"ד הגרי"פ.

אכן באמת כבר נסתפק בזה הרשב"א בשו"ת ח"א סי' קנ"ט שכתב וז"ל ואיני מכניס עצמי בדין הרוגי מלכות אומות העולם אם נכסיהן למלך או לא, והביאו הגרע"א בגליון הר"מ שם, באופן דשוב צ"ע לדעת רש"י והרשב"א דדין זה [דנכסי הרוגי מלכות למלך] אינו נוהג אלא במלכי ישראל, א"כ שוב צ"ע היאך לקחו מרדכי ואסתר את בית המן אחר שיש דין מחייה וחרם בממון של זרע עמלק, וצ"ע.

והנה בביאור ספיקת הרשב"א נראה, דהנה יש לחקור ביסוד דין הרוגי מלכות נכסיהן למלך [האמור בהרוגי מלכות], דבפשוטו יסודו הוא מדין דינא דמלכותא דינא, וא"כ לפי"ז נמצא דדין זה נוהג אף באומות העולם, כשאר כל הלכות דינא דמלכותא שהמה נוהגות אף במלכי אומות העולם, וכן מבואר גם במגיד משנה פ"ה גזילה הי"ג דהך דינא דנכסיהן למלך נוהג אף במלכי אומות העולם, והוא שייך לשאר כל דינא דמלכותא דינא.

אכן מאידך י"ל דיסוד דין נכסיהן למלך הוא מהלכות כיבוש כי המלך כובשו, אותו ואת ממונו, ויסוד לענין זה מצינו בסנהדרין נט. דיסוד ההיתר של יפת תואר הוא מתורת כיבוש, ואשר מה"ט אמרו שם שאין היתר זה שייך בנכרי לפי שאינו בר כיבוש, וא"כ דין זה שנכסיהן למלך אינו נוהג באומות העולם למש"נ דנכרי אינו בר כיבוש, ואם כי דינא דמלכותא דינא מ"מ דין כיבוש הוא דין לעצמו שלא נאמר אלא בישראל.

[ובגיטין לח. מבואר דנכרי קונה מנכרי בכיבוש מלחמה, ואשר מה"ט עמון ומואב טיהרו בסיחון, אלא שנחלקו שם הראשונים האם הוא מועיל מדין כיבוש מלחמה, דדעת רש"י והתורי"ד שהוא מדין יאוש, וכ"ה בראב"ד פ"ט גזילה ה"א, אכן דעת הרשב"א שהוא מדין כיבוש מלחמה, ובחת"ס יו"ד סי' י"ט תמה מהמבואר בסנהדרין נט. דנכרי לאו בני כיבוש, ובדבר אברהם ח"א סי' י"א סק"ד כתב ליישב קושית החת"ס].

וסמך לזה נראה מסוגיא דסנהדרין מח: דאחר שמרד במלך שוב אינו יכול להקנות את נכסיו לאחר, ועכ"ז מבואר שם שאם לא הרגו המלך אלא נהרג ע"י אחר אין נכסיו למלך, ובפשוטו צ"ע דאם זכה המלך בממונו מיד בשעת המרידה, א"כ אף אם המלך לא הרגו מן הדין שיהא נכסיו למלך, אכן למש"נ נראה דכיון שמרד במלך מותר לו למלך לכבשו, ולכן רק אם כבשו והרגו מדין מלכות זוכה בנכסיו מדין כיבוש, אך אם לא הרגו לא זכה בממונו, ויל"ד

ואשר לכן נראה ליישב עפ"י דברי הר"מ בפ"ה גזילה הי"ג, וז"ל, וכן מלך שכעס על אחד מעבדיו ושמשיו מבני המדינה ולקח שדיהו או חצירו אינה גזל, ומותר ליהנות בה, והלוקח אותה מן המלך הרי היא שלו, ואין הבעלים מוציאין אותה מידו, שזה דין המלכים כולם ליקח כל ממון שמשיהם כשכועסין עליהן והרי המלך הפקיע שיעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר, וכל הקונה אותה מן המלך זכה בה.

הנה מבואר מדברי הר"מ דיסוד הך דינא דדינא דמלכותא דינא ישנו בכל דבר שהוא מנהג המלכים לעשות כן באופן שאינו דרך גזילה, ודינא דמלכותא דינא נאמר אף במלכי אומות העולם, ואשר לפי"ז ניחא אף מה שלקח אחשורוש את בית המן מהמן ונתנה למרדכי ואסתר, דבאמת היה בכך דינא דמלכותא דינא לפי שכעס אחשורוש על המן ולקח ממונו, וממילא טיהר ממון זה ביד אחשורוש, ויעוין בשבו"י ח"ב סי' קפ"א.

דילוג לתוכן