הקדמה

תוכן עניינים

--------

מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי, אודה ה׳ מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, על כי הגדיל חסדו ואמתו עמדי והנני נצב בפתח ספרי הקטן ״שלחן ערוך המתת״ הסובב הולך סביב חיוב מצות עשה ד״והלכת בדרכיו״ לפרטיו וגדריו, הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. ויהי רצון שאזכה לכוין לאמיתה של תורה, ואימא מילתא דתתקבל, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי.

המניעים לכתיבת ספר זה שנים המה, וזאת יצא ראשונה, כי הנה רגילים העולם לחשוב שאף שהמדות הטובות מעלתם עצומה ונשגבה, וכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה דרך ארץ קדמה לתורה, מ״מ אין המדות מתוך תרי״ג מצוות אלא הם הכנות עיקריות אלהם בקיומם או בביטולם. והרי שסבורים שהמדות אינם חיוב, כי אם דבר חשוב עד מאוד.

ברם לקושטא דמילתא אין זה מן האמת אלא ההליכה במדות הטובות וההרחקה מן הרעות הינן חיוב גמור דבר תורה, כשם שחובה לשמור כשרות, שבת, וכל שאר חלקי התורה, כן יש חובה גמורה ללכת במדות הטובות, וכאשר כל עין תראה שכמעט כל הראשונים מנו חיוב זה במנין תרי״ג מצוות, ושהוא חיוב גמור דבר תורה, וכפי שקיבצנום להלן (שער המדות חלק ההלכה סעיף א). והרי שמי שישית ליבו לדבר גדול ועצום זה, חייב שיגש שנית אל המדות בצורה אחרת, ויפנה את ליבו אל לימודם ועשייתם בדרך שונה לחלוטין מזו הרווחת בעיני ההמון. והרי ההפרש בין אם המדות דבר חשוב עד מאוד, לבין אם הם חיוב גמור מן התורה, הוא כהפרש מזרח ממערב והאור מן החושך, ועל אחת כמה וכמה שהמדות סובבות אותנו במשך כל שעות היום, יום ולילה לא ישבותו, בכל עת ובכל שעה, והרי שתועלת ספר זה ומעשהו מבוארת, והיה אם יכנס דבר זה בלבד למודעות אפי׳ מקצת מן ההמון, והיה זה שכרי.

וזאת שנית כי גם מי שניגש אל רכישת המדות, הרי שעומד הוא בפני שוקת שבורה, מאחר וישנה בדעת העולם תערובת בין המותר לבין האסור, בין דין לבין חסידות, ולא ידועים הם גדרי המדות, מתי חובה מתי רצוי ומתי חסידות, וכגון במדת הסבלנות כולם יודעים בגודל מעלתה ובגנות הכעס, עד כדי כך שאמרו כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, ואולם אין כמעט לאף אחד את הכלים להתמודד עם כך, מאחר ואין מי שהגדיר מה המותר ומה האסור, מתי מותר לכעוס ומתי אסור, וממילא סבורים העולם כי לעולם בכל דרך ובכל צורה בכל עת ובכל שעה הכעס אסור. ומאחר ושלא לכעוס בכלל אפילו למי שהוא חסיד שבחסידים אי אפשר, הרי שנעלם ונסתר מבינת בני האדם כיצד ניתן לרכוש מדה זו, ומעיקרא מניחים אותה בקרן זוית, אחרי שדרך רכישת מדה זו הוא בלתי אפשרי. והרי שאין כלים כיצד להתמודד עם מדה זו, ועל כך אמרו חכמינו ז׳׳ל לא עם הארץ חסיד.

ואומנם רבים רבים המה הספרים העוסקים במדות הטובות ובחשיבותם, ואי אפשר למנותם עד כי רבו ועצמו מספר, ברם לא נמצא ואפילו ספר אחד שיגדיר את חיוב המדות, כי אמנם ימצא המחפש בספרים איסוף מאמרי חז׳׳ל בגודל חיוב המדות ובגודל גנותם של הרעות, עד כי תסמרנה שערות אנוש בראותם. אולם גדרי המדות מתי מותר ומתי אסור, עד כמה מותר ועד כמה אסור, זאת לא שמענו אף לא ראינו.

ובאמת לכל מדה יש גדרים חיובים והיתרים, ככל שאר חלקי התורה, וישנם פעמים רבות שמותר לכעוס, ופעמים שחובה לכעוס, וגם באלו יש דין ויש חסידות. ועל כן נתתי את ליבי ורעיוני לחקור ולדרוש אחרי גדרי המדות, ללקוט שושנים ולרעות בשדותם של הראשונים, עד היכן שידי יד כהה מגעת, כדי שיהיו הדברים ברורים כשמלה, למען יוכל הקורא לרוץ בהם, ושוב יוכל להתמודד עם המדות ולרוכשם.

ולמען יהיו הלוחות מדובקים אמרתי לצרף לחלק ההלכה גם חלק המוסר של כל מדה ומדה, ובחלק זה נתתי אל ליבי לדרוך בדרך כמעט לא דרך בה איש, (ושמא דרך זו מתאימה לבני דורנו), והיא דרך שכלית כיצד ואיך ניתן לרכוש את המדות הטובות ולרחוק מן הרעות, מה הם המונעים ומה המקרבים אל כל מדה ומדה. כי המעיין בספרי המוסר יראה שכמעט לא ביארו זאת אלא זעיר פה וזעיר שם, ורוב רובם עסקו בליקוט מאמרי חז׳׳ל מן הש׳׳ס ומן המדרשים ומן הזהר, ויש שגם מן הפוסקים, בגודל מעלת המדות הטובות ובגנות הרעות. ויש שאספו סיפורים ועובדות אודות חכמינו ז׳׳ל איך הצליחו להתמודד ולהתגבר על היצר. והרי שדברים אלו חשובים עד מאוד ואין צריך לפנים. אולם השתדלנו לפלס דרך ונתיב אל המדות, כיצד ניתן לרוכשם מה לעשות וכיצד לפעול. וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, ולכן יש הצריך למאמרי חז״ל ויש לעובדות והנהגות, ויש לדרכים אשר ליקטנו ואספנו בספרנו זה הקטן, כיצד לרכוש את המדות הטובות, ואת אשר תבחר תקרב.

זאת ועוד השתדלנו בכל כוחנו לבסס את הדברים הן בחלק ההלכה והן בחלק המוסר על דברי הראשונים דמן קמאי תקפי ארץ אשר קטנם עבה ממותנינו, וכאשר ידוע לכל בר בי רב בגודל מעלת הראשונים, וההתיחסות אל דבריהם, ומשקלם. וגם בחלק המוסר כן עשינו, הן הלא אינה דומה עצה של אחרון לעצה של ראשון. וכגון ידוע ומפורסם היסוד המוסרי בעבודת השם כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות, דהיינו אחר עשיית מעשה וחזרתו שוב ושוב, אף אם ליבו בל עימו מוכרח ששוב הלב ימשך אחר המעשה וליבו יהיה עמו, ובראותינו כי מן הראשונים יוסד יסוד זה, והם שדרכו וכבשו לנו דרך זו, הרי שעוצמת ומשקל יסוד זה מקבל משמעות אחרת. וכן על זה הדרך השתדלנו עד היכן שידנו יד כהה מגעת להעמיד את הדברים כאשר כל עין תראה.

והנני להודיע בשער בת רבים כי אין בכוונתי שיסמוך המעיין עלי בפסקי ההלכות להלכה ולמעשה, כי אם אחר העיון. וכאשר עשו רבים מן קדמוננו בריש ספרם, ומן המעט אביא, דכן עביד המאמר מרדכי בהקדמת ספרו, וכן עביד בעל החות דעת בהקדמת ספרו תורת גיטין, וכ׳׳כ הגאון קרית מלך רב בהקדמתו, והגאון רבי ראובן מרגליות זצ״ל בהקדמת ספרו נפש חיה, ועיין בזה בשו״ת אג״מ (ח״ד יו״ד רס״י לח) ובשו״ת יבי״א (חחו״מ סימן א אות ד).

ועוד הנני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ובכל נפשי בלב שלם ובנפש חפצה, שכל כוונתי בחיבור הזה, וגם בכל חיבורים שבקדושה אשר יזכני ה׳ יתברך לחבר ברוב רחמיו וברוב חסדיו, הכל הוא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. וכל מחשבה ודבור ומעשה שהם נגד רצונו יתברך, הרי הם בטלים ומבוטלים, באופן שכל רצוני בחיבור זה ובשאר כתבי אשר אעשה ואחדש בעזרת ה׳ יתברך ויתעלה בדברי תורה, ובכל מצוה ומצוה, הכל הוא לעשות נחת רוח לפניו דוקא, בלי שום פניה זרה כלל ועיקר. וכאשר כתב גילוי דעת זה הגאון רבנו יוסף חיים זצ״ל בריש ספריו, ונמשכו אחריו הפוסקים.

ברכות מעומקא דליבא משוגרות להורי היקרים הלא הם אבי מורי ר׳ גבריאל הלוי אבן יולי נר״ו ואמי מורתי מרת מרים מנשים באוהל תבורך אשר גדלוני וחנכוני ובין תלמידי חכמים הושיבוני, ועמל לא חסכו ממני, ויהי רצון שימלא ה׳ כל משאלות ליבם לטובה ולברכה מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא, ויראו נחת מכל יוצאי חלציהם, ובביאת גואל צדק במהרה בימינו. ובכלל הברכה מבורך מפי עליון מור חמי היקר באדם איש חיל רב תבונה אהוב על הבריות הרה׳׳ג רבי יצחק אנג׳ל נר׳׳ו וחמותי מרת אביגיל תחי׳ בכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו, ויזכו לגדל את כל ילדיהם רק לעשות נחת רוח לה׳ יתברך, מתוך אושר וכבוד וכט״ס. ולא אמנע פי מלברך לנוות ביתי ועזרתי בחיים מרת ורד מנשים באוהל תבורך, שתזכה כל ימיה רק לעשות נחת רוח לה׳ יתברך, מתוך בריאות אושר ושמחה, ונזכה יחד לגדל את כל ילדינו לעובדו בלבב שלם, ללכת בדרכיו ליראה ולאהבה את שמו, ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו ומפי זרע זרענו עד עולם. אכי״ר.

עוד אברך לאכסניא של תורה הלא הוא הכולל המפואר ״יחוה דעת״ ולאברכים המצויינים השוכנים בו, ועל צבאם מקים עולה של תורה הגאון רבי דוד יוסף שליט״א מחבר סדרת הספרים הנפלאים הלכה ברורה ותורת המועדים ועוד, אשר דואג לכל צרכנו הרוחנים והגשמים שלא יחסר דבר, למען נוכל לשקוד על התורה בלא שום טרדא, ישלם ה׳ פעולו ותהי משכורתו שלימה, וירבה גבולו בתלמידים גדולי הוראה ועושי רצונו יתברך, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, וימשיך לזכות את ישראל עדי שיבה וגם זקנה מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא. אכי״ר.

ולסיום זכור אזכור ותשוח עלי נפשי את אחותי היקרה מרת דפנה בת מרים ז״ל אשר נלקחה לעולמה בקיצור ימים ושנים, מתוך יסורים וחולאים רעים. וספר זה יוצא במלאת שלש שנים לפטירתה, והרי הוא מוקדש לעילוי נשמתה, וכל הלימוד בו יהיה לה לעילוי, נפשה בטוב תלין וזרעה ירש ארץ. אכי״ר.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט''א
שלחן ערוך המדות - א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך - הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א - בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" - התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן