הקדמה

תוכן עניינים

--------

"החזק במוסר אל תרף, נוצרה כי היא חייך". (משלי ד')

משל לאדם שנפל מהספינה לים, הושיט לו רב החובל חבל - ואמר לו "אחוז חזק בחבל שאם לרגע תניחנו - הינך טובע"! כך אדם שלא מחזיק במוסר, דומה למי ש'טובע' בעולם התאוות ללא קרש הצלה... (מדרש תנחומא, פר' שלח - ט"ו)

"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". המושלים - אלו המושלים ביצרם, "בואו חשבון" בואו ונחשוב חשבונו של עולם !

"... כי מי שאינו מושל ביצרו, לא ישית עצמו לזה העולם. אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה... לחשוב מחשבת ממש: מה הוא? ולמה בא לעולם? מה מבקש ומצפה ממנו הקב"ה? ומה יהיה סוף כל עניניו? וכו' וכו'.
(ב"ב ע"ח: ע"פ ספר "דרך עץ חיים" לרמח"ל ז"ל).

דברי חז"ל אלו, תואמים מאד למציאות שבדורנו אנו, שבעוה"ר נתרבו מאד מפירי הדת ומפיצי דעות כוזבות בתוך העם. ובמצב כזה עלול כל אדם להיות נרדף אחרי רוח הסערה של הכפירה והמינות, אם לא יחזיק חזק 'בגלגל ההצלה' שזורק לו רב החובל אליו. שזהו הערובה היחידה שעי"ז יהיה כעץ שתול על פלגי מים, ויעמוד איתן נגד כל הרוחות אשר מנסות לעקור אותו משרשיו האמיתים.

הקו המרכזי של חיבור זה, הוא בכדי להעמיד בפנינו את "אתגר החיים". ולנסות לענות במקצת על הבעיה הנ"ל, באשר חיבור זה מעורר ומחייב את האדם לעצור את מירוץ החיים, ולהתחיל לחשוב קצת יותר לעומק, חשבונו של עולם. מהו מושג האמיתי של "חיים", ומהי 'תכלית' החיים. והרי בכל תענוגי העוה"ז אין הנאה אמיתית ואושר ניצחי. אתה שואף להגיע למשהו, וכשכבר השגת אותו - אתה כבר 'מתרגל' אליו, ותוך זמן קצר דועכת ההנאה, ונהפכת להיות מאוסה, ומתאכזבים. ושוב מרגישים דחף פנימי לחפש אולי ההנאה נמצאת במקום אחר, וכך כל החיים מתגלגלים כשהבנ"א אכולי יאוש וסיפוק, וסוחבים הם את החיים כאשר בפנימיותם מרגישים בריקנות גמורה.

ופעמים, כאשר נתקלים ברגע של אמת (שאז הם חופשיים מהרעבון התאווני) מתחילים לשאול את עצמם: מה יהיה הסוף? באיזו סוג הנאה תבוא כבר הנשמה אל 'סיפוקה' האמיתי? כיצד אוכל כבר לחיות חיים מאושרים ורגועים באמת, מבלי כל דמיונות ורצונות אשר לאחר רגע קט מתנפצים 'כבועת סבון'? באיזו דרך אוכל להתנתק מהחבלים (התאוות) שאני קשור אליהם, ובכך אשקיט מעט את העצב שמכרסם בי? וכו', וכו'.

ובאמת על סוג אנשים אלו, שחיים רק 'חיי שעה' בלי חשבון ובלי שום התבוננות (ורק ההנאה הרגעית עומדת מול עיניהם) כבר צווח בזה גדול תורת המוסר רבינו הרמח"ל זצ"ל, על החיוב לברוח מן השיגרה של החיים, ולערוך חשבון נוקב ומדוקדק על כל אורח חייו.

והנה הא לך לשונו (מתוך ספרו "מסילת ישרים" פ"ב) "הנה ענין הזהירות... שיהיה מתבונן ומפקח על כל מעשיו... לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון ח"ו. ולא ילך כמהלך הרגלו כעוור באפילה... והמעלים עיניו מהצלתו אין לך פחיתות והוללות רע מזה, והרי הוא 'פחות' מהבהמות והחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם... ודומה הוא לסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו עצומה, ורעתו קרובה וכו'.

לשון חריפה זו שבא התבטא הרמח"ל על אותם אנשים, מלמדת אותנו עד כמה עלינו להשתדל לראות נכונה את החיים, בעומק ובהתבוננות. ולא לחיות חיים שטחיים, אשר מאבדים ממנו שם ותואר של "אדם" (ונעשה פחות מהחיות והבהמות, וכנ"ל) ומשקיעים אותו בחומריות וגשמיות של העוה"ז.

לאור כל השיקולים הנ"ל, חשתי חובה לכתוב לעצמי דברי מוסר וחיזוק (ומגו דזכי לנפשיה, זכי נמי לאחריני) והושם דגש מיוחד בחיבור זה, שכל המאמרים יהיו מושתתים על יסודי החיים שנאמרו לעיל. (ונכתבו בהיקף ובעומק, ומצד שני – גם בסגנון השווה לכל נפש).

והנני תקוה, שחיבור זה ישמש לנו כ"קרש קפיצה" להתעלות, ולזכות לקרוא נכון את 'התמרורים' שבכל צומת וצומת שבדרכי החיים, ועי"ז נוכל גם לעלות על מסלול העולה בית אל.

טרם אכלה לדבר, ברצוני להעיר כאן הבהרה קטנה, אל לומדי התורה שבהיכלי הקודש.

מקובל לחשוב, שספרי מחשבה ומוסר - אין זה מדבר אל הת"ח היושבים ראשונה במלכות, ועוסקים כל היום בניצוצות של אש תורה"ק. ומדמים לעצמם שזה "פחיתות כבוד" לעיין בספרי מוסר. [וחכמים אלו, כבר צצו בזמן הרמח"ל, וטענו את הטענה הנ"ל, והרמח"ל השיב להם בספרו מסילת ישרים בהקדמה, וכינה אותם בשם "המתחסדים הטפשים" יעו"ש].

יש כאלו הבאים בתירוץ אחר: שאין זמן מתי ללמוד מוסר, מאחר וטרודים כל היום בהויות של אביי ורבא. וחבל להפסיד את הזמן היקר מן לימוד הש"ס ראשונים ואחרונים, וכו' וכו'.

והנה כל הטענות הנ"ל, נובעות מחמת חוסר ידיעה מה 'נותן' לנו לימוד המוסר? כמה זה מוסיף לאיכות התורה שלומדים, ולרמה השכלית שלנו? וכיון ששורש הבעיה טמון בזה, ע"כ אציג כאן בפני הלומדים (בקצרה) דברי חז"ל מדהימים, אשר משקף ומגלה טפח מגודל נחיצות לימוד המוסר, שאינו רק כ'תוספת מעלה', אלא גם הערובה היחידה, שישתמר תלמודו בידו. ובלא"ה נפול יפול, ודרכו סלולה לפניו לרדת לבאר שחת !

ודברים אלו לא בדיתי מליבי, אלא הם מפורשים במדרשי חז"ל בש"ס. וזיל ביה קרי ביה רב הוא. ואעתיק בקצרה כמה מהם: ראשית, צריכים לצאת מתוך נקודת הנחה ברורה: בדורנו - לימוד התורה לבד עדיין אין בכחה לשמש כמגן בפני היצה"ר. ואע"פ ששנינו (בקידושין דף ל:) "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו" מ"מ פשוט שהכונה תורה עם דרך ארץ, דהיינו בד בבד עם 'לימוד המוסר'.

ובלא זה - לא רק שנחסר מכח ההשפעה של התורה נגד היצה"ר, אלא התורה עצמה נהפכת להיות 'כח עזר' ליצה"ר. ומשתמש הוא בכח תורתו כדי לנגח ולקנטר אחרים. שכן שנינו (ביומא ע"ב: ובשבת פ"ח: ובתענית ז'.) "זכה נעשית לו סם חיים. לא זכה נעשית לו סם מיתה! שד"ת יש בהם כדי להמית ולהחיות". והגר"א (בפירושו למשלי, כ"ד-ל"א) וכן מובא בספר "אבן שלמה" (פ"א, אות י"א) בשם הגר"א. ביאר בזה פירוש נורא, וזת"ד: "...כי ענין התורה לנפש, הוא כמו ענין ה'מטר' על הארץ, שהיא מצמיחה סמי חיים ומוות. וכן היא ההשפעה בתורה, ולכן צריך אחר לימודו לבער ממנו הפסולת ע"י יראת חטא, ומעש"ט, וכו'.

והדברים מבהילים: נאמר כאן שהתורה עוזרת לאדם להצמיח ולהפריח את מה שהוא שתל במידותיו ותכונותיו. וכעין המטר, שאם יזרע קוצים - זה מה שיעזור לו המטר להצמיח! [ולפי"ז לא יפלא עוד מה שמצינו אצל ישמעאל, שכתוב בו (בבראשית כ"א-כ') "ויהי אלוקים את הנער" (כלומר, שהיתה לו סיעתא דשמיא) ובכ"ז מה יצא מזה? "ויהי רובה קשת" וזה ראיה מוחצת, שמה שהאדם זורע - זה מה שהתורה מצמיחה לו! בינה נא זאת!]

ואם באמת כך הם פני הדברים, א"כ חייב אדם ללמוד מוסר. שאם ישאר עם מידותיו הרעות, א"כ התורה עוד 'תשגשג' לו אותם מעלה מעלה, עד שכבר יהיה קשה לו ליחלץ מזה!

ובאמת כל יודע ספר, כבר גילה שדברי הגר"א הנ"ל הם תלמוד ערוך בש"ס (במס' שבת דף ל"א.) דלמדנו, שיראת שמים היא כמין "קב חומטין" דהיינו 'חומר משמר', ואם האדם לא משלב זאת ביחד עם לימודו, אומרים לו "מוטב שלא העלית" כלומר, עדיף שלא היה לומד כלל, כי עכשיו תיהפך לו תורתו לרועץ, וכמשנ"ת לעיל בשם הגר"א.

ולאור הגילוים הנ"ל, א"כ נעלמות מאליהן כל הגימגומים נגד פחיתות מעלת הלימוד בספרי מוסר ומחשבה. כי מה בצע לו בכל תורתו - בעוד שחסר לו את הבסיס שעליו 'נשענת' כל תורתו! וכנ"ל.

וגם לאלו שטענו שמחמת "חוסר זמן" אינם מקפידים בזה, הנה כבר ידוע המעשה בר' ישראל סלנטר, שנשאל ממאן דהוא, דהיות והוא טרוד בפרנסתו כל היום, ויש לו רק שעה אחת להקדיש ("לעילוי נשמתו"), איזה לימוד כדאי לנצל בשעה זו? וענה ר' ישראל, שבשעה היחידה שנותרה לך תילמד מוסר, וכאשר יתמלא ליבך ביראת ה', אז ממילא תראה ותווכח שבאמת יש לך זמן יותר לכל חלקי התורה, ע"כ.

ותשובה ניצחת זו, עונה ג"כ לכל אותם 'הדחוקים' מחוסר זמן, והבן!

זאת ועוד, שכלל בידינו, שמי שאינו מאבד את הזמן יש לו עת לכל. ומי לנו גדול מרבינו הרמב"ם, אשר העיד על עצמו (בסוף פירוש המשניות למס' ברכות) וז"ל "כי יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה - יותר מכל אשר אלמדהו". ולאחר דברים אלו, מי יבוא לערער אחר המלך, ודי בזה למבין.

יש תמיד לזכור, את אימרתו של ר' ישראל סלנטר: "האדם יכול להתגורר עם עצמו 70 שנה(!) ובכ"ז יתכן שעדיין הוא לא יכיר היטב את עצמו… רק לימוד המוסר, יכול לגלות לו מיהו באמת! ומשום שהמוסר דומה בדיוק "לזכוכית מגדלת" – שבעזרתו אפשר לראות את גודל החטא במדויק. ואפי' אם לבסוף, האדם לא יצליח להתגבר על עצמו, ויעבור את העבירה, בכ"ז לימוד המוסר עוזר לו – שהוא שולל לו לפחות את "הטעם" של העבירה! עד כדי כך, גדול כח ההשפעה, של "השלחן ערוך" החמישי – שזהו לימוד המוסר!

הנני מקווה ומאמין, שבעז"ה 40 המאמרים שנכתבו בספר זה, (אשר מקיפים בתוכם את כל שטחי החיים של האדם) יצליחו לחולל "מהפך רוחני" בתוך קירבו של האדם הקורא אותם.

ואולם כל זה – רק 'בתנאי' שהקורא, יקפיד לקיים את 2 התנאים הבאים:

1. לגשת לספר – לא רק מתוך מטרה של התעניינות וסקרנות, אלא גם מתוך רצון ואכפתיות להשתנות! כלומר: לבחון באיזו נקודה אני יכול לשנות את עצמי? איזה מאמר בספר זה, מדבר דוקא כלפי? איזה תועלת מוסרית, קבלתי אני מקריאת המאמר הזה?

2. ובד בבד – יש להקפיד לשמור גם על ריסון, ואיזון! כלומר, לא לקרוא הרבה מאמרים בבת אחת, כיון שבדרך כלל, כשקוראים הרבה ידיעות, לא משיגים מזה שום תועלת. שכשם שנכנס באוזן אחת – כך יוצא מיד מהאוזן השניה, וכבולעו - כך פולטו… ולכן, אם רוצים שהדברים יחדרו גם פנימה, אל תוך חדרי הלב, יש לאזן ולהאט את מהירות הקריאה, ולהשאיר לעצמו פרק זמן פנוי, בין מאמר למאמר, כדי שיוכל לעכל את הדברים שקרא, ולראות באיזו נקודה הוא מאד התרשם, ויש ביכולתו לשפר בה את עצמו, ואת מידותיו.

אלו הם 2 התנאים להצלחה הרוחנית, שדרכם נוכל להפיק את מירב התועלת מספר זה. וכל מי שישמור על שני הסעיפים הנ"ל, מובטח לו, שבעזה"י תוך פרק זמן קצר - יראה שאכן באמת נפתחת לו הדרך, לעלות על המסילה העולה בית אל! הוא ירגיש כבר מעצמו 'דחף פנימי', לרצות לעלות ולהתעלות במעלות התורה ויראת שמים! שכן יש לנו הבטחה ברורה מרבותינו הקדושים (בגמרא מסכת שבת, דף ק"ד.) ש"הבא להטהר – מסייעין בידו"!

והנה, אע"פ שפסקו לנו רבותינו, שלמעשה אין לברך "שהחיינו" על הוצאת ספר חדש לאור עולם [עיין בזה בכף החיים, סימן רכ"ג אות כ"ו. והטעם, משום דחיישינן לשיטת התוס' בסוכה (דף מ"ו.) שאין לברך שהחיינו, אלא על מצוה הבאה מזמן לזמן. ועוד, שמצוות – לא להנות ניתנו, ודו"ק]. מכל מקום, כו"ע מודים דיש עכ"פ לתת 'שבח והודאה' להקב"ה, על אשר זיכהו לראות בפרי עמלו. ולכן, גם אני הקטן, הנני מודה להשי"ת, על אשר זיכני לראות בהוצאת ספרי זה, ויהי רצון שספר זה ישמש לזיכוי הרבים, לכל מי שצמא לדבר ה', ועי"ז יתרבה כבוד שמים בעולם. ובזכות המצוה הזו - יזכני הקב"ה להוציא לאור עולם את יתר חיבורי אשר עימי בכתובים, מתוך בריאות גוף איתנה, ונחת ושלווה, ואזכה לראות זרע ברך ה'. עוסקים בתורה ומצוות, אמן כן יהי רצון.

ובהמשך להודאות, אפתח תחילה להודות ע"פ מה שהורונו חז"ל (בברכות דף ס"ג:) "פתח ר' יוסי, בכבודה של אכסניא". ואיזהו אכסנייתו העיקרית של האדם – זהו בית אביו ואמו. אשר חינכוני על ברכי התורה והיראה. השי"ת יאריך ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים. ויזכו לראות נחת מכל יוצאי חלציהם. אכי"ר.

ולסיום, ברצוני גם להודות למי שעומדת מאחורי כל מפעל יצירת הספר הזה, ואשר כל זיכוי הרבים שֶיֶצֵא מתוך חיבור זה - נזקף לזכותה, הלא היא אשת החיל, עזרתי בחיים, מרת דינה תחי', מנשים באהל תבורך. שהודות למסירותה ודאגתה לכל צרכי – התאפשר לי להוציא לאור עולם ספר זה מתוך ישוב הדעת והרחבת הדעת. ועליה נאה להמליץ את מאמר שלמה המלך "רבות בנות עשו חיל – ואת עלית על כולנה", היות וכל חפצה ורצונה, שאוכל לשבת ולעסוק בתורת ה', בלי שום טירדא כלל. יה"ר שהקב"ה ישיב לה כגמולה הטוב, וזכות זיכוי הרבים שיצא מחיבור זה - יעמוד לנו שנזכה לראות דור ישרים יבורך. בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, מתוך נחת ואושר אמיתי. ולא תמוש התורה מפי זרענו עד עולם, אמן כן יהי רצון.

קראתי ספר זה בשם "אמרי יחזקאל", על שמי יחזקאל. [ועוד, שהמשפט - "אמרי יחזקאל למקטן ועד גדול" - עולה בגימטריא - 759. והוא שווה בדיוק לחשבון של שנת הוצאת הספר - תשנ"ט שעולה ג"כ בגימטריא - 759 - בדיוק!!! לרמוז, שבאמת הספר שווה לכל נפש "למקטן ועד גדול"!] וכל זאת, על פי מה שכתב לנו רבנו הרוקח (אחד מהראשונים) בהקדמה לספרו, שנכון לאדם לרמוז 'שמו' בשם ספרו. [ודלא כדעתו של ספר חסידים (סימן שס"ז) ששלל הנהגה זו, בטענה "שלא יהנה מכבוד התורה, ויפגם שכרו". שהרי – 2 הטבות יש בזה כשרומז שמו בספרו: (א) כדי שידעו הקוראים, מבטן מי יצאו הדברים שבספר, ובמי לתלותם. (ב) להשאיר זיכרון לנצח, על שם המחבר. כדי שיהיו הדברים הנלמדים – נזקפים לזכותו, בעוה"ז, ובעוה"ב.]

ואחתום את הפרק, במאמר החכם מכל אדם, אשר אחר שעבר וטעם את כל תענוגי העוה"ז, [הן מבחינת חוכמתו האדירה, שהיה שולט בכל השפות, וידע אפילו שיחת חיות, מלאכים, דקלים, וכו'. והן מבחינת השלטון האדיר והנערץ שהיה לו, ששלט גם על הרוחות והשדים, וכולם היו משתוקקים למוצא פיו. והן מבחינת העושר הרב שהיה ברשותו, עד שהפסוק מעיד עליו "ויהי לו כסף וזהב כאבנים" (כמו אבנים שזרוקים ברחובות!) וכו'].

ובכל זאת, אחרי כל הרכוש והקנינים הנ"ל, כשבא לסכם "תכל'ס" – שורה אחרונה – מה נשאר 'בסוף' לאדם מכל ההנאות הנ"ל? הוא מתמצת זאת בספרו בכמה מילים:

"הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים – הכל הבל"!

(כלומר, תהָבִּיל את הבלי העוה"ז - 7 פעמים)! שלמה המלך מצהיר מפורשות, שכל הנאות העוה"ז הם כמו "הבל" שעולה מתוך קומקום רותח, שנעלם לאחר שניות ספורות! וא"כ, מה בכ"ז נשאר לנו בסוף – "ביד", מכל העוה"ז? אחרי מה – כן משתלם לרדוף ולהשיג בעוה"ז? על זה ממשיך שלמה ואומר (קהלת י"ב, י"ג):

"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"!

הכותב וחותם לכבוד התורה ועמליה.
המודה לשעבר – ומתפלל על העתיד
הצב"י – יחזקאל ס'. נ"י

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יחזקאל ס' שליט''א
אמרי יחזקאל

הרב יחזקאל ס' שליט"א
מהדורה חדשה ומתוקנת סיוון תשע"ב חודש מתן תורה
אוצר מאמרים נפלאים בעניני השגחה פרטית, שכר ועונש.
דברי חיזוק, רעיונות מוסר, והשקפת התורה
בהסברה בהירה ומיוחדת לבני דורנו.
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן