העלייה לתורה, הברכות והקריאה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר סדר היום בהלכה ובאגדה העלייה לתורה, הברכות והקריאה
תוכן עניינים

--------

כשעולה לתורה יעלה בדרך הקצרה לתיבה ובזריזות, מפני כבוד הציבור שלא ימתינו לו, וגם כדי להראות שחביבה עליו התורה וממהר לקרוא בה. ואם שני הדרכים שוות, יעלה מצד ימין וירד מצד שמאל. (סימן קמא ס"ז ומשנ"ב ס"ק כב, כה)

כיצד מברכים - קודם הברכה, יַרְאֶה הקורא לעולה את הפסוק שמתחיל לקרוא בו, ובשעת הברכה יאחז על ידי מטפחת בשתי יריעות הספר, ולאחר הברכה יסיר את ידו השמאלית וישאיר את יד ימינו על היריעה הימנית במשך כל הקריאה, והחזן יאחז בידו השמאלית במטפחת את היריעה השמאלית במשך כל הקריאה. וכשהעולה לתורה הוא הקורא בעצמו, יאחז בשתי ידיו בשתי היריעות גם בעת הקריאה. וכן מנהג מרן הראשל"צ שליט"א. כתב בכף החיים (קלט ס"ק כד), כשיעלה לקרוא בתורה, לא יאחז בתיק אלא ביריעה עצמה, יד אחת מצד זה ויד אחת מצד זה, ויאחז על ידי מפה של הספר ולא ביד ממש. וסמכו זאת על הפסוקים: "לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה", וכן "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ", למדנו שהיה ספר התורה בידו של יהושע, שאין לומר 'הזה' אלא למי שתופס החפץ. (קלט סעי' ד, ה, יא. בית יוסף, ומג"א)

מנהג בני אשכנז בעת הברכה לאחוז בשני עמודי העץ של ספר התורה, ולסגור את העיניים או להטות הפנים לצד שמאל, שלא יהיה נראה שמברך מהספר. (משנ"ב קלט ס"ק יט)

יש מבני אשכנז נוהגים לעמוד כשעונים: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", אך מנהג בני ספרד שלא לעמוד. (רבנו האר"י, החיד"א ועוד. כף החיים קמו אות כא. ה"ב ז רא)

קול רם - כתב מרן בשלחן ערוך (קלט ס"ו): "אומר ברכו והברכות בקול רם, והאומרם בלחש, טועה". ויזהר בזה מאוד, כי המברך בלחש הריהו גזלן, שגוזל את הציבור ממצוה של עניה אחריו. ויש אומרים שלא יצא ידי חובה, וצריך לברך שוב. אמנם להלכה אינו חוזר לברך, שספק ברכות להקל (ה"ב ז קעד). וכתב המשנה ברורה (ביאור הלכה סימן נז): "ובדבר הזה נכשלים בעוונות הרבים הרבה אנשים שמברכים על התורה בלחש, ושומעים ממנו רק הסמוכים לו העומדים על הבימה, ועל ידי שהם עונים נשמע למרחוק לקהל, ומחטיאים בעצלותם את הרבים". ישמע חכם ויוסף לקח.

לכתחילה צריך יברך בקול רם שכל הציבור ישמעו את קולו, אך אם קשה לו הדבר מאוד, יברך באופן שלפחות עשרה אנשים שומעים אותו. (ה"ב ז קעה)

אם ברך העולה וחלק מהציבור לא שמעו, יענו עם שאר הציבור ששמעו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". אבל אם כל הציבור לא שמעו, אף ששמעו את החזן עונה אחריו "ברוך ה' המבורך..." יענו רק 'אמן' אחר עניית החזן. (בית יוסף ורמ"א קלט ס"ו. ה"ב ז קעו)

עניית 'אמן' - המנהג שהחזן עונה 'אמן' עם הציבור בקול רם, ומאריך בו קצת יותר מהציבור, כדי שיבינו שמתחיל לקרוא ויטו אוזן לשמוע. וטוב שיפסיק קצת בין אמן לתחילת הקריאה, כדי שלא יהיה נראה כאילו האמן היא חלק מהקריאה. (מ"ב קמא יז)

לקרוא עם החזן - העולה לתורה צריך לקרוא יחד עם החזן, ואם אינו קורא עמו, יש חשש שברכותיו לבטלה. ומבואר בזוהר הקדוש שיקרא עם החזן בלחש מאוד שאפילו אוזניו לא ישמעו. (סימן קמא ס"ב. ה"ע ג קכט. ה"ב ז רו)

יש לשאול, הרי כלל בידינו "שומע כעונה", דהיינו שאם השומע מכוון לצאת ידי חובה מחברו, נחשב לו כאילו הוא עצמו אמר. כמו בקריאת המגילה שהחזן קורא והציבור שומעים ויוצאים ידי חובה כאילו הם קראו המגילה, ואם כן מדוע לא נאמר גם בקריאת התורה שישמע העולה מהחזן, ויחשב לו כאילו הוא עצמו אמר? ויש ליישב שבקריאת התורה לא תיקנו חז"ל לברך אלא כשקורא בפיו דוקא ולא כששומע מהחזן, כי מאחר והקריאה היא חובת שמיעה לציבור [שדוקא כשיש עשרה חייבים לשמוע ספר תורה, ולא חובה על כל יחיד ויחיד כקידוש וקריאת מגילה,] אם כן מה כוחו של העולה לתורה יותר מהציבור שרק הוא מברך, הלוא כולם שומעים, לכן אצלו הקריאה מעכבת. (היעב"ץ ועוד. ה"ע ג קל)

עם הארץ שלא יודע לקרוא, אין להעלותו לתורה, שהרי אינו ראוי לברך וברכותיו לבטלה כנ"ל. ואם העלוהו, אינו מצטרף למנין ז' עולים. (הריב"ש, הרשב"ש, רדב"ז ועוד. שבת ב רס)

קריאה מעומד - הקורא והעולה צריכים לעמוד, ואפילו לא יסמכו עצמם על התיבה. ואולם בעל בשר שקשה לו לעמוד או חולה וזקן, רשאי לסמוך עצמו. ולמדו זאת מהקב"ה שאמר למשה רבנו (דברים ה כז): "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם", ואם הקב"ה כביכול עמד, כל שכן שעם ישראל עמדו. והעולה הוא כמו ישראל ששומע ומקבל את התורה. ועוד טעם, שכשם שהתורה ניתנה באימה ויראה, כך מקבלי התורה צריכים לנהוג באימה ויראה, על כן עומדים בעת קריאת התורה. (סימן קמא ס"א)

אם הקורא עצמו עולה לתורה, יעמוד משהו על ידו, כי כשם שניתנה התורה לישראל על ידי סרסור [אמצעי, שהוא משה רבנו ולא ישירות מהקב"ה], כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור. (סימן קמא ס"ד)

שמיעה מיושב - כתב מרן השלחן ערוך (סימן קמו ס"ד): אין הציבור צריכים לעמוד בעת שקוראים בתורה. כן כתבו הטור והבית יוסף בשם רב שר שלום גאון, וכן כתב המנהיג: "אותם שעומדים בפני ספר התורה משעת הוצאה עד שעת חזרה, טועים בפירוש הפסוק (נחמיה ח ה): "וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם... וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם", ואינו לשון עמידה ממש אלא לשון שתיקה, כמפורש בגמרא (סוטה לט ע"א): כיון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר: "וכפתחו עמדו כל העם", ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר וכו'", וכן כתב המרדכי, ושכן מבואר בתלמוד ירושלמי. וכן דעת הפר"ח והגר"א ועוד. וכן נהג רבנו האר"י ז"ל שלא לעמוד. ואמנם יש מבני אשכנז הנוהגים לעמוד בעת הקריאה. מאחר שמהר"ם מרוטנבורג היה עומד. (ב"י קמא)

עשרת הדברות - אין לעמוד בשעה שהחזן קורא עשרת הדברות [בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן ובחג השבועות], כי אין שום מעלה בפסוקים אלו יותר משאר פסוקי התורה, וכולם ניתנו מבורא עולם שווה בשווה בהר סיני. ואם יעמוד בעת קריאתם, יש לחוש לרשעים שיאמרו שרק עשרת הדברות ניתנו למשה בסיני חס ושלום. כן כתב הרמב"ם בתשובה (סימן מו): בכל מקום שמנהגם לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, ראוי למונעם מזה, בהיות שמגיע מזה הפסד אמונתנו, שיבואו לחשוב ולהאמין שיש יתרון לעשרת הדברות על שאר התורה, וזה דבר קשה עד מאד, שהאומר אין תורה מן השמים אין לו חלק לעולם הבא. ואין הבדל בין מי שמכחיש את התורה בכללה, לבין המכחיש פסוק אחד מן התורה, וכמבואר בגמרא (סנהדרין צט ע"א), שהאומר כל התורה מן השמים חוץ מפסוק זה שמשה מפי עצמו אמרו, אין לו חלק לעולם הבא. ולכן ראוי לסתום כל הפתחים המביאים לאמונה רעה זו. ולכן ביטלו קריאת עשרת הדברות בכל יום, מפני תרעומת המינים. ומה שטען חכם אחד שאנשי בבל נוהגים לעמוד, אין טענה זו כלום, לפי שאם נראה אנשים בריאים וחולים, לא נחלה אנחנו את הבריאים כדי שיהיו שווים לחולים, אלא נשתדל להבריא את החולים להשוותם לבריאים. ע"כ. (חזו"ע שבת ב רס)

גלילה - כבר התבאר לעיל שאסור לאחוז בגוף הקלף של הספר. ועל כן אם הוצרכו בעת הקריאה לגוללו לעמוד הבא, יגללוהו באמצעות מטפחת (ה"ע ג קכה. ה"ב ז רעו). וכיום ישנו גלגל המחובר לעץ עם הקלף וקל להעביר בו את הספר מפרשה לפרשה, וראוי שיעשו כן בכל ספרי התורה, שבכך הם נשמרים יותר וקל לגוללם.

אמת תורתנו הקדושה - לאחר הקריאה יברך העולה מיד ללא תוספת תיבות אלו, שהרי תיכף אומר מעין זה, "אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת". (יבי"א א ט. שבת ב ער)

ברכה אחרונה - יאחז העולה בשני צדדי הספר למעלה, ויכסה את האותיות במטפחת ויברך, וישאירהו מכוסה עד העולה הבא. שאין זה כבוד לספר תורה שישאר פתוח עד שיבוא אחר. ומנהג בני אשכנז לסגור את הספר ולברך, ולהשאירו סגור עד העולה הבא. (קלט סעי' ד, ה. ח"ב פו)

המתנה לעולה הבא - אחר שסיים עלייתו, ימתין בתיבה עד שיעלה העולה אחריו, מפני כבוד הספר שלא יניחהו כך. ויש מהדרים להמתין עד סיום עליית השני. מפני שאם ילך למקומו בשעה שקורא השני, אולי לא ישמע כהוגן את הקריאה. (סימן קמא ס"ז ומשנ"ב)

חזרת העולה למקומו - תהיה בנחת ולא במהירות, כדי שלא יהיה נראה עליו כמשא מה שעלה לתורה. ויחזור בדרך הארוכה יותר למקומו. (סימן קמא ס"ז ומשנ"ב)

חזק וברוך - אחר העלייה, נהגו לומר לעולה: חזק וברוך, והוא משיב: "חזקו ואמצו" או "כולכם ברוכים". וסמך לזה מהפסוק (יהושע א ז): "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה". וגם כי העולה לתורה, מקבל הארה של שפע קדושה וטהרה, ונעשה ראוי לברך את אחרים, ושעת רצון היא, והברכה מתקבלת יותר. (קלט סי"א, ב"י, כנסת הגדולה)

אין נכון להסתובב בין הקהל וללחוץ ידיים לכולם, בפרט שדבר זה גורם בלבול בציבור ולא שומעים את המשך הקריאה כהוגן, ודי שיאמר "כולכם ברוכים" וישב במקומו. והגר"ח פלאג'י ביטל את המנהג שהיו מנשקים את ידי הרב בסיום עלייתו לתורה, מפני הבלבול שנעשה מחמת כן, ורק העולה לתורה, כשמסיים את עלייתו יגש לרב וינשק ידו. (ה"ב ז רטז)

כיבוד אב - המנהג שבסיום עליית האב לתורה, ניגש הבן ומנשק ידו ואביו מברכו. וכן בן המסיים עלייתו לתורה, ניגש אל אביו ומנשק ידו ואביו מברכו, שזה בכלל מצות עשה שציונו האל לכבדם. (בן איש חי שנה א פרשת ויקרא אות יא. ה"ב ז רטז)

קדיש - ביום שמוציאים שני ספרי תורה ואומרים קדיש אחר כל ספר, כגון ראש חודש שחל בשבת, גם אם יש בבית הכנסת רק ספר תורה אחד וגוללים למקום הקריאה, אומרים שני קדישים. (ח"ב קעה)

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן