הנתיב החמישה עשר - נתיב התורה - אור לנתיבתי

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אור לנתיבתי הנתיב החמישה עשר - נתיב התורה - אור לנתיבתי
תוכן עניינים

--------

אין מה שיגן עלינו מיצר הרע מלבד התורה שאור ה' טמון בה, והעוסק בה, מזריח על עצמו את אור ה' לשרוף ולהפשיט מעליו את כוחות הטומאה שנוצרו מעוונותיו, ולהאיר לו ולהלבישו באור ה' שיפעפע בקרבו רוח חדשה ולב טהור, ורוח נכון יחודש בקרבו, ובפרט בלימוד בעיון, כי העיקר בזה הוא להסיח הדעת, ובדרך הלימוד בעיון בגמרא ומפרשיה יוסר מחשבת הרע מקרבו.

ונאריך כאן בנתיב התורה כי הוא עיקר שהכל תלוי בו להסיח את הדעת מהרהורי יצר הרע שאינו שולט אלא בלב הפנוי מהחכמה כמבואר ברמב''ם, סוף הלכות איסורי ביאה: שאין מחשבת העריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה.

א. ללא תורה האדם כעיוור ההולך בחושך מבלי להרגיש בסכנתו

אמרו חז''ל (בירושלמי חגיגה פ''א ה''ז וכן איתא באיכ''ר פתיחה ב') וויתר הקב''ה על עוון עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ולא וויתר על עוון ביטול תורה. ויש להבין מהו ענין ויתר, וכי הקב''ה וותרן, והלא כל האומר הקב''ה וותרן יוותרו מעיו, ואם כן היאך יעלה על הדעת דאם לא יהא בנו עוון ביטול תורה יוותר לנו הקב''ה על יתר העוונות, דמשמע מהלשון כאילו ועיסקה של וויתורים יש כאן חלילה.

ונקדים לכך דברי ה''מסילת ישרים'' פ''ה:

''בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל''ב). והנה פשוט הוא שאם הקדוש ברוך הוא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים לירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשוב להנצל זולתה אינו אלא טועה ויראה טעותו לבסוף - כשימות בחטאו. כי הנה יצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד. ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא מתגבר בו ושולט עליו, ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראת לו שהיא התורה כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חוליו, אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו, הא למה זה דומה לחולה וכו'. כן הדבר הזה, כי אין מי שמכיר בחולי היצר הרע ובכוחו המוטבע בו, אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה, מי איפוא יניחהּ ויקח מה שיקח - זולתה ויחיה?! ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדריגה אחר מדריגה והוא לא יבין, עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול, שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת, אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה ציווייה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל דרך הטוב, והוא מה שאמרו חז''ל (פתיחתא רבתי דאיכה) ''הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו'', שהמאור שבה מחזירן למוטב'' ע''כ.

ב. גם הירא שמים שיחפוץ לעשות כל התחבולות שבעולם לנצח יצרו - מבלעדי התורה סופו שינוצח ויאבד

ונתבונן בדברי המסילת ישרים המגלה לנו מה עלול לטמון לנו היצר, והוא שעלול אדם לחשוב דרכים ותחבולות שונות להנצל מיצרו, ויחשוב שאותם תחבולות כביכול עוזרים לו ומצילים מן החטא, וישמח כמוצא שלל רב לאמר: הנה גם מבלי עמל ויגיעת התורה מצאתי פתרון להתגבר על יצרי הרע, וכגון שיעסוק במצוות רבות ובתפילות רבות, ואפשר גם בכל מיני סיגופים למיניהם, והעיקר לבלתי היותו יגע בתורה, ויראה לו שאכן הדבר מועיל ומציל, ועלול הוא להמשיך בדרכו זו ימים רבים, מה יהא בסופו של זה: ''חושך החומריות ילך ויגבר עליו מדריגה אחר מדריגה והוא לא יבין, עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול, שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת''.

והוא נורא!

הרי מדבר כאן המסילת ישרים באדם ירא שמים העושה כל התחבולות שבעולם בשביל להנצל מהחטא, אלא מכיון שעושה הכל מבלתי לימוד התורה, על אחד שכזה קובע המסילת ישרים שהוא לא ירגיש בהתגברות חוליו עליו, חוליו יכבד עליו מדריגה אחר מדריגה, מעידתו תהא בהדרגה, ובהטעיה זו ילך ימים רבים, והוא לא יבין, עד שלבסוף יתרחק כ''כ מהאמת שאפילו הרהור טוב לא יעלה על לבו לבקש האמת, וכך ימשך בטעותו כל חייו עד שימות ויאבד בחטאו.

ג. ב' כוחות טמונים ביצר, כח פיזי וכח פסיכולוגי

ועוד מגלה לנו כאן המסילת ישרים, דביצר טמונים ב' כוחות, האחד כח פיזי - שהינו חזק מן האדם להפילו בעבירה, והשני כח ההטעיה שבו והוא כח הפסיכולוגי, ואת ב' כוחות אלו מבאר הרב בדבריו:

א. ''כי הנה יצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד'', דהיינו לומר שחזק הוא מאד מצד ''כח המתאווה'' שבידו, ולכך בידו להשליט על האדם בעל כרחו תאווה לחמודות העולם, ואם כן בל יאמר האדם כי חזק הוא ממנו ויוכל להתעקש ולהיות תקיף בדעתו נגד היצר ולהחליט שלא לשמוע לו, כי לא יוכל בכך להתגבר, לפי שהיצר חזק מאד מהאדם ויכול להשתלט עליו ולהפילו.

ב. ''ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר עליו וכו' והוא לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חוליו וכו', ודאי חושך החומריות ילך ויגבר עליו והוא לא יבין'', כאן מבואר גודל כוחו בהטעיה ובבלבול, שיכול הוא לבלבל אדם עד שלא ירגיש בטעותו כל ימיו עד שימות ויאבד בחטאו.

לסיכום גילה לנו כאן הרב, שעיסקנו עִם אחד ''חזק מאד'' ו''ערמומי מאד'', והפתרון היחיד כנגדו הוא רק נשק התורה בלבד.

והביאור לכך ראיתי בספר ''ישמרו דעת'' להגר''ד פוברסקי זצ''ל (פרשת ''בראשית'' עמוד ג'), שהסביר זאת באופן נפלא ואמיתי, על פי המבואר בנפש החיים (שער ד' פכ''ב ועוד), ומקורו בזוה''ק (פ' אחרי מות) דישראל ואורייתא וקוב''ה חד הוא, והתורה היא שמותיו של הקב''ה, אם כן ישראלי שדבק בתורה דבק הוא בקוב''ה עצמו, ואם כן מקבל העוסק בתורה את כוחו של הקב''ה שהוא מעל הטבע, ואם כן הקב''ה עצמו נלחם עמו עם יצרו הרע, ולכך אף שבדרך הטבע בלתי אפשרי לנצח את היצר הרע, אבל עם הקב''ה אפשר לעשות גם נגד הטבע.

ד. ביאור ר''מ ור''ע היו מתלוצצין בעוברי עבירה

ולפי זה יובן היטב מה שאמרו בגמרא (קידושין פ''א ע''א) רבי מאיר ורבי עקיבא היו מתלוצצים בעוברי עבירה. ופירש''י: מתלוצצין בעוברי עבירה: ''היינו, שאומרים קל הוא להתגבר על היצר אם רוצים''. כלומר אין הכוונה שהיו לועגין ומבזין לחוטאים אלא היו בזים לכוחו של היצר לומר שבנקל הוא להתגבר עליו, ולכך היו רואים בחוטאים כאנשים חסרי אופי ואנשי פתי, היאך בקלות נגררים הם אחר היצר אחר שקל הוא להתגבר עליו. ומדויק בלשון הגמ' ''מתלוצצין'', דאינו לשון של ביזוי ולעג, אלא שהיו מביטים על החוטאים בזלזול אחר שבקל הוא להתגבר על יצרם אם רוצים.

יומא חד אידמי ליה השטן לרבי מאיר כאיתתא בהך גיסא דנהרא, [נדמה לו כאשה בצד השני של הנהר], לא הוה מברא [לא היתה שם ספינה מצויה], נקט מצרא וקא עבר [לקח חבל שמותחים אותו מקצה לקצה בנהר לאחוז בו ולהלך על לוח צר המוטל לרוחב הנהר והחל לעבור הנהר] כי מטא לפלגא דמצרא שבקיה [כשהגיע ר''מ לחצי הנהר עזבו היצר הרע], ואמר לו: אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי מאיר ותורתו שויתי לדמך תרתי מעי, [הייתי מפסידך ומורידך לשווי ב' מעות דהיינו מחטיאך (מפרשים)].

עוד שם מעין זה ברבי עקיבא, שכמו כן היה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אדמי ליה שטן כאשה בראש על הדקל, והתחיל ר''ע עולה לראש הדקל לחטוא, ולבסוף עזבו השטן ואמר לו: אלמלי מכריזי עליך הזהרו בר''ע ותורתו וכו'.

ויש לתמוה, ומה בכך שהיו ר''ע ור''מ מתלוצצין בעוברי עבירה באומרם להם שבנקל להתגבר על יצרם אם ירצו, מה חרה אפו של השטן כ''כ בשל כך, וגם אם יש פה פגיעה בכבודו בכך שהתלוצצו מכוחו ועוצמתו של השטן, וכי אדם הוא להפגע מהמתלוצצין עליו, ומאי איכפת ליה כ''כ שהתלוצצו עליו?

ועוד קשה, והלא מסתמא כוונתם של ר''ע ור''מ היתה לטובה בכך שהיו מתלוצצין מעוברי עבירה, והוא להחזירן למוטב ולהורות להם שאין כ''כ קשה להתגבר על היצר הרע, וכמו שפירש''י שם, דאם לא כן מה ענין יש להם להתלוצץ מעוברי עבירה ומה תועלת תצא להם מכך, ואם כן מה היה חטאם ופשעם כל כך עד שכמעט ונענשו בכשלון?

ועוד, וכי יש לו רשות לשטן להכשיל בתורת נקמה, ועוד לצדיקי וקדושי התנאים הללו?! וכי מי נתן לו רשות לעשות זאת, ובפרט בעבירה כ''כ מגונה של עריות, ומה גם שכוונתם היתה לטובה ללא ספק.

ועוד היותר קשה הוא, דהלא היה לו לשטן לשמוח בדברי רבי מאיר ורבי עקיבא אלו לבני אדם, כי בכך שיאמרו להם כי בנקל להתגבר על יצרם, לא יכינו עצמם כל כך למלחמה עמו, ובנקל ינצחם ויגבר עליהם, והלא לעולם טובה הוא לצד אחד של הלוחמים שיבוא מישהו ויאמר לאוייבו שאין לו מה להתכונן כל כך למלחמה היות והצד השני חלש הוא, שאז בנקל יגבר הצד הראשון אחר שנתפתה אוייבו לחשוב כן, ובכך לא הכין עצמו כראוי, ואם כן מדוע חרה אפו של השטן בשל כך?

ה. כוונת ר''מ ור''ע לחזק החוטאים לשוב ולבל יכנעו מיד ליצרם

אלא נראה דהביאור הוא, כוונת ר''מ ור''ע היתה בודאי בהתלוצצות זו - לטובה, דכן הוא הסברא כאמור, דאחרת מה תועלת תצא מהתלוצצות זו, והיא לסייע בידי בני האדם להתגבר על יצרם, וזאת להיותם יודעים שישנם הרבה בני אדם שנכנעים מיד ליצר הרע כיון שאינם מאמינים בכוחם וביכולתם ומיד מרימים ''דגל לבן'' לאות כניעה, ולכך באו ר''מ ור''ע לחזק לבבם של כאלו, באמור להם: יצר הרע אינו חזק כמו שאתם חושבים, בנקל אפשר להתגבר עליו אם רוצים, כלשון רש''י.

וכמו שישנם רבים שיש להם חולשה בדברים מסויימים השייכים לתאוות או למידות, ומתייאשים מעצמם לעבוד על אותם חולשות, וזאת מתוך שהנסיון לימד אותם שזה מעל כוחם, שהרי ניסו כמה פעמים להתגבר על יצרם בכל מיני תחבולות ונכשלו, ולכך הגיעו למסקנא שכאשר יצרם תוקפם בתאווה מסויימת, מיד להישמע לו להשקיט חום יצרם ולהמשיך אחר כך באשר ימשיכו בתורתם ומצוותיהם, וזאת על מנת לחסוך להם התמודדות עם יצרם, ואומרים המה לעצמם: בין כה יודעים אנו שבסופו של דבר היצר ינצח, ואם כן למה נתפתל ונתמקמק עמו בצער ובעמל, הרי לכל היותר נצליח להתאפק מלציית לו יום או חצי יום, אבל הרי בסוף הוא ינצח, ואם כן נשמע לו מיד.

וזו טעות חמורה! שהרי אף אדם אינו גובר על יצרו בבת אחת, ואפילו הצדיק הגמור הגיע למדרגתו רק מתוך ירידות ועליות המתייחסים למדרגתו, אלא שבגבור האדם על יצרו פעם ראשונה, אזי פער הזמן בין העבירה שעבר זה עתה לעבירה שיעבור אחריה, יהא יותר מפער הזמן שהיה מעבירה שעבר פעם קודמת לפני עתה, וכן הלאה, אם לא יציית ליצרו תיכף, ויתעקש להתאפק, ילך מרווח הזמן ויגדל בין עבירה לעבירה מפעם בחודש לפעם בחודשיים, ואחר כך לפעם בד' חודשים, עד שמן השמים יסייעוהו וישמרוהו לבל יכשל עוד.

אולם המציית ליצרו תיכף ומיד להשמע לו, לעולם לא יפרד מחטאו.

ובמקום אחר הזכרנו דהוא דומה לעבד שלא ציית למלכו אלא לאחר התמרדות וסרבנות, ורק בסוף לאחר איומים ביצע את פקודת מלכו, היש ערך לציות שכזה?!

כן המציית למלכו - מלך זקן וכסיל - היצר הרע, לאחר סרבנות ומרדנות, אף שבסוף נכנע ונכשל, אולם אין כל כך משמעות לציות זה והוא ללא איכות כלל, ולכן יזכה זה לבסוף שימסר יצרו בידו.

וזאת רצו ר''מ ור''ע לחזק את לבות בני אדם, לבל יכנעו מיד ליצרם, ולכן התלוצצו מכוחו, באומרם: בנקל להתגבר על היצר מי שירצה, וזו עבודה שהצלחתה בהחלט בהישג יד האדם, ובזה רצו לחזק לבם של בני אדם, ולהמריצם בבטחון בעצמם לקום ולהלחם ביצרם, ולא להתייאש מללחום בו.

ו. מן השמים הרשוהו לשטן להוכיחם על טעותם ולהעמידם על האמת לומר לחוטאים באופן אחר - להפחידם מיצר הרע להיותו תקיף וערמומי

אולם אף שכוונתם לטובה, מן השמים ראו שמכשול גדול עלול לצאת מתחת ידם של ר''ע ור''מ, משום דבזה שישמעו בני האדם את התלוצצותם מכוחו של יצר הרע, יבינו דבעצם יצר הרע הוא דבר קל ואפשר להתגבר עליו בנקל, והעובדה ששמעו מרבותיהם ר''ע ור''מ שיצר הרע אין בו ממש, ויבואו לטעות שאפשר להתגבר עליו גם ללא עמל ועסק תורה, וכי אין צורך להשתמש נגדו בנשק התורה ואפשר בהתבוננות קלה לגרשו ולבערו, ואם יאמרו להם עסקו בתורה להינצל מיצר הרע, ישיבו: לא שמעתם את התנאים הקדושים ר''ע ור''מ שאמרו שאין צורך להתאמץ כ''כ נגד יצר הרע, ובנקל אפשר לנצחו, וא''כ למה תטריחו עלינו בעסק התורה יומם ולילה? ואז יבואו לאסון הנורא המבואר במסילת ישרים שימעדו דרגה אחר דרגה מבלי להבין, עד שאפילו הרהור טוב לא יעלה בלבם.

לכך מן השמים סובבו שיתקנו טעותם, והביאום למצב שיראו ויחושו על עצמם עד כמה כוחו גדול של היצר הרע ורק התורה יכולה להציל, וכאן גילו להם מן השמים סוד, והוא שאף תנאים וקדושים כמותם, כל כוחם נגד היצר הוא רק בכח התורה שהיא נשק לאבד היצר, ולולי דמכרזי עלייהו וכו' אף שכמותם לא היו יכולים לו, וכל שכן יתר העם לא יוכלו לו, וכמ''ש שם המהרש''א בחידושי אגדות, דוודאי הגדולים יצרם חזק ביותר ע''ש. ואז הבינו ששיטתם אינה נכונה, ולא זו הדרך להתיש את כח היצר מבני האדם, אלא אדרבא להיפך הוא הנכון, להפחידם לבני אדם באמור להם: שהיצר הוא תקיף וחזק מאד כלשון המסילת ישרים, ומבלי התרופה שהיא התורה לא יוכל לו בשום אופן.

ואם כן, מה שכמעט הכשילם השטן לכאורה בעוון עריות, אין זה עונש ונקמה מהשטן על התלוצצותם, וכן אין זה שהשטן נקם מהם על דעת עצמו, אלא מן השמים כך הרשוהו לעשות להם, להעמידם על האמת ולהורותם מהי הדרך הנכונה לאפרושי אינשי מיצר הרע, דמצד השטן עצמו כאמור לעיל אדרבא, הלואי שכך יורו לאנשים שבנקל לנצחו, דבזה יצודם במלכודתו אחר שלא ידעו ליזהר ולהישמר ממנו כראוי.

והוא מדוקדק, ''שהיו מתלוצצין בעוברי עבירה'', דהיינו בכאלה שעוברים עבירות בתדירות, ומסתמא אינם עוסקים בתורה, דלמי שעוסק בתורה, אין שום ריעותא להתלוצץ מהעבירה, ואף שאלמלי הקב''ה עוזרו לאדם להינצל מיצרו אינו יכול לו, מכל מקום מאחר שעוסק בתורה, יש בתורה חיזוק לחזקו, שבנקל יגבר על יצרו, ולהתלוצץ מכח היצר אחר שעוסק הוא בתורה, אולם בעוברי עבירה שרגילים בעבירה וזאת מתוך שרחוקים מתורה, אין מן הנכון להתלוצץ על כוחו של היצר, דאדרבא מכשול יצא מזה, להורות כי אפשר להתגבר על היצר מבלעדי התורה כמבואר.

ז. ביאור ''לעתיד נדמה היצר הרע לצדיקים כהר ולרשעים כחוט השערה, הללו בוכים והללו בוכים''

ובזה יובנו דברי הגמרא (סוכה נב ע''א) דלעתיד שוחטו הקב''ה ליצר הרע, לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים כחוט השערה, הללו בוכים והללו בוכים. דהוא תימה, אליבא דאמת מהו היצר הרע ולמה הוא דומה להר או לשערה, וכי אחיזת עינים יש כאן דלצדיקים ידמה כהר ולרשעים כחוט השערה?

ועוד יש להבין, דמילא הרשעים בוכים על כשלונם, אולם מדוע הצדיקים בוכים?

אלא דיסוד זה שיצר הרע חזק הוא ותקיף הוא באדם מאד, ומבלי התורה אינו יכול לו, נעלם הוא מבני אדם, דסוף סוף אנו בעלמא דשיקרא ''האדם יראה לעינים'', והעין מטעה מאד את האדם לחשוב דהתמודדותו עם יצרו היא בכח הבחירה שלו שבחר להיות ירא שמים וגובר על יצרו, ואף שהוא עוסק בתורה אמנם אינו מייחס את הנצחון לנשק שהיא התורה באופן בלעדי, אלא להשתדלותו ומאמצו בכפיית יצריו, והעין מטעה לחשוב עצמו כגיבור בכך שזכה לכוף את יצרו במו ידיו, דסוף סוף בעולמנו זה קשה לראות את האמת כפי שהיא באמת, ומאחר וברור הוא שגבורה לאדם לנצח את אוייבו במו ידיו מאשר ביריית כלי נשק, כן גם נוח לאדם לחשוב שגבר מכוחו על יצרו מאשר לחשוב שרק ירה בו בנשק התורה.

ולעתיד מעמידם הקב''ה את הצדיקים על אמיתות הדבר, כי מה שחשבו המה שבכחם התגברו על יצרם וייחסו את הנצחון לכח נצחון בחירתם החופשית, זו טעות! כי כאמור טעות זו נתפסת בלב בני אדם ובמידת מה אף אצל הצדיקים, לחשוב שהמה המתגברים על יצרם, כי אי אפשר להימלט מטעות זו ולפחות מחלקה, כי בעלמא הדין אין לנו אפשרות לראות האמת לאמיתה, והעין מטעה לחשוב את המציאות כפי שהיא נראית ולא כפי שהיא באמת. ובא הקב''ה להעמידם על האמת, שבעצם מצד מאבקם עם היצר לא היו יכולים לו אלא מכח הנשק שלקחו והיא התורה - היא שהגנה והצילתם מהחטא, ואלמלי נשק זה שלקחו, יצרם היה גובר עליהם.

ח. אף הצדיק הגדול כתנא ואמורא - כל כוחו בכבישת היצר רק מכח עסק התורה

וזו תהא כאכזבה לחשיבה המוטעית שהיתה להם, ולכך יבכו הצדיקים לעתיד לבוא מתוך הראיה הברורה שיראו לעתיד שהנה ובעצם ירו ביצרם ביריית נשק התורה ולא מתוך האבקות, אולם זו האמת שיצטרכו לראותה, כי זו בלבד האמת ואין אמת אחרת, ולכך נברא האדם, וזוהי פיסגת הגעת התכלית ביכולת גבורתו ונצחונו של האדם את יצרו - ליטול עליו את עסק התורה ועמלה כדבעי, ורק בכך יכבוש את יצרו, כך שאכן הגיעו הצדיקים לפיסגת ההצלחה, אלא שיתברר להם מהי האמת בפיסגת ההצלחה שהיא כאמור בדרך התורה ולא בדרך ההאבקות, שאומנם בכך יורד ערך המתאבק, אומנם זו האמת ואין אמת אחרת.

משל למה הדבר דומה? לאדם חלש שאינו יכול להתאבק עם גיבור ממנו, אולם כשמשתמש בכלי נשק בקלות מנצחו, דמצד אחד נצחו, אולם מאידך לא נצחו בהאבקות ידנית המורה על כח עצמי, אלא באמצעות יריית נשק שאין בה כ''כ להלל ולשבח את המנצח, ולכך יבכו הצדיקים לעתיד, כשהראיה תהא אז ללא שום מסך של שקר ולו אפילו דק ביותר - בהווכחם על טעותם, ולפחות החלקית, לפי שאי אפשר לעמוד בעלמא הדין לגמרי על אמיתתה - בחשיבה שהמה נצחו ליצרם מצד עצמם, והנה יתבהר להם שנצחונם היה מתוך יריית נשק התורה ביצרם.

ולעומתם בוכים הרשעים, כי אז מתגלה להם האמת שאלמלי היו אוחזים בנשק התורה היו מתגברים על יצרם והיה ביכולתם בעצם להתגבר עליו כחוט השערה, וכאמור דאף החלש נגד החזק - בכלי נשק יכול לנצחו, כך שאליבא דאמת היצר הוא תקיף וחזק כהר, וזאת למי שבא להלחם עמו בדרך האבקות ותקיפות ללא נשק התורה, אולם עם נשק התורה הינו כשערה, ובפרט שהתורה היא נשק כפצצת ''אטום'' להמיס אבן ולפוצץ ברזל, להורות שאף יצר חזק ועז וכמו כן ערמומי ביותר - עם כל זה יש בכח התורה ליתן כח באדם לנצחו.

וראיתי ביאור נפלא מהגר''ד פוברסקי זצ''ל, שיובן היטב על פי מה שהסברנו, והוא מה שאמרו (בבראשית רבה כא, ז, ויקרא רבה כה, ב) ''מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בציווי אפילו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים'', דבר זה באמת צריך ביאור, למה לא היה יכול אדם הראשון לעמוד בציווי הקב''ה שעה אחת, בעוד שבניו עומדים בציווי ה' ג' שנים, ועיי''ש שאף שהיה אסור לנו לדבר מעצמנו על אדם הראשון, שהוא יציר כפיו של הקב''ה אולם אלו הם דברי המדרש.

ומבאר שם, דאדם הראשון לא היה לו את התורה, מה שאין כן בניו יש להם את התורה, והרי אמרו חז''ל: בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל' ע''ב), תורה היא תבלין נגד היצר הרע! ועל כן בניו של אדם הראשון שיש להם את כח התורה, עומדים בציווי ה' ג' שנים, ואילו אדם הראשון לא היה יכול לעמוד בציווי אפילו שעה אחת, כי בלי התורה - אפילו לגדול כאדם הראשון - קשה ביותר לעמוד כנגד הטבע, עכ''ל.

ונתבונן בכוחה של תורה ובעוצמתה, חז''ל אומרים: מפני מה תיקן עזרא לקרות בתורה בשני ובחמישי? כדי שלא ישהה אדם ג' ימים ללא תורה. נתבונן כמה קורא אדם בתורה בימי שני וחמישי, הלא סך הכל י' פסוקים, והנה כמות כזו של תורה לפחות במינימום ראו בה חכמים צורך להחזיק את האדם כדי שלא ישהה בלא תורה, כמה כבר ''תורה'' יש בקריאת י' פסוקים, הלא בדקות אחדות אדם קורא אותם וחסל, עם כל זה חזינן שיש בזה כח להשאיר רושם באדם, מכאן ישקול אדם כמה כוחה של תורה כאשר עוסק הוא בה שעה או כמה שעות בכל יום, היש לשער כמה תוכל התורה תת כוחה בעוסק בה להתעלות במעלות נפלאות.

ט. על פי הנ''ל ביאור הגמ' ''עשיר עני ויפה באים לדין'' וכו'

ועל פי זה יובן מ''ש בגמרא (יומא ל''ה ע''ב) דעשיר ועני ויפה באים לדין, ואומרים להם: למה לא למדתם תורה? היפה אומר: טרוד ביצרי הייתי, אומרים לו: כלום יפה היית יותר מיוסף הצדיק, וכן לעני משיבים לו מהלל, ולעשיר משיבים לו מרבי אלעזר ברבי חרסום.

והוא תמוה, דהלא יענו: המה גיבורים היו לשלוט ביצרם, וכי כוחי כיוסף הצדיק או כהלל וכרבי אלעזר ברבי חרסום.

אולם כוונת תשובת בית דין של מעלה ''כלום יפה היית יותר מיוסף הצדיק'', אין הכוונה לומר להם היה לכם להיות גיבורים הנאבקים עם יצרכם כיוסף וכהלל וכר''א בן חרסום, אלא כוונת התשובה להשיב להם היא: וכי חושב אתה שיוסף הצדיק ניצח יצרו בכח גבורתו? וכן הלל וראב''ח, הלא גם המה נצחוהו בכח התורה, כי מבלי תורה אין אדם בעולם שיכול לו. כלומר גם אצלם הנצחון לא התחיל מכך שהיו גיבורים ולכך למדו תורה, אלא כפו יצרם ללמוד תורה, ומתוך כך נהיו גיבורים, כי אי אפשר להיות גיבור הכובש את יצרו מבלי תורה, ואם כן כשם שהם היו כ''כ טרודים ביצרם, והיו טרודים ביצרם לא פחות מכל אדם אלא יותר כי כל הגדול מחבירו וכו', ועם כל זה עסקו בתורה, והנה על אף נסיונותיהם הקשים היה כח בתורה להצילם, כמו כן היה לך לעסוק בתורה ובמילא היית מנצחו בודאי, אחר שנסיונם לא היה קל משלך, וגבורתם לא היתה מצד עצמם אלא מכח התורה שלמדו.

לחוטא נדמה שאין הוא יכול לנצח יצרו ורק הצדיק יכול לנצח מכח צדקותו לכוף את יצרו ולהאבק עמו, ולכן בא בטענה: מה כוחי ומה עוצמתי, אולם טענינן ליה דאדרבא ''כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו'', כך שגם הצדיק נשתמש בנשק ואין זה מצד מאבקו, דיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלי הקב''ה עוזרו אינו יכול לו, וכשמשתמש הוא בנשק התורה הקב''ה עוזרו, ובזה גם אתה יכולת. ולכך טענינן ליה דיוסף והלל וראב''ח יצרם היה קשה עליהם לא פחות משלך, ורק בכח התורה נצחוהו.

י. וויתר הקב''ה על עוון ג''ע ע''ז ש''ד ולא וויתר על עוון ביטול תורה, כי אלמלי היו עוסקים בתורה בהכרח לא היו מגיעים לעוונות הנזכרים

ובזה נבוא לתרץ מה שהקשינו בתחילת המאמר: ''וויתר הקב''ה על עוון ע''ז ג''ע ש''ד ולא וויתר על עוון ביטול תורה'' וכי מה שייך וויתור? ומעתה התשובה היא, דכוונת חז''ל בזה דמאחר ואי אפשר לכבוש היצר בדרך האבקות אלא רק בדרך יריה בנשק התורה, בא בזה הקב''ה לומר: אם כל המבוקש ממכם היה להתגבר על היצר בדרך האבקות, אכן מוותר אני לכם על כשלונכם גם על העוונות החמורים ביותר כע''ז ג''ע ש''ד, אולם אין אני דורש מכם להאבק עם יצרכם בדרך האבקות, כי גלוי וידוע לפני שלא תוכלו לו, אלא בדרך עסק התורה שהיא בכחה להתיש את היצר ולבטלו, ולכך על כך איני מוותר, על עוון ביטול תורה על ההתרשלות מליטול הנשק נגד היצר ולחסלו ע''י התורה, על זה אין אני מקבל שום טענה והצטדקות, כי כתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, ומאחר וגלוי לפני שאלמלי הייתם עוסקים בתורה לא הייתם נופלים לעוונות, ולכך איני מוותר לכם על שלא לקחתם תרופת התורה, וממילא איני מוותר גם על יתר העבירות שבאו לכם בעקבות ביטול תורה.

יא. כל ליצנות אסורה מלבד ליצנות מעבודה זרה שמותרת - הביאור לכך

ועוד יובן בזה מה שאמרו חז''ל (מגילה כ''ה ע''ב) ''כל ליצנותא אסורה מלבד ליצנותא דעבודה זרה'', דמה ענין הכא להדגיש איסור ליצנות בהדי ליצנות דעבודה זרה, והלא עיקר רצונם להתיר ליצנות דעבודה זרה, ומה ענין להזכיר איסור ליצנות? ועוד, מהו לשון ''כל'' מה בא לטפויי בזה?

אלא ליצנות המוזכרת כאן הינה על פי אותו משקל שפירש''י גבי ליצנות בקידושין - ''לומר שקל להתגבר על היצר אם רוצים''. באו בזה לומר דאין היתר להתלוצץ ולומר שבנקל להתגבר על היצר אם רוצים אלא מעבודה זרה, לאפוקי ליצנותא מעוברי עבירה של תאוות ורצונות, וכמו שהתלוצצו ר''ע ור''מ, ובאו לחדש בזה דרק ליצנות מעבודה זרה שרי ולא ליצנות מעוברי עבירה.

וההבדל בין ליצנות דעבודה זרה לליצנות מעוברי עבירה דהיינו להתלוצץ מתקיפות היצר ולומר שבקל אפשר להתגבר, דזה שרי וזה אסור - יובן על פי מה שביארנו פעמים רבות, דענין האמונה הוא פשוט ביותר, וכל שכל הקטן ביותר מחוייב לומר דיש רבון לעולם, וכלשון הגר''א וסרמן הי''ד: ''אם רק יצא האדם מכלל שוטה הרי שהאמונה ברורה אצלו'', וכל הכח לערער ולספק את אמת זו הוא שוחד התאווה, וכנאמר בגמרא (סנהדרין ס''ג) ''יודעין ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש ולא עבדוה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא'', ולכן כיון שליצרא דע''ז אין דרוש כי אם שלא להיות משוחד, ואז במילא יראה בפשטות את שטותא דע''ז, ולכך שרי ליצנות מיצרא דע''ז, כי מצד עצמה - שטות הוא לעובדה ולהאמין ביכולתה, מה שאין כן את השוחד עצמו שהוא התאווה קשה להסירו, ורק באמצעות התורה אפשר לשברו ולהתישו.

ואמנם אין סכנה בליצנותא דע''ז כאמור, היות ומצד שגעון רעיון הע''ז כשלעצמו, די בשכל מועט לסלקו, ושפיר קאי עליה ''בנקל הוא להתגבר על יצרו אם רוצים'', אולם ודאי הוא שצריך ליזהר מיצרא דע''ז מכח שוחד תאוות העולם, שמא מחמת שוחד זה יפנה לבבו לע''ז, אלא רק מצד אמיתות הע''ז מצד עצמה אין סכנה להתלוצץ על שטות שכזו.

ולכך מדוקדק בלשון חז''ל: כל ליצנותא אסורא מלבד ליצנותא דע''ז, שמשמע דליצנותא דע''ז שריא ולא שמחוייב הדבר, משום דלעולם עדיף ע''י עסק התורה לבער כל מיני יצרים שהם, אולם שרי להתלוצץ מיצר ע''ז מצד עצמו, דאין בזה סכנה כ''כ, אחר דהדבר פשוט מצד השכל, אולם מהשוחד המעוור את האמת שהוא התאווה, אסור לנקוט בדרך ליצנותא אלא דוקא דרך עסק התורה, ואם כן הרי שבמילא חייב אדם לנקוט בנשק התורה כדי להנצל משוחד התאווה, ואז ודאי שבכללה ינצל מיצרא דע''ז שהיה אפשר להנצל ממנו גם בדרך ליצנותא, ולולי התורה יפול גם בע''ז לפי שאומנם היא שטות, אולם התאווה - העריות משחדים לאותו טימטום, ולטימטום נצרך עסק התורה כמבואר, כך שלולי התורה יפול גם לשטותא דע''ז.

יב. הנוצח יצרו וכובשו באיזו שהיא מידה או תאווה ידע שהוא מכח התורה שלמד בסמוך לאותה גבורה שנתגבר על יצרו

העולה לנו מכאן, דאם אדם יוצא לרחובה של עיר ומצליח להתחזק בשמירת העינים ולשמור על קדושתם במסירות נפש, וכן בייתר שבירת המידות והתאוות, זהו הודות לכך שבסמוך לנסיונותיו עסק בתורה, והיא ורק היא שנתנה לו את הכח להתגבר על יצרו.

יג. מעוון ביטול תורה יש לפחד הן מצד עצם עוון ביטולה והן מצד שבכך הינו חשוף לתאוות ובנקל יפילו יצרו לעבירות חמורות

וכמו כן יבין האדם וירטט כל גופו כאשר הוא נמצא במצב של ירידה בשקידת התורה, ועוון ביטול תורה על צווארו, ידאג לא רק מפני עוון ביטול תורה לבד אף דכשלעצמו עוון חמור הוא, אלא ידאג דעלול הוא בקלות ליפול בעבירות אחרות כתאוות ומידות רעות - אחר שאינו נושא הנשק עליו, כי כל הנצחון נגד היצר הוא בלתי אפשרי בהתמודדות של התבוננות או של אמונה בלבד, אלא אך ורק בסיוע נשק התורה, וכשאין עמו נשק זה הרי הוא כחייל במערכה מבלי נשקו עמו.

יד. את יסוד זה שכל כח ההתגברות על היצר הוא אך ורק באמצעות התורה - מעלימו היצר מבני אדם, והוא כמעט בבחינת ''סוד''

ודע, דאת יסוד זה שרק עסק התורה מציל מכל העוונות, וביטול תורה הוא הגורם לכל העוונות, מעלים אותו היצר מבני אדם ומכסהו באלף כיסויים, וכמבואר במסילת ישרים לעיל, שמבלי תורה יתכן והאדם לא ירגיש בתגבורת חוליו - עד שימות, משמע א''כ שזה סוד שנצרך לגלותו לאוזני האדם, והעובדה, כי יתכן ותעלם ידיעה זו מהאדם ולא ירגיש בחסרונה עד שימות ויאבד.

ונראה לכך שהענין הוא סוד מעוד ראיה מוחצת, והוא ע''פ מה שפירש רבי אייזיק חבר בספר ''אור תורה'' פירוש על ספר ''מעלות התורה'', אהא דאמרו חז''ל (בנדרים סא ע''א) דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים ומלאכי השרת: ''על מה אבדה הארץ'' (ירמיה ט יא) ולא פירשוהו, עד שבא הקב''ה בעצמו ופירשו, שנאמר: ''ויאמר ה' על עזבם את תורתי'', והוא פלא, דהלא בבית ראשון היו עוונות חמורים - ע''ז ג''ע ש''ד, ואם כן מהו ענין דשאלו לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו? אלא דזה גופא היה קשה בעיניהם, היאך נפלו לעוונות כאלו שבשבילם אבדה הארץ, ומה היה גורם לעוונות חמורים כאלו אצל עם הקודש השרויים בארץ ישראל עם בית מקדש, ועשרה ניסים היו רואים במו עיניהם בבית ראשון כמבואר במשנה באבות, אם כן ''איכה היתה לזונה קריה נאמנה'', וזה מה שנעלם אף מהחכמים והנביאים ומלאכי השרת, ועל זה בא הקב''ה ופירש: ''על עזבם את תורתי'', זהו הגרמא שממנה התחילה נפילתם, כי בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ואחר שלא לקחו התבלין - נפלו. ואף למה שפירשו על שלא ברכו בתורה תחילה - היינו הך, דסוף סוף הפגם היה מצד התורה שלא נטלוה כראוי, ולכך לא פעלה את כחה וסגולתה בלומדיה, והוא שגרם לכל.

והוא נורא לראות עד כמה מעלים היצר מהאדם סוד זה שהכל תלוי בתורה להיות והיא ורק היא הכח נגדו, עד שהוצרך שיגלה זאת הקב''ה בעצמו. וכמו שהסברנו למעלה, דגם לצדיקים רק לעתיד לבוא תתגלה אמת זו לאמיתה, שהנה גם החכמים והנביאים להיותם בעלמא הדין נעלם מהם אמיתות הדבר, כמבואר ב''אור תורה'' לעיל.

טו. התורה מכפרת עוון, והוא ''תשובת המשקל'', דהיות וכל העוון הינו תוצאה ישירה של ביטול תורה, התיקון לכך שיעסוק בתורה, כי רק בכך תהא תשובתו תשובה אמיתית להבטיח שלא ישוב לחטא הזה עוד

ובזה גם יובן מה שאמרו חז''ל (מנחות ק''י ע''א), דכיון שעוסק אדם בתורת חטאת ועולה, מתכפרים עוונותיו ואינו זקוק לכפרה אחרת, לכאורה קשה, דמה תשובת המשקל יש כאן בכך שיעסוק אדם בתורה כדי לכפר לו על עוונותיו?

אלא, היות וכל חטאי האדם המה תוצאה ישירה מעוזבו את התורה ועל כך יפשע גבר ולא על עצם החטא, דעל עצם חטא מצד עצמותו אנוס הוא האדם דהיצר תקיף הוא באדם מאד כאמור, ואם כן כל פשעו של האדם על שהכניס עצמו לאונס זה של העבירה והוא בכך שבטל מן התורה, ואם כן תשובתו היא רק בכך שיחזור לעסק התורה ובזה ישמר מיצרו, שהרי שלימות התשובה היא בכך שיעיד עליו יודע תעלומות לבל ישוב החוטא לחטאו שוב, והיאך יגלה דעתו כלפי בוראו שבאמת אינו חפץ לשוב לחטאו עוד, הלא רק בזה שיאחז בכל כוחו במונע מהעבירה והוא באמצעות עסק התורה, כי רק אז יהא בטוח שלא ישוב לחטוא, שהרי מבלי שיעסוק בתורה בודאי שיפול בחטא כמקודם, ואם כן אין זו תשובה אמיתית. ועוד, שהרי התשובה לתקן את מה שפשע, והפשיעה של בעל העבירה היא לא העבירה מצד עצמה כי אנוס הוא בתאוותו, אלא פישעו הוא הביטול תורה שהביאו לעבירה, ועל פשיעה זו אם שב עליה נתכפר לו.

טז. מי שאין בו טל תורה אין טל תורה מחייהו לתחיית המתים, משום דבהכרח התאוות והמידות הרעות טמונים בו אחר שלא עסק בתורה שהיא האמצעי היחיד לסלקם ממנו

ועוד יובן בזה מה שאמרו חז''ל (כתובות קי''א ע''א) דמי שיש בו טל תורה - טל תורה מחייהו לתחיית המתים, ועד ששאלו בגמרא: נשים דליכא גבייהו עסק התורה במאי קזכיין? והטעם, דמי שאין בו טל תורה במילא הנה הוא בעל עבירה, וגם אם לא בפועל אזי בכח בודאי טמונים בו תאוות ומידות רעות והינם בתוקף אצלו. ומה שאינו מוציאם בפועל, הוא מסיבות חיצוניות בלבד כסיבות חברתיות, פחד המלכות, שם טוב, כבוד, ממון, וכיוצא. דלא יתכן להיות שמור מיצר הרע מבלי תורה, דאחרת קשה להבין, וכי צדיק הנקי מעבירות ומקיים מצוות ה' למה לא יקום בתחיית המתים בשביל עוון ביטול תורה גרידא, אלא כאמור, דעוון ביטול תורה בודאי הביאו לאותו הַבָּטֵל מתורה לעוונות חמורים, ואם לא בפועל - בודאי שבכח טמונים בו תאוות ומידות רעות, ומי שאין בו טל תורה ולא עסק בנשק המגרש ומסלק את הרע, הרי שהרע בתוקף אצלו ומסוכן הוא מלזכות בתחיית המתים.

יז. כשם שתבשיל ללא תבלין יפה הוא רק בחיצוניותו אולם באיכותו חסר הוא כל טעם, כן המתייפה במידותיו ללא תורה יפה הוא בחיצוניותו אולם פנימיותו רקובה לחלוטין

ולפי זה, כמה מן הטעות לחשוב שאפשר להיות אדם מנומס ובעל מידות טובות ללא תורה, אכן בחיצוניות יוכל אדם בשביל כל מיני אינטרסים כאמור לעיל להראות יפה נפש, דורש צדק, וותרן, עניו וכדומה, ואין זה אלא בחיצוניות, אולם בעת מבחן נסיון לא יעמוד בנפשו לכבוש את טבעיו שבעצם הינם בתוקפם ללא שינוי כלל.

וזהו מה שאמרו חז''ל: ''בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין'', וידועה התמיהה מהו המשל והנמשל בענין זה לומר שהתורה פעולתה לגבי יצר הרע כמו פעולת התבלין בתבשיל, התבלין הלא מטעים את התבשיל ומוציאו ממרירותו, ומה הנמשל בזה שהתורה כתבלין בלבד ליצר הרע דהיינו למתקו ממרירותו, והלא בכח התורה אף לכובשו לגמרי, וכמ''ש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ?

אלא כוונת חז''ל בזה תתבאר היטב על פי האמור, דכמו שהתבשיל ללא תבלין נראה מבחוץ תאווה לעינים ונחמד לאוכלו, שהרי נראה הוא מאכל מבושל כל צורכו ומושך את העין במראהו ובצבעו, וכשבא האדם לטועמו אינו מוצא בו לא טעם ולא ריח אחר שחסר ממנו התבלין, כן הוא האדם המתייפה ומתהדר בחיצוניותו להראות איש גבור חיל במידותיו, מאחר ואינו לומד תורה הרי שכל הידורו ויופיו אינו אלא חיצוני, וכשתבוא לטועמו בכוסו בכיסו ובכעסו תמצאהו ללא טעם וריח - רקוב לחלוטין! כי אז תתגלה מהותו האמיתית שהינו כתבשיל שאי אפשר לטועמו כלל.

יח. בפרט בעקבתא דמשיחא יהא נצרך עסק התורה להישרד מתוקף הנסיונות והיסורים

ובפרט עתה שאנו בעקבתא דמשיחא, מצוה לחזור ולהזכיר דברי האור החיים הקדוש (שמות ח, ג) דבסוף הימים יתנסו ישראל בשער החמישים של הטומאה להוציאו בולעו מפיו, ומה שבמצרים נכנסו רק לשער הארבעים ותשעה הוא בהיות כי חשש הקב''ה לסכנם בשער החמישים כי לא יעמדו בו, ומה שלא יחשוש הבורא לסכן אותנו בו בעקבתא דמשיחא, להיות אנו אז אחר קבלת התורה, ואילו בני ישראל במצרים היו קודם קבלת התורה. עכת''ד.

הרי לנו להבין, שהנצחון היחיד במיוחד לזמנינו הוא דרך התורה, ופשוט הוא לומר אף יותר מכך, דאף שישראל במצרים עמדו בארבעים ותשעה שערי טומאה גם מבלי עסק התורה, היינו להיותם אז קודם מתן תורה - אולם אנו שאנו לאחר קבלת התורה, לא רק שבשער החמישים לא נוכל עמוד אלא אף לא בשער אחד בלבד מכל החמישים שערים לא נוכל עמוד, היות ולנו ניתנה תורה, אם כן כך הוטבע לאחר קבלת התורה, שאי אפשר להתמודד עם היצר בלי תורה בשום שער של טומאה, ורק ע''י התורה נתחזק, ומה שישראל ניצלו ממ''ט שערי טומאה ללא תורה, זהו בדרך נס שהצילם הקב''ה והוציאם ממצב של ''את ערום ועריה'', כי לא היה בידם תורה, מה שאין כן אנו שיש בידינו תורה לא נוכל להרים ראש נגד היצר בכלום ללא תורה.

יט. הדביקות בהקב''ה שהיא מה שמרחיקה את היצר - רק באמצעות התורה

וכדברי ר''ע: מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב''ה מטהר את ישראל, וקוב''ה היינו אורייתא, שהרי התורה שמותיו של הקב''ה, והביא הגר''ח מוולאז'ין (ב''נפש החיים'' שער ד'), דהעוסק בתורה ונושא ונותן בה כאילו נושא ונותן בהקב''ה בעצמו, שהרי התורה שמותיו של הקב''ה בעצמו.

ואיתא ב''תיקוני זוהר'' - ''מאן דרחיק מאורייתא רחיק מקוב''ה, ומאן דקריב לאורייתא קריב לקוב''ה בהדיה'', וא''כ כל אפשרות ההצלה מיצר הרע הוא רק באמצעות דביקות בהקב''ה, והדביקות בו יתברך הוא בכך שנתדבק בתורתו, אחר שקוב''ה ואורייתא - חד.

כ. עיקר סגולת התורה להציל מיצר הרע לגמרי הוא כשלומד בקביעות, וכפי עמלו וקביעותו בתורה כן מידה במידה ניצל מבלבולי היצר

והעיקר הוא הקביעות, כמובא בתיקוני זוהר (תיקון ו') מאן דקביע באורייתא ובצלותא שכינתא עמיה בקביעו, ומאן דעראי באורייתא ובצלותא שכינתא עמיה בעראי, הרי שכדי לזכות לדביקות בשכינה בקביעות, הוא רק כשקבועים בתורה ובתפילה.

ונקודה נוספת יש לנו לראות מדברי המסילת ישרים שהבאנו לעיל, שיכול האדם מבלי תורה לטעות ולחיות כל ימיו בטעות ולא יכיר בה עד שימות ויאבד בחטאו, דזה נאמר גם לעוסק בתורה, אלא שאינו עוסק בה כראוי כפי כוחו, אם כן הרי שעדיין באותם אחוזים שמתרפה הוא מן התורה עדיין יהיו כמו כן באותם אחוזים חי הוא את חייו בטעות, וכמו למשל, אדם שיכול להשקיע בתורה מאה אחוז כפי כוחו, ומשקיע רק כחמישים אחוז, הרי שבחלק החסר לו מן התורה יכול להתקיים בו דברי ה''מסילת ישרים'' שיגבר עליו יצרו ולא ירגיש בו עד שימות ויאבד בחטאו, כי כל הכח לינצל מן היצר הוא רק בדרך התורה, וכמה שירבה בה כן ימעט אצלו הטעיית היצר מלהטעותו מהדרך הנכונה.

ולכך יש את הענין החשוב להתייעץ תמיד עם אדם גדול בתורה, כי דעתו ''דעת תורה'', אחר ששקוע הוא בתורה בכל כוחו, אם כן אין כח ההטעיה של היצר קיים אצלו כלל, אחר שנותן הוא את כל כולו בתורה אם כן אי אפשר שיטעה, כי כל מקור ההטעיה הוא מחמת ביטול תורה.

היום שחיים אנו עם כל כך הרבה בלבולים, וההשקפות היום מגוונות טועות ומטעות רבים, כמה יש צורך היום להרבות בתורה וכמו כן להתייעץ רק עם גדולי תורה אמיתיים בלבד.

כא. הימים שקודם חג השבועות והחג עצמו - ימים שהזמן גורם להתעלות, ואשרי המנצלם

מתקרבים אנו לחג השבועות - חג מתן תורה, כמה חובה עלינו להתבונן בעוצמת כוחה של תורה בימים אלה, וכמו כן לחזק אצל עצמנו את האמונה שהתורה מגנא ומצלא, כי באם נהיה קטני אמנה מלהאמין בכוחה, הרי שלא נתייחס אליה בהתאם הראוי, ואז נאבד את סגולתה ושפעת כוחה.

וכידוע מהספרים הקדושים, דבכל חג חוזרת אותה עוצמה שהיתה בימים ההם בזמן הזה, אם כן גם מצד הזמן גרמא להתעלות למבקש להתעלות, שיוכל לזכות לכתרה של תורה, ובאם יעמול בכל כוחו בימים שקודם שבועות ובחג השבועות, אז יזכה לקבל מתנת ה'.

ונאמר: ''כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורה''..., מצד זה לבד ראוי להתרגש, אחר שמתנת התורה ניתנה לנו במאור פנים של הבורא - היאך נסרב מלקבלה ועוד לזלזל בה חלילה? וכמו כן יש להתבונן בגודל ההפסד מחמת הביטול זמן שיכול להיות בו רווח גדול כזמן ג' ימי הגבלה וחג השבועות, הלא הוא הפסד גדול פי כמה מהפסד הביטול תורה של זמן רגיל, ולכן החכם יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה.

מכתב מרבנו הסטייפלר זצוק''ל:

קדושת התורה מצלת מן החטא

בעה''י יום ה' פ' בשלח ה'תש''כ

להתלמיד היקר... שיחי'.

מכתבך קבלתי, והנני משתתף בצערך, ומקוה שה' יתברך יעזרך במשך הזמן להנצל מחטאות נעורים, רחמנא ליצלן. במה שנוגע על העבר, אין לחשוב לעת עתה כלל, ועיקר העיקרים הוא לעסוק בתורה, תורת אלקים, קל חי, צורנו, יוצרנו יתברך שמו, ולעסוק בתורה ביגיעה, להבין היטב כל הפרטים ופרטי פרטים מהסוגיא, לעסוק בתורה, למרות שיהא קשה מאד, ושלא לבטל זמן - רק לעסוק בתורה עם חבר ולדבר ולשנן בפיו היטב כל דברי הגמרא, וסברת רש''י ז''ל וסברת התוספות. וכשתדע היטב את הסוגיא, תחזור עליה ארבע פעמים, ואחר כך תלמוד הלאה כסדר הזה. אל תאמר: הן אני מטומטם, והתורה לא תדבק בגוף מגושם כמוני, חלילה וחלילה לומר כן. כל מילה, כל סברא של התורה הוא קודש קדשים, הוא דעת ורצון ה' יתברך. וכשהוא נחקק במוח האדם, מתקדש האדם בקדושת התורה לאין שיעור. גופו וראשו נעשה כקדושת ספר תורה, וקדושת התורה תצילך סוף סוף מעברה ומהרהורי עברה, בעזרת ה' יתברך.

אל תשגיח במה שהלימוד עולה בקושי. אדרבה, כל עיקר הקדושה הוא על ידי תורה שבאה ביגיעה ובצער, ואמרו חז''ל: יפה אחד בצער ממאה שלא בצער. לימוד התורה לשם שמים, לפי שהוא תורה של הקב''ה, הוא התיקון היותר גדול לכל חטאי העבר, ובפרט הלימוד שבא ביגיעה ובהתאמצות, זה מכפר כעולה וכקרבן, ומתקן ביגיעת התורה כל מה שפגם, רחמנא ליצלן, בחטאת נעורים, ה' ישמרנו.

גם במה שנוגע על להבא, אין ביד אדם צעיר [היינו בלתי נשוי] שום עצה - רק לעסוק בתורה לשם שמים ולהתפלל לה' יתברך שיצילהו מהחטא ברוב רחמיו, ותפילה מועלת הרבה כשהוא בלב שלם. אך אל תקווה שביום-יומים תינצל מחטא המושרש, אבל בהמשך הזמן, אם רק תתמיד בלימוד תורה בעיון כפי יכלתך ובדיבוק חבר טוב, בלא ביטול זמן לבטלה, הנה במשך הזמן תראה איך משתכך יצרך ודועך, ובעזר ה' יתברך תצליח, הן בתורה, הן בשמירת התורה.

ובתנאי - אך שלא יהא ביטול זמן לבטלה חלילה. רק כל רגע שיהיה פנוי לך תעסוק בתורה, ותקבע גם כן זמן ביום כחצי שעה ללמוד בספר מוסר כספרי ''מסילת ישרים'' ''אורחות צדיקים'' ''שערי תשובה'' לרבנו יונה ז''ל, וכיוצא בהן.

זהו מה שאני יודע מכמה תלמידים שסבלו כמותך, וניצלו במשך הזמן. והנני דורש שלומך ומברכך בהצלחה רבה בעבודת הבורא יתברך, ברוחניות ובגשמיות.

יעקב ישראל קנייבסקי

הראנו לדעת כוחה של תורה להציל מיצר הרע, ולכך ירבה בתורה בכח, ויבין שבזה תלוי נצחונו והצלתו, וכאשר רואה שיצרו מקשה עליו את הלימוד, ילמד עם חברותא, ואפילו חלש ממנו, וִילַמְּדוֹ תורה, ויזכה בזה גם בתורה וגם בחסד - שמלמדה לאחרים, ובכך בוודאי שתועיל יותר תורה זו להצילו מן החטא.

וככל שיתמיד יותר כן יותר תפעל בו התורה, כי העיקר הוא הרצף וככל שירבה בשעות רצופות כן יותש כח יצרו ביותר, ואינו דומה הלומד שעה ברצף ללומד שעתים וכן ללומד ג' שעות וכן הלאה, כל זמן נוסף ברצף התורה הוא מהות אחרת של תורה, וככל שיעסוק בה בשעות רצופות יותר, כן איכות תורתו תהא מרוכזת בכח אדיר יותר לשבר את יצרו.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט''א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן