המעט ממך רב אצלו - אפיקי אליהו על התורה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר אפיקי אליהו על התורה המעט ממך רב אצלו - אפיקי אליהו על התורה
תוכן עניינים

--------

א. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל (א.ט)

איתא בסוטה (י"א.) שלושה היו באותה עצה: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ - נהרג. איוב ששתק - נידון לייסורים. יתרו שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית וכו'.

ויש לשאול, מדוע נענש איוב על כך ששתק הרי גם אם היה בורח כיתרו, היה פרעה בכל זאת משעבד את עם ישראל. ומדוע נענש על אשר שתק?

ב. שם האחת שפרה ושם השנית פועה (א.טו)

פירש רש"י – "שפרה"- זו יוכבד על שם שמשפרת את הוולד. "פועה"- זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לוולד.

יש להבין, הרי יוכבד ומרים נביאות ובעלות מדרגות גבוהות היו. כיצד א"כ, לא מצאה התורה לשבחם אלא בדבר פעוט זה ש"משפרת ופועה לוולד"?

ג. ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (ב.ד)

איתא במדרש רבה (פ"א, כב) - לפי שהיתה מרים מתנבאת ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל. כיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך. היינו דכתיב: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף", אחות אהרן ולא אחות משה. אלא שאמרה נבואה זו כשהיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה, וכיון שהטילוהו ליאור עמדה אמה וטפחה לה על ראשה, אמרה לה: בתי, והיכן נבואתך, והיינו דכתיב: "ותתצב אחותו מרחוק וכו'".

וצ"ע, כיון דעיקר המתנת מרים ליד היאור היתה לראות מה יעשה בסוף נבואתה. א"כ אמאי זכתה בשכר מעשה ההמתנה שנתעכבו לה כל ישראל ז' ימים במדבר (כדאיתא בסוטה ט:) הרי המתינה למשה לצורך עצמה?

ד. ועוד יל"ע, דאיתא בתוס' (שם) ז"ל - מרים המתינה למשה שעה אחת - לאו דווקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע וכו'.

וא"כ יש להבין - מדוע זכתה מרים לשכר כ"כ גדול שהמתינו לה כל ישראל ז' ימים בזכות מעשה זה, הרי המתינה סה"כ רבע עד שליש שעה בלבד?

ה. ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם (ב.יא)

איתא בשמות רבה (פ"א.כז) מהו וירא? שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסיע לכל אחד ואחד מהן. וכו' והיה מניח דרגון שלו והולך ומישב להם סבלותיהם ועושה כאילו מסיע לפרעה וכו', הדא הוא דכתיב "וירא ה' כי סר לראות"- ראה הקב"ה במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה".

מבואר, כי זכיית משה בהתגלות ה' אליו בסנה להיות מנהיגם של ישראל, היה מפני "שסר מעסקיו לראות בסבלותם".

ויל"ע, מדוע לא נזקפו לו מעשיו היותר גדולים, כבכייתו עליהם, והסיוע בידיו בסבלותיהם, לזכות להיות מנהיגם של ישראל. מדוע זכה משה להנהגת ישראל דווקא מפני "שסר מעסקיו לראות בסבלותם"?

ו. ומשה היה רועה (ג.א)

איתא בשמות רבה (פ"ב, ב) משה וכו' רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסות וכו', אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עייף אתה, הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג של בשר ודם כך, חייך אתה רועה צאני, הוי "ומשה היה רועה".

ויש להבין, מדוע רק מכח מעשה פעוט זה של הסיוע לגדי (אשר כלל איננו מצווה), זכה משה להיות מנהיגם של ישראל -"רועה צאני"?

ז. ויאמר משה אסורה נא ואראה וכו'. וירא ה' כי סר לראות (ג.ג-ד)

איתא בשמות רבה (ב.ו) "אסורה נא ואראה"- ר' יוחנן אמר: ה' פסיעות פסע באותה שעה, ר"ש בן לקיש אמר: הפך פניו והביט, שנאמר: "וירא ה' כי סר לראות וכו'". א"ר יצחק: מהו כי סר לראות? אמר הקב"ה: סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי להיות רועה עליהן, מיד "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה".

מבואר, כי אילולי ה' הפסיעות (לר"י), או עיקום צווארו (לר"ל), לא היה זוכה משה לאותה הנבואה בסנה.

ויש להבין, הרי למשה ישנן זכויות גדולות אחרות כגון: "הריגת המצרי", "וירא בסבלותם". ועוד, מדוע לא היה זוכה לכל גדולתו לולא מעשים קטנים אלו?

ח. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וכו'. וירא ה' כי סר לראות וכו' (ג.ג-ד)

יש לדקדק, דתיבות "וירא ה' כי סר לראות" מיותרות הן?

ט. ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך (ג.ה)

צ"ב, מדוע נקט קרא "מעל רגליך", וכי לא די לכתוב "של נעליך" ותו לא?

י. ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (ד.יד)

פירש רש"י – אמר לו רבי יוסי: אף בזו נאמר בו רושם, הלא אחיך הלוי שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן והכהונה הייתי אומר לצאת ממך. מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כהן ואתה לוי, שנאמר: "ומשה איש האלקים", בניו יקראו על שבט הלוי.

ויש להבין - מדוע בגלל טעות קטנה בגדרי הענווה של משה, והמצווה הקטנה של אהרון על ששמח בשמחת אחיו, גרמו לזכיית אהרון בכהונה לדורי דורות. הרי חטא משה היה כ"כ קטן וכן מה המעשה הכ"כ גדול של אהרון, בשמחתו [הצפויה] בשמחת אחיו?

יא. עוד צ"ע, דמשמע שכל זכיית אהרון כהונה היתה רק מכח מעשה קטן זה, ויש להבין - וכי היו חסרים לאהרון זכויות גדולות ומרובות, שזכה לכהונה דווקא מכח מעשה קטן זה?

יב. ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (ד.כד)

פירש רש"י – תניא, אמר ר' יוסי: ח"ו לא נתרשל, אלא אמר אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים אמול ואשהה שלשה ימים, הקב"ה צווני לך שוב מצרים. ומפני מה נענש מיתה, לפי שנתעסק במלון תחילה (מס' נדרים).

ויש להקשות, הרי משה התכוון לשם שמים בכך שלא מל עדיין את בנו. מדוע א"כ, נתחייב בעונש "מיתה" החמורה מפני חטא כל כך קטן בעיכוב מילת בנו?

יג. עוד יל"ע, דמבואר, כי אילולי מעשה ציפורה, היה נענש משה במיתה, וכל הנבואה אשר התנבא בסנה והשליחות אל פרעה היו בטלים - רק מפני חטא קטן שנעשה לשם שמים. והדבר צ"ע!

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הג"ר אהרון קוטלר בספרו משנת ר' אהרון (על הפרשה) בעניין המעט ממך רב אצלו. וז"ל - למדנו בזה דאף שהיה משה רבנו מוכן לנבואה ומתוקן להיות גואל ישראל. אכן, בנבואה הראשונה של הגאולה היה חסר עדיין השתדלות קלה מצידו, כמו ה' פסיעות לר' יוחנן או עיקום צוארו לר"ל. ואף שכבר נעשו על ידו ענינים גדולים כמ"ש וירא בסבלותם, וכל עניני שלימות, וכמו כן מסר נפשו לסכנה כשראה את המצרי מכה איש מאחיו, אכן חסרה עדיין נקודה קלה כזאת [שלא היתה ח"ו סקרנות, אלא בקשה לידע דרכי ומעשי ה'], ואילולי התנועה הזאת היתה הנבואה מעוכבת עכשיו. ויש ללמוד מזה לימוד גדול ונורא, כי אף אחרי יגיעות גדולות ונסיונות, עד כמה התרשלות קטנה עלולה להסיר טובה רוחנית גדולה, כמו נבואה.

ובאמת דברי חז"ל אלו מדוייקים בלשון הפסוק, דכתיב: "ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וגו'", ומסיים ע"ז: "וירא ה' כי סר לראות", אשר לכאורה מיותר הוא. אך אשמועינן כנ"ל, שאילולי שנצטער לידע - לא היה נגלה אליו, ואף שהמכוון בכל המראה היה הנבואה למשה רבינו, ונמצינו למדים כמה כוח ההתרשלות אפילו קלה, ומה יכולה ההתרשלות למנוע מהאדם.

וכן לענין תורה משלו חז"ל (שהש"ר א', ח'): "א"ר חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים, והיו מימיה צוננים ומתוקים וטובים, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל, משיחא במשיחא, ודלה ממנה ושתה - התחילו הכל דולין ושותין.

כך מדבר לדבר, ממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה וכו', והיינו דבתורה משלו לדולה מים עמוקים דצריך לקשור חוליא בחוליא שלשלת בשלשלת.

והרי אם תחסר חוליא אחת - הרי לא יגיע למים, וזוהי הסיבה שכל חוליא ונקודה קלה חשובה להגיע לתכלית. עכ"ל.

א"כ מבואר - עד כמה כל מצווה קטנה ולהפך כל עבירה קלה, משפיעים כ"כ לטוב ולרע. כי כל מצווה הינה חוליה נוספת בשלשלת הארוכה להגיע למים, ואף בחיסרון של חוליה אחת קטנה, אפשר שלא יגיע אל המים החיים.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיא הראשונה מתורצת – נענש איוב בייסורים כ"כ גדולים על כך ששתק ולא ברח כיתרו. על אף שחטאו היה חטא קל כ"כ, בא המדרש ללמדנו, כי כל חטא קטן הינו חיסרון גדול בשרשרת עבודת ה', ולכן נענש על חטא קטן זה שהיה לו להתנגד ולקדש שם שמים למען ה' יתברך והצלת עמו.

לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רמזה לנו, התורה כי אף נביאות וצדיקות גדולות כיוכבד ומרים חייבות לדקדק אף במצוות קטנות כשיפור ופיעוי הולד.

כי הרי כל מה שזכו יוכבד ומרים להיות נביאות וצדיקות ולג' הבתים [כהונה, לויה ומלכות], אין זה אלא מכח דקדוקן בפרטים הקטנים של "שפרה ופועה". ללמדנו, עד כמה חשוב כל מעשה קטן להשלמת שרשרת עבודת ה'.

לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – על אף שהיה למרים עניין לראות מה יהיה לנבואתה, ועל אף שחיכתה רק רביע עד שליש שעה במעשה קטן זה - זכתה היא לשכר גדול כל כך. ללמדנו, עד כמה כל מעשה קטן חשוב בעיני ה' יתברך בבניין עבודת ה', עד שזכתה מרים מכח אותו מעשה שיחכו לה כל ישראל שבעת ימים.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – זכה משה לנבואה בסנה רק מפני "שסר מעסקיו לראות בסבלותם" ולא מכח מעשים גדולים יותר כבכייתו עליהם, ועזרתו בידיו בסחיבת האבנים וכו'. ללמדנו, כי כל מעשה קטן חשוב כ"כ בעיני ה', כפי שכל זכייתו של משה בנבואה היתה רק מכח מעשה קל זה בסורו מעסקיו לראות בסבלותם, עד שלולי מעשה זה לא היה זוכה לנבואה.

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – זכה משה להנהגת ישראל מכח אותו מעשה קל של נשיאת הטלה. ללמדנו, עד כמה כל מעשה קל חשוב בעיני ה' להשלמת שרשרת מצוות ה', עד שזכה משה בשל כך להנהגת ישראל.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – באמת, אילולי החוליה הנוספת של "וירא ה' כי סר לראות" מעשה קטן כל כך כה' פסיעות או עקימת הצוואר – לא היה זוכה משה לנבורת הסנה, כי כל מעשה קל חשוב כל כך בעיני ה', עד שרק משום כך זכה משה להנהגת עם ישראל ולהיות שליח ה' להושיעם - כל מעשה הינו חוליה בשרשרת הארוכה של עבודת ה'.

לכן מובן, מדוע הוסיף קרא בכותבו: "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים"- כי רק מכח מעשה קטן זה, בהוספתו חוליה חשובה זו בעבודת ה', זכה להנהגת עם ישראל.

לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – דקדק הפסוק באומרו: "של נעליך מעל רגליך" ללמדנו, כי נותן הקב"ה שכר לא רק על ה"של נעליך"- השלת נעליו, אלא אף על ה"מעל רגליך"- על כך שעומד יחף ללא נעליים, כי בשביל הקב"ה כל מצווה וכל פרט קטן חשוב, למען השלמת שרשרת עבודת ה' השלימה.

לפ"ז גם הקושיות י' וי"א מתורצות – הפסיד משה את הכהונה, רק מפני חטא קטן זה של משה. ללמדנו, עד כמה כל מעשה קטן משפיע לטובה, כחסרון חוליה להשלמת שרשרת עבודת ה'.

מאידך, על אף זכויותיו הרבות של אהרון לא זכה הוא בכהונה, אלא דווקא מכח אותו מעשה מצווה קלה של שמחה בשמחת אחיו [הצפויה]. ללמדנו, עד כמה חשוב כל מעשה קטן שאילולי תוספת חוליה זו, לא היה זוכה אהרון בכהונה לו ולזרעו אחריו.

ולפ"ז גם הקושיות י"ב וי"ג מתורצות – משה רבנו היה מפסיד את כל אשר זכה מאת ה' בנבואת הסנה להנהיג את ישראל, רק מכח חטא קטן כ"כ של עיכוב מילת בנו. ללמדנו, עד כמה חשוב בעיני ה' כל מעשה קטן עד שחטא קטן יכל לגרום למיתת משה רבנו ולאיבוד כל אשר זכה מאת ה' בנבואת הסנה.

--------

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט''א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א - שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן