הלכות תרומות - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תרומות - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

א אָסוּר לְטַמֵּא אֶת הַתְּרוּמָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאִל כִּשְׁאָר הַקָּדָשִׁים וְלֹא יְבִיאֶנָּה לִידֵי טֻמְאָה וְלֹא יַפְסִידֶנָּה אֶלָּא אוֹכֵל הַטְּהוֹרָה וּמַדְלִיק הַטְּמֵאָה. וּמֻתָּר לְטַמֵּא תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ בְּטֻמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ הָעַמִּים שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר חִיּוּבָהּ מִדִּבְרֵיהֶם. לְפִיכָךְ נִדָּה קוֹצָה לָהּ חַלָּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵינָהּ מֻזְהֶרֶת אֶלָּא לְאָכְלָהּ לֹא לִגַּע בָּהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה אסור לטמא את התרומה של ארץ ישראל וכו'. בסוף פרק הניזקין (גיטין דף ס"א) גבי הא דתנן אשת חבר טוחנת עם אשת ע''ה אבל משתטיל את המים לא תגע ובפרק קמא דפסחים (דף י"ד ט"ו) ובפרק עד כמה (דף כ"ז): ומותר לטמא תרומת חוצה לארץ וכו' לפיכך נדה קוצה לה חלה בח''ל וכו'. בריש פרק עד כמה. ומה שכתב כמו שביארנו:

ב תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּסָפֵק לֹא אוֹכְלִים וְלֹא שׂוֹרְפִין אֶלָּא תִּהְיֶה מֻנַּחַת עַד שֶׁתִּטְמָא טֻמְאָה וַדָּאִית וְתִשָּׂרֵף. וְיֵשׁ שָׁם סְפֵיקוֹת שֶׁשּׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טֻמְאָה וְטָהֳרָה:

כסף משנה תרומה שנטמאת בספק וכו'. בפרק ח' דתרומות (משנה ח') גבי חבית שנולד לה ספק טומאה וכרבן גמליאל. ומה שכתב ויש שם ספיקות וכו' בפרק ד' דמסכת טהרות (משנה ה'). ומה שכתב כמו שיתבאר בפרק [י''ג מהלכות שאר אבות הטומאות]:

ג חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד לָהּ סְפֵק טֻמְאָה הֲרֵי זֶה לֹא יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ וְלֹא יְגַלֶּנָּה אֶלָּא יַנִּיחֶנָּה עַד שֶׁתִּטָּמֵא וַדַּאי וְתִשָּׂרֵף. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא תֵּאָכֵל:

כסף משנה חבית של תרומה וכו'. משנה בפ''ח דתרומות (משנה ח) וכר''ג דאמר אל יחדש בה דבר והטעם מפני שכל זמן שהיא בספק אינה ראויה לא לאכילה ולא לזילוף שמא טהורה היא ולא יזיזנה ממקומה לשמרה כדי שלא תטמא ודאי דמוטב שתטמא כדי שתהא ראויה לזילוף ובלבד שלא תטמא על ידו ולזה אמר ולא יגלנה כדי שלא תטמא על ידי מעשיו כך פירש ר''ש ואין נראה כן מדברי רבינו דא''כ הו''ל לסיים בה יניחנה עד שתטמא ודאי ותעשה זילוף אלא כוונתו לומר לא יזיזנה ממקומה לשמרה שמוטב שתטמא כדי שתשרף ולא יבא בה לידי תקלה:

ד חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה. אִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו יַצִּיל בְּיָדָיו בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְטַמְּאָהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיָן טָהֳרוֹת:

כסף משנה חבית שנשברה בגת וכו'. משנה ט' בפ''ח דתרומות וכר' יהושע: ומ''ש לחלק בין חבית של יין לשל שמן ובין יש בתחתונה ק' סאה ליש בה פחות הכל בספ''ק דפסחים (דף כ':) ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בין יין ישן שראוי לזילוף ליין חדש שאינו ראוי לזילוף כדמפליג התם והר''י קורקוס ז''ל כתב דרבינו לטעמיה אזיל שכתב בסמוך ומשקין שאין ראויים להדלקה שנטמאו כגון היין קוברים אותו ואין מזלפין בו ודלא כההיא סוגיא ואפשר שמה שהעמידו אותו שם בחדש היינו אליבא דמ''ד דראוי לזילוף וכב''ה דאמרי הכי אבל קושטא דמילתא שאסור לזלף בו אלא קוברין אותו:

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחָבִית שֶׁל יַיִן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּגַּת הַתַּחְתּוֹנָה פָּחוֹת מִמֵּאָה שֶׁהֲרֵי יִדָּמַע הַכּל וְיִפָּסֵל. אֲבָל אִם הָיָה בַּתַּחְתּוֹנָה מֵאָה בְּזוֹ הֶחָבִית שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹלָה בְּאַחַת וּמֵאָה. אוֹ שֶׁהָיְתָה חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן. תֵּרֵד וְתִטָּמֵא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְּיָדָיו שֶׁהֲרֵי הַכּל רָאוּי לְהַדְלָקָה וְאֵין שָׁם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה. וְכֵן חָבִית שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה אִם יָכוֹל לְהַצִּיל רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו יַצִּיל בְּטֻמְאָה. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁבְּרָה הֶחָבִית אֵינוֹ מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַצִּיל בְּטֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל:

כסף משנה וכן חבית של שמן וכו'. ג''ז במשנה י' בפרק ח' דתרומות וכרבי יהושע. ומ''ש שכיון שנשברה החבית אינו מוזהר וכו'. נראה שזה הוא פירוש מה שאמרו בפ''ק דפסחים על משנה זו להפסד מועט לא חששו משמע הא להפסד מרובה חששו:

ו הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבְיָדוֹ כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה. אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי תֵּן לִי אַחַת מֵהֶן וְאִם לָאו הֲרֵינִי נוֹגֵעַ בְּכֻלָּן וּמְטַמְּאָן יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת עַל הַסֶּלַע וְאַל יִתְּנֶנָּה לְתוֹךְ יָדוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַמֵּא הַתְּרוּמָה בְּיָדַיִם:

כסף משנה היה עובר ממקום למקום וכו'. משנה בפרק ח' דתרומות (מי"א) וכרבי יהושע:

ז הַתִּלְתָּן וְהַכַּרְשִׁינִין שֶׁל תְּרוּמָה הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֵׂיהֶן בְּטֻמְאָה. וְאֵינוֹ נִזְהָר אֶלָּא בְּעֵת שְׁרִיָּתָן בְּמַיִם. שֶׁאִם שָׁרָה אוֹתָם בְּטֻמְאָה הֲרֵי טִמֵּא אוֹתָם בְּיָדַיִם. אֲבָל אַחַר הַשְּׁרִיָּה אֵינוֹ נִזְהָר. לֹא בְּעֵת שֶׁשָּׁף הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא בְּעֵת שֶׁמַּאֲכִילָן לִבְהֵמָה. לְפִיכָךְ נוֹתְנִין תְּרוּמַת תִּלְתָּן וְכַרְשִׁינִין לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ:

כסף משנה התלתן והכרשינין של תרומה וכו'. משנה פ''ב דמעשר שני (מ"ג) וכב''ה. ומה שכתב לפיכך נותנים תרומת תלתן וכרשינין לכהן ע''ה בסוף חלה (משנה ט') גבי אלו ניתנים לכל כהן כרשיני תרומה ר''ע מתיר וחכמים אוסרין. ויש לתמוה על רבינו למה פסק כר''ע לגבי חכמים דהא קי''ל הלכה כר''ע מחבירו ולא מחביריו וע''ק שבתוספתא פרק ב' שנינו דר''ע סבר כל מעשיה בטומאה ולפיכך הוא אמר יתננה לכל כהן וחכמים לא הודו לו וכך אמרו בירושלמי (הלכה ד') ומאחר ששני דינים אלו תלויים זה בזה מאחר שפסק ששורים בטהרה הו''ל לפסוק שלא יתנם לכהן ע''ה מיהו בהא איכא למימר שסמך על מה שאמר בירושלמי אח''כ אמר רבי יוסי אפילו תימא מחלפא שטתיה שניא היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו ונראה דמצוה גרסינן כלומר וא''כ לא אסרינן לתתם לכהן ע''ה לחוש שמא ישרה ויטמאנה שאפילו ישרה ויטמא מדינא שרו ודי אם גזרו לשרותה בטהרה אבל לגזור שלא יתננה לכהן עם הארץ משום גזירה לגזירה [לא] ומאחר דשקלי וטרו במילתא דר''ע משמע דסברי דהלכתא כוותיה ואע''פ דכל זה לא נאמר אלא בכרשינין משמע לרבינו דה''ה לתלתן דתרווייהו בחדא שיאטה שייטי בכמה דוכתי:

ח * אֵין מַפְקִידִין תְּרוּמָה אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ לְאָכְלָהּ. אֲבָל מַפְקִידִין אוֹתוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צְמִיד פָּתִיל. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ פֵּרוֹת מֻכְשָׁרִין. גְּזֵרָה שֶׁלֹּא תְּסִיטֵם אִשְׁתּוֹ נִדָּה:

ההראב"ד אין מפקידין תרומה וכו' עד שמא תסיטם אשתו נדה. א''א טעה בזאת הסוגיא של מסכת גיטין אם פירות שלא הוכשרו כי תסיטם אשתו נדה מאי הוי ולמה לי כלי חרס מוקף צמיד פתיל:

כסף משנה אין מפקידין תרומה אצל כהן וכו'. בס''פ הניזקין (סא:) אהא דמוקי אביי ברייתא דקתני מפקידין אצל אוכלי פירותיהן בטומאה בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה רמי מדתנן מפקידין תרומה אצל ישראל ע''ה ולא אצל כהן ע''ה מפני שלבו גס בה א''ר אלעא הב''ע בכלי חרס המוקף צמיד פתיל וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה אלא א''ר ירמיה כאן בפירות שהוכשרו כאן בפירות שלא הוכשרו ורבינו נראה דלא גריס אלא בשינויא דר' ירמיה ולא בא לעקור אוקימתא דרבי אילעא אלא להוסיף עליו וגם צ''ל דלא הוה גריס אלא כר' אלעא ולא קאי אדאביי דאביי איתותב מההיא ברייתא ולא אתו ר' אלעא ור' ירמיה אלא לפרושי הא דקתני מפקידין תרומה אצל ישראל וכך היא גיר' רבינו א''ר אלעא הכא בכלי חרס המוקף צמיד פתיל עסקינן וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה א''ר ירמיה בפירות שלא הוכשרו כלומר וכל זה במאי דקתני מפקידין תרומה אצל ישראל אבל אצל כהן אין מפקידין כלל ועכ''ז יש לתמוה עליו כיון דלא הוכשרו כי תסיטם אשתו נדה מאי הוי ולמה לי כלי חרס מוקף צמיד פתיל וכבר השיגו הראב''ד וכתב א''א טעה בזאת הסוגיא וכו'. ואפשר לומר לדעת רבינו דמעלה עשו בתרומה וגזרו פירות שלא הוכשרו אטו הוכשרו:

ט אֵין עוֹשִׂין לְעַם הָאָרֶץ תְּרוּמַת זֵיתָיו בְּטָהֳרָה. אֲבָל עוֹשִׂין לוֹ זֵיתֵי חֻלִּין בְּטָהֳרָה מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו שֶׁל בָּדָד (לְבַד). וְכֵיצַד עוֹשֶׂה. נוֹטֵל כְּדֵי הַתְּרוּמָה וּמַנִּיחָהּ בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן כְּלִי אֲבָנִים. וּכְשֶׁיָּבוֹא עַם הָאָרֶץ לִטּל הַחֻלִּין וְהַתְּרוּמָה אוֹמְרִין לוֹ הִזָּהֵר שֶׁמָּא תִּגַּע בַּתְּרוּמָה שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר לְטִבְלָהּ:

כסף משנה אין עושין לע''ה תרומת זיתיו בטהרה וכו' עד שלא תחזור לטבלה. בס''פ הניזקין (דף ס"ב) ופי' רש''י אין עושין תרומת זיתיו בטהרה לאחר שהפך זיתיו לתתן לבית הבד אין מפרישין בדדין חברים תרומה מהם לעשותן בטהרה לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו והכהן סומך עליהם וסובר שהם טהורים ובעי בגמרא וטעמא מאי אמר רבי יוחנן וכו' משום כדי חייו דבדד ופרש''י ומ''ט שרו רבנן לאקולי בתרומה כי האי קולא דאיכא למיחש דילמא הדר נגע עכ''ל: ומ''ש בספרי רבינו משום כ''ח בלבד תיבת בלבד נ''ל שט''ס היא וצריך למוחקה ואם נפשך לקיים הגירסא נאמר שרבינו היה גורס בלבד במקום דבדד:

י יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹתָיו בְּטֻמְאָה אֵין בּוֹצְרִין עִמּוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין דּוֹרְכִין עִמּוֹ מִפְּנֵי הַתְּרוּמָה שֶׁתֵּעָשֶׂה בְּטֻמְאָה. אֲבָל מוֹלִיכִין עִמּוֹ חָבִיּוֹת לַגַּת וּמְבִיאִין מִן הַגַּת:

כסף משנה ישראל שעושה פירותיו וכו'. משנה בפרק רביעי דעבודה זרה (דף נ"ה:):

יא זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּטְמְאוּ סוֹחֲטָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמָה. וְאִם נִטְמְאוּ אַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ תְּרוּמָה וְסוֹחֲטָן פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה לַכֹּהֲנִים. וַאֲפִלּוּ לִנְסָכִים הָיָה רָאוּי שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּאִלּוּ הוּא מֻפְקָד בְּתוֹךְ הָאֹכֶל. וְלֹא אָמְרוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה יוֹתֵר מִכַּבֵּיצָה וְנִמְצָא הַמַּשְׁקֶה מִתְּטַמֵּא בִּכְבֵיצָה. וְאִם הָיוּ פֵּרוֹת אֵלּוּ שְׁלִישִׁי לְטֻמְאָה דּוֹרְכָן בְּגַת וּבְבֵית הַבַּד וְהַמַּשְׁקֶה תְּרוּמָה טְהוֹרָה. שֶׁאֵין שְׁלִישִׁי עוֹשֶׂה רְבִיעִי בִּתְרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעִנְיַן טָהֳרוֹת:

כסף משנה זיתים וענבים שנטמאו וכו' עד שאין שלישי עושה רביעי בתרומה. כר''י בפרק כל שעה עלה ל''ג ול''ד. כתב הר''י קורקוס ז''ל ויש לתמוה על רבינו שכתב שאפילו נטמאו אחר שעשה אותם תרומה סוחטן פחות פחות מכביצה ולפי מ''ש בגמרא לא נאמר זה אלא בחולין דאילו בתרומה אין חילוק בין סוחט כביצה או פחות מכביצה דמעלה עשו בהם ולא אמרינן בהו משקין מיפקיד פקידי אלא המשקה מיטמא עם האוכל וגם בסוף הלשון נראה שיש חילוק בתרומה בין נגע בשני לנגע בראשון שכן כתב והמשקה תרומה טהורה שאין שלישי עושה רביעי בתרומה ולפי מ''ש שבגמ' אין לחלק כן לגבי תרומה דמעלה עשו בה ומשקה מטמא עם האוכל ואין לחלק בה בין שלישי לרביעי דלא אמרינן בה משקה מיפקיד פקידי. ועוד יש לתמוה למה לא הזכיר רבינו גבי נטמאו בעודם חולין שיסחוט אותם פחות פחות מכביצה כמ''ש בגמרא ונראה שדעת רבינו שמימרא דר' יוחנן דדורכם פחות מכביצה ויינם כשר לנסכים ה''ה בענבים של תרומה שיינם מותר לכהנים ואידך מימרא דר''י דהקדישן ואחר כך דרכן וכו' בהקדישן לנסכים מיירי וכדקס''ד מעיקרא ומאי דאמר רב יוסף הכא בענבים של תרומה וכו' דיחויא בעלמא הוא דלא תפשוט שעשו מעלות בקדושת פה אבל קושטא דמילתא כדקס''ד רב דימי דפשט מיניה דאף בקדושת פה עבוד מעלה דהכי מסקינן התם והקדישן היינו הקדש ממש לנסכים כפשטה ובהא הוא דעבוד מעלה אבל לא בתרומה. ומה שהקשיתי עוד שלא פירש רבינו בתחלת דבריו דסוחט פחות מכביצה אפשר דאסוף דבריו סמיך דמפליג בין נגעו בשני לנגעו בשלישי ומסיפא נשמע לרישא. א''נ דברישא דמיירי רבינו בחולין כתב סתם דאפילו הוא שני אין שני עושה שלישי בחולין וסוחט אפילו ביחד אבל בתרומה גם אם הם שני מפליג בפחות ליתר עכ''ל:

יב פַּת תְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת מַשְׁלִיכָהּ לְבֵין הָעֵצִים עַד שֶׁיִּשְׂרְפֶנָּה. וְכֵן שֶׁמֶן שֶׁנִּטְמָא נוֹתְנוֹ בִּכְלִי מָאוּס עַד שֶׁיַּדְלִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים וְיֹאכְלוּהוּ. וְחִטִּים שֶׁנִּטְמְאוּ שׁוֹלְקָן וּמַנִּיחָן בִּכְלִי מָאוּס כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְאַחַר כָּךְ יַסִּיק בָּהֶן תַּנּוּר וְכִירַיִם. וּמַשְׁקִין שֶׁאֵין רְאוּיִין לְהַדְלָקָה שֶׁנִּטְמְאוּ כְּגוֹן הַיַּיִן קוֹבְרִין אוֹתָן:

כסף משנה פת תרומה וכו' עד יסיק בהם תנור וכירים. שם עלה ל''ג וכרבי יוחנן: ומ''ש ומשקין שאין ראויים להדלקה שנטמאו וכו'. בסוף תמורה (דף ל"ג:) תנן את שדרכו לשרוף ישרף לקבור יקבר ופירש כגון היין שניטמא קוברים אותו ונראה מדבריו שאין מזלפין בו ואע''ג דבפרק קמא דפסחים ופרק הגוזל תניא דב''ה ס''ל תיעשה זילוף כתב הר''י קורקוס ז''ל דלא קיימא לן הכי משום דהתם אמרינן דטעמא דב''ה משום דלא חייש לתקלה ואילו אנן אשכחן בכמה דוכתי דחיישינן לתקלה בפ''ק דשבת גבי י''ח דבר ובפרק כל שעה:

יג יֵין תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה הוֹאִיל וְאָסוּר בִּשְׁתִיָּה יִשָּׁפֵךְ. וְכֵן תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִים וְדִלּוּעִין וַאֲבַטִּיחִין וּמְלָפְפוֹנוֹת שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּמְצְאוּ מְנֻקָּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת. מַה יַּעֲשֶׂה בָּהֶן יַשְׁלִיךְ לַיָּם אוֹ יִקָּבְרוּ:

כסף משנה יין של תרומה שנתגלה וכו' עד הרי אלו אסורים באכילה. משנה פ''ח דתרומות (משנה ד'): ומה שכתב מה יעשה בהן וכו':

יד עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּמַיִם מְגֻלִּים אַף עַל פִּי שֶׁהִיא תְּרוּמָה תִּשָּׂרֵף:

כסף משנה עיסה שנילושה במים וכו'. תוספתא בפרק שביעי דתרומות וירושלמי פרק שמיני וכחכמים:

טו אָסוּר לְכֹהֵן לִטּל תְּרוּמָה אוֹ שְׁאָר מַתָּנוֹת שֶׁלּוֹ עַד שֶׁיַּפְרִישׁוּ אוֹתָם הַבְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-יב) 'רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' לְךָ נְתַתִּים' וְנֶאֱמַר (במדבר יח-יט) 'אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ' עַד שֶׁיָּרִימוּ וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה בָּהֶם. וְלֹא יִטְלֵם אַחַר שֶׁהוּרְמוּ אֶלָּא מִדַּעַת בְּעָלִים שֶׁהֲרֵי הֵם שֶׁל בְּעָלִים לִתְּנָן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-י) 'וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ'. וְאִם לָקַח שֶׁלֹּא מִדַּעַת בְּעָלִים זָכָה בָּהֶן שֶׁאֵין לַבְּעָלִים מֵהֶן אֶלָּא טוֹבַת הֲנָאָה וְטוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן:

כסף משנה אסור לכהן ליטול תרומה וכו'. בספרי פרשת נשא: ולא יטלם אחר שהורמו וכו'. בפרק הזרוע (דף קל"ג). ומ''ש וטובת הנאה אינה ממון:

טז כֹּהֵן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ תְּרוּמָה וּמָצָא בָּהּ דְּבָרִים אֲחֵרִים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים מִשּׁוּם גֵּזֶל שֶׁמָּא אֲחֵרִים הִנִּיחוּם שָׁם עַד שֶׁיִּטְּלוּם:

כסף משנה כהן שנתנו לו תרומה וכו'. תוספתא בסוף תרומות ובפרק הזרוע ברייתא:

יז אֵין יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לְהִטָּפֵל בַּתְּרוּמָה וְלַהֲבִיאָהּ מִן הַגֹּרֶן לָעִיר וּמִן הַמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב אֶלָּא כֹּהֲנִים יוֹצְאִין לָגֳרָנוֹת וְיִשְׂרָאֵל נוֹתְנִים לָהֶם חֶלְקָן שָׁם. וְאִם לֹא יָצְאוּ הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ וּמַנִּיחָהּ בַּגֹּרֶן. וְאִם הָיְתָה חַיָּה אוֹ בְּהֵמָה אוֹכַלְתָּהּ שָׁם וְאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת שָׁם מֵהֶם הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁיִּטָפֵל בָּהּ וִיבִיאֶנָּה לָעִיר וְיִטּל שְׂכַר הֲבָאָתָהּ מִכֹּהֵן. שֶׁאִם הִפְרִישָׁהּ וְהִנִּיחָהּ לִבְהֵמָה וּלְחַיָּה הֲרֵי זֶה חִלּוּל הַשֵּׁם:

כסף משנה אין ישראל חייבים להטפל בתרומה וכו'. בס''פ הזרוע (דף קל"ד):

יח אָסוּר לְכֹהֲנִים וּלְוִיִּם לְסַיֵּעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת כְּדֵי לִטּל מַתְּנוֹתֵיהֶן. וְכָל הַמְסַיֵּעַ חִלֵּל קֹדֶשׁ הַשֵּׁם. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (מלאכי ב-ח) 'שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי'. וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַנִּיחוֹ שֶׁיְּסַיְּעֵהוּ אֶלָּא נוֹתֵן לָהֶם חֶלְקָן בְּכָבוֹד:

כסף משנה אסור לכהנים וללוים וכו'. בפרק הזרוע ובריש פרק עד כמה (דף כ"ו:) ואמרינן התם (דף כ"ז) דתרומת חוץ לארץ אין בה משום המסייע בבית הגרנות ואיני יודע למה השמיטו רבינו:

יט נָתַן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַל מְנָת לְהַחֲזִירָהּ יָצָא יְדֵי נְתִינָה. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי שֶׁנִּמְצָא כִּמְסַיֵּעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת. וְכֵן אָסוּר לָהֶן שֶׁיַּחְטְפוּ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וַאֲפִלּוּ לִשְׁאל חֶלְקָן בְּפִיהֶן אָסוּר אֶלָּא נוֹטְלִין בְּכָבוֹד. שֶׁעַל שֻׁלְחַן הַמָּקוֹם הֵם אוֹכְלִין וְעַל שֻׁלְחָנוֹ הֵם שׁוֹתִים וּמַתָּנוֹת אֵלּוּ לַה' הֵם וְהוּא זִכָּה לָהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-ח) 'וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי':

כסף משנה נתן תרומה לכהן ע''מ להחזירה וכו'. בפ''ק דקידושין עלה ו' ע''ב: וכן אסור להם שיחטפו וכו' ואפילו לשאול וכו'. בפ' הזרוע (דף קל"ג) ואע''ג דמסיק בה אי יהבו לי שקילנא כיון דשמעית הא דתניא הצנועים מושכים ידיהם והגרגרנים חולקים מישקל נמי לא שקילנא משמע לרבינו דהיינו דוקא בזרוע לחיים וקיבה וכשיש רבים בבית המטבחים משום דמיחזי כגרגרנותא ולפיכך כתבה רבינו בפ''ט מהלכות בכורים והשמיטה מכאן:

כ לֹא יִתֵּן אָדָם תְּרוּמָה לְשׁוֹמֵר גִּתּוֹ. וְלֹא בְּכוֹר לְשׁוֹמֵר עֶדְרוֹ. וְלֹא מַתָּנוֹת לְרוֹעֵה בְּהֶמְתּוֹ. וְאִם נָתַן חִלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לָהֶם שְׂכַר שְׁמִירָתָן תְּחִלָּה. וְרַשַּׁאי יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר הָא לְךָ סֶלַע זוֹ וְתֵן תְּרוּמָה אוֹ בְּכוֹר אוֹ שְׁאָר מַתָּנוֹת לִפְלוֹנִי הַכֹּהֵן בֶּן בִּתִּי אוֹ בֶּן אֲחוֹתִי. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה לא יתן אדם תרומה וכו'. בכורות (דף כ"ז): ורשאי ישראל לומר וכו'. בר''פ עד כמה (דף כ"ז):

כא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַבְּעָלִים רוֹצִים לִתֵּן אוֹתָם לְאֶחָד מִשְּׁנֵי כֹּהֲנִים אֵלּוּ אוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי לְוִיִּים אֵלּוּ בְּחִנָּם וְאָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ הֵא לְךָ וְתֵן לָזֶה. אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁאָמְרוּ לַכֹּהֵן אוֹ לַלֵּוִי הֵא לְךָ חֵלֶק זֶה בְּטוֹבַת הֲנָאָה הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִכֹּהֵן וּמוֹכֵר לְכֹהֵן:

כסף משנה ומה שכתב במה דברים אמורים כשהיו הבעלים רוצים ליתן וכו'. ירושלמי בפרק ששי דדמאי: וכן אסור לעשות סחורה בתרומות וכו'. משנה בפרק שביעי דשביעית (משנה ג'):

כב עֲשָׂרָה אֵין חוֹלְקִין לָהֶן תְּרוּמָה בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן אוֹכְלִין אוֹתָהּ אוֹ מַאֲכִילִין אוֹתָהּ. וְאֵלּוּ הֵן. הַחֵרֵשׁ. וְהַשּׁוֹטֶה. וְהַקָּטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִפְרשׁ חֻקּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּאֵלּוּ דַּעַת. וְהַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָן. וְהָעֶבֶד שֶׁמָּא יִרְאוּהוּ הָעוֹבְרִים בַּשָּׂדֶה וְיָעִידוּ עָלָיו שֶׁהוּא כֹּהֵן. וְהֶעָרֵל וְהַטָּמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְאוּסִין. וְהָאִשָּׁה שֶׁמָּא תִּתְגָּרֵשׁ וּמִפְּנֵי הַיִּחוּד. וְהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ קָנְסוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַחֲלֹק בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת עַד שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה. וְכֻלָּן מְשַׁלְּחִין לָהֶן לְבָתֵּיהֶן וְחוֹלְקִין לָהֶן כִּשְׁאָר קָדְשֵׁי הַגְּבוּל. חוּץ מִן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ וְהַטָּמֵא וְהֶעָרֵל שֶׁאֵין מְשַׁלְּחִין לָהֶן כְּלָל:

כסף משנה עשרה אין חולקין להם תרומה וכו'. בפרק נושאין (יבמות דף צ"ט:). ומה שכתב והקטן שאינו יודע לפרוש חוקו הוא לשון התוספתא פ''ק דחגיגה ופירושו שאינו יודע לפרוש כפיו דאי יודע לפרוש כפיו חולקין לו בבית הגרנות כדתניא ס''פ לולב הגזול (דף מ"ב) ובספרי רבינו כתוב שאין בו דעת כלומר שאין בו דעת לפרוש כפיו. ומ''ש וכולם משלחים להם לבתיהם חוץ מן הנושא וכו' והטמא והערל יש לתמוה דהא בברייתא לא קתני אלא חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו ובגמרא (דף ק') אבל ערל משגרינן ליה מ''ט משום דאניס טמא נמי הא אניס האי נפיש אונסיה והאי לא נפיש אונסיה וצ''ל שגירסא אחרת היתה לו לרבינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן