הלכות תרומות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תרומות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א אֵין תּוֹרְמִין אֶלָּא מִן הַיָּפֶה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-ל) (במדבר יח-לב) 'בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ'. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם יָפֶה שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. כֵּיצַד. תּוֹרֵם תְּאֵנִים עַל הַגְּרוֹגָרוֹת. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כֹּהֵן תּוֹרֵם גְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים. וְאִם רָגִיל לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים גְּרוֹגָרוֹת תּוֹרֵם מִן הַתְּאֵנִים עַל הַגְּרוֹגָרוֹת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם כֹּהֵן. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּהֵן אֵין תּוֹרְמִין מִן הַגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים אֲפִלּוּ לְמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹת תְּאֵנִים גְּרוֹגָרוֹת:

כסף משנה אין תורמין אלא מן היפה וכו'. משנה בפ''ב דתרומות (משנה ד') כל מקום שיש כהן תורם מן היפה וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים וכתנא קמא. ומה שכתב כיצד תורם תאנים על הגרוגרות וכו'. בפרק כל המנחות עלה נ''ה:

ב תּוֹרְמִין בָּצָל שָׁלֵם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קָטָן. אֲבָל לֹא חֲצִי בָּצָל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל. בְּכָל מָקוֹם אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-כז) 'כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיֶּקֶב'. וְאִם תָּרַם אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה:

כסף משנה תורמין בצל שלם וכו'. שם משנה בפרק שני דתרומות וכת''ק. ומה שכתב בכ''מ כלומר בין שיש שם כהן בין שאין שם כהן וכן משמע בפרק כיצד מברכין (דף ל"ט:) לפי מה שנראה שמפרש רבינו: אין תורמין ממין על שאינו מינו וכו'. משנה שם ואיתיה בפ''ק דתמורה (דף ה') ופ' בתרא דבכורות (דף נ"ג):

ג הַקְּשׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן מִין אֶחָד. כָּל מִין חִטִּים אֶחָד. כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וּדְבֵלָה אֶחָד. וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. וְכָל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ לֹא יִתְרֹם מִזֶּה עַל זֶה אֲפִלּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע. כֵּיצַד. הָיוּ לוֹ חֲמִשִּׁים סְאָה חִטִּין וַחֲמִשִּׁים סְאָה שְׂעוֹרִים בְּבַיִת אֶחָד וְהִפְרִישׁ עַל הַכּל שְׁנֵי סְאִין חִטִּין אֵינָן תְּרוּמָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה חוּץ מִן הַזּוֹנִין עַל הַחִטִּים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן אֹכֶל אָדָם:

כסף משנה הקישות והמלפפון מין אחד. גם זה משנה שם וכת''ק: כל מין תאנים וכו' עד מפני שאינן אוכל אדם. ג''ז משנה שם. והא דאבל לא מן הרע על היפה. [נמי שם] ואיתיה בפרק האיש מקדש ופרק האשה רבה (דף פ"ט:):

ד אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-כז) 'כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיֶּקֶב' מִן הַגָּמוּר עַל הַגָּמוּר. וְאִם תָּרְמוּ תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

כסף משנה אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו'. משנה פ''ק דתרומות (משנה י'): ומ''ש שנאמר כדגן מן הגורן. בפ''ק דבכורות יליף לה מקרא אחרינא ובספרי זוטא יליף לה מקרא אחרינא:

ה מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַגֹּרֶן מִשֶּׁיִּבְרֹר. בָּרַר מִקְצָת תּוֹרְמִין מִן הַבָּרוּר עַל שֶׁאֵינוֹ בָּרוּר. הַמַּכְנִיס שִׁבֳּלִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹתָן מְלִילוֹת הֲרֵי זֶה תּוֹרֵם מִן שִׁבֳּלִים:

כסף משנה מאימתי תורמין את הגורן משיברור ברר מקצת תורמין מן הברור על שאינו ברור. כ''כ בנוסחא שלפני ובנוסחא אחרת מצאתי מאימתי תורמין את הגורן משיכבור כבר מקצת תורמין מן הכבור על שאינו כבור והוא מלשון כברה שנותנין חטה בכברה כדי שירד המוץ ומתוך התוספתא פ''ב דתרומות נראה לגרוס מאימתי תורמין הגורן משיצבור צבר מקצת תורמין מן הצבור על שאינו צבור והיא הגירסא היותר נכונה בעיני: המכניס שבלים וכו'. בספ''ק דביצה עלה י''ג ופסק כרבי:

ו מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַגַּת מִשֶּׁיְּהַלְּכוּ בָּהּ שְׁתִי וָעֵרֶב. מֵאֵימָתַי תּוֹרְמִין אֶת הַזֵּיתִים מִשֶּׁיִּטְעֲנוּ:

ז אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וַהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ תּוֹרְמִין לְכַתְּחִלָּה מִן הַטָּהוֹר שֶׁבּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁבּוֹ. וְלֹא הָעִגּוּל בִּלְבַד שֶׁהוּא גּוּף אֶחָד אֶלָּא אֲפִלּוּ אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק אֲפִלּוּ עֲרֵמוֹת שֶׁל חִטִּים שֶׁנִּטְמְאָה מִקְצָתָהּ תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר שֶׁבָּהּ עַל הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִים אוֹ שְׁתֵּי אֲגֻדּוֹת אוֹ שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה בְּצִדָּהּ לֹא יִתְרֹם מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה. וְתוֹרְמִין תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא לְכַתְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-כט) 'אֶת מִקְדָּשׁוֹ מִמֶּנּוּ' טֹל מִן הַמְקֻדָּשׁ שֶׁבּוֹ:

כסף משנה (ו-ז) מאימתי תורמין את הגת וכו'. תוספתא פרק שני דתרומות: מאימתי תורמין את הזיתים משיטענו. שם בירושלמי ובתוספתא ופירוש משיטענו הקורה עליהם: אין תורמין מן הטהור על הטמא וכו' עד לא יתרום מן הטהור על הטמא לכתחלה. משנה רפ''ב דתרומות (משנה א): ומש''כ והלכה למשה מסיני. שם באמת אמרו העיגול [של דבילה] שנטמא מקצתו תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו ואמרינן כל מקום שאמרו באמת אמרו הל''מ. ומה שכתב ותורמין ת''מ וכו'. ירושלמי שם:

ח אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאִם תָּרַם בְּשׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. בְּמֵזִיד לֹא תִּקֵּן אֶת הַשְּׁיָרִים וְזֶה שֶׁהֵרִים תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא יָדַע בַּטֻּמְאָה. אֲבָל אִם יָדַע וְשָׁגַג שֶׁמֻּתָּר לִתְרֹם מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר הֲרֵי הוּא כְּמֵזִיד. וְכֵן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר:

כסף משנה אין תורמין מן הטמא על הטהור וכו'. שם (משנה ב) אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה מזיד לא עשה כלום וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל מפריש עליו והולך שוגג מה שעשה עשוי מזיד לא עשה כלום ר''י אומר אם היה יודע בו מתחלה אע''פ שהוא שוגג לא עשה כלום ופסק רבינו כר''י ואפשר שהטעם משום דאמרינן בירושלמי (שם ה"א) תני בשם ר' יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד מה שעשה עשוי רבי פנחס בעי קומי ר' ייסא [עד] כדון כסבור בהם שהם טהורים היה יודע שהם טמאים וסבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור א''ל יאות רבי סבר כר' יהודה ברם כרבי יוסי היא הדא היא הדא ומפרש רבינו דה''ק יפה אתה אומר שהלכה כר''י שהוא כדבריך. ובריש פרק האשה רבה (דף פ"ט) איתמר עלה דמתניתין מאי במזיד לא עשה ולא כלום אמר רב חסדא לא עשה כלום כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטיבלא רב נתן ברבי אושעיא אמר לא עשה ולא כלום לתקן את השירים אבל תרומה הוי ופירש רש''י את השירים את הטהור שזה היה עושה אותו שירים אבל תרומה הוי וקדשה ויחזור ויתרום מן הטהור ופסק רבינו כרב נתן משום דאמר ליה רבה לר''ח לדידך וכי ב''ד מתנין לעקור דבר מן התורה וכל ראיות דאייתי רב חסדא למימר דב''ד מתנין לעקור דבר מן התורה דחו להו דלא דמו להאי. ומ''ש וכן בתרומת מעשר נראה שטעמו מדאמרי' בירוש' פ''ק דתרומות דלר' יוסי שוים ומינה איכא למילף לדידן לר' יהודה דפליג עליה ופסק רבינו כמותו ופשטא דמתניתין דרבי יהודה אתרומה ואתרומת מעשר קאי:

ט אֵין תּוֹרְמִין מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר. כֵּיצַד. הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין וְאָמַר פֵּרוֹת אֵלּוּ יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת אֵלּוּ הַמְחֻבָּרִים אֲפִלּוּ (אָמַר) לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ. אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת וְאָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחֻבָּרִים. אוֹ שֶׁאָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחֻבָּרִים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁין יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּרוֹת עֲרוּגָה זוֹ לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ וְנִתְלְשׁוּ הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְתָלְשָׁן אֵינוֹ מְחֻסָּר מַעֲשֶׂה וְלִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ שְׁנֵיהֶם דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְהוּא שֶׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּיהֶן שְׁלִישׁ בְּעֵת שֶׁאָמַר:

כסף משנה אין תורמין מן המחובר וכו'. משנה פ''ק דתרומות (משנה ה) ובקידושין פרק האומר (דף ס"ב) בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו מהו אמר ליה כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ותניא כוותיה ומסיים בה בברייתא יתר על כן אמר ראב''י אפילו אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו [מחוברין פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו] תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימים אמר רבה לא אמר ראב''י אלא בשחת אבל באגם לא רב יוסף אמר אפילו באגם וכו' כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה [הרי היא] מקודשת לי לא אמר כלום וא''ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימים אי כרבה בשהוכר עוברה אי כר''י אע''פ שלא הוכר עוברה ואיכא דאמרי אמר רבה לא אמר ראב''י אלא בשחת דבי כיבשי אבל בשחת דבי שקיא לא רב יוסף אמר אפילו בשחת דבי שקיא כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה [הרי היא] מקודשת לי לא אמר כלום וא''ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימים כמאן בשהוכר עוברה ודברי הכל אמר אביי ראב''י ורבי ור''מ כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע''כ בגמרא. ולענין הלכה רבינו פסק בפ''ז מהלכות אישות כר' חנינא דבהוכר עוברה מקודשת וכתב הר''ן שטעמו מפני שהוא מפרש דאביי דסבירא ליה דלית הלכתא כראב''י לא פליג בהדי רבה ור''י בדינא דכולהו מודו בשחת דבי כבשא דשב''ל הוא ומהני בתרומה ואשתו מעוברת נמי בשהוכר עוברה מקודשת מיהו רבה ורב יוסף טרחי לאוקמי מילתא דראב''י בשחת דהוי דשב''ל כי היכי דתיקום אליבא דהלכתא דקיימא לן משנת ראב''י קב ונקי ואביי סבירא ליה דראב''י אפילו באגם ואפילו בפחות מכן אמר דקסבר אדם מקנה דשלב''ל ומש''ה אוקמי' בשיטה ומיהו כולהו מודו דשחת והוכר עוברה דשב''ל מיקרי עכ''ל. ואיכא למידק עליה דא''כ למה פסק כאן שצריך בהביאו שליש בעת שאמר הא אפילו בשחת דבי כבשא מיקרי דבר שבא לעולם לפי דבריו ז''ל לפיכך נראה לי שרבינו סובר דכיון דאוקימנא לראב''י בשיטה לית הלכתא כוותיה ומש''ה פסק דבעינן שהביאו שליש והוכר עוברה אפילו לרבנן מקודשת דחשיב בא לעולם כמו הביאה שליש בתבואה. ואע''ג דהוה אפשר לומר דכיון דקיימא לן משנת ראב''י קב ונקי וגם מדחזינן דרבה ור''י פליגי אליביה אלמא סבירא לן כוותיה וגם מדמהדר גמרא לאוקמי לדרבי חנינא כרבה וכר''י ואליבא דראב''י משמע דסבר גמרא דהלכתא כוותיה ואע''ג דקיימא לן אין אדם מקנה דשלב''ל הכא חשיב דשב''ל כיון שהוא שחת לרבה או אגם לר''י ואע''ג דאביי פליג ואמר דהאי נמי הוי דשלב''ל הוה ליה יחידאה ועי''ל דאביי נמי מודה בשחת או באגם דהוי דבר שבא לעולם אלא דסבר דראב''י אפילו מקמי דליהוי אגם קאמר מדסתם דבריו ומש''ה אוקמיה בשיט' אבל כל שהוא שחת או אגם דבר שבא לעולם חשיב לאביי עכ''ז פסק רבינו והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר משום דאמרינן בירושלמי פ''ק דתרומות ולא מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו שליש ואע''ג דבירושלמי פ''ק דתרומות אמרינן שאם תרם תרומתו תרומה הכא שאני שהוא ממחובר על התלוש. ועוד דבירושלמי רפ''ט דתרומות אמרינן הדא אמרה הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו. ויש תוס' בספרי רבינו שכתוב בהן אפי' אמר לכשיתלשו וטעות סופר הוא וצריך למוחקו ואם נפשך שלא לשבש הספרים כ''כ לא תמחוק אלא תיבת אמר בלבד וה''ק אפילו לכשיתלשו אינם תרומה כיון שהוא לא אמר לכשיתלשו ומ''מ יש ייתור לשון בדברי רבינו דנקט היו לו פירות תלושין וכו' ונקט היו לו שתי ערוגות וכו' ותרתי למה לי ובסוף נראה שיש חסרון ונ''ל שהנוסחא הנכונה בדברי רבינו כך היא כיצד היו לו שתי ערוגות ואמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום אבל אם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים לכשיתלשו או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו ונתלשו הואיל ובידו לתולשן אינו מחוסר מעשה ולכשיתלשו דבריו קיימים והוא שיביאו שתיהן שליש בעת שאמר:

י אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלַּח עַל הַיָּבֵשׁ וְלֹא מִן הַיָּבֵשׁ עַל הַלַּח. וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. כֵּיצַד. לִקֵּט יָרָק הַיּוֹם וְלִקֵּט מִמֶּנּוּ לְמָחָר אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה אֶלָּא אִם כֵּן דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר שְׁנֵי יָמִים. וְכֵן יָרָק שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר שְׁלֹשָׁה יָמִים כְּגוֹן הַמְּלָפְפוֹנוֹת כָּל שֶׁלִּקֵּט בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים מִצְטָרֵף וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה. יָרָק שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּר יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְלִקֵּט בְּשַׁחֲרִית וְלִקֵּט בָּעֶרֶב תּוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה:

כסף משנה אין תורמין מן הלח על היבש וכו' עד וליקט בערב תורם מזה על זה. תוספתא דתרומות פרק ד':

יא אֵין תּוֹרְמִין מִפֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ עַל פֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. וְלֹא מִפֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה עַל פֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ. וְאִם תָּרַם אֵינָהּ תְּרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד-כב) 'שָׁנָה שָׁנָה'. לִקֵּט יָרָק עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְחָזַר וְלִקֵּט אַחַר שֶׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה שֶׁזֶּה חָדָשׁ וְזֶה יָשָׁן. וְכֵן אִם לִקֵּט אֶתְרוֹג בְּעֶרֶב ט''ו בִּשְׁבָט עַד שֶׁלֹּא בָּא הַשֶּׁמֶשׁ וְחָזַר וְלִקֵּט אֶתְרוֹג אַחֵר מִשֶּׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת. וְט''ו בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת הָאִילָן:

כסף משנה אין תורמין מפירות שנה זו וכו'. משנה פ''ק דתרומות (משנה ה) אין תורמין וכו' מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש וכו' ואם תרם אין תרומתו תרומה. ומה שכתב שנאמר שנה שנה. פ''ק דר''ה (דף י"ב:) ובר''פ בתרא דבכורות (דף נ"ג:) ומאחר דמקרא יליף לה אינה תרומה: ליקט ירק ערב ר''ה וכו'. ברייתא פ''ק דר''ה עלה י''ב. ומ''ש וכן אם ליקט אתרוג בערב ט''ו בשבט וכו'. שם עלה י''ב:

יב אֵין תּוֹרְמִין פֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ. וְלֹא מִפֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ. [וְלֹא מִפֵּרוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּרוֹת סוּרְיָא. וְלֹא מִפֵּרוֹת סוּרְיָא עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ]. וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. אוֹ פֵּרוֹת שֶׁנִּתְרְמָה תְּרוּמָתָן עַל פֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בִּתְרוּמָה. וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁחַיָּבִין בִּתְרוּמָה עַל פֵּרוֹת הַפְּטוּרִין. וְאִם תָּרַם אֵינָהּ תְּרוּמָה:

כסף משנה אין תורמין מפירות הארץ וכו'. משנה פירקא קמא דתרומות (מ"ה) ויליף לה בספרי מדכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ ומאחר דמקרא יליף ממילא משמע שאם תרם אינה תרומה כמו ששנו במשנה הנזכרת:

יג * הַמַּפְרִישׁ תְּרוּמָה מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ. אוֹ מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ עַל פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

ההראב"ד המפריש תרומה ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו וכו'. א''א אין אלו אלא דברי תימה המשנה אמרה אין תורמין ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו ואם תרם אין ת''ת והדעת נותנת כ''ש אם לא נפדו אבל זה המחבר סבר שהוא דרך אחת עם מעשר ראשון שנטלה תרומתו ואין השכל מורה כן שהמעשר השני כאן בשהקדימו בכרי ודוקא בשניטל ממנו תר''מ מפני שמקצתו מתוקן אבל אם לא נטל ממנו כלום יכול הוא לתרום מה שיש בו מתרומה גדולה על מקום אחר וזה דרך האמת:

כסף משנה המפריש תרומה ממעשר ראשון וכו': כתב הראב''ד אין אלו אלא דברי תימה וכו'. ונראה לומר שרבינו גורס במשנה פרק קמא דתרומות (מ"ה) אין תורמין ממעשר שלא ניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו כדקס''ד דהראב''ד דבדוקא נקט רבינו אלא לרבותא נקט שלא ניטלה תרומתו שאע''פ שהוא טבול לתרומה גדולה אין תורמין ממנו וכל שכן היכא דניטלה תרומתו דאין תורמין ממנו ועל דרך זה יתפרש מעשר שני והקדש שלא נפדו וכ''ש אם נפדו דפשיטא דחולין גמורים הם:

יד אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁהוּא חַיָּב מִן הַתּוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא חַיָּב מִדִּבְרֵיהֶן וְלֹא מִן הַמְחֻיָּב מִדִּבְרֵיהֶן עַל הַחַיָּב מִן הַתּוֹרָה. וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם:

כסף משנה אין תורמין מדבר שהוא חייב מן התורה וכו'. נלמד מדין עציץ נקוב ושאינו נקוב ודמאי וודאי שיבא בסמוך. ומ''ש ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום לא קאי אלא למאי דסמיך ליה מן המחוייב מדבריהם על החיוב מה''ת דאילו רישא דהיינו שתרם מדבר שהוא חייב מה''ת על דבר שהוא חייב מדבריהם דינא דתרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות ורבינו לא נחת הכא אלא ללמדנו דתרומתו תרומה ואילו לומר דלא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות סמך על מש''כ גבי תרם מן הנקוב על שאינו נקוב:

טו עָצִיץ נָקוּב הֲרֵי הוּא כְּאֶרֶץ. וְכַמָּה יְהֵא בַּנֶּקֶב כְּדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן וְהוּא פָּחוֹת מִכְּזַיִת. זָרַע תְּבוּאָה בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב וְהֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְאַחַר כָּךְ נִקְּבוֹ וְנִגְמְרָה הַתְּבוּאָה וְהוּא נָקוּב הֲרֵי הוּא כַּצּוֹמֵחַ בְּשֶׁאֵינוֹ נָקוּב עַד שֶׁיִּקְּבֶנּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבִיא שְׁלִישׁ:

כסף משנה עציץ נקוב הרי הוא כארץ. משנה ספ''ה דדמאי (משנה י'). ומ''ש וכמה יהא בנקב וכו' משנה ספ''ב דעוקצין (מ"י). ומ''ש והוא פחות מכזית בס''פ המצניע (דף צ"ו): זרע תבואה בעציץ שאינו נקוב וכו'. במנחות פ' ר' ישמעאל (דף ע') א''ל רבי חנינא בר מניומי לאביי עציץ [שאינו] נקוב מהו אי לא נקוב הא לא נקוב דילמא חזר ונקבו קא אמרת ומוכח התם שפירושו כמ''ש רבינו ואע''ג דלא איפשיטא התם איפשיטא בירושלמי פרק בתר' דמעשרות הלכה רביעית שאמרו עכשיו נקב:

טז הַתּוֹרֵם מִפֵּרוֹת הַגְּדֵלִין בְּאֶרֶץ עַל הַגְּדֵלִין בְּעָצִיץ נָקוּב אוֹ מִפֵּרוֹת עָצִיץ נָקוּב עַל הַגְּדֵלִין בָּאָרֶץ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. תָּרַם מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. תָּרַם מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר:

יז הַתּוֹרֵם מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי וּמִן הַדְּמַאי עַל הַוַּדַּאי תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. תָּרַם מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת:

כסף משנה (טז-יז) התורם מפירות הגדלים בארץ וכו' התורם מן הדמאי על הדמאי וכו' עד ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות. משנה ספ''ה דדמאי (משנה י' י"א):

יח אֵין תּוֹרְמִין שִׁבֳּלִים עַל הַחִטִּים. וְזֵיתִים עַל שֶׁמֶן. וַעֲנָבִים עַל יַיִן. וְאִם תָּרַם אֵינָהּ תְּרוּמָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְרִיחַ הַכֹּהֵן לִדְרֹךְ וְלִכְתּשׁ. אֲבָל תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל הַזֵּיתִים הַנִּכְבָּשִׁין וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָן צִמּוּקִין. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְתוֹרֵם מִשְּׁנֵי מִינִין שֶׁאֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע. וְכֵן תּוֹרְמִין מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶּבֶשׁ. אֲבָל לֹא מִזֵּיתֵי כֶּבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן. מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל עַל הַמְבֻשָּׁל. אֲבָל לֹא מִן הַמְבֻשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל. מִן הַצָּלוּל עַל שֶׁאֵינוֹ צָלוּל. אֲבָל לֹא מִשֶּׁאֵינוֹ צָלוּל עַל הַצָּלוּל. מִתְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִנְיָן. מִגְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים בְּמִדָּה. אֲבָל לֹא תְּאֵנִים עַל גְּרוֹגָרוֹת בְּמִדָּה. וְלֹא גְּרוֹגָרוֹת עַל הַתְּאֵנִים בְּמִנְיָן. כְּדֵי שֶׁיִּתְרֹם לְעוֹלָם בְּעֵין יָפָה. וְתוֹרְמִין חִטִּים עַל הַפַּת. אֲבָל לֹא מִן הַפַּת עַל הַחִטִּים לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וּבְכָל אֵלּוּ אִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה:

כסף משנה אין תורמין שבלים על החטים וכו'. ומ''ש וזיתים על השמן וכו' עד לעשותן צמוקים. משנה פ''ק דתרומות ופ' כל המנחות באות מצה: וכן תורמין מזיתי שמן וכו' על שאינו מבושל. משנה פרק שני דתרומות (משנה ו'): ומה שכתב מן הצלול וכו'. תוספתא פרק רביעי אלא שבתוספתא כתובה בחילוף והוא טעות סופר. ומה שכתב מתאנים על גרוגרות וכו'. ירושלמי פרק שני דתרומות ותוספתא פרק רביעי. ומה שכתב ותורמין חטים על הפת וכו'. תוספתא דתרומות בפרק רביעי אלא ששם כתוב אבל לא פת על החטים אלא לפי חשבון ומצאתי כתוב שכך הגירסא בספרי רבינו המוגהים ונראה שהטעם מפני שהחטים נקראים יפה מפני שהם מתקיימים יותר מהפת ועוד שהחטים יכול לעשות פת אם ירצה והפת אינו יכול להחזירו חטים:

יט אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל הַזֵּיתִים הַנִּכְתָּשִׁין. וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכוֹת שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְתוֹרֵם מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וְאִם תָּרַם תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם מִן הַזֵּיתִים וְהָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן. הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב עָלֶיהָ כִּשְׁאָר תְּרוּמוֹת גְּמוּרוֹת אֲבָל לֹא מִן הַשְּׁנִיָּה:

כ מִי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים שֶׁדַּעְתּוֹ לְאָכְלָן. אוֹ זֵיתִים עַל זֵיתִים וְדַעְתּוֹ עַל הַכּל לַאֲכִילָה. אוֹ שֶׁתָּרַם יַיִן עַל עֲנָבִים שֶׁהֵם לַאֲכִילָה. אוֹ עֲנָבִים עַל עֲנָבִים וְהַכּל לַאֲכִילָה. וְנִמְלַךְ לְדָרְכָן וְדָרַךְ הַזֵּיתִים וְהָעֲנָבִים שֶׁכְּבָר תָּרַם עֲלֵיהֶם. אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִתְרֹם:

כסף משנה (יט-כ) אין תורמין שמן על הזיתים הנכתשים וכו' עד אינו צריך לחזור ולתרום. משנה פ''ק דתרומות (משנה ד'):

כא אֵין תּוֹרְמִין חֹמֶץ עַל יַיִן. אֲבָל תּוֹרְמִין יַיִן עַל חֹמֶץ. שֶׁהַיַּיִן וְהַחֹמֶץ מִין אֶחָד הֵן. (הָיָה בְּלִבּוֹ לִתְרֹם מִן הַיַּיִן עַל הַיַּיִן וְנִמְצָא בְּיָדוֹ חֹמֶץ אֵינָהּ תְּרוּמָה). הָיָה בְּלִבּוֹ לִתְרֹם חֹמֶץ עַל חֹמֶץ וְנִמְצָא הַחֹמֶץ שֶׁתָּרַם יַיִן תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה:

כסף משנה אין תורמין חומץ על יין וכו'. בתוספתא פ''ד רבי יוסי אומר יין וחומץ שני מינים וחכמים אומרים מין אחד ופסק כחכמים ומכל מקום אין תורמין חומץ על יין מפני שהוא מן הרע על היפה. וק''ל למה לא סיים בה ואם תרם תרומתו תרומה וי''ל שמאחר שכתב שהם מין אחד ממילא משמע. ומ''ש היה בלבו לתרום מן היין על היין ונמצא בידו חומץ אינה תרומה כך היא הגירסא הנכונה בדברי רבינו והיא תוספתא פ''ד דתרומות והטעם שאע''פ שיין וחומץ מין אחד כיון שהוא נתכוין לתרום מן היפה אם עלה בידו מן הרע הוה ליה תרומה בטעות ואינה תרומה. ומ''ש היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא בידו יין תרומתו תרומה כך היא הגירסא הנכונה בדברי רבינו והוא ג''כ שם בתוספתא אלא שהיא כתובה בשיבוש וטעם הדבר שמאחר שהיה בלבו לתרום מן הרע על הרע ועלה בידו מן היפה על הרע שפיר דמי שהרי מין אחד הם:

כב הַתּוֹרֵם חָבִית שֶׁל יַיִן עַל הַיַּיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ אִם יוֹדֵעַ שֶׁהָיְתָה חֹמֶץ עַד שֶׁלֹּא תְּרָמָהּ אֵינָהּ תְּרוּמָה. וְאִם אַחַר שֶׁתְּרָמָהּ הֶחְמִיצָה הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. וְאִם סָפֵק תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. וְכֵן הַתּוֹרֵם קִשּׁוּת וְנִמְצֵאת מָרָה אֲבַטִּיחַ וְנִמְצָא סָרוּחַ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ נְקוּרִין. תָּרַם חָבִית שֶׁל יַיִן וְנִמְצֵאת מְגֻלָּה שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹתָהּ תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם שְׁנִיָּה. וְאֵין אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְהָאוֹכֵל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן אֵינוֹ חַיָּב חֹמֶשׁ:

כג כֵּיצַד. נָפְלָה אַחַת מֵהֶן עַל הַחֻלִּין אֵינָהּ מְדַמַּעַת. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּהּ. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד מְדַמְּעוֹת בַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן. וְכֵן אִם אָכַל זָר שְׁתֵּיהֶן מְשַׁלֵּם בַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן וְחֻמְשָׁהּ. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁתֵּיהֶן נוֹתְנָן לְכֹהֵן אֶחָד וְנוֹטֵל מִן הַכֹּהֵן דְּמֵי הַגְּדוֹלָה:

כסף משנה (כב-כג) התורם חבית של יין על היין וכו'. משנה בפרק ג' דתרומות (משנה א') ומ''מ ק''ל דבתוספתא פרק ד' דתרומות קתני עלה דברי רבי יוסי שרבי יוסי אומר יין וחומץ שני מינים וחכמים אומרים מין אחד ומאחר שרבינו פסק כחכמים היאך פסק כמשנה זו. ונ''ל דמשמע לרבינו דההיא תוספתא משבשתא היא דהא איכא למימר דכיון דנתכוון לתרום יין אם היה חומץ הוה ליה תרומה בטעות ואפי' לרבנן אינה תרומה והיינו דסתם לה תנא דמתני' בלא מחלוקת וגמרא דידן סמך על ההיא מתניתין גבי הבודק את החבית שיבא בסמוך. ומצאתי לסמ''ג שכתב אין תורמין חומץ על היין ואם תרם בשוגג אינה תרומה במזיד תרומתו תרומה אבל תורמין יין על חומץ דתניא בפרק הספינה לרבנן דרבי שהיין והחומץ מין אחד הם לענין תרומה ומעשר ואע''פ שבירושלמי פוסק כרבי מכל מקום מודה רבי שאם תרם כבר תרומתו תרומה דמן התורה הוו מין אחד כך כתב רבינו שמשון עכ''ל: ומ''ש וכן התורם קישות וכו'. שם במשנה (בריש פ"ג) התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצא סרוח תרומה ויחזור ויתרום ומדקתני ונמצאת מכלל דמעיקרא לא הוה ידע והכי אמרי' בר''פ האשה רבה (דף פ"ט) ומשמע לרבינו דבספק קודם שתרם הסריח מיתניא מתניתין שאם ידוע שקודם שתרם הסריח אינה תרומה ואם ידוע שאחר שתרם הסריח אינו צריך לחזור ולתרום. ומה שכתב או שנמצאו נקורין ירושלמי פ''ג דתרומות (הלכה א') אבטיח ונמצא נקור תרומה ויחזור ויתרום ומפרש רבינו כמו במתניתין דבספק מיתניא. וא''ת היכי מצי לפרושי מתניתין דנמצאת מרה בספק הא מרה מעיקרא היא עיין בירושלמי שם ובתוספות פרק האשה רבה ובתוספתא בתרא (עלה קמ"ג) ואפשר לומר עוד דנעשית מרה מחמת עיפוש שאירע בה ואינה סרוחה (או שהסריחה) ואינה מרה. ומ''ש תרם חבית של יין ונמצאת מגולה בתוספתא דתרומות פ''ד והיה ראוי לכתוב כאן רבינו וכן אלא שסמך על מ''ש בסמוך וכן דקאי נמי אנמצאו נקורין והיינו נקורין היינו מגולה: ואין אחת משתיהן מדמעת וכו'. לכל מה שכתב תרומה ויחזור ויתרום קאי שהרי עד מדמעות בקטנה שבשתיהן שנוי במשנה רפ''ג דתרומות גבי תורם קישות ונמצאת מרה וכו' ותורם חבית של יין ונמצאת חומץ:

כד הַבּוֹדֵק אֶת הֶחָבִית וְהִנִּיחָהּ לְהַפְרִישָׁהּ תְּרוּמָה עַל אֲחֵרִים עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ תְּרוּמָה וְיִתְּנֶנָּה לַכֹּהֵן. וּלְאַחַר זְמַן בְּדָקָהּ וּמְצָאָהּ חֹמֶץ. מֵעֵת שֶׁבְּדָקָהּ תְּחִלָּה עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי יַיִן וְכָל יַיִן שֶׁחָשַׁב אוֹתָן הַיָּמִים שֶׁהַתְּרוּמָה שֶׁלּוֹ בְּחָבִית זוֹ הֲרֵי הוּא מְתֻקָּן. מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק וְצָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה שְׁנִיָּה:

כסף משנה הבודק את החבית וכו' ברייתא פ' המוכר פירות (דף צ"ו) ובריש נדה (דף ב') וכרבי יוחנן ואע''ג דריב''ל פליג וקי''ל כוותיה לגבי ר''י שא''ה דדרומאי מתנו משמיה דריב''ל כר''י ועוד דבפרק בתרא דע''ז איפליגו אביי ורבא בריחיה חלא וטעמיה חמרא וקם ליה רבא כר''י וכן פסקו התוספות ועיין בירושלמי ס''פ כל הגט. ומ''מ יש לתמוה דהא בסוף קידושין ובריש נדה רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה ומשני מאן תנא חבית ר' שמעון אבל רבנן אומרים טבל למפרע ולמה פסק רבינו כר''ש במקום רבנן ואפשר דמשמע לרבינו דכיון דבפ' המוכר פירות איפליגו אמוראי בההיא ברייתא שמע מינה דהלכתא היא:

כה בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הַיַּיִן שֶׁהִנִּיחוֹ לִפְרשׁ עָלָיו שֶׁמָּא הֶחְמִיץ. וְאֵלּוּ הֵן. בְּקַדִּים שֶׁל מוֹצָאֵי הֶחָג. וּבְהוֹצָאַת הַסְּמָדַר. וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַיִם לַבֹּסֶר. וְיַיִן מִגִּתּוֹ מַפְרִישִׁין עָלָיו בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא יַיִן [עַד] אַרְבָּעִים יוֹם:

כסף משנה בשלשה פרקים בודקים את היין וכו'. משנה בס''פ כל הגט (דף ל"א) ואע''ג דר''י קתני לה משמע לרבינו דליכא מאן דפליג עליה. ודע דאהא דקתני בקדים של מוצאי החג אמרינן בגמרא תנא בקידום של מוצאי החג של תקופה ופי' רש''י של תקופה אם כבר נכנס' תקופת תשרי אבל משכה תקופת תמוז עד כאן לא ואיני יודע למה השמיטו רבינו: ויין מגתו מפרישין עליו וכו'. בירושלמי יין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין עד מ' יום וטעמו מפני שאינו רגיל להחמיץ תוך מ' יום וכן נראה להגיה בדברי רבינו ולכתוב עד במקום בן:

כו הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ תְּרוּמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף אִם הִפְרִישׁ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת קַיָּמִין. מְצָאָן שֶׁאָבְדוּ הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ לְכָל מַה שֶּׁתִּקֵּן שֶׁמָּא לֹא הִפְרִישׁ עֲלֵיהֶן אֶלָּא אַחַר שֶׁאָבְדוּ לְפִיכָךְ מַפְרִישׁ תְּרוּמָה שְׁנִיָּה:

כסף משנה המניח פירות וכו'. במשנה בסוף פרק כל הגט ואף על גב דקתני בה ואם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי ר''א בן שמוע הא אמרינן בגמרא דחלוקים עליו חביריו דתניא מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין בר''ה בין ברה''י טמאות:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן