הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א עֲשָׂרָה * תְּנָאִין יֵשׁ בַּבַּיִת וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיֵּב הַדָּר בּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְזוּזָה. וְאִם חָסֵר תְּנַאי אֶחָד מֵהֶן פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. וְאֵלּוּ הֵן. שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר. וְשֶׁתִּהְיֶינָה לוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת. וְיִהְיֶה לוֹ [א] מַשְׁקוֹף. וְתִהְיֶה לוֹ תִּקְרָה. וְיִהְיוּ לוֹ דְּלָתוֹת. וְיִהְיֶה הַשַּׁעַר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר. וְיִהְיֶה הַבַּיִת חֹל. וְיִהְיֶה עָשׂוּי לְדִירַת אָדָם. וְעָשׂוּי לְדִירַת כָּבוֹד. וְעָשׂוּי לְדִירַת קֶבַע:

ההראב"ד עשרה תנאים כו' עד ויהיו לו דלתות. כתב הראב''ד ז''ל שיהיו לו דלתות לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו ולפיכך אמר לו קבע דשי ברישא עכ''ל:

כסף משנה עשרה תנאים וכו'. מתבארים והולכים:

ב בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. וְאִם יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְרַבֵּעַ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת בְּשָׁוֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָגל אוֹ בַּעַל חָמֵשׁ זָוִיּוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ לְרַבֵּעַ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב בִּמְזוּזָה:

כסף משנה בית שאין בו ד' אמות וכו'. ברייתא בריש סוכה (דף ח') ומפרש רבינו דהיינו שאין בו כדי לרבע ארבע על ארבע אבל אם יש בו כדי לרבע חייב. והרא''ש חולק על זה וכתב בהלכות מזוזה דד' על ד' אמות מרובעות בעינן דבענין אחר לא חזי לדירה:

ג אַכְסַדְרָה וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה כְּתָלִים וְתִקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי פַּצִּימִין בְּרוּחַ רְבִיעִית פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה. מִפְּנֵי שֶׁהַפַּצִּימִין לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה הֵם עֲשׂוּיִים וְלֹא מִשּׁוּם מְזוּזוֹת נַעֲשׂוּ. וְכֵן הַתִּקְרָה שֶׁאֵין לָהּ כְּתָלִים אֶלָּא עוֹמֶדֶת עַל עַמּוּדִים מִכָּאן וּמִכָּאן אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּתַבְנִית בַּיִת פְּטוּרָה לְפִי שֶׁאֵין לָהּ מְזוּזוֹת. שֶׁאֵלּוּ הָעַמּוּדִים לְהַעֲמִיד הַתִּקְרָה הֵן עֲשׂוּיִין:

כסף משנה אכסדרה והוא המקום וכו'. בפ' הקומץ (מנחות ל"ג) אמר רבה בר רב שילא א''ר חסדא אכסדרה פטורה מן המזוזה ואע''פ שיש לה פצימין מ''ט לחזוקי תקרה עבידי כלומר ואפילו יש לה דלתות וכל שאר התנאים: וכן התקרה וכו'. נראה שטעמו מדאמרינן בהקומץ אמר אביי חזינא להו לאיספלידא דבי מר דאית להו פצימין ולית להו מזוזה קסבר חיזוק לתקרה הוא דעבידי. ומפרש רבינו דאיספלידא היינו תקרה שאין לה כתלים אלא עומדת על עמודים מכאן ומכאן:

ד בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְזוּזָה מִכָּאן וּמִכָּאן וְכִפָּה כְּמִין קֶשֶׁת עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקוֹף. אִם יֵשׁ בְּגֹבַהּ הַמְּזוּזוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר חַיָּב בִּמְזוּזָה. וְאִם אֵין בָּהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ [ב] מַשְׁקוֹף:

כסף משנה בית שיש לו מזוזה וכו'. ברייתא פ''ק דעירובין (דף י"א:) ואיתא נמי פ''ק דיומא (דף י"א) כיפה רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים ושוים שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת. ומ''ש רבינו מפני שאין לה משקוף צ''ע שאם הכיפה חשיב משקוף אפילו אין גובה המזוזות עשרה טפחים ליתכשר ואם אין הכיפה חשיב משקוף כי הוו המזוזות גבוהות עשרה טפחים מאי הוי אטו גובה המזוזות משווי לכיפה משקוף:

ה בַּיִת שֶׁאֵין לוֹ תִּקְרָה פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה. הָיָה מִקְצָתוֹ מְקֹרֶה וּמִקְצָתוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה יֵרָאֶה לִי שֶׁאִם הָיָה הַקֵּרוּי כְּנֶגֶד הַפֶּתַח שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוּזָה וּמַעֲמִידִין הַדְּלָתוֹת וְאַחַר כָּךְ קוֹבְעִין אֶת הַמְּזוּזָה:

כסף משנה בית שאין לו תקרה וכו'. בפרק הקומץ (מנחות ל"ג) אמר רבא פתחי שימאי פטורין מן המזוזה פליגי בה רב רחומאי ורב יוסף חד אמר דלית להו תקרה וחד אמר דלית להו שיקפי ומשמע לרבינו דלא פליגי אלא בפירושא דשימאי מאי ניהו אבל לענין דינא כ''ע מודו דבין לית להו תקרה בין לית להו שיקפי פטורים. ובפ''ק דיומא (דף י"א:) תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבא ששה שערים פטורים מן המזוזה וחד מינייהו שער שאינו מקורה: היה מקצתו מקורה וכו'. מילתא דסברא הוא: וכתב ה''ר מנוח אם הקירוי אצל הפתח חייב נראה לי דיש במקורה ד' על ד' ופשוט הוא: ומעמידין הדלתות וכו'. שם (מנחות ל"ג) ריש גלותא בנה ביתא א''ל לרב נחמן קבע לי מזוזתא א''ל תלי דשי ברישא: ועל מ''ש רבינו בראש הפרק ויהיו לו דלתות. כתב הראב''ד ז''ל שיהיה לה דלתות לא נאמר וכו'. קבע דשי ברישא עכ''ל: וחכמי לוניל שאלו מרבינו והשיב להם וז''ל השאלה והתשובה. מסופק לנו במה שאמר ושיהיו לה דלתות לפי מה שקבלנו הא דאמרינן בפרק הקומץ בההוא דאמר ליה תלי דשי ברישא לא נאמר אלא משום היכר ציר ובשער שבין שני בתים שיש לשניהם יציאה מכאן ומכאן ואין ניכרת ביאתה לשער האמצעי אלא בהיכר ציר שבו: תשובה זה שאמרתם משום היכר ציר מי תלה הא בהא וכי דרשיתו סמוכים בגמרא הלא תדעו שעיקר המצוה לא תלה אותה אלא בשער שנאמר על מזוזות ביתך ובשעריך וכי בשני מקומות מניחין על המזוזה ועל השער אלא כך אמר על מזוזות ביתך ועל מזוזות כל שעריך וכך אמרו חז''ל אחד שערי בתים ואחד שערי מדינות ולא אמרו אחד פתחי בתים שכל פתח שאין לו דלתות פתח מיקרי שער לא מיקרי וכן מוכח בריש עירובין ולא נסתפק זה לשום חכם בעולם שאין החיוב תלוי אלא בשער כפשטיה דקרא וריש גלותא שאמר לרב נחמן לקבוע לו מזוזה על פתח שלא היה לו דלתות לאו למימרא שהיה סבור שחיוב המזוזה על הפתח בלבד אלא כיון שהעמיד המזוזה אמר לרב נחמן להעמיד המזוזה על הפתח ואחר כך יעמיד הדלתות ומדברי רב נחמן תלמוד ענין זה שהרי א''ל תלי דשי ברישא ולא א''ל תלי דשי כלומר אע''פ שהכתיבה על המזוזה היא מונחת אין מניחין אותה עד שתעמוד הדלת שאין החיוב אלא במזוזת השער כמו שביארנו ולא במזוזה בעלמא עכ''ל. ומ''ש וכי דרשיתו סמוכים וכו' הוא לפי שקודם האי עובדא דר''ג בסמוך אמר במזוזה הלך אחר היכר ציר:

ו הַר הַבַּיִת הַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת וּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בֵּית דִּירָה פְּטוּרִין לְפִי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ. בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּפָרִים שֶׁהָאוֹרְחִין דָּרִין בּוֹ חַיָּב בִּמְזוּזָה. וְכֵן בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּרַכִּין אִם הָיָה בּוֹ בֵּית דִּירָה חַיָּב. כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה לָהֶם מְזוּזוֹת חוּץ מִשַּׁעַר נִקָּנוֹר וְשֶׁלְּפָנִים מִמֶּנּוּ. וְשֶׁל לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין מִפְּנֵי שֶׁהַלִּשְׁכָּה הַזֹּאת הָיְתָה בֵּית דִּירָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַהַפְרָשָׁה:

כסף משנה הר הבית הלשכות והעזרות. ברייתא פ''ק דיומא (דף י"א י"ב) יכול שאני מרבה הר הבית הלשכות והעזרות ת''ל בית מה בית שהוא חול אף כל חול יצאו אלו שהן קדש: ובתי כנסיות וכו'. ברייתא שם בה''כ שיש בה בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה ושאין בה בית דירה ר''מ מחייב וחכמים פוטרים. ודין בית המדרש שוה לדין בה''כ. ומ''ש רבינו שבה''כ של כפרים סתמו יש בו בית דירה ושל כרכים סתמו אין בו בית דירה. הרי''ף בהלכות מזוזה כתב כן: כל השערים וכו'. גם זה ברייתא שם אלא שבספרנו גירסא אחרת והיא כל השערים שהיו שם לא היו להם מזוזה חוץ משער נקנור שלפנים ממנו לשכת פלהדרין. ואפילו לפי גירסת רבינו כיון שכל השערים האלו היו פתוחים ללשכת פלהדרין היו מחוייבים במזוזה. ונתבאר בגמרא דאינה חייבת במזוזה אלא שבעת ימי הפרשה שכ''ג דר שם אבל בשאר ימות השנה פטורה:

ז בֵּית הַתֶּבֶן בֵּית הַבָּקָר בֵּית הָעֵצִים בֵּית אוֹצָרוֹת פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמַר בֵּיתֶךָ, בֵּיתְךָ הַמְיֻחָד לְךָ, פְּרַט לְאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְפִיכָךְ רֶפֶת הַבָּקָר שֶׁהַנָּשִׁים יוֹשְׁבוֹת בָּהּ וּמִתִקַשִּׁטוֹת בָּהּ חַיָּבוֹת בִּמִזוּזָה שֵׁהֲרֵי יֵשׁ בָּהּ יִחוּד לְדִירַת אָדָם. בֵּית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת וְהַגִּנָּה וְהַדִּיר פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה * מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִין לְדִירָה. אִם הָיוּ בָּתִּים הַחַיָּבִין בִּמְזוּזָה פְּתוּחִין לִמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חַיָּבִין בִּמְזוּזָה:

ההראב"ד מפני שאינן עשויין לדירה. כתב הראב''ד ז''ל תמיה אני על שער הגינה שפטר שאם יש בו בית הרי הוא חייב ואם אין שם בית הרי הוא פטור מה צורך לומר והלא אף בית שאינו מקורה אמר שהוא פטור, ואולי אע''פ שיש בה שומירה לגנה אמר שהיא פטורה לפי שאינה קבועה כדי שיתחייב לא בית שער שלה ולא שער הגינה עכ''ל:

כסף משנה בית התבן וכו'. ברייתא שם ביתך בית המיוחד לך פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורים מן המזוזה ויש מחייבים ופסק כת''ק: לפיכך רפת בקר וכו'. גם זה שם תני רב כהנא קמיה דרב יהודה בית התבן וכו' פטורים מן המזוזה מפני שהנשים נאותות בהם ומאי נאותות רוחצות א''ל רב יהודה טעמא דרוחצות הא סתמא חייבים והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה אלא מאי נאותות מתקשטות וה''ק אע''פ שהנשים מתקשטות פטורים א''ל רב כהנא ושנשים מתקשטות בהן פטורים והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה ושהנשים מתקשטות בה חייבת במזוזה אלא מאי אית לך למימר מתקשטות תנאי היא לדידי נמי סתמא תנאי היא ובעא רב יהודה לאוקמי דסתמא לכ''ע פטור ואיתותב מדתניא רפת חייב במזוזה ולא מפליג בין נשים מתקשטות לאין נשים מתקשטות אלא סתמא תנאי היא בענין שהנשים מתקשטות וכיון דלרב כהנא לכ''ע מיחייב ולרב יהודה נמי לחד תנא חייב הכי נקטינן ובסתמא נראה מהרי''ף שפסק שחייב שכתב ובית שהנשים רוחצות הא סתמא חייבין [וכ''כ הרא''ש וסיים בה] ולא כהרמב''ם שכתב דוקא שהנשים מתקשטות בהם עכ''ל. ודעת רבינו דכיון דפלוגתא דתנאי היא ולא נזכר שם החולקים לדעת הלכה כדברי מי ואשכחן דפליגי אמוראי במילתא כרב יהודה קיימא לן דכיון דרב כהנא תני קמיה משמע דתלמידו היה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ולהרי''ף והרא''ש איכא למימר דס''ל דלאו דתלמיד הוה דתלמיד דרב הוה וחכם גדול היה כדמוכח בסוף בבא קמא אלא דהכי הוה עובדא דתנא קמיה דרב יהודה: בית שער וכו'. ג''ז ברייתא (שם) יכול שאני מרבה אפילו בית שער אכסדרה ומרפסת ת''ל בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה. ופירש''י בית שער בית קטן שעושין לפני פתחי עליות הרבה וכולן עולין דרך שם. אכסדרה פרוזדור שלפני בתים עכ''ל. וכתב כן מפני שאכסדרה מאי איריא משום דאינה עשויה לדירה תיפוק ליה משום דאין לה מזוזות כדאמרינן פרק הקומץ (מנחות ל"ג:) ונתבאר בפרק זה ולכך כתב דהיינו פרוזדור שלפני הבתים. וכתב הרי''ף בהלכות מזוזה ואי קשיא לך הא דתניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבות במזוזה התם כשבתים פתוחות לתוכן וזה דעת רבינו. וא''כ צריכים אנו לפרש לדעת רבינו דבית שער היינו בית שער דגינה או דבית העצים וכו' וכן מרפסת מקום מקורה ופתוחות לתוכו גנות או בתי תבן וכו' וכן אכסדרה זו פתוחים לתוכה גנות או בתי תבן וכו' כעין מרפסת אלא שהמרפסת זה עגול ואכסדרה כעין מרובע ואכסדרה זו היא כמו אכסדרה דבי רב כלומר שיש לה ארבע דפנות אלא שאין מגיעות לסכך או כאכסדרה רומיתא שיש לה ארבע דפנות אלא שהיא עשויה חלונות חלונות. וכתב הרי''ף בהלכות מזוזה ששתי אכסדראות הללו חייבות במזוזה והשתא טעמא דאכסדרה זו פטורה לפי שאין פתוחין לתוכה בתי דירה ואין דרין בה שאילו היו דרין בה או היו פתוחין לתוכה בתי דירה חייבת: ומ''ש והגינה והדיר: כתב הראב''ד תמה אני על שער הגינה שפטר וכו'. לא בית שער שלה ולא שער הגינה עכ''ל. ואני אומר דתמיה מעיקרא ליתא דרבינו לא בא להשמיענו שהגינה פטורה אלא משום סיפא נקטה שאם היה בית פתוח לה חייב:

ח לְפִיכָךְ אֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְבוֹאוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וַעֲיָרוֹת הַכּל חַיָּבִים בִּמְזוּזָה שֶׁהֲרֵי הַבָּתִּים הַחַיָּבִין בִּמְזוּזָה פְּתוּחִין לְתוֹכָן. אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זֶה פָּתוּחַ לְזֶה וְזֶה פָּתוּחַ לְזֶה הוֹאִיל וְהַפְּנִימִי חַיָּב בִּמְזוּזָה כֻּלָּן חַיָּבִין. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרוּ שַׁעַר הַפָּתוּחַ מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר חַיָּב בִּמְזוּזָה:

כסף משנה לפיכך אחד וכו'. גם זה ברייתא שם (יומא דף י"א) אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות חייבין במזוזה ופירש''י שערי מדינות יש מדינה מוקפת הרים ויערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים כגון ארץ הגר עכ''ל. ופירש כן משום דמדינה הייינו הפרכיא כדמשמע בסוף כתובות: ומ''ש אפילו עשרה בתים זה פתוח לזה וכו'. נלמד ממה שנתבאר בסמוך ובפרק הקומץ (מנחות ל"ג:) אמר רבה בי ארזיקי חייב במזוזה מאי בי ארזיקי בית שער הפתוח לחצר ובתים הפתוחים לבית שער. ופירש''י בית שער הפתוח לחצר וכו' בעי שתי מזוזות אחד בפתח שמבית שער לבתים ואחד בפתח שמן החצר לבית שער: ומפני זה אמרו וכו'. בהקומץ (שם) ת''ר בית שער הפתוח לגינה ולקיטונית כלומר לחדר ר' יוסי אומר נידון כקיטונית וחכ''א נידון כבית שער רב ושמואל דאמרי תרווייהו מגינה לבית כ''ע לא פליגי דחייב מ''ט ביאה דבית היא כי פליגי מבית לגינה מ''ס קיטונית עיקר ומר סבר גינה עיקר רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מבית לגינה כ''ע לא פליגי דפטור מ''ט פתחא דגינה הוא כי פליגי מגינה לבית מר סבר ביאה דבית הוא ומר סבר כולה אדעתא דגינה עבידא אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא והלכתא כרב ושמואל לחומרא. ופירש''י נידון כקיטונית וצריך מזוזה. נידון כבית שער באויר ואין צריך מזוזה. מגינה לבית באותו פתח שבין הגינה לבית שער לכ''ע חייב דביאת בית שער הוי אותו שער שבו נכנסין מן הקיטונית שהבאים מהגינה דרך בית שער נכנסין בו לקיטונית כ''ע לא פליגי דחייב. כי פליגי מבית לגינה פתח החיצון שיוצא מבית לגינה שהיוצאין מן הבית דרך בית שער נכנסין בו לגינה. מר סבר עיקר בית שער לשם כניסת קיטונית נעשה והוי כשאר בית שער דעלמא שחייבין כל פתחיו במזוזה. ומר סבר עיקר בית שער לגינה נעשה לצאת מקיטונית לגינה הילכך נידון כאויר ולא כבית שער. מר סבר הפתח לשם קיטונית עבידא וחייב במזוזה ומר סבר לשם גינה עבידא ופטור. ל''א ועיקר מגינה לבית אם כשהוא פותח פתח מגינה לבית דהיכר ציר הוי בבית דכ''ע לא פליגי דחייב. קיטונית עיקר וחייב ואע''ג דציר סובב בגינה דכי אמרינן הלך אחר היכר הציר ה''מ בפתח דבין תרי בתי דתרווייהו עיקר וכו' ס''ל כרבי יוסי ואליבא דשמואל עכ''ל:

ט בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה וּבֵית הַבֻּרְסְקִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְדִירַת כָּבוֹד. [ג] סֻכַּת חַג בֶּחָג וּבַיִת שֶׁבַּסְּפִינָה פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לְדִירַת קֶבַע. * שְׁתֵּי סֻכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ הַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה. הַחֲנֻיּוֹת שֶׁבַּשְּׁוָקִים פְּטוּרִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן קְבוּעִים לְדִירָה:

ההראב"ד שתי סוכות של יוצרים כו' עד לפי שאין לה קבע. כתב הראב''ד ז''ל אף הפנימית אין לה קבע:

כסף משנה בית הכסא וכו'. ברייתא פ''ק דיומא (דף י"א) ומסיים בה התם אף על פי שהנשים מתקשטות בהם פטורים משום דנפיש זוהמיה ולכן סתם רבינו ולא חילק ונתן טעם לפי שעיקרו אינו עשוי לדירה כבית והיינו דנפיש זוהמיה: סוכת חג בחג. ברייתא שם (דף י') פלוגתא דר' יהודה ורבנן ופסק כרבנן ומפרש בגמרא דבשאר כל ימות השנה כ''ע לא פליגי דפטורה כי פליגי בשבעת ימי החג וטעמא דרבנן משום דסוכה דירת עראי בעינן ולא מיחייב במזוזה כלומר דדומיא דבית בעינן וסוכה בשבעת ימים שהוא יושב בה הויא דירת עראי: אך מה שכתב ובית שבספינה: שתי סוכות וכו'. פ''ק דסוכה (דף ח':) א''ר לוי שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי תיהוי חיצונה כבית שער דפנימית ותתחייב במזוזה משום דלא קביעא. ופירש''י לא זו ולא זו דבר קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער. וזה דעת הראב''ד שכתב א''א אף הפנימית אין לה קבע כלומר ומלשון רבינו נראה דמשום דלא קבועה לא קאי אלא אחיצונה ומשיג עליו דאם החיצונה היה ראוי לחייבה מצד עצמה אלא משום דלא קביעא גם הפנימית לא קביעא ותפטר אבל כשאנו אומרים שהיה ראוי לחייבה משום בית שער דפנימית אלא לפי ששתיהן אינן קבועות לא שייך האי קושיא דנהי דמיעוט קביעותן מהני דלא ליהוי לה בית שער מ''מ לא מהני לפטור הפנימית שהוא דר בה בקביעות. וטעם רבינו דכיון דאמרו בגמרא משום דלא קבועה משמע ליה דלא קאי אלא אחיצונה וה''ק פנימית כיון דנעשית לשם דירת קבע חייבת אבל חיצונה שלא נעשית לשם דירת קבע אין לחייבה אפילו מטעם בית שער דהו''ל כסוכה שהיא בית שער לבית דלא מיחייבא כנ''ל:

י בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לָצֵאת וְלָבוֹא אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֶן חַיָּב לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה [ד] בְּכָל פֶּתַח וּפֶתַח. פֶּתַח קָטָן שֶׁבֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּה חַיָּב בִּמְזוּזָה. חֶדֶר שֶׁבַּבַּיִת אֲפִלּוּ חֶדֶר בְּחֶדֶר חַיָּב לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה עַל שַׁעַר הַחֶדֶר הַפְּנִימִי וְעַל שַׁעַר הַחֶדֶר הַחִיצוֹן וְעַל שַׁעַר הַבַּיִת שֶׁכֻּלָּן עֲשׂוּיִין לְדִירָה וּקְבוּעִין:

כסף משנה בית שיש לו פתחים הרבה וכו'. מימרא דרב פפא בפ' הקומץ (מנחות ל"ד): פתח קטן וכו'. שם איתמר לול הפתוח מן הבית לעלייה אמר רב הונא אם יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת אם יש לו שני פתחים חייב בשתי מזוזות. וביאור זה שדרך העולם כשעושין ארובה באמצע עלייה עולין לה מן הבית במעלות ועושין פתח אחד למטה כדי שלא ירדו מן העלייה לבית כי אם ברשות ועושין בעלייה ארבע מחיצות ועושים בו פתח כדי שלא יעלו מהבית לעלייה אלא ברשות ופעמים שאין עושין אלא אחד ואלו נועלין מכאן ואלו נועלין מכאן: חדר שבבית וכו'. כבר כתב דין זה לעיל. וא''י למה נשנה כאן:

יא פֶּתַח שֶׁבֵּין בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בֵּין בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵיתוֹ אִם רָגִיל לָצֵאת וְלָבוֹא בְּאוֹתוֹ הַפֶּתַח חַיָּב בִּמְזוּזָה. פֶּתַח שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָּתִּים הוֹלְכִין אַחַר הַצִּיר שֶׁל דֶּלֶת, מָקוֹם שֶׁהַצִּיר נִרְאֶה עִמּוֹ שָׁם קוֹבְעִים אֶת הַמְּזוּזָה:

כסף משנה פתח שבין בית המדרש וכו'. בפרק הקומץ (דף ל"ג) ההוא פתחא דנפיק ביה רבי לבי מדרשא לא הוה עביד ביה מזוזתא והא ההוא פתחא דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא ועביד ליה מזוזה התם רגיל הוה דאמר רב יהודה אמר רב במזוזה הלך אחר הרגיל כלומר להתחייב במזוזה בפתח שבין ביתו לבית המדרש הלך אחר הרגיל שאם הוא רגיל לצאת ולבא תמיד דרך אותו פתח חייב במזוזה ואם אינו רגיל לצאת ולבא בקביעות אלא פעם במקרה פטור, כנ''ל לדעת רבינו. ובנ''י פירוש דפתחא דרבי לא היה עשוי אלא לו לבדו והיינו שאינו רגיל ופתחא דרב הונא היה עשוי לכל הנכנסין לבה''כ או רובם והיינו רגיל וכן פירש''י ז''ל ולישנא משמע טפי כמו שפירשנו לדעת רבינו: פתח שבין שני בתים וכו'. שם אמר רב יהודה אמר שמואל הלך אחר היכר ציר ה''ד היכר ציר כגון פתחא דבין תרי בתי בין גברי לנשי כלומר שחילק ביתו חציו לצורך האנשים הבאים אל הבית וחציו לצורך אשתו לצניעות ויש פתח ביניהם וכל פתח פתוח לרשות הרבים ובעינן מזוזה דרך ימין לביאה והכא לא ידעינן הי חשוב דרך ביאה אי מהאי גיסא אי מהאי גיסא וקאמר דהלך אחר היכר ציר כלומר אחר חור שהדלת סובב בו אותו צד שהחור בו חשוב בית ודרך ימין שנכנסין בו נותנין מזוזה:

יב וְהֵיכָן קוֹבְעִים אֶת הַמְּזוּזָה. בְּתוֹךְ חָלָל שֶׁל פָּתַח בַּטֶּפַח הַסָּמוּךְ לַחוּץ בִּתְחִלַּת שְׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל גֹּבַהּ הַשַּׁעַר. וְאִם קְבָעָהּ לְמַעְלָה מִזֶּה כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁיַּרְחִיקֶנָּה מִן הַמַּשְׁקוֹף טֶפַח. וְצָרִיךְ לְקָבְעָהּ עַל יְמִין הַנִּכְנָס לַבַּיִת וְאִם קְבָעָהּ מִשְּׂמֹאל פְּסוּלָה. וּבַיִת שֶׁל שֻׁתָּפִין חַיָּב בִּמְזוּזָה:

כסף משנה (יב-יג) והיכן קובעין וכו'. (שם ל"ב:) אמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חלל הפתח פירוש ולא מבחוץ: ומ''ש בטפח הסמוך לחוץ. ג''ז שם (ל"ג:) אמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לר''ה מ''ט רבנן אמרי כי היכי דתפגע ביה מצוה תחלה ורב הונא מסורא אמר כי היכי דננטריה פירוש שאם יש בחלל הפתח שלשה או ארבעה טפחים קודם שיגיע לדלת מצוה להניחה בטפח הסמוך לר''ה כי היכי דניפגע במצוה קודם שיכנס רגלו לחלל הפתח. כי היכי דננטריה שישמור הבית מן המזיקין ומ''ה כל מאי דיכלינן להוציא המזוזה לר''ה נוציא: בתחלת שליש העליון וכו'. (שם ל"ג) א''ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל מצוה להניחה בתחלת שליש העליון. ומ''ש ובלבד שלא ירחיקנה מן המשקוף טפח. טעמו מדאמרינן על הא דר' זירא אמר שמואל ורב הונא אמר מגביה מן הקרקע ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כולו כשר למזוזה. מיתיבי מגביה מן הקרקע טפח ומרחיק מן הקורה טפח וכל הפתח כולו כשר למזוזה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה בשלמא רב הונא הוא דאמר כרבי יהודה אלא שמואל דאמר כמאן לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי לעולם כרבי יוסי ומאי תחלת שליש העליון דקאמר להרחקה. ומשמע לרבינו דלא פליגי רבי יוסי ורבי יהודה אלא בלמטה משליש העליון אבל למעלה ד''ה צריך להרחיקה מן הקורה טפח והכי משמע מדאמר רבי יוסי מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה וכי היכי דקשירה דהויא בגובה הזרוע אינו בסוף גובהו אלא מרוחק מסוף גבהו קצת ה''נ כתיבה דילפינן מינה דהויא בגובה אינה בסוף הגובה אלא מרוחקת ממנו מעט דהיינו טפח כנ''ל לדעת רבינו. והרא''ש חולק ואומר שיכול לתתו בגובהו של פתח עד המשקוף: כתב הראב''ד הגע עצמך שהוא שער גבוה מניחה כנגד כתפיו ודיו עכ''ל. וזה שכתב הראב''ד הוא ירושלמי בסוף מגילה. ורבינו סובר דמכיון שלא הוזכר כן בגמרא דידן משמע דלא ס''ל הכי: וצריך לקובעה מימין וכו'. מימרא דרבא פ''ק דיומא (דף י"ב:): ובית של שותפין וכו'. ברייתא (שם י"א) וק''ל למה איחר רבינו דין זה עד כאן דלעיל הו''ל לכותבו. ונ''ל דמשום דבגמרא בהדי הדדי איתמר דאמאי דתניא בית האשה ובית השותפין חייב פרכינן פשיטא מהו דתימא ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמ''ל ואלא ביתך למה לי כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא. והשמיט רבינו כאן דין בית האשה לפי שסמך על מ''ש בספ''ד דנשים חייבות במזוזה: אמרו חכמים וכו'. [מנחות דף מ''ג.]:

יג חַיָּב [ה] אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וּבִזְרוֹעוֹ וְצִיצִית בְּבִגְדוֹ וּמְזוּזָה בְּפִתְחוֹ מֻחְזָק הוּא שֶׁלֹּא יֶחֱטָא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ מַזְכִּירִין רַבִּים וְהֵן הֵם הַמַּלְאָכִים שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִלַּחֲטֹא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לד-ח) 'חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם'.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן