הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא-יט) 'וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה'. כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. ואִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אֲחֵרִים כּוֹתְבִין לוֹ. [א] וְכָל הַמַּגִּיהַּ סֵפֶר תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ כֻּלּוֹ:

כסף משנה מצות עשה על כל איש וכו'. פרק שני דסנהדרין (דף כ"א:) אמר רבא אע''פ שהניחו לו אבותיו ס''ת לאדם מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה: ואם כתבו בידו וכו' עד כולו. מימרא דריב''ל בפרק הקומץ (מנחות דף ל') וכתבה הרי''ף בהלכות ספר תורה:

ב וְהַמֶּלֶךְ מִצְוָה עָלָיו לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה אֶחָד לְעַצְמוֹ לְשֵׁם הַמֶּלֶךְ יָתֵר עַל סֵפֶר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז-יח) 'וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ' וְגוֹ'. וּמַגִּיהִין אוֹתוֹ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה עַל פִּי בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. זֶה שֶׁהָיָה לוֹ כְּשֶׁהוּא הֶדְיוֹט מַנִּיחוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. וְזֶה שֶׁכָּתַב אוֹ שֶׁנִּכְתַּב לוֹ אַחַר שֶׁמָּלַךְ יִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד. וְאִם יָצָא לַמִּלְחָמָה סֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ. נִכְנָס וְהוּא עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין וְהוּא עִמּוֹ. מֵסֵב וְהוּא כְּנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז-יט) 'וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו':

כסף משנה והמלך מצוה עליו וכו'. פ''ב דסנהדרין (דף כ"א:) משנה וכותב ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והיא עמו יושב בדין והיא עמו מיסב והיא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. ובגמרא תנא וכתב לו את משנה התורה כותב לשמו שתי תורות כלומר אחת מדין הדיוט ואחת מדין מלך. אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו ואחת שמונחת בבית גנזיו אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו אינו נכנס בה לבית המרחץ ולא לבית הכסא. ומשמע בגמרא שאפי' הניחו לו אבותיו או היו לו מאה ספרים בעת שישב על כסא המלכות מצוה לכתוב ס''ת יותר לשמו וכן נראה מלשון רבינו כאן ובפ''ג מהלכות מלכים. ומ''מ צ''ע למה לא כתב רבינו שאותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה כמין קמיע ותולה בזרועו כדאיתא בברייתא שכתבתי. גם מה שכתב ומגיהין אותו מספר העזרה צריך עיון מנא ליה:

ג לֹא הָיָה לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה קֹדֶם שֶׁיִּמְלֹךְ צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ אַחַר שֶׁמָּלַךְ שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה. אֶחָד מַנִּיחוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. וְהַשֵּׁנִי יִהְיֶה עִמּוֹ תָּמִיד לֹא יָסוּר מֵעִמּוֹ אֶלָּא בַּלַּיְלָה בִּלְבַד וּכְשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹ לִישֹׁן עַל מִטָּתוֹ:

ד סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ בְּלֹא שִׂרְטוּט אוֹ שֶׁכְּתָבוֹ מִקְצָתוֹ עַל הַגְּוִיל וּמִקְצָתוֹ עַל הַקְּלָף פָּסוּל אֶלָּא אוֹ כֻּלּוֹ עַל הַגְּוִיל אוֹ כֻּלּוֹ עַל הַקְּלָף. וְכֵיצַד כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה. כּוֹתֵב כְּתִיבָה מְתֻקֶּנֶת נָאָה בְּיוֹתֵר. יַנִּיחַ בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה כִּמְלֹא אוֹת קְטַנָּה וּבֵין אוֹת לְאוֹת כִּמְלֹא חוּט הַשַּׂעֲרָה וּבֵין כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה כִּמְלֹא שִׁיטָה. וְאֹרֶךְ כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה שְׁלֹשִׁים אוֹתִיּוֹת כְּדֵי לִכְתֹּב לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיכֶם [ב] תְּלָתָא זִמְנֵי. וְזֶה הוּא רֹחַב כָּל דַּף וְדַף. וְלֹא תְּהֵא שִׁיטָה קְצָרָה מִזֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּף כְּאִגֶּרֶת. וְלֹא אָרְכָּהּ יוֹתֵר עַל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכְּתָב:

ה לֹא יְמַעֵט הַכְּתָב מִפְּנֵי הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּבָה בַּת חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת לֹא יִכְתֹּב שְׁתַּיִם בְּתוֹךְ הַדַּף וְשָׁלֹשׁ חוּץ לַדַּף אֶלָּא כּוֹתֵב שָׁלֹשׁ בְּתוֹךְ הַדַּף וּשְׁתַּיִם [ג] חוּץ לַדַּף. לֹא נִשְׁאַר מִן הַשִּׁיטָה כְּדֵי לִכְתֹּב שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת מֵנִיחַ הַמָּקוֹם פָּנוּי וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה:

ו נִזְדַּמְּנָה לוֹ תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת לֹא יִזְרְקֶנָּה בֵּין הַדַּפִּין אֶלָּא יַחֲזִיר לִתְחִלַּת [ד] הַשִּׁיטָה. נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּתוֹךְ הַשִּׁיטָה תֵּבָה בַּת עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יָתֵר וְלֹא נִשְׁאַר מִן הַשִּׁיטָה כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת כֻּלָּהּ בְּתוֹךְ הַדַּף אִם יָכוֹל לִכְתֹּב חֶצְיָהּ בְּתוֹךְ הַדַּף וְחֶצְיָהּ חוּץ לַדַּף כּוֹתֵב וְאִם לָאו מֵנִיחַ הַמָּקוֹם פָּנוּי וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת [ה] הַשִּׁיטָה:

כסף משנה (ד-ו) ספר תורה שכתבו וכו'. בפ''ק דמגילה (דף י"ז:) אמר רבי יוסי מגילה צריכה שירטוט כאמיתה של תורה. ופירש''י כס''ת עצמו, וכן בירושלמי פ''ק דמגילה כתבו הרי''ף בסוף הלכות ספר תורה הל''מ שיהיו כתובין בדיו מסורגל כלומר משורטט וכן במדרש: ומ''ש או שכתבו וכו'. בירושלמי פ''ק דמגילה לא יהא כותב חציו של קלף וחציו של עור: וכיצד כותבין ס''ת וכו'. בפר''א דמילה (שבת דף קל"ג) התנאה לפניו במצות ס''ת נאה בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן: יניח בין כל תיבה ותיבה וכו'. עד יחזור לתחלת השיטה. ברייתא בהקומץ (מנחות ל'.): ומ''ש לא נשאר מן השיטה כדי לכתוב ג' אותיות וכו' עד מתחלת שיטה. הוא סברא. ומ''ש לא ימעט מכתב מפני הריוח שבין פרשה לפרשה. עניינו שאם נזדמנה לו שיטה אחת שיש לו לסיים בה פרשה ראשונה ולהתחיל בה פרשה אחרת ויש ריוח מועט בינתים אם לא יכתוב כתיבה דקה אפ''ה לא יעשה כן אלא יזרז עצמו שלא יצטרך לבא לידי כך: ומ''ש נזדמנה לו תיבה אחת בת שתי אותיות וכו'. כלומר אף ע''פ שרשאי לכתוב ב' אותיות חוץ לדף מתיבה בת ה' אותיות אבל תיבה שלימה אינו רשאי: נזדמנה לו בתוך השיטה וכו'. זה כתב רבינו מסברא. והטור כתב שהרא''ש ז''ל חולק ואומר דדוקא בבת ה' אותיות שרי בשרובה בתוך הדף כיון שאין חוץ לדף אלא שתי אותיות אבל בת ז' או בת ט' אף על גב דרוב בתוך הדף כגון ד' מז' וה' מט' אין לכתוב ג' או ד' חוץ לדף:

ז וּמֵנִיחַ בֵּין כָּל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ אַרְבַּע שִׁיטִין פְּנוּיוֹת בְּלֹא כְּתִיבָה לֹא פָּחוֹת וְלֹא יָתֵר. וְיַתְחִיל הַחֻמָּשׁ מִתְּחִלַּת שִׁיטָה חֲמִישִׁית. וּכְשֶׁיִּגְמֹר אֶת הַתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיִּגְמֹר בְּאֶמְצַע שִׁיטָה שֶׁבְּסוֹף הַדַּף. וְאִם נִשְׁאַר מִן הַדַּף שִׁיטִין הַרְבֵּה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה וּמַתְחִיל מִתְּחִלַּת הַשִּׁיטָה שֶׁבְּסוֹף הַדַּף וְלֹא יִגְמֹר אֶת הַשִּׁיטָה. וּמִתְכַּוֵּן עַד שֶׁיִּהְיֶה (דברים לד-יב) 'לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל' בְּאֶמְצַע שִׁיטָה שֶׁבְּסוֹף הַדַּף:

ח וְיִזָּהֵר בָּאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת וּבָאוֹתִיּוֹת הַנְּקֻדּוֹת וְאוֹתִיּוֹת הַמְשֻׁנּוֹת כְּגוֹן הַפֵּאִי''ן הַלְּפוּפוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת הָעֲקֻמּוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ הַסּוֹפְרִים אִישׁ מִפִּי אִישׁ. וְיִזָּהֵר בַּתָּגִין וּבְמִנְיָנָן. יֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תָּג אֶחָד וְיֵשׁ אוֹת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ שִׁבְעָה. וְכָל הַתָּגִין כְּצוּרַת זַיִנִּי''ן הֵן דַּקִּין כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה:

כסף משנה (ז-ח) ומניח בין כל חומש וכו'. ברייתא בפרק קמא דבתרא: וכשיגמור את התורה וכו'. הרי''ף בפרק הקומץ הכותב ס''ת לא יגמור באמצע הדף אלא מקצר ועולה עד סוף הדף איני והא ר''י בר אבא אמר רב גידל אמר רב לעיני כל ישראל באמצע שיטה איתמר. ואסיקנא והלכתא באמצע שיטה דוקא: ויזהר באותיות הגדולות וכו':

ט כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לֹא נֶאֶמְרוּ אֶלָּא לְמִצְוָה [ו] מִן הַמֻּבְחָר. וְאִם שִׁנָּה בְּתִקּוּן זֶה אוֹ שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בַּתָּגִין וְכָתַב כָּל הָאוֹתִיּוֹת כְּתִקּוּנָן אוֹ שֶׁקֵּרֵב אֶת הַשִּׁיטִין אוֹ הִרְחִיקָן [ז] אוֹ הֶאֱרִיכָן אוֹ קִצְּרָן הוֹאִיל וְלֹא הִדְבִּיקָן אוֹת בְּאוֹת וְלֹא חִסֵּר וְלֹא הוֹתִיר וְלֹא הִפְסִיד צוּרַת אוֹת אַחַת וְלֹא שִׁנָּה בִּפְתוּחוֹת וּסְתוּמוֹת הֲרֵי זֶה סֵפֶר כָּשֵׁר:

י יֵשׁ דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ בַּגְּמָרָא וְנָהֲגוּ בָּהֶם הַסּוֹפְרִים וְקַבָּלָה הוּא בְּיָדָם אִישׁ מִפִּי אִישׁ. וְהֵן שֶׁיִּהְיוּ מִנְיַן הַשִּׁיטִין שֶׁבְּכָל דַּף וְדַף לֹא פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנָה [ח] וְאַרְבָּעִים וְלֹא יָתֵר עַל שִׁשִּׁים. וְשֶׁיִּהְיֶה הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה כְּמוֹ תֵּשַׁע אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר. וְשֶׁיִּהְיֶה בְּרֹאשׁ הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַיָּם [ט] (שמות יד כח-לא) 'הַבָּאִים. בַיַּבָּשָׁה. הַשֵּׁם. מֵת. בְּמִצְרַיִם'. חָמֵשׁ שִׁיטִין. וּלְמַטָּה מִן הַשִּׁירָה חָמֵשׁ שִׁיטִין תְּחִלַּת כָּל שִׁיטָה מֵהֶן כָּךְ. (שמות טו כ-כג) 'וַתִּקַּח. אַחֲרֶיהָ. סוּס. וַיֵּצְאוּ. וַיָּבֹאוּ'. וְיִהְיֶה בְּרָאשֵׁי הַשִּׁיטִין לְמַעְלָה מִשִּׁירַת הַאֲזִינוּ. (דברים לא כט-ל) 'וְאָעִידָה. אַחֲרֵי. הַדֶּרֶךְ. בְּאַחֲרִית. לְהַכְעִיסוֹ. קְהַל'. שֵׁשׁ שִׁיטִין. וּלְמַטָּה מִמֶּנָּה חָמֵשׁ שִׁיטִין (דברים לב מד-מז) 'וַיָּבֹא. לְדַבֵּר. אֲשֶׁר. הַזֹּאת. אֲשֶׁר':

יא וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר וְאִם שִׁנָּה לֹא פָּסַל. אֲבָל אִם כָּתַב הַמָּלֵא חָסֵר אוֹ הֶחָסֵר מָלֵא. אוֹ שֶׁכָּתַב מִלָּה שֶׁהִיא קְרִי וְכָתַב כִּקְרִיאָתָהּ כְּגוֹן שֶׁכָּתַב יִשְׁכָּבֶנָּה בִּמְקוֹם יִשְׁגָּלֶנָּה וּבַטְּחֹרִים בְּמָקוֹם וּבַעֲפלִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן. אוֹ שֶׁכָּתַב פָּרָשָׁה פְּתוּחָה סְתוּמָה אוֹ סְתוּמָה פְּתוּחָה. אוֹ שֶׁכָּתַב הַשִּׁירָה כִּשְׁאָר הַכְּתָב. אוֹ שֶׁכָּתַב פָּרָשָׁה אַחַת כְּשִׁירָה הֲרֵי זֶה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה כְּלָל אֶלָּא כְּחֻמָּשׁ מִן הַחֻמָּשִׁין שֶׁמְּלַמְּדִין בָּהּ הַתִּינוֹקוֹת:

כסף משנה אבל אם כתב המלא חסר וכו' פסול. מלא או חסר יתבאר בסמוך. ומ''ש או שכתב מלה שהיא קרי וכו'. פשוט הוא: או שכתב פרשה פתוחה וכו'. ברייתא פרק הבונה (שבת דף ק"ג:) פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה. כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה הרי אלו יגנזו:

יב סֵפֶר תּוֹרָה [י] שֶׁאֵינוֹ מֻגָּהּ אָסוּר לִשְׁהוֹתוֹ יוֹתֵר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם אֶלָּא יְתַקֵּן אוֹ יִגָּנֵז. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ טָעֵיּוֹת בְּכָל דַּף וְדַף יְתַקֵּן וְאִם הָיוּ אַרְבַּע יִגָּנֵז. וְאִם הָיָה רֹב הַסֵּפֶר מֻגָּהּ וְהַשְּׁאָר יֵשׁ בּוֹ אַרְבַּע טָעֻיּוֹת בְּכָל דַּף וְנִשְׁאָר אֲפִלּוּ דַּף אֶחָד מֵאוֹתוֹ הַשְּׁאָר הַמְשֻׁבָּשׁ בְּלֹא אַרְבַּע טָעֵיּוֹת הֲרֵי זֶה יְתַקֵּן:

כסף משנה ספר תורה שאינו מוגה כו'. מימרא דר' אמי פ''ב דכתובות (י"ט): ספר תורה שיש בו ג' טעיות וכו'. בהקומץ (מנחות דף כ"ט:) תניא ס''ת שיש בו ג' טעיות בכל דף ודף יתקן ד' יגנז ואם יש בו דף שלימה מצלת על כל הספר אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב והוא דכתוב רוב הספר שפיר א''ל אביי לרב יוסף אי אית בההוא דף ג' טעיות מהו א''ל הואיל ואתייהיב לתקוני מתקנינן וה''מ בחסרות אבל ביתרות לית לן בה. והפליא רבינו לעשות במ''ש ואם היה רוב הספר מוגה וכו' ונשאר אפילו דף אחד מאותו השאר המשובש בלא ד' טעיות כלומר ואף על פי שיש בו ג' טעיות יתקן מאחר שאין בו ד' טעיות וכדפשיט רב יוסף לאביי. ויש מקשין במאי עסקינן אם רוב הספר כתוב שפיר הדף שלימה למה אם בלא אותו דף יש רוב דכתוב שפיר מה צורך לדף ואם אין רוב בלא הדף הרי הוא בכלל מה שאמר והוא דכתוב רוב הספר שפיר. וי''ל דה''ק דתרי תנאי בעינן חד דרוב הספר כלומר רוב אותיות הספר כתוב שפיר ומשום דכבר אפשר שרוב אותיות הספר כתיבי שפיר ולא יחסר שום דף שלא יהיו בה ד' טעיות או יותר לזה התנה תנאי שני שנשאר דף אחד בלא טעיות וטעמא דמילתא דכיון דאית ביה דף אחד שאין בו טעיות המעכבות מלתקן ואפי' היו כן בכל דף ודף וגם רובא דספר כתוב שפיר נראה שיש כשרות לספר זה אף בערך הדפין שהרי יש בו דף אחד שאילו היה כן בכל דפי הספר היה אפשר לתקנם אבל כי לית ליה אפילו דף אחד בלא ד' טעיות אף על פי שרוב האותיות כתובות שפיר נראה שאין בו שום כשרות וכ''ש כשרוב אותיות הספר כתובות בטעיות דרובו ככולו ואף על פי שיש בו דף אחד בלא ארבע טעיות אינה מצלת:

יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּתַב הַמָּלֵא חָסֵר שֶׁנִּמְצָא תּוֹלֶה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁשָּׁכַח בֵּינֵי הַשִּׁיטוֹת. אֲבָל אִם כָּתַב הֶחָסֵר מָלֵא אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּכָל דַּף וְדַף כַּמָּה טָעֵיּוֹת הֲרֵי זֶה מְתַקֵּן מִפְּנֵי שֶׁהוּא גּוֹרֵד וְאֵינוֹ תּוֹלֶה:

יד מֻתָּר לִכְתֹּב הַתּוֹרָה כָּל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵין בָּהֶן קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה. אֲבָל לֹא יִכְתֹּב מְגִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ פָּרָשִׁיּוֹת. וְאֵין כּוֹתְבִין מְגִלָּה לְתִינוֹק לְהִתְלַמֵּד בָּהּ. וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁלִים עָלֶיהָ חֻמָּשׁ מֻתָּר. כָּתַב מְגִלָּה שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּשִׁיטָה אַחַת מֻתָּר:

כסף משנה מותר לכתוב התורה וכו'. בהניזקין (גיטין דף ס') רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור. ופירש''י יש שכותבין להם חמשה חומשים כל חומש שלם לעצמו ואם איתא דאסור לכתבו הל''ל דאסור לכותבו וכ''ש דאין קורין בו. ועוד דגרסינן התם בסמוך רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו האי ספר אפטרתא אסור למיקרי בשבתא מ''ט לא ניתן ליכתב כלומר שאין כותבין אלא ספר שלם לעצמו ואם איתא דחומשים אסור לכתוב הכי הל''ל אין קורין בחומשין מ''ט לא ניתן ליכתב ועוד דאדבעו אמוראי ואפליגו נמי תנאי אי כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ליבעו וליפלגו באין כותבין חומשין אלא ודאי דמותר: ומ''ש שאין בו קדושת ס''ת. הוא מדאמרינן דאין קורין בו בציבור: אבל לא יכתוב מגילה וכו'. שם בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה ופירש''י מגילה פרשה לבדה של תורה או שתים א''ל אין כותבין ואסיקנא דפלוגתא דתנאי היא דתניא אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה אם דעתו להשלים עליה מותר. ר' יהודה אומר בבראשית עד דור המבול בת''כ עד ביו' השמיני כלומר שהוא גמר צווי הקרבנות וכיון דרבה כת''ק ס''ל הכי נקטינן. ועוד דבספ''ג דיומא (דף ל"ז) אהא דתנן היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה פריך ש''מ כותבין מגילה לתינוק ושני ריש לקיש דאין כותבין וההיא בסירוגין כתבו לה. ומ''ש הרי''ף ז''ל כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה וכן הלכה ע''כ היינו בשדעתו להשלים עליה דוקא וה''ק כבר אפשר לכתוב מגילה לתינוק והיינו בשדעתו להשלים עליה: כתב מגילה וכו'. שם ובסוף פ''ג דיומא הא דתנן דהילני המלכה עשתה טבלא של זהב שפ' סוטה כתובה עליה אוקימנא לה בסירוגין דהיינו שכותב שלש תיבות ומדלג וכותב שיטה השנייה שלש תיבות וכ''כ בהדיא בתשובת רבינו שכתב רבינו ירוחם בנתיב שני:

טו מֻתָּר לְדַבֵּק [כ] תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים בְּכֶרֶךְ אֶחָד. וּמַנִּיחַ בְּכָל חֻמָּשׁ וְחֻמָּשׁ [ל] אַרְבַּע שִׁיטִין. וּבֵין כָּל נָבִיא וְנָבִיא שָׁלֹשׁ שִׁיטִין. וּבֵין כָּל נָבִיא וְנָבִיא מִשְּׁנֵים עָשָׂר שָׁלֹשׁ שִׁיטִין שֶׁאִם בָּא לַחְתֹּךְ חוֹתֵךְ. וְסִדּוּרָן שֶׁל נְבִיאִים כָּךְ הוּא. יְהוֹשֻׁעַ. שׁוֹפְטִים. שְׁמוּאֵל. מְלָכִים. יִרְמְיָה. יְחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה. תְּרֵי עָשָׂר. וְסֵדֶר הַכְּתוּבִים. רוּת. וּתְהִלִּים. וְאִיּוֹב. וּמִשְׁלֵי. וְקֹהֶלֶת. וְשִׁיר הַשִּׁירִים. וְקִינוֹת. וְדָנִיֵּאל. וּמְגִלָּה. וְדִבְרֵי הַיָּמִים:

כסף משנה מותר לדבק וכו'. פ''ק דבתרא (דף י"ג י"ד) ת''ר מדביק אדם תורה נביאים וכתובים דר''מ ר' יהודה אומר תורה בפני עצמה נביאים בפני עצמן כתובים בפני עצמן וחכ''א כל אחד ואחד בפני עצמו כלומר כל ספר של נביאים צריך להיות כרך לעצמו ולא קי''ל כחכמים מדאמרינן התם מעשה בביתוס בן זונין שהיו לו ח' נביאים מדובקים כאחד ע''פ ראב''ע ומעשה רב ועוד דרבי פליג עלייהו כמו שאכתוב בסמוך. ועוד דסתם ברייתא דלקמן שאכתוב בסמוך דלא כחכמים ופסק כר''מ משום דרבי קאי כוותיה דאמר מעשה והביאו לפניו תנ''ך מדובקים כאחד והכשרנום ומעשה רב. ועוד דתניא סתמא התם הרוצה לדבק תנ''ך כאחד מדבק. ומ''ש ומניח וכו' ברייתא שם בין חומש לחומש של תורה ד' שיטין וכן בין כל נביא ונביא ובנביא של י''ב ג' שיטין כך היא גירסת ספרינו אבל גירסת רבינו ובין כל נביא ונביא ג' שיטין וכן בנביא של י''ב וכך היא גירסת הטור. ומ''ש שאם בא לחתוך חותך הוא שם בסוף ברייתא זו ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה שאם בא לחתוך חותך: וסידורן של נביאים וכו' עד ודברי הימים. ברייתא שם בגמרא שאף על פי שהושע קדים לכל נביאים אחרונים לא ראו חכמים לכותבו במקומו משום דאיידי דזוטר מירכס וכיון שכתבוהו בהדי נבואתיה דחגי זכריה ומלאכי דהוו סוף נביאים חשיב ליה בהדייהו וכן ישעיה אע''פ שקדם ליחזקאל כיון דמלכים סיפיה חורבנא וירמיה כוליה חורבנא ויחזקאל רישיה חורבנא וסיפיה נחמתא וישעיה כוליה נחמתא סמכינן חורבנא לחורבנא ונחמתא לנחמתא:

טז כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֵין כּוֹתְבִין אוֹתָן אֶלָּא בְּשִׂרְטוּט אֲפִלּוּ כְּתָבָן עַל הַנְּיָר. וּמֻתָּר לִכְתֹּב שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת בְּלֹא [מ] שִׂרְטוּט. יוֹתֵר עַל זֶה [נ] אָסוּר. כֶּרֶךְ זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים אֵין קְדֻשָּׁתוֹ כִּקְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא כְּחֻמָּשׁ מִן הַחֻמָּשִׁים. דִּין הַיָּתֵר כְּדִין הֶחָסֵר:

כסף משנה כל כתבי הקודש וכו'. נלמד ממ''ש בסמוך ומותר לכתוב וכו'. ואיתא בפ''ק דגיטין (דף ו':) א''ר יצחק שתים כותבין בלא שירטוט שלש אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין ופסק רבינו כדתנא במתניתא ובתוספות כתבו שבה''ג פוסק כרב יצחק ואף על גב דפליג אמתני' דיודע היה דאינה עיקר. ודע שרבינו כתב בפ''ד מהלכות יבום שאסור לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט ושאלו זה מהנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו והשיב שכמו שכתב רבינו בהלכות תפילין נקטינן דדוכתא עדיפא. וכתבו התוספות בשם הירושלמי דאפילו אגרת שלום אסור לכתוב בה פסוק בלא שירטוט וסתם אגרת שלום בנייר הם כתובות וכן נראה שהוא דעת רבינו שכתב אפילו כתבן על הנייר. וא''ת היכי אמרינן בתפילין לא בעו שירטוט וכמ''ש רבינו פ''א מהלכות אלו והא מטעם דאסור לכתוב ד' תיבות בלא שירטוט צריך לשרטט וי''ל דהתם ה''ק דמטעם קדושת תפילין אינו צריך לשרטט ואילו רצה שלא לכתוב יותר מג' תיבות בכל שיטה רשאי הוא משא''כ בס''ת אבל אה''נ שאם כותב יותר מג' תיבות בשיטה אחת צריך לשרטט דלא גרע מאגרת שלום דבעי לשרטט כדמשמע בירושלמי. ור''ת תירץ בע''א. וכתב הר''ן בשם הרמב''ן ז''ל דכי אמרינן דצריך שירטוט היינו בכתיבה אשורית אבל שאר כתיבות אין צריכות שירטוט ועל זה סמכו שלא לשרטט באגרות: כרך זה שיש בו תורה וכו':

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן