הלכות תפילה וברכת כהנים - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א אָסוּר לוֹ לְאָדָם לַעֲבֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי, אוֹ שֶׁהָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁנֵי פְּתָחִים בִּשְׁנֵי רוּחוֹת, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹמֵר שֶׁמָּא יֵלֵךְ וְיִכָּנֵס מִפֶּתַח הָאַחֵר. וְכֵן אִם הָיָה בָּעִיר שְׁנֵי בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת יֹאמַר הָרוֹאֶה שֶׁמָּא יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת הָרָגִיל בּוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ מֻתָּר לוֹ לַעֲבֹר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ שֶׁהַתְּפִלִּין מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא רוֹדֵף אַחַר מִצְוֹת וְאֵינוֹ מִמְּבַטְּלֵי תְּפִלָּה:

כסף משנה אסור לו לאדם וכו'. פ''ק דברכות (ח':) אמר ריב''ל אסור לו לאדם שיעבור אחורי בה''כ בשעה שהצבור מתפללים אמר אביי לא אמרן אלא דליכא פיתחא אחרינא אבל איכא פיתחא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא אבל איכא בי כנישתא אחרינא לית לן בה ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין אבל מנח תפילין לית לן בה. זו היא גירסת הרי''ף ז''ל והיא גירסת רבינו:

לחם משנה אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין וכו'. פרק הרואה (דף ס"א) אמרו אחורי עבודת כוכבים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דלא דרי מידי וכו' ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא וכו' ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא וכו'. ונראה דבגירסת רבינו ז''ל לא היה ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא וכו' ולכך לא הזכירו ובפ''ק דברכות (דף ח' ע"ב) הביאו זה ואמרו לא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט וכו' ורבינו ז''ל לא היה לו בגרסתו גם כן לא רהיט וכו' ולכך לא הזכירו:

ב הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר לֹא יַאֲרִיךְ אֶת תְּפִלָּתוֹ יוֹתֵר מִדַּאי אֲבָל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִלּוּ [א] כְּסֵדֶר וִדּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר. וְכֵן אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכָה מוֹסִיף:

לחם משנה המתפלל עם הצבור לא יאריך בתפלתו וכו'. פ' אין עומדין (דף ל"א) כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל וכו': ואם בא לומר אחר וכו'. שם איתמר נמי אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע''פ שאמרו וכו' יכול לומר וכו': וכן אם רצה להוסיף וכו'. פרקא קמא דע''ז (דף ח'):

ג כֵּיצַד. הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַּת חוֹלִים כְּפִי צַחוּת לְשׁוֹנוֹ. הָיָה צָרִיךְ לפרנסה מוֹסיף תּחנּה וּבקּשׁה בּברכּת השָּׁנִים. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בְּכָל אַחַת מֵהֶן. וְאִם רָצָה לִשְׁאל כָּל צְרָכָיו [ב] בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה שׁוֹאֵל. אֲבָל לֹא יִשְׁאל לֹא בְּשָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת [ג] וְלֹא בְּשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת:

כסף משנה (ב-ג) המתפלל עם הצבור וכו'. למד כן מדתניא פרק אין עומדין (דף ל"א.) כך היה מנהגו של רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור מקצר ועולה מפני טורח צבור. ומ''ש ואם בא לומר אחר תפלתו וכו', מפורש שם בברייתא אחר התפלה אפילו כסדר וידוי של יה''כ אומר איתמר נמי אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע''פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יה''כ אומר וכן אריב''ל בפ''ק דע''ז (דף ח'.): וכן אם רצה להוסיף וכו'. פ''ק דע''ז (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בש''ת אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע''פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים. ומ''ש אבל לא ישאול וכו', מימרא דרב יהודה בפ' אין עומדין (ברכות ל"ד.):

ד אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם [ד] כְּלוּם אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה מֵאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְכֵן לֹא יַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִשְׁאל בִּשְׁלוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת [ה] שַׁחֲרִית. וְלֹא יֵצֵא בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. אֲבָל טוֹעֵם וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסָף וְקֹדֶם מִנְחָה. אֲבָל אֵינוֹ סוֹעֵד [ו] סָמוּךְ לַמִּנְחָה:

ה כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף וְיִבָּטֵל מִן הַתְּפִלָּה. [ז] וְלֹא לֶאֱכל אֲפִלּוּ אֲכִילַת עַרְאַי שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה. וְלֹא לָדוּן אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין שֶׁמָּא יִסָּתֵר הַדִּין וְיִמָּשֵׁךְ וְיִבָּטֵל מִן הַתְּפִלָּה. וְכֵן לֹא יֵשֵׁב לִפְנֵי הַסַּפָּר לִסַפֵּר אֲפִלּוּ תִּסְפֹּרֶת הֶדְיוֹט עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר הַזּוּג. וְלֹא יִכָּנֵס לְבֻרְסְקִי סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל שֶׁמָּא יִרְאֶה הֶפְסֵד בִּמְלַאכְתּוֹ וְיִתְעַסֵּק בָּהּ וְיִתְעַכֵּב מִן הַתְּפִלָּה. וְאִם הִתְחִיל בְּאַחַת מֵאֵלּוּ לֹא יַפְסִיק [ח] אֶלָּא גּוֹמֵר וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה:

כסף משנה (ד-ה) ואסור לו לאדם שיטעום כלום וכו'. פ''ק דברכות (דף י':) א''ר יוסי בר חנינא משום ראב''י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם א''ר יצחק אמר ר' יוחנן משום ראב''י כל האוכל ושותה קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תיקרי גויך אלא גאיך לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה קיבל עליו עול מלכות שמים. וכתב הרא''ש בשם אבי העזרי דבמים לית בהו גאוה ומותר לשתותן בבקר קודם תפלה: או שיעשה מלאכה. בפרק היה קורא (דף י"ד.) אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל גם זה שם (דף ה':) תניא אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער על שני דברים על תפלתי שתהא סמוכה למטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. ומפרש רבינו על תפלתי שתהא סמוכה לקומי מהמטה כלומר שלא אעשה מלאכה בינתים ודלא כרש''י דאפילו לקרות לא היה רוצה אחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל: וכן לא ישכים וכו'. פרק היה קורא (דף י"ד.) אמר רב הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה. מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני הכבוד תרגמה ר' אבא במשכים לפתחו כלומר הא דאסר רב במשכים לפתחו דוקא: ולא יצא לדרך וכו'. שם מימרא דרב אידי בר אבין: וכתב ה''ר מנוח ומ''ה הרוצה לצאת לדרך בשחרית טוב להתפלל בביתו ואע''פ שעדיין לא הגיע זמן תפלה כדי שיתפלל בכוונה ובעמידה משיתפלל בדרך במרוצה והוא שעלה עמוד השחר ולאו דוקא שחרית אלא אפילו אי זו תפלה שתהיה כיון שהגיע זמנה אין לו לצאת עד שיתפלל אותה עכ''ל: אבל טועם וכו'. בפרק תפלת השחר (דף כ"ח ע"ב) אסיקנא דלית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספים ולא כריב''ל דאמר כיון שהגיע זמן המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה. ונראה שדעת רבינו דדווקא טעימה הוא דשרינן אבל סעודה אפילו של עראי אסורה כמו שכתב בסמוך. ונ''ל דאכילת פירות כביצה הוי טעימה אבל יותר מכביצה או כזית מפת אכילת עראי מיקרי ואסור: אבל אינו סועד וכו'. משנה פ''ק דשבת (דף ט':) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקין ובגמרא איכא תרי לישני בפירושא דמתניתין ודעת רבינו כדעת הרי''ף ז''ל שפוסק כלישנא בתרא דהאי לא ישב אפילו להסתפר בתספורת דידן ולא תימא דוקא בתספורת בן אלעשא שהיה מספר כתספורת של כ''ג שהיא קשה וכדאמרינן התם בלישנא קמא. ואמאי לא ישב להסתפר תספורת דידן גזירה שמא ישבר הזוג של מספרים ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר. ולא למרחץ אפילו להזיע בעלמא לכתחלה אמאי לא שמא יתעלף. ולא לבורסקי לעיוני בעלמא לכתחלה אמאי לא דילמא חזי פסידא ומטריד פירש''י שמא יראה שנתקלקלו העורות ויצטער ויהא טרוד בצערו ולא יתפלל. ומדברי רבינו נראה שהטעם שמא יראה שנתקלקלו העורות ויתעסק בתיקונם. ולא לאכול בסעודה קטנה לכתחלה אמאי לא דילמא אתי לאמשוכי. ולא לדין בגמר דין לכתחלה אמאי לא דילמא חזי טעמא וסתר דינא ואסיקנא התם בגמרא דהאי סמוך למנחה היינו סמוך למנחה גדולה: ויש לדקדק בדברי רבינו שכתב כיון שהגיע זמן מנחה גדולה דמשמע שאינו אסור עד שיגיע זמן המנחה וקודם לכן בסמוך כתב אינו סועד סמוך למנחה. וצ''ל דלסמוך למנחה קרי כיון שהגיע זמן המנחה: ואם התחיל וכו'. היינו דוקא כשיש שהות ביום אבל אם אין שהות ביום יפסיק ולשון רבינו דייק הכי שכתב ואחר כך מתפלל תפלת המנחה משמע דוקא כשאח''כ יתפלל דהיינו בדאיכא שהות אבל אי ליכא שהות יפסיק וכן נתבאר בפרק לולב הגזול דאפילו במצוה דרבנן אי ליכא שהות ביום מפסיק וכמו שכתבתי בפ''ב מה' ק''ש:

לחם משנה (ד-ה) אסור לו לאדם שיטעום כלום או שיעשה מלאכה מאחר שיעלה עמוד השחר עד שיתפלל וכו'. כל זה מבואר בפ''ק דברכות (דף י':): אבל אינו סועד סמוך למנחה וכו'. בפ''ק דשבת (דף ט' ע"ב) על מתני' דלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' ואוקמוה בגמרא סמוך למנחה גדולה ופסק רבינו כרב אחא בר יעקב ואע''ג דהך סוגיא איתמרא אליבא דריב''ל ולית הלכתא כותיה במ''ש כיון שהגיע זמן וכו' כבר כתבו התוספות כיון דמסיק סתם גמרא הכי משמע דבהך דאם התחיל וכו' קיימא לן כותיה ודוקא בהא דאמר אסור לטעום לא קי''ל כותיה וא''כ ודאי דסמוך למנחה קטנה אפילו אם התחילו מפסיקין וכן דעתו של רבינו ז''ל אע''פ שלא נתבאר יפה בדבריו:

ו מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפֹּרֶת מִשֶּׁיַּנִּיחַ מַעֲפֹרֶת שֶׁל סַפָּרִין עַל בִּרְכָּיו. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת מֶרְחָץ מִשֶּׁיִּפְשֹׁט הַבֶּגֶד הַסָּמוּךְ לִבְשָׂרוֹ. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת הַבֻּרְסְקִי מִשֶּׁיִּקְשֹׁר בֶּגֶד בֵּין כְּתֵפָיו כְּמוֹ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת אֲכִילָה, לִבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיִּטּל יָדָיו וְלִבְנֵי בָּבֶל מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת הַדִּין מִשֶּׁיִּתְעַטְּפוּ הַדַּיָּנִים וְיֵשְׁבוּ. וְאִם הָיוּ יוֹשְׁבִין מִשֶּׁיַּתְחִילוּ בַּעֲלֵי דִּינִין לִטְעֹן:

כסף משנה מאימתי התחלת תספורת וכו'. עד משיתיר חגורו. לשון הגמרא שם כלשון הזה. ופירוש מעפורת סודר: ומאימתי התחלת הדין וכו'. ג''ז שם מאימתי התחלת הדין ר' יונה ור' ירמיה חד אמר משיתעטפו הדיינים וחד אמר משיתחילו בעלי דינין ול''פ הא דעסיקי ואתו בדינא והא דלא עסיקי ואתו בדינא:

ז אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת לֹא יָבוֹא אָדָם [ט] מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאמַר אֹכַל מְעַט וְאִישַׁן קִמְעָא וְאַחַר כָּךְ אֶתְפַּלֵּל, שֶׁמָּא תֶּאֱנֹס אוֹתוֹ שֵׁנָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אוֹ יָשֵׁן. וּמֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ סָמוּךְ לְשַׁחֲרִית מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא סָמוּךְ לַמִּנְחָה שֶׁהוּא דָּבָר הַמָּצוּי שֶׁרֹב הָעָם נִכְנָסִין שָׁם בַּיּוֹם. אֲבָל בַּשַּׁחַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָּזְרוּ בּוֹ:

כסף משנה אף ע''פ שתפלת ערבית וכו'. ברייתא בריש ברכות (דף ד'.): ומותר להסתפר וכו'. מילתא דסברא היא והכי משמע מדלא נקט במתניתין לא ישב לפני הספר אלא בסמוך למנחה:

ח מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה פּוֹסֵק וּמִתְפַּלֵּל. וְאִם הָיְתָה תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּשְׁעַת תְּפִלָּתוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵק, שֶׁמִּצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה גְּדוֹלָה מִמִּצְוַת תְּפִלָּה. וְכָל הָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כְּעוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה:

לחם משנה מי שהיה עוסק וכו'. פירקא קמא דשבת (דף י"א) מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה ופירשו בגמרא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו: וכל העוסק וכו'. כבר נתבאר למעלה בהלכות קריאת שמע פ''ב:

ט אֵין הַמִּתְפַּלֵּל מַפְסִיק תְּפִלָּתוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת בִּלְבַד. וַאֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. אֲבָל פּוֹסֵק הוּא לְמֶלֶךְ עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁמָּא יַהַרְגֶּנּוּ. הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה וְרָאָה מֶלֶךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ אַנָּס בָּא כְּנֶגְדּוֹ יְקַצֵּר וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל יַפְסִיק. וְכֵן אִם רָאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בָּאִים כְּנֶגְדּוֹ אִם הִגִּיעוּ אֵלָיו וְהָיָה דַּרְכָּן בְּאוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהֵן מְמִיתִין פּוֹסֵק [י] וּבוֹרֵחַ. וְאִם לֹא הָיָה דַּרְכָּן לְהָמִית אֵינוֹ פּוֹסֵק:

כסף משנה (ח-ט) מי שהיה עוסק בת''ת וכו'. משנה פ''ק דשבת (דף ט':) מפסיקין לק''ש ואין מפסיקין לתפלה ואוקמה בעוסק בתורה (שם י"א.) אמר ר' יוחנן לא שנו אלא כגון רשב''י וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לק''ש ולתפלה והתניא כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין לק''ש כי תניא ההיא בעיבור השנה. וסבר רבינו דטעם עיבור השנה הוא לפי שהוא צרכי רבים. ומה שכתב רבינו וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בתורה פירושו הרי זה כמו שתורתו אומנותו ועוסק בתורה שהרי כתב בפ''ב מהלכות ק''ש היה עוסק בצרכי רבים לא יפסיק אלא יגמור עסקיהם ואחר כך יקרא אם נשאר עת לקרות וק''ש חמירא מתפלה לענין הפסקה וכיון דלענין ק''ש אינו מפסיק כ''ש שאינו מפסיק לתפלה. וכבר כתבתי שם שהוא ירושלמי בר''פ אין עומדין: אין המתפלל וכו'. משנה פרק אין עומדין ברכות (דף כ"ט:) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ובגמרא שם (ל"ב:) אמר רב יוסף ל''ש אלא מלכי ישראל אבל מלכי עכו''ם פוסק מיתיבי ראה אנס בא כנגדו ראה קרון בא כנגדו לא יפסיק אלא מקצר ועולה ל''ק הא דאפשר לקצר הא דלא אפשר כלומר שאם רואה שיכול למהר ולסיים תפלתו קודם שיגיעו אליו יקצר דהיינו שיאמר פתיחת הברכות וחתימתן ואם לאו פוסק: וכתבו ההגהות שאם פסק אינו צריך לחזור לראש אלא חוזר לתחלת הברכה שטעה בה ואם היה בג' ראשונות חוזר לראש בג' אחרונות חוזר לעבודה. וכתב ה''ר יונה שאם יכול להתרחק לצד ויתנצל בזה מלדבר יעשה כן: וכן אם ראה נחשים וכו'. משנה שם (כ"ט:) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ובגמרא (דף ל"ג.) אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. ירושלמי מ''ט דמחייא בתר דמחייא ולכך חילק רבינו בין מקומות שדרכן להמית למקומות שאין דרכן להמית. ומ''ש אם הגיעו אליו, דלא תימא כיון שראה אותם אפילו מרחוק פוסק לכך כתב שאינו פוסק אא''כ הגיעו אליו כלומר קרוב לו:

לחם משנה היה עומד בתפלה וכו'. משנה ריש פרק אין עומדין (דף כ"ט ע"ב) אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ובגמרא שם (ל"ב:) אמר רב יוסף לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי עכו''ם פוסק וכו': וכן אם ראה וכו'. שם במשנה אפילו נחש כרוך על עקבו ובגמרא x ראה אותם מרתיעין ובאים כנגדו פוסק. ורבינו כתב והי' דרכן באותן המקומות ופשוט הוא:

י נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים חַיָּבִים בִּתְפִלָּה. וְכָל אִישׁ שֶׁפָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע פָּטוּר מִן הַתְּפִלָּה. וְכָל הַמְלַוִּין אֶת הַמֵּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה:

כסף משנה נשים ועבדים וכו'. משנה פרק מי שמתו (דף כ'.): וכל איש שפטור וכו'. רוב הפטורים מק''ש נאמר בהם שפטורים גם מן התפלה ואף באותן שלא נתפרש פטורים מק''ו דק''ש דאורייתא פטורים תפלה דרבנן לא כ''ש: וכל המלוים את המת וכו'. משנה ר''פ מי שמתו (י"ז:) תנן נושאי המטה וחילופיהן וכו' ואלו ואלו פטורים מן התפלה ופירש רבינו שם ואם לא יהיה מן המזומנים לשאת המטה ולא מן העוזרים אבל בא ללוות בלבד הוא חייב בק''ש והכל פטורים מן התפלה והטעם מפני טרדות הלב עכ''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן