הלכות תמידין ומוספין - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תמידין ומוספין - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א סֵדֶר עֲבוֹדוֹת הַתְּמִידוֹת בְּכָל יוֹם כָּךְ הוּא. סָמוּךְ לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר יָבוֹא הַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַפְּיָסוֹת וְיַקִּישׁ עַל הָעֲזָרָה וּפוֹתְחִין לוֹ. וּמְבַלְּשִׁין אֶת כָּל הָעֲזָרָה. וּמַעֲמִידִין עוֹשֵׂי חֲבִיתִין לַעֲשׂוֹת הַחֲבִיתִין. וְכָל הַכֹּהֲנִים שֶׁשָּׁם כְּבָר טָבְלוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא הַמְמֻנֶּה וְלָבְשׁוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. וְיָבוֹאוּ וְיַעַמְדוּ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְיָפִיסוּ פַּיִס רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וְיִזְכֶּה כָּל אֶחָד בִּמְלַאכְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמַתְחִיל זֶה שֶׁזָּכָה בִּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְתוֹרֵם עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ. וְאַחַר כָּךְ מְסַדֵּר מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. וְאַחַר כָּךְ מְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה. וְאַחַר כָּךְ מַעֲלֶה שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים וּמַנִּיחָן עַל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה לְהַרְבּוֹת הָאֵשׁ. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים וּמוֹצִיאִין כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת הַצְּרִיכִין לָהֶן כָּל הַיּוֹם. וּמַשְׁקִין אֶת הַתָּמִיד מַיִם וְזֶה שֶׁזָּכָה בִּשְׁחִיטָתוֹ מוֹשְׁכוֹ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. וְהוֹלְכִין אַחֲרָיו הַכֹּהֲנִים שֶׁזָּכוּ לְהַעֲלוֹת הָאֵיבָרִים וְשׁוֹהִין שָׁם עַד שֶׁפּוֹתְחִין שַׁעַר הַהֵיכָל הַגָּדוֹל. וּבִשְׁעַת פְּתִיחַת הַשַּׁעַר שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין לַהֵיכָל שְׁנֵי כֹּהֲנִים. הָאֶחָד שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה:

כסף משנה סדר עבודות התמידות בכל יום כך הוא וכו'. בפ''ק דתמיד (דף כ"ו). ומה שכתב ואחר כך מסדר מערכה גדולה וכו'. שם בפרק ב' (דף כ"ט): ומ''ש ואח''כ נכנסין ללשכת הכלים כו' עד השני שזכה בדישון המנורה. שם בפ''ג (דף ל'):

ב וְהַמְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְבֵּחַ מְדַשְּׁנוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׁוֹחֵט שׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד. וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵק הַדָּם זֶה שֶׁקִּבְּלוֹ:

כסף משנה ומה שכתב והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד:

ג וְאַחַר שֶׁזּוֹרְקִין אֶת הַדָּם מֵטִיב זֶה שֶׁבַּהֵיכָל חָמֵשׁ נֵרוֹת וְיוֹצְאִין שְׁנֵיהֶן מִן הַהֵיכָל. וְאֵלּוּ שֶׁבְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם מַפְשִׁיטִין וּמְנַתְּחִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַעֲלֶה אֵיבָר שֶׁזָּכָה בּוֹ לַכֶּבֶשׁ. וְנוֹתְנִין הָאֵיבָרִים מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ. וְשֶׁל מוּסָפִין הָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָן מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמִזְרָחוֹ. וְשֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נוֹתְנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמַעְלָה בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן בִּמְקוֹם הִלּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּמוֹלְחִין שָׁם אֶת הָאֵיבָרִים וְזוֹרְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְלִיק וְיִפְּלוּ הַכֹּהֲנִים שָׁם בְּעֵת הֲלִיכָתָן בָּעֵצִים לַמַּעֲרָכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמֶּלַח חוֹצֵץ בֵּין רַגְלֵיהֶם וּבֵין הַכֶּבֶשׁ הוֹאִיל וְאֵין הַהוֹלָכָה הַזֹּאת עֲבוֹדָה אֵינָן חוֹשְׁשִׁין:

כסף משנה ומה שכתב ואחר שזורקין הדם מטיב זה בהיכל חמש נרות. בפ''ג דיומא (דף ל"ג) גבי אביי הוה מסדר מערכה אליבא דאבא שאול אמרינן דישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לקטורת. ובפ''ק (דף י"ד:) אמרינן דהא דמפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בדם התמיד פליגי רבנן עליה ואמרי דלא הוה מפסיק בינייהו אלא בקטרת ופסק רבינו כרבנן ולפי זה כך הוא הסדר דישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לקטרת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות. ומה שכתב וכל אחד ואחד מעלה אבר שזכה בו לכבש הוא על פי מה שנתבאר בפרק ד'. ומה שכתב ונותנים האיברים מחצי כבש ולמטה במערבו ושל מוספין היו נותנין אותו מחצי הכבש ולמטה במזרחו. בסוף שקלים ובפרק ד' דתמיד (דף ל"א:) ושם כתב המפרש הטעם ורש''י בפרק החליל (דף נ"ד:): ומה שכתב ושל ראשי חדשים נותנים על המזבח מלמעלה. בסוף שקלים משנה ושל ראשי חדשים ניתנים על כרכוב המזבח מלמעלה ובירושלמי איזהו כרכוב המזבח אמה בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי כהנים. ומ''ש ומולחים שם האיברים. גם זה במשנה שם. ומ''ש כדי לפרסמו שהוא ר''ח. בפרק החליל (דף נ"ה) ופירש''י לכך סודרים אותו למעלה משאר איברים להראות שהם חשובים ולהודיע שהוקבע החדש בזמנו. ומ''ש וזורקין מלח ע''ג הכבש אפילו בשבת כדי שלא יחליק וכו'. משנה בסוף עירובין (דף ק"ד) בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. ופירש''י בוזקין מלח מפזרין ומכתתין ובגמרא א''ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי האי מלח ה''ד אי דמבטלה קא מוסיף אבנין וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ואי דלא קא מבטלה הא הויא חציצה וכו' בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא:

ד וְאַחַר שֶׁמַּעֲלִין הָאֵיבָרִים לַכֶּבֶשׁ מִתְכַּנְּסִין כֻּלָּן לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת. וְהֵן פּוֹתְחִין וְקוֹרִין אַהֲבַת עוֹלָם וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּשְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וַיֹּאמֶר וֶאֱמֶת וְיַצִּיב וּרְצֵה וְשִׂים שָׁלוֹם. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת וְהִיא שֶׁיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר הַנִּכְנָס. מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה אַחְוָה שָׁלוֹם וְרֵעוּת. וְאַחַר כָּךְ מְפִיסִין פַּיִס שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְזוֹכֶה בַּקְּטֹרֶת מִי שֶׁזָּכָה וְנִכְנַס וּמַקְטִיר. וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס זֶה שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה וּמֵטִיב שְׁתֵּי הַנֵּרוֹת וְיוֹצֵא זֶה שֶׁהִקְטִיר עִם מְדַשֵּׁן הַמְּנוֹרָה. וְעוֹמֵד עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם הוּא וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים:

כסף משנה ואחר שמעלים האיברים לכבש מתכנסין כולם ללשכת הגזית. בפרק ד' דתמיד (דף ל"א:). ומ''ש והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת וכו' עד מוסיפין ברכה אחת בפ''ה דתמיד (דף ל"ב:). ומה שכתב והיא שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס מי ששיכן את שמו בבית הזה וכו'. בסוף פרק קמא דברכות (דף י"ב). ומ''ש ואח''כ מפיסין פייס שלישי ורביעי וכו'. בפ''ה דתמיד. וכתב רבינו שים שלום במקום ברכת כהנים האמור במשנה שם משום שלא היה שם ברכת כהנים עד לאחר הקטרה כדאיתא שם במשנה וכתבו רבינו בסמוך. וקרי לשים שלום ברכת כהנים מפני שסמוך לה מברכים ברכת כהנים והתוס' כתבו דברכת כהנים ממש קאמר שקורין אותה עכשיו בלא נשיאות כפים. ומ''ש ונכנס ומקטיר ואח''כ נכנס זה שזכה בדישון ומטיב שתי הנרות. אע''ג דבפ''ו דתמיד שנוי הטבת שתי נרות קודם לקטרת כבר נתבאר בפרק זה דלא קי''ל הכי אלא כרבנן דאמרי בקטרת היה מפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות. ומ''ש ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה ועומד על מעלות האולם הוא ואחיו הכהנים. בפ''ז דתמיד שנינו באו ועמדו על מעלות האולם:

ה כְּשֶׁיַּגִּיעַ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. נָטַל אֶחָד הַמַּגְרֵפָה וּזְרָקָהּ בֵּין הָאוּלָם לַמִּזְבֵּחַ. וְהָיָה לָהּ קוֹל גָּדוֹל. וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן. הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְהוּא רָץ וּבָא. וּבֶן לֵוִי הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִין לְדַבֵּר בְּשִׁיר וְהוּא רָץ וּבָא. וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים עַל שַׁעַר הַמִּזְרָח מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שֶׁיֵּדְעוּ הַכּל שֶׁעֲדַיִן לֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן. וְאַחַר כָּךְ מַעֲלֶה זֶה שֶׁזָּכָה בָּאֵיבָרִים אֶת הָאֵיבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. וְאַחַר שֶׁמַּעֲלִין אֶת הָאֵיבָרִים. מַתְחִילִין אֵלּוּ שֶׁעַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בְּרָכָה אַחַת בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמָהּ. וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִין סלֶת הַנְּסָכִים. וְאַחַר הַסּלֶת מַקְטִיר הַחֲבִיתִין. וְאַחַר הַחֲבִיתִין מַעֲלִין אֶת הַיַּיִן לְנִסּוּךְ. וּבִשְׁעַת הַנִּסּוּךְ אוֹמְרִין הַלְוִיִּם הַשִּׁיר. וּמַכִּין הַמְשׁוֹרְרִין בְּמִינֵי נִגּוּן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְתוֹקְעִין תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת עַל פִּרְקֵי הַשִּׁיר:

כסף משנה כשיגיעו בין האולם ולמזבח וכו' עד היה מעמיד את הטמאים על שער המזרח. בפ''ו דתמיד. ומ''ש מפני החשד. בפרק כיצד צולין (דף פ"ב) וכרבא דאמר הכי ופירש''י מפני החשד שלא יחשדום שמפני מלאכתן הם נחדלים מלעבוד עבודה x: ודע שזה שכתב כשיגיעו בין האולם ולמזבח הוא מוקדם למה שכתב קודם לכן ועומד על מעלות האולם הוא ואחיו הכהנים וכך הוא במשנה דמסכת תמיד. וכך היה הסדר שאחר שהפיסו פייס שלישי ורביעי בעזרה היו הולכין בעזרה מצד המזרח לצד המערב וכשהגיעו בין המזבח והאולם נטל אחד מהם את המגריפה וזרקה בין האולם ולמזבח והיו הולכים לאולם וכשהחלו עולים במעלות האולם מי שזכה בקטרת מי שזכה בדישון המנורה היו מקדימין לפניהם ועובדים עבודתם ובאו גם הם ועמדו על מעלות האולם ומברכים ברכת כהנים. ומ''ש ואח''כ מעלה זה שזכה באיברים את האיברים מן הכבש ולמזבח. בפ''ג דיומא (דף ל"ג) אהא דמסדר אביי סדר מערכה אליבא דאבא שאול הטבת שתי נרות קודם לקטרת וקטורת קודם לאיברים וכבר נתבאר בפרק זה דרבנן פליגי עליה ואמרו קטרת קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לאיברים. ומ''ש ומברכין ברכת כהנים ברכה אחת בשם המפורש כמו שביארנו במקומה. בפי''ד מהל' תפלה: ואח''כ מעלים סלת הנסכים וכו'. בפ''ג דיומא אהא דמסדר אביי סדר מערכה אמרינן איברים קודמין למנחה ומנחה לחביתין וחביתין לנסכים. ופירש רש''י איברים להקטיר איברי התמיד על מזבח החיצון. למנחה מנחת נסכו של תמיד דכתיב ועשירית האיפה סלת למנחה לנסכים לנסך יינו של תמיד: ובשעת הניסוך אומרים הלוים השיר וכו':

ו כְּשֶׁהָיוּ נוֹתְנִין הַיַּיִן לַמְנַסֵּךְ. הָיוּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים עוֹמְדִין עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָן. וְהַסְּגָן עוֹמֵד עַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ. וְתָקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. וּבָאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל זֶה הַמְמֻנֶּה עַל הַצִּלְצָל. אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ:

כסף משנה כשהיו נותנים היין למנסך וכו' עד ועל כל תקיעה השתחויה. בסוף תמיד:

ז שָׁהָה הַמְנַסֵּךְ לַנֶּסֶךְ. מֵנִיף הַסְּגָן בְּסוּדָרִין. הִקִּישׁ זֶה בַּצִּלְצָל וְתָקְעוּ אֵלּוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁיר. הִגִּיעוּ לְפֶרֶק תָּקְעוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ כָּל הָעָם שֶׁבָּעֲזָרָה. עַל כָּל פֶּרֶק תְּקִיעָה וְעַל כָּל תְּקִיעָה הִשְׁתַּחֲוָיָה. וְכָל הַתְּקִיעוֹת שֶׁעַל הַתָּמִיד תֵּשַׁע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ח אֵין אוֹמְרִין שִׁירָה אֶלָּא עַל עוֹלוֹת הַצִּבּוּר וְזִבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה. אֲבָל עוֹלוֹת נְדָבָה שֶׁמַּקְרִיבִין מִמּוֹתַר תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל צִבּוּר אֵין אוֹמְרִין שִׁירָה עֲלֵיהֶן. וְכֵן נְסָכִים הַבָּאִין בִּפְנֵי עַצְמָן אֵין אוֹמְרִין עֲלֵיהֶן שִׁירָה:

כסף משנה ואין אומרים שירה אלא על עולות הצבור וכו'. בפ''ב דערכין (דף י"א:) איבעיא אם עולת נדבת צבור טעון שירה ואסיקנא על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים אף שלמים קדש קדשים פירוש ואין לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו ומעתה מה שלמים דמיירי קבוע להם זמן אף עולה שקבוע לה זמן לאפוקי נדבת ציבור. ומ''ש וכן נסכין הבאים בפני עצמם וכו'. גם זה שם x:

ט הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִין. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים כד-א) 'לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ'. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים מח-ב) 'גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ' וְגוֹ'. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים פב-א) 'אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט'. בִּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים צד-א) 'אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ'. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים פא-ב) 'הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים צג-א) 'ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר' וְגוֹ'. בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִין (תהילים צב-א) 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת'. בְּמוּסְפֵי שַׁבָּת אוֹמְרִים שִׁירַת (דברים לב-א) 'הַאֲזִינוּ' וְחוֹלְקִין אוֹתָהּ לְשִׁשָּׁה פְּרָקִים הַזִּי''ו לָ''ךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתָהּ שִׁשָּׁה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאוֹמְרִין פֶּרֶק בְּכָל שַׁבָּת. גָּמְרוּ הַשִּׁירָה בְּשִׁשָּׁה שַׁבָּתוֹת חוֹזְרִין לָרֹאשׁ. בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת אוֹמֵר (שמות טו-א) 'אָז יָשִׁיר משֶׁה' וּ(שמות טו-יא) 'מִי כָמֹכָה' וְגוֹ'. בְּמוּסָף שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיוּ אוֹמְרִין הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ. וְאִם חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי אוֹמֵר (תהילים פא-ז) 'הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ' וְגוֹ'. בְּמִנְחָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהילים כט-ח) 'קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר' וְגוֹ':

כסף משנה השיר שהיו הלוים אומרים וכו'. בסוף מסכת תמיד ויהיב טעמא בפרק בתרא דראש השנה (דף ל"א): במוספי שבת אומרים שירת האזינו וחולקין אותה לששה פרקים וכו' עד ומי כמוכה. בפרק בתרא דראש השנה שם: במוסף של ראש השנה היו אומרים הרנינו לאלהים עוזנו וכו' עד יחיל מדבר. שם (דף ל' ע"ב):

י רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבַּת שִׁירָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ דּוֹחֶה אֶת שִׁירָה שֶׁל שַׁבָּת כְּדֵי לְפַרְסֵם שֶׁהַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ:

כסף משנה ראש חדש שחל להיות בשבת וכו'. ברייתא בפרק החליל (דף נ"ד:) ואע''ג דהתם אוקי רב ספרא מאי דוחה דוחה לקדם היינו כדי לתרוצי ברייתא אליבא דרבי אחא ומכיון דאיתותב התם ר' אחא נקטינן ברייתא כפשטא:

יא בְּשַׁבָּת מַקְטִירִין אֶת שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה עִם הַמּוּסָפִין. קֹדֶם נִסּוּךְ הַיַּיִן שֶׁל מוּסָפִין. וְכַסֵּדֶר שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר כָּךְ עוֹשִׂין בֵּין הָעַרְבַּיִם. חוּץ מֵהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְסִדּוּר הַמַּעֲרָכוֹת וְהַפְּיָסוֹת. שֶׁאֵין עוֹשִׂין דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא בְּכָל יוֹם בַּשַּׁחַר לְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה בשבת מקטירים את שני בזיכי לבונה עם המוספין. בפרק שלישי דיומא (דף ל"ד) בסדר מערכה דמסדר אביי מוספין קודמין לבזיכין והא תניא בזיכין קודמין למוספין תנאי היא אמר אביי מסתברא כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין. ורבינו שכתב עם המוספין קודם ניסוך יין של מוספין היינו לומר שבזיכין אחר המוספין והכי דייק לישניה שכתב קודם ניסוך היין של מוספין ומכל מקום צריך למוד מנין לו שהיו קודם לניסוך היין: וכסדר שעושים בכל יום בבקר וכו' כמו שביארנו. בפרק ד':

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן