הלכות תמידין ומוספין - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תמידין ומוספין - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א בְּיוֹם חֲמִשִּׁים מִסְּפִירַת הָעֹמֶר. הוּא חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְהוּא עֲצֶרֶת. וּבַיּוֹם הַזֶּה מַקְרִיבִין מוּסָף כְּמוֹ מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי פָּרִים וְאַיִל וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים כֻּלָּם עוֹלוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת. וְאֵלּוּ הֵן הַקָּרְבָּנוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים וְהֵם מוּסַף הַיּוֹם. וְעוֹד מְבִיאִין יֶתֶר עַל הַמּוּסָף בַּיּוֹם הַזֶּה מִנְחָה חֲדָשָׁה שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּמַקְרִיבִין עִם הַלֶּחֶם פַּר וּשְׁנֵי אֵילִים וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים. הַכּל עוֹלוֹת. וּשְׂעִיר חַטָּאת. וּשְׁנֵי כְּבָשִׂים זֶבַח שְׁלָמִים. וְאֵלּוּ הֵן הַקָּרְבָּנוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּחֻמַּשׁ וַיִּקְרָא. נִמְצָא הַקָּרֵב בְּיוֹם זֶה יֶתֶר עַל שְׁנֵי הַתְּמִידִין שְׁלֹשָׁה פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה אֵילִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים. הַכּל עֶשְׂרִים בְּהֵמָה עוֹלוֹת. וּשְׁנֵי שְׂעִירֵי חַטָּאוֹת נֶאֱכָלִים. וּשְׁנֵי כְּבָשִׂים שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים:

כסף משנה ביום חמשים מספירת העומר וכו'. בפרשת אמור כתוב והקרבתם על הלחם שבעת כבשים ופר בן בקר אחד ואילים שנים יהיו עולה ושעיר חטאת ושני כבשים שלמים ובפרשת פנחס כתוב והקרבתם עולה פרים שנים איל אחד שבעה כבשים שעיר עזים אחד מלבד עולת התמיד. ובפרק התכלת (דף מ"ה ע"ב) איפליגו תנאי ודעת ר''ע שאין [כבשים] של ת''כ הן האמורים בחומש הפקודים ונתבאר שם שאותם שבפרשת אמור באים בגלל הלחם אבל שבפרשת פנחס בגלל עצמם הם באים כי הם מוספי היום ואע''ג דרבי טרפון פליג עליה פסק רבינו כר''ע:

ב * שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הָאָרֶץ וּמִן הֶחָדָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג-יז) 'מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה' וְגוֹ'. לֹא מָצְאוּ חָדָשׁ יָבִיאוּ מִן הָעֲלִיָּה:

ההראב"ד שתי הלחם. א''א הלכה זו בהפך:

כסף משנה שתי הלחם אינן באים אלא מן החדש ומן הארץ וכו'. במנחות (דף ע"ג:) ר''פ כל קרבנות הצבור והיחיד באים מהארץ ומח''ל מן החדש ומן הישן חוץ מהעומר ושתי הלחם שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ ובגמ' מתני' דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר שתי הלחם הבאות מהישן כשירות אלא שחיסר מצות עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך ואפי' מן העליה ופירש''י מן העליה ישנים שבעליה. ורבינו פסק כברייתא ויש לתמוה למה הניח המשנה ופסק כברייתא ואפשר שלזה נתכוון הראב''ד שכתב הלכה זו בהפך עכ''ל. ואפשר שכוונתו לומר דלישנא דמתני' דקתני שאינם באים היינו לומר שאם לא הביא מהחדש פסול מדקאמר עלה מתני' דלא כי האי תנא וכיון שרבינו פוסק כברייתא לא ה''ל לתפוס בלשון המשנה, ולזו י''ל דלישנא דשאינם באים שפיר משמע לכתחלה כי מסיים בה אם הביא מן הישן כשר ומאי דדייק בגמ' מתניתין דלא כי האי תנא היינו משום דלא מסיים בה הכי. ולענין אמאי שבק מתני' ופסק כברייתא י''ל דטעמיה משום דבגמרא מפרש טעמא דברייתא ולא פירש טעמא דמתני', ואפשר לומר עוד שרבינו מפרש דלתנא דמתניתין נמי אם הביא מן הישן כשר ולישנא דמתני' הכי משמע דהא כל קרבנות וכו' באים מן הישן היינו אפילו לכתחלה ובההוא גוונא קאמר דעומר ושתי הלחם אינם באים אלא מן החדש דהיינו לכתחילה ומאי דקאמרה גמרא מתני' דלא כי האי תנא היינו ללמד דלתנא דברייתא לכתחילה נמי מותר להביא שתי הלחם מן הישן מדלא קתני לא יביא מן הישן ואם הביא כשר ועוד מדפלגינהו בברייתא לעומר ושתי הלחם ולא ערבינהו למיתני עומר ושתי הלחם הבאים מן הישן כשרים משמע דטעמא משום דלא שוו בדינייהו דעומר לכתחלה צריך להביא מהחדש אבל שתי הלחם לכתחלה נמי יכול להביא מן הישן לדעת הברייתא ומאי דקאמר בגמרא על הברייתא והא כתיב ראשית למצוה היינו למצוה מן המובחר ומאן דלא בעי מצוה מן המובחר יכול להביא מן הישן אף לכתחילה לתנא דברייתא אבל לתנא דמתני' לכתחילה צריך להביא מן החדש ומאי דקאמר ע''כ לא פליגי אלא בחדש היינו לכתחלה אבל אם לא מצא לכ''ע יביא מהישן ולפי פי' זה שפיר פסק רבינו כתנא דמתני' ואע''פ שרש''י בכמה לשונות הוא נזהר מפירוש זה רבינו אפשר שמפרשו:

ג חִטִּים שֶׁיָּרְדוּ בְּעָבְיָם יֵשׁ בָּהֶם סָפֵק אִם אֲנִי קוֹרֵא בָּהֶם (ויקרא כג-יז) 'מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם' אוֹ אֵינָם מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְפִיכָךְ לֹא יָבִיא וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מְבִיאִין שָׁלֹשׁ סְאִין חִטִּין חֲדָשׁוֹת וְשָׁפִין אוֹתָן וּבוֹעֲטִין בָּהֶם כְּדֶרֶךְ כָּל הַמְּנָחוֹת וְטוֹחֲנִין אוֹתָן סלֶת וּמְנַפִּין מֵהֶן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנוֹת מְנֻפֶּה בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נָפָה וְהַשְּׁאָר נִפְדֶּה וְנֶאֱכָל לְכָל אָדָם. וְחַיָּב בְּחַלָּה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה חטים שירדו בעבים וכו'. במנחות פ רבי ישמעאל (ס"ט:) בעיא דלא איפשיטא ופירש''י שירדו בעבים עם המטר כששתו העבים באוקיאנוס בלעו ספינה מליאה חטים: וכיצד היו עושים מביאין ג' סאין חטים חדשות וכו' עד ובי''ג נפה. בס''פ אלו מנחות (דף ע"ז:). ומ''ש כמו שביארנו. בפ''ו מהל' בכורים ובפי''ג מהל' מעה''ק:

ד שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁהֵן מִן הֶחָדָשׁ צְרִיכִין לָבוֹא עִשָּׂרוֹן מִכָּל סְאָה וּמֶחֱצָה וּמְנַפִּין אוֹתָן בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נָפָה. וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁהוּא בָּא מִן הַיָּשָׁן דַּי לוֹ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נָפָה וְהוּא בָּא עִשָּׂרוֹן מִכָּל סְאָה. אֲבָל הָעֹמֶר שֶׁהוּא בָּא מִן הַשְּׂעוֹרִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ בָּא מִן הַמֻּבְחָר אֶלָּא מִשָּׁלֹשׁ סְאִין וּבִשְׁלֹשׁ עֲשָׂרָה נָפָה:

ה וְכֻלָּם אִם רִבָּה בְּמִדַּת הַסְּאִין שֶׁבְּאֵין מֵהֶן אוֹ מִעֵט כָּשֵׁר:

כסף משנה ומ''ש וכולן אם ריבה כמדת הסאים שבאים מהם או מיעט כשר. ברייתא פ' כל המנחות ואיתיה בתוספתא דמנחות פ''ח העומר ושתי הלחם ולחם הפנים שריבה מדת עשרונן או שחיסר מדת עשרונן שהיתה מדה מרובה מחברתה או חסרה מחברתה הרי אלו פסולות ריבה מדת סאין או שחיסר מדת סאין הרי אלו כשירות:

ו וְלוֹקְחִין שְׁנֵי הָעֶשְׂרוֹנוֹת וְלָשִׁין אוֹתָן אַחַת אַחַת וְאוֹפִין אוֹתָן אַחַת אַחַת:

כסף משנה ולשין אותן אחד אחד וכו' עד שהוא י''ט. משניות בפרק שתי הלחם (דף צ"ד):

ז וְלִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן בַּחוּץ וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים כְּכָל הַמְּנָחוֹת:

ח וְאֵין עֲשִׂיָּתָן דּוֹחָה יוֹם טוֹב וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שַׁבָּת אֶלָּא אוֹפִין אוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב-טז) 'הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם' לָכֶם וְלֹא לְגָבוֹהַּ:

ט הָיָה עֶרֶב יוֹם טוֹב שַׁבָּת אוֹפִין אוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכָלוֹת בַּשְּׁלִישִׁי לַאֲפִיָּתָן שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. וַהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהֵם חָמֵץ. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה. מֵבִיא שְׂאוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ הָעִשָּׂרוֹן וּמְמַלֵּא הָעִשָּׂרוֹן סלֶת וּמְחַמְּצוֹ בְּאוֹתוֹ הַשְּׂאוֹר:

כסף משנה ומ''ש וכיצד עושה מביא שאור ממקום אחר וכו'. משנה בריש פרק כל המנחות (דף נ"ב ע"ב) פלוגתא דר''מ ור''י וידוע דהלכה כר''י:

י וּמְרֻבָּעוֹת הֵן. אֹרֶךְ כָּל חַלָּה שִׁבְעָה טְפָחִים וְרָחְבָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְגָבְהָהּ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת:

כסף משנה ומ''ש ומרובעות הן אפשר דיליף לה מלחם הפנים. ומ''ש אורך כל חלה שבעה טפחים ורחבה ארבעה טפחים וגובהה ד' אצבעות. משנה בפרק שתי הלחם (דף צ"ו) ומפרש רבינו קרנותיו גובהה ורש''י פירש בע''א:

יא כֵּיצַד הֲנָפַת הַלֶּחֶם עִם שְׁנֵי כִּבְשֵׂי הַשְּׁלָמִים. מֵבִיא שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים וּמְנִיפָם בְּעוֹדָן חַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד-יב) 'וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה'. וְאִם הֵנִיף זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ יָצָא. וְאַחַר כָּךְ שׁוֹחֲטִין אוֹתָן וּמַפְשִׁיט. וְלוֹקֵחַ חָזֶה וְשׁוֹק מִכָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם וּמַנִּיחָן בְּצַד שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּמֵנִיחַ שְׁתֵּי יָדָיו מִלְּמַטָּן וּמֵנִיף הַכּל כְּאֶחָד בַּמִּזְרָח בִּמְקוֹם כָּל הַתְּנוּפוֹת. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. וְאִם הֱנִיפָן אֶחָד אֶחָד יָצָא. וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר אֵימוּרֵי שְׁנֵי הַכְּבָשִׂים וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. וְכֵן שְׁתֵּי הַחַלּוֹת נוֹטֵל כֹּהֵן גָּדוֹל אַחַת מֵהֶן. וְהַשְּׁנִיָּה מִתְחַלֶּקֶת לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. וּשְׁתֵּיהֶן נֶאֱכָלוֹת אוֹתוֹ הַיּוֹם וַחֲצִי הַלַּיְלָה כִּבְשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:

כסף משנה כיצד הנפת הלחם וכו' ומניפם בעודם חיים. משנה בפ' כל המנחות (דף ס"א). ומ''ש ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפ''ע יצא. שם יליף מקראי גבי אשם ולוג שמן שטעונים תנופה כאחד ואם הניף זה בעצמו וזה בעצמו יצא ומשמע דילפינן מהתם לשני כבשי עצרת. ומ''ש ולוקח חזה ושוק. שם (דף ס"ב) ת''ר זבחי שלמי ציבור טעונים תנופה לאחר שחיטה ותנופתן כמות שהן דברי רבי וחכ''א כחזה ושוק. ומ''ש ומניחם בצד שתי הלחם. שם פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כרבי משום דמסתבר טעמיה ועוד דאבא שאול סבר כוותיה. ומ''ש ומניח ב' ידיו מלמטה. שם במשנה. ומ''ש ומניף הכל כאחד במזרח במקום כל התנופות מוליך ומביא מעלה ומוריד. שם במשנה. ומ''ש ואם הניפן אחד אחד יצא. אפשר שהוא נלמד מאשם ולוג שמן כדבסמוך: ומה שכתב וכן שתי החלות נוטל כ''ג אחת מהן. זה על פי מה שנתבאר בספ''ד שכ''ג בלחם הפנים נוטל מכל משמר חצי החלות: ושאר הבשר נאכל לכהנים. כלומר ואינם כשאר שלמים שהם קדשים קלים ונאכלים לבעלים חוץ מהאימורים אבל שלמים אלו קדש קדשים הם ואינם נאכלים אלא לכהנים. ומ''ש ושתיהן נאכלות אותו היום וחצי הלילה וכו':

יב שָׁחַט שְׁנֵי כְּבָשִׂים עַל אַרְבַּע חַלּוֹת. אִם אָמַר יִקָּדְשׁוּ שְׁתַּיִם מִתּוֹךְ אַרְבַּע מוֹשֵׁךְ שְׁתַּיִם מֵהֶן וּמְנִיפָן. וְהַשְּׁאָר פּוֹדִין אוֹתָן בִּפְנִים וְנֶאֱכָלִין בַּחוּץ כִּשְׁאָר הַחֻלִּין. וְאִם לֹא הִתְנָה לֹא קָדַשׁ הַלֶּחֶם:

כסף משנה שחט שני כבשים על ארבע חלות וכו'. בפרק התכלת (דף מ"ו:) ת''ר שחט שני כבשים על ארבע חלות מושך שתים מהם ומניפן והשאר נאכלים בפדיון ואמרי' בגמ' אליבא דר''י דהיינו דוקא בדאמר ליקדשו תרתי מגו ארבע אבל אם לא אמר כן לא קדשי. ומ''ש והשאר פודים אותם בפנים. שם אמרינן הכי אליבא דרבי דאמר שחיטה מקדשם אבל לר''א בר''ש דפליג עליה אין פודין אותם אלא בחוץ. ופסק רבינו כרבי דהלכה כרבי מחבירו:

יג שָׁחַט אַרְבָּעָה כְּבָשִׂים עַל שְׁתֵּי חַלּוֹת. מוֹשֵׁךְ שְׁנַיִם מֵהֶם וְזוֹרֵק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. וּמֵנִיף הַשְּׁנַיִם הַנִּשְׁאָרִים הַכְּשֵׁרִים עִם שְׁתֵּי הַלֶּחֶם:

כסף משנה שחט ארבעה כבשים על שתי חלות וכו'. שם (דף מ"ח):

יד שְׁתֵּי הַחַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּשְׁנֵי הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. מֵת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אוֹ בָּרַח אוֹ נַעֲשָׂה טְרֵפָה. יִקַּח זוּג לְשֵׁנִי. שָׁחַט אֶחָד לִשְׁמוֹ. יִקַּח לוֹ זוּג:

כסף משנה שתי החלות מעכבות זו את זו ושני הכבשים מעכבין זה את זה. משנה פרק הקומץ רבה (דף כ"ז): מת אחד משניהם וכו' יקח זוג לשני. תוספתא בפ''ה דמנחות: שחט אחד מהם לשמו. כלומר ואח''כ מת האחר או נעשה טריפה או ברח יקח לו זוג לראשון והוא בתוספתא הנזכרת:

טו * שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מְעַכְּבִים אֶת הַכְּבָשִׂים. וּשְׁנֵי הַכְּבָשִׂים אֵינָן מְעַכְּבִים אֶת הַלֶּחֶם. * וְאִם הוּנְפוּ עִם הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְאִם אָבַד הַלֶּחֶם יֹאבְדוּ הַכְּבָשִׂים וְאִם אָבְדוּ הַכְּבָשִׂים יֹאבְדוּ הַלֶּחֶם וְיָבִיאוּ לֶחֶם אַחֵר וּכְבָשִׂים אֲחֵרִים:

ההראב"ד שתי הלחם וכו'. א''א הלכה זו בהפך: ואם הונפו. א''א ספק הוא בגמרא:

כסף משנה שתי הלחם מעכבין את הכבשים וכו'. במשנה פרק התכלת (דף מ"ה:) פלוגתא דתנאי הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבים את הלחם דברי ר''ע אמר ר''ש בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבים את הלחם והלחם אינו מעכב (את) הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אר''ש הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו [שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר] וכל האמור בת''כ אין קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים [בלא לחם] שהכבשים מתירים את עצמם ולא הלחם בלא כבשים שאין לו מי יתירנו, ולכאורה משמע דהלכה כר''ש ור''ש בן ננס דרבים נינהו ועוד דיהבי טעמא למילתייהו x ויש לתמוה על רבינו שפסק כר''ע וז''ש הראב''ד הלכה זו בהפך עכ''ל. וי''ל לדעת רבינו שהוא סובר דמ''מ הלכה כר''ע דהוא מאריה דגמרא טפי מהנך תנאי וטעמא דבן ננס הא איפרך וטעמא דרבי שמעון איכא למידחי דאע''ג דר''ש יהיב טעמא שלחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו איכא למימר דאע''ג דכשהלחם בא עם הכבשים הכבשים מתירין את הלחם כשהלחם בא לבדו הוא עצמו מתיר את עצמו. ועוד דבגמרא אמרינן מ''ט דרבי עקיבא גמר יהיו מתהיינה מה להלן לחם אף כאן לחם ובן ננס גמר יהיו יהיו מה להלן כבשים אף כאן כבשים ושקיל וטרי גמרא ובסוף קמה טענת ר''ע ולפיכך פסק כוותיה ועוד דאיתא התם בגמרא (דף נ"ו) ת''ר שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו כו' עד אף שתי הלחם נמי לאכילה והאי ברייתא כר''ע אתיא ומדשקלי וטרו בה אמוראי משמע דסברי דהלכתא כוותיה. ומ''ש ואם הונפו עם הכבשים מעכבים זה את זה ואם אבד הלחם יאבדו הכבשים וכו' בפרק התכלת (דף מ"ו) איבעיא לן תנופה עושה זיקה או לא ואסיקנא בתיקו וא''כ לא היה לרבינו לכתוב הלכה פסוקה בדבר וכבר השיגו הראב''ד וכתב א''א ספק הוא בגמרא עכ''ל. ואפשר שטעם רבינו מדאמרי' בתר הכי א''ל אביי לרבא מ''ש ב' כבשים דמעכבי לחם ומאי שנא שבעה כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי א''ל הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה משמע דס''ל דתנופה עושה זיקה:

טז שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן בְּלֹא כְּבָשִׂים כֵּיצַד עוֹשִׂין בָּהֶן. יוּנְפוּ וּתְעֵבַּר צוּרָתָן וְיֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְצְאוּ כְּבָשִׂים לְשָׁנָה הַבָּאָה וְיָבִיאוּ לֶחֶם בְּלֹא כְּבָשִׂים. הַפָּר וּשְׁנֵי הָאֵילִים וְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר הַבָּאִים בְּיוֹם זֶה בִּגְלַל הַלֶּחֶם אֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן:

כסף משנה שתי הלחם הבאות בפני עצמן וכו'. ברייתא וגמרא שם: הפר ושני האילים וכו'. משנה שם (דף מ"ד):

יז שְׁנֵי פָּרִים שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם וּפַר הַבָּא בִּגְלַל הַלֶּחֶם אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:

כסף משנה שני פרים של מוסף היום ופר וכו'. משנה שם הפרים והאילים והכבשים והשעירים אינם מעכבים זה את זה ובגמרא הני פרים וכבשים וכו' דעצרת וכו' אילים דהיכא וכו' אי דתורת כהנים הויה כתיב בהו לעולם דעצרת דתורת כהנים וה''ק לא אילים דתורת כהנים מעכבי ליה לאיל דחומש הפקודים ולא איל דחומש הפקודים מעכב לאילים דתורת כהנים אלא פרים דאפילו אהדדי לא מעכבי ואילים דהכא והכא הוא דלא מעכבי אינהו מעכבי תנא מילי מילי קתני. פי' וגבי פרים וכבשים אין מעכבים אפילו אהדדי אבל אילים אהדדי מעכבי אלא שבתורת כהנים עם של חומש הפקודים אינם מעכבין אלו לאלו:

יח * אַיִל שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם וּשְׁנֵי אֵילִים הַבָּאִין בִּגְלַל הַלֶּחֶם אֵינָן מְעַכְּבִין (זֶה אֶת זֶה):

ההראב"ד איל כו' ואם נשחטו כו'. א''א לא ידעתי שחיטה זו בכאן מה היא והיה לו לומר אבל הן עצמן דתורת כהנים ומעכבין זה את זה מ''ט הויה כתיב בהו:

יט שִׁבְעָה כְּבָשִׂים שֶׁל מוּסַף הַיּוֹם וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים הַבָּאִים בִּגְלַל הַלֶּחֶם אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וְאִם נִשְׁחֲטוּ כֻּלָּן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה:

כסף משנה ומ''ש שבעה כבשים וכו' אינם מעכבים כו'. לא אלו את אלו ולא הם בעצמם וכמו שביאר מיד שאין המוספין מעכבין וכו' והוא כמו שנתבאר מהמשנה דבהו אין עיכוב כלל ומילי מילי קתני. ודברי רבינו מדוייקים כן דגבי פרים כתב שני פרים אין מעכבין זה את זה וגבי אילים לא כתב כן אלא כתב איל וכו' ושני אילים אין מעכבין ולא כתב כמו שכתב גבי פרים אין מעכבין זה את זה מוכח דשני אילים גופייהו מעכבין ולא דמו לפרים וגבי פרים היה יכול לכתוב כמו שכתב גבי אילים דהתם נמי איכא פר אחד ושני פרים אלא ודאי לכך נתכוון. ומ''ש אם נשחטו כולן מעכבין זה את זה. שם (דף מ"ו:) אמר ר''י הכל מודים שאם הוזקקו זה לזה שמעכבין זה את זה ואי זו היא זיקה שלהם שחיטה ופירש''י שאם הוזקקו זה לזה שהיה ביחד ואח''כ אבד לחם או כבשים שמעכבין זה לזה והנותר לפנינו יצא לבית השריפה דנדחה באיבוד חבירו ואי זו היא זיקה שלהן הקבעתן יחד שחיטה שאם היה לחם בשעת שחיטה ואח''כ אבד או לחם או כבשים אבד הכל. ויש לתמוה על מה שכתב הראב''ד איל של מוסף וכו' א''א לא ידעתי שחיטה זו בכאן מה היא והל''ל אבל הן עצמן דת''כ מעכבין זה את זה מ''ט הויה כתיב בהו עכ''ל, שהרי מ''ש רבינו שאם נשחטו מעכבין זה את זה מבואר הוא בברייתא וכדברי ר''י שכתבתי. וכתב הר''י קורקוס ז''ל דעת הראב''ד כרש''י דההיא דר''י אכבשים שאין מעכבין את הלחם לחוד קאי דבהנהו דוקא קובעת שחיטה עכ''ל:

כ הַתְּמִידִין אֵינָם מְעַכְּבִין אֶת הַמּוּסָפִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין אֶת הַתְּמִידִין וְלֹא הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְלֹא מִנְיַן הָעוֹלוֹת כֻּלָּן מְעַכֵּב. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁלֹּא מָצְאוּ אֶלָּא שִׁשָּׁה כְּבָשִׂים מַקְרִיבִין שִׁשָּׁה אֲפִלּוּ לֹא מָצְאוּ אֶלָּא אֶחָד מַקְרִיבִין אוֹתוֹ בֵּין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים בֵּין בִּימֵי הַמּוֹעֲדוֹת וְהַשַּׁבָּתוֹת. וְאֵינָן חַיָּבִין לְהַקְרִיב הַשְּׁאָר לְמָחָר אוֹ לְמוֹעֵד אַחֵר אֶלָּא כָּל קָרְבַּן צִבּוּר שֶׁעָבַר זְמַנּוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ. לֹא מָצְאוּ אֶלָּא שְׁנֵי כְּבָשִׂים אִם יַקְרִיבוּ אוֹתָן לְמוּסַף הַיּוֹם אֵין לָהֶן תְּמִידִין לְמָחָר. הֲרֵי הַדָּבָר שָׁקוּל אִם הִקְרִיבוּם לְמוּסַף הַיּוֹם הִקְרִיבוּ וְאִם רָצוּ לְהַנִּיחָם לְמָחָר לִתְמִידִין יַנִּיחוּ:

כסף משנה ומה שכתב ואינם חייבים להקריב השאר למחר וכו': לא מצאו אלא שני כבשים וכו'. בפרק התכלת (דף מ"ט) בעיא דלא איפשיטא:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן