הלכות תמידין ומוספין - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תמידין ומוספין - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְטִיר הַקְּטֹרֶת עַל מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל-ז) 'וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים'. לֹא הִקְטִירוּ בַּבֹּקֶר יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם אֲפִלּוּ הָיוּ מְזִידִין. וְאֵין מְחַנְּכִין מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם:

כסף משנה מצות עשה להקטיר הקטורת וכו': לא הקטירו בבקר יקטירנו בין הערבים. משנה בפרק התכלת (דף מ"ט): ומ''ש ואפילו היו מזידין. שם כת''ק דר' שמעון. ומ''ש ואין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים. שם פלוגתא דתנאי (דף נ') ואמר אביי דמסתברא כמ''ד הכי:

ב כַּמָּה מַקְטִירִין מִמֶּנָּה בְּכָל יוֹם. מִשְׁקַל מֵאָה דִּינָרִין. חֲמִשִּׁים בַּבֹּקֶר וַחֲמִשִּׁים בֵּין הָעַרְבַּיִם. מִזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַר מַקְטִירִין הַקְּטֹרֶת בִּמְקוֹמוֹ. וּקְטֹרֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ אֲפִלּוּ קְרָטִין שֶׁבָּהּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן:

כסף משנה כמה מקטירין ממנה בכל יום וכו'. פ''ק דכריתות (דף ו':) ובפ''ד דיומא (דף מ"ג:): מזבח שנעקר מקטירין הקטורת במקומו. מימרא פרק קדשי קדשים (זבחים נ"ט): וקטורת שפקעה מעל המזבח אפילו קרטין שבה אין מחזירין אותן. מימרא פרק הקומץ רבה (דף כ"ו:) ופירש''י אפילו קרטים שלימים וחשובים שבה:

ג בְּעֵת שֶׁמַּקְטִירִין הַקְּטֹרֶת בַּהֵיכָל בְּכָל יוֹם פּוֹרְשִׁין כָּל הָעָם מִן הַהֵיכָל וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לֹא יִהְיֶה שָׁם אָדָם עַד שֶׁיֵּצֵא זֶה שֶׁהִקְטִיר הַקְּטֹרֶת. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁיִּכָּנֵס בְּדַם חַטָּאוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים פּוֹרְשִׁים הַכּל מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ עַד שֶׁיֵּצֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-יז) 'וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ' וְגוֹ' בִּנְיַן אָב לְכָל כַּפָּרָה שֶׁבַּקֹּדֶשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אָדָם:

כסף משנה בעת שמקטירין הקטורת בהיכל וכו'. בספ''ק דכלים ואיתא בפ' טרף בקלפי (דף מ"ד). וכתב רבינו בעת שמקטירים הקטרת בהיכל בכל יום לרמוז על מה שכתב בגמרא דבקטרת יוה''כ שהוא לפני ולפנים אין צריך לפרוש אלא מההיכל שהוא קרוב אבל מבין האולם ולמזבח אין צריך לפרוש. ומ''ש וכן בשעה שיכנס בדם חטאות הנעשות בפנים וכו'. ברייתא וגמרא שם:

ד כֵּיצַד סֵדֶר הַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת בְּכָל יוֹם. מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְטֶנִי הָיָה שְׁמוֹ וְשֶׁל זָהָב הָיָה וּמַחֲזִיק קַבַּיִם וָחֵצִי. מַנִּיחַ הַטֶּנִי בָּאָרֶץ לְפָנָיו וְחוֹפֵן בְּיָדָיו הָאֵפֶר וְהַפֶּחָם שֶׁבְּתוֹךְ הַמִּזְבֵּחַ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַטֶּנִי. וּבָאַחֲרוֹנָה מְכַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וּמַנִּיחוֹ שָׁם בַּהֵיכָל וְיוֹצֵא. וּמִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת נוֹטֵל כְּלִי מָלֵא קְטֹרֶת גָּדוּשׁ. וְכִסּוּי הָיָה לוֹ וּבָזָךְ הָיָה שְׁמוֹ וְנוֹתֵן הַבָּזָךְ בְּתוֹךְ כְּלִי אַחֵר וְכַף הָיָה שְׁמוֹ. וּמְכַסֶּה אֶת הַכַּף בְּבֶגֶד קָטָן וְאוֹחֵז הַכַּף בְּיָדוֹ וְנִכְנַס עִמּוֹ אֶחָד בַּמַּחְתָּה שֶׁל אֵשׁ בְּיָדוֹ:

כסף משנה כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום וכו'. בפרק שלישי דתמיד (דף ל':): ומה שכתב מי שזכה בקטרת נוטל כלי מלא קטרת וגדוש וכו'. בפרק ששי דתמיד (דף ל"ג):

ה * וְכֵיצַד חוֹתֶה. זֶה שֶׁזָּכָה בְּמַחְתָּה לוֹקֵחַ מַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּמְפַנֶּה אֶת הַגֶּחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ. וְנוֹטֵל מִן הַגֶּחָלִים שֶׁנִּתְאַכְּלוּ בְּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה. וְיוֹרֵד וּמְעָרָן לְתוֹךְ מַחְתָּה שֶׁל זָהָב. אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים כְּמוֹ קַב אוֹ פָּחוֹת מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבְשַׁבָּת כּוֹפֶה עֲלֵיהֶן הַפְּסַכְתֵּר. וְאִם נִתְפַּזֵּר יֶתֶר עַל קַב חוֹזֵר וְחוֹתֶה:

ההראב"ד וכיצד חותה וכו' עד שנתאכלו במערכה. א''א אין זה בנוסחא המדויקת לענין קטרת אלא לענין תרומת הדשן:

כסף משנה כתב הראב''ד וכיצד חותה וכו'. עד שנתאכלו במערכה א''א אין זה בנוסחא המדוייקת לענין קטרת אלא לענין תרומת הדשן עכ''ל. ואני אומר פשטא דמתניתין שבפרק הנזכר משמע דלענין קטרת מיתניא ואיני יודע x נוסחא אחרת:

ו שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיָה הַפְּסַכְתֵּר מְשַׁמֵּשׁ. כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל הַגֶּחָלִים. וְעַל הַשֶּׁרֶץ בְּשַׁבָּת. וּמוֹרִידִין בּוֹ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ:

ז וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶם זֶה שֶׁדִּשֵּׁן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְנוֹטֵל הַטֶּנִי שֶׁבּוֹ דִּשׁוּן הַמִּזְבֵּחַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ הַמַּחְתָּה צוֹבֵר אֶת הַגֶּחָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וּמְרַדְּדָן בְּשׁוּלֵי הַמַּחְתָּה וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא. וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ הַכַּף נוֹטֵל אֶת הַבָּזָךְ מִתּוֹךְ הַכַּף וְנוֹתְנוֹ לְאוֹהֲבוֹ אוֹ לִקְרוֹבוֹ וְרוֹאֶה אִם נִתְפַּזֵּר מִן הַקְּטֹרֶת מְעַט בְּכַף אוֹהֲבוֹ אוֹ קְרוֹבוֹ נוֹתֵן לוֹ לְתוֹךְ חָפְנָיו זֶה שֶׁנִּתְפַּזֵּר עִם הַקְּטֹרֶת שֶׁבַּבָּזָךְ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא:

כסף משנה ומ''ש ומקדים לפניהם זה שדישן המזבח הפנימי וכו' עד ויקטיר המקטיר וישתחוה ויצא. בפרק ו' דתמיד שם:

ח וְאוֹמְרִין לָזֶה הַמַּקְטִיר הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תַּתְחִיל מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה. וּמַתְחִיל וּמַשְׁלִיךְ הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ בְּנַחַת כְּמִי שֶׁמְּרַקֵּד סלֶת עַד שֶׁתִּתְרַדֵּד עַל כָּל הָאֵשׁ:

ט וְאֵין הַמַּקְטִיר מַקְטִיר עַד שֶׁהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הַקְטֵר. וְאִם כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא אוֹמֵר לוֹ הַמְמֻנֶּה אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הַקְטֵר. וְאַחַר שֶׁאוֹמֵר יִפְרְשׁוּ כָּל הָעָם וְיַקְטִיר הַמַּקְטִיר וְיִשְׁתַּחֲוֶה וְיֵצֵא:

י דִּשׁוּן הַמְּנוֹרָה וַהֲטָבַת הַנֵּרוֹת בַּבֹּקֶר וּבֵין הָעַרְבַּיִם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז-כא) 'יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו'. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה כְּקָרְבָּנוֹת שֶׁקָּבוּעַ לָהֶן זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז-כ) (ויקרא כד-ב) 'לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד':

כסף משנה דישון המנורה וכו'. יתבאר בסמוך: והדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה וכו'. בתורת כהנים פרשת אמור:

יא וְכַמָּה שֶׁמֶן הוּא נוֹתֵן לְכָל נֵר. חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז-כא) (ויקרא כד-ג) 'מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר' תֵּן לוֹ כַּמִּדָּה שֶׁיִּהְיֶה דּוֹלֵק מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. וְאֵין מְחַנְּכִין אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּהַדְלָקַת שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבַּיִם:

כסף משנה וכמה שמן הוא נותן לכל נר וכו'. משנה וברייתא פ' שתי מדות (דף פ"ח פ"ט) ומ''ש ואין מחנכין את המנורה וכו'. משנה בפ' התכלת (דף ס"ט):

יב מַהוּ דִּשׁוּן הַמְּנוֹרָה. כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מֵסִיר הַפְּתִילָה וְכָל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר וּמְקַנְּחוֹ וְנוֹתֵן בּוֹ פְּתִילָה אַחֶרֶת וְשֶׁמֶן אַחֵר בְּמִדָּה וְהוּא חֲצִי לוֹג. וְזֶה שֶׁהֵסִיר מַשְׁלִיכוֹ בִּמְקוֹם הַדֶּשֶׁן אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ עִם דִּשׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן וּמַדְלִיק נֵר שֶׁכָּבָה. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת הִיא הֲטָבָתָם. וְנֵר שֶׁמְּצָאוֹ שֶׁלֹּא כָּבָה מְתַקְּנוֹ:

כסף משנה מהו דישון המנורה כל נר שכבה מסיר הפתילה וכו'. פ' שתי מדות (דף פ"ח:) נר שכבתה נדשן השמן נדשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן במדה ראשונה ומדליקה. ופירש''י נר שכבתה בחצי הלילה או קודם אור היום. נדשן השמן נדשנה הפתילה האי נדשן השמן לאו דוקא אלא הכי קאמר כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי היא כדשן כן השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה דהואיל ונדשנה הפתילה נדשן השמן כיצד הוא עושה מטיבה שמשליך כל מה שבנר לחוץ ונותן בה השמן ופתילה אחרת ומדליקה. במדה ראשונה חצי לוג כמו שנתן מתחילה או כמה שחסרה במה שזורק לחוץ. ומ''ש והדלקת הנרות היא הטבתם זהו דעת רבינו שהוא סובר שגם בבקר מדליק הנרות דכי כתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות פירוש בהטיבו בהדליקו. והאחרונים חולקים עליו ואומרים שאין הדלקת הנרות אלא בין הערבים ופירוש בהטיבו אינו הדלקה אלא תיקון הפתילות וכל זה תמצא באורך בתשובות הרשב''א סי' ש''ט ומ''ט x. ומדברי רש''י שכתבתי בסמוך וממה שכתב בפירוש התורה נראה שדעתו כדעת האחרונים וכן נראה שהוא דעת הראב''ד ממה שכתב בפרק שני מעבודת יוה''כ וכן דעת אונקלוס. ומ''ש ונר שמצאו שלא כבה מתקנו:

יג * נֵר מַעֲרָבִי שֶׁכָּבָה אֵין מַדְלִיקִין אוֹתוֹ אַחַר דִּשּׁוּנוֹ אֶלָּא מִמִּזְבַּח הַחִיצוֹן. אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מֵהֶן מַדְלִיקוֹ מִנֵּר חֲבֵרוֹ:

ההראב"ד נר מערבי. א''א נראה מדבריו שהוא עכוב לנר מערבי שלא להדליקו אלא ממזבח העולה. ואני אומר כשאמרו מצאו שכבה מדשנו ומדליקין ממזבח העולה מפני שלא היה במנורה נר דולק שכבר הטיב את כולה והתורה אמרה אש תמיד תוקד על המזבח אש שיש לו תמיד לא יהא אלא ממזבח העולה שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכירים אבל בזמן שיש נר דולק במנורה ומצא המערבי כבה מדליקו מן הדולק ומשנה שלימה היא נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את השאר ומניח אלו דולקים במקומן שממנו מדליק המנורה בין הערבים מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ואח''כ מדשן את השאר אלמא כל היכא דאפשר מיניה וביה טפי עדיף:

כסף משנה נר מערבי שכבה וכו'. בפרק ו' דתמיד. ומ''ש אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהם מדליקו מנר חבירו בפרק ג' דתמיד (דף ל':): כתב הראב''ד נר מערבי וכו'. א''א נראה מדבריו שהוא עיכוב לנר מערבי שלא להדליקו וכו'. מה שהביא מדתנן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין צריך לדחוק לדעת רבינו דאע''ג דקתני שכבו לשון רבים לאו דוקא דלא קאי אלא אחד מינייהו דהיינו נר מזרחי שכל נר מערבי לעולם אינו מדליקו אלא ממזבח העולה ומפרש לה רבינו כפשטה ולא כדפירש הראב''ד דלא אתא אלא למעוטי מזבח הפנימי ובית הכירים בלבד ולא למעט הדלקתו משאר נרות אלא אף למעט הדלקתו משאר נרות אתא:

יד וְכֵיצַד מַדְלִיקוֹ. מוֹשֵׁךְ הַפְּתִילָה עַד שֶׁמַּדְלִיקָהּ וּמַחֲזִירָהּ. לְפִי שֶׁהַנֵּרוֹת קְבוּעִים בַּמְּנוֹרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַדְלִיק בְּנֵר אַחֵר מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן:

כסף משנה ומ''ש וכיצד מדליקו מושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה לפי שהנרות קבועים במנורה. פרק שני דשבת (דף כ"ב:). ומ''ש ואינו יכול להדליק בנר אחר משום בזיון. שם וכשמואל וכמו שכתב המגיד משנה בהלכות חנוכה:

טו כָּל הַפְּתִילוֹת שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן בְּשַׁבָּת אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ בַּמְּנוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז-כ) (ויקרא כד-ב) 'לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד' שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ:

כסף משנה כל הפתילות שאסור להדליק בהם בשבת וכו'. ברפ''ב דשבת (דף כ"א) ודקדק רבינו לכתוב במנורה משום דהתם מותיב מדתנן מבלאי מכנסי הכהנים ומהמיניהם היו מפקעים ומהם היו מדליק כלומר ובגדי כהונה הוה בהו תכלת והוא צמר שהוא מהדברים שאסור להדליק בשבת בפתילתו ומשני שמחת ביה השואבה שאני:

טז לֹא הָיָה מֵטִיב כָּל הַנֵּרוֹת בְּפַעַם אַחַת אֶלָּא מֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת וּמַפְסִיק וְעוֹשִׂין עֲבוֹדָה אַחֶרֶת וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב הַשְּׁנַיִם. כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת כָּל הָעֲזָרָה:

כסף משנה לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת וכו'. פרק ג' דיומא (דף ל"ג). ומה שכתב כדי להרגיש כל העזרה. שם כריש לקיש ואף על גב דרבי יוחנן פליג ואמר דטעמא משום דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות חלקהו לשני בקרים כיון דלא נפיק לן מינה מידי לענין דינא לא חש מלמינקט כריש לקיש. כך היה נראה לי אלא שאמרו שם בגמרא דלר''י צריך להפסיק בין הטבת חמש נרות להטבת שתי נרות בעבודה אחרת ולריש לקיש א''צ להפסיק בעבודה אחרת והשתא יקשה על רבינו שכתב שצריך לעשות ביניהם עבודה אחרת והיינו כר' יוחנן וכתב שטעם חילוק הטבת הנרות לשתים הוא כדי להרגיש כל העזרה והיינו כר''ל והוה כמזכה שטרא לבי תרי. ונראה לי שטעם רבינו דלר''ל נמי לא אמר אלא שאין צריך להפסיק ביניהם בעבודה אחרת אבל אם רצה להפסיק ביניהם בעבודה אחרת לית לן בה הילכך כי מפסיק ביניהם בעבודה אחרת שפיר דמי לכולי עלמא ונקט טעמו של ר''ל מפני שאינו צריך דרשא ואריכות כמו בטעמו של ר' יוחנן x:

יז כָּל נֵר שֶׁכָּבָה מַדְלִיקִין אוֹתוֹ מִנֵּר אַחֵר מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵיצַד סֵדֶר הַהֲטָבָה. זֶה שֶׁזָּכָה בְּדִשׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנָס וּכְלִי בְּיָדוֹ וְכוּז שְׁמוֹ וְשֶׁל זָהָב הָיָה דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל. מְדַשֵּׁן בּוֹ אֶת הַפְּתִילוֹת שֶׁכָּבוּ וְאֶת הַשֶּׁמֶן הַנִּשְׁאָר בַּנֵּר וְמֵטִיב חֲמִשָּׁה נֵרוֹת וּמַנִּיחַ הַכּוּז שָׁם לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה מִשָּׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְיוֹצֵא. וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס וּמֵטִיב שְׁנֵי הַנֵּרוֹת וְנוֹטֵל הַכּוּז בְּיָדוֹ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וְיוֹצֵא:

כסף משנה זה שזכה בדישון המנורה וכו'. בפ' ג' דתמיד. ומ''ש ואח''כ נכנס ומטיב שני הנרות וכו'. בפרק ששי דתמיד (דף ל"ג):

יח חֲבִיתֵי כֹּהֵן גָּדוֹל מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַקְרִיבָן בְּכָל יוֹם מֶחֱצָה בַּבֹּקֶר עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְלִישָׁתָן וַאֲפִיָּתָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה כְּכָל קָרְבָּן שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו-יד) 'תֻּפִינֵי' שֶׁתְּהֵא נָאָה וְלֹא תֵּאָפֶה מִבָּעֶרֶב. וְעוֹד אִם תֵּאָפֶה מִבָּעֶרֶב תִּפָּסֵל בְּלִינָה שֶׁהַמַּרְחֶשֶׁת מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה חביתי כהן גדול מצות עשה להקריבם בכל יום מחצה בבקר וכו'. משנה בס''פ התכלת (דף נ':). ומ''ש ולישתן ואפייתן דוחין את השבת ואת הטומאה וכו'. שם (דף נ'). ומ''ש כמו שבארנו בפי''א ממעשה הקרבנות:

יט טְחִינַת סָלְתָּן וְהֶרְקֵדָן בַּחוּץ וְאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת:

כסף משנה ומה שכתב טחינת סולתן והרקדתן בחוץ ואינם דוחים את השבת. משנה בפ' שתי הלחם (דף צ"ו):

כ כֹּהֵן שֶׁהִקְרִיב מֶחֱצָה בְּשַׁחֲרִית וּמֵת אוֹ נִטְמָא אוֹ נוֹלַד לוֹ מוּם וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו לֹא יָבִיא חֲצִי עִשָּׂרוֹן מִבֵּיתוֹ וְלֹא חֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁל רִאשׁוֹן. אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ וּמַקְרִיב מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה אָבֵד:

כסף משנה כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת כו' ומינו כהן אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו וכו' עד ושני חצאין אובדין. משנה בס''פ התכלת (דף נ':). ומ''ש דה''ה לנטמא או נולד לו מום:

כא נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָאִים קְרֵבִין וּשְׁנֵי חֲצָאִין אוֹבְדִין. וְאֵלּוּ שְׁנֵי הַחֲצָאִין הָאוֹבְדִים מַנִּיחִין אוֹתָן עַד שֶׁתְּעֻבַּר צוּרָתָן וְיוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. וְכֵן אִם אָבַד אוֹ נִטְמָא הַחֵצִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְהֵיכָן שׂוֹרְפִין אוֹתָן, בָּעֲזָרָה:

כסף משנה ומה שכתב ואלו השני חצאין האובדים וכו'. ברייתא בס''פ התכלת (דף מ"ח:). ומ''ש וכן אם אבד או נטמא החצי של בין הערבים. ברייתא פרק התכלת ואיתיה בתוספתא דמנחות פר''ז. ומ''ש והיכן שורפין אותן בעזרה:

כב מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשַׁחֲרִית אַחַר שֶׁהִקְרִיב חֲצִי הָעִשָּׂרוֹן וְלֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר מְבִיאִין הַיּוֹרְשִׁין עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם עֲבוּר כַּפָּרָתוֹ וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ חֲבִיתִין וּשְׁלֵמָה הָיְתָה קְרֵבָה. מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיבוֹ בַּבֹּקֶר וְלֹא מִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר מַקְרִיבִין אוֹתוֹ עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בַּבֹּקֶר וְעִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵין כּוֹפְלִין שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְפְּלָה הַסּלֶת. אֶלָּא מַפְרִישִׁין לָהֶם שְׁלֹשָׁה לוֹגֵי שֶׁמֶן וְקֹמֶץ לְבוֹנָה. לוֹג וּמֶחֱצָה שֶׁמֶן וַחֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה לְעִשָּׂרוֹן שֶׁל בֹּקֶר וְלוֹג וּמֶחֱצָה שֶׁמֶן וַחֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה לְעִשָּׂרוֹן שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם:

כסף משנה מת כ''ג בשחרית וכו' שלימה היתה קריבה. בפ''ז דשקלים ובס''פ התכלת (דף נ"א:) במשנה פלוגתא דר''ש ור' יהודה ופסק כר''י: מת כ''ג קודם שיקריבו בבקר ולא מינו כהן אחר וכו' עד סוף הפרק. בס''פ התכלת שם: ומ''ש אין כופלין שמנה ולבונתה. שם (דף נ"ב) וכרבנן דפליגי אאבא יוסי בן דוסתאי:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן