הלכות תמידין ומוספין - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות תמידין ומוספין - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הָעֲבוֹדוֹת הָאֵלּוּ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל יוֹם בְּפַיִס הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָן. וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. כָּל כֹּהֲנֵי בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁל יוֹם נִכְנָסִין לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וּמְלֻבָּשִׁין הֵן בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה. וְהַמְמֻנֶּה שֶׁעַל הַפְּיָסוֹת עִמָּהֶן וְהֵן עוֹמְדִין בְּהַקָּפָה וְהַמְמֻנֶּה נוֹטֵל מִצְנֶפֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וּמַחֲזִירָהּ וְהוּא הָאִישׁ שֶׁמַּתְחִילִין לִמְנוֹת מִמֶּנּוּ וּמְפִיסִין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

כסף משנה כל העבודות האלו שעושים בכל יום בפייס היו עושים אותם וכיצד היו עושין אותם וכו'. בפרק ב' דיומא (דף כ"ד:). ומה שכתב ומלובשים הם בבגדי כהונה. שם פלוגתא דר''נ ורב ששת ופסק כרב ששת:

ב וְיוֹצְאִין לַעֲבוֹדָה אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִין בּוֹ. וּשְׁאָר הַכֹּהֲנִים מוֹסְרִין אוֹתָן לְחַזָּנִין וּמַפְשִׁיטִין אוֹתָן אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא הַמִּכְנָסַיִם בִּלְבַד עַד שֶׁלּוֹבְשִׁין בִּגְדֵי חֹל וְחוֹזְרִין וּפוֹשְׁטִין אֶת הַמִּכְנָסַיִם שֶׁל קֹדֶשׁ וּמַחְזִירִים הַחַזָּנִים אֶת הַכֵּלִים לַחַלּוֹנוֹת:

כסף משנה ומ''ש ושאר הכהנים מוסרים אותה לחזנים וכו'. שם (דף ס"ו:) ובפרק ה' דתמיד:

ג כֵּיצַד מְפִיסִין. עוֹמְדִין בְּהֶקֵּף וּמַסְכִּימִין עַל מִנְיַן שְׁמוֹנִים מֵאָה אוֹ אֶלֶף אוֹ כָּל מִנְיַן שֶׁיַּסְכִּימוּ עָלָיו. וְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ וְהֵן מוֹצִיאִין אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. וְאִם הוֹצִיא שָׁלֹשׁ מוֹנִין לוֹ שָׁלֹשׁ. וְאֵין מוֹצִיאִין גּוּדָל בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הָרַמָּאִים שֶׁהַגּוּדָל קָצָר וְנוֹחַ לְהוֹצִיאוֹ וְלִכְפּוֹתוֹ. וְהַמּוֹצִיא גּוּדָל אֵין מוֹנִין אוֹתוֹ לוֹ. וּמַתְחִיל הַמְמֻנֶּה לִמְנוֹת מִן הָאִישׁ הַיָּדוּעַ שֶׁהֵסִיר מִצְנַפְתּוֹ תְּחִלָּה. וּמוֹנֶה עַל אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן וְחוֹזֵר חֲלִילָה עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַמִּנְיָן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו וְהָאִישׁ שֶׁשָּׁלֵם הַמִּנְיָן אֵצֶל אֶצְבָּעוֹ הוּא שֶׁיֵּצֵא בְּפַיִס רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה:

כסף משנה כיצד מפיסין וכו' עד ויפקדם בטלאים. בפ''ב דיומא (דף כ"ב:) וכתב הריטב''א בשם התוספות שזה שנוטל המצנפת לא היה יודע סך המנין והאומר המנין לא היה יודע ממי נטל המצנפת:

ד וְלָמָּה מוֹנֶה הַמִּנְיָן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו עַל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ וְלֹא הָיָה מוֹנֶה עַל הָאֲנָשִׁים עַצְמָן לְפִי שֶׁאָסוּר לִמְנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו-ד) 'וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים':

ה אַרְבָּעָה פְּיָסוֹת הָיוּ מְפִיסִין בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית. הַפַּיִס הָרִאשׁוֹן מִי תּוֹרֵם אֶת הַמִּזְבֵּחַ. הֵפִיסוּ וְזָכָה מִי שֶׁזָּכָה לִתְרֹם. וְהוּא מְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. וְהוּא מַעֲלֶה שְׁנֵי גִּזְרֵי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ. וְהוּא מַכְנִיס מַחְתָּה מְלֵאָה אֵשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן לְמִזְבַּח הַזָּהָב לְהַקְטִיר עָלֶיהָ קְטֹרֶת:

כסף משנה ארבעה פייסות היו מפיסין בכל יום בשחרית וכו' עד למזבח. ברפ''ב דיומא (דף כ"ב) וענין שני גזרי עצים פירש''י רפ''ב דיומא שני בקעיות עצים ארוכים כמדת רוחב המערכה ונותן אותו ממעל לעצי המערכה ומקרא יליף לה לקמן עכ''ל. וז''ל הריטב''א פירש''י בריש יומא אחר שסידר המערכה והדלקה נותן לרוחב המערכה שני עצים ארוכים ארכן לרוחב המערכה. ומה שכתב והוא מכניס מחתה וכו':

ו הַפַּיִס הַשֵּׁנִי זוֹכִין בּוֹ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עַל סֵדֶר עֲמִידָתָן. כֵּיצַד. הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לָהֶם הַצְבִּיעוּ וּמוֹנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶה שֶׁיָּצָא בְּפַיִס רִאשׁוֹן הוּא שׁוֹחֵט תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. וְהַשֵּׁנִי שֶׁעוֹמֵד בְּצִדּוֹ הוּא מְקַבֵּל אֶת דַּם הַתָּמִיד וְהוּא זוֹרְקוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי הַסָּמוּךְ לַשֵּׁנִי מְדַשֵּׁן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי שֶׁהוּא מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וְהָרְבִיעִי שֶׁבְּצִדּוֹ מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. וְהַחֲמִישִׁי מַעֲלֶה רֹאשׁ הַתָּמִיד וְרַגְלוֹ לַכֶּבֶשׁ. וְהַשִּׁשִּׁי מַעֲלֶה שְׁתֵּי הַיָּדַיִם. וְהַשְּׁבִיעִי מַעֲלֶה הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל. וְהַשְּׁמִינִי מַעֲלֶה הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה. וְהַתְּשִׁיעִי מַעֲלֶה שְׁתֵּי הַדְּפָנוֹת. וְהָעֲשִׂירִי מַעֲלֶה הַקְּרָבַיִם. וְהָאַחַד עָשָׂר מַעֲלֶה סלֶת הַנְּסָכִים. וְהַשְּׁנֵים עָשָׂר מַעֲלֶה הַחֲבִיתִין. וְהַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר מַעֲלֶה הַיַּיִן שֶׁל נְסָכִים:

כסף משנה הפייס השני זוכים בו י''ג על סדר עמידתן וכו' עד היין של נסכין. משנה וגמרא בפ''ב דיומא (דף כ"ה): כתב הריטב''א פ''ב דיומא הזורק הוא מקטיר האיברים כדי שתעשה עבודת הדם והבשר בכהן אחד וכתב עוד משום דשחיטה וזריקה היא עיקר עבודת התמיד היו מקדימין אותה אף על גב דדישון מזבח הפנימי היו עושים תחלה:

ז הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר לָהֶן הַמְמֻנֶּה לְכָל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר קְטֹרֶת מִיָּמָיו יָבוֹא וְיָפִיס. וְיִתְקַבְּצוּ אֵצֶל הַמְמֻנֶּה וְיָפִיסוּ וּמִי שֶׁיֵּצֵא בְּפַיִס זֶה רִאשׁוֹן הוּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהַקְטִיר קְטֹרֶת:

כסף משנה הפייס השלישי אומר להם הממונה וכו' עד הפיסו וזכה מי שזכה. שם במשנה (דף כ"ו) ודלא כראב''י דאמר בפ''ה דתמיד (דף ל"ב:) המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותם ע''ג המזבח:

ח הַפַּיִס הָרְבִיעִי מִתְקַבְּצִין כֻּלָּן וּמְפִיסִין לֵידַע מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. הֵפִיסוּ וְזָכָה מִי שֶׁזָּכָה. תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם אֵין מְפִיסִין לוֹ פַּיִס אַחֵר. אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁזָּכָה בַּעֲבוֹדָה מִן הָעֲבוֹדוֹת שַׁחֲרִית יִזְכֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם. חוּץ מִן הַקְּטֹרֶת שֶׁהֵן מְפִיסִין לָהּ פַּיִס אַחֵר בֵּין הָעַרְבַּיִם וְיָבוֹא כָּל מִי שֶׁלֹּא הִקְטִיר קְטֹרֶת מֵעוֹלָם מֵאַנְשֵׁי אוֹתוֹ בֵּית אָב וְיָפִיסוּ עָלֶיהָ. וְאִם כְּבָר הִקְטִירוּ כֻּלָּן מִימֵיהֶן מְפִיסִין לָהֶן כֻּלָּן בְּשַׁחֲרִית בְּפַיִס שְׁלִישִׁי וְזֶה שֶׁזָּכָה בָּהּ שַׁחֲרִית מַקְטִירָהּ בֵּין הָעַרְבַּיִם:

כסף משנה תמיד של בין הערבים אין מפיסין לו פייס אחר וכו'. בפ''ב דיומא (דף כ"ו) מימרא דר''י ואע''ג דשני גזרים של שחר היו בכהן אחד ושל בין הערבים היו בשני כהנים כדתנן בפרק הנזכר כבר כתב הריטב''א שמי שזכה בהם בבקר אומר בערב לחבירו זכה עמי בעץ שני. ומ''ש חוץ מן הקטרת וכו'. שם. ומה שכתב ואם כבר הקטירו כולם מימיהם וכו':

ט בְּשַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּמִידִין וּמוּסָפִין וּשְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה כֵּיצַד הֵם עוֹבְדִין. מְפִיסִין בְּשַׁחַר אַנְשֵׁי אוֹתוֹ בֵּית אָב שֶׁל מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא וּמַקְרִיבִין תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עוֹלָה שֶׁל מוּסָפִין. וְכָל שֶׁזָּכָה בַּעֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדַת הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הוּא זוֹכֶה בָּהּ בִּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי מוּסָף. וְהַמִּשְׁמָר הָאַחֵר שֶׁנִּכְנַס בְּשַׁבָּת מְפִיסִין פְּיָסוֹת אֲחֵרוֹת לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵלּוּ וְאֵלּוּ חוֹלְקִין בְּלֶחֶם הַפָּנִים:

כסף משנה בשבת שיש שם תמידין ומוספין ושני בזיכי לבונה וכו'. בסוף סוכה (דף נ"ו:) משמרה היוצאה עושה תמיד של שחר ומוספין וכתב הריטב''א פ''ב דיומא העומד אחר י''ג כהנים הי''ד זוכה בבזך אחר והט''ו זוכה בבזך שני. ומה שכתב והמשמר האחר שיכנס בשבת מפיסין פייסות אחרות לתמיד של בין הערבים שם ובפרק ב' דיומא אהא דאמר ר''י אין מפיסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו בשחרית יזכה בו בין הערבים מתיב והתניא כשם שמפיסין שחרית כך מפיסין בין הערבים וכו' אמר רב שמואל בר יצחק הכא בשבת עסקינן הואיל ומשמרות מתחדשות: ואלו ואלו חולקין בלחם הפנים. משנה בסוף סוכה (דף נ"ו):

י וְאֵין אוֹכְלִין אֶת הַלֶּחֶם עַד שֶׁיַּקְטִירוּ שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה עַל הָאֵשׁ. וְהַלְּבוֹנָה טְעוּנָה מֶלַח כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת:

כסף משנה ומ''ש ואין אוכלים את הלחם עד שיקטירו שני בזיכי לבונה על האש. בפרק שתי הלחם (דף צ"ט:) תנן הקטירו הבזיכים והחלות מתחלקות לכהנים. ומה שכתב והלבונה טעונה מלח וכו'. בסיפרא פי''ד:

יא וְאַחַר קָרְבַּן הַמּוּסָפִין מַקְטִירִין שְׁנֵי הַבְּזִיכִין. וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים מַקְרִיבִין אֶת שְׁנֵי הַבְּזִיכִין:

כסף משנה ומה שכתב ואחר קרבן המוספין מקטירים שני הבזיכין. בפ''ג דיומא (דף ל"ג) אביי (הוה) מסדר סדר מערכה משמא דגמרא ואליבא דאבא שאול וכו' ומוספין קודמין לבזיכין. ומ''ש ושני כהנים מקטירים שני הבזיכין. משנה פרק שני דיומא (דף כ"ו:):

יב כֵּיצַד חוֹלְקִין לֶחֶם הַפָּנִים בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה. מִשְׁמָר הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ חַלּוֹת. וּמִשְׁמָר הַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ. הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בֵּינֵיהֶם בַּצָּפוֹן שֶׁהֲרֵי הֵן מוּכָנִים לַעֲבוֹדָה. וְהַיּוֹצְאִין חוֹלְקִין בַּדָּרוֹם. וּבִזְמַן שֶׁיִּהְיֶה יוֹם טוֹב שֶׁל אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה רְגָלִים בְּשַׁבָּת וְכֵן בְּשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה בְּלֶחֶם הַפָּנִים. וְכֵן אִם חָל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּשַׁבָּת חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁהוּא שַׁבָּת בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּימוּ לַעֲבוֹדָה. * וְכֵן אִם חָל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת חוֹלְקִין כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת בְּשָׁוֶה בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁהִיא מוֹצָאֵי הֶחָג. וְדָבָר זֶה תַּקָּנָה כְּדֵי שֶׁיִּתְאַחֲרוּ הַכֹּהֲנִים בִּשְׁבִיל חִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים וְאִם נִתְאַחֵר אֶחָד מִבַּעֲלֵי מִשְׁמָר וְלֹא בָּא יִמָּצֵא אַחֵר:

ההראב"ד וכן אם חל יו''ט וכו' עד ודבר זה תקנה. א''א איני יודע מה שאמר כדי שיתאחרו והלא על כרחם מתאחרים ולפיכך הם חולקים. ומ''ש ואם נתאחר אחד מבעלי משמר וכו' הכל הבל:

כסף משנה כיצד חולקין לחם הפנים וכו' והנכנסין חולקין ביניהם בצפון כו'. משנה בסוף סוכה (דף נ"ו). ומ''ש ובזמן שיהיה יו''ט של אחד משלשה רגלים בשבת וכו' עד ימצא אחר. משנה וגמרא בסוף סוכה: כתב הראב''ד וכן אם חל יו''ט האחרון להיות בערב שבת וכו' עד ודבר זה תקנה א''א איני יודע מה שאמר כדי שיתאחרו וכו'. וי''ל לדעת רבינו דמאי כדי שיתאחרו דקאמר שיתאחרו במקדש ולא ימנעו מלבא למקדש וכ''ת מה תועלת יש לנו כשיבאו למקדש שאם יתאחר אחד מבעלי משמר מלבא למקדש ימצא אחר שיבא במקומו וטעם מתיישב הוא:

יג * חָל יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק בֵּין הַשַּׁבָּת וּבֵין יוֹם טוֹב כְּגוֹן שֶׁהָיָה יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּשֵׁנִי אוֹ יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בַּחֲמִישִׁי אוֹ יוֹם שֶׁל עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי. מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת וְזֶה הַנִּכְנָס נוֹטֵל שְׁתַּיִם. שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר לָהֶם לַעֲבוֹדָה הֵם לְבַדָּם אֶלָּא יוֹם אֶחָד שֶׁהוּא עֶרֶב שַׁבָּת אוֹ אֶחָד בְּשַׁבָּת וּמִתְעַצְּלִין וְאֵין בָּאִין מֵהֶן אֶלָּא מְעַט:

ההראב"ד חל יום אחד וכו' עד וזה הנכנס נוטל שתים. א''א כל מה שכתב בכאן הבל ורעיון רוח שהמשמר שזמנו קבוע הם שני משמרות של אותה שבת והם נוטלין י' חלות והמשמר שהוא רחוק מביתו ולא יגיע לביתו ביום אחד מתעכב שם ונוטל שתי חלות:

כסף משנה חל יום אחד להפסיק בין השבת ובין יום טוב וכו'. משנה שם חל יום אחד להפסיק בינתים משמר שזמנו קבוע היה נוטל י' חלות והמתעכב נוטל שתים. ופירש''י חל יום אחד להפסיק בינתים כגון שחל יו''ט ראשון בשני בשבת שהיו יכולים לבא באחד בשבת והם קדמו ובאו מע''ש או שחל יום טוב אחרון להיות בחמישי שהיו יכולים לילך מע''ש ונתעכבו שם בשבת כל המשמרות שנתעכבו אין נוטלין אלא שתי חלות ומשמר שזמנו קבוע נוטל עשר וחולקין אותם בין משמר הנכנס למשמר היוצא כדרך כל שבתות השנה עכ''ל. וכך הם דברי הראב''ד שכתב חל יום א' וכו' עד וזה הנכנס נוטל שתים א''א כל מ''ש כאן הבל ורעיון רוח שהמשמר שזמנו קבוע הם שתי משמרות של אותה שבת והם נוטלין עשר חלות והמשמר שהוא רחוק מביתו ולא יגיע לביתו ביום א' מתעכב שם ונוטל שתי חלות עכ''ל. אבל רבינו מפרש חל יום א' להפסיק בינתים הוא שיהיה יום טוב ראשון של חג בשני (בשבת) או יום טוב אחרון יום ה' וכשאירע כן לא ישאר למשמר השני הנכנס אלא עבודת יום ראשון בלבד ויבוא החג וישתתפו כלם בעבודה אם יחול יום טוב הראשון יום שני או יכנס המשמר שני יום שבת אם יחול יו''ט האחרון יום חמישי לפי שכל יום שבת הוא יום שמתחלפין תצא אחת ותכנס השניה ומחלקים לחם הפנים וכשיזדמן לאחת מהמשמרות זה המשמר שלא ישאר לו לעבוד אלא יום אחד יתעצל בדבר ויתעכב מלבא ותרגום ויתמהמה ואיתעכב ולפיכך תקנו לו שיקח מלחם הפנים שתי ככרות בלבד עכ''ל בפירוש המשנה. נמצא לפירוש זה כשחל יום טוב ביום שני בשבת שקודם יו''ט משמר היוצא נוטל עשר והנכנס נוטל שתים וכשחל יום טוב האחרון להיות בחמישי בשבת שאחר המועד משמר הנכנס נוטל עשר והיוצא נוטל שתים. ופירוש מתיישב הוא ואיני יודע למה ההביל אותו הראב''ד ואדרבא לישנא דהמתעכב דנקט מתניתין אתי שפיר טפי לפירוש רבינו דהיינו המתאחר מלבא לעבודה ואילו לפירוש רש''י והראב''ד נהי דכשחל יו''ט האחרון בחמישי שייך לומר המתעכב כשחל יו''ט הראשון בשני לא שייך לומר אלא המקדים:

יד כֹּהֵן גָּדוֹל לְעוֹלָם נוֹטֵל מִכָּל מִשְׁמָר חֲצִי הַחַלּוֹת שֶׁזָּכָה בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד-ט) 'וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו' מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו. וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל פְּרָס שֶׁאֵין זֶה כְּבוֹדוֹ:

כסף משנה כהן גדול נוטל לעולם מכל משמר חצי החלות וכו' עד סוף הפרק. בפרק קמא דיומא (דף י"ז:):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן