הלכות שקלים - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שקלים - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א חֲצָיֵי הַשְּׁקָלִים הַכּל צְרִיכִין לָהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁהָיָה אָדָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי וּמְצָרֵף שֶׁקֶל בִּשְׁנֵי חֲצָאִין יִתֵּן לוֹ תּוֹסֶפֶת עַל הַשֶּׁקֶל. וְאוֹתָהּ הַתּוֹסֶפֶת נִקְרֵאת קַלְבּוֹן. לְפִיכָךְ שְׁנַיִם שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל שְׁנֵיהֶם חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן:

כסף משנה חציי השקלים הכל צריכים להם וכו'. מתבאר בפ''ק דשקלים במשנה:

ב כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בִּשְׁקָלִים כְּגוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים אוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל פְּטוּרִים מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד חַיָּב וְאֶחָד פָּטוּר וְנָתַן הַחַיָּב עַל יַד הַפְּטוּר כְּגוֹן אִישׁ שֶׁנָּתַן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. וְכֵן הַכֹּהֲנִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן וְהַשּׁוֹקֵל עַל יַד הַכֹּהֵן פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן:

כסף משנה כל מי שאינו חייב בשקלים וכו'. שם ואלו חייבין בקלבון לויים ישראלים גרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים: ומ''ש וכן אם היה אחד חייב ואחד פטור וכו'. שם השוקל ע''י כהן ע''י אשה ע''י עבד ע''י קטן פטור ופירש שם רבינו אם שקל אדם שקל בשבילו ובשביל מי שאינו חייב בשקל כגון הנשים והעבדים שנתינת אותו חצי שקל חסידות לא חובה אינו חייב בקלבון. ומה שכתב רבינו וכן הכהנים פטורים מן הקלבון. נלמד ממה ששנינו השוקל על ידי כהן פטור והוצרך רבינו להשמיענו שהכהנים פטורים מן הקלבון מפני שהם חייבים בשקלים כמו שנתבאר בפרק ראשון ואעפ''כ פטורים מקלבון כיון שאין ממשכנין אותם. ויש ספרים שגורסים במשנה דלעיל בהדיא אבל לא כהנים:

ג הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל עָלָיו וְעַל הֶעָנִי אוֹ עַל שְׁכֵנוֹ אוֹ עַל בֶּן עִירוֹ. אִם נְתָנוֹ לָהֶם מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַקַּלְבּוֹן. שֶׁהֲרֵי נָתַן חֲצִי שֶׁקֶל מַתָּנָה כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּשְׁקָלִים. וְאִם נָתַן לָהֶם הַחֲצִי שֶׁשָּׁקַל עַל יָדָם דֶּרֶךְ הַלְוָאָה עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ כְּשֶׁתִּמְצָא יָדָם חַיָּב הַקַּלְבּוֹן:

כסף משנה הנותן שקל עליו ועל העני וכו'. גם זה שם השוקל ע''י עני או ע''י שכנו או ע''י בן עירו פטור אם הלוון חייב:

ד * הָאַחִין שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִים שֶׁנָּתְנוּ שֶׁקֶל עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֻׁתָּפִין שֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּמְעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְנִשְׁתַּנָּה עֵין הַמָּעוֹת. אֲבָל אִם הֵבִיא זֶה מְעוֹתָיו וְזֶה מְעוֹתָיו וְעֵרְבוּם וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת וְלֹא הוֹצִיאוּם הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן. נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ וְאַחַר זְמַן חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ חַיָּבִין בְּקַלְבּוֹן עַד שֶׁיִּשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ בְּשֻׁתָּפוּת זוֹ הָאַחֲרוֹנָה וְיִשְׁתַּנּוּ הַמָּעוֹת:

ההראב"ד האחין שעדיין לא חלקו. כתב הראב''ד ז''ל לא מצאתי לזה שרש בגמרא ולא בתוספתא ולא בירושלמי, ואני אומר שהטעהו מה שראה במקצת ספרים האחין והשותפין והוא טעות סופרים אלא האחין השותפין, עכ''ל:

כסף משנה האחין שעדיין לא חלקו וכו'. שם האחין השותפין שחייבים בקלבון פטורים ממעשר בהמה. [ופי' שם רבינו מעשר בהמה] הוא חייב בו מי שנולד אצלו אבל הלוקח מזולתו בהמה אינו חייב להוציא מעשר והשותפין והאחין בהיותם שותפים בנכסי אביהם אינם חייבים בקלבון לפי שהם כמו אדם אחד והם חייבים להוציא מעשר בהמה ממה שילדו צאנם ובקרם וכשיפרדו איש מעל אחיו ויחלקו ממונם יהיה כל אחד מהן כאילו קנה מחבירו החלק המגיע לו ולא יתחייב במעשר בהמה מאותם ולדות שחלקו ואם נתנו שקל בשבילם אחר שחלקו יתחייבו בקלבון עכ''ל: כתב הראב''ד לא מצאתי לזה שורש בגמרא וכו' אלא האחין השותפין עכ''ל. ואין בזה השגה מאחר שבקצת ספרים כתוב כן והמגדל עוז הביא כמה ראיות להחזיק דברי רבינו. ומ''ש רבינו בד''א בשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות אבל אם הביא זה מעותיו וכו'. בעל מגדל עוז נתן טעם לדברי רבינו ואינו מספיק וצ''ע: ומ''ש רבינו נשאו ונתנו ואחר זמן חלקו וחזרו ונשתתפו חייבים בקלבון. [משנה פ' מעשר בהמה בכורות נ''ו:]:

ה * הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיָה לָהֶן בְּהֵמָה וּכְסָפִים וְחָלְקוּ בַּכְּסָפִים חַיָּבִים בְּקַלְבּוֹן. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַבְּהֵמָה. וְאִם חָלְקוּ הַבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן עַד שֶׁיַּחְלְקוּ הַכְּסָפִים וְאֵין אוֹמְרִין הֲרֵי הֵם עוֹמְדִין לַחֲלוּקָה:

ההראב"ד האחין והשותפין וכו'. כתב הראב''ד ז''ל בירושל' אמר רבי מנא הדא דתימא בשלא היתה הבהמה רוב אבל היתה הבהמה רוב הן עיקר נכסין עכ''ל:

כסף משנה ומ''ש האחין והשותפין וכו' וחלקו בכספים וכו' עד עומדין לחלוקה. שם בגמ' (שקלים ו') וכתב הראב''ד א''א בירושלמי עד הם עיקר נכסים עכ''ל. ולדעת רבינו י''ל שמאחר שבגמרא דידן לא חילקו בכך משמע דגמרא דידן לא סבר להא דרבי מנא:

ו הַנּוֹתֵן שֶׁקֶל לְהֶקְדֵּשׁ כְּדֵי שֶׁיְּחַשְּׁבוּ לוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ וְיִטּל חֲצִי שֶׁקֶל מִמַּה שֶּׁנִּגְבָּה מִן הָאֲחֵרִים חַיָּב שְׁנֵי קַלְבּוֹנוֹת. שֶׁאִלּוּ הָיָה הַשֶּׁקֶל כֻּלּוֹ לִשְׁקָלִים הָיָה חַיָּב קַלְבּוֹן אֶחָד:

כסף משנה הנותן שקל להקדש וכו'. משנה פ''ק דשקלים על ידו ועל ידי חברו חייב בקלבון אחד ר''מ אומר שני קלבונות נתן סלע ליטול שקל חייב שני קלבונות. ופירש רבינו אם נתן סלע כדי ליקח מן האדם המקבל השקלים שקל ויחשוב לו בשקל בשביל אדם שהוא חייב בשקלים שיתן שני קלבונות האחד המחוייב לשקל שלקח בסלע והשני המחוייב עליו באותו שנתן בשבילו או בשביל חבירו עכ''ל:

ז כַּמָּה הוּא שִׁעוּר הַקַּלְבּוֹן. בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין בְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שְׁנֵי דִּינָרִין הָיָה הַקַּלְבּוֹן חֲצִי מָעָה שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁנֵים עָשָׂר בְּדִינָר. וּמֵעוֹלָם לֹא נִתַּן הַקַּלְבּוֹן פָּחוֹת מִזֶּה. * וְהַקַּלְבּוֹנוֹת אֵינָן כִּשְׁקָלִים אֶלָּא מַנִּיחִין אוֹתָן הַשֻּׁלְחָנִים בִּפְנֵי עַצְמָן עַד שֶׁיִּסְתַּפֵּק מֵהֶן הַהֶקְדֵּשׁ:

ההראב"ד והקלבונות אינם וכו'. כתב הראב''ד ז''ל הרבה מחלוקת יש בתוספתא ובירושלמי עכ''ל:

כסף משנה כמה הוא שיעור הקלבון וכו'. שם כמה הוא שיעור קלבון מעה כסף וחכמים אומרים חצי וידוע דהלכה כחכמים: ומה שכתב ומעולם לא נתן הקלבון פחות מזה. . והקלבונות אינם כשקלים אלא מניחין אותן בפני עצמן וכו'. ירושלמי בסוף פ''ק דשקלים להיכן היו קלבונות נופלים ר''מ אומר לשקלים ר' אלעזר אומר לנדבה ר''ש אומר ריקועי פחים צפוי לבית קדשי הקדשים בן עזאי אומר שולחנים היו נוטלין ועושין בשכרן ויש אומרים להוצאת דרכים ור''מ דאמר לשקלים הוי יחידאה לגבי אינך תנאי ומ''ה כתב רבינו והקלבונות אינם כשקלים ומפני שנסתפק בדברי שאר תנאים הלכה כדברי מי סתם וכתב אלא מניחים אותם השלחנים בפני עצמן עד שיסתפק מהם ההקדש. והראב''ד כתב על דברי רבינו הרבה מחלוקת יש בזה בתוספתא ובירושלמי עכ''ל. וכבר כתבתי טוב טעם ודעת בדברי רבינו:

ח מִי שֶׁאָבַד שִׁקְלוֹ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ לַגִּזְבָּר. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשָּׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן בְּיַד שָׁלִיחַ וְנִגְנְבוּ אוֹ אָבְדוּ. אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע לָהֶם וְנִפְטָר כְּדִין כָּל שׁוֹמְרֵי חִנָּם וְהֵן חוֹזְרִין וְנוֹתְנִין שִׁקְלֵיהֶן פַּעַם שְׁנִיָּה. וְאִם אָמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר הוֹאִיל וְאָנוּ מְשַׁלְּמִין שְׁקָלֵינוּ אֵין רְצוֹנֵנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע הַשָּׁלִיחַ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לָנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן. לְפִי שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא שְׁבוּעָה. נִמְצְאוּ הַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע הַשָּׁלִיחַ אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים הֵם וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת. וְהָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה וְהָאַחֲרוֹנִים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה:

כסף משנה מי שאבד שקלו וכו'. ברפ''ב דשקלים פלוגתא דר''י ור''ל וידוע דהלכה כר' יוחנן: בני העיר ששלחו שקליהם וכו'. בפרק הזהב (מציעא נ"ז נ"ח) אהא דתנן דהקדשות אין שומר חנם נשבע עליהם רמי מדתנן ברפ''ב דשקלים בני העיר ששלחו שקליהם ונגנבו או אבדו אם משנתרמה התרומה נשבעים לגזברים ואם לאו נשבעים לבני העיר ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהם אמר שמואל בנושא שכר עסקינן ונשבעין ליטול שכרן והא נגנבו או שאבדו קתני וש''ש בגניבה ואבידה חיובי מיחייב והכא נהי דשלומי לא משלמי אגרייהו מיהא ליפסיד אמר רבה נגנבו בלסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים ר''א אמר שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהו בני אדם מזלזלין בהקדשות ופירש''י ר' אלעזר אמר לעולם שבועה זו ליפטר מתשלומין היא ובש''ח ודקשיא לך מתניתין דאורייתא פטור לגמרי ורבנן הוא דתקון לה שלא יזלזלו בהקדשות בשמירתן. וממה שסתם רבינו כאן וכתב והם חוזרים ונותנים שקליהם פעם שניה ולא חילק בין נתרמה תרומה ללא נתרמה ולקמן גבי ש''ש כתב ובני העיר מה היה להם לעשות הרי לא מסרו אלא לש''ש משמע בהדיא שהוא סובר שאם שלחום ביד ש''ח אע''פ שנתרמה תרומה שוקלין שקלים אחרים תחתיהם מפני שפשעו במה ששלחו ביד ש''ח וכ''כ בהדיא בפירוש המשנה. ויש לתמוה על זה כי ס''ד דמתני' בש''ח אמאי לא אקשינן עליה היכי קתני אם משנתרמה תרומה נשבעים לגזברים ואם לאו נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהם דמשמע דבשנתרמה תרומה אין בני העיר שוקלין אחרים תחתיהם וכן יקשה על ר' אלעזר דאמר שבועה זו תקנת חכמים היא למימרא דמתני' בש''ח היא. וצ''ל שרבינו סובר דמאן דמוקי לה בש''ח יפרש דכי קתני ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהם ארישא נמי קאי. ומ''ש ואם אמרו אנשי העיר הואיל ואנו משלמין שקלינו אין רצוננו שישבע השליח וכו'. ירושלמי בפ' ב' דשקלים: נמצאו השקלים הראשונים וכו'. בפ''ב דשקלים: ומ''ש והראשונים יפלו לשקלי השנה והאחרונים יפלו לשקלי שנה שעברה. ירושלמי שם ומסיים בה אלו הם הראשונים אלו הם השניים ר' פנחס בר' חנינא ור' אבא מרי חד אמר אלו ששלחו בני העיר תחלה (ואחרונה) [וחורנא] אמר אלו שהגיע ליד גזברים תחלה וכתבו רבינו לקמן בסמוך:

ט שָׁלְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶם בְּיַד שׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה וְאָבְדוּ מִמֶּנּוּ בְּאֹנֶס. כְּגוֹן שֶׁלְּקָחוּם לִסְטִים מְזֻיָּנִים שֶׁהוּא פָּטוּר. רוֹאִין אִם אַחַר שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה נֶאֱנַס נִשְׁבָּע הַשָּׁלִיחַ לַגִּזְבָּרִים וּבְנֵי הָעִיר פְּטוּרִין. שֶׁהַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לִגָּבוֹת וּבִרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הֵן וּבְנֵי הָעִיר מֶה הָיָה לָהֶן לַעֲשׂוֹת הֲרֵי לֹא מָסְרוּ אֶלָּא לְשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁהוּא חַיָּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה. אֲבָל הָאֹנֶס אֵינוֹ מָצוּי. וְאִם אָבְדוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְרְמָה הַתְּרוּמָה עֲדַיִן בִּרְשׁוּת בְּנֵי הָעִיר הֵם וְהַשָּׁלִיחַ נִשְׁבָּע לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר וְהֵן מְשַׁלְּמִין. נִשְׁבַּע וְגָבוּ שְׁקָלִים שֵׁנִית וְאַחַר כָּךְ הֶחֱזִירוּם הַלִּסְטִים אֵלּוּ וְאֵלּוּ שְׁקָלִים וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה אַחֶרֶת וְהַשְּׁנִיִּים יִפְּלוּ לְשִׁקְלֵי שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. * יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּפְּלוּ לְשִׁקְלֵי הַשָּׁנָה הֵם הַשְּׁקָלִים שֶׁנִּגְּבּוּ בַּתְּחִלָּה וְאָבְדוּ אוֹ נֶאֶנְסוּ וְחָזְרוּ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַשְּׁקָלִים הָרִאשׁוֹנִים הֵן שֶׁהִגִּיעוּ לְיַד הַגִּזְבָּר תְּחִלָּה:

ההראב"ד יש מי שאומר וכו'. כתב הראב''ד ז''ל בירושלמי מחלוקת אמוראים עכ''ל:

כסף משנה שלחו שקליהם ביד שומר שכר וכו'. משנה כתבתיה בסמוך בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או אבדו אם משנתרמה התרומה נשבעים לגזברים ואם לאו נשבעים לאנשי העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהם ואוקמה שמואל (מציעא נ"ח) בנושא שכר ומאי נגנבו בלסטים מזויין ומאי אבדו שטבעה ספינתו בים: ומ''ש ובני העיר פטורים וכו'. בפרק ב' דשקלים אהא דתנן אם משנתרמה תרומה וכו' פירש רבינו מעות השקלים כשכונסים אותם נותנים אותה בלשכה ידועה ואח''כ לוקחין ממנו קצת בג' קופות ומוציאים אותו בקרבנות צבור וזאת הלקיחה נקראת תרומת הלשכה ותניא תורמין על הגבוי ועל העתיד ליגבות ולפיכך אם נתרמה תרומה ואח''כ אבד הממון נשבעים השלוחים לגזברים לפי שמאחר שנתרמה תרומה ברשות הגזברים יחשב ואפילו מה שלא הגיע לידם שהרי תורמין על העתיד ליגבות ואם עדיין לא נתרמה תרומה נשבעים השלוחים לאנשי העיר והם שוקלים פעם שניה: ודע דבפרק הזהב על הא דאמר שמואל בש''ש עסקינן ונשבעין ליטול שכרן מקשה א''ה נשבעין לגזברים נשבעין לבני העיר אמר רבה נשבעין לבני העיר במעמד גזברים כי היכי דלא נחשדינהו וא''נ כי היכי דלא לקרו להו פושעים. ויש לתמוה למה רבינו השמיט זה וסתם וכתב כלשון המשנה נשבעים לגזברים. וי''ל שמאחר שאמר ר' אלעזר שבועה זו תק''ח היא כדי שלא יהיו בני אדם מזלזלים בהקדשות תו לא צרכינן לההוא שינוייא: יש מי שאומר שהשקלים הראשונים וכו'. . כתב הראב''ד בירושלמי מחלוקת אמוראים, עכ''ל. וכבר כתבתיו בסמוך:

י הַנּוֹתֵן חֲצִי שֶׁקֶל לַחֲבֵרוֹ לְהוֹלִיכוֹ לְשֻׁלְחָנִי לִשְׁקל אוֹתוֹ עַל יָדוֹ. הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַשְׁכְּנוּ אוֹתוֹ. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מֵעַל הַשּׁוֹקֵל שֶׁזֶּה הַשֶּׁקֶל בִּרְשׁוּת הֶקְדֵּשׁ הוּא שֶׁכְּבָר תְּרָמוֹ עַל הֶעָתִיד לִגְבּוֹת וְנִמְצָא זֶה הִצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן הַהֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בַּשֶּׁקֶל הַזֶּה. וְאִם לֹא נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה לֹא מָעַל וְהוּא חַיָּב לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁנָּתַן לוֹ. וְכֵן הַגּוֹזֵל אוֹ הַגּוֹנֵב חֲצִי שֶׁקֶל וּשְׁקָלוֹ יָצָא וְהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים שְׁנַיִם אוֹ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ:

כסף משנה הנותן חצי שקל לחבירו וכו'. משנה פ''ב דשקלים הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקלו על ידי עצמו אם נתרמה תרומה מעל. ומ''ש וכן הגוזל או הגונב וכו'. ומ''ש והוא חייב לשלם לבעלים שנים. כלומר אם לא נתרמה תרומה כדין גונב מההדיוט שהוא משלם תשלומי כפל או להוסיף חומש אם נתרמה תרומה כדין גונב מההקדש שהוא מוסיף חומש:

יא הַנּוֹתֵן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁיִּסְתַּפְּקוּ מִמֶּנָּה יִתְחַיֵּב בִּמְעִילָה וְיָצָא יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. נְתָנוֹ מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. מִדְּמֵי שְׁבִיעִית יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. הָיָה שֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת לֹא עָשָׂה כְּלוּם:

כסף משנה הנותן מחצית השקל מן ההקדש וכו'. משנה פ''ב דשקלים השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה תרומה ואח''כ קרבה בהמה מעל ממעות מעשר שני ומדמי שביעית יאכל כנגדו. והדבר מבואר שמ''ש רבינו כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה הוא פירוש מה ששנינו ואח''כ קרבה בהמה, ופירש ה''ר עובדיה השוקל שקלו מן ההקדש שהיו בידו מעות שהוקדשו לבדק הבית וכסבור שהם של חולין ושקל מהם שקלו ונתרמה התרומה וקנו בהמה באותה תרומה והקריבוה אז נתחייב השוקל קרבן מעילה אבל לא קודם לפי שזה ההקדש נשאר הקדש כמו שהיה בכל מקום שהוא ולא נשתנה וכשנקרבה הבהמה והוא נתכוון שהיא מממון כל מי ששקל בתרומת הלשכה נעשה כאילו קנה בהמה באותן מעות של הקדש והקריבה ונהנה שלא משכנוהו בשביל שקלו ונתחייב בקרבן מעילה ורישא נמי דקתני כשנתן לו חבירו לשקול ע''י ושקל על ידי עצמו דמעל היינו נמי שקרבה בהמה אחר שנתרמה התרומה והאי דלא תנייה ברישא משום דסמיך אסיפא שמפרש בה מעילת שניהם וה''ט שאינו מועל מיד אע''פ שנהנה כבר לפי שאין מעילה אלא במוציא מן ההקדש לחולין אבל המוציא מההקדש להקדש אע''פ שנהנה אינו מועל אלא לאחר שעשה מעשה בהקדש השני וכן מוכח בירושלמי עכ''ל: היה של עיר הנדחת לא עשה כלום. הטעם מפני שהוא אסור בהנאה וצריך טעם למה פרט עיר הנדחת:

יב * הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לֹא קָדַּשׁ. הַמַּפְרִישׁ שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָד. אִם בְּזֶה אַחַר זֶה הָאַחֲרוֹן לֹא קָדַּשׁ. וְאִם בְּבַת אַחַת הָאֶחָד שְׁקָלִים וְהַשֵּׁנִי מוֹתַר שְׁקָלִים. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת יִפּל לִנְדָבָה:

ההראב"ד המפריש שקלו וכו'. כתב הראב''ד ז''ל בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שהוא סבור שהוא חייב ואינו חייב או כמי שאמר הרי אלו לשקלי דלבית הלל מותרן חולין, עכ''ל:

כסף משנה המפריש שקלו וכו'. ירושלמי פ''ב דשקלים: המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד וכו'. שם הפריש שנים והוא סבור שחייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד השני מה את עביד ליה נשמעינה מן הדא הפריש חטאתו וסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה הפריש שתים סבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה שניה מה את עביד לה אלא רועה ה''נ אלו לנדבה:

יג הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת בְּיָדוֹ וְאָמַר אֵלּוּ לְשִׁקְלִי. אוֹ שֶׁהָיָה מְלַקֵּט מָעָה מָעָה אוֹ פְּרוּטָה פְּרוּטָה וּכְשֶׁהִתְחִיל לְלַקֵּט אָמַר הֲרֵינִי מְלַקֵּט מָעוֹת לְשִׁקְלִי. אֲפִלּוּ לִקֵּט מְלֹא כִּיס נוֹתֵן מֵהֶן חֲצִי שֶׁקֶל שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ וְהַשְּׁאָר חֻלִּין שֶׁמּוֹתַר הַשְּׁקָלִים חֻלִּין:

כסף משנה הלוקח מעות בידו וכו'. משנה פרק ב' דשקלים המכניס מעות ואמר הרי אלו לשקלי ב''ש אומרין מותרן נדבה וב''ה אומרים מותרן חולין ובירושלמי ר' יוסי בשם ר' אלעזר במה פליגי במכניס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי דכ''ע שמותרן נדבה ר' חזקיה ורב ביבא בשם ר' אלעזר פליגי במכניס פרוטרוט אבל באומר אלו לשקלי מודו דמותרן חולין אמר ר' חזקיה מתניתין מסייעא לר' ביבא ופסק כר' ביבא משום דמתני' מסייעא ליה:

יד מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין תֵּבָה שֶׁל שְׁקָלִים לְתֵבָה שֶׁל נְדָבָה. קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים. קָרוֹב לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה מִפְּנֵי שֶׁהַנְּדָבָה כֻּלָּהּ עוֹלָה לַאִשִּׁים וְהַשְּׁקָלִים מִסְתַּפְּקִין מֵהֶן לְעוֹלוֹת וְלִדְבָרִים אֲחֵרִים:

כסף משנה מעות שנמצאו וכו' עד מחצה למחצה להחמיר. משנה רפ''ז דשקלים והטעם שמחצה למחצה יפלו ללבונה מפני שהלבונה היא עצמה קרבן ועצים מכשירי קרבן. כתב ה''ר עובדיה מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה בירושלמי פריך בשלמא קרוב לגוזלי עולה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר קורבא הוי כאילו ודאי הן מגוזלי עולה אלא מחצה על מחצה דמספקא שדינן להו לגוזלי עולה לחומרא האשה שהביאה המעות הללו במה תתכפר שמא מקיני חובה נפלו וכשאתה מקריב מהן גוזלי עולה במה תתכפר האשה ומשני ב''ד הממונים על הקינין לוקחין משל צבור כפי אותן המעות שנמצאו ומקנין אותם לבעלי המעות שנמצאו ומקריבין מהן קינין על הספק והחטאת לא תהא נאכלת עכ''ל. ואיני יודע למה השמיטו רבינו:

טו וְכֵן כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִים בֵּין כָּל תֵּבָה וְתֵבָה יִפְּלוּ לַקָּרוֹב. נִמְצְאוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. אִם בֵּין עֵצִים לַלְּבוֹנָה נִמְצְאוּ יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּים לְגוֹזָלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזָלֵי עוֹלָה. זֶה הַכְּלָל הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב בְּכֻלָּן. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחֲמִיר. וְכָל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאוֹת בְּהַר הַבַּיִת חֻלִּין שֶׁאֵין הַגִּזְבָּר מוֹצִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה עַד שֶׁהוּא מְחַלְּלָן עַל הַבְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹקֵחַ לְקָרְבָּנוֹת:

כסף משנה וכל המעות הנמצאות בהר הבית חולין. ג''ז משנה שם. ומ''ש שאין הגזבר מוציא מעות מתרומת הלשכה וכו'. שם בירושל':

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן