הלכות שמיטה ויובל - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שמיטה ויובל - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א לֹא יוֹצִיא אָדָם זְבָלִים מֵחֲצֵרוֹ וְיִתֵּן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְזַבֵּל שָׂדֵהוּ שֶׁתִּהְיֶה יָפָה לִזְרִיעָה. וְאִם הוֹצִיא וְהֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ אַשְׁפָּה מֻתָּר. וְלֹא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ עַד שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן שֶׁמְּזַבְּלִין בּוֹ לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ וְהוּא מִשֶּׁיִּקְשֹׁר הַמָּתוֹק. וְלֹא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה פְּחוּתָה מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים סְאָה שֶׁל זֶבֶל כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת שֶׁהִיא אַשְׁפָּה. וְאִם יִרְצֶה לְהוֹסִיף מוֹסִיף. הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּכָל בֵּית סְאָה יֶתֶר מִשָּׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת:

כסף משנה לא יוציא אדם זבלים וכו'. נלמד ממה שיבא. ומ''ש ולא יעשה אשפה בתוך שדהו וכו'. משנה רפ''ג דשביעית (משנה א') ופסק כר' יוסי לגבי ר''מ ורבי יהודה, ומתוק פירש בירוש' פקוע והוא מלשון פקועות שדה וכו' והוא הנקרא בערבי חנט''ל והוא מר וקראוהו מתוק ע''ד סגי נהור. ומשיקשר פירש בירוש' משיעשה קשרים קשרים: ולא יעשה אשפה פחותה מק''נ סאה של זבל וכו'. משנה שם (מ"ב) עד כמה מזבלין עד ג' ג' אשפתות לבית סאה של עשר עשר משפלות של לתך לתך וידוע שהכור שלשים סאין ולתך חצי כור. ומ''ש ואם רצה להוסיף יוסיף. שם במשנה מוסיפין על המשפלות ואין מוסיפין על האשפתות ר''ש אומר אף על האשפתות וכתב רבינו אם ירצה להוסיף מוסיף כלומר אם ירצה להוסיף בכל אשפה יותר מק''נ סאה מוסיף והיינו דתנן מוסיפין על המשפלות. ומ''ש היה לו דבר מועט וכו'. שם במשנה ג' ופסק כת''ק. ומ''ש ולא יעשה בכל בית סאה יתר מג' אשפתות היינו כת''ק דאמר אין מוסיפין על האשפתות:

ב וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה עוֹשֶׂה. וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זִבְלוֹ אוֹצָר עוֹשֶׂה:

כסף משנה והרוצה לעשות כל שדהו וכו'. משנה ג' שם עושה אדם את שדהו ג' ג' אשפתות לבית סאה יתר מכאן x מחציב דברי ר''ש וחכ''א עד שיעמיק ג' או עד שיגביה ג' כך היא גירסת ספרי המשנה ונוסחא אחרת יתר מכאן מותר וזו גירסא נכונה וגם גירסת מחציב יש לפרש כן דמחציב הוא מלשון חצובא שהם רגלי הקנקן ויש קנקנים שיש להם הרבה רגלים ופירוש יתר מכאן כלומר אפילו יותר משלש אשפתות לבית סאה מותר לעשות ור''ש לטעמיה ואע''ג דתנא ליה ברישא הדר תנייה כדאמרינן בירושלמי ולמה תניתא תרי זימנין אמר רבי ירמיה כאן בפוחת מן המשפלות וכו' ומשמע לי שרבינו מפרש דמתני' תרי מילי קתני ברישא שאם רצה לעשות כל שדהו ג' ג' אשפתות לבית סאה עושה והדר קתני שאם רצה להוסיף יותר מג' ג' אשפתות לבית סאה מותר לרבי שמעון ולחכמים אסור להוסיף יותר משלש אשפתות לבית סאה אלא ע''י שיעמיק שלשה או יגביה שלשה וכו'. ומ''ש והעושה זבלו אוצר עושה. משנה שם וכת''ק ופי' הר''ש עושה אדם את זבלו אוצר דאותן שלש אשפתות לבית סאה אם בא להניחן במקום אחד בשדה ואפילו מאה משפלות במקום אחד מותר ולא תימא כי היכי דאסרי רבנן יותר משלש אשפתות לבית סאה ה''נ אסור במקום אחד יותר משיעור שלש אשפתות קמ''ל דמותר:

ג הָיָה מַעֲמִיד הַזֶּבֶל עַל הַסֶּלַע אוֹ שֶׁהֶעֱמִיק בָּאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְהֶעֱרִים הַזֶּבֶל אוֹ שֶׁבָּנָה עַל הָאָרֶץ גֹּבַהּ שְׁלֹשָׁה וְהֶעֱמִיד עָלָיו הַזֶּבֶל. אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁעוּר. אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן כַּמָּה אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת מֻתָּר. שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר נִכָּר שֶׁאֵינָן לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ אֶלָּא לִכְנִיסַת הַזֶּבֶל:

כסף משנה ומה שכתב רבינו היה מעמיד הזבל על הסלע וכו'. היינו סיפא דמתניתין שכתבתי בסמוך יתר מכאן מותר דברי ר''ש וחכ''א עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה וידוע דהלכה כחכמים ומשמע לרבינו דהוא הדין לנותן על הסלע מדקתני התם בבבא אחריתי דרבי אליעזר בן עזריה משוה נותן על הסלע למעמיק שלשה או מגביה שלשה משמע דת''ק גם בנותן על הסלע בעי שיגביה שלשה:

ד * מֻתָּר לְאָדָם לְהוֹצִיא זֶבֶל מִן הַסַּהַר שֶׁל צֹאן וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל מַכְנִיסֵי זֶבֶל. וְהָעוֹשֶׂה דִּיר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית לֹא יַעֲשֵׂהוּ יֶתֶר עַל בֵּית סָאתַיִם וְיַכְנִיס הַצֹּאן לְתוֹכוֹ. וּכְשֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת כָּל הַדִּיר מֵנִיחַ דֹּפֶן אֶחָד מִדָּפְנֵי הַדִּיר וְעוֹשֶׂה דִּיר אַחֵר בְּצִדּוֹ. נִמְצָא מְזַבֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין:

ההראב"ד מותר לאדם. א''א עיקם עלינו את הדרך ובלבל לשון משנתנו ונתן את הראשון אחרון כי לשון המשנה המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים ועוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית ונמצא מדייר בית ארבעת סאין וכו' ומוציא מן הסהר לתוך שדהו כדרך המזבלין והקשו בגמרא אנן תנינן שדה שניטייבה או נדיירה וכו' אלמא אסור לדייר והכא את אמרת מותר א''ר יונה מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו פירוש לא לזבל אלא להעמיד שם צאנו לחלוב ולגזוז עושה מחיצות לסהר וכו' וכשיתמלא זבל מוציאו לשדה כדרך המזבלין פירוש כמו שפירשתי למעלה:

כסף משנה מותר לאדם להוציא זבל וכו' עד וגומם עד לארץ. הכל משנה שם (משנה ד'): כתב הראב''ד עיקם עלינו את הדרך וכו'. ויש לומר שרבינו מפרש כאן שמה ששנינו ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו מילתא באפי נפשה היא דאשמעינן שמותר להוציא זבל מהסהר ולתת בתוך שדהו בין שהיה הסהר בתוך שדהו או בתוך שדה חבירו וכדרך ששנה ברישא עושה אדם שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה דהתם איירי במוציא הזבל מהחצר והכא איירי במוציא מהסהר ואשמעינן דחצר וסהר שוים הן ולהורות לנו שאינו מקושר ומוציא מן הסהר וכו' עם המדייר שדהו וכו' דלא נימא דוקא בהאי גוונא שעוקר שלש רוחות וכו' הוא שמוציא מהסהר ונותן לתוך שדהו אבל בגוונא אחרינא אינו מוציא מהסהר ונותן לתוך שדהו ולהזהר מזה הקדים רבינו מוציא מן הסהר ואין בדבר עיקום ולא בילבול אדרבה אפריון נמטייה:

ה הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכּל שֶׁהַצֹּאן הֵטִילוּ בָּהּ וְנִדַּיְירָה. וְלֹא יֹאמְרוּ זִבֵּל זֶה כָּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית:

ו לֹא יִפְתַּח אָדָם מֶחְצָב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ נִתְכַּוֵּן שֶׁיָּסִיר מִמֶּנָּה הַסֶּלַע. וְאִם הִתְחִיל מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית וּפִצֵּל מִמֶּנָּה שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים אֲבָנִים בְּרִבּוּעַ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ עַל רוּם שָׁלֹשׁ כָּל אֶבֶן מֵהֶן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְנַקֵּר מִמֶּנּוּ בַּשְּׁבִיעִית כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה:

ז גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר וְרָצָה לִטּל כָּל אֲבָנָיו אִם הָיוּ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים אוֹ יֶתֶר כָּל אַחַת מֵהֶן מַשּׂוֹי שְׁנַיִם אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁלְּצֹרֶךְ הָאֲבָנִים הוּא נוֹטֵל. הָיָה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה אוֹ שֶׁהָיוּ פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר אֲבָנִים אוֹ שֶׁהָיוּ אֲבָנָיו קְטַנּוֹת מִמַּשּׂוֹי שְׁנַיִם נוֹטֵל עַד שֶׁיַּנִּיחַ טֶפַח סָמוּךְ לָאָרֶץ:

ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ (אוֹ) שֶׁהִתְחִיל לִטּל בַּשְּׁבִיעִית. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן שָׂדֵהוּ אוֹ שֶׁהִתְחִיל מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית נוֹטֵל בַּשְּׁבִיעִית כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה מִכָּל מָקוֹם וּגוֹמֵם עַד לָאָרֶץ. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֵל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא קִבְּלָן גּוֹמֵם עַד לָאָרֶץ:

כסף משנה ומ''ש בד''א בשנתכוון לתקן שדהו וכו'. לשון המשנה בד''א מתוך שלו אבל מתוך של חבירו מה שהוא רוצה יטול בד''א בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית אבל אם התחיל בו מערב שביעית מה שהוא רוצה נוטל. ובירושלמי תני אמר רבי יודא בד''א בזמן שלא נתכוון לתיקון שדהו אבל אם נתכוון לתיקון שדהו אפילו יותר מכאן מותר אמר רבן שמעון בן גמליאל [בד''א] בזמן שלא נתכוון לתיקון שדהו אבל אם נתכוון לתיקון שדהו אפי' פחות מכאן אסור אמר רב ביבי הורי רבי ייסא כדון תניא לקולא ורבינו נראה שגורס הורי רבי ייסא כדון תניא לחומרא ועל האומר לקולא תמהני איך יתכן שיקל בנתכוון לתקן שדהו יותר מכשלא נתכוון וגם על סברת רבי יהודה יש לתמוה כן ונראה שהיא כתובה בטעות וכך צריך להגיה בד''א שנתכוון לתיקון שדהו אבל לא נתכוון אפילו יותר מכאן מותר:

ט אֲבָנִים שֶׁרְאוּיוֹת שֶׁתְּזַעְזֵעַ אוֹתָן הַמַּחֲרֵשָׁה אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ. אִם יֵשׁ בָּהֶן שְׁתַּיִם שֶׁל מַשּׂוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִטּוֹל אוֹתָן. הָיוּ קְטַנּוֹת מִזֶּה לֹא יִנָּטְלוּ:

כסף משנה אבנים שראויות וכו' עד לא ינטלו. גם זה משנה שם (משנה ז') אבנים שזעזעתן המחרישה ובירושלמי לא סוף דבר בשזעזעתן [המחרישה] אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזען:

י הַמְסַקֵּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לָאֲבָנִים נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְכֵן אִם הָיָה לוֹ בְּשָׂדֵהוּ גַּרְגֵּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְאִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ יִטּל אֶת כֻּלָּן:

כסף משנה המסקל שדהו וכו' עד יטול את כולן. ג''ז במשנה שם:

יא * לֹא יְמַלֵּא אָדָם גַּיא עָפָר אוֹ יְתַקְּנֶנּוּ בְּעָפָר מִפְּנֵי שֶׁמְּתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ עַל פְּנֵי הַגַּיא. וְכָל אֶבֶן שֶׁיָּכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ וְהוּא עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּיא הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל:

ההראב"ד לא ימלא אדם גיא עפר. א''א המשנ' לא דברה על זה כלל אבל היא כך אין בונין מדרגות ע''פ הגאיות ערב שביעית משיפסקו הגשמים מפני שמתקינן לשביעית אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים מפני שמתקנן למוצאי שביעית ולא יסמוך בעפר (נ"א לא יסבוך בעפר) אבל עושה אותה חייץ כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטול הרי זו תינטל. נמצא שעל המדרגה שעל שפת הגיא הוא מדבר כשבונה אותה בשביעית לא יעשנה בעפר מפני שמכשירה לזריעה אבל עושה הוא חייץ פירוש באבנים. וכל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו כשעומד בר''ה וליטול אותה מתוך שדה חבירו תינטל ואין כאן משום גזל ובונין בה אבל מתוך שדהו לא מפני שהוא רוצה בקיומו דמנכש ויהיב עשבא עליהון:

כסף משנה לא ימלא אדם גיא עפר וכו'. ג''ז משנה ח' שם ולא יסמוך בעפר אבל עושה הוא חייץ וכל אבן שיכול לפשוט ידו וליטלה ה''ז תנטל: כתב הראב''ד המשנה לא דברה על זה כלל אבל היא כך וכו'. ואני אומר שהוקשה לרבינו מה תיקון יש בבנין המדרגות ע''פ הגאיות ולפיכך פירש בפירוש משנה זו כך כשיבנה מדרגה על הגאיות ההם ויישר אותם לתקנם לא יסמוך בעפר ר''ל לא יחזיר העפר לגאיות ההם כדי שישוה פניהם עכ''ל. נראה שהוא ז''ל מפרש דרישא אסיפא סמיך וה''ק כשבונים מדרגות על פי הגאיות לא יסמוך בעפר כלומר לא יחזיר עפר לגאיות ההם כדי שישוה פניהם ומ''מ יש לתמוה למה לא חילק רבינו בין ערב שביעית משפסקו גשמים לשביעית משפסקו גשמים כמו שחילקו במשנה וצ''עx. ועל מה ששנינו אבל עושה הוא חייץ פירש שם רבינו חייץ הוא מחיצה ר''ל להבדיל אותו הגיא מכל השדה עכ''ל. וע''פ מה שפירש באין בונין מדרגות ע''פ הגאיות שאין אסור בנין המדרגות אלא שלא יסמוך בעפר איך יפול על זה אבל עושה הוא חייץ ואפשר דה''ק לא יחזיר העפר לגאיות משום דהוי תיקון הקרקע אבל עושה הוא חייץ שאף ע''פ שהוא שבח לגיא להיות מובדל משאר שדות מ''מ אינו תיקון הקרקע ממש. ועל מה ששנינו וכל אבן שהוא יכול לפשוט ידו וליטלה פירש רבינו האבנים שיהיו קרובים לפי הגאיות כדי שיוכל להושיט ידו ולקחתם מותר לו לקחתם ומה שלא אפשר לקחתם עד שירד בגיא אינו מותר לו לקחתם מפני שכשנראה אותו יורד או ישלשל עצמו לקחת אותם נאמר שהוא לתקן שדהו נתכוון עכ''ל. והר''ש פירש כל אבן שבשדהו אפילו קטנה אם הוא יכול לפשוט ידו וליטלה ולבנות בה גדר של אבנים כגון שסמוכים לגדר הרי זה תנטל שהגדר מוכיח עליו דלבנות הגדר נוטלה ולא לתקן השדה לזריעה עכ''ל. והראב''ד פירש כל אבן שהוא יכול לפשוט כשעומד בר''ה וליטול אותה מתוך שדה חבירו תנטל ואין כאן משום גזל וכו' והוא על פי הירושלמי דאמאי דתנן כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה ה''ז תנטל א''ר יעקב בר בון בשם ר''ל זאת אומרת שאסור ללקט צרורות מתוך שדה חבירו די מנכש ויהיב עשביה עליהון הדא דתימא בבקעה אבל בהרים ובטרשים וטיבו חשב ליה:

יב * אַבְנֵי כָּתֵף וְהֵם הַנִּטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ עַל הַכָּתֵף מֻתָּר לַהֲבִיאָן מִכָּל מָקוֹם בֵּין מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ בֵּין מִשָּׂדֵהוּ. וְכֵן הַקַּבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת בֵּין מִשָּׂדֶה שֶׁקִּבְּלָהּ בֵּין מִשָּׂדֶה שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ:

ההראב"ד אבני כתף והן הנטלות וכו' עד מותר להביאן מ''מ. א''א ירושל' מ''מ אפילו מתוך שלו. והקבלן מביא מ''מ אפילו פחות מאבני כתף פירוש קבלן שקיבל לעשותו חייץ ואין חוששין שהוא מתכוון לחלוק את שדהו:

כסף משנה אבני כתף וכו'. ג''ז משנה ט' שם וכרבי יוסי: כתב הראב''ד מ''מ אפילו מתוך שלו עכ''ל. ומ''ש וכן הקבלן מביא מ''מ. ג''ז משנה שם: וכתב הראב''ד פירוש קבלן שקיבל לעשותו חייץ וכו'. ותמיהא לי וכי נתכוון לחלוק שדהו מה בכך הא תנן אבל עושה הוא חייץ וצ''ע. ופי' הר''ש הקבלן מלשון מקבלי קיבולת שדרכו לעשות בנינים בקיבולת מביא מ''מ ואפילו פחותות מאבני כתף דאין כוונתו אלא לקבץ אבנים ואפילו מביא משדות שלו שרי דאי משדות אחרים אפילו אינו קבלן שרי כדתנן לעיל דמתוך של חבירו מה שהוא רוצה נוטל וי''מ קבלן שקיבל שדה באריסות דלא חשיב האי שדה כשלו ונוטל ממנו אפילו קטנות אע''פ שהוא אריס בה עכ''ל. ורבינו בפירוש המשנה כתב כי''מ:

יג * פִּרְצָה שֶׁהִיא סוּגָה בְּעָפָר אִם אֵינָהּ מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים אָסוּר לִבְנוֹתָהּ. וְאִם הָיְתָה מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה סוּגָה בְּעָפָר אֶלָּא פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר לִבְנוֹתָהּ:

ההראב"ד פרצה שהיא סוגה. א''א זו הגירסא משובשת מצאתיה בירושלמי ולא יכולתי לתקנה ואינה על הדרך שכתב הוא ועוד תנן מקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:

כסף משנה פרצה שהיא סוגה בעפר וכו'. ירושלמי שם (הלכה י') אמאי דתנן הבונה גדר בינו ובין ר''ה מותר להעמיק עד הסלע ל''ש אלא בינו לבין ר''ה הא בינו לבין חבירו אסור בשביעית אבל במועד אפילו בינו לבין ר''ה אסור בפירצה שהיא סגה את העפר אבל בפירצה שאינה סגה את העפר מותר לגדרה בשביעית וכו' ושאינה מכשלת את הרבים אבל אם היתה מכשלת אע''פ x (שאינה) סגה את העפר מותר לגדרה בשביעית ע''כ: וכתב הראב''ד זו הגירסא משובשת מצאתיה בירושלמי וכו':

יד אָסוּר לוֹ לִבְנוֹת גָּדֵר בַּשְּׁבִיעִית בֵּין שָׂדֵהוּ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ. אֲבָל בּוֹנֶה גָּדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. וּמֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע וּמוֹצִיא אֶת הֶעָפָר וְצוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל מַעֲמִידִין זֶבֶל. וְכֵן אִם חָפַר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה בַּשְּׁבִיעִית צוֹבֵר הֶעָפָר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הַחוֹפְרִים:

כסף משנה אסור לבנות גדר וכו'. ירושלמי שם. ומ''ש אבל בונה גדר בינו ובין רשות הרבים וכו' עד סוף הפרק. משנה ג' שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן