הלכות שכנים - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שכנים - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר וְלֹא שִׁיחַ וְלֹא מְעָרָה וְלֹא יָבִיא אַמַּת הַמַּיִם וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּרֵכַת הַמַּיִם לִשְׁרוֹת בָּהּ בְּגָדִים לְכַבֵּס בְּצַד כָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וִיסַיֵּד [א] בְּסִיד לְכֹתֶל בּוֹר זֶה אוֹ מִקְוֵה הַמַּיִם זֶה אוֹ כֹּתֶל הָאַמָּה מִצַּד חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְלִיעוּ הַמַּיִם וְיַזִּיקוּ כֹּתֶל חֲבֵרוֹ:

מגיד משנה לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה וכו'. משנה פ' לא יחפור (דף י"ז) ובגמרא מתבאר. ומ''ש וסד בסיד. לומר דתרתי בעינן הרחקה וסיד והוא בעיא בגמ' (דף י"ט) ואמרו פשיטא דתרתי בעינן דאי ס''ד וכו' ונדחה זה שם אבל כתבו המפרשים ז''ל דכיון דכך אמרו דפשיטא דתרתי בעינן הכי קי''ל וזה דעת המחבר:

ב מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּפֶת וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ סָד בְּסִיד. וּמַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים וְאֶת הַחֲרִישָׁה וְאֶת הַגּוּמָא שֶׁמִּתְקַבֵּץ בָּהּ מֵימֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:

מגיד משנה מרחיקין את הגפת ואת הזפת וכו'. משנה (דף י"ז) ופירוש גפת פסולת של זיתים שנתעצרו בבית הבד. ופירוש סלעים אבנים שהאש יוצאה מהן שכל אלו קשין לחומה שמוציאין הבל (מן הכותל) ע''כ לשון רש''י ז''ל: מרחיקין את הזרעים וכו'. משנה שם. ומ''ש ואת הגומא שמתקבצין בה מימי רגלים. לשון המשנה מי רגלים ופירשו בגמרא שופכין ופירשו רש''י ז''ל ואבן מיגש ז''ל מי רגלים שמתקבצין בכלי לא יהא שופך אותן בבת אחת וכוונת המחבר היא דוקא שיש שם גומא שנשפכין שם וכתבו ז''ל מהא שמעינן דשופכין דמיא בעלמא שרי שלא אסרו אלא כעין נברכת הכובסין דקוו וקיימי א''נ כחול לח לפי שהלחלוחית אינו מתייבש במהרה אבל שופכין דעלמא עוברין הן לשעה ומתייבשין ואין חוששין להם ע''כ ולפי דברי המחבר שפירש גומא שמתקבצין בה צ''ע למה אמרו דוקא מי רגלים שהרי בגומא קוו וקיימי ומסתברא דאפילו בכל מים יש להרחיק ויש לומר דאע''ג דקוו וקיימי כיון שאינו תדיר כמו כובסין אין צריך להרחיק כשאר מים:

כסף משנה מרחיקין את הזרעים וכו'. על מ''ש מגיד משנה ופירשו בגמרא שופכין כתב המגיה לפי סוגיית הגמרא לא נאמר חילוק זה של שופכים אלא לתרץ רבה בר בר חנה אבל אחר דאיתותב אין אנו צריכים לתירוץ זה ואפשר דרבינו סובר שאחר דמתניתין סתם קתני ולא מחלק בין כותל לבנים לכותל אבנים כמו הברייתא דע''כ בכל כותל מיירי דצריך ג''ט דהיינו משום שופכין אכן הרי''ף הביא המשנה והברייתא כצורתה ולא הזכיר חילוק זה עכ''ל:

ג [ב] מַרְחִיקִין אֶת הָרֵחָיִם [מִן הַכֹּתֶל] שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִן הָרֵחָיִם הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָעֶלְיוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָנִיד אוֹתוֹ אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַהֲלֶנּוּ בְּקוֹל הָרֵחָיִם:

מגיד משנה מרחיקין את הרחיים מן הכותל וכו'. משנה (דף י"ז) והטעמים הם בגמרא (דף כ' ע"ב) יש רחיים שיש בהם משום נדנוד ויש שיש בהם משום קול לבד:

ד מַרְחִיקִין אֶת הַתַּנּוּר מִן הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִקַּרְקָעִיתוֹ שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִשְּׂפָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵחַם הַכֹּתֶל:

מגיד משנה מרחיקין את התנור מן הכותל ג' טפחים וכו'. משנה שם. ופירוש שהן ארבעה משפתו לפי שהתנורין שלהן היו רחבין מלמטה ומתקצרין מלמעלה ובחידושי הרשב''א ז''ל ירושלמי רבי יהודה בן פזי אומר מן השפה החיצונה ולפנים ורבנן אמרין מן השפה הפנימית ולפנים ומסתברא דהלכתא כרבנן דרבים נינהו ועובי כותלי התנור מכלל שיעור השלשה טפחים עכ''ל וכל אלו ההרחקות הנזכרות כאן מן הכותל אם אין שם כותל א''צ להרחיק ואפילו בנה שם אחר מכאן כותל וכן כתב ר''ח ז''ל. ואע''פ שהלכה כרבא דבשדה העשויה לבורות צריך להרחיק כמו שיתבאר ולדידיה כל אלו ההרחקות ה''ה אם אין שם כותל כדאיתא בגמרא אין הלכה כמותו אלא בבור בלבד וזה נראה דעת המחבר ויש חולקין:

ה אֶבֶן שֶׁהַכּוֹבֵס [ג] מַכֶּה בְּגָדִים עָלֶיהָ עַד שֶׁיִּתְלַבְּנוּ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אוֹתָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת מִכֹּתֶל שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁבְּעֵת שֶׁהַכּוֹבֵס מַכֶּה עָלֶיהָ הַמַּיִם נִתָּזִין וּמַזִּיקִין לַכֹּתֶל:

מגיד משנה אבן שהכובס מכה הבגדים עליה וכו'. ברייתא ומימרא שם ולשון הגמרא מהנדיין ופירושו כפירוש רבו ז''ל:

ו לֹא יַשְׁתִּין אָדָם מַיִם בְּצַד כָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֹתֶל לְבֵנִים. אֲבָל בְּכֹתֶל אֲבָנִים יַרְחִיק טֶפַח. וְאִם הָיוּ הָאֲבָנִים צְחִיחַ סֶלַע מַשְׁתִּין בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה:

מגיד משנה לא ישתין אדם וכו'. ברייתא שם ובהלכות וכתבו ז''ל שאין חילוק בין כותל לבנים לכותל אבנים אלא בהשתנת מים אבל בשאר כל ההרחקות הכל שוה וזה דעת המחבר ז''ל:

ז מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מֵהַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפֹּץ הַנְּמִיָּה בְּעֵת שֶׁמֵּנִיחַ הַסֻּלָּם וְתַעֲלֶה לַשּׁוֹבָךְ וְתֹאכַל הַגּוֹזָלוֹת:

מגיד משנה מרחיקין את הסולם מן השובך וכו'. משנה שם (דף כ"ב:):

ח וּמַרְחִיקִין אֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחֵילָה שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לְבַעַל הַמַּזְחֵילָה לִזְקֹף [ד] סֻלָּם וּלְתַקֵּן מַזְחֵילָה שֶׁלּוֹ הוֹאִיל וְהֶחֱזִיק בָּהּ:

מגיד משנה ומרחיקין את הכותל מן וכו'. עד הואיל והחזיק בה. שם משנה. וממ''ש המחבר הואיל והחזיק בה נראה שכיון שהחזיק במזחילה נקנה לו מקום חבירו שצריך להרחיק ארבע אמות כדי שיוכל לזקוף הסולם ויש לי להקשות מן הסוגיא שהבאתי למעלה פ''ח שאומרת שיכול לבנות תחתיה חוץ ממזחילה של בנין מפני רעת הכותל. ויש לתרץ דבנין שתחתיה אינו מעכב על הסולם אבל סמוך לה מעכב אלא א''כ הרחיק. ומ''מ חלקו עליו ואמרו דדוקא בשהחזיק שלש שנים לתקן המזחילה שלו דרך חצרו של חבירו אי נמי במתנה בפירוש ומתוך כך צריך להרחיק כותלו משם ארבע אמות אבל במחזיק במזחילה אפילו כמה אינו מוחזק לתקנה מצד חצרו של זה שלא הוחזק אלא לשפיכת מימיו אבל לתקנה ולזקוף מצד חצרו של זה את הסולם לא אלו דבריהם ז''ל והרשב''א כתב בסוף ימיו שהדין כדברי רבינו דמזחילה חזקה לעצמה לכל תיקונה דאי לא מתקן לה גם היא אינה מקלחת וחזקת מים אין כאן הא למה''ד לחלון העשוי לאורה שהיא ראייה להרחקת כותל ארבע אמות בחצר חבירו ומזחילה גם כן להרחקת ד' אמות ע''כ:

ט * רְאוּבֵן שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל שִׁמְעוֹן כְּמִין גַּם וּבָא רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת כֹּתֶל שֵׁנִי כְּנֶגֶד כֹּתֶל שִׁמְעוֹן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה הַשְּׁלֹשָׁה כְּתָלִין כְּמִין בֵּי''ת הֲרֵי שִׁמְעוֹן מְעַכֵּב [ה] עָלָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק מִכְּנֶגְדּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם בֵּין שְׁנֵי הַכְּתָלִים רָחָב כְּדֵי שֶׁיָּדוּשׁוּ [ו] בּוֹ רַבִּים וְתִתְחַזֵּק הָאָרֶץ. * בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֹתֶל גִּנָּה אוֹ בְּכֹתֶל חָצֵר בְּעִיר חֲדָשָׁה. אֲבָל בְּעִיר יְשָׁנָה כְּבָר נִתְחַזְּקָה וּבוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה. וְכֵן אִם לֹא הָיָה בְּאֹרֶךְ כֹּתֶל שִׁמְעוֹן שֶׁבּוֹנֶה כְּנֶגְדּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ מַרְחִיק אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹנֵעַ הָרֶגֶל מִלְּהַלֵּךְ שָׁם. שֶׁהַכֹּתֶל שֶׁהוּא פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ חִזּוּק הָאָרֶץ:

ההראב"ד ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון עד ותתחזק הארץ. א''א לא מחוור לענין הגמרא שאם ראובן סמך לשמעון כמין גם דהיינו מן הצד אמאי אקשי בגמ' וקמא היכי סמך והלא מן הצד ליכא משום דוושא כדאיתא בשמעתא עכ''ל: במה דברים אמורים בכותל גינה וכו' עד חיזוק הארץ. א''א סברא יפה היא עכ''ל:

מגיד משנה ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון וכו'. משנה וגמרא שם (דף כ"ב) ודבריו כדברי רבו ז''ל וביאורן שהכותלים הם כגון (הצורה שבדף למטה) וכ''כ רבו ז''ל בפירושיו. וראיתי מי שכותב בשמו של אבן מיגש ז''ל שהוא מצריך להרחיק כותל שני של ראובן מכותל ראשון שלו ארבע אמות ואינו מספיק בהרחקתו מכותל שמעון לבד ולא נראית כן כוונת המחבר ולא מצאתי כן בפירושי הרב ז''ל. ובהשגות א''א לא מחוור לענין הגמרא וכו'. ואין זו קושיא דמעיקרא כי אקשינן וקמא היכי סמך הוה ס''ד דכותל ראובן לא היה כמין גם לכותל שמעון אלא כנגדו ממש ועל זה היו מקשים היאך סמכו בקרוב ד''א. ותירצו שלא היה אלא כמין גם דהיינו מן הצד ולפיכך הותר לסמכו וזה פשוט לפי שיטה זו. ומ''מ שיטות אחרות נאמרו בפירוש המשנה והגמרא. ויש מקשים במה נשתעבד ראובן לשמעון בהרחקה זו ופירשו שהמשנה היא דוקא בלוקח מן המלך דבסתמא נשתעבדו לו ארבע אמות קרקע חוץ לכותלו לדוושא וחבירו הלוקח מן המלך צריך להרחיק ארבע אמות שכבר נשתעבדו לו ע''כ: במה דברים אמורים בכותל גינה וכו'. מפורש שם. ופירוש בכותל גינה אפילו בעיר ישנה מרחיק ופירש''י ז''ל כותל גינה מפני שאין דשין אותה מבפנים צריכה דישה מבחוץ: וכן אם לא היה באורך כותל שמעון וכו'. זה לא מצאתי מבואר ובהשגות א''א סברא יפה היא ע''כ:

כסף משנה ראובן שהיה כותלו סמוך לכותל שמעון וכו'. על מה שכתב מגיד משנה ותירצו שלא היה אלא כמין גם כתב המגיה בגמרא שלנו לא נמצא תירוץ זה רק שמוסיף רבא על המשנה ונפל עכ''ל:

י מִי שֶׁבָּא לַחְפֹּר בּוֹר בְּסוֹף שָׂדֵהוּ לִסְמֹךְ לְמֵצַר חֲבֵרוֹ אִם שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵינוֹ עָשׂוּי לְבוֹרוֹת [ז] סוֹמֵךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְאִם יִמָּלֵךְ חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר בּוֹר בְּצִדּוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן כֹּתֶל הַבּוֹר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַד שֶׁיְּהֵא בֵּין חֲלַל שְׁתֵּי הַבּוֹרוֹת שִׁשָּׁה טְפָחִים. וְאִם הָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ עֲשׂוּיָה לְבוֹרוֹת אֵינוֹ סוֹמֵךְ עַד שֶׁיַּרְחִיק מִן הַמֵּצַר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְיַחְפֹּר. וּכְשֶׁיָּבוֹא חֲבֵרוֹ לַחְפֹּר יַרְחִיק גַּם הוּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְיַחְפֹּר:

מגיד משנה מי שבא לחפור בור וכו'. מחל' אביי ורבא שם (י"ז:) ופסק כרבא וכלשנא בתרא. ומ''ש המחבר ואם ימלך חבירו וכו' צריך להרחיק ו'. לא נתבאר בגמ' אבל כך היא סברת רבו וקצת מן המפרשים ז''ל. ויש חולקים ואומרים דאינו מרחיק אלא ג' כדינו ואומר לו לראשון לא דייך שלא הרחקת מן המצר שלי אלא שתזקיקני להרחיק ולכנוס בתוך שלי יותר מדיני ע''כ דבריהם:

כסף משנה מי שבא לחפור בור בסוף שדהו וכו'. בראש פרק זה כתב רבינו לא יחפור אדם בור ולא שיח ולא מערה וכו' אלא אם כן הרחיק מכותל שלשה טפחים ויסיד בסיד וכו' וכאן לא הזכיר אלא הרחקה ולא הצריך לסוד בסיד והטעם משום דהתם שהוא סמוך לכותל צריך לסוד בסיד מלבד ההרחקה כדי שלא יתקלקל הכותל אבל הכא דליכא כותל בנין סיד זה אינו מעלה ולא מוריד ודי בהרחקה:

יא הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם לֹא יַעֲשֶׂה בַּעַל הַבַּיִת תַּנּוּר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן לֹא יַעֲמִיד בַּעַל הָעֲלִיָּה תַּנּוּר עַד שֶׁיִּהְיוּ תַּחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּבְכִירָה טֶפַח. וְאִם תַּנּוּר שֶׁל נַחְתּוֹמִים הוּא צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא תַּחְתָּיו אַרְבָּעָה טְפָחִים וּבְכִירָה שֶׁל נַחְתּוֹמִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק הַשִּׁעוּר אִם יָצָאת הָאֵשׁ וְהִזִּיקָה מְשַׁלֵּם מַה [ח] שֶּׁהִזִּיק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

מגיד משנה הבית והעלייה וכו'. שם (דף כ' ע"ב) משנה. ויש מי שכתב שלא אמרו אלא בתנורים שלהן שפתחן למעלה ומפני השלהבת העולה אבל בשלנו שפתחן מן הצד למעלן כלמטן שלשה טפחים ודנחתומין ארבעה ע''כ דבריהם ודין למטה יתבאר בסמוך: וכן לא יעמיד בעל העלייה תנור עד שיהיה תחתיו ד' טפחים. לפי המשנה והגמרא בתנור שלנו ג' טפחים ושל נחתומין ארבעה וכן ראוי להיות בספרי המחבר ובפירוש אמרו שם בגמרא דתנור שלנו ככירת נחתומין: ואע''פ שהרחיק וכו'. במשנה כת''ק דלא כרבי שמעון וכן פסקו בהלכות:

יב מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חֲנוּת תַּחַת אוֹצַר חֲבֵרוֹ לֹא יַעֲשֶׂה בָּהּ לֹא נַחְתּוֹם וְלֹא צַבָּע וְלֹא רֶפֶת בָּקָר וְלֹא יַכְנִיס שָׁם אַסְפַּסְתָּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁעוֹלֶה מֵהֶם הֶבֶל חַם הַרְבֵּה מִפְּנֵי שֶׁהַחֹם מַפְסִיד פֵּרוֹת הָאוֹצָר. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אוֹצַר יַיִן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין הַחֹם מַפְסִידוֹ הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בַּחֲנוּתוֹ כָּל מְלֶאכֶת אֵשׁ שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה רֶפֶת בָּקָר מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד רֵיחַ הַיַּיִן. וְאִם הֻחְזְקָה הַחֲנוּת בַּתְּחִלָּה לְרֶפֶת אוֹ לְנַחְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְאַחַר כָּךְ רָצָה בַּעַל הָעֲלִיָּה לַעֲשׂוֹת עֲלִיָּתוֹ אוֹצַר אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ:

מגיד משנה מי שהיתה לו וכו'. משנה וגמרא שם: לפיכך אם היה [אוצר] יין בא''י וכו'. משנה שם ובגמרא העמידוה דוקא בא''י: ואם הוחזקה וכו'. ברייתא שם:

יג כִּבֵּד בַּעַל הַבַּיִת וְרִבֵּץ עֲלִיָּתוֹ אוֹ שֶׁרִבָּה בָּהּ חַלּוֹנוֹת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ אוֹצָר וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה תַּנּוּר קֹדֶם שֶׁיַּכְנִיס פֵּרוֹת לָאוֹצָר. אוֹ שֶׁהִתְחִיל לֶאֱצֹר שֻׁמְשְׁמִין אוֹ רִמּוֹנִים אוֹ תְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְקָדַם זֶה וְעָשָׂה הַתַּנּוּר קֹדֶם שֶׁאָצַר הַחִטִּין. אוֹ שֶׁעָשָׂה בַּעַל הַחֲנוּת מְחִילָה עַל גַּבָּהּ לְהַבְדִּיל בֵּין הַחֲנוּת וּבֵין הָאוֹצָר. בְּכָל אֵלּוּ בַּעַל הָאוֹצָר מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה תַּנּוּר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵין בַּעַל הָאוֹצָר [ט] יָכוֹל לְהָסִיר הַתַּנּוּר בְּכָל אֵלּוּ:

מגיד משנה כיבד בעל הבית וכו' עד סוף הפרק. בעיא דלא איפשיטא. וכתב הרב ז''ל דמספק אין לו להזיק חבירו ואם עבר ועשה המוציא מחבירו עליו הראיה ופירושו בכולן כפירוש רבו בשם רי''ף ז''ל. ומה שכתב או שעשה בעל החנות מחילה. הוא פירוש למה שאמרו בגמרא בנה עלייה על גבי ביתו וכן פירשה ר''ח ורבו ז''ל. ורש''י פירש לענין קדימת האוצר. ופירוש שדרכן היה לעשות עליות עליונות לאוצר וזה בנה עליות לאוצר קודם החנות אבל לא אצר בה עדיין וזו היא השאלה אם יש לו דין קדימה ולזה הפירוש הסכימו קצת מן האחרונים ז''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן