הלכות שכנים - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שכנים - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א הַמְבַקֵשׁ לְהוֹצִיא זִיז מִכָּתְלוֹ עַל אֲוִיר חֲצַר חֲבֵרוֹ כָּל שֶׁהוּא בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו שֶׁהֲרֵי מַזִּיקוֹ בִּרְאִיָּה בְּעֵת שֶׁתּוֹלֶה בּוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. הוֹצִיא אֶת הַזִּיז וְלֹא מִחָה בּוֹ לְאַלְתַּר בַּעַל הֶחָצֵר הֲרֵי הֶחֱזִיק בַּעַל הַזִּיז:

מגיד משנה המבקש להוציא זיז מכותלו וכו'. סוף פרק חזקת (דף נ"ט ע"ב) ופסק כרב הונא וכן בהלכות: הוציא הזיז ולא מיחה וכו'. דעת המחבר ורבו שמחילת השיעבודין היא לאלתר ושלא בטענת מכר או מתנה אלא בטענת סבלונות ומחילה ויתבאר דעתם ודעת החולקים עליהם פרק י''א:

ב הָיָה הַזִּיז טֶפַח [א] הֶחֱזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר כְּנֶגְדּוֹ. וְאִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחַת הַזִּיז וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ בַּעַל הַזִּיז מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם אֵין בַּזִּיז טֶפַח לֹא הֶחֱזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר וְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחְתָּיו וּלְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל זִיז אֵין בַּעַל הַזִּיז יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו:

מגיד משנה היה הזיז טפח וכו'. משנה שם (דף נ"ט) ונתבאר בגמרא:

כסף משנה היה הזיז טפח החזיק באויר החצר כנגדו ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז וכו'. נראה שרבינו מפרש הא דתנן זיז טפח יש לו חזקה היינו לענין שיכול למחות בעל הזיז בבעל החצר מלבנות תחת אותו הזיז שמבטל תשמישו:

ג * הָיָה הַזִּיז שֶׁהוֹצִיא רָחְבּוֹ טֶפַח וּמָשׁוּךְ בַּאֲוִיר חֲצֵרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְלֹא מִחָה בּוֹ הֶחֱזִיק בּוֹ בְּאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְאִם רָצָה לְהַרְחִיב אֶת הַזִּיז עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה הֲרֵי זֶה מַרְחִיב וְאֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת בַּאֲוִיר חֲצֵרוֹ תַּחַת הַזִּיז כְּלוּם אֶלָּא אִם כֵּן הִנִּיחַ לוֹ תַּחְתָּיו גֹּבַהּ אֲוִיר עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בַּזִּיז:

ההראב"ד היה הזיז שהוציא רחבו וכו' ואם רצה להרחיב וכו' שישתמש בזיז. א''א איני מודה לו בזה אלא א''כ בא מחמת טענה עכ''ל:

מגיד משנה היה הזיז שהוציא רחב טפח ומשוך וכו'. מימרא דרבי מני שם (ע"ב) וכן פירשוה רבו ור''ש ז''ל וכתב הר''ש ז''ל דכיון שהניח לו אורך של מקום חשוב נתרצה לו נמי ברחבו דאין מקום חשוב בפחות מד' על ד' והוא הדין אם החזיק ברחב טפח במשך י' לא החזיק כי אם ברחב ד' אבל אם החזיק ברחב טפח במשך שלשה לא החזיק ברחב ג' אלא מה שהחזיק החזיק ולא יותר עכ''ל. ובהשגות א''א איני מודה לו בזה וכו'. נראה שדעתו ז''ל לפי שזה מקום חשוב ואינו נקנה במחילה אלא דוקא בטענת מכר או מתנה ואינו נראה כן מדברי רש''י ז''ל אלא כדברי המחבר וכן מוכחת מימרא דרבי מני שעל חזקה האמורה במשנה הוא מדבר והיא במחילה: ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצרו וכו' עד גובה אויר י' טפחים. שיעור י' טפחים לא נזכר בגמ' בפירוש ומ''מ נראה שדי בכך שהרי דירת בית הוא דירה בי' טפחים כ''ש תשמיש הזיז:

ד הַמַּעֲמִיד סֻלָּם קָטָן שֶׁאֵין לוֹ אַרְבָּעָה חַוָּקִין בְּצַד כָּתְלוֹ בְּתוֹךְ חָצֵר שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ לֹא הֶחֱזִיק בְּנֵזֶק זֶה וְכָל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה בַּעַל הֶחָצֵר בּוֹנֶה בְּצַד סֻלָּם וּמְבַטֵּל תַּשְׁמִישׁוֹ. וְאִם הָיָה סֻלָּם גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה חַוָּקִין אוֹ יָתֵר הֶחֱזִיק וְאִם בָּא לִבְנוֹת וּלְבַטְּלוֹ בַּעַל הַסֻּלָּם מְעַכֵּב עָלָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק כַּשִּׁעוּר שֶׁהֲרֵי מָחַל לוֹ לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיָּבוֹא בַּעַל הַגַּג לְהַעֲמִיד סֻלָּם גָּדוֹל בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִמְחוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחֲזִיק עָלָיו. אֲבָל אִם הֶעֱמִיד סֻלָּם קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לוֹ אֵין עָלֶיךָ הֶפְסֵד בָּזֶה כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה תִּטְּלֶנּוּ:

מגיד משנה המעמיד סולם קטן שאין לו ארבע חוזקין בצד וכו'. משנה שם (נ"ח נ"ט): לפיכך כשיבא בעל הגג להעמיד סולם גדול וכו'. זה פשוט: אבל אם העמיד קטן וכו'. זה לא נזכר בגמ' בביאור אבל נזכר בגמ' בהרבה דינין שכל שזה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום ורב הונא שאמר למעלה בזיז שבעל החצר יכול למחות אפילו בזיז כל שהוא דוקא בזיז אמר כן לפי שיש בתשמישו היזק ראייה וכמו שנזכר בגמרא אבל בסולם שאין יכול להשתמש בו אלא דרך רשות חבירו וחבירו יכול לבטלו כל זמן שירצה ודאי אינו יכול למחות בידו על ההנאה והכל מודים בזה וזה פשוט:

ה [ב] הָרוֹצֶה לְהוֹצִיא צִנּוֹר עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ שָׁם הַמַּיִם. אוֹ שֶׁעָשָׂה מַזְחֵילָה עַל כָּתְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם נִזְחָלִין וְיוֹרְדִין לַחֲצַר חֲבֵרוֹ. בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. וְאִם לֹא מִחָה בּוֹ הֶחֱזִיק זֶה בַּצִּנּוֹר. רָצָה אַחַר כָּךְ לִסְתֹּם הַצִּנּוֹר בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֶחְזִיק בַּעַל הַגַּג לִשְׁפֹּךְ מֵימָיו לַחֲצַר חֲבֵרוֹ כָּךְ הֶחֱזִיק בַּעַל הֶחָצֵר שֶׁיִּהְיוּ מֵימֵי גַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ בָּאִין אֶצְלוֹ לִרְשׁוּתוֹ. * רָצָה בַּעַל הַגַּג לַעֲקֹר הַצִּנּוֹר מִצַּד זֶה וּלְהַחְזִירוֹ בְּצַד אַחֵר אוֹ שֶׁהָיָה אָרֹךְ וְרָצָה לְקַצְּרוֹ אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק אֶלָּא בְּמֵימֵי הַגַּג וַהֲרֵי הֵם בָּאִים אֶצְלוֹ מִכָּל מָקוֹם. וְכֵן אִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת תַּחַת הַצִּנּוֹר אֵין בַּעַל הַגַּג יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו שֶׁאֵין הַצִּנּוֹר עָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ כְּזִיז כְּדֵי שֶׁיַּחְזִיק בַּאֲוִיר הֶחָצֵר. שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְקִלּוּחַ הַמַּיִם:

ההראב"ד רצה בעל הגג לעקור וכו' עד לקלוח המים. א''א זה הדרך אינו מחוור ואיך יבא על זו המזחילה יש לו חזקה ובעל החצר למה יעכב על בעל המזחילה מלקצר ואם הוא רוצה להתריע כתלו מה לו לבעל החצר ועוד כי המשנה מעולם לא הזכירה קניית הגג לבעל החצר ודברי אמורא הם:

מגיד משנה הרוצה להוציא וכו'. פ' חזקת (דף נ"ח:) מבואר בגמרא: רצה אח''כ בעל הגג לסתום וכו'. מימרא שם: רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה וכו'. בהשגות א''א זה הדרך אינו מחוור וכו'. ודבריו סתומין כמנהגו ועתה אפרש שנינו במשנה פ' חזקת (דף נ"ח ע"ב) המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה ואמרינן בפירוש המשנה ג' אוקימתות אמר שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות רבי חנינא אמר אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו [חזקה] שאם רוצה לבנות תחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למ''ד הנך תרתי שפיר אלא למ''ד שאם רצה לבנות תחתיו [בונה] מאי נפקא ליה מינה ותירצו הכא במזחילה של בנין עסקינן דא''ל לא ניחא לי דתתרע אשיתאי ע''כ. והנה סבר הר''א ז''ל שדעת המחבר היה לפרש דברי שמואל ורבי חנינא במחאת בעל החצר על בעל הגג ולפיכך תפס עליו שאין זה במשמע הסוגיא בשום פנים שאיך יהיה בזה חילוק בין מזחילה לצינור כמ''ש הוא ז''ל והדין עמו לתפסו אם היה דעת המחבר לפרש כן אבל אני סובר שלא היתה כוונתו לפרש כך אלא כל אוקימתות הם בדרך אחת בחזקת בעל הגג וכך פירושו שמואל אמר שלא החזיק בעל הגג שלא יוכל לשנות בעל חצר המרזב ממקום למקום ברוח אחת אבל [יוכל] להחזיק שלא יוכל לשנות מרוח אחת לרוח אחרת ובא רבי חנינא והוסיף בחזקה שאפילו ברוח אחת אינו יכול לשנות אבל יכול לקצרו ובא ר' ירמיה והוסיף שאפילו לקצרו אינו יכול אבל יכול לבנות תחתיו והמחבר דעתו לפסוק כבתרא שהוא מקיים החזקה יותר מכולן וזהו שכתב וכן אם רצה בעל החצר לבנות ולא הזכיר שיוכל לקצרו או לשנותו וכן פסק הר''מ ז''ל בפירושו ובדין זה אין חילוק בין צינור למזחילה אלא במזחילה של בנין ולפיכך לא כתבו ודין זה שכתב רצה בעל הגג לא שיהיה בפירוש האוקימתות אבל מתוכן נלמד שלא נחלקו אלא אם בעל החצר יכול לקצר או לשנות אבל בעל הגג נראה שהכל מודים דמה לו לבעל חצר בכך ואם היתה כוונתו שהסוגיא במחאת בעל החצר היה לו לכתוב חילוק המחזילה אבל לא היתה הכוונה אלא כמ''ש: וכן אם רצה וכו'. כבר נתבאר זה ודע שחזקות אלו דעת המחבר שהם לאלתר ויש חולקין עליו ויתבאר פי''א:

ו מִי שֶׁהוֹרִיד מֵי גַּגּוֹ עַל חֲצַר חֲבֵרוֹ וְלֹא מִחָה בּוֹ וְהֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה. אִם הַמַּיִם [ג] מְנַטְּפִין וְרָצָה לְקַבְּצָם לְמָקוֹם אֶחָד וְלַעֲשׂוֹתָם צִנּוֹר עוֹשֶׂה. וְכֵן אִם הָיוּ בָּאִין דֶּרֶךְ צִנּוֹר מִמָּקוֹם אַחֵר וְחִלְּקָן עַל רֹחַב הַכֹּתֶל וְהֶחֱזִירָן נוֹטְפִין עוֹשֶׂה. וַאֲפִלּוּ לִבְנוֹת עַל גַּגּוֹ כְּמִין [ד] צְרִיף עַד שֶׁיֵּרְדוּ הַמַּיִם בִּמְהֵרָה לַחֲצַר חֲבֵרוֹ בּוֹנֶה שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקוּ מֵימָיו שֶׁל זֶה לֵירֵד לַחֲצַר חֲבֵרוֹ:

מגיד משנה מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו וכו'. מימרא פ''ק (דף ו' ע"ב) וכתב הרמב''ן ז''ל והרשב''א ז''ל הטעם הוא לפי שאינו מתרבה היזק על בעל החצר בכך אבל להוסיף היזק של כלום אין שומעין לו ולפיכך מי שבא להגביה שופכין כדי שיהיו יורדין ממקום גבוה שזה ודאי מוסיף בהיזק אין שומעין לו וכן כל כיוצא בזה שיראה לבית דין שזה מוסיף בהיזקו אין שומעין לו ומה ששנינו בתוספתא העשוי לכביסה [אחת] אין ממחין בידו לכביסה חמש לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה התוספתא לענין דיוטות המקלחות מים לביב שנויה אבל למי שהחזיק אצל חבירו לכביסה אחת ממחין בידו לחמש והחזיק לגשמים ממחין בידו לכביסה אלו דבריהם ז''ל:

ז כֹּתֶל שֶׁבֵּין רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בּוֹ שְׁנֵיהֶם מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ זֶה חוֹפֵר מִצַּד זֶה וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו כָּל שֶׁהֵן. וְזֶה חוֹפֵר מִצַּד זֶה וּמַכְנִיס קוֹרוֹתָיו. הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁל רְאוּבֵן לְבַדּוֹ אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. חָפַר שִׁמְעוֹן בְּכֹתֶל זֶה וְהִכְנִיס בָּהּ קוֹרָה אַחַת וְשָׁתַק רְאוּבֵן וְלֹא מִחָה בּוֹ הֶחֱזִיק בִּמְקוֹם הַקּוֹרָה. אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה וְרָצָה שִׁמְעוֹן לְהַחְלִיפָהּ בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה וְעָבָה מַחְלִיף. הָיְתָה הַקּוֹרָה סֻכַּת עַרְאַי כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ סְתָם שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לֹא מָחַלְתִּי וְהִנַּחְתִּיךָ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַרְאַי. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם הֶחֱזִיק שֶׁאֵין זֶה עַרְאַי. וְאִם סֻכַּת יְמֵי הֶחָג הִיא כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג לֹא [ה] הֶחֱזִיק לְאַחַר שִׁבְעָה הֶחֱזִיק. וְאִם חִבֵּר רֹאשׁ הַקּוֹרָה בַּכֹּתֶל בְּטִיט מִיָּד הֶחֱזִיק וְהוּא שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁרְאוּבֵן סִיֵּעַ עִמּוֹ אוֹ רָאָה וְלֹא מִחָה:

מגיד משנה כותל שבין ראובן ושמעון וכו'. זה פשוט פ''ק (דף ה'): היה הכותל של וכו'. ג''ז פשוט שם: חפר שמעון בכותל זה וכו' ושתק ראובן ולא מיחה בו וכו'. מימרא שם (דף ו') ופסק כרב יוסף אי נמי כלישנא בתרא דר''נ דאמר דהחזיק להורדי אחזיק לכשורי פי' הורדי עצים דקים כשורי קורות עבות ופירושו בזו ובאותן הסמוכין לה כדעת הגאונים ז''ל שכל אלו וכיוצא בהן שהן מחילת השעבודין בשתיקה לבד די וא''צ טענה ולא חזקת שלש שנים ודעת רבותינו הצרפתים שצריך טענת מכר או מתנה וחזקת שלש שנים ובלא כן אין חזקתם חזקה כלל ולזה הסכימו קצת מן האחרונים ז''ל: היתה הקורה סוכת עראי וכו'. מימרא שם (דף ע"ב):

ח מִי שֶׁהֶחְזִיק בְּכֹתֶל זֶה בְּקוֹרָה אַחַת אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּקוֹרָה שְׁנִיָּה שֶׁהֲרֵי לֹא מָחַל לוֹ אֶלָּא עַל הָאַחַת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהוֹדָה שֶׁאֵין הַכֹּתֶל זֶה שֶׁלּוֹ אֶלָּא חֲבֵרוֹ מָחַל לוֹ עַל הַכְנָסַת קוֹרָה זוֹ. אֲבָל אִם טָעַן שֶׁכֹּתֶל זֶה שֻׁתָּף אֲנִי בּוֹ הוֹאִיל וְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּקוֹרָה אַחַת נֶאֱמָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלָּן אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁהוּא שֻׁתָּף בְּכָל הַכֹּתֶל:

מגיד משנה מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת וכו'. זה לא מצאתי מבואר אבל נראה פשוט מתוך המימרא של מעלה שאם היתה חזקת קורה אחת מועילה לקורות הרבה לא היו חולקים בין קורה גדולה לקטנה ומי שאמר שהמחזיק לקטנה החזיק לגדולה אם בחזקת קורה אחת היה יכול להחזיק בהרבה היה לו לומר רבותא יותר: בד''א בשהודה וכו'. זה לא מצאתי ג''כ מבואר וצריך לעיין. וראיתי המפרשים ז''ל חולקים בדין חזקת הקורה אם מועילה לכל הכותל ואין בהם מי שסובר שתועיל נעיצת הקורה אלא אם כן החזיק בכך שלש שנים ובבא בטענת מכר או מתנה ואף בזה נחלק ז''ל ויראה לי שאין דברי המחבר אלא בשטוען לעולם היינו שותפין בכותל ועד עכשיו לא הייתי צריך לנעוץ בה וזהו שכשנעצתי לא מיחה בי חבירי ואין כאן עדים הכותל של מי והדין אמת אלא שאני תמה למה צריך נעיצה כל זמן שאין לאחד ראיה כלל:

כסף משנה אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה וכו'. כתב הריב''ש יש לבאר דבריו בכותל החוצץ בינו ובין חבירו שאף אם לאחד כמה תקראות סמוכות לכותל ההוא והאחר אינו סומך כי אם קורה אחת וטוען ששותף היה בכותל ההוא מעת היותו נאמן אך צ''ע בדבריו מה צריך לקורה כלל כיון שהכותל חוצץ בין שניהם ואינו מוחזק לאחד יותר מן האחר אע''פ שהוא סומך לו כמה קורות ותקראות והאחר לא סמך עדיין מה ראיה היא שיהיה הכותל לאחד כיון שאף אם יהיה בשיתוף כל אחד יכול לסמוך כשירצה עכ''ל: וכתב בתשובה אחרת בנדון זה כיון שלא נודע מי בנאו תחלה והכותל מפסיק בין שניהם וזה קדם וסמך והאחר לא היה צריך אז או לא היה רוצה לסמוך לאותו רוח וכל מה ששנינו במתניתין שכותל חצר שנפל הכל הוא בשנודע שהאחד בנאו מתחלה אבל בשלא נודע ודאי כיון שהכותל מפסיק בין שניהם בחזקת שניהם הוא ואע''פ שהאחד סומך והאחר אינו סומך ואפילו בכותל חצר שהרי זה אומר דעתי היה לסמוך לאחר זמן ומתחלה בניתיה עמו אצ''ל בכותל המפסיק בין שני בתים. ומ''ש הרמב''ם אבל אם טען שכותל זה שותף אני בה הואיל והשתמש בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולן דמשמע שאם לא נשתמש בקורה כלל אין ראיה שהוא שותף בה יש ליישב דבריו דמיירי בכותל הידוע לאחד כמו שנראה מראש הבבא שמתחיל בה מי שהחזיק בכותל זה וכו' דמשמע דקאי על כותל שבין ראובן ושמעון והוא של ראובן לבדו דאם שמעון טוען מחמת מחילה על הכנסת הקורה אין לו לסמוך כי אם הקורה ההיא ולא יותר אבל אם טוען שפרע לו חלקו המגיעו במחצית כל הכותל נאמן כיון שהשתמש בקורה אחת דהשתא ליתיה לטעמא דמי יימר דמחייבי ליה רבנן דלא אמרי ההוא טעמא אלא בסמך כותל אחר ולא נתן עליו את התקרה דמי יימר דמחייבי ליה רבנן בגלויי דעתא בלבד אבל הנותן אפילו קורה אחת פשיטא דמחייבי ליה רבנן והו''ל כפרעתיך לאחר זמני זה נ''ל בביאור דברי הרב אבל אם לא נודע מי בנאו תחלה בחזקת שניהם הוא ואע''פ שהוא מחזיק בסמיכת קורות ולא האחר ומיהו כל זה לפי דין הגמרא ובעיר שאין בה מנהג ידוע אבל בעיר שיש בה מנהג ידוע הולכים אחר המנהג דכלל גדול בדברים האלה הכל כמנהג המדינה עכ''ל:

ט הָיוּ קוֹרוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן בְּתוֹךְ הַכֹּתֶל וּבְצַד שִׁמְעוֹן מְקוֹמוֹת חֲפוּרִין לְהַכְנִיס בָּהֶן רָאשֵׁי הַקּוֹרוֹת לֹא הֶחֱזִיק בָּהֶן שִׁמְעוֹן לְהַכְנִיס בָּהּ קוֹרוֹת וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן שֶׁהוּא שֻׁתָּף בּוֹ שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ וְיָכוֹל רְאוּבֵן לִטְעֹן שֶׁאֲנִי חָפַרְתִּי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּצִדְּךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים עַד שֶׁתִּקְנֶה מִמֶּנִּי אוֹ שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי וְאֶמְחל לְךָ וְתַכְנִיס הַקּוֹרוֹת בְּלֹא חֲפִירָה בַּכֹּתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְמַטְמֵט כָּתְלִי בְּעֵת חֲפִירָה:

מגיד משנה היו קורותיו של ראובן וכו'. מימרא שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן