הלכות שכנים - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שכנים - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א כֹּתֶל חָצֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁנָּפַל. יֵשׁ לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם לָכֹף עַל חֲבֵרוֹ [א] לִבְנוֹתוֹ עַד גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה. אֲבָל יֶתֶר עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. רָצָה הָאֶחָד וְהִגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל יוֹתֵר עַל אַרְבַּע אַמּוֹת. אִם בָּא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כֹּתֶל אַחֵר גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בַּגֹּבַהּ שֶׁכְּנֶגֶד כָּתְלוֹ. כֵּיצַד. בָּנָה אֶחָד כֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן וְהִגְבִּיהוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כֹּתֶל אַחֵר כְּנֶגְדּוֹ אוֹ בְּצִדּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּיִת וְהִגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל הָאַחֵר שֵׁשׁ אַמּוֹת מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בִּשְׁתֵּי [ב] אַמּוֹת שֶׁמּוֹסִיף עַל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁהֲרֵי נִרְאֶה מִמַּעֲשָׂיו שֶׁהוּא רוֹצֶה בָּהֶן. וְכֵן אִם חָקַק בְּרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶן מָקוֹם לְהַנִּיחַ בּוֹ הַקּוֹרוֹת אוֹ שֶׁבָּנָה עָלָיו קוֹרָה [ג] גְּדוֹלָה שֶׁהַקּוֹרוֹת נִשְׁעָנִין עָלֶיהָ מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ [ד] בְּשֵׁשׁ הָאַמּוֹת כֻּלָּן שֶׁהוֹסִיף חֲבֵרוֹ עַל הָאַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּנָה כָּל הַכֹּתֶל שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּכָל הַגֹּבַהּ הַזֶּה:

מגיד משנה כותל חצר המבדיל בין שני שותפין וכו'. משנה פ''ק דב''ב (דף ה'): רצה האחד והגביה הכותל יתר על ד' וכו'. במשנה שם. ומ''ש ומחייבין אותו ליתן חלקו בשתי אמות שהוסיף. הוא פירוש דברי ר''נ דגמרא דאמר למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך ויש שפירשו במשך שאם היה משך הכותל שביניהם עשר אמות וזה בנה כנגדו ובגבהו במשך ה' אין מחייבין אותו ביתר מכאן וגם זה אמת: וכן אם חקק וכו'. זה כתב בפירוש אקבועי כשורי האמור בגמרא (דף ז'). ודע שבפריעת חצי ההוצאה אפילו בעל כרחו של חבירו זוכה בחצי הכותל לפי שהמקום של שניהם וזכתה לו חצירו וכיון שהוא בנוי על חלקו מיד כשגילה דעתו דניחא ליה מחייבין אותו כן כתבו ז''ל:

כסף משנה כותל חצר וכו' אבל יתר על ארבע אמות אין מחייבין אותו. מ''כ נ''א ואפילו שהיה גבוה יותר מדי כשנפל שיכול לומר אם מתחלה נתרציתי לך אולי היה עשיר ועתה הוא עני או שדה אחרת יש לו עכ''ל:

ב אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּנָה הַכֹּתֶל שֶׁמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין חֲבֵרוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת וְתָבַע חֲבֵרוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בָּהוֹצָאָה וְאָמַר נָתַתִּי חֶלְקִי. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁנָּתַן וְנִפְטָר עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה הַתּוֹבֵעַ שֶׁלֹּא נָתַן. אֲבָל אִם בָּא לִתְבֹּעַ אוֹתוֹ לִתֵּן חֶלְקוֹ בְּהוֹצָאַת שְׁאָר הַגֹּבַהּ שֶׁהוֹסִיף עַל אַרְבַּע אַמּוֹת מִפְּנֵי שֶׁסָּמַךְ לוֹ אוֹ כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר נָתַתִּי אֵינוֹ נֶאֱמָן. אֶלָּא חֲבֵרוֹ נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ כְּדִין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ:

מגיד משנה אחד מן השותפין וכו'. במשנה שם (דף ה'): ומה שכתב ונשבע היסת. פשוט הוא שבכל כפירה יש שבועת היסת: אבל אם בא לתבוע אותו וכו'. מפורש במשנה. ומ''ש נשבע בנקיטת חפץ. הוא כדין הנשבעין ונוטלין ואפילו במלוה בשטר אי אמר ליה אשתבע דלא פרעתיך משתבע ליה וכמו שיתבאר פי''ד מהלכות מלוה ולוה:

ג מִי שֶׁהָיָה לוֹ חֻרְבָּה בֵּין חֻרְבּוֹת חֲבֵרוֹ וְעָמַד חֲבֵרוֹ וְגָדַר רוּחַ רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית עַד שֶׁנִּמְצֵאת חֻרְבָּה זוֹ מִשְּׁלֹשׁ רוּחוֹתֶיהָ גְּדוּרָה. אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִתֵּן לוֹ הַהוֹצָאָה כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל לוֹ וַהֲרֵי חֻרְבָּתוֹ פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּשֶׁהָיְתָה. לְפִיכָךְ אִם גָּדַר לוֹ רוּחַ רְבִיעִית עַד שֶׁנִּמְצֵאת חֻרְבָּתוֹ מֻקֶּפֶת גָּדֵר מְגַלְגְּלִין [ה] עָלָיו אֶת הַכּל וְנוֹתֵן חֲצִי [ו] הַהוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיא זֶה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם הַכֹּתֶל שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

מגיד משנה מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו וכו'. לשון המשנה (דף ד' ע"ב) המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר וכו' וראיתי למפרשים ז''ל שפירשו בשדות ובמקום שלא נהגו לגדור וכ''נ קצת מהמעשה האמור בגמרא (דף ה') מרוניא ורבינא והקשו ז''ל א''כ כשגדרו מארבע רוחותיו למה מחייבין אותו וא''כ מה הועילו חכמים בתקנתן נמצא האחד מקדים ובונה ומחייב בגדרים ותירצו שאם עמד ניקף ומחה במקיף שלא ישלם לו מדמי הגדרים כלום פטור והמחבר כתב הדין בחורבה ודבריו נראין: לפיכך אם גדר לו רוח וכו'. מסקנא דגמרא ובהלכות:

ד * אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּתֶל שֶׁל זֶה שֶׁבָּנָה וּבְחֶלְקוֹ בָּנָה יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶלָּא דָּבָר מוּעָט כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּתָלִים. וְכֵן אִם הַנִּקָּף עַצְמוֹ הוּא שֶׁגָּדַר רוּחַ רְבִיעִית הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ וְנוֹתֵן חֲצִי הַהוֹצָאָה שֶׁל שָׁלֹשׁ רוּחוֹת אִם הָיוּ הַכְּתָלִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד אבל אם היה הכותל של זה שבנה וכו' עד בכותלים. א''א זה המשפט מעוקל שאם הרויח לו המקום וגדר אותו שיפחות לו ההוצאה ומה שאמר שאינו יכול להשתמש בכותלים כן ישתמש אלא המקום לו יהיה ויהיה לו שטר על זה שאם יפול הכותל האבנים והעפר לשניהם והמקום שלו עכ''ל:

מגיד משנה אבל אם היה הכותל של זה שבנהו ובחלקו בנה יראה לי שאין מגלגלין עליו אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינין שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים. בהשגות א''א זה המשפט מעוקל וכו'. ודעת המחבר שאין מחייבין אותו בחצי ההוצאה אלא מפני שזוכה בחצי הכותל לפי שנבנה במקומו וכמ''ש למעלה בחצר לפיכך כל שלא נבנה במקומו ואם ירצה הלה אפילו בפריעת חצי ההוצאה אינו זוכה בחצי הכותל עכשיו אם המקיף רוצה אינו זוכה בחצי הכותל ואינו פורעה אלא מה שההנהו זה נראה לדעתו ז''ל: וכן אם הניקף עצמו וכו'. ג''ז שם ומוסכם בהלכות ויש מי שכתב שאם גדר המקיף בגזית והניקף בלבנים שאין מחייבים אותו אלא בלבנים שאין אתה מחייבו אלא מחמת גילוי דעתו והרי גילה דעתו שדי לו בגדר לבנים ולא כ''כ הראשונים ז''ל:

כסף משנה אבל אם היה הכותל של זה שבנה וכו'. כתב ה''ה בהשגות א''א זה המשפט מעוקל וכו' ודעת המחבר שאין מחייבין אותו בחצי ההוצאה וכו' עד זה נ''ל לדעתו ז''ל. אבל הרמב''ן כתב אם גדר במקום שלא נהגו לגדור בבקעה מגלגלין עליו את הכל ובלבד שיהא הגדר כולו בשל בונה אבל אם היה חציו בשל זה וחציו בשל זה אינו יכול לכופו ליתן לו אפילו פרוטה שהרי אם רצה אומר לו אין רצוני בגדר שקרקעי מתמעט ואנא כורכמא רישקא הייתי זורע שם ואושיב שומר וישמור שאם אין אתה אומר כן במקום שלא נהגו לגדור בבקעה יקדים אחד מהם ויגדור ויגלגל על חבירו את הכל עכ''ל. ולי נראה דבבקעה מודה רבינו דלא שאני לן בין אם מקום הכותל של שניהם לאם מקום הכותל של הבונה או שסובר דדוקא כשמקום הכותל של הבונה מגלגלין אבל אם המקום של שניהם אין מגלגלין וכדברי הרמב''ן דע''כ לא קאמר רבינו דדוקא כשמקום הכותל של הבונה אלא בחורבה שדרכה ליבנות ועתיד הוא לסמוך על הכתלים וכמ''ש מי שהיה לו חורבה בין חורבות חבירו ועמד חבירו וגדר רוח ראשונה וכו' אבל בבקעה שאינה עומדת לסמוך על הכתלים שבה אפשר דמודה וכדאמרן ואפשר שסובר שכיון שלא נהגו לגדור אין מגלגלין כלל ועובדא דרוניא חורבה היתה ולא שדה. ומ''ש הרמב''ן שאם אתה אומר כן וכו' זה הוא לאם עמד מקיף אבל לאם עמד ניקף אין מכאן הכרח כלל דלא הוה ליה למיגדר ואיהו דאפסיד אנפשיה וגם לעמד מקיף אין הכרח כ''כ שלא יתרצה להוציא כל ההוצאות שלא מדעת חבירו ואח''כ ליקום עלייהו בדינא ודיינא ועוד שהרי אם רצה ניקף עומד וגודר את הרביעית בקנים ואינו משלם אלא דמי קנים ונמצא מקיף נפסד ולפיכך לא יצא זה לגדור כדי לגלגל על חבירו ועוד כי יקדים אחד מהם מאי הוי ימחה חבירו בידו ולא ישלם לו אלא דמי נטירא:

ה וְכֵן שְׁנֵי בָּתִּים זֶה בְּצַד זֶה וְהָיוּ גַּגֵּיהֶן עֲשׂוּיִין לְדִירָה אֲפִלּוּ הָיוּ בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת [ז] הָרַבִּים זֶה עוֹשֶׂה מַעֲקֶה לַחֲצִי גַּגּוֹ שֶׁהוּא דָּר בּוֹ וְזֶה עוֹשֶׂה מַעֲקֶה לַחֲצִי גַּגּוֹ. וְזֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה וּמַעֲדִיף כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ זֶה אֶת זֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים רוֹאִין אוֹתוֹ יָכוֹל כָּל אֶחָד לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ אֵלּוּ אֵין רוֹאִין אוֹתִי אֶלָּא בַּיּוֹם בְּעֵת שֶׁאֶעֱמֹד עַל גַּגִּי וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי תָּמִיד:

מגיד משנה וכן שני בתים זה בצד זה וכו'. פירוש שאינן משופעין והדין מימרא פ''ק (דף ו' ע"ב) אמר אביי שני בתים בשני צדי ר''ה זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' וחילוק זה שכתב המחבר בין עשויין לדירה לאינן עשויין הרבה מהמפרשים כתבוהו לחלק בין זו דאביי לאותה דר''נ שנזכיר בסמוך אבל יש שכתבו בהן חילוק אחר ואמרו דהא דאביי דבעי מעקה ד' אמות הוא כשהגגין רחוקים זה מזה וכמו שאמר בשני צדי ר''ה וכל שהן רחוקין כל שזה משתמש אינו מרגיש בביאת השני וסבור שלא יבא ולפיכך צריך מעקה גבוה ארבע אמות וההיא דר''נ דאמר מחיצה י' בגגין הסמוכין זה לזה דכל שחבירו בא להשתמש בגגו ירגיש ויצניע עצמו ודי במחיצה י' כדי שיתפס עליו כגנב ולזה הסכים הרשב''א ז''ל: ואע''פ שבני ר''ה וכו'. מפורש בגמרא וכתבו ז''ל מהא שמעינן דשתי חצירות הסמוכות זו לזו ואע''ג דעליונה גבוה ארבע אמות התחתון זקוק לו להיזק ראיה דגגין אלו ודאי בשגבוהין ארבע אמות הן דאי לא שפיר קא''ל הא בעית איצטנועי מבני ר''ה איצטנע מינאי וכדתנן בפרק חזקת פותח פתח וכו' ואמרינן מאי טעמא דאמר סוף סוף הא בעית איצטנועי מבני ר''ה ותו שמעינן מינה דהיזק ראיה אין לו שיעור ואפי' בית רחוקה מבית וגג מגג וגג מחצר רחוקים כמה זקוקים הם לארבע אמות כל שזה יכול לראות בתשמיש חבירו עכ''ל הרשב''א ז''ל:

ו * גַּג הַסָּמוּךְ לַחֲצַר חֲבֵרוֹ עוֹשֶׂה לוֹ מַעֲקֶה גָּבוֹהַּ אַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל בֵּין גַּג לְגַג מִשְּׁאָר הַגַּגִּין אֵינוֹ זָקוּק לְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם דָּרִין בַּגַּגּוֹת לְפִיכָךְ אֵין בַּגַּגּוֹת הֶזֵּק רְאִיָּה. אֲבָל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֵּין שְׁנֵי הַגַּגִּין גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּתְפֹּס אוֹתוֹ כְּגַנָּב אִם נִכְנַס לִרְשׁוּתוֹ:

ההראב"ד גג הסמוך לחצר חבירו עד אם נכנס לרשותו. א''א משאר הגגין פי' שאין ראויין לתשמיש עכ''ל:

מגיד משנה גג הסמוך לחצר חבירו עושה לו וכו'. מימרא דשמואל שם וכתב הרשב''א ז''ל נ''ל שבעל החצר מסייע עמו עד עשרה טפחים למעלה מחצרו שאף הוא זקוק לו לי' ליתפס כגנב עכ''ל: אבל בין גג לגג וכו'. בהשגות א''א פירוש שאינן ראויין לתשמיש ע''כ ופשוט שזו כוונת המחבר: אבל צריך לעשות מחיצה וכו'. מימרא דר''נ שם והלכתא כוותיה בדיני:

כסף משנה גג הסמוך לחצר חבירו וכו' שאין בני אדם דרין בגגות. כתב הריב''ש הדין עם שמעון דבגגין האלו יש היזק ראייה מדאמר אביי שני בתים בשני צדדי ר''ה זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' וההיא דאמר שמואל דבין גג לגג אין היזק ראייה קצת מהמפרשים ומכללם הרמב''ם והראב''ד העמידוהו בגגין שאין עשויין לתשמיש כגון שהם משופעים וכדומה לזה אבל בעשויין לדירה או לתשמיש יש בהם היזק ראייה והיינו ההיא דאמר אביי זה עושה מעקה לחצי גגו וכו':

ז * שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ לֹא יֹאמַר הָעֶלְיוֹן [ח] הֲרֵינִי בּוֹנֶה מִכְּנֶגְדִּי וְעוֹלֶה אֶלָּא בּוֹנִים שְׁנֵיהֶם מִלְּמַטָּה וְעוֹלֶה וּבוֹנֶה הָעֶלְיוֹן לְבַדּוֹ מִכְּנֶגְדּוֹ וָמַעְלָה. וְאִם הָיְתָה חֲצֵרוֹ לְמַעְלָה מִגַּגּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין הָעֶלְיוֹן זָקוּק לַתַּחְתּוֹן כְּלָל:

ההראב"ד שתי חצירות זו למעלה מזו עד אין העליון זקוק לתחתון כלל. א''א אין דבריו ברורין כלל עכ''ל:

מגיד משנה שתי חצירות זו למעלה מזו וכו'. פלוגתא דרב הונא ורב חסדא שם בזה הלשון אמר רב הונא תחתון בונה מכנגדו ועולה ועליון בונה מכנגדו ועולה ורב חסדא אמר עליון מסייע למטה ובונה תניא כוותיה דרב חסדא שתי חצירות זו למעלה מזו לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה אלא מסייע מלמטה ובונה ע''כ ורש''י ואבן מיגש ז''ל פירשו ר''ה אמר התחתון בונה את הכותל מלמטה עד שמגיע לעליון כדי שלא יהא עליון נפסד בשפלותו של חתתון ורב חסדא אמר עליון מסייע לתחתון אבל עיקר הפירוש כך הוא שתי חצירות זו למעלה מזו אפילו גבוה האחת כמה התחתון ניזק מעליון בהיזק ראיה והכל לפי אורך התחתונה וקיצורה וסברת רב הונא שלא יהא עליון נפסד בשפלות התחתון ומ''מ מקצוע התחתון מקרקעית העליון מחצית רחב הכותל וכו' רב חסדא סבר עליון מסייע מלמטה ועולה שאם אין יסוד אין בנין ובונין שתיהן בשיתוף עד סלוק היזק ראיית התחתון שלא יוכל לראותו אפילו כשהעליון עומד ומכאן ואילך בונה העליון לבדו עד תשלום ארבע אמות מכנגד חצירו וקי''ל כרב חסדא דתניא כוותיה ובהשגות א''א אין דבריו ברורים ע''כ ולשון המחבר כלשון הגמרא אבל היה לו לפרש: ואם היתה חצירו למעלה וכו'. זה נמצא בספרי המחבר ולשון הברייתא היתה חצירו למעלה מגגו של חבירו אין זקוק לו והקשו ממנה לר''נ דאמר בין גג לגג זקוק למחיצה י' ואמרו מאי לאו אין זקוק לו כלל לא אין זקוק לארבע אמות אבל זקוק למחיצה י' עכ''ל הגמרא ופירש אבן מיגש ז''ל שכך היתה הקושיא לר''נ אמאי בעל החצר זקוק לבעל הגג למחיצה י' והרי יש לחוש ליתפס כגנב כמו בין גג לגג והאריך בזה ותירצו בגמרא מאי אין זקוק לו לארבע אמות אבל זקוק לו למחיצה י' ואמר שהמחבר פסק למעלה כר''נ תימה הוא איך כתב אין העליון זקוק לתחתון כלל וצ''ע:

ח מִי שֶׁהָיָה כָּתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל כּוֹפִין אוֹתוֹ לְפַנּוֹת אֲבָנָיו. אָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ וַהֲרֵי הֵן שֶׁלְּךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאִם רָצָה בָּהֶן בַּעַל הַגִּנָּה וְאָמַר לוֹ הֵן אִם פִּנָּה אוֹתָם קָנָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וַאֲפִלּוּ אָמַר הֵילָךְ יְצִיאוֹתֶיךָ וְאֶטּל אֲבָנַי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֲבָל אִם לֹא פִּנָּה לֹא קָנָה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ אֶלָּא לִדְחוֹתוֹ:

מגיד משנה מי שהיה כותלו וכו'. בב''מ (דף קי"ז קי"ח) פרק הבית והעלייה משנה שם ואם רצה בהן בעל הגינה ואמר לו הן אם פינה אותן קנה החילוק הזה בין פנאן ללא פנאן מפורש בגמרא שם. והקשו למה לי פנאן והא א''ר יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ותירצו היכא דמכוין לאקנויי ליה אבל הכא אישתמוטי בעלמא הוא דקא משתמיט ליה והן הן דברי המחבר אבל יש שכתבו דוקא דפנינהו קמיה דבעל הכותל דכי פנינהו ה''ל למימר ומדלא א''ל ש''מ לאו לדחויי איכוין עכ''ל הרשב''א ז''ל:

ט חָמֵשׁ גִּנּוֹת הַמְסַפְּקוֹת מַיִם מִמַּעְיָן אֶחָד וְנִתְקַלְקֵל הַמַּעְיָן כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הָעֶלְיוֹנָה. נִמְצֵאת הַתַּחְתּוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּן וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ. וְהָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת עִם הַשְּׁנִיָּה וְלֹא מֵהַשְּׁנִיָּה וּלְמַטָּה. וְכֵן חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁשּׁוֹפְכִין מַיִם לְבִיב אֶחָד וְנִתְקַלְקֵל הַבִּיב כֻּלָּן מְתַקְּנוֹת עִם הַתַּחְתּוֹנָה. נִמְצֵאת הָעֶלְיוֹנָה מְתַקֶּנֶת עִם כֻּלָּן וּמְתַקֶּנֶת לְעַצְמָהּ וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ מְתַקֶּנֶת עִם הַשְּׁנִיָּה וְלֹא מִשְּׁנִיָּה וּלְמַעְלָה:

מגיד משנה חמש גנות המספקות מים וכו'. ברייתא במציעא פרק המקבל (דף ק"ח) והטעם שאין האחת שותה עד שתשתה את שלמעלה ממנה לפיכך כולן מתקנות עם העליונה: וכן חמש חצירות השופכות מים וכו'. באותה ברייתא שם ופירוש מים אלו מי תשמיש או מי מטר הם וכל זמן שלא ירדו מים עליונים למטה טוב להם לתחתונים ואם לא תהא מתוקנת למטה יהא נזק לעליונים לפיכך מסייעין עמהם:

י * בְּנֵי הַנָּהָר מַשְׁקִין עַל הַסֵּדֶר. רָצָה אֶחָד מֵהֶן לִסְכֹּר כְּדֵי שֶׁיַּחֲזֹר לוֹ הַמַּיִם וְיַשְׁקֶה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפְתַּח. וְאַחֵר רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת תְּחִלָּה. כָּל הַמִּתְגַּבֵּר זָכָה. וּבוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:

ההראב"ד בני הנהר וכו' ובור הקרוב לאמה עד מפני דרכי שלום. א''א בגמ' מעמיד אותה באמה המהלכת ע''פ בורו אבל הרב ז''ל לא כתב בזה ואפשר לפי שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שנחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים עכ''ל:

מגיד משנה בני הנהר משקין על הסדר וכו' רצה אחד מהם לסכור וכו'. בגיטין פרק הניזקין (דף נ"ט ע"ב) במשנה בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום ובגמרא (דף ס' ע"ב) בני נהרא כיצד שותין אמרו שאם הנהר הולך כדרכו על הסדר הם שותין ונחלקו רב ושמואל במסכר ואשקויי דרב אמר נהרא כפשטא ליזיל ושמואל אמר עילאי שתו מיא ברישא דאמרי דאנן קדמינן טפי והקשו לרב מהמשנה שהקרוב מתמלא ראשון ותירצו באמה המהלכת ע''פ בורו [שנינו] פירוש שהבור חפור שם מתחלה קודם שהעבירו שם האמה ואמרו בגמרא כיון דלא איתמר הלכתא כרב או כשמואל כל דאלים גבר וכן פסקו הגאונים ז''ל: בור הקרוב לאמה וכו'. בהשגות א''א בגמרא הוא מעמיד אותה וכו'. וכבר נתבאר דאליבא דרב העמידוה בדוקא במהלכת על פני בורו אבל לא לשמואל ולפיכך תפסו הרב אלפסי ז''ל והמחבר הביא משנה כפשטה כמה שכתב הר''א ז''ל בהשגות שטוב הוא לחוש לדרכי שלום:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן