הלכות שכנים - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שכנים - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חַלּוֹן בְּכָתְלוֹ וּבָא חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה חָצֵר בְּצִדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַחַלּוֹן סְתֹם חַלּוֹן זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּבִּיט בִּי שֶׁהֲרֵי הֶחֱזִיק בְּהֶזֵּק זֶה. וְאִם בָּא חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת כָּתְלוֹ כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁיָּסוּר הֶזֵּק רְאִיָּתוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אֶת כָּתְלוֹ מִכְּנֶגֶד הַחַלּוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל עָלָיו:

מגיד משנה מי שהיתה לו חלון בכותלו וכו'. זה פשוט ומפורש פרק לא יחפור (דף כ"ב) ובהרבה מקומות: ואם בא חבירו וכו'. במשנה שם החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן ארבע אמות. ובגמרא תני עלה מלמעלה שלא יציץ ויראה מלמטן שלא יעמוד ויראה מכנגדן שלא יאפיל ע''כ ויש מי שכתב שכשאמרו במשנה שצריך להגביה הבנין ארבע אמות ודי בכך דוקא בשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויותר מכאן מעט אבל אם הרחיק ריחוק גדול אם מגביה כותלו ארבע אמות מחלונו של זה כ''ש שיראה שם להדיא ולפיכך פירש שם תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה:

ב הָיְתָה הַחַלּוֹן לְמַטָּה בַּכֹּתֶל כּוֹפֶה אֶת חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וּלְהַגְבִּיהַּ הַבִּנְיָן אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבִּיט בּוֹ מִן הַחַלּוֹן:

ג הָיְתָה הַחַלּוֹן לְמַעְלָה בַּכֹּתֶל וּבָנָה חֲבֵרוֹ כֹּתֶל כְּנֶגֶד הַחַלּוֹן מִלְּמַטָּה אִם הָיָה מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל שֶׁבָּנָה עַד הַחַלּוֹן גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְמָנְעוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִרְחִיק מִכֹּתֶל הַחַלּוֹן כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא הֶאֱפִיל עָלָיו וְאֵינוֹ מַזִּיקוֹ בִּרְאִיָּה. אֲבָל אִם נִשְׁאַר גֹּבַהּ מֵרֹאשׁ הַכֹּתֶל עַד הַחַלּוֹן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת כּוֹפֵהוּ לְמַעֵט הַכֹּתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל וְיַשְׁקִיף מִן הַחַלּוֹן. אוֹ יַגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל עַל הַחַלּוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת וְיִהְיֶה הַכֹּתֶל רָחוֹק מִן הַחַלּוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל וְלֹא יָצִיץ וְיִרְאֶה:

מגיד משנה היתה חלון למעלה בכותל וכו'. מ''ש המחבר שכשהבנין נמוך מן החלון ארבע אמות שאינו צריך להרחיקו כלל ואף על פי שלא נזכר בפירוש בגמרא פשוט הוא שהרי ההרחקה אינו אלא כדי שלא יאפיל וכדאיתא בברייתא ובכיוצא בזה הרי אינו מאפיל וכמ''ש הוא ז''ל:

ד בָּנָה כֹּתֶל אֶחָד בְּצַד הַחַלּוֹן צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הַחַלּוֹן [א] טֶפַח וּמַגְבִּיהַּ הַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת [ב] עַל הַחַלּוֹן אוֹ כּוֹנֵס רֹאשׁ הַכֹּתֶל כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עָלָיו וְיָצִיץ וְיִרְאֶה:

מגיד משנה בנה כותל אחד בצד החלון כו' ומגביה הכותל ארבע אמות על החלון או כונס ראש הכותל וכו'. פירוש בצד החלון כגון שהכותל שהחלון בו משוך ממזרח למערב וזה מושך מצפון לדרום ובגמרא אמרו במן הצד כמה [מרחיק] אמר רב ייבא וכו' כמלוא רוחב החלון והקשו והלא מציץ א''ר זביד במדיר כותלו ע''כ. ודעת המחבר שכשהקשו והלא מציץ הוא בשאינו מגביה הכותל ארבע אמות על החלון שאם במגביה אפילו בשהכותל נגד החלון די בכך ויותר הוא יכול להציץ כשהכותל נגד החלון משיכול כשהוא מן הצד אלא הקושיא בשאינו מגביה היא דאי במגביה ודאי לא בעינן מידי אחרינא וכן נראה דעת הרב אבן מיגש ז''ל. אבל רש''י ז''ל כתב והלא מציץ כיון דסמוך הוא אע''פ שהוא מגביהו יכול להציץ. במדיר עושה ראש הכותל משופע לצד החלונות עד שאינו ראוי לא לעמוד עליו ולא לישען עליו עכ''ל. נראה מדבריו שאפילו במגביה ד' אמות צריך שיכנוס ראש כותלו ודברי תימה הם דאדרבה כיון שגבוה הוא והוא סמוך לא יוכל להציץ כמו שיציץ ברחוק וזה דבר מורגש לחוש אלא ודאי דברי המחבר עיקר. ומה שכתב רבינו טפח. כך הוא בקצת נוסחאות ובהלכות:

ה בָּנָה שְׁנֵי כְּתָלִין מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַחַלּוֹן. צָרִיךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶן רֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת וְהַחַלּוֹן [ג] בְּאֶמְצַע הָאַרְבַּע. וְלֹא יְסַכֵּךְ עַל גַּבֵּיהֶן אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק הַסִּכּוּךְ מִן הַכֹּתֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַחַלּוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל עָלָיו. לְפִיכָךְ מִי שֶׁבָּא לִפְתֹּחַ חַלּוֹן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ בֵּין חַלּוֹן גְּדוֹלָה בֵּין חַלּוֹן קְטַנָּה בֵּין [ד] לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ תַּזִּיק לִי בִּרְאִיָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּבוֹהָה תַּעֲלֶה בַּסֻּלָּם וְתִרְאֶה:

מגיד משנה בנה שני כותלים מב' צדי החלון וכו'. מפורש שם בגמרא ובהלכות. והרבה פירושין נאמרו בה והעיקר כדברי המחבר ומ''מ יש שכתבו שאע''פ שיש בין ב' הכותלים ד' אמות צריך שלא יהא אחד מהם סמוך לחלון בפחות מטפח שהרי מן הצד האחד מרחיק טפח אע''פ שהצד השני פנוי לגמרי וזה פשוט: ולא יסכך על גביהן וכו'. אע''פ שאין זה מבואר בגמרא פשוט הוא שהרי הסכוך הוא נגד החלון וכבר נתבאר שכנגד החלון צריך להרחיק ד' אמות: לפיכך מי שבא וכו'. ס''פ חזקת (דף נ"ט) וכר' אלעאי וכן בהלכות ומוסכם הוא:

ו הֲרֵי שֶׁפָּתַח חַלּוֹן לַחֲצַר חֲבֵרוֹ וּמָחַל לוֹ בַּעַל הֶחָצֵר אוֹ שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהִנִּיחוֹ כְּגוֹן שֶׁבָּא וְסִיֵּעַ עִמּוֹ. אוֹ שֶׁיָּדַע הַנֵּזֶק וְלֹא עִרְעֵר. הֲרֵי זֶה הֶחֱזִיק בַּחַלּוֹן וְאֵינוֹ יָכוֹל אַחַר כָּךְ לַחְזֹר וּלְעַרְעֵר עָלָיו לִסְתֹּם. * וְכֵיצַד [ה] דִּינָהּ שֶׁל חַלּוֹן זֶה שֶׁהִנִּיחָהּ לְפָתְחָהּ. אִם רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס מִמֶּנָּה אוֹ שֶׁהָיְתָה לְמַטָּה [ו] מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ נִכְנָס מִמֶּנָּה אֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצִּדֶּיהָ אֶלָּא אִם כֵּן הַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד וכיצד דינה של חלון זה וכו' או שהיתה למטה וכו' כמו שביארנו. א''א אין אנו משוים לא עמו ולא עם רבו בדרך זה שלא חילקו בגמ' בארבע אמות ולמטה מד' אמות שיהא חזקה אלא בחלון הצורי אבל בחלון המצרי לעולם אין לו חזקה וכן הסכימו כל רבותי:

מגיד משנה הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו'. כבר כתבתי פ''ב שדעת המחבר ורבו ז''ל שיש להיזק ראייה חזקה כשהניזק רואה שעושין מעשה כנגדו ושותק ולפי שיטה זו תהיה הסוגיא והמשנה שבפרק חזקת כפשטן בחלון שיש בו היזק ראיה ומחלוקת ר' זירא ור' אלעא הוא בחלון המצרי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בו אבל בחלון הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכו אפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה להיזק ראייה וזו שיטת הרב אבן מיגש ז''ל ויש שיטה אחרת לרי''ף ז''ל שאין חזקה להיזק ראייה בשום צד ובשיטתו הלכו האחרונים ופירשו המשנה והסוגיא בחלון שאין בו היזק ראייה והוא פתוח למקום שאינו מזיק בראייה אלא שהוא עשוי ליזון בו את עיניו ולדבר עם שכיניו וכן ג''כ פירשו מחלוקת ר' זירא ור' אלעא בהיפך דדוקא בחלון הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו והוא למטה מד' אמות יש חזקה אבל אם לא היו לו שני דברים אלו אין לו חזקה ויכול לבנות כנגדו בלא הרחקה וזה דעת ההשגות ואעפ''י שאין מזיקו בראייה למטה מארבע אמות יכול למחות ולומר איני רוצה שתחזיק בי שלא אוכל לבנות כנגדך או שאצטרך למחות בך אלו דבריהם ז''ל ולבאר הסוגיות לפי דעות אלו יאריכו הדברים:

כסף משנה הרי שפתח חלון לחצר חבירו וכו'. כתב הטור בסימן קצ''ד בשם הרי''ף והרמב''ן ז''ל דחלון אם יש בו היזק ראייה לעולם אין בו חזקה ואפילו נתן לו רשות לפתחו ואפילו מחל לו הנזק [יכול לומר סבור הייתי לקבל ואי אפשי לקבל] וכו' וכ''כ הרמב''ם שאין חזקה להיזק ראיית חלון אבל א''א הרא''ש ז''ל כתב שיש לו חזקה וכ''כ הר''י הלוי עכ''ל ויש לתמוה עליו שכתב כן בשם רבינו שהרי בפירוש כתב בכאן בהיפך ונראה שכתב כן מפני שראה לרבינו שכתב בפרק שני גבי חצר השותפין שהיזק ראייה היזק הוא ואין לו חזקה בחצר אלא אע''פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה ואי מהא לא איריא שהרי כתב שם ה''ה דעת המחבר כדעת רבו דבחצר בדוקא אין לו חזקה משום דממילא הם מזיקין זה את זה בלא עשיית שום מעשה ולפיכך אין להם חזקה בעמידתן כך ואפילו עמדו כן שלש שנים או יותר אבל אם עשו מעשה כגון פותח חלונות על חצר חבירו יש לו חזקה לדעתם עכ''ל:

ז הָיְתָה חַלּוֹן [ז] קְטַנָּה שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִכְנָס מִמֶּנָּה וְהָיְתָה לְמַעְלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ וּבִצְדֶדֶיהָ שֶׁהֲרֵי טוֹעֵן וְאוֹמֵר לֹא הִנַּחְתִּיךָ לִפְתֹּחַ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְטַנָּה וּגְבוֹהָה. אֲבָל שֶׁתַּחְזִיק עָלַי עַד שֶׁאַרְחִיק הַבִּנְיָן לֹא הִנַּחְתִּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁפְּתָחָהּ לְתַשְׁמִישׁ אוֹ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בָּהּ הָרוּחַ. אֲבָל אִם פְּתָחָהּ לְאוֹרָה אֲפִלּוּ הָיְתָה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר וּגְבוֹהָה בְּיוֹתֵר הוֹאִיל וְלֹא עִרְעֵר הֶחֱזִיק [ח] וְאֵין בַּעַל הֶחָצֵר יָכוֹל לִבְנוֹת כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצְּדָדֶיהָ עַד שֶׁיַּרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל עָלָיו שֶׁהֲרֵי מָחַל לוֹ עַל הָאוֹרָה. * וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ חַלּוֹן מֻחְזֶקֶת וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָנָה כְּנֶגְדָּהּ אוֹ מִצְּדָדֶיהָ בְּלֹא הַרְחָקָה אוֹ סְתָמָהּ וְשָׁתַק בַּעַל הַחַלּוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְעַרְעֵר לִפְתֹּחַ הַחַלּוֹן אוֹ לְהַרְחִיק הַבִּנְיָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁתַק מָחַל [ט] שֶׁאֵין אָדָם עָשׂוּי שֶׁסּוֹתְמִין אוֹרוֹ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵק אֶלָּא אִם כֵּן מָחַל:

ההראב"ד וכן מי שהיתה לו חלון וכו' עד אא''כ מחל לו. א''א לפי דעתי יש הפרש בין סותם למאפיל שהסותם לאלתר והמאפיל ל' יום עכ''ל:

מגיד משנה במה דברים אמורים בשפתחה לתשמיש וכו'. דין האורה מימרא דשמואל שם והרבה פירושין נאמרו שם בה ושיטת רבינו כלשון רבו ז''ל: וכן מי שהיתה לו חלון מוחזקת וכו'. בגמ' (דף ס') אר''נ ולסתום לאלתר הויא חזקה שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק ע''כ. ובהשגות א''א לפי דעתי וכו'. ושיעור הל' יום יתבאר לפנינו אבל דעת המחבר הוא דבכלל לסתום הוא לבנות כנגדו וכן פר''ש ז''ל:

כסף משנה במה דברים אמורים בשפתחה לתשמיש וכו' אבל אם פתחה לאורה וכו'. כתב הריב''ש פרק חזקת חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה ובגמרא א''ר זירא למטה מד''א יש לו חזקה ולמעלה אין לו חזקה ונחלקו המפרשים בפירוש זאת המימרא ומלשון הרמב''ם נראה שהכל תלוי בדעת הפותח אם פתח אותו לכוונת אורה ופירש הוא טעם הדבר לפי מה שנראה מלשונו שכיון שפתחה לאורה וזה שתק [מחל על האורה] ואין יכול למנעה מעתה וצריך להרחיק כדי שלא יאפיל אבל בשלא נעשית לאורה אלא שפתחה לתשמיש או לזון עיניו ולדבר עם חבירו אע''פ שג''כ מוסיף אורה בבית זה יכול לומר לא הנחתיך לפתוח אלא מפני שהיתה קטנה וגבוהה אבל שתחזיק עלי שאצטרך להרחיק בנייני בזה לא הנחתיך. ומ''ש ג''כ בגמרא בזה החלון העשוי לאורה אפילו כל שהוא שיש לו חזקה הוכיח הרמב''ן ז''ל מהירושלמי ששיעורו בחזקה כשיעורו לטומאה שהוא כמלא מקדח:

ח מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חַלּוֹנוֹת לְמַטָּה בְּכָתְלוֹ וּבָא חֲבֵרוֹ לִבְנוֹת בִּפְנֵיהֶן וְאָמַר לוֹ אֲנִי אֶפְתַּח לְךָ חַלּוֹנוֹת אֲחֵרוֹת בְּכֹתֶל זֶה עַצְמוֹ לְמַעְלָה מֵאֵלּוּ הֲרֵי זֶה מְעַכֵּב עָלָיו וְאוֹמֵר לוֹ בְּעֵת שֶׁתִּפְתַּח הַחַלּוֹנוֹת תַּרְעִיד אֶת הַכֹּתֶל וּתְקַלְקֵל אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ אָמַר אֲנִי אֶסְתֹּר כָּל הַכֹּתֶל וְאֶבְנֶה אוֹתוֹ לְךָ חָדָשׁ וְאֶעֱשֶׂה בּוֹ חַלּוֹנוֹת לְמַעְלָה וְאֶשְׂכֹּר לְךָ בַּיִת שֶׁתָּדוּר בּוֹ עַד שֶׁאֶבְנֶה יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו וְאוֹמֵר לוֹ אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶטְרַח מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיָה שָׁם טֹרַח כְּלָל וְאֵין צָרִיךְ לִפְנוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו. וְכוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיֶה חֲבֵרוֹ סוֹתֵם חַלּוֹן זֶה שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ וְעוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹן מִלְּמַעְלָה שֶׁזּוֹ מִדַּת סְדוֹם. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁזֶּה נֶהֱנֶה בּוֹ וְאֵין חֲבֵרוֹ מַפְסִיד וְאֵין חָסֵר כְּלוּם כּוֹפִין עָלָיו:

מגיד משנה מי שהיו לו וכו'. מעשה פ''א (דף ז') ובהלכות: לפיכך אם לא היה שם טורח כלל וכו'. אע''פ שלא נזכר זה פשוט הוא ומוכח ג''כ שם אחר שהצריכו להזכיר טענה נראה שבלא טענה כופין אותו:

ט אֲבָל בַּעַל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁרָצָה לְשַׁנּוֹת מְקוֹם חַלּוֹנוֹ בֵּין לְמַעְלָה בֵּין לְמַטָּה אֲפִלּוּ הָיְתָה גְּדוֹלָה וְאָמַר אֶפְתַּח אַחֶרֶת קְטַנָּה וְאֶסְתֹּם זוֹ בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו. וְכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְחִיב בַּחַלּוֹן כָּל שֶׁהוּא:

מגיד משנה אבל בעל החלון וכו'. זה אינו מבואר בגמרא ודעת קצת הגאונים שכל שסותם את זו ומגביה ועושה אחרת כנגד זו ממש רשאי שהרי ממעט הנזק אבל דעת המחבר כדעת רב משה גאון ז''ל שכתב שאפילו לשנותן למעלה אינו יכול וקצת ראיה יש מאותה דההיא אחד לא יעשנו וכו' ס''פ חזקת הבתים ב''ב (דף ס'):

י שְׁנֵי אַחִין שֶׁחָלְקוּ חָצֵר מִדַּעְתָּן וְשָׁמוּ הַבִּנְיָן וְהָעֵצִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עַל שׁוּמַת הָאֲוִיר. וְהִגִּיעַ לְאֶחָד מֵהֶן בְּחֶלְקוֹ תַּרְבַּץ הֶחָצֵר וְלַשֵּׁנִי [י] הָאַכְסַדְרָה. אִם רָצָה בַּעַל הֶחָצֵר לִבְנוֹת כֹּתֶל בְּסוֹף חֶלְקוֹ בּוֹנֶה בִּפְנֵי הָאַכְסַדְרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲפִיל עָלָיו שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁמוּ הָאֲוִיר:

מגיד משנה שני אחין שחלקו. פ''ק מעשה שם ויש מי שפירש דדוקא כשהעלו בפירוש הבנין והעצים כלומר שאמרו כמה בנוי שוה יותר מן הפנוי אבל אם העלו סתם כמה שוה חלק זה על חלק זה הכל בכלל העילוי ואפילו האויר ע''כ ואפשר לזה נתכוון המחבר באמרו בזה ושמו הבנין והעצים ויתר דברי רבינו מבוארים עד סוף הפרק:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן