הלכות שכנים - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שכנים - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

א מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה. וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. מִפְּנֵי נוֹיֵי הָעִיר. וְכָל אִילָן הַנִּמְצָא קָרוֹב לָעִיר פָּחוֹת מִזֶּה קוֹצְצִין אוֹתוֹ. וְאִם הָאִילָן קָדַם נוֹתְנִין לוֹ בְּנֵי הָעִיר דָּמָיו. וְאִם הָיָה הַדָּבָר סָפֵק וְלֹא נוֹדַע אֵי זֶה מֵהֶם קָדַם אֵין לְבַעַל הָאִילָן דָּמִים אֶלָּא נוֹטֵל עֵצָיו וְהוֹלֵךְ:

מגיד משנה מרחיקין את האילן וכו'. משנה פרק לא יחפור (דף כ"ד ע"ב) וטעם החרוב והשקמה פירש''י ז''ל שענפיהן מרובין: וכל אילן הנמצא וכו'. מפורש במשנה ובגמרא שם. ודין זה והרחקה זו אינן אלא בארץ ישראל לפי שאין אנו חוששין לנויי העיר ואפילו רובה ישראל אלא בארץ ישראל וכ''כ הרשב''א ז''ל וכ''נ מפירש''י ז''ל וכן מוכח בגמרא:

כסף משנה מרחיקין גורן קבוע מן העיר וכו'. כתב ה''ה ופירוש גורן קבוע פירשו בגמרא וכו'. וא''ת והא לא איתמר אלא אליבא דאביי ואנן לא קי''ל אלא כרב אשי דבתרא הוא וי''ל דנהי דלא קי''ל כאביי מ''מ מימרא דר''י בר חנינא דמפרש היכי דמי גורן קבוע איתא ואע''ג דגמרא מייתי לה על אוקימתא דאביי מימרא דרבי יוסי בר חנינא בלא מימרא דאביי [איתאמרא] אמתני' דקתני גורן קבוע דהא רבי יוסי בר חנינא קדים לאביי טובא וכוותיה נקטינן דרב אשי לא פליג עליה:

ב מַרְחִיקִין גֹּרֶן קָבוּעַ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹלִיךְ הָרוּחַ הַתֶּבֶן בְּעֵת שֶׁזּוֹרֶה וְיַזִּיק לִבְנֵי הָעִיר. וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק הַתֶּבֶן לִנְטִיעַת חֲבֵרוֹ אוֹ לְנִירוֹ:

מגיד משנה מרחיקין את הגורן הקבוע וכו'. משנה וגמרא שם. ופירוש גורן קבוע פירשו בגמרא כל שצריך לזרות ברחת ואינו יכול לזרוע בידיו:

ג מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבּוּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה:

מגיד משנה מרחיקין את הנבילות ואת הקברות וכו'. שם (דף כ"ה) משנה כלשונה וכת''ק:

ד וְאֵין עוֹשִׂין בּוּרְסְקִי אֶלָּא [א] לְמִזְרַח הָעִיר מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית חַמָּה וּמְמַעֶטֶת [ב] הֶזֵּק רֵיחַ עִבּוּד הָעוֹרוֹת:

ה מִי שֶׁבָּא לַעֲשׂוֹת מִשְׁרָה שֶׁל פִּשְׁתָּן בְּצַד יָרָק שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהֲרֵי מֵי [ג] הַמִּשְׁרָה נִבְלָעִין בָּאָרֶץ וְהוֹלְכִין וּמַפְסִידִין אֶת הַיָּרָק. אוֹ שֶׁנָּטַע כְּרֵישִׁין קָרוֹב מִן הַבְּצָלִים שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהֵן מְפִיגִין טַעְמָן. אוֹ שֶׁנָּטַע [ד] חַרְדָּל בְּצַד כַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים שֶׁהֲרֵי הַדְּבוֹרִים אוֹכְלִין הֶעָלִין וּמַפְסִידִין אֶת הַדְּבַשׁ וְכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק וְעַל הַנִּזָּק לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ אִם יִרְצֶה עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ הַנֵּזֶק. שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא עוֹשֶׂה וְהַנֵּזֶק בָּא לַחֲבֵרוֹ מֵאֵלָיו. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מַרְחִיק כְּשֶׁהָיָה הַנֶּזֶק בָּא מֵאֵלָיו אַחַר שֶׁיִּפָּסְקוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל מַזִּיק. אֲבָל אִם הָיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה שֶׁעוֹשֶׂה בִּרְשׁוּתוֹ מַזִּיקִין אֶת חֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁמַּזִּיק בְּיָדוֹ. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁעוֹמֵד בִּרְשׁוּתוֹ וְיוֹרֶה חִצִּים לַחֲצַר חֲבֵרוֹ וְאָמַר בִּרְשׁוּתִי אֲנִי עוֹשֶׂה שֶׁמּוֹנְעִין אוֹתוֹ. וְכֵן כָּל הַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה בְּעִנְיָן זֶה אִם לֹא הִרְחִיקוֹ הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהִזִּיק בְּחִצָּיו. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק מִשְׁרָה מִן הַיָּרָק וּכְרֵישִׁין מִן הַבְּצָלִים וְחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יֶתֶר מְעַט כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֶזֵּק בַּיָּדַיִם. אֲבָל לְהַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא הַנֶּזֶק מֵאֵלָיו אֵין צָרִיךְ:

מגיד משנה מי שבא לעשות וכו'. משנה שם (דף כ"ה) ופסק כר' יוסי וכסוגיא שבראש הפרק וכדאיתא בהלכות: בד''א שאינו וכו'. מימרא שם מודה רבי יוסי בגירי דיליה: לפיכך צריך שירחיק משרה וכו'. מבואר בהלכות ומכח המימרא שהזכרתי:

ו בַּעַל הָעֲלִיָּה שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ מַיִם וְהֵן יוֹרְדִין עַל חֶדֶר לְמַטָּה. אִם הָיְתָה שָׁם מַעֲזִיבָה שֶׁהַמַּיִם כָּלִים בָּהּ בְּעֵת שְׁפִיכָה וְאַחַר שֶׁיַּפְסִיק [ה] עֶלְיוֹן מִלִּשְׁפֹּךְ יִתְבַּלַּע הַמַּיִם וְיֵרְדוּ וְיִנְטְפוּ עַל הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ הַתַּחְתּוֹן לְתַקֵּן [ו] וּלְהַרְחִיק מִן עַצְמוֹ הַנֵּזֶק. וְאִם אֵין שָׁם מַעֲזִיבָה אֶלָּא כְּשֶׁיִּשְׁפֹּךְ יֵרְדוּ הַמַּיִם מִיָּד הֲרֵי זֶה כְּמַזִּיק [ז] בְּחִצָּיו וְהָעֶלְיוֹן מְתַקֵּן אוֹ יִמָּנַע מִלִּשְׁפֹּךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה בעל העלייה שהיה שופך מים וכו'. מעשה בפרק הבית והעלייה (דף קי"ז) וכן מבואר בהלכות:

ז מִי שֶׁהָיָה לוֹ אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קָרוֹב לְבוֹר חֲבֵרוֹ אֵין בַּעַל הַבּוֹר יָכוֹל לְעַכֵּב עָלָיו וְלוֹמַר לוֹ הֲרֵי שָׁרְשֵׁי הָאִילָן נִכְנָסִים לַבּוֹר שֶׁלִּי וּמַפְסִידִין אוֹתוֹ שֶׁזֶּה נֵזֶק הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא לְאַחַר זְמַן וּבְעֵת שֶׁנָּטַע אֵינוֹ מַזִּיקוֹ וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ זֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. וְכֵן רְאוּבֵן שֶׁחָפַר בּוֹר וְיָרַד וּמָצָא שָׁרְשֵׁי אִילָן שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קוֹצֵץ וְחוֹפֵר וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ. וְאִם הָיָה קָרוֹב לְאִילַן שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל שִׁמְעוֹן וְקוֹצְצָן וְנוֹתְנָן לוֹ. וְאִם [ח] אֵין צָרִיךְ לַחְפֹּר בּוֹר וְיָצְאוּ הַשָּׁרָשִׁים שֶׁל שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ הֲרֵי הוּא מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב הַמַּחֲרֵשָׁה וְכָל שֹׁרֶשׁ שֶׁמָּצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים קוֹצְצוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִבַשׁ הָאִילָן שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁזֶּה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ הוּא חוֹפֵר:

מגיד משנה מי שהיה לו אילן בתוך שדהו וכו'. משנה פרק לא יחפור (דף כ"ה ע"ב) וכרבי יוסי וכדאיפסיקא הלכתא בגמרא: וכן ראובן שחפר וכו'. משנה (דף כ"ו) וחילוק השש עשרה אמות בגמרא ובהלכות: ואם אין צריך וכו'. במשנה שם:

ח מִי שֶׁהָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ נְטוּעָה גְּפָנִים אוֹ שְׁאָר אִילָנוֹת וּבָא הוּא לִנְטֹעַ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ גְּפָנִים בְּצַד גְּפָנִים אוֹ אִילָנוֹת בְּצַד אִילָנוֹת צָרִיךְ לְהַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ מַרְחִיק בֵּין גְּפָנִים לִגְפָנִים שְׁתֵּי אַמּוֹת. וּבֵין גְּפָנִים [ט] לִשְׁאָר אִילָנוֹת אוֹ בֵּין אִילָנוֹת לְאִילָנוֹת אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכָל מָקוֹם. הָיָה גָּדֵר בֵּינְתַיִם זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר בְּכָל מָקוֹם. מִי שֶׁהָיָה אִילַן חֲבֵרוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ קוֹצֵץ כִּמְלֹא מַרְדֵּעַ עַל גַּבֵּי הַמַּחֲרֵשָׁה. וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה קוֹצֵץ כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֵּצַר. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֶה עַל בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ עַל בֵּית הָאִילָן קוֹצֵץ אֶת כָּל הַנּוֹטֶה עַד שֶׁיִּהְיֶה שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַמֵּצַר:

מגיד משנה מי שהיתה שדה חבירו נטועה וכו'. משנה שם: בד''א בארץ ישראל וכו'. (עיין בפנים) זה נמצא בספר המחבר ובהשגות על הדין הראשון א''א בגמרא אינו כן ואמרו בין גפנים לאילנות בעינן טפי ע''כ. ועל מ''ש בין אילנות לאילנות כתוב בהשגות א''א מנין לו שאף בבבל לא יספיק בשתי אמות שהמחרישות וכלי הבקר שלהם קצרים ע''כ. ובמשנה (דף כ"ו) שנינו לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא''כ הרחיק ממנה ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל אילן ובגמרא אמר שמואל לא שאנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות תניא נמי הכי לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא''כ הרחיק ממנו שתי אמות והא אנן תנן ארבע אלא לאו שמע מינה כדשמואל שמע מינה. [עוד שם] רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמצרא דפרדיסא דרב יוסף אתו ציפורי יהבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה א''ל [רב יוסף] זיל קוץ א''ל והא רחיקי לי וכו' א''ל ה''מ אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעינן טפי ופירש הרב אבן מיגש ז''ל בשם רבו האלפסי ז''ל דרבא לא הרחיק אלא שתי אמות כדינו בבבל ואמר לו רב יוסף דאילנות לגפנים בעינן ד' אמות כמו בארץ ישראל והן הן דברי המחבר בבבא ראשונה וכבר העמיד הרמב''ן ז''ל שיטה זו דהאי טפי אינו יותר מארבע אמות. אבל מה שנמצא בספרי המחבר שבין אילנות לאילנות צריך ארבע אמות בכ''מ הוא ט''ס לפי דעתי שהרי אמרו בגמרא בפירוש דאילנות לאילנות ובגפנים לגפנים שוים ומוכרח הוא מן הברייתא שאמרה לא יטע אדם אילן אא''כ הרחיק שתי אמות ואי אפשר להעמידה אלא באילנות לאילנות שאם באילנות לגפנים הא בעינן טפי וכמו שנתבאר. והמחבר לא הזכיר דין אם באו לסמוך בבת אחת ודעת הרב אבן מיגש ז''ל הוא דבארץ ישראל זה נותן שתי אמות וזה נותן שתי אמות ובבבל זה נותן אמה וזה נותן אמה ולזה הסכימו קצת המפרשים ז''ל ויש מי שכתב שכל אחד מרחיק כשיעור והראשון עיקר: היה גדר בינתיים וכו'. במשנה שם: מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו וכו'. משנה שם (דף כ"ז ע"ב) ופירש''י ז''ל החרוב והשקמה צלן מרובה וקשה לשדה: וכן אם היה נוטה על בית השלחין וכו'. משנה שם ובגמרא מפני שהצל רע לבית השלחין מתוך זה למד המחבר לבית האילן ובמשנה אמר אבא שאול שאם היה זה אילן הנוטה אילן סרק אפי' שלא בבית השלחין קוצץ כנגד המשקולת וכן פסק אבן מיגש ז''ל ורבינו חננאל ז''ל פסק כת''ק. וזהו דעת המחבר בזה:

כסף משנה מי שהיה אילן חבירו נוטה לתוך שדהו וכו' וכן אם היה נוטה על בית השלחין של חבירו או על בית האילן וכו'. רבינו גורס במשנה בית השלחין וכל האילן כנגד המשקולות ורש''י גורס גירסא אחרת:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן