הלכות שכנים - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שכנים - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁעָשָׂה גֹּרֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אוֹ קָבַע בֵּית הַכִּסֵּא. אוֹ מְלָאכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אָבָק וְעָפָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. צָרִיךְ לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הֶעָפָר אוֹ רֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא אוֹ הָאָבָק לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוֹ. אֲפִלּוּ הָיְתָה הָרוּחַ הוּא שֶׁמְּסַיֵּעַ אוֹתוֹ בְּעֵת שֶׁעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וּמוֹלִיכָה אֶת הֶעָפָר אוֹ נְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וְהַמּוֹץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמַגִּיעָתָן לַחֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ וְלֹא יַזִּיקוּ. [א] וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי הָרוּחַ מְצוּיָה שֶׁכָּל אֵלּוּ כְּמִי שֶׁהִזִּיקוּ בְּחִצָּיו הֵן:

מגיד משנה מי שעשה גורן קבוע וכו' אפילו היתה הרוח הוא וכו'. מעשה שם (דף נ"ג) ופסק כהלכות:

ב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לְהַרְחִיק כָּל כָּךְ אִם הוֹלִיכָה הָרוּחַ הַמְצוּיָה הַמּוֹץ וְאֶת הֶעָפָר וְהִזִּיקָה בָּהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם שֶׁהָרוּחַ הוּא שֶׁסִּיֵּעַ אוֹתוֹ וְאֵין נֵזֶק זֶה בָּא מִכֹּחַ מַזִּיק עַצְמוֹ:

מגיד משנה אף על פי שהוא חייב להרחיק וכו'. מפורש בהלכות ומכח אוקימתא דרב אשי בפרק הכונס דגרמא בנזקין פטור:

ג הַכּוֹתֵשׁ אֶת הָרִיפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבְעֵת שֶׁמַּכֶּה מְנַדְנֵד לַחֲצַר חֲבֵרוֹ עַד שֶׁנִּדְנְדָה [ב] כִּסּוּי הֶחָבִית עַל פִּי הֶחָבִית הֲרֵי זֶה מַזִּיק בְּחִצָּיו וְחַיָּב לְהַרְחִיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְדֹּד אוֹ יְבַטֵּל מְלַאכְתּוֹ שֶׁמַּזֶּקֶת. וְאִם הִזִּיק בְּעֵת הַנִּדְנוּד חַיָּב לְשַׁלֵּם שֶׁהֲרֵי מִכֹּחוֹ [ג] בָּא הַנֵּזֶק:

מגיד משנה הכותש את הריפות וכו'. מעשה שם (דף כ"ה כ"ו) ולשון הגמרא כמה כדנייד נכתמא אפומא דחצבא פירש''י ז''ל שאם יניח כד על החומה וכסויה עליה ינוע הכסוי מחמת הרעדה וכן פירש אבן מיגש ז''ל וכתב ואם הכסוי אינו מתנדנד אע''פ שהחצר מתנדנד אין זה נזק ואין משגיחין בו וזה דעת המחבר. ובחידושי הרשב''א ז''ל ואינו מחוור שאפילו פחות מכאן הוי נזק שזה מפיל ממש הוא. ורבינו יצחק ז''ל פירש ניידא אפדנא מעט אפילו משהו כמו שנדה נכתמא אפומא דחצבא ה''ז נזק וחייבין להתרחק וזה נכון עכ''ל:

ד * כָּל הַהַרְחָקוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּפְּרָקִים שֶׁל מַעְלָה אִם לֹא הִרְחִיק וְרָאָה חֲבֵרוֹ וְשָׁתַק הֲרֵי זֶה מָחַל וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְהַצְרִיכוֹ וּלְהַרְחִיקוֹ. וְהוּא שֶׁיִּרְאֶה מִמֶּנּוּ שֶׁמָּחַל כְּגוֹן שֶׁסִּיֵּעַ עִמּוֹ מִיָּד אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁרָאָהוּ שֶׁעָשָׂה בְּצִדּוֹ בְּלֹא הַרְחָקָה וְשָׁתַק וְלֹא הִקְפִּיד עַל זֶה זָכָה. שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיק בְּנֵזֶק זָכָה בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. * בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהֶחְזִיק בִּשְׁאָר נְזָקִין חוּץ מֵאַרְבָּעָה מִינֵי נְזָקִין אֵלּוּ הָאֲמוּרִים בְּפֶרֶק זֶה שֶׁהֵן [ד] הֶעָשָׁן וְרֵיחַ [ה] בֵּית הַכִּסֵּא וְהֶאָבָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנִדְנוּד הַקַּרְקַע. שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֲזָקָה. וַאֲפִלּוּ שָׁתַק הַנִּזָּק כַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה חוֹזֵר וְכוֹפֵהוּ לְהַרְחִיק. וְכֵן הֶזֵּק רְאִיָּה בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ מְחִצָּה כּוֹפֵהוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלָמָּה שִׁנּוּ נְזָקִים אֵלּוּ מִשְּׁאָר נְזָקִין לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם סוֹבֶלֶת נֵזֶק מֵאֵלּוּ * וְחֶזְקָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹחֵל שֶׁהֶזֵּקוֹ הֶזֵּק קָבוּעַ. וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל בִּנְזָקִים אֵלּוּ [ו] אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ:

ההראב"ד כל ההרחקות האמורות בפרקים וכו' והוא שיראה ממנו שמחל וכו' עד כמו שביארנו. א''א תמה אני ראה ושתק למה מיד הלא אף מושיט לו צרורות אומרים לו לך יגע וסתום עכ''ל: במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין וכו' וכן היזק ראייה וכו' כמו שביארנו. א''א צריך להביא ראיה לכל אלו מחיצת החצר שאין חזקה מבטלה מפני שזה מזיק לזה וזה מזיק לזה יכול כל אחד לומר מפני כך לא מחיתי ועוד מפני ההוצאה שמגעת לחלקי ויתרתי הקרקע. עכ''ל: וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע. א''א והלא החופר בורות בנכסי אשתו שהם היזק קבוע ויש להם חזקה עכ''ל:

מגיד משנה כל ההרחקות האמורות וכו'. דעת המחבר בזה כדעת הגאונים שכתבו שהשיעבודין נקנין בשתיקה ומדין סבלנות ותיכף שראה היזקו ונודע לו ושתק הויא חזקה ולא אמרו חזקת שלש שנים וטענת מכר או מחילה אלא בגוף הקרקע ולזה נראה שהסכים הרמב''ן ז''ל אבל רבותינו הצרפתים כתבו שאין שום חזקה מועילה אלא בחזקת שלש ובטענת מכר או מחילה וזה דעת הרב רבינו יונה ז''ל וכן דעת הרשב''א ז''ל ואפשר שזו היא דעת הר''א ז''ל שכתב בהשגות א''א תמה אני ראה ושתק וכו'. ומ''ש ממושיט לו צרורות. הוא בירושלמי גבי פותח חלון בחצר חבירו במעמד חבירו ולדעת המחבר ורבו שכתבו שיש להיזק ראייה חזקה בפותח חלון וכמו שנתבאר הירושלמי אינו מסכים לגמרא שלנו שלא אמרו בגמרא לך יגע וסתום אלא כשמיחה קודם שנתבאר היזקו וכן פירש אבן מיגש ז''ל אבל בדברי הרי''ף ז''ל שכתב שאין להיזק ראייה חזקה בשום צד הירושלמי הוא אמת ומ''מ אין ממנו ראיה לשאר הנזקים שחזקה מועילה בהן: במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין וכו' שהן העשן וריח בית הכסא וכו'. פירשו המפרשים עשן דוקא בעשן תדיר כעשן הכבשן וכיוצא בו אבל בעשן שאינו תדיר אינו יכול למחות וכן אמרו בירושלמי ובית הכסא פירש רש''י ז''ל דוקא בית הכסא מגולה ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהם וכן כתב ר''ח ז''ל במגולה ומפני שריחו רע ביותר ע''כ ודין החזקה שאינה מועילה בעשן ובית הכסא מפורשים בגמרא ובנדנוד הקרקע פשוט הוא שהרי היזקו מרובה וכן כתבו שאר המפרשים והאבק אף הוא דומה לעשן ולפיכך אין לו חזקה ודין היזק ראייה במקום שצריך מחיצה כבר כתבתי דעתו ודעת רבו שאמרו דוקא בחצר פרק שני ופרק שביעי ודברי ההשגות בזאת הבבא לא נתבררו אצלי: ואם קנו מידו שמחל בניזקין אלו אינו יכול לחזור בו וכו'. בגמרא (דף כ"ג) לא אמרו אלא שאין חזקה לנזקין אלו ודעת המפרשים ז''ל חלוקים בזה יש מי שכתב שמכר או מחילה או מתנה מפורשת מועילין בהם אפילו בלא קניין והמחבר מצריך להו קניין וכן דעת ר''י בעל התוספות והרא''ש ז''ל ויש מי כתב שאפילו מכר וקנו מידו יכול לחזור בו ולומר סבור הייתי לקבל ואיני יכול לקבל והרי זה כקניין במעות וחוזר וכן דעת ר''ת ז''ל:

ה מִי שֶׁהֶחְזִיק לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת דָּם אוֹ נְבֵלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּמְקוֹמָן וְיָבוֹאוּ הָעוֹרְבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּגְלַל הַדָּם וְיֹאכְלוּ וַהֲרֵי הֵן מְצֵרִין לַחֲבֵרוֹ בְּקוֹלָם וְצִפְצוּפָם אוֹ בַּדָּם [ז] שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם שֶׁהֵן יוֹשְׁבִין עַל הָאִילָנוֹת וּמְלַכְלְכִין פֵּרוֹתֵיהֶם. אִם הָיָה חֲבֵרוֹ קַפְּדָן אוֹ חוֹלֶה שֶׁצִּפְצוּף הַזֶּה מַזִּיקוֹ אוֹ שֶׁפֵּרוֹת שֶׁלּוֹ נִפְסָדִין לוֹ בַּדָּם חַיָּב לְבַטֵּל אוֹתָהּ הַמְּלָאכָה אוֹ יַרְחִיק עַד שֶׁלֹּא יָבוֹא לוֹ הֶזֵּק מֵחֲמָתוֹ. שֶׁהֶזֵּק זֶה דּוֹמֶה לְרֵיחַ בֵּית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה. וְכֵן בְּנֵי מָבוֹי אוֹ בְּנֵי חָצֵר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶחָד מֵהֶן אֻמָּן וְלֹא מִחוּ בּוֹ שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק וְהָיוּ הָעָם נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לִקְנוֹת וְשָׁתְקוּ לֹא הֶחֱזִיק בְּדָבָר זֶה וְיֵשׁ לָהֶם בְּכָל עֵת לְעַכֵּב וְלוֹמַר אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִישֹׁן מִקּוֹל הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין שֶׁזֶּה הֶזֵּק קָבוּעַ הוּא כְּמוֹ הֶעָשָׁן וְהֶאָבָק. וְכָזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים:

מגיד משנה מי שהחזיק לעשות מלאכת דם וכו'. זה למד ממעשה דרב יוסף (דף כ"ב כ"ג). ומ''ש אם היה חבירו קפדן. כלומר שאע''פ ששאר בני אדם אינן מקפידין זה דעתו קצרה והוא מקפיד בזה ומתבאר שם שיכול למחות ואין חזקה מועילה כנגדו וכתבו המפרשים והוא שמוחזק ונודע שאין דעתו סובלת: וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה וכו'. כבר ביארתי זה פרק ששי:

ו מִי שֶׁהֶחְזִיק בְּנֵזֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲזָקָה כְּגוֹן שֶׁפָּתַח חַלּוֹן אוֹ הֶעֱבִיר אַמַּת הַמַּיִם אוֹ שֶׁלֹּא הִרְחִיק מַה שֶּׁרָאוּי לְהַרְחִיק וַהֲרֵי הַמַּחֲזִיק טוֹעֵן אַתָּה אָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת אוֹ מָחַלְתָּ לִי אַחַר שֶׁרָאִיתָ אוֹ הֻכַּר הַנֵּזֶק וְשָׁתַקְתָּ וְלֹא מָחִיתָ בִּי. וְהַנִּזָּק אוֹמֵר עַכְשָׁו הוּא שֶׁרָאִיתִי וְלֹא יָדַעְתִּי מִקֹּדֶם. אוֹ שֶׁאָמַר כְּשֶׁרָאִיתִי מָחִיתִי בְּךָ וְאַתָּה אָמַרְתָּ עַתָּה אַרְחִיק אוֹ אֶסְתֹּם וְאַתָּה מַדְחֶה אוֹתִי מִיּוֹם אֶל יוֹם כְּדֵי שֶׁתִּקְבַּע הֶזֵּקְךָ. בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַנִּזָּק לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם לֹא הֵבִיא יִשָּׁבַע הַמַּזִּיק הֶסֵּת וְיִפָּטֵר:

מגיד משנה מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה וכו'. דין זה אע''פ שלא נזכר בגמרא בפירוש פשוט הוא לפי שיטת הגאונים ז''ל שאמרו שנזקין אלו נקנין לאלתר ובשתיקה וכיון שכן זה שמוחזק בדבר חזקתו ראיה עליו והרי חזקה זו בכאן כחזקת שלש שנים בקרקע בטענת מכר או מתנה וכיון שכנגדו בא למחות ה''ז מוציא ממנו ועליו הראיה ואם לא הביא ישבע המזיק היסת לפי שבכל תביעת ממון שטוען בה התובע ברי יש בה היסת מדבריהם וזה פשוט:

ז הֶחֱזִיק בְּנֵזֶק שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה כְּגוֹן עָשָׁן וּבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְטָעַן הַמַּזִּיק שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ שֶׁל נִזָּק עַל הַמַּזִּיק לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ. וְאִם לֹא הֵבִיא יִשָּׁבַע הַנִּזָּק הֶסֵּת שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ עַל כָּךְ וִיסַלֵּק זֶה הֶזֵּקוֹ:

מגיד משנה החזיק בנזק שאין לו חזקה וכו'. גם זה פשוט שכיון שאין חזקה מועילה בהן אי זו ראיה יש לזה המחזיק ואין חזקתו כלום ולפיכך הרי זה מוציא מן הניזק בכל שעה ועליו הראיה ופירוש דוקא בשידוע שהניזק קדם אבל אם נחלקו אי זה מהן קדם המוציא מחבירו עליו הראיה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן