הלכות שחיטה - פרק ששי יג-כא - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שחיטה - פרק ששי יג-כא - היד החזקה לרמב"ם

יג בְּהֵמָה שֶׁהִלְעִיטָהּ דָּבָר שֶׁנּוֹקֵב בְּנֵי מֵעֶיהָ כְּגוֹן קֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית וְכַיּוֹצֵא בּוֹ טְרֵפָה שֶׁוַּדַּאי נוֹקֵב. * וְאִם הָיָה סָפֵק נוֹקֵב סָפֵק אֵינוֹ נוֹקֵב תִּבָּדֵק. כָּל אֶחָד מִן בְּנֵי הַמֵּעַיִם שֶׁפְּסלֶת הַמַּאֲכָל סוֹבֶבֶת בָּהֶן וְהֵן הַנִּקְרָאִים דַּקִּין שֶׁנִּקַּב טְרֵפָה. וְיֵשׁ מֵהֶן מְלֻפָּפִין וּמֻקָּפִין זוֹ לְפָנִים מִזּוֹ בְּעִגּוּל כְּמוֹ נָחָשׁ שֶׁנִּכְרָךְ וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִים הַדְרָא דְּכַנְתָּה. אִם נִקֵּב אֶחָד מֵהֶן לַחֲבֵרוֹ כְּשֵׁרָה. שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מֵגֵן עָלָיו:

ההראב"ד ואם היה ספק נוקב ספק לא נוקב. א''א קשה בדיקת הדקין:

מגיד משנה בהמה שהלעיטה וכו'. שם (דף נ"ח:) אמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה משום דמנקיב למעיה ואותבינן ליה מברייתא דקתני בה או שהלעיטה חלתית כשירה ופרקינן חלתית אחלתית ל''ק בעלין כשירה ודאמר שמואל טריפה בקרטין. והוסיף רבינו ואם היה תוך ג' ימים נראה שלמדה מההיא דאמרינן הוגלד פי המכה בידוע שהוא קודם שחיטה ג' ימים ולפי זה אם היה בתוך ג' ימים אפשר שתוכר ע''י בדיקה: כל אחד מבני מעים וכו'. פשוט שם ניקבו הדקין וכו': ויש מהם מלופפים. פשוט שם מימרא דר''נ האי הדרא דכנתא דאינקיב להדי חבריה חבריה מגין עליה וכתבו המפרשים שמה שהוזכר בתלמוד שחבירו מגין עליו לרבותא נקטיה וכ''ש שיגינו עליו שאר המקומות דהא קי''ל דחלב טהור סותם ולא גרע חלב טהור דכנתא מבר חימצא דסתים אלא נקט חבירו אפילו חבירו דאינו חלב וכן כתב הרשב''א בחידושיו וקצת מהמפרשים ואני חוכך אם מסכים רבינו בזה שהרי כתב שהרי חבירו מגין עליו:

כסף משנה בהמה שהלעיטה דבר שנוקב בני מעיה וכו'. שם (דף נ"ח:) אמר שמואל הלעיטה x (קורט של) חלתית טרפה משום דמנקבה להו למעיה: כתב הטור וז''ל. כתב הרמב''ם הלעיטה חלתית תוך ג' ימים ספק ניקב ספק לא ניקב ותבדק ולא נהירא מדאמר שמואל הלעיטה חלתית טריפה אלמא אין לה בדיקה עכ''ל. ונוסחת ספרי רבינו שבידנו אינה כן אלא ה''ג בהמה שהלעיטה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית וכיוצא בה טריפה שודאי נוקב ואם היה ספק נוקב ספק אינו נוקב תבדק, ולפי נוסחא זו לא קשיא מה שהקשה הטור דרבינו נמי בקורט של חלתית אמר דטריפה משום דודאי ניקב ולא אמר תבדק אלא בדבר שהוא ספק ניקב. ובלאו הכי נוסחת הטור משמע שהיא משובשת שהרי לא הוזכר בגמרא חילוק בין תוך ג' לאחר ג' ועוד שאין דברי אותה נוסחא מובנים דקאמר תוך ג' ימים ספק ניקב ותבדק משמע דאחר ג' משפט אחר יש לה ואין לומר דכשרה בלא בדיקה משום דאם היה נוקב בני מעיה לא היתה מתקיימת ג' ימים וכיון שנתקיימה ג' ימים ודאי לא ניקבה שזו מנין לנו ועוד דא''כ לא הוה שתיק מלומר כן בפירוש. ואין לומר דאחר ג' ימים היא טריפה ולא מהני בה בדיקה שאם בדקנוה ולא מצינו נקב למה נטריפנה ואין לומר דה''ק אחר ג' ימים א''א שלא ניקבה ומש''ה מחזקינן לה בטריפה דגם לזה יקשה דלא ה''ל למשתק מלומר כן בפירוש הילכך נראה דליתא לההיא נוסחא: כתב הראב''ד א''א קשה בדיקת הדקין עכ''ל. וזו אינה השגה דרבינו כתב מה שהוא כפי הדין: כל אחד מן בני המעים. ברייתא פרק א''ט (דף מ"ג:): אם ניקב אחד מהם לחבירו כשרה. מימרא שם (דף מ"ח):

לחם משנה בהמה שהלעיטה וכו'. שם (דף נ"ח:) הלעיטה חלתית מותרת ואוקמוה שם בקרטין טרפה וז''ש קורט של חלתית: ואם ספק נוקב וכו'. כתב הר''א ז''ל בדיקת הדקין קשה ע''כ. וכבר ביארתיו למעלה: הדרא דכנתא כו'. שם (דף מ"ח) האי הדרא דכנתא דאנקיב להדי חבריה חבריה מגין עליה:

יד וּמֵעַיִם שֶׁנִּקְּבוּ וְלֵחָה סוֹתַמְתָּן טְרֵפָה שֶׁאֵין זוֹ סְתִימָה עוֹמֶדֶת. בְּנֵי מֵעַיִם שֶׁבָּא זְאֵב אוֹ כֶּלֶב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּנְטָלָן וַהֲרֵי הֵן נְקוּבִין אַחַר שֶׁהִנִּיחָן תּוֹלִין בּוֹ וּמֻתֶּרֶת וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב נִקַּב. נִמְצְאוּ נְקוּבִין וְלֹא נוֹדַע אִם קֹדֶם שְׁחִיטָה נִקְּבוּ אִם אַחַר שְׁחִיטָה נוֹקְבִין בָּהֶן נֶקֶב אַחֵר וּמְדַמִּין לוֹ. אִם הָיָה הַנֶּקֶב הָרִאשׁוֹן כְּמוֹתוֹ כְּשֵׁרָה. וְאִם הָיָה בֵּינֵיהֶן שִׁנּוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה נִקַּב וּטְרֵפָה. וְאִם מִשְׁמְשׁוּ הַיָּדַיִם בְּנֶקֶב הַסָּפֵק כָּךְ צָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ בַּנֶּקֶב שֶׁמְּדַמִּין לוֹ וְאַחַר כָּךְ עוֹרְכִין זֶה לָזֶה:

מגיד משנה ומעים שניקבו ולחה וכו'. פשוט שם (דף נ') תניא רשב''ג אומר בני מעים שניקבו ולחה סותמתם כשירה ואסקינן בגמ' שאין הלכה כרשב''ג: בני מעים שבא זאב וכו'. פשוט בפ''ק (דף ט') בבעיא דרבי אבא דבעא מיניה מרב הונא בא זאב ונטל בני מעים מהו ואקשינן נטל הא ליתנהו אלא נקב בני מעים ואקשינן תו נקב הא חזינן דהוא נקבינהו אלא נטלן והחזירן כשהם נקובין מהו חיישינן שמא במקום נקב ניקב או לא ופשטינן דאין חוששין שמא במקום נקב ניקב. וכתבו המפרשים דה''ה אם נמצאת נקובה שלא במקום שיניו ויש מי שכתב דדוקא בני מעים ולא ריאה ואין כן דעת רבינו ז''ל וכמו שנכתוב בס''ד: נמצאו נקובין וכו'. פשוט בפ' א''ט (דף נ') אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעים: ואם משמשו הידים וכו'. שם הנהו בני מעים דאייתו לקמיה דרבא אקפינהו ולא אידמו אתא רב משרשיא בריה ממשמש בהו ואדמו א''ל מנלך הא א''ל כמה ידי משמשו בהני מקמי דליתו לקמיה דמר א''ל חכים ברי בטרפות כרבי יוחנן:

כסף משנה ומעים שניקבו וליחה סותמתן טריפה וכו'. שם (דף נ') אסיקנא דלית הלכתא כרשב''ג דמכשר: בני מעים שבא זאב או כלב וכו'. פ''ק דחולין (דף ט'): נמצאו נקובין וכו' ואם משמשו הידים בנקב הספק וכו'. בפרק א''ט (דף נ'):

לחם משנה ומעיים שנקבו כו'. (דף נ') תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר מעיים שניקבו וכו': בני מעיים כו'. בפ''ק (דף ט') בעיא דרבי אבא:

טו בְּנֵי מֵעַיִם שֶׁיָּצְאוּ לַחוּץ וְלֹא נִקְּבוּ מֻתֶּרֶת. וְאִם נִתְהַפְּכוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְּבוּ טְרֵפָה. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְזְרוּ כְּמוֹת שֶׁהָיוּ אַחַר שֶׁנֶּהֶפְכוּ וְאֵינָהּ חַיָּה:

מגיד משנה בני מעים שיצאו וכו'. פשוט שם (נ"ו.) במתניתין יצאו בני מעיה ולא ניקבו ואמרינן בגמ' אמר שמואל בר יצחק לא שנו אלא שלא היפך בהם אבל היפך בהם טריפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב''ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהם אינו יכול לחיות:

כסף משנה בני מעים שיצאו לחוץ וכו'. משנה וגמרא שם (דף נ"ו:) מתניתין דאלו כשרות בעוף:

לחם משנה בני מעים. משנה פרק אלו טרפות (דף נ"ו:) יצאו בני מעים ולא ניקבו ובגמרא לא שנו אלא שלא הפך וכו':

טז הַמְּעִי הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שָׁוֶה וְאֵין בּוֹ עִקּוּם וְהוּא שֶׁהָרְעִי יוֹצֵא בּוֹ מִן הָעֶרְוָה וְהוּא דָּבוּק בֵּין עִקְּרֵי הַיְרֵכַיִם הוּא הַנִּקְרָא חַלְחלֶת. אִם נִקַּב בְּמַשֶּׁהוּ טְרֵפָה כִּשְׁאָר הַמֵּעַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּקַּב לַחֲלַל הַבֶּטֶן. אֲבָל אִם נִקַּב בַּמָּקוֹם הַדָּבוּק בַּיְרֵכַיִם מֻתֶּרֶת. וַאֲפִלּוּ נָטַל מִמֶּנּוּ מְקוֹם הַדֶּבֶק כֻּלּוֹ מֻתֶּרֶת. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתַּיֵּר מֵאָרְכּוֹ בַּשּׁוֹר כְּמוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת:

מגיד משנה המעי האחרון שהוא וכו'. פשוט שם (דף נ') אמר זעירי חלוחלת שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותה וכמה א''ר אילעא א''ר יוחנן מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהו אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דרב נחמן אמר לאו מי אמינא לכו לא תתלו ביה בוקי סריקי הכי אמר רב נחמן מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר והוא שישתייר בו מקום תפיסה וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא. ובטדא נחלקו בה המפרשים הריא''ף פירש ארבע אצבעות ולזה הפירוש נמשך רבינו ורש''י פירש כמלא אצבע. ובשאר הבהמות הכל לפי גדלה וקטנה. נמצא פסקן של דברים ששלשה דינים חלוקים יש בחלוחלת. כל מקום שניקבה למעלה מהיריכים נקיבתו במשהו כשאר בני מעים. ניקבה במקום הדבוק ליריכים אפילו ניטלה כולה כשרה ובלבד שישתייר כדי תפיסה לרבינו ז''ל ארבע אצבעות ולרש''י אצבע. ניקבה במקום תפיסה עצמו איכא פלוגתא בין רבוותא איכא מאן דאמר במשהו ואיכא מאן דאמר ברובו ורבינו ז''ל לא פירש בזה כלל ואין הוכחה מדבריו כלל:

כסף משנה המעי האחרון וכו'. שם (דף נ') אמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה הואיל ויריכים מעמידות אותה וכמה אמר ר' אלעא אמר ר' יוחנן מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהו אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דרב נחמן אמר להו ולאו אמינא לכו לא תתלו ביה בוקי סריקי הכי אמר ר''נ מקום הדבק אפילו ניטל כולו כשר והוא שנשתייר בו כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא ופסק הרי''ף כר''נ דהא אביי ורבא קיימי כוותיה. ומלא בטדא כתב הרי''ף איכא מ''ד ארבע אצבעות וכן פי' התוספות והרשב''א:

לחם משנה המעי האחרון כו'. שם (דף נ') אמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה וכו' (עיין בכ"מ) וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא ופירש רבינו ד' אצבעות ורש''י פירש אצבע א':

יז הָעוֹף אֵין לוֹ כֶּרֶס וְלֹא הֶמְסֵס וְלֹא בֵּית הַכּוֹסוֹת. אֲבָל יֵשׁ לוֹ כְּנֶגְדָּן זֶפֶק וְקֻרְקְבָן. וְכָל הַטְּרֵפוֹת שָׁווֹת הֵן בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף. וְזֶפֶק שֶׁנִּקַּב גַּגּוֹ בְּמַשֶּׁהוּ טְרֵפָה. וְאֵי זֶהוּ גַּגּוֹ שֶׁל זֶפֶק זֶה שֶׁיִּמָּתַח עִם הַוֵּשֶׁט כְּשֶׁיַּאֲרִיךְ הָעוֹף צַוָּארוֹ. אֲבָל שְׁאָר הַזֶּפֶק שֶׁנִּקַּב מֻתָּר:

מגיד משנה העוף אין לו כרס וכו'. פשוט שם (דף נ"ו) טריפות שמנו חכמים בבהמות כנגדן בעוף: זפק שניקב וכו'. תנן במתני' ניקב הזפק ואמרינן בגמ' ואמר רבא ואיתימא ריב''ל גגו של זפק נידון כושט היכא אמר רב ביבי בר אמי כל שנמתח עמו:

כסף משנה העוף אין לו כרס וכו' וכל הטריפות שוות הן בבהמה חיה ועוף וכו'. שם (דף נ"ו) תני לוי (כל) הטרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. ומ''ש זפק שניקב גגו וכו'. שם במשנה אלו כשרות בעוף ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל ופסק הרשב''א כת''ק וכ''נ מדברי הרי''ף והרא''ש ז''ל ובגמרא גגו של זפק נידון כושט היכא אמר רב ביבי בר אביי כל שנמתח עמו ופירש''י נידון כושט בנקב משהו. כל שנמתח עמו ממקום שהוא מתחיל לימשך לצד הושט להיות מיצר והולך:

לחם משנה העוף אין לו וכו' אבל שאר הזפק שניקב וכו'. שם (דף נ"ו) במשנה ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל ואמרו שם איבעיא להו הורו בטרפחת להיתרא וכו' בזפק להיתרא או דילמא הורו בטרפחת וכו' להיתרא כרבי בזפק אבל כרבי בזפק לא ס''ל זו היא גירסת רבינו וההלכות וגירסת התוספות ולהכי פסק רבינו בטרפחת להיתרא ובזפק לחומרא לאיסורא אבל לפי גירסת רש''י דעל הספק בטרפחת כמו בזפק ואם רבינו היה גורס כך היה פוסק לחומרא בטרפחת גם כן ואפשר שאפילו לגירסת רש''י ז''ל פסק בטרפחת להיתרא משום דבפ''ק דסנהדרין חשיב ליה טועה בדבר משנה:

יח שְׁנֵי כִּיסִין יֵשׁ [ט] בַּקֻּרְקְבָן. הַחִיצוֹן אָדֹם כְּמוֹ בָּשָׂר. וְהַפְּנִימִי לָבָן כְּמוֹ עוֹר. נִקַּב זֶה בְּלֹא זֶה מֻתֶּרֶת עַד שֶׁיִּנָּקְבוּ שְׁנֵיהֶן בְּמַשֶּׁהוּ. וְאִם נִקְּבוּ שְׁנֵיהֶן זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה מֻתָּר:

מגיד משנה שני כיסין וכו'. פשוט שם (דף מ"ב) א''ר יצחק בר יוסף א''ר יוחנן ניקב הקרקבן וכיס שלו קיים כשרה איבעיא להו ניקב הכיס וקרקבן קיים מאי ת''ש דאמר רב נחמן ניקב זה בלא זה כשר ואם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשרה ומפרש טעמא בגמ' דמאי שנא ושט דאפילו ניקב זה שלא כנגד זה טריפה משום דושט אכלא ביה ופעיא ביה זמנין דמהנדזי בהדי הדדי פירוש זמנין דמתרמי דמכווני אהדדי קרקבן דמינח נייח כדקאי קאי. ויש מי שכתב דדוקא שניקב מעצמו ע''י חולי אבל ניקב ע''י קוץ וכדומה טריפה דהא אמרינן בקוץ עד שתנקב לחלל דחיישינן שמא ניקב אחד מן האיברים שנקיבתן במשהו ויש מי שהכשיר אם נמצאת מחט בתוך הקרקבן דאמרינן דרך הושט בא ואוכלין ומשקין דחקוהו וכן כתב הרא''ש ז''ל אבל איברא שאם ניקב הקורקבן והשומן סותמתן כשר דהא כתיבנא לעיל דבשומן דעוף ליכא פלוגתא דסתים דודאי מיהדק וסתים. נמצא כתוב משמן של ראשונים היכא דניקב קרקבן העוף והוסר ממנה ובתר הכי נתערב אותו עוף בהדי אחריני דמדמין שומן דבקורקבן לשומן העוף דאינקיב ואי דמו להדדי מכשרינן לאחרינא ומיירי דהאי שומן לא הוה סתים לההוא נקב דאי הוה סתים הא קי''ל דכשר:

כסף משנה שני כיסים יש בקרקבן וכו' עד מותר. פשוט שם (דף מ"ג): וכתבו הרשב''א והר''ן דכי ניקב עור חיצון לבד דכשר דוקא בניקב מעצמו מחמת חולי דאי מחמת קוץ וכיוצא בו טרפה היא דהאי קוץ מהיכא אתא אי דרך חוץ הרי ניקבה לחלל וטריפה דחיישינן שמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים שנקובתן במשהו ואי דרך וושט אתא כיון דעור חיצון אינקב ע''כ פנימי נמי אינקב אלא דלא מינכר או קרום עלה בו ואינו כלום:

יט [י] הַטְּחוֹל אֵינוֹ מִן הָאֵיבָרִין שֶׁנְּקִיבָתָן בְּמַשֶּׁהוּ וּלְפִיכָךְ לֹא מָנוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים בִּכְלָלָן אֶלָּא יֵשׁ לַנֶּקֶב שֶׁלּוֹ שִׁעוּר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בְּכֻלּוֹ. כֵּיצַד. הַטְּחוֹל רֹאשׁוֹ הָאֶחָד עָבֶה וְהַשֵּׁנִי דַּק כִּבְרִיַּת הַלָּשׁוֹן. אִם נִקַּב בָּרֹאשׁ הֶעָבֶה נֶקֶב מְפֻלָּשׁ טְרֵפָה. וְאִם נִקַּב נֶקֶב שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ אִם נִשְׁאָר תַּחְתָּיו כָּעֳבִי דִּינָר שֶׁל זָהָב מֻתָּר. פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי הוּא כִּמְפֻלָּשׁ וּטְרֵפָה. אֲבָל אִם נִקַּב הַדַּק כְּשֵׁרָה:

מגיד משנה הטחול אינו מן וכו'. תנן (דף נ"ה:) דאלו כשירות ניטל הטחול ואמרינן בגמ' אמר רב עוירא משמיה דרבא ל''ש אלא ניטל אבל ניקב טריפה ובתר הכי אמרינן דלית הלכתא כרב עוירא ודרב עוירא נמי לא אמרן אלא בקולשיה אבל בסומכיה טריפה ובסומכיה נמי לא אמרן אלא דלא אשתייר מיניה כעובי דינר זהב אבל אשתייר מיניה כעובי דינר זהב כשרה פירוש ודרב עוירא נמי לא אמרן דלית הלכתא כוותיה אלא בקולשיה במקום הדק אבל בסומכיה פירוש מקום העבה טריפה. ויש מחלוקת בין המפרשים לענין נחתך מה יהא דינו איכא מ''ד ל''ש ניקב מנחתך דכי היכי דבניקב בקולשיה כשרה בסומכיה טריפה ה''ה בנחתך ואיכא מ''ד דאפילו בסומכיה כשר אם נחתך דלא מטרפינן אלא דוקא ניקב אבל נחתך לא וראשון תפסו עיקר. וכתב הרשב''א עובי דינר זהב לא ידענו שיעורו ויראה לי שהוא פחות מחצי עביו ע''כ. ועוד כתבו דכל מה שהוא דבוק לבטן נקרא סומכיה. ויש מי שכתב דאין נקב פוסל בטחול העוף כלל לפי שטחול העוף עגול הוא ודומה לעינב וא''א לחלק בו בין קולשיה לסומכיה הילכך אינו בכלל מה שאמרו כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף שאילו היה אפשר לחלק בו בין קולשיה לסומכיה ולדמותו לבהמה פסלינן בעוף אבל כיון דא''א לחלק בו אלא כולו בקולשיה או בסומכיה אינו בכלל טרפות שמנו כנגדן בעוף וכיון שלא הוזכר אלא בבהמה בעוף כשר. ואם נמצא בטחול מקום נפוח כשר בין אם נמצאו בו מים זכים או סרוחים. והוי יודע שכל מקום שאמרו חז''ל אם ניקב טריפה ה''ה אם נמצא בשר רע תחתיו שהרופא גורדו חשבינן ליה כנקוב:

כסף משנה הטחול אינו מן האברים שנקיבתן במשהו וכו' עד אבל אם ניקב הדק כשרה. מסקנא דגמ' שם (דף נ"ה): וכתב הטור בשם הרשב''א עובי דינר זהב זה לא ידענו שיעורו ויראה לי שהוא פחות מחצי עוביו ולא הזכיר רבינו דין נחתך הטחול ומשמע דסבר שהיא טריפה במכ''ש דניקב:

לחם משנה הטחול וכו'. שם (דף נ"ה:) ולית הלכתא כרב עוירא ודרב עוירא נמי לא אמרן וכו':

כ כָּל אֵיבָר שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בּוֹ שֶׁאִם נִקַּב בְּמַשֶּׁהוּ טְרֵפָה כָּךְ אִם נִטַּל כֻּלּוֹ טְרֵפָה. בֵּין שֶׁנִּטַּל בְּחלִי אוֹ בַּיָּד בֵּין שֶׁנִּבְרָא חָסֵר. וְכֵן אִם נִבְרָא בִּשְׁנֵי אֵיבָרִים מֵאוֹתוֹ אֵיבָר טְרֵפָה שֶׁכָּל הַיָּתֵר כְּנָטוּל הוּא חָשׁוּב. כֵּיצַד. נִטַּל אֶחָד מִן הַמֵּעַיִם אוֹ הַמָּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין בְּעוֹף בֵּין בִּבְהֵמָה טְרֵפָה. וְכֵן אִם נִמְצָא בָּהֶן שְׁתֵּי [כ] מְרָרוֹת אוֹ שְׁנֵי מֵעַיִם טְרֵפָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל אִם נִטַּל הַטְּחוֹל אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ שְׁנַיִם מֻתֶּרֶת שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל הַמְּנוּיִין:

כסף משנה כל אבר שאמרו חכמים וכו'. כ''כ התוס' והרא''ש והר''ן במשנת אלו טרפות: וכתוב בהגהות אשירי בשם ר''ת דכל מקום דטריפה ע''י נקב אפילו לא ניקב והבשר רע סביביו כמו מוגלא טריפה וכ''כ הרשב''א שכל אבר שנקיבתו או נטילתו או חסרונו פוסל בו כשנתמסמס פסול וכתבו הג''מ בפ''ה מהל' מ''א דאנן לא בקיאינן בשיעור נתמסמס הילכך בכל שהוא שיהא הבשר רע מטרפינן לה וגם המרדכי כתב שאין אנו בקיאין בגרידה שהרופאים גורדים לכך ראוי להחמיר כשנשתנה מראית הבשר הכל לפי הענין וכך שמעתי ממורינו ממיץ שאמר לו רבינו תם מפה אל פה עכ''ל. ומשמע בגמרא (דף מ"ג) דהא דאמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום לאו דוקא ושט אלא ה''ה בכל הנקובים וכ''כ רש''י. ומ''ש וכן אם נברא בשני אברים מאותו אבר טרפה וכו'. שם (דף נ"ח:) תני התם בעלת חמש רגלים או שאין לה אלא שלש ה''ז בעלת מום אמר רב הונא לא שנו אלא שחסר ויתר ביד אבל חסר ויתר ברגל טריפה נמי הויא מ''ט כל יתר כנטול דמי ומשמע דלדעת רבינו נמצאו לה שני כבדים כשרה דאע''ג דכניטל דמי אין בכך כלום דכנטול דמי היינו לומר דכחסר מתחלת ברייתו דמי וחסר הכבד כשרה שלא אמרו דטרפה אלא בניטל כולו ויש לדחות ולומר דא''א להבראות חסרת הכבד. והרשב''א הביא בת''ה לשון רבינו וכתב עליו ולא יראה לי כן שהרי הכבד אחד מהמנויים בניטלים וכל עצמנו לא אסרנו נטולת הכבד אלא מפני המרה ואם נבראת בלא כבד טריפה שגם היא חסרת המרה היא ולא מנו נטולה וחסרה אלא ללמדנו שאחד ניטל ביד ואחד שחסר מן התולדה טריפה שלא ליתן פ''פ לבע''ד לחלוק ולומר דדוקא שחסרה מתולדתה אבל היה לה וניטל כשרה או בהפך עכ''ל. ומ''ש רבינו בטחול שאם נמצאו שנים מותרת מדסתים לה סתומי משמע דאפילו דבוקים זה לזה בסומכייהו כשרה וכן דעת רש''י והרא''ש ודלא כדעת הרמב''ן שחילק בכך:

לחם משנה כל אבר וכו'. דין זה הוא מחלוקת בין הפוסקים ועיין בפסקי הרא''ש:

כא הַמְּעִי הַיָּתֵר שֶׁתִּטָּרֵף בּוֹ הַבְּהֵמָה הוּא הַיָּתֵר מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ שְׁנֵי מֵעַיִם זֶה בְּצַד זֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כִּמְעֵי הָעוֹף אוֹ שֶׁהָיָה הַמְּעִי יוֹצֵא כְּעָנָף מִן הַבַּד וַהֲרֵי הוּא מֻבְדָּל בֵּין בְּעוֹף בֵּין בִּבְהֵמָה. אֲבָל אִם חָזַר וְנִתְעָרֵב עִם הַמְּעִי וְנַעֲשָׂה אֶחָד מִשְּׁנֵי רָאשָׁיו וַהֲרֵי שְׁנֵיהֶם מֻבְדָּלִין בָּאֶמְצַע הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת וְאֵין כָּאן יָתֵר:

מגיד משנה המעי היתר וכו'. גרסינן בפ' א''ט העיד נתן בר שילא רב טבחיא דציפורי לפני רבי על שני מעים היוצאים מן הבהמה כאחד שהיא טריפה וכנגדן בעוף כשרה בד''א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה וכו'. ודע שבשמועה זו רבו הגרסאות והפירושים. לדעת רש''י כל פצול שיוצא מבני מעים יתר טריפה אלא א''כ חוזר ומתערב תוך רוחב אצבע לפצולו ר''ל שאע''פ שהם מובדלים בראשם אם אין הפצול מתפשט עד בכדי רוחב אצבע אלא שחוזרין ומתערבין בפחות מזה כשרה ואם לאו טריפה. ולדעת בה''ג צריך שיתערב באצבע מלמעלה בראש הקיבה ובכאצבע מלמטה במקום החבור שלו עם החלוחלת ר''ל שצריך שיהיו מחוברים במקום יציאתם בכדי רוחב אצבע ואע''פ שמתפצל פצלים אח''כ אין לחוש ובלבד שיחזרו להתחבר בכדי רוחב אצבע מלמטה במקום שפיכתם אבל כל שהתחילו להתפצל קודם רוחב אצבע ממקום חבורם או אם התחילו להתחבר בפחות מרוחב אצבע מלמטה טריפה. ורבינו יש לו פירוש אחר בשמועה זו והוא הנכון וכך הוא פירושו שכל שהוא כענף היוצא מן הבד אע''פ שהם נשפכים כאחת טריפה אבל כל שהמעי אחד משני ראשיו אלא מתפצל וחוזר ומתערב אפילו שהוא נבדל באצבע ברוחב כמה כשרה וכך נראה שהוא סברת הריא''ף ז''ל. נמצא לפי דעת רבינו שכל שהם מובדלים מתחלה ועד סוף טריפה וזה כנגדו בעוף כשר וכל שהוא כענף היוצא מן הבד אע''פ שיש לו שפיכה למקום אחד טריפה ולא שנא בין בעוף בין בבהמה ואינו כשר עד שיעשה אחד משני ראשיו ולא קפדינן להאי פירושא בשיעור רוחב אצבע למטה אלא כל שהוא נעשה כאחד מלמטה אפילו בפחות מכאן כשרה. וטעם כל אחד תלוי בדקדוקי הגרסאות וראיותיהם ואין כאן מקום להאריך. ומיהו לדעת כל הפירושים היכא דנמצא בהדרא דכנתא מעי יוצא לבדו ואין לו פה מלמטה ודאי שהיא כשרה לפי דלכולהו פירושי עסיקינן שהמעי יש לו שני ראשים אחד מלמעלה ואחד מלמטה באחד מכניס ובאחד מוציא ופליגי לענין פצולו בכמה אבל בכה''ג שאין לו אלא פה אחד מלמעלה ומאותו פה עצמו כשנתמלא חוזר ונשפך הרעי עם שאר בני מעים ודאי לכולהו פירושי כשר ואפילו לדעת רבינו המחמיר שבכולם דאוסר כל ענף היוצא מן המעים אע''פ ששופכים כאחד היינו משום שיש לו שני פיות באחד מכניס ובאחד מוציא כמו שכתבנו אבל בכה''ג שאין לו אלא פה אחד ממנו מכניס ומוציא כשר והאי עדיף ממה שכתב רבינו דכשר כגון שנתערב משני ראשין והפיצול באמצע דהאי אין לו ראשים כלל ואינו נידון כיתר אלא מן הדקין עצמן וממותרי הטבע יתהוה כן ולפיכך כשר וכן כתבו הגאונים ז''ל וכן כתב הרא''ש בתשובת שאלה:

כסף משנה המעי היתר שתטרף בו הבהמה וכו'. שם העיד נתן בר שילא רב טבחייא דצפורי לפני רבי על שני בני מעים היוצאים מן הבהמה כאחד שהיא טרפה וכנגדן בעוף כשרה בד''א שיוצאים בשני מקומות אבל יוצאים במקום אחד וכלים עד כאצבע כשרה פליגי בה רב אמי ורב אסי חד אמר הוא דהדרי וערבי וח''א אע''ג דלא הדרי וערבי בשלמא למ''ד הוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע אלא למ''ד אע''ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה. ובה''ג גורס בשלמא למ''ד אע''ג דלא הדרי ערבי היינו דקתני וכלין עד כאצבע מלמעלה אלא למ''ד והוא דהדרי ערבי מאי כלין עד כאצבע מאי כלין מלמטה וה''פ יוצאים ממקום אחר ביציאתו מן הקיבה הם מעי אחד וכלין עד כאצבע פירוש כלה חיבורם עד סוף אצבע ר''ל שהם מעי אחד ברוחב אצבע והל''ל כלה עד כאצבע אלא משום דנקט יוצאים בלשון רבים נקט נמי כלים בשלמא למ''ד אע''ג דלא הדרי ערבי וכו' אלא למ''ד והוא דהדרי ערבי מאי וכלים עד כאצבע והלא צריכין להתחבר יחד ומשני מאי כלין כלין מלמטה פירוש דהדרי ערבי ברוחב אצבע סמוך לבית הרעי ולמעלה אפילו אין ברוחב חיבורן אלא משהו כשרה. וז''ל הרי''ף העיד יונתן בן שילא ריש טבחייא דצפורי לפני רבי על שני בני מעים שיוצאין מן הבהמה כאחד טריפה וכנגדן בעוף כשרה פירוש כל הבהמה הדקים שלה חוט אחד הוא ומשוך עכשיו אם יצא ממנו מעי אחר כמו שיצא ענף בתוך הבד של עץ טריפה בד''א בשיוצאים בשני מקומות אבל יוצאים במקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה והוא דהדרי וערבי ונעשו שניהם חוט אחד אבל לא הדרי וערבי הרי יתר בבהמה וכל יתר כנטול דמי עכ''ל. וכתב הר''ן נ''ל דבמעי שהוא יוצא מהבני מעים כענף מן הבד ואינו חוזר ומתערב ואין לו אלא פה אחד פליגי דלמ''ד והוא דהדרי ערבי כל כה''ג טריפה כיון דאין אותו מעי חוזר ומתערב ומ''ד אע''ג דלא הדרי ערבי ס''ל שאע''ג שאין פיסול זה חוזר ומתערב כיון שאין לו אלא פה אחד ולבני מעים הוא נשפך כשרה דמאי כלין עד כאצבע לא שמתערבין דוקא אלא שתהא שפיכתן כאחד וכל כה''ג הוי שפיכתן כאחד ונקטינן להאי פירושא דכיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל שהוא כענף היוצא מן הבד אע''פ שהם נשפכים כאחד טרפה אבל כל שהמעי אחד משני ראשיו כלומר שמתפצל וחוזר ומתערב אע''פ שהוא נבדל באמצע ואפילו כמה כשרה ומדברי הרמב''ם למדתיו ואף דברי הרי''ף מוכיחין כן ונראה עוד מדברי הרב ז''ל דעד כאצבע לאו דוקא אלא שחוזר ונתערב עם המעי ונעשה אחד משני ראשיו כשרה עכ''ל. ובאמת כי דבריו נכונים מאד ליישב דברי הרי''ף ורבינו אלא שלא יישב לדעתם מה שאמרו בגמרא בשלמא למ''ד והוא דהדרי וערבי וכו' אלא למ''ד אע''ג דלא הדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה ונ''ל דהכי פי' בשלמא למ''ד והוא דהדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע כלומר שיחזרו ויתערבו ויהיו שניהם כאצבע אחת ולא לענין שיעור העירוב תני כאצבע דאפילו במשהו סגי אלא לענין שיתיחדו שני המעים ויהיו כאצבע אחת אלא למ''ד אע''ג דלא הדרי מאי עד כאצבע ומשני עד כאצבע מלמטה כלומר שיהיו שניהם כאילו הם מעורבים והם אצבע אחת והיינו שלא תשפוך כל אחת לעצמו ואלו כיון ששתיהן שופכות למקום אחד הרי למטה במקום יציאת הרעי הם כאילו היו אצבע אחת וכיון דמספקא לן כמאן מהני אמוראי הויא הלכתא בעינן דהדרי וערבי מיהו בכל דהו סגי כנ''ל. ועל מ''ש בגמרא וכנגדן בעוף כשרה פרש''י דעוף זמנין דהוי הכי וכו' וי''מ שכל עוף דרכו כן משום דמן הזפק ועד הקרקבן קנה של מעים אחד וההוא קרי בני מעים ובראש הקרקבן יוצאים בני מעים גמורים עכ''ל. ודברי רבינו כדברי הפירוש השני:

לחם משנה המעי היתר שתטרף וכו'. שם (דף נ"ח:) העיד נתן בר שילא כו' (עיין בכ"מ). ויש לתמוה על רבינו חדא דבגמרא נראה דבעוף כשר בכל ענין דמה שאמר במה דברים אמורים וכו' היינו בבהמה אבל בעוף כשר בכל ענין ועוד כיון דהוא ז''ל פסק והוא דהדרי וערבי אמאי לא הזכיר עד כאצבע כלומר שלא יהיו מתפרדין אלא עד רוחב אצבע ואח''כ יתחברו. ולכן נ''ל שהוא גורס כגירסת ההלכות והיא גירסת ה''ג הביאה הרא''ש ז''ל בפסקיו וה''ג בשלמא למ''ד אע''ג דלא הדרי וערבי היינו דקתני עד כאצבע מלמעלה אלא למ''ד הוא דהדרי וערבי מאי עד כאצבע עד כאצבע מלמטה ע''כ. ונראה שהוא מפרש בד''א דקאי בין אעוף ובין אבהמה כלומר בד''א דאמרינן דבבהמה פסולה ובעוף כשרה שכן דרכו היכא דיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום אחד אם כלין עד כאצבע בין בעוף בין בבהמה כשרה אבל אם לאו הכי פסולה בין בעוף בין בבהמה והוא מפרש עד כאצבע ר''ל שמתחברים שניהם והם נעשים כאצבע אחת כלומר כחוט אחד שהוא דבר אחד ודמיון האצבע לענין החבור שהם גוף אחד כאצבע אחת והשתא קאמר דבשלמא למ''ד אע''ג דלא הדרי וערבי ר''ל כאצבע מלמעלה היינו עד כאצבע כלומר שהם יוצאים ממקום אחד והם מחוברים כאצבע אחד ביציאתם ובהכי סגי אע''פ שאח''כ יתפרדו אלא למ''ד והוא דהדרי וערבי מאי עד כאצבע דמשמע דכשיתחברו למעלה במקום יציאתם ויהיו עד כאצבע אחת סגי אע''פ שאחר כך יתפרדו ותירץ דלמ''ד דהדרי וערבי כלומר עד כאצבע מלמטה כלומר שלמטה יתחברו ויעשו כאצבע מחובר והשתא רבינו פסק לחומרא כמ''ד דהדרי וערבי וא''ש. זה נ''ל נכון דאי אפשר ליישב גירסתנו לפי דברי רבינו אפילו נפרש שדמיון האצבע הוא לענין החבור משום דכשתירץ למאן דאמר אע''ג דלא הדרי דהיינו כאצבע מלמטה כלומר יתחברו ויהיו אצבע אחת קשה א''כ היינו מ''ד הדרי וערבי ואין בין זה לזה כלום לכך נראה דגירסתו כגירסת הרי''ף ז''ל ובהרי''ף נפרש ג''כ פירוש זה אע''פ שהרא''ש ז''ל לא פירש כן בדבריו אבל בדברי רבינו נ''ל מוכרח מ''ש:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן