הלכות שופר וסוכה ולולב - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א שִׁעוּר הַסֻּכָּה גָּבְהָהּ אֵין פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְלֹא יָתֵר עַל עֶשְׂרִים אַמָּה. וְרָחְבָּהּ אֵין פָּחוֹת [א] מִשִּׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים. וְיֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף בְּרָחְבָּהּ אֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין. הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה אוֹ מִשִּׁבְעָה עַל שִׁבְעָה אוֹ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה:

מגיד משנה שיעור הסוכה גבהה אין פחות וכו'. ריש פ''ק סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה ור' יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות פסולה וכו' ואין הלכה כר''י. ושיעור הרוחב מחלוקת בגמ' (דף ב' ג') וקי''ל כמ''ד אינה צריכה שתהא מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו והם ז' טפחים על ז' טפחים כמו שמפורש בירושלמי ומבואר הוא בגמ' דמשך סוכה שבעה ומוסכם הוא: היתה פחותה מעשרה טפחים וכו'. במשנה הנזכרת ומבואר בהלכות דקי''ל כאוקימתא דרבא דכל גוונא שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ופירוש שיהא בחלל הסוכה מלבד עובי הסכך יותר מעשרים אמה דהלכתא כרבא דאמר פ''ק דעירובין (דף ג':) חלל סוכה תנן ויתבאר בדברי רבינו בפרק זה:

ב סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת פְּסוּלָה. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי דְּפָנוֹת גְּמוּרוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ כְּמִין גַּ''ם [ב] עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ יֶתֶר עַל טֶפַח וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאֶחָד מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וְדַיּוֹ. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת [ג] פֶּתַח מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דָּפְנוֹת גְּמוּרוֹת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם אֲפִלּוּ קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לָהֶן:

מגיד משנה וסוכה שאין לה שלש דפנות וכו'. משנה הנזכרת ובגמרא (סוכה ו' ז') ת''ר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ור' שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח וקי''ל כרבנן ונחלקו בגמרא אמוראים אותו טפח היכן מעמידו ורבי סימון וריב''ל אומר עושה טפח שוחק פי' יתר כל שהוא ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן וכל פחות משלשה כלבוד דמי וכן הלכה. עוד שם סוכה העשויה כמבוי וכו' רבי סימון ואיתימ סמוך לדופן וכל פחות משלשה כלבוד דמי והקשו מאי שנא התם דק התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן פירוש שהן זו בצד זו כמין ג''ם ס אין אי לא לא. עוד שם אמר רבא ואינה נתרת וכו' ולשון אחרון אמ שוחק וקא עביד לה נמי צ''פ ואמר ליה דכי האי לישנא דרבא ס''ל דהא דצריכא צ''פ אתרוייהו קאי בין סוכה שיש לה שתי דפנות כה גיאת ז''ל ומחלוקת היא בין המפרשים ז''ל שיש מהם שפירש שבס דופן ז' הוא עומד וכל שיש לה שלש דפנות אינה צריכה צ''פ וזה אם היו לה ג' דפנות גמורות ודאי

ג הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי דְּפָנוֹת זוֹ [ד] כְּנֶגֶד זוֹ וּבֵינֵיהֶן מְפֻלָּשׁ. עוֹשֶׂה דֹּפֶן שֶׁיֵּשׁ בְּרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וּמַשֶּׁהוּ וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לְאַחַת מִשְּׁתֵּי הַדְּפָנוֹת וּכְשֵׁרָה. וְצָרִיךְ [ה] לַעֲשׂוֹת לָהּ צוּרַת פֶּתַח. קָנִים הַיּוֹצְאִים [ו] מִסְּכַךְ הַסֻּכָּה לִפְנֵי הַסֻּכָּה וְדֹפֶן אַחַת נִמְשֶׁכֶת עִמָּהֶן הֲרֵי הֵן כְּסֻכָּה:

מגיד משנה היו לה שתי דפנות וכו'. כבר נתבאר למעלה: קנים היוצאים מס ונאמרו שם הרבה אוקימתות בפירושה ואחת מהן רבה ורב א ריב''ל אומר עושה לו פס ד' טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה א אמרת דסגיא בטפח שוחק ומאי שנא הכא דקא אמרת פס ד' ותירצו גי ליה בטפח שוחק הכא דליכא שתי דפנות כהלכתן אי איכא פס ד' ר רבא וצריכא נמי צורת פתח רב אשי אשכחיה לרב כהנא דעביד טפח דאמר וצריכה נמי צ''פ. ומפרש רבינו ז''ל לפי מ''ש למטה כאן בסמוך לכתן בין סוכה העשויה כמבוי. וכן כתב בהלכות הרב רבי יצחק אבן וכה העשויה כמבוי א''צ צ''פ שהרי פס ד' ומשהו בפחות מג' במקום דעת העטור והר''א ז''ל. ויש להחמיר כדברי רבינו והגאונים ז''ל אבל א''צ צ''פ וכן מבואר מדברי רבינו: כך הסוכה וכו'. שם (דף י"ט) תנא פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה יוסף דאמרי תרוייהו בקנים היוצאים מן הסוכה עסקינן ומשכא ואזלא דופן בהדייהו מהו דתימא לית בה הכשר סוכה קמ''ל. פירוש שדופן אחד ארוך מחבירו ונמשך עם קנים אלו וקמ''ל דלא אמרינן לא הכשיר ארוך אלא כנגד הקצר אלא הרי הוא כסוכה:

כסף משנה קנים היוצאים מסכך הסוכה וכו'. סוף פ''ק דסוכה (דף י"ט) תניא פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה מאי פסל היוצא מן הסוכה אמר עולא קנים היוצאים מאחורי הסוכה כלומר חוץ לדופן האמצעית שהיא אחריה של סוכה יוצאים קנים מן הסכך ואוקמוה התם כגון דאית בה ז' על ז' ושלש דפנות וצלתה מרובה מחמתה ורבה ורב יוסף אוקמוה בקנים היוצאים לפני הסוכה כלומר ברוח רביעית הפתוח ומשכא ואזלא חד דופן בהדייהו ואפ''ה כשרה דמן הסוכה היא והויא כשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח אע''ג דלא ממשכא באידך גיסא כשרה והיינו חידושא דסד''א כיון שמתחלה לא נתכוון לעשות הסוכה אלא כנגד דופן הקצר או משוך ממנו מעט הנהו קנים דנפקי ליגרעו מסוכת גנב''ך כיון שלא נעשו במתכוון קמ''ל ורבב''ח אמר ר' יוחנן מוקי לה בסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה דכיון דבכללה צלתה מרובה מחמתה כשרה אפילו תחת אותו סכך שחמתו מרובה מצלתו ורבי אושעיא מוקי לה כגון דאיכא סכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה דכיון דבציר משלשה נדון כסוכה. ורבינו כתב כאן אוקימתא דרבה ורב יוסף דשייכא בהאי פרקא ולא כתב אוקימתא דעולא דכ''ש היא ובפרק שאחר זה כתב אוקימתא דר' יוחנן ומתוך דבריו באותו פרק נתבארה אוקימתא דר' אושעיא:

ד דְּפָנוֹת שֶׁהָיוּ דְּבוּקוֹת בְּגַג הַסֻּכָּה וְלֹא הָיוּ מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ אִם הָיוּ גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים [ז] פְּסוּלָה. פָּחוֹת מִכֵּן כְּשֵׁרָה. הָיוּ הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת לָאָרֶץ וְלֹא הָיוּ מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ אִם גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקִין מִן הַגַּג כַּמָּה אַמּוֹת כְּשֵׁרָה וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הַדְּפָנוֹת מְכֻוָּנוֹת תַּחַת שְׂפַת הַגַּג. הִרְחִיק אֶת הַגַּג מִן הַדֹּפֶן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. פָּחוֹת מִכֵּן [ח] כְּשֵׁרָה. [ט] תָּלָה מְחִצָּה שֶׁגְּבוֹהָה אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ בְּאֶמְצַע בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לָאָרֶץ וּבְפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַגַּג הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה:

מגיד משנה דפנות שהיו דבוקות וכו'. משנה שם (דף י"ז) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהה מן הארץ שלשה טפחים פסול מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה. רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה והלכתא כסתם משנה. עוד שם (דף י"ז) הרחיק את הסכך מן הדפנות ג' טפחים פסולה: תלה מחיצה וכו'. בגמרא (דף ט"ז:) אבימי אמר מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן תלי בי מצעי פחות מג' למטה ופחות מג' למעלה וכל פחות מג' כלבוד דמי. והקשו פשיטא. ותירצו קמ''ל דאמרינן תרי לבוד. והקשו על דין זה מדתניא מחצלת ז' ומשהו מתרת בסוכה משום דופן פירוש ואם איתא ליתני ד' ומשהו ותירצו כי תניא ההיא בסוכה גדולה פירוש גבוהה טפי דליכא למימר לבוד למעלה אלא למטה וקמ''ל דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כך היא גרסת הגאונים ז''ל. ופירשו בהלכות הרב ר' יצחק אבן גיאת ז''ל דאי ממתניתין ה''א דוקא דיעבד אבל לכתחלה לא קמ''ל. ופירוש לדבריו כגון שאין הסוכה גבוהה י''ג טפחים שאין מחצלת זו גבוהה מן הקרקע ג' טפחים דאי בגבוהה י''ג טפחים אתיא לה כר' יוסי ואין הלכה כמותו. ועיקר הגירסא וקמ''ל דמשלשלין דפנות מלמטה למעלה וכן גרסת רש''י ז''ל ופירוש דאע''ג דליכא אלא עשרה בהדי לבוד דלמטה אפילו הכי מתרת אע''ג דאינה מגעת לסיכוך עכ''ל. ורבינו לא הזכיר דין זה דסוכה גדולה דאמרינן לבוד למטה שכיון שהזכיר שאומרים שני לבודים כל שכן שאומרים לבוד אחד:

לחם משנה תלה מחיצה שגבוהה ארבעה ומשהו וכו'. כתב ה''ה ופירש בהלכות הרב רבי יצחק ן' גיאת עד סוף הלשון וכו'. ולכאורה נראה כוונת רבי יצחק ן' גיאת דס''ל דאשמעינן הכא דלא כת''ק אלא כר' יוסי דאמר משלשלין דפנות מלמטה למעלה ואי ממתניתין הוה אמינא דאפילו לר''י דוקא בדיעבד אין אבל לכתחלה לא קמ''ל, כך נראה פשוטן של דברים וכ''כ הרא''ש (דף ס"ב:) בפסקיו וז''ל ופי' הא קמ''ל דמשלשלין ממעלה למטה אפילו לכתחלה כר''י דאי ממתניתין ה''א דוקא בדיעבד אין אבל לכתחלה לא ע''כ. ולכאורה נראה פירוש זה מוכרח בדברי הר''י ן' גיאת דאם נפרש דס''ל דתירוץ הגמרא אליבא דרבנן ואי ממתניתין ה''א אפילו כשהוא לבוד למטה ואנו משלשלין מלמעלה למטה ה''א בדיעבד מותר אבל לכתחלה לא קמ''ל קשה דא''כ היכי קאמר גמרא משלשלין מלמעלה למטה דהא הכא לא הוי מלמעלה למטה דע''כ איירי בגבוהה י''ג וקאי פס ז' ומשהו במיצעי א''כ אמאי קרי ליה מלמעלה למטה יותר מלמטה למעלה. לכך היה נראה לפרש דפי' הראשון מוכרח ועל זה הפירוש הקשה הרב מוהריב''ל ז''ל בפסקיו הראשונים (דף קכ"ו) כמה קושיות. חדא דלמאי אצטריך להרב ן' גיאת לומר דאי ממתניתין וכו' דלפי זה חידושא רבה אתא לאשמועינן דהלכה כר''י. ועוד דנימא דאצטריך ברייתא לאשמועינן דאע''ג דאיכא לבוד למעלה מלבד מה שהוא פרוץ למטה דאיכא תרתי לריעותא דה''א דבכי הא הוה מודה ר''י קא משמע דלר''י כשרה. וע''ק דאם פי' ר''י ן' גיאת כן הוא אין מובן למ''ש ה''ה ופירוש לדבריו כגון שאין הסוכה וכו' דלכאורה נראה דהאי ופירוש לדבריו אתא לפרושי דברי הרב ר' יצחק ן' גיאת. לכ''נ ודאי כפירוש השני שפירשנו דהוא אליבא דרבנן. ומ''מ קשה הקושיא שהקשינו דהכי קאמר משלשלין מלמעלה למטה. וע''ק לכל הפירושים במאי דקאמר ופירוש לדבריו וכו' דרוצה ליישב תירוץ הגמרא אליבא דרבנן וא''כ היכי קאמר כגון שאין הסוכה גבוהה י''ג טפחים דאפילו שתהיה גבוהה מי''ג מה לנו בזה כיון שמשלשל מלמטה למעלה ר''ל דהוי לבוד למטה ומוקי לה להך פס ז' ומשהו תוך ג' למטה אפילו שיהיה פרוץ למעלה הרבה אין חשש בכך וכמו שהקשו מוהר''י ן' לב שם. וע''ק הקושיא אחרת שהקשה שם לכל הפירושים דלמאי אצטריך להרב המגיד לאוקמיה שאין הסוכה גבוהה י''ג הא אפילו שתהיה גבוהה י''ג יכול להיות בשנשים המחיצה גבוהה שבעה באמצע ויבא לבוד למעלה ולבוד למטה. ומיהו הא ודאי נראה דטעות נפל בספרים וצריך להגיה בדברי ה''ה לומר שאין הסוכה גבוהה אלא י''ג, ויש שמגיה שאין הסוכה גבוהה יותר מי''ג והיא היא והשתא קאי במיצעי, וע''ק אמאי לא קא משני גמרא לפי זה שפירש ה''ה דהמחיצה קאי במיצעי דאי ממתניתין חד לבוד אמרינן ותרי לא אמרינן ואשמועינן ברייתא דהיכא דקאי במיצעי אמרינן לבוד למטה ולבוד למעלה דהכי שנינן לעיל. מיהו הא ודאי לאו מילתא היא דבשלמא לעיל שנינן הכי משום דהוי פס ד' ומשהו ואנו צריכין לבוד למעלה ולבוד למטה להכשר סוכה אבל הכא דהוי פס ז' ומשהו אין אנו צריכין להכשר סוכה אלא ללבוד דלמטה אבל למעלה אפילו שהיה פרוץ מאי איכפת לן דאליבא דכולי עלמא משלשלין מלמטה למעלה. וע''ק לפי מה שפירשנו דברי הר''י ן' גיאת דהוא כרבנן ואשמעינן ברייתא דמשלשלין לכתחלה ביש חד לבוד למטה דלא נימא דמתניתין בדיעבד קאמר אבל לכתחלה אפילו חד לבוד לא א''כ אמאי לא שנינן לעיל הכי דאקשינן פשיטא כל פחות משלשה כלבוד דמי נימא דאשמעינן דאפילו לכתחלה עבדינן חד לבוד כי הא דשנינן הכא, מיהו יש לתרץ דרצה הגמרא לומר דרב חסדא הודיענו חידוש אחר חוץ מחידוש הברייתא. וע''ק דמאי משני הגמ' קמ''ל דמשלשלין דפנות וכו' דמ''מ עדיין הקושיא במקומה דאמאי נקט פס ז' ומשהו פחות מג' למטה לאשמועינן דאמרינן חד לבוד לכתחלה ואי איתא כרב חסדא אמאי לא נקט בפס ד' ומשהו והיה מודיע לנו דאפילו תרי לבוד אמרינן לכתחלה, וזו הקושיא בעצמה הקשה מוהר''י ן' לב שם למ''ש ה''ה למטה דמאחר שרבינו הזכיר בפס ארבעה ומשהו שאומרים שני לבודים כ''ש היכא דאיכא חד לבוד למטה ופרוץ למעלה דא''כ הדרא קושיא לדוכתא ואי איתא כדרב חסדא אמאי לא השמיענו הברייתא היכא דאיכא שני לבודים דהוי רבותא טפי. ומיהו הך קושיא לאו קושיא היא כלל לא במ''ש כאן הר''י ן' גיאת ולא למטה במ''ש הרב המגיד ז''ל דמאי דפריך גמרא ואי איתא כדרב חסדא ליתני פס ד' ומשהו הוה משום דקס''ד דברייתא איירי בגבוהה י' ולהכי קשה כיון דרוצה לתקן בגבוהה עשרה יתקן בפס ד' ומשהו כרב חסדא והיה מודיענו דאמרינן תרי לבוד אבל השתא דברייתא איירי בגבוהה יותר מעשרה והברייתא רוצה לתקן סוכה שהיא גבוהה יותר מעשרה להכי נקט פס ז' ומשהו דא''א לתקנה בפס ד' ומשהו, ואין ראוי להקשות אמאי לא הודיענו בסוכה גבוהה עשרה שתיקונה בפס ארבעה ומשהו דהברייתא לא רצה להודיענו דין זה אלא בסוכה גבוהה יותר מעשרה ואיך נאמר לישמעינן רבותא בנושא אחר כשהיא גבוהה עשרה זה אינו דרך כלל דבשלמא לאקשויי לישמעינן רבותא באותו נושא עצמו שהיא גבוהה עשרה כדהוה אמרינן מעיקרא שפיר וזה נראה פשוט באמת. ולשאר הקושיות יש לתרץ דה''ה ראה לפרש דברי הר''י ן' גיאת אליבא דרבנן כמו שכתבנו ולא ראה לפרשם בענין אחר דאיהו סבירא ליה כר' יוסי מחמת השתי קושיות שכתבנו על פירוש זה. ועוד ראה לפרש דסבירא ליה להר''י ן' גיאת ז''ל דכשיש לבוד למטה ופרוץ למעלה דאיכא תרתי לריעותא אליבא דרבנן שהיא פסולה דאל''כ אמאי לא משני הגמ' לדבריו דאשמעינן ברייתא דפס ז' ומשהו דהוא תוך שלשה למטה ופרוץ למעלה הרבה שהיא גבוהה יותר מי''ג דכשרה ואשמעינן דאמרינן לבוד אע''פ שהוא פרוץ למעלה א''ו ממאי דמשני הגמרא דאי ממתניתין ה''א בדיעבד אבל לכתחלה לא משמע דסברה דכשאיכא תרתי לריעותא לבוד למטה ופרוץ למעלה דפסולה והוא ז''ל מפרש דברי הר''י ן' גיאת אליבא דרבנן ואשמעינן ברייתא דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כלומר כשיש לבוד למטה לכתחלה ולא נימא דאפילו בפחות מג' למטה לא אמרה מתניתין אלא בדיעבד דהמשלשל קתני אבל לכתחלה לא. ועוד פירש דע''כ לדבריו איירי כגון שאין הסוכה גבוהה יותר מי''ג דאי גבוהה יותר מי''ג והוי לבוד למעלה ופרוץ למטה אתיא כר' יוסי ואין הלכה כמותו וא''א לומר ג''כ דאפילו שיהיה יותר מי''ג והוי לבוד למטה ופרוץ למעלה אליבא דרבנן דר''י ן' גיאת ז''ל ס''ל דבכי הא כיון דאיכא תרתי לריעותא פסולה כמו שכתבתי והדבר מוכרח בדבריו ז''ל כמו שפירשתי. ואין להקשות לפירוש זה דכיון דקאי במיצעי והוי לבוד למעלה ואם היה פרוץ למעלה פסולה משום דהוה תרתי לריעותא אמאי לא מתרץ בגמרא דאמרינן לבוד למטה ע''כ לבוד למעלה ולא הוי כפרוץ (דהוי תרתי לריעותא). די''ל דאין כאן חדוש מאחר דאפילו שיהיה פרוץ לא מיפסל אלא משום דאיכא תרתי לריעותא דשיעור הסוכה כבר היה שלם א''כ פשיטא דכשהוא לבוד דכשר. ודע דמ''ש ה''ה ז''ל פי' גבוהה טפי וכו' היינו לפי' רש''י אבל לפי' הר''י ן' גיאת אין מקום לזה כלל ומ''ש בגמרא קמ''ל דמשלשלין מלמעלה למטה לדבריו ז''ל ה''פ דברייתא אשמועינן דאע''ג דאיכא לבוד למטה וגם למעלה הוא לבוד כגון הכא (דאיכא) [דאי קאי] במיצעי משלשלין לכתחלה אע''ג דהוא לבוד למטה א''כ יצא לנו מכאן דמה שאמרו במשנה המשלשל דפנות מלמעלה למטה דפחות מג' כשרה דלאו דוקא המשלשל אלא אפילו לכתחלה עבדינן וזה שאמרו בגמרא וקמ''ל כלומר מדין זה האמור בברייתא זו יצא לנו דין אחר דמה שאמרו במתניתין בכשהוא דבוק למעלה ומשלשל מלמעלה למטה דבפחות משלשה כשרה אפילו לכתחלה עבדינן הכי והשתא דקאמר דמשלשלין מלמעלה למטה אינו כדין הברייתא דהברייתא איירי בדקאי במיצעי אלא שמדין הברייתא דהוא בדקאי במיצעי יצא לנו דין אחר דנפרש מתניתין דקאמר דכשהוא דבוק למעלה משלשלין מלמעלה למטה לכתחלה. ובדברי הגמרא שהקשה פשיטא ואח''כ הקשה מיתיבי מחצלת ז' ומשהו וכו' דמשמע חד לבוד אמרינן תרי לא אמרינן הקשה מוהר''י בן לב שם דאיך הקשה פשיטא ולמה. ויש לתרץ דמעיקרא כשהקשה פשיטא היה סבור דמה לי חד לבוד מה לי תרי לבוד ומש''ה לא הוה קשה ליה למה דברייתא אע''ג דנקט חד לבוד הוא הדין תרי לבוד אבל השתא דאמר דתרי לבוד הוי רבותא טפי אקשי ליה מברייתא דמדנקט חד לבוד ולא נקט תרי לבוד דהוי רבותא טפי משמע דלית ליה תרי לבוד ומשום הכי אקשי למה ומעיקרא דהוה ס''ל דמה לי חד לבוד מה לי תרי לבוד הוא הדין דהוה מצי לאקשויי לברייתא פשיטא אלא דאקשי ליה וה''ה לברייתא:

ה הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ. אִם הָיוּ חֲזָקִים אוֹ שֶׁקָּשַׁר אוֹתָם וְחִזֵּק אוֹתָם עַד שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָרוּחַ הַמְּצוּיָה מְנִידָה אוֹתָם תָּמִיד וּמִלֵּא בֵּין הָאֲמִירִים בְּתֶבֶן [י] וּבְקַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּנִיד אוֹתָם הָרוּחַ וְקָשַׁר אוֹתָם הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. שֶׁכָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה שֶׁל יַבָּשָׁה אֵינָהּ מְחִצָּה:

מגיד משנה העושה סוכתו בין האילנות וכו'. משנה פרק הישן (דף כ"ד:) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה ובגמר אמר רב אחא בר יעקב כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה והקשו והא תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה והא קא אזיל ואתי ותירצו הב''ע בקשין פי' אילנות חזקים שאינן נעים ע''י רוח מצויה. והקשו והא איכא נופי ותירצו דעביד לה בהוצא ודפנא. פירוש שמלא את האמירים בתבן ובקש. וכתב רבינו רוח מצויה של יבשה לפי שמבואר שם דלדידן דקי''ל סוכה דירת עראי בעינן כל שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה אע''פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים כשרה:

ו הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ [כ] הַסְּפִינָה כְּשֵׁרָה וְעוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי הַגָּמָל כְּשֵׁרָה וְאֵין עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב. לְפִי שֶׁאָסוּר לַעֲלוֹת בְּיוֹם טוֹב בָּאִילָן אוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. הָיוּ מִקְצָת הַדְּפָנוֹת עֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם וּמִקְצָתָן אִילָנוֹת רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ נִטְּלוּ הָאִילָנוֹת הִיא יְכוֹלָה לַעֲמֹד בַּדְּפָנוֹת שֶׁבִּידֵי אָדָם עוֹלִין לָהּ בְּיוֹם טוֹב:

מגיד משנה העושה סוכתו בראש העגלה וכו'. משנה שם (דף כ"ב כ"ג) כלשון רבינו ז''ל ומפורש שם שכיון שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה די בכך אליבא דהלכתא ואפילו בספינה: בראש האילן וכו'. גם זה במשנה (דף כ"ב:) כלשון רבינו: היו מקצת הדפנות וכו'. שם במשנה שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביו''ט שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו''ט זה הכלל כל שינטל האילן והיא יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביו''ט ע''כ במשנה. ומפרש רבינו ז''ל ששתים ושלש דפנות הם וכן פירש''י ז''ל בפרק מי שהחשיך (דף קנ"ד:) שהובאה משנה זו שם ושם כתב שאף על פי שקרקע הסוכה הוא קרקע עולם והסכך הוא שסמוך על הדפנות שקצתן האילנות אעפ''כ הכניסה בסוכה קרוי עליה ואסרו ליכנס לה מפני שהיו רגילים לתלות בסכך חפציהם ולהשתמש בהן וכן כתב הרשב''א ז''ל. עוד כתב א''נ כשתחתית הסוכה נסמכת על האילן דהולך בסוכה ומשתמש באילן וכן פירשו בתוספות אבל אם לא היה נסמך הסוכה באילן ואינו משתמש על הסכך מותר שאינו אסור להשתמש תחת צלו של אילן עצמו כ''ש תחת צל הסוכה הנסמכת באילן עכ''ל. ויש בזה שיטות אחרות וזו עיקר:

כסף משנה העושה סוכתו בין האילנות וכו'. נראה לי שחיזוק זה צריך עד גובה עשרה לבד:

לחם משנה היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם וכו'. כתב ה''ה ומפרש רבינו ז''ל ששתים ושלש דפנות הן וכו'. נשמר מפירוש הר''ן ז''ל שפירש שתים ברוחות כלומר דקאי אקרקעית הסוכה ור''ל רוח צפונית ומערבית של קרקעיתה על האילן והשאר בידי אדם או איפכא. ומ''ש ה''ה עוד כתב א''נ כשתחתית הסכך נסמכת על האילן וכו' נ''ל דיש להגיה כשתחתית הסוכה והיינו בקרקעית הסוכה שהוא נסמך באילנות כמו שפירש רש''י כן בפרק הישן. עוד כתב ה''ה אבל אם לא היה נסמך הסכך באילן ואינו משתמש כלומר מלמעלה דאיסור הסוכה שהיא נסמכת באילן הוא מפני שמשתמש בסכך לכך כתב שאפילו שיהיה נסמך אם אינו משתמש על הסכך כשר:

ז סֻכָּה שֶׁאֵין לָהּ גַּג [ל] פְּסוּלָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ רָאשֵׁי הַדְּפָנוֹת דְּבוּקוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּמִין צְרִיף. אוֹ שֶׁסָּמַךְ רֹאשׁ הַדֹּפֶן שֶׁל סֻכָּה לַכֹּתֶל. אִם הָיָה לָהּ גַּג אֲפִלּוּ טֶפַח. אוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ הַדֹּפֶן הַסָּמוּךְ לַכֹּתֶל מִן הַקַּרְקַע טֶפַח הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. סֻכָּה עֲגֻלָּה אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּפָהּ כְּדֵי לְרַבֵּעַ בָּהּ שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ זָוִיּוֹת הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה:

מגיד משנה סוכה שאין לה גג פסולה וכו'. פ''ק משנה (דף י"ט:) העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ובגמרא תנא מודה ר''א שאם הגביהה מן הקרקע טפח או שהפליגה מן הכותל טפח שהיא כשרה ואסיקו בגמ' דמתניתין יחידאה היא ואיפכא הויא דר''א מכשיר וחכמים פוסלין וק''ל כחכמים. ופירש רש''י ז''ל שכל שהגביהה מן הקרקע טפח ואינו משופע לגמרי כגג מעליא דמי דההוא טפח חשיב ליה ככותלים של סוכה ושפוע שלו חשיב ליה גג או שהרחיקה מן הכותל טפח וסכך אותו טפח כסכך הסוכה כשר דכיון דאיכא טפח דגג שהוא שוה כשרה עכ''ל כדברי רבינו ז''ל. וראיתי מן האחרונים מי שפירש ואמר דדוקא בשעשה הדפנות בדבר שמסככין בו ויש בדפנות אלו כדי ט''ז טפחים עשרה לדפנות וששה לסכך חוץ מטפח זה שעומד לגג פחות מכן פסולה ע''כ דבריהם ויש לחוש להם אע''פ שאינן נראין מחוורין: סוכה עגולה אם יש בהיקפה וכו'. שם (דף ז':) מפורש דתניא אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה לפי שאין לה זויות ואמרו שם דאתיא כמ''ד סוכה דירת קבע בעינן ואין הלכה כן. ומ''ש רבינו אם יש בהיקפה כדי לרבעה וכו' גם זה מבואר במימרא דרבי יוחנן דבעי כדי לרבע בה ארבע אמות על ד' אמות ואליבא דהלכתא שיעור הסוכה ז' טפחים על ז' טפחים כמו שנתבאר:

כסף משנה סוכה שאין לה גג וכו'. כתב ה''ה שנראה מדברי רבינו שאין צריך להחמיר כדברי האחרונים שכתבו שצריך שיעשה הדפנות מדבר שמסככין בו ושיהיה בדפנות ט''ז טפחים עשרה לדפנות וששה לסכך חוץ מטפח זה שעומד לגג פחות מכאן פסולה ואיני רואה מדברי רבינו הכרח לחלוק עליהם ודבריהם הוו טעמא דמסתבר דהיאך אפשר שנקל בסוכה זו לפחות משיעור הראוי לסוכה ולדפנות: כתב מהרא''ם דמדברי התוס' נראה שיהיה השיפוע הנשאר לסכך יותר מז' טפחים בתוספת האלכסון על הצלע לא ז' טפחים בלבד כדברי הר''ן אבל הרמב''ם כתב בפ''ה וכן כילה שיש לה גג אפילו טפח אם גבוהה י' טפחים אין ישנים בה בסוכה ונראה שהוא סובר דלא בעינן ז' על ז' בגובה י' שהרי הוא משתפע ועולה וכלה בגג טפח ואין בכל גובהה רק י' ואפ''ה אין ישנים בה מטעם סוכה שתחת סוכה והוא תמוה מאד דא''כ הא דבעינן משך ז' על ז' אינו אלא בחלל שבקרקע הסוכה אבל לא בחלל שבגובה י' וא''כ למה קראו לסוכה שסככה ז' על ז' סוכה קטנה ששיעורה מצומצם שאין פחות ממנה הא בטפח אחד נמי כשרה עכ''ל. ול''נ דמההיא דכילה אין ראיה להכשיר סוכה דהתם משום דמחזי כסוכה בתוך סוכה אסרינן לה וכל שיש לה גג טפח שהוא שיעור אהל לטומאה אתו למיטעי ולאכשורי סוכה בתוך סוכה. א''נ מפני שכל שיש לה גג טפח חשיבא אהל ולא בטלה לגבי סוכה וכיון דכילה פסולה לסכך הוי כישן תחת סוכה פסולה שהיא תחת סוכה כשרה דהא ודאי לא יצא ולעולם בסוכה העשויה כמין צריף או שסמכה לכותל והגביהה מהקרקע או הרחיקה מהכותל טפח בעינן שיהא בה ז' על ז' בגובה עשרה וכדברי המפרשים. אבל אי קשיא הא קשיא שכתב ה''ה ראיתי מהאחרונים מי שפירש ואמר דדוקא בשעשה הדפנות בדבר שמסככין בו ויש בדפנות אלו כדי ט''ז טפחים י' לדפנות וששה לסכך חוץ מטפח זה שעומד לגג פחות מכאן פסולה ויש לחוש להם אע''פ שאינם נראים מחוורים עכ''ל. הרי כתב בהדיא שלא נתחוורו לו דברי המצריכים שיהו בדפנות אלו ט''ז טפחים וא''כ הוא סובר שאע''פ שאינה גבוהה אלא י' טפחים כשרה וא''כ לא בעינן ז' על ז' בגובה י' שהרי לא משפעת ועולה וכלה בגג טפח ואין בכל גובהה אלא י' טפחים ואפ''ה מכשרינן לה וא''כ תפול עליו קושית הרא''מ דלמה קראו לסוכה שסככה ז' על ז' סוכה קטנה ששיעורה מצומצם שאין פחות ממנה הא בטפח אחד נמי כשרה. ואפשר לידחק ולומר דהא דבעינן שבעה על שבעה בסוכה היינו בקרקעיתה אבל הסכך נהי שאם רחבו שבעה על שבעה אויר או סכך פסול פוסלים בו אפילו בג' מ''מ גג ז' על ז' אינו עיכוב בסוכה וכל שאין לה גג אלא טפח והוא מסוכך בסכך כשר כשרה כיון דגג טפח חשוב אהל לטומאה חשוב נמי אהל לסוכה והרי כל אהל סוכה זו מסוכך בסכך כשר והיא גבוהה י' ויש בחלל קרקעיתה ז' על ז' הילכך כשרה לדעת הסוברים כן:

לחם משנה סוכה שאין לה גג וכו'. אעפ''י שזה נראה בפרקין (דף ז') דהוי כמאן דאמר דירת קבע בעינן ואנן קי''ל דדירת עראי בעינן עיין בהרי''ף ז''ל פרק קמא דסוכה דתירץ זה:

ח סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי אַכְסַדְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ [מ] פְּצִימִין בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבִּפְנִים וְאֵין נִרְאִין מִבַּחוּץ בֵּין שֶׁהָיוּ נִרְאִין מִבַּחוּץ וְאֵין נִרְאִין [נ] מִבִּפְנִים כְּשֵׁרָה:

כסף משנה סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין וכו'. כתב ה''ה וזהו פירושה אכסדרה זו היא שני כתלים זה כנגד זה וכו' וכן פי' הר''ן לדעת הרי''ף דכי אמרינן יש לה פצימין לאו בסמוכים פחות מג' עסקינן כדברי רש''י אלא בשיש לה פצימין באותה רוח שלישית אחד מכאן ואחד מכאן דכיון שיש לה פצימין אמרינן פי תקרה יורד וסותם ע''י הפצימין. ולפי שטה זו הא דאחוי ליה רב אשי נראה מבחוץ ושוה מבפנים אתיא כפשטה שע''י אותם השני פצימין היו אומרים פי תקרה יורד וסותם ואין צריך לידחק במה שנדחק בו רש''י. ונראה מדברי רבינו דאפילו בדאית לה פצימין לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם על ידי הפצימין אלא מרוח אחת בלבד וכ''נ גם מדברי הר''ן:

ט לֹא הָיוּ לָהּ פְּצִימִין פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ אֶלָּא שְׁנֵי צִדֵּי הָאַכְסַדְרָה וְאֶמְצַע הָאַכְסַדְרָה אֵין בּוֹ כֹּתֶל וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ אֵין בּוֹ פְּצִימִין:

מגיד משנה (ח-ט) סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין וכו'. שם (דף י"ח) אתמר סיכך ע''ג אכסדרה שיש לה פצימין כשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר פסולה אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה יורד וסותם ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ופסקו בגמרא כרבא ושם מבואר דפצימין אלו מכשירין אפילו נראין מבחוץ ושוים מבפנים וכתוב בהלכות והא דאמרינן על גבי אכסדרה לאו על גבה ממש אלא בסמוך לה כדכתיב ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודשרן סמיכין עלוהי ע''כ. וזהו פירושה אכסדרה זו היא שני כותלים זה כנגד זה ומקצתן מקורה וסמוך לקרוי על הקצה אחד סיכך הסכך וזו היא צורתה (עיין בסוף הספר ציור י') נמצא שסוכה זו אין לה אלא שני כתלים ואם יש פצימין פירוש עמודים בולטים ברוח שלישית אע''פ שבסוכה אחרת כגון זו צריך פס ד' ומשהו כמו שנתבאר כאן די בפצימין לפי שכשיש פצימין אומרים פי תקרה יורד וסותם כלומר פי תקרה של אכסדרה שהוא קרוי קבע יורד וסותם אבל בלא פצימין לא ויש בזה שיטות אחרות וזו עיקר. וכבר ביארתי פרק י''ז מהלכות שבת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נראה מבפנים ושוה מבחוץ מהו ענינן:

י סִכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי אוֹ עַל גַּבֵּי בְּאֵר שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּסִּין הֲרֵי זוֹ סֻכָּה כְּשֵׁרָה לְאוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בִּלְבַד. מִתּוֹךְ שֶׁלֶּחִי זֶה וּפַסִּין אֵלּוּ מְחִצּוֹת לְעִנְיַן שַׁבָּת נַחְשֹׁב אוֹתָן כִּמְחִצּוֹת לְעִנְיַן סֻכָּה:

מגיד משנה סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי באר וכו'. שם (דף ז':) אמר רבא סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר. ואמר רבא סיכך על גבי פסי ביראות כשר. ומבואר בסוגיא דדוקא לשבת שבתוך החג אבל לא לשאר הימים וכן סברת הרבה מן הגאונים ז''ל ועיקר. וענין הלחי ופסי ביראות מבוארים פרק י''ז מהלכות שבת:

יא * נָעַץ אַרְבָּעָה קֻנְדִּיסִין עַל אַרְבַּע זָוִיּוֹת הַגַּג וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן הוֹאִיל וְהַסִּכּוּךְ עַל שְׂפַת הַגַּג [ס] כָּשֵׁר וְרוֹאִין אֶת הַמְּחִצּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כְּאִלּוּ הֵן עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל שְׂפַת הַסִּכּוּךְ:

ההראב"ד נעץ ארבעה קונדיסין וכו'. כתב הראב''ד ז''ל זה אינו מחוור. דאפילו לרב נחמן קאי בתיקו ולחומרא, עכ''ל:

מגיד משנה נעץ ד' קונדיסין וכו'. שם ת''ר נעץ ד' קונדיסין וסיכך על גבן ר' יעקב מכשיר וחכמים פוסלין. אמר רב הונא מחלוקת על שפת הגג דר''י סבר אמרינן גוד אסיק מחיצתא ורבנן אמרו גוד אסיק לא אמרינן אבל באמצע דברי הכל פסולה ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת. ויש מי שגורס איבעיא להו באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה או דילמא בין בזו בין בזו מחלוקת תיקו. והרבה מן הגאונים ז''ל אינן גורסין האי אבעיא להו כלל אלא ה''ק ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה והלכה כר''נ דרב הונא אתותב וכן כתב בהלכות הרב ר' יצחק אבן גיאת ז''ל בשם רב שרירא ורב ישראל גאונים ז''ל וגרסא זו נראית לי עיקר. חדא דלאותה גרסא ר''נ לא אתא לאפלוגי בהדיא אלא בדין אמצע הגג דר''י מכשיר ולא הל''ל באמצע הגג מחלוקת דלא נפקא לן מידי אלא אליבא דר' יעקב ולאנוחי בספיקא דין שפת הגג דנפקא לן דינא אליבא דרבנן. ועוד דסוגיין דאמרינן לימא תהוי תיובתא דרב הונא בתרתי משמע לכאורה דלא מספקא לן בסבריה דר''נ אי פליגי בתרתי, ואע''פ שאין דברים אלו מוכרחין גירסא זו נראית עיקר. ובהשגות א''א אין זה מחוור דאפילו לרב נחמן קאי בתיקו ולחומרא עכ''ל. והוא כפי גירסא זו שבספרים וכבר כתבתי דעת רבינו ז''ל ועיקר:

יב סֻכָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּתָחִים רַבִּים וְיֵשׁ בִּכְתָלֶיהָ חַלּוֹנוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. וְאַף עַל פִּי [ע] שֶׁפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם פֶּתַח יֶתֶר עַל עֶשֶׂר. אֲבָל אִם הָיָה שָׁם פֶּתַח יֶתֶר עַל עֶשֶׂר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ צוּרַת פֶּתַח צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד:

מגיד משנה סוכה שיש לה פתחים הרבה וכו'. ברייתא שם (דף ז') דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים ויתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכה. פירוש ברוח שלשית דדי בסוכה במחיצת טפח או בפס ד' כפי מה שנתבאר אבל בשתים הרי דינה כדין שבת וכן פירשו ז''ל. ולזה כתב רבינו ז''ל כאן דין זה וכיוצא בו מבואר פרק ט''ז מהלכות שבת בארוכה בבבא המתחלת כל מחיצה שיש בה פרוץ וכו' ושם הארכתי לבאר דבריו ומה שחלקו עליו במ''ש שבמקום צורת פתח צריך שלא יהא פרוץ מרובה על העומד וכן מבואר בעירובין פרק ראשון דסוכה ושבת שוין לדבר זה:

כסף משנה סוכה שיש לה פתחים הרבה וכו'. כתב הרב המגיד שדעת רבינו דהא דתניא יתירה שבת על הסוכה וכו' היינו דוקא ברוח שלישית וכו'. וק''ל דא''כ לא היה צריך רבינו לכתבה שהרי כבר כתב דיני דופן שלישית בזה הפרק. ונראה דהכי קאמר הרב המגיד שלא הכשירו בפרוץ מרובה על העומד אלא בדופן שלישית דוקא שכן מצינו שהקלו בה ואמרו דסגי בה בטפח שוחק או בפס ד' והילכך הקילו בה נמי היכא שדופן שלישית היא על פני כולה אלא שפרוץ מרובה על העומד אבל בשתי דפנות הנשארות דינה כדין שבת:

לחם משנה סוכה שיש לה פתחים רבים וכו'. ברייתא שם (דף ז') דופן סוכה וכו'. כתב ה''ה ז''ל פי' ברוח שלישית דדי בסוכה במחיצת טפח וכו' ולזה כתב רבינו ז''ל דין זה. פירוש לענין זה של כותל שלישית כתב רבינו פרוץ מרובה על העומד אבל לא לענין שאר הכותלים אע''פ שהוא התחיל ויש בכותלים דמשמע דאיירי על כל הכותלים לא קאמר כן אלא לשאר הדינים אשר כאן אבל דין זה אינו אלא לרוח שלישי לבד. ויש לתמוה על ה''ה ז''ל לפי פירוש זה איך אמרו יתירה שבת על הסוכה דאפילו בשבת נמי ברוח שלישי בצורת פתח סגי וכדכתב ה''ה ז''ל פרק ט''ז מהלכות שבת בלשון ואם היה לפרצה זו וכו' שכתב שם ודע שאף לדעת רבינו יש צורת פתח מועילה אפילו בפרוץ מרובה על העומד כמבואר פי''ז בדין מבוי מפולש וכו' וא''כ כיון דאיתא בסוכה רוח שלישית בטפח או בפס ד' לא הוי אלא עם צורת פתח כדכתב רבינו בריש פרק זה א''כ ה''ה בשבת שיועיל אפילו בצורת פתח לחודא וכ''ת אין דין זה אלא במבוי מפולש אבל מבוי שיש לו שתי דפנות כמין ג''ם לא הא ליתא דטפי עדיף כמין ג''ם ממפולש כדכתב רבינו בריש פרק זה דכמין ג''ם די בטפח שוחק ובמפולש בעינן פס ד' ומשהו וכן מבואר בגמרא. ואם נאמר בחצר ברוח שלישי לא סגי בהא משום דמצינו חומרא בחצר מבמבוי דכשהוא יותר על עשר בעינן פס ארבעה ומשהו ובמבוי די בלחי וקורה הוה א''ש וצ''ע. והקושיא בעצמה תפול לרבא דאמר בגמרא וכן לשבת דמגו דמשתריא לענין סוכה משתריא לענין שבת כיון דע''כ איכא צורת פתח דבלא''ה לא משתריא סוכה. א''כ למה לי מגו בשבת בלאו הכי שרי. עוד כתב הרב המגיד שם בפרק ט''ז דכשיש צורת פתח ופרצה עשר אפשר שרבינו ז''ל יודה דאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר וכן הכשיר וכו'. וקשה לזה דא''כ איך יפרש הברייתא שאמרו יתירה שבת על סוכה וכו' דאי בדליכא צ''פ אפילו בסוכה לא מהני כדכתב רבינו ואי בפרצה יתר על עשר לא מהני אפילו בצ''פ כדכתב רבינו כשפרוץ מרובה על העומד א''ו בפרצה עשר וצ''פ א''כ הדין שוה ג''כ בשבת. וי''ל דיפרש הברייתא כך דבשבת פרוץ מרובה על העומד בלא צ''פ לא מהני אבל בסוכה כשיש ברוח שיעור דופן שהוא ז' טפחים אע''פ שיהיה פרוץ משם ואילך הרבה הוי סוכה כמו קנים היוצאים בדופן אחת נמשכת עמהם משא''כ בשבת דלא סגי אלא כנגד הצד הקצר לבד וכיוצא בזה כתב הר''ן בפירוש ההלכות בפ''ק דסוכה. עוד כתב ה''ה וכן מבואר בעירובין פרק ראשון אם אמר כן על מ''ש שם (דף ט"ו:) למ''ד פרוץ כעומד אסור גבי שבת מההיא ברייתא דסוכה דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' דמתניי' גבי סוכה ואי איתא דגבי פרוץ מרובה על העומד מחולקים סוכה ושבת אין זו ראיה דדוקא בסוכה מותר א''ו דשוים ודוקא לענין רוח ג' מחולקים כדפרישית סוגיא זו איתא נמי בפרקא קמא דסוכה (דף ט"ו):

יג סֻכָּה שֶׁאֲוִירָהּ גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּמִעֲטָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת אֵינוֹ מִעוּט וַאֲפִלּוּ בִּטְּלָם. מִעֲטָהּ בְּתֶבֶן וּבִטְּלוֹ הֲרֵי זֶה מִעוּט. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עָפָר [פ] וּבִטְּלוֹ. אֲבָל בֶּעָפָר סְתָם אֵינוֹ מִעוּט. הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהוּצִין יוֹרְדִין לְתוֹךְ עֶשְׂרִים אִם הָיְתָה צִלָּתָן מְרֻבָּה מֵחֲמָתָן יֵחָשְׁבוּ כְּגַג עָבֶה וּכְשֵׁרָה:

מגיד משנה סוכה שאוירה גבוה. פ''ק דסוכה (דף ג' ד') סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט ואע''ג דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. ותבן ובטלו הוי מיעוט וכל שכן עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן, ופירוש רבנן סברי דלא הוו בטול כדאיתא התם. ויש מי שכתב דעפר לא בעי בטול אלא כל שאין עתיד לפנותו כל שבעת ימי החג סגי ודעת רבינו כדעת ההל' דבעינן בטול גמור וכן עיקר. ופירוש בטלו שדעתו להניחם שם לעולם ופי' אין עתיד לפנותו תוך שבעת ימי החג ויש בזה פירוש אחר וזה עיקר: היתה גבוהה מעשרים אמה וכו'. שם (דף ד') הלכה פסוקה כלשון רבינו ז''ל:

לחם משנה סוכה שאוירה גבוה וכו'. כתב ה''ה ודעת רבינו כדעת ההלכות דבעינן בטול גמור כלומר דלא די בעפר שאין עתיד לפנות אלא צריך שיבטל ובזה מסכימים ההלכות אבל לענין הבטול במאי יהיה אם בפיו או שיהיה דעתו להניחו זה לא נתפרש בדבריהם ז''ל אלא ה''ה כתב מסברתו: ואפילו בטלם וכו'. בהא תימה מהרב''י ז''ל שתמה בסימן תרל''ג על ה''ה דפירש על רבינו וההלכות דענין בטול הוא שיהיה בדעתו להניחם שם לעולם דהיכן ראה הוא כן בדברי ה''ה אם מפני מ''ש ודעת רבינו כדעת ההלכות וכו' לא לענין זה נאמר כדכתיבנא:

יד בָּנָה אִצְטַבָּה בָּהּ כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִית עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ אִם יֵשׁ בָּאִצְטַבָּה שִׁעוּר רֹחַב הַסֻּכָּה [צ] כְּשֵׁרָה. בָּנָה אִצְטַבָּה כְּנֶגֶד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִית מִן הַצַּד אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֵׁרָה. בָּנָה אִצְטַבָּה בְּאֶמְצָעָהּ אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת אִצְטַבָּה וְלַכֹּתֶל אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ פְּסוּלָה. פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת כְּשֵׁרָה. וּכְאִלּוּ הַמְּחִצּוֹת נוֹגְעוֹת בָּאִצְטַבָּה וַהֲרֵי מִן הָאִצְטַבָּה וְעַד הַסִּכּוּךְ פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים אַמָּה. בָּנָה בָּהּ עַמּוּד וְיֵשׁ בּוֹ הֶכְשֵׁר סֻכָּה פְּסוּלָה. שֶׁאֵין אֵלּוּ מְחִצּוֹת הַנִּכָּרוֹת וְנִמְצָא עַל גַּב הָעַמּוּד סְכָךְ כָּשֵׁר בְּלֹא דְּפָנוֹת:

מגיד משנה בנה איצטבה כנגד דופן האמצעית וכו'. שם הלכה פסוקה כלשון רבינו ז''ל וזו היא צורתה (עיין בסוף הספר ציור יא) וזו האיצטבה יש לה שלש דפנות ונחלקו כל המפרשים אם הוכשרה כל הסוכה על ידי איצטבה זו או לא הוכשרה אלא האיצטבה בלבד ומדברי רש''י ז''ל והגאונים ז''ל נראה שכל הסוכה כשרה אבל יש מן האחרונים חלקו בזה: בנה איצטבה מן הצד וכו'. ג''ז שם כלשון רבינו ז''ל ופי' שהאיצטבה דבוקה עם הכותל צפוני או דרומי ודבוקה ג''כ לכותל אמצעי ואם רחוקה מן הכותל השלישי ארבע אמות פסולה לפי שאין לה אלא שתי דפנות ואם לאו כשרה כאילו המחיצה השלישית נוגעת באיצטבה ואף בזה נחלקו המפרשים ז''ל כמו שנחלקו למעלה: בנה איצטבה באמצעה וכו'. גם זה שם ואמרו שם פחות מד' אמות כשרה ואחריה דופן עקומה ופי' רבינו שרואין כאילו המחיצות נוגעות לאיצטבה וכן פירשו הגאונים ז''ל. ומדבריהם למדנו שהם מכשירין הסוכה ע''י כך והאחרונים ז''ל מפרשים בזה פירוש אחר ופוסלין יתר הסוכה חוץ מן האיצטבה. ובהלכות לא נזכרו דינין אלו לפי שאינן מצויין ולזה קצרתי בביאורן: בנה בה עמוד וכו'. שם (דף ד':) בנה בה עמוד גבוה י' ויש בו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא וכשרה א''ל רבה בעינן מחיצות הניכרות וליכא. ויש מי שפי' שאע''פ שהוא בתוך ד' אמות לדפנות פסולה לפי שכיון שגבוה י' חלק לעצמו רשות ואין דפני הסוכה מועילין לו וכן כתוב בהלכות הר''י אבן גיאת ז''ל בבנה איצטבה באמצעה שאם גבוהה י' טפחים אין דפנות הסוכה מועילין לה אע''פ שהן תוך ד' אמות. ויש מן האחרונים שחלקו בזה ופירשו דהא דעמוד דוקא בשהוא רחוק ד' אמות מן הדפנות הא לאו הכי ודאי כשר אפילו גבוה כמה וכן הדין באיצטבה. ומ''ש בגמרא גבוה עשרה לפי שפחות מי' והוא רחוק מן הדפנות ד' אמות אפילו אביי לא הוה מכשיר ליה שכיון שאינו רשות בפני עצמו היכי נימא גוד אסיק אבל בגבוה עשרה שהוא רשות היחיד לענין שבת ועולה עד לרקיע היה אביי סבור להכשיר בסוכה ואמר ליה רבא דלא. וזהו דעת רבינו ז''ל. ולזה לא הזכיר גבוה י' אלא סתם דמשמע בין גבוה בין נמוך וכן דעת העטור ועיקר:

כסף משנה בנה איצטבה באמצעה וכו'. כתב הרב המגיד ופירש רבינו שרואין כאילו המחיצות נוגעות באיצטבה וכן פירשו הגאונים ז''ל ומדבריהם למדנו שהם מכשירים הסוכה על ידי כך ע''כ. וכתב כן לפי שיש מפרשים דדופן עקומה היינו שרואים כאילו הסכך כולו שמן הדופן עד האיצטבה הוא הדופן אלא שנתעקם שכן דרכן של כותלים להתעקם ולפי דעתם הדבר ברור שאותו שיעור שבין הדופן לאיצטבה אינו כשר כיון שאנו דנין סכך שעליו כאילו הוא דופן. וא''ת הרי דעת רבינו בפרק ה' כדעת אותם המפרשים שכך כתב שם רואים כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל. ואפשר לומר דשאני לרבינו בין היכא שפסול הסכך מחמת עצמו כי התם דאז ודאי לא מכשרינן לאכול תחתיו אלא רואין כאילו הכותל נעקם וכו' להיכא שפסולו מחמת גובהו כי הכא דכיון דאיכא שיעור הכשר סוכה באיצטבה ואידך הוי נמי סכך כשר אע''פ שהוא גבוה עשרים לא גרע מפסל היוצא מן הסוכה דנדון כסוכה וזה דוחק דנימא דשאני פירוש דופן עקומה מהכא להתם ואם כך היתה כוונת רבינו הרבה סתם הדברים ועוד דאפילו נימא דסובר רבינו דרואין כאלו המחיצות נוגעות באיצטבה מאן לימא לן שסובר שאוכלין תחת אותו סכך שחוץ לאיצטבה דילמא ס''ל כהר''ן שחלק על רש''י וכתב דלית לן לאכשורי משום פסל היוצא אלא בהנהו גווני דאמרינן בגמ' לא בגוונא אחרינא דאיכא למימר דלא עדיף כהנהו אלא דוקא במקום איצטבה כשר. לכך נ''ל שדעת רבינו שלא להכשיר אלא תחת סכך האצטבה וטובא קמ''ל דסד''א דניגזור דילמא אתי למיכל באידך גיסא קמ''ל. ומ''ש כאן וכאילו המחיצות נוגעות באיצטבה לא נתכוון לומר שהמחיצות דוקא נוגעות והסכך כשר אלא לומר כאילו המחיצות נוגעות לאיצטבה ואינן מרוחקות כלומר דרואין כאילו נעקם הכותל ויחשב אותו סכך מגוף הכותל וכמו שביאר בפרק שאחר זה ואם דעת רבינו כמו שכתבתי בעינן שיהיו הדפנות מגיעות לסכך כדי שנאמר רואין כאילו נתעקם הכותל וכאילו הסכך מן הדופן שכן דרכן של כותלים להתעקם אבל אם אין הדפנות מגיעות ליכא למימר דופן עקומה:

לחם משנה בנה בה עמוד וכו'. כתב ה''ה וזהו דעת רבינו ז''ל ולזה לא הזכיר גבוה עשרה וכו'. קשה קצת דלפירוש הראשון איירי אע''פ שהוא בתוך ארבע אמות ובגבוה עשרה ולהך פירושא איירי רחוק מד' אמות אפילו אינו גבוה עשרה א''כ מנ''ל לה''ה לומר דדעת רבינו כפי' בתרא מדלא חילק בין גבוה עשרה לאינו גבוה אדרבה דעת רבינו בפ' קמא מדלא חילק בין רחוק מד' לתוך ד'. וי''ל דודאי כפירוש בתרא מסתברא דעת רבינו מאחר שלא חילק בין גבוה לעמוק והא דלא חילק בין רחוק ד' לפחות מד' אינו כלום דסמך על דין האיצטבא שחילק בכך וה''ה בזה אבל בין גבוה לנמוך שלא חילק בדין האיצטבא היה לו לחלק כאן. וקשה כיון שרבינו לא הזכיר עשרה למה הזכיר דין העמוד דדין העמוד ואיצטבא שוה לפירוש ה''ה ז''ל בדברי רבינו וכ''ת כיון שהזכיר שאין אלו מחיצות ניכרות הרי השמיענו בגבוה עשרה דפחות מעשרה לא הוי מחיצה וא''כ טובא אשמועינן דאפילו י' לא אמרינן גוד אסיק וא''כ איך כתב ה''ה שרבינו לא הזכיר עשרה והרי הזכירם. וי''ל דה''ק אם רבינו היה מזכיר עשרה משמע עשרה דוקא אבל השתא קאמר שאין שם מחיצות ניכרות משמע בכל גוונא בין שיהיה עשרה בין שלא יהיה מדתלי טעמא משום דאינה ניכרת משמע בכל אופן שיהיה:

טו הָיְתָה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה וְחָקַק בָּהּ לְהַשְׁלִימָהּ לַעֲשָׂרָה. אִם יֵשׁ מִשְּׂפַת חֲקָק וְלַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. פָּחוֹת מִכֵּן כְּשֵׁרָה. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּדָבוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת:

מגיד משנה היתה פחותה מעשרה טפחים וכו'. שם קרוב ללשון רבינו ז''ל וכתוב בהל' הרב ר' יצחק אבן גיאת ז''ל והוא שיש בחקקה שיעור הכשר סוכה וכן הסכימו הרבה מן האחרונים ז''ל:

טז דָּפְנֵי סֻכָּה כְּשֵׁרִין מִן הַכּל שֶׁאֵין אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא מְחִצָּה מִכָּל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ מִבַּעֲלֵי חַיִּים. * וְעוֹשֶׂה אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ דֹּפֶן בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִישַׁן בְּסֻכָּה כְּשֵׁרָה שֶׁחֲבֵרוֹ דֹּפֶן לָהּ. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְדַעַת זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה דֹּפֶן. אֲבָל אִם עֲשָׂהוּ לְדַעַת אָסוּר בְּיוֹם טוֹב וּמֻתָּר בִּשְׁאָר יְמֵי הֶחָג. וְכֵן עוֹשֶׂה בְּכֵלִים דֹּפֶן רְבִיעִית בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל דֹּפֶן שְׁלִישִׁית לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ בְּכֵלִים בְּיוֹם טוֹב לְפִי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר הַסֻּכָּה וְאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בְּיוֹם טוֹב:

ההראב"ד ועושה אדם את חבירו וכו'. כתב הראב''ד ז''ל דוקא דופן שלישית אבל דופן רביעית מותר שהרי ברייתא שהעמידוהו לדעת לא אסרה אלא מפני אהל עראי ובדופן שלישית אבל שלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר והטעם כיון שזה העומד שלא לדעת עומד אין כאן איסור מחיצה למעמיד דבתר כונה דידיה אזלינן עכ''ל:

מגיד משנה דפני סוכה כשרים מן הכל שאין אנו וכו'. פרק הישן (דף כ"ג) ת''ר עשאה לבהמה דופן לסוכה ר''מ פוסל ור' יהודה מכשיר וקי''ל כר''י: ועושה אדם את חברו דופן ביום טוב כדי וכו'. זה מבואר בעירובין פ' מי שהוציאוהו (דף מ"ד) ברייתות ואוקימתות שם והכל מבואר שם חוץ ממה שכתב רבינו ז''ל שאם עשאו לדעת שמותר בשאר ימי החג שאין זה מבואר שם אבל מוכרח הוא ממה שאסרו כן ביו''ט ואם האדם אינו נעשה מחיצה לדעת ואין מחיצתו מועלת כל שהוא לדעת לא הוה נאסר ביו''ט ומוכרח הוא שם. ובהשגות בכאן דברים לא הוצרכו ליכתב שכך כתוב שם אבל אם עשאו לדעת אסור ביו''ט. א''א דוקא דופן שלישית אבל דופן רביעית מותר ושלא לדעת אפילו דופן שלישית מותר והאריך בטעם זה ודברים פשוטים הם ומבוארים בדברי רבינו ז''ל שדבריו במחיצת האדם הם בדופן שלישי שהוא צריך להכשר הסוכה שהרי כתב כדי שיאכל וישתה בסוכה כשרה שחברו דופן לה ואם כשיש לה שלש דפנות והאדם בדופן ד' כבר היא כשרה בלא דופן האדם וג''כ פשוט שדופן רביעי כיון שאינו צריך להכשר הסוכה יכול האדם לעמוד שם דלא גרע מכלים שכל מחיצה שאינה מתרת מותר לעשותה ביום טוב או בשבת ומבואר כל זה בדברי רבינו ז''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן