הלכות שגגות - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שגגות - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א עַל חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת מֵבִיא קָרְבַּן אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא מִשּׁוּם סָפֵק. וְאֵלּוּ הֵן. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְעַל הַגֵּזֶל וְעַל הַמְּעִילָה וְעַל טֻמְאַת נָזִיר וְעַל הַצָּרַעַת כְּשֶׁיִּטְהַר מִמֶּנָּה. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה כֵּיצַד. הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה מֵבִיא אָשָׁם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה וּמְזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ וְתִהְיֶה בְּעוּלָה כְּדַרְכָּהּ וּבִגְמַר בִּיאָה כְּדֵי שֶׁתִּלְקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-כ) 'בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה' (ויקרא יט-כא) 'וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ' הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן:

כסף משנה על חמש עבירות מביאין קרבן אשם וכו'. מפורש בתורה ואיתיה במשנה פרק איזהו מקומן (דף נ"ד): על שפחה חרופה כיצד וכו'. משנה וגמ' בפ''ב דכריתות (דף ט'). ומ''ש והוא שתהיה גדולה ומזידה. פשוט הוא דאל''כ לא תתחייב מלקות. ומ''ש ותהיה בעולה. מימרא שם (דף י"א):

ב וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא חַיֶּבֶת מַלְקוֹת הוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן וּבִזְמַן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּלְקוֹת הוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן:

כסף משנה ומ''ש ומפי השמועה למדו וכו'. ברייתא וגמרא בדף הנזכר:

ג * בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה בֶּן דַּעַת:

ההראב"ד בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה. א''א אומר אני שזה שיבוש שהרי שנינו בשפחה אחד גדול ואחד קטן גדול נמי פטור וכ''ש הקטן. ואם יאמר האיש נתלה באשה אבל לא האשה באיש מ''מ מהיכא תיתי לחייב את הקטן על ידי האשה הא ודאי טעותא הוא:

כסף משנה בן תשע שנים ויום אחד וכו': כתב הראב''ד בן תשע שנים ויום אחד וכו' א''א אומר אני שזה שיבוש וכו'. ועוד היה לו להקשות שאפילו בגדול אין האיש לוקה אלא האשה. ולפי האמת ספר מוטעה נזדמן להראב''ד בדברי רבינו והנוסחא שלנו היא לוקה והוא מביא קרבן והיא הנוסחא האמיתית ואף על גב דבפרק ב' דכריתות (דף י"א) אהא דתנן כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור מסקינן דה''ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור וגדול חייב הכא גדול נמי פטור מ''ט דהא מקישין אהדדי ולפי זה לכאורה הל''ל שהיא לא תלקה אי אפשר לומר כן דהא איתא תו התם תנו רבנן בזמן שהאשה לוקה האיש מביא קרבן אין האשה לוקה אין האיש מביא קרבן ויליף לה מקרא והשתא כי אמרינן דבשפחה אחד גדול ואחד קטן גדול נמי פטור היינו דוקא בשהשפחה קטנה שאינה לוקה אז גדול הבא עליה פטור מקרבן אבל אם השפחה גדולה והבא עליה קטן היא לוקה מאחר שהיא גדולה שהאיש נתלה באשה ואין האשה נתלית באיש ומשמע לרבינו שמאחר שהיא חייבת גם הוא חייב בקרבן אלא שאינו מביאו עד שיגדיל ובתורת כהנים איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים תלמוד לומר ואיש:

ד כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת מַה הִיא הַשִּׁפְחָה הַחֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְשֶׁאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּבְעל כְּדַרְכָּהּ וְיִגְמֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא בָּעַלְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶן. שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ אִם גָּמַר בִּיאָתוֹ אוֹ לֹא גָּמַר וְזֶה שֶׁאָמַר לֹא בָּעַלְתִּי כְּלוֹמַר לֹא גָּמַרְתִּי:

כסף משנה כבר ביארנו בהל' ביאות אסורות. פ''ג. ומ''ש לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה וכו'. בפ''ג דכריתות (דף י"ב:):

ה הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד. כֵּיצַד. הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה בְּזָדוֹן אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וּבָא עָלֶיהָ בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ. אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּמֵאָה הַעֲלָמוֹת. מַקְרִיב אָשָׁם אֶחָד וּמִתְכַּפֵּר לוֹ עַל הַכּל עַל הַזְּדוֹנוֹת שֶׁבָּהּ וְעַל הַשְּׁגָגוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשִׁפְחָה אַחַת. אֲבָל הַבָּא עַל שְׁפָחוֹת הַרְבֵּה אֲפִלּוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל שִׁפְחָה וְשִׁפְחָה:

כסף משנה הבא על השפחה ביאות הרבה וכו'. משנה וגמ' בפ''ב דכריתות (דף ט'). ומ''ש בד''א בשפחה אחת וכו'. שם בעיא דאיפשיטא:

ו בָּעַל שִׁפְחָה וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וְחָזַר וּבְעָלָהּ אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת שֶׁהַהַפְרָשָׁה מְחַלֶּקֶת וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁהִקְרִיב וְאַחַר כָּךְ בָּעַל. וְכֵן אִם בָּעַל חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת בְּשִׁפְחָה אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְהִפְרִישׁ אֲשָׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע עַל הַשְּׁנִיָּה מַפְרִישׁ אָשָׁם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁבְּהֶעְלֵם אַחַת הָיוּ כֻּלָּן הוֹאִיל וְלֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ נִמְצָא כְּבוֹעֵל אַחַר שֶׁהִפְרִישׁ. שֶׁדִּין הַשּׁוֹגֵג וְהַמֵּזִיד בְּשִׁפְחָה אֶחָד הוּא:

כסף משנה בעל שפחה והפריש אשמו וכו'. בפרק כלל גדול (דף ע"ב):

ז עַל הַגֵּזֶל כֵּיצַד. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וָמַעְלָה מִמָּמוֹן יִשְׂרָאֵל. בֵּין שֶׁגְּזָלוֹ בֵּין שֶׁגְּנָבוֹ בֵּין שֶׁהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ אוֹ הִלְוָהוּ אוֹ מִשּׁוּם שֻׁתָּפוּת אוֹ מִשְּׁאָר דְּרָכִים. וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם עַל חֶטְאוֹ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת. וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה עַד שֶׁיָּשִׁיב הַמָּמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִבְעָלָיו. אֲבָל הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁמַּקְרִיב עָלֶיהָ אָשָׁם זֶה וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר מִמֶּנָּה. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב אֲשָׁמוֹת רַבּוֹת כְּמִנְיַן חִיּוּב הַשְּׁבוּעוֹת. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד:

כסף משנה על הגזל כיצד וכו'. בפרק הגוזל עצים משנה (דף ק"ג:): כבר ביארנו בהלכות שבועות. בפ''ז ופ''ח:

ח עַל הַמְּעִילָה כֵּיצַד. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה. מַחְזִיר מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְיוֹסִיף חֹמֶשׁ וְיַקְרִיב אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַקֶּרֶן מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב:

כסף משנה על המעילה כיצד וכו'. משנה וגמרא בפרק הזהב (דף נ"ה):

ט הָאוֹכֵל מִדָּבָר שֶׁמּוֹעֲלִין בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִזֶּבַח אֶחָד אִם יֵשׁ בְּכָל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שְׁוֵה פְּרוּטָה חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁהַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין בִּמְעִילָה וַהֲרֵי הֵן כְּמִינִין הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מֻחְלָקִין בְּחִיּוּב הַכְּרֵתוֹת. חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְעִילָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ הַמְהַנֶּה כְּנֶהֱנֶה וּמִצְטָרֶפֶת לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ חַיָּב הַמְשַׁלֵּחַ מַה שֶּׁאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין:

כסף משנה האוכל מדבר שמועלין בו וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (דף ט"ו:): חומרא יתירה יש במעילה וכו'. שם במשנה:

י כָּל הַמְחֻיָּב אָשָׁם וַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּוָּדַע לוֹ חֶטְאוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב אֲשָׁמוֹ אֲבָל אִם הִקְרִיבוֹ קֹדֶם שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיב אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ. וְכָל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי אֶחָד הַמֶּלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ אוֹ שְׁאָר עַם הָאָרֶץ שָׁוִין בּוֹ:

כסף משנה כל המחוייב אשם ודאי וכו'. בפרק כלל גדול (דף ע"א:) אמרינן למ''ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל ה' בעילות וכו' וכתב רש''י דפלוגתא דר''ט ור''ע הוא פרק דם שחיטה דר''ע סבר דבעי ידיעה בתחלה ופסק כמותו: וכל חטא שחייבים עליו אשם ודאי אחד המלך וכו'. משנה פ''ב דהוריות (דף ט'):

יא כָּל חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו אָשָׁם וַדַּאי אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם עֲשָׂאָהוּ אוֹ לֹא עֲשָׂאָהוּ פָּטוּר מִכְּלוּם. לְפִיכָךְ הַבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק מְעִילָה אֵינוֹ חַיָּב כְּלוּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:

כסף משנה כל חטא שחייבים עליו וכו'. במשנה פרק חמישי דכריתות (דף כ"ב:) פלוגתא דר''ע ות''ק ומייתי לה בר''פ איזהו מקומן ופסק כת''ק:

יב הָיְתָה לְפָנָיו חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא פָּטוּר. חָזַר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא אָשָׁם עַל מְעִילָתוֹ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין:

כסף משנה היתה לפניו חתיכה של חולין וכו' עד סוף הפרק. משנה שם:

יג חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מִשּׁוּם חֵלֶב. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה מֵבִיא חַטָּאת עַל הַחֵלֶב וְאָשָׁם וַדַּאי שֶׁל מְעִילָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַף הַשֵּׁנִי מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב הֶקְדֵּשׁ. אָכַל אַחַת מֵהֶן מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה אַחַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדַּאי עַל מְעִילָתוֹ. בָּא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת בִּלְבַד. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵאֵיזֶה טַעַם נוֹסָף אִסּוּר הֶקְדֵּשׁ עַל אִסּוּר חֵלֶב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הָאִסּוּרִין:

כסף משנה כבר ביארנו בהלכות מאכלות אסורות. פרק ארבעה עשר:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן