הלכות שגגות - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שגגות - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א דִין שִׁגְגַת הַמַּאֲכָלוֹת כְּדִין שִׁגְגַת הַבְּעִילוֹת. לְפִיכָךְ אִם אָכַל אֲכִילוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁם אֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן יָמִים רַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. כֵּיצַד. אָכַל חֵלֶב הַיּוֹם וְאָכַל חֵלֶב לְמָחָר וְחֵלֶב לְמָחָר בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בִּשְׁלֹשָׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹדַע לוֹ. חַיָּב עַל כָּל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת הַשְּׁגָגוֹת. אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֵׁנִי תַּמְחוּיִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בֵּינֵיהֶן הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא חַטָּאת. שֶׁאֵין הַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה בֵּינֵיהֶן יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת שָׁלֹשׁ בֵּיצִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְמֵזִיד לְמַלְקוֹת כָּךְ מִצְטָרֵף הַשִּׁעוּר לְשׁוֹגֵג לְקָרְבָּן:

כסף משנה דין שגגת המאכלות וכו'. משנה וגמרא פ''ג דכריתות (דף י"א ט"ו:): ומ''ש אפילו הם בשלשה תמחויין. שם במשנה א''ר יהושע דתמחויים מחלקים ומשמע דר''ע פליג עליה וצריך טעם למה פסק כר''ע דתלמידיה הוא. ומ''ש אבל אם אכל כזית חלב ונודע לו וכו'. פ''ד דכריתות (דף י"ז:) במשנה: אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב וכו'. משנה פ''ג דכריתות (דף י"ח:):

ב אָכַל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים כְּזַיִת מִכָּל זֶבַח בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלָן בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁכֻּלָּן שֵׁם אֶחָד הֵן וְהַתַּמְחוּיִין אֵינָן מְחַלְּקִין. וְגוּפֵי הַזְּבָחִים אֵינָן מְחַלְּקִין. שֶׁאֶחָד הָאוֹכֵל בָּשָׂר מִזְּבָחִים רַבִּים אוֹ מִזֶּבַח אֶחָד. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אַחַת. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְמִשְׁתַּחֲוֶה לְחָמֵשׁ צוּרוֹת בְּהֶעְלֵם אַחַת:

כסף משנה אכל נותר מחמשה זבחים וכו'. גם זה שם במשנה (דף ט"ז:) משמע דר''ע פליג אר' יהושע ופסק רבינו כר''ע אע''ג דתלמידיה הוא משום שהשיב על דבריו ושתק. ומ''ש וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ וכו'. שם במשנה ששאל ר''ע והשיב ר' יהושע שחייב על כל אחד ואחד והביא ראיה לדבר ואמרי' בגמרא שהקשה ר''ש על ראייתו:

ג הִקִּיז דָּם לִבְהֶמְתּוֹ וְקִבְּלוֹ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וּשְׁתָאָן בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא חַטָּאת אַחַת:

כסף משנה הקיז דם לבהמתו וכו'. בפ''ה דכריתות (דף כ"ב) פלוגתא דר''י ור''ל ופסק כר''י. אלא שיש לתמוה על מ''ש רבינו בהעלם אחת דמשמע הא בשתי העלמות חייב וא''כ הוי כר''ל והר''י קורקוס ז''ל האריך ביישוב תמיהא זו ובסוף הניח הדבר בצ''ע:

ד הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת הַרְבֵּה מִשֵּׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָכַל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל כְּזַיִת מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶעְלֵם אַחַת מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְכֵן הָאוֹכֵל כְּזַיִת אֶחָד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ בּוֹ שֵׁמוֹת הַרְבֵּה בְּהֶעְלֵם אַחַת. אִם נִתְקַבְּצוּ בְּאִסּוּר מוֹסִיף אוֹ בְּאִסּוּר כּוֹלֵל אוֹ בְּאִסּוּר בַּת אַחַת חַיָּב עַל כָּל שֵׁם וְשֵׁם. לְפִיכָךְ הַטָּמֵא שֶׁאָכַל כְּזַיִת חֵלֶב וְנוֹתָר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מֵבִיא אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם. חַטָּאת אַחַת מִשּׁוּם טָמֵא שֶׁאָכַל קוֹדֶשׁ. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל חֵלֶב. וְאַחַת מִשּׁוּם אוֹכֵל נוֹתָר. וְאַחַת מִשּׁוּם יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהוּא שֶׁיִּצְטָרֵף אֹכֶל אַחֵר עִם כְּזַיִת זֶה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוֹ לִכְכוֹתֶבֶת. וּמֵבִיא אָשָׁם וַדַּאי לִמְעִילָה שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה:

כסף משנה האוכל מאכלות הרבה וכו'. משנה פרק שלישי דכריתות (דף יג:): וכן האוכל כזית אחד וכו' לפיכך הטמא שאכל כזית חלב והוא נותר וכו'. משנה שם. ומ''ש והוא שיצטרף אוכל אחר עם כזית זה וכו'. שם (דף י"ד) בגמרא וטעמא משום דאין חייב ביום הכפורים אלא על ככותבת:

ה הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אַחַת הִיא:

כסף משנה האוכל ושותה ביום הכפורים וכו'. משנה פרק בתרא דיומא (דף פ"א):

ו הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי אִסּוּרִין הַבָּאִין כְּאֶחָד:

כסף משנה העושה מלאכה ביוה''כ וכו'. ברייתא בס''פ גיד הנשה (דף ק"א:) ואע''פ שכבר כתב רבינו דין זה בפ''ד חזר ושנאו כאן לחלק בינו לבין אוכל ושותה שקדם:

ז אָכַל כַּחֲצִי זַיִת חֵלֶב וְכַחֲצִי זַיִת דָּם בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִסּוּרִין מִצְטָרְפִין לַמַּלְקוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת כָּךְ אֵין מִצְטָרְפִין לְקָרְבָּן:

כסף משנה אכל כחצי זית חלב וכחצי זית דם וכו'. משנה פרק ג' דכריתות (י"א:):

ח אָכַל כַּחֲצִי זַיִת וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת אַחֵר בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ בֵּינְתַיִם וְיֵשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר. וְכֵן אִם כָּתַב אוֹת אַחַת [בְּשַׁבָּת] בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ וְחָזַר וְשָׁכַח וְכָתַב אוֹת שְׁנִיָּה סְמוּכָה לָהּ בְּהֶעְלֵם שֵׁנִי פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְכֵן אִם הוֹצִיא שְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּמֵזִיד וּשְׁתֵּי אַמּוֹת בְּשׁוֹגֵג. אִם בִּזְרִיקָה חַיָּב. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְהַחְזִירָהּ. לְפִיכָךְ לֹא הוֹעִילָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁבֵּינְתַיִם. וְאִם בְּהַעֲבָרָה פָּטוּר שֶׁיֵּשׁ יְדִיעָה לַחֲצִי שִׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה אכל כחצי זית ונודע לו וכו'. בסוף פרק הבונה (שבת דף ק"ה) ובפרק ג' דכריתות (דף י"ו:) פלוגתא דתנאי ופסק כחכמים: וכן אם הוציא שתי אמות בשוגג וכו'. בסוף פרק הזורק (שבת דף ק"ב):

ט הָאוֹכֵל כְּזַיִת חֵלֶב וּכְזַיִת חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְחָזַר וְנוֹדַע לוֹ עַל הַשֵּׁנִי מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת שֶׁהַיְדִיעוֹת מְחַלְּקוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁ הַקָּרְבָּן. אֲבָל אִם נוֹדַע לוֹ עַל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת מֵבִיא חַטָּאת אַחַת. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בִּבְעִילוֹת:

כסף משנה האוכל כזית חלב וכו'. בפירקא קמא כלל גדול (דף ע"א:) פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש ופסק כרבי יוחנן. וכתב רבינו שידיעות מחלקות כרב אשי דאמר בתרווייהו פליגי ואף על פי שבגמרא דחו הכרע דרב אשי לא שבקינן מאי דפשיטא לרב משום דילמא דקאמר גמרא בדרך דחייה. ומה שכתב וכן יראה לי שה''ה בבעילות. כך היא הגירסא האמיתית ולא כנוסחא דגריס בפעולות. מ''כ וכן הדין בבעילות ומביא שתי חטאות אף על פי שהבעילות הם בגוף אחד והאכילה היא שני גופין. או נפרש מביא חטאת אחת אף על פי שהבעילות א''א לעשותן בבת אחת והאכילה אפשר לאכול שני זיתים בבת אחת ועלה על הדעת לומר דבעילות יתחייב שתים עכ''ל:

י אָכַל כְּזַיִת וּמֶחֱצָה בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל כְּזַיִת וְחָזַר וְאָכַל חֲצִי זַיִת בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁאֵין חֲצִי זַיִת הָאַחֲרוֹן מִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁהֲרֵי נוֹדַע לוֹ עַל מִקְצָת הַעֲלָמָה רִאשׁוֹנָה:

כסף משנה אכל כזית ומחצה וכו'. שם בדף הנזכר אפילו לר''י:

יא אָכַל שְׁנֵי זֵיתֵי חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אַחַת וְנוֹדַע לוֹ עַל אַחַת מֵהֶן וְחָזַר וְאָכַל כְּזַיִת אַחֵר בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל שֵׁנִי וְהֵבִיא חַטָּאת עַל הָרִאשׁוֹן. רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין אֲבָל שְׁלִישִׁי לֹא נִתְכַּפֵּר. אֶלָּא כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ עָלָיו יָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת. הֵבִיא חַטָּאת עַל הַשְּׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי וְשֵׁנִי מִתְכַּפְּרִין שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּהֶעְלֵם אַחַת. וְרִאשׁוֹן לֹא נִתְכַּפֵּר בְּחַטָּאת זוֹ. הֵבִיא חַטָּאת עַל הָאֶמְצָעִי. שְׁלָשְׁתָּן מִתְכַּפְּרִין. מִפְּנֵי שֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשְּׁלִישִׁי בְּהֵעָלְמוֹ שֶׁל אֶמְצָעִי. וּכְשֶׁיִּוָּדַע לּוֹ עַל הָרִאשׁוֹן וְעַל הַשְּׁלִישִׁי אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאת אַחֶרֶת:

כסף משנה אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וכו' עד אינו צריך להביא חטאת אחרת. בדף הנזכר פלוגתא דאביי ורבא. ויש לתמוה על רבינו שלעיל בסמוך פסק באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות והיינו כר''י וכאן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע על אחד מהם וחזר ואכל כזית אחר בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אלמא שאינו חייב על שניהם אלא חטאת אחת אע''פ שנודע על הראשון וזה הפך מה שקדם ובפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות דבריו כיוצא מ''ש כאן גבי אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שידיעות אינם מחלקות. וי''ל שסובר רבינו דהא דאמר ר''י באוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת שהידיעות מחלקות דוקא כשנודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני קודם שיביא קרבן כלל אבל אם כשנודע לו על הראשון הביא קרבן קודם שיוודע לו השני נתכפר לו על השני ואע''פ שיוודע לו אח''כ על השני אינו צריך להביא קרבן אחר כיון שבשעה שהקריב קרבן ראשון עדיין לא נודע מקרבן שני והיינו ההיא דאביי ורבא באכל שני זיתי חלב בהעלם אחת שאם הביא קרבן על הראשון ראשון ושני מתכפרים וכן ההיא דקצירה וטחינה. ולישנא דגמרא ולישנא דרבינו דייק כן דבההיא דר''י נקטו וחזר ונודע לו על השני ובההיא דאביי ורבא לא נקטו בגמרא וחזר ונודע ומאי דנקט רבא בקצר וטחן וחזר ונודע מפרש דחזר ונודע אחר שהביא קרבן אבל אם היה נודע על השני קודם שיקריב קרבן היה חייב שתים ובההיא סלקי דר''י ורבא תרווייהו כהלכתא ולא תיקשי לן הלכתא אהלכתא כדקשיא לפירש''י והתוספות. ואע''ג דבגמרא משמע דטפי עדיף לחיובי שתים בנודע לו אחר כפרה מבנודע לו קודם כפרה דאמרינן ור''ל הא כתיב על חטאתו והביא ההיא לאחר כפרה י''ל דההוא לר''ל אבל לר''י הוי איפכא דבנודע לו לאחר כפרה אינו חייב להביא עוד קרבן שכבר נתכפר. והוכרח רבינו לפרש כן מהטעמים שכתבתי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא ומדיוקא דלישנא בגמרא דבדרישא נקט וחזר ונודע ובדאביי ורבא לא נקטיה, וזה מבואר מאד בדברי רבינו בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן וגם בפ' זה גבי הביא חטאת על הראשון גבי הביא חטאת על האמצעי. ולפ''ז מ''ש רבינו אבל אם נודע לו על שניהם כאחד מביא חטאת אחת כשנודעו לו שניהם קודם הקרבת הקרבן נודע לו על שניהם כאחד מיקרי ואע''פ שהיה שהות בין ידיעה לידיעה. וי''ל במ''ש רבינו וכשיוודע לו על הראשון והשלישי אינו צריך להביא אחרת שכיון שהקדים שנודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני היאך אפשר לכתוב וכשיוודע לו על הראשון ולא ה''ל לכתוב אלא וכשיודע לו על השלישי. וי''ל שרצה רבינו לכלול בדבריו גם כשלא נודע לו הראשון מעיקרא שאם הביא קרבן על האמצעי ואח''כ נודע לו מהראשון והשלישי שהוא פטור, ועי''ל דה''ק אם אחר שנודע לו על הראשון ואכל כזית בהעלמו של שני חזר ונעלם ממנו הראשון והביא חטאת על האמצעי נתכפר ואפילו שיחזור להוודע לו על הראשון פטור ומה שי''ל עוד על דין זה אכתוב בפרק שאחר זה גבי מי שקצר וטחן: ומצאתי שמורי הרב מו''ה יעקב בי רב ז''ל נשאל על לשון זה והשיב שהריטב''א השיג על רבינו וכתב בלשון הזה על מה שכתב הרמב''ם האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' דאמרינן פרק כלל גדול א''ל מסתברא בין בזו ובין בזו מחלוקת הילכך לר''י דקי''ל כוותיה אפילו ידיעה גרידא מחלקת, ותמהני על הרמב''ם היכי מזכי שטרא לבי תרי שהרי הוא עצמו פסק כן ואע''פ כן כתב אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ונודע לו על אחד מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרים אבל שלישי לא נתכפר ואליבא דר''י דקי''ל כוותיה אפילו שני מתכפר עכ''ל. ותמה מורי עליו למה לא השיג השגה זו יותר גדולה שאיך פסק הרמב''ם היפך כל העולם שאפילו ר''ל מודה שכפרה מחלקת וכתב עוד מה שאפשר לומר בזה הלשון כדי לתקנו וקודם שאפרש פירושו ראוי לדקדק שני דברים באלו השני פסקים. בפסק האחד כתב האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת וכו' ובפסק השני אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת וראוי לשאול למה נקט כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחת ולמטה אמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת ובגמרא כתוב בשני המאמרים אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת. ועוד יש להקשות בזה הפסק האחרון שכתב וז''ל הביא חטאת על האמצעי שלשתן מתכפרים וכו' וכשיוודע לו על הראשון ועל השלישי אין צריך להביא חטאת אחרת והא כשהביא קרבן על האמצעי כבר היה יודע מאכילת הראשון ובהעלמו של שני וידיעת הראשון אכל הזית השלישי לכן אני אומר שהזיתים שדיבר בהם רבא אכל השנים זה אחר זה בסמוך באכילה אחת ר''ל שלא היה הפרש זמן בין אכילת הראשון לשני וכשאכל הג' בהעלמו של שני ידע את שתיהן בבת אחת האמצעי והשלישי. ומ''ש הרמב''ם הביא קרבן על תלוי הדבר או יביא קרבן אחד של שגגת שבת ויתכפר על כלם כי היכי דאם הביא קרבן על זית האמצעי של חלב האמצעי שיתכפרו כלם ואם הביא קרבן על הזית הראשון או על השלישי צריך שתי חטאות. ודע שכפי הנושא שהוא עמוק וזר להתיישב אלו הפסקים של הרמב''ם שא''א ליישבו אלא בזה האופן ואם תעיין היטב במה שכתבתי שבודאי צ''ע גדול תמצא שהוא דבר נאה ומתוקן כדי ליישב כוונת הרמב''ם ולא יהיה סותר קצתו אל קצתו עכ''ל:

יב מִי שֶׁאָכַל חֲתִיכָה מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאָכַל חֲתִיכָה אַחֶרֶת מִשְּׁתֵי חֲתִיכוֹת וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אָכַל חֵלֶב אוֹ שֻׁמָּן וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁחֵלֶב אָכַל בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה. אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. שֶׁיְּדִיעַת סָפֵק שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּינְתַיִם אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלֶּקֶת לַאֲשָׁמוֹת אֵינָהּ מְחַלֶּקֶת לְחַטָּאוֹת:

כסף משנה מי שאכל חתיכה משתי חתיכות וכו'. בפ''ד דכריתות (דף י"ח:) ת''ר אכל ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת על כל אחד ואחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ר''י בר יהודה ור''א ור''ש אומרים אינו מביא אלא אשם תלוי אחד וכו' א''ר זירא כך שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאת רבא אמר אין ידיעות ספק מחלקות לחטאת אלא ה''ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד ופירש''י ונודע לו שספק הוא כשם שאם יודע לו באחרונה שכלם חלב ודאי היה מביא חטאת על כל אחד ואחד דידיעות ספק שבינתיים מחלקות לחטאת דלא הוי העלם אחד כך מביא אשם תלוי על כל אחד כל זמן שלא נודע לו ידיעה ודאית כאן שנה רבי כדפרישית. ואמרינן תו בגמרא אמר ר''ל ידיעת ספק מחלקות לחטאת אמר ר''י אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות אלא ה''ק כשם שאם היתה לו ידיעת ודאי מביא חטאת על כל אחד ואחד כך אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד בשלמא לר''י היינו דתני לאשם כחטאת אלא לר''ל חטאת כאשם מיבעי ליה קשיא ומשמע לרבינו דהלכה כרבי מדשקלי וטרו אמוראי לפרושי טעמיה וכרבא דבתרא הוא וכר''י לגבי ר''ל ועוד דהא אסיקנא לר''ל בקשיא:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן