הלכות שגגות - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שגגות - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א אֵין אָדָם חַיָּב חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אֲבָל אִם שָׁגַג בַּתְּחִלָּה וְהֵזִיד בַּסּוֹף אוֹ הֵזִיד בַּתְּחִלָּה וְשָׁגַג בַּסּוֹף פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא חֵפֶץ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת בְּשַׁבָּת עָקַר בְּזָדוֹן וְהִנִּיחַ בִּשְׁגָגָה אוֹ שֶׁעָקַר בִּשְׁגָגָה וְהִנִּיחַ בְּזָדוֹן פָּטוּר עַד שֶׁיַּעֲקֹר בִּשְׁגָגָה וְיַנִּיחַ בִּשְׁגָגָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה אין אדם חייב חטאת על שגגתו וכו'. משנה בס''פ הזורק (דף ק"ב):

ב עָבַר עֲבֵרָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהִיא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת הֲרֵי זוֹ שְׁגָגָה וּמֵבִיא חַטָּאת. אֲבָל אִם יָדַע שֶׁהִיא בְּכָרֵת וְשָׁגַג בְּקָרְבָּן וְלֹא יָדַע אִם חַיָּבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן אִם לָאו הֲרֵי זֶה מֵזִיד. שֶׁשִּׁגְגַת קָרְבָּן אֵינָהּ שְׁגָגָה בַּעֲבֵרוֹת אֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת:

כסף משנה עבר עבירה ויודע שהיא בלא תעשה וכו'. בריש פרק כלל גדול (דף ס"ט) פלוגתא דר''י ור''ל ופסק כר''י. ומה שכתב אבל אם ידע שהיא בכרת ושגג בקרבן וכו'. שם פלוגתא דמונבז ורבנן ופסק כרבנן:

ג מִי שֶׁלֹּא נוֹדַע לוֹ עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא שֶׁחָטָא. אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּוַדַּאי שֶׁעָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-כג) 'אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ' עַד שֶׁיֵּדַע הַחֵטְא שֶׁחָטָא בּוֹ. כֵּיצַד. חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו וְאָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה אָכַל. אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ בַּבַּיִת וְשָׁגַג וּבָא עַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ מֵהֶן בָּעַל. שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְפָנָיו וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן עָשָׂה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת:

כסף משנה מי שלא נודע וכו' כיצד חלב ונותר לפניו וכו'. משנה פ''ד דכריתות (דף י"ט) פלוגתא דר''א ור' יהושע וידוע דהלכה כר' יהושע:

ד * חָטָא וְנוֹדַע לוֹ חַטָּאתוֹ וְחָזַר וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא חַטָּאת לְשֵׁם מַה שֶּׁהוּא וְתֵאָכֵל * כִּשְׁאָר חַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת:

ההראב"ד חטא ונודע לו. א''א הא אפילו לר' יהושע: כשאר חטאות הנאכלות. א''א סיפא דתוספ' קשיא לי דקתני וחוזר ומביא חטאת על הידיעה ותשחט לשם מה שהיא ותאכל:

כסף משנה חטא ונודע לו חטאתו וחזר ושכחו וכו'. תוספתא פרק שני דכריתות חטא ונודע לו חטאתו ושכח באי זה חטא חטא הרי זה מביא חטאת ותשחט לשם מה שהיא ותאכל עכ''ל. כלומר ישחטנה ויאמר הרי זה לשם חטאת שאני חייב אע''פ שאיני זוכר מה הוא יהיה לשם מה שאני חייב על החטא שחטאתי: וכתב הראב''ד א''א הא אפילו לרבי יהושע עכ''ל. ועל מ''ש רבינו כשאר חטאות הנאכלות כתב הראב''ד א''א סיפא דתוספתא ק''ל וכו'. ומאי דק''ל הוא מבואר דמשמע מלישנא דתוספתא שאע''פ שהביא חטאת חוזר ומביא חטאת אחרת וקשה דכיון שהביא חטאת לשם מה שהיא ונתכפר כשאח''כ נודע לו באי זה חטא חטא היאך יביא חטאת אחרת הא ה''ל חולין בעזרה. וכתב בעל מ''ע שלא נמצא זה בתוספתא שלו וכ''נ שלא היה בנוסחת רבינו ונוסחת תוספתא דידן כמו נוסחת הראב''ד ומאי דק''ל להראב''ד אפשר ליישבו דחטאת שמביא ראשונה מכפר קצת ולכשיודע לו חטאו ויביא חטאת אחרת תגמר הכפרה:

ה שָׁגַג בְּשֵׁם אֶחָד וְהֵם שְׁנֵי גּוּפִין חַיָּב. כֵּיצַד. שְׁתֵּי נִדּוֹת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא. שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְשָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ הִיא חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי יָדַע עַצְמוֹ שֶׁל חֵטְא. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִשְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת שֶׁכָּבָה אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵי זוֹ נֵר הִיא. אוֹ לִשְׁנֵי תַּמְחוּיִין שֶׁל חֵלֶב שֶׁאָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ מֵאֵי זֶה תַּמְחוּי מֵהֶן אָכַל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה שגג בשם אחד והם שני גופים חייב וכו'. משנה שם (דף י"ט) ובפ' ספק אכל ר''ש שזורי ור''ש אמרו לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב:

ו כָּל הַמְחֻיָּב חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ וְעָשָׂה בִּשְׁגָגָה וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁחָטָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה שֶׁזֶּה חֵטְא הוּא הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. כֵּיצַד. תִּינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה לְבֵין הָעַכּוּ''ם וְגָדַל וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה הֵם יִשְׂרָאֵל וְלֹא דָּתָם וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְאָכַל חֵלֶב וְדָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל ומְצֻוֶּה עַל כָּל אֵלּוּ חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת עַל כָּל עֲבֵרָה וַעֲבֵרָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה כל המחוייב חטאת קבועה על שגגתו וכו' כיצד תינוק שנשבה לבין העכו''ם וכו'. בר''פ כלל גדול (דף ס"ח:) רב ושמואל דאמרי תרווייהו אפי' תינוק שנשבה בין העכו''ם וכו' כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב ור''י ור''ל דאמרי תרווייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין העכו''ם וכו' פטור ופסק כרב ושמואל והטעם משום דבגמרא אותבינן על ר''י ור''ל מברייתא ושני אמרי לך ר''י ור''ל לאו מי איכא מונבז דפטר אנן דאמרינן כמונבז ומשמע ליה ז''ל דאין לפרש דר''י ור''ל סברי דהלכה כמונבז אלא ודאי לא באו לומר אלא דאיכא מאן דסבר הכי אבל לענין הלכה כרבנן ס''ל. ועי''ל דכי אמרו ר''י ור''ל האי מימרא לא הוה שמיע להו פלוגתא דמונבז ורבנן והוו אמרי הכי מסברא וכי אותיבו עלייהו מברייתא דמונבז ורבנן דחקו עצמם לומר אנן דאמרינן כמונבז כי היכי דלא ליסלקו בתיובתא אבל לענין הלכה בתר דשמעו ברייתא דפלוגתא דמונבז ורבנן ודאי דלימרו הלכה כרבנן ואע''ג דאמרינן התם ורבנן שגגה במאי ר' יוסי אמר כיון ששגג בכרת וכו' ור''ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת דמשמע דהוו ידעי פלוגתא דמונבז ורבנן י''ל דהאי בתר דשמעו ברייתא דפלוגתא דמונבז ורבנן כי אותיבו עלייהו מינה אבל מעיקרא לא הוה שמיע להו, ומזה קצת ראיה לומר דלענין דינא ס''ל דהלכה כרבנן מדאיפליגו בפירושא דמילתייהו:

ז הַשּׁוֹגֵג בְּלֹא כַּוָּנָה בַּעֲרָיוֹת אוֹ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חַיָּב חַטָּאת. בְּשַׁבָּת פָּטוּר מֵחַטָּאת. כֵּיצַד. הָיָה מִתְעַסֵּק עִם אִשָּׁה וּבְעָלָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה לִבְעִילָה וַהֲרֵי הִיא עֶרְוָה עָלָיו. דִּמָּה שֶׁזֶּה שֶׁבְּפִיו רֹק הוּא וּבְלָעוֹ בְּלֹא כַּוָּנָה לְשֵׁם אֲכִילָה בָּעוֹלָם וַהֲרֵי הוּא חֵלֶב הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. נִתְכַּוִּן לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחֻבָּר בְּלֹא כַּוָּנָה לַחֲתִיכָתוֹ פָּטוּר. מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ:

כסף משנה השוגג בלא כוונה בעריות וכו'. בפ''ד דכריתות (דף י"ט). ומ''ש נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר וכו'. שם ובפ' כלל גדול (דף ע"ג) נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור מ''ט דהא לא איכוון לשום חתיכה לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב דהא איכוון לשום חתיכה רבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכה דאיסורא, וידוע דהלכה כרבא וכ''פ רבינו בספ''ז, וא''כ צ''ל דמאי דנקט הכא רבינו נתכוון להגביה את התלוש לאו לדיוקא נקטיה אלא להיותו דבר פשוט לפיטור וסמך על מה שיכתוב בספ''ז וזה שאמר כמו שביארנו במקומו:

ח כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת וּבִכְלַל עֲשִׂיָּתָהּ נַעֲשֵׂית עֲבֵרָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ כָּרֵת בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה בִּרְשׁוּת. כֵּיצַד. הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וַהֲרֵי הִיא נִדָּה וְהוּא לֹא יָדַע. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאָהּ בִּרְשׁוּת. אֲבָל אִם בָּא עַל אִשְׁתּוֹ וַהֲרֵי הִיא נִדָּה חַיָּב חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שְׁאָלָהּ וְאַחַר כָּךְ יִבְעל. אֲבָל יְבִמְתּוֹ אֵינוֹ רָגִיל בָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל לָהּ. וְכֵן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל שְׁנֵיהֶן בְּשַׁבָּת. פָּטוּר מֵחַטָּאת שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לָמוּל אֶחָד מֵהֶן בְּשַׁבָּת וְשַׁבָּת דְּחוּיָה הִיא אֶצְלוֹ וּמִצְוָה עָשָׂה אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שְׁנֵי גּוּפִין הוֹאִיל וּזְמַנּוֹ בְּחל אֵינוֹ מְדַקְדֵּק. אֲבָל אִם לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן רָאוּי לָמוּל בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל בְּשַׁבָּת מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָמוּל בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת:

כסף משנה כל העושה מצוה מן המצות וכו' כיצד הבא על יבמתו והיא נדה וכו'. בפסחים פרק אלו דברים (דף ע"ב:) ר''י [אמר] אשתו נדה בעל חייב (דה"ל לשיולי) יבמתו נדה בעל פטור וכו' מ''ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והאיכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו סמוך לוסתה א''ה אפילו יבמתו נמי יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה, ומשמע דבאשתו נמי פטור אא''כ היתה מעוברת ושלא בשעת עונתה וסמוך לוסתה. ורבינו שסתם וכתב דבאשתו חייב נראה שסובר דכי אמרינן אשתו לא בזיז מינה תו לא צריכי לאוקמי בהני אוקמתי אלא בכל גוונא חייב כיון דלא בזיז מינה ה''ל לשיולה: ומ''ש וכן מי שהיו לו שני תינוקות וכו'. משנה בפ' ר''א דמילה (דף קל"ז) פלוגתא דר''א ורבי יהושע ויש על משנה זו לשונות בגמרא ובתר הכי אמרינן תני ר' חייא אומר היה ר''מ לא נחלקו ר''א ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בע''ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע''ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת שר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה [פוטר רישא דקא עביד מצוה] מחייב אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל את של שבת בע''ש דלא ניתנה שבת לידחות סיפא ניתנה שבת לידחות. ופסק רבינו כי הני לישנא משום דר' חייא תני לה ודבי ר' ינאי מפרשי לה ועוד דבפסחים פ' אלו דברים (דף ע"ב) מוקים לה הכי. ולפ''ז אע''פ שאותו שמל בשבת לא היה ראוי למול בשבת כיון שהיה שם אחר שהיה ראוי למול פטור מאחר דניתנה שבת לידחות אצלו וא''כ יש לתמוה על רבינו שכתב ומל שניהם דמשמע שאם לא מל אלא אותו שלא היה ראוי למול בשבת חייב וצ''ל דלא נקט רבינו ומל שניהם אלא משום חלוקת אחד למול בע''ש ואחד למול בשבת דאם מל של שבת בע''ש ושל ע''ש בשבת חייב הוא מאחר שלא היה שם מי שראוי למולו בשבת אבל בחלוקת אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ונתחלף לו ומל שלאחר השבת בשבת פטור לר' יהושע מאחר שהיה שם מי שראוי למולו בשבת:

ט אֻמָּן שֶׁבָּא לָמוּל לִפְנוֹת הַיּוֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְאָמְרוּ לוֹ לֹא נִשְׁאַר פְּנַאי בַּיּוֹם כְּדֵי שֶׁתָּמוּל וְאִם תַּתְחִיל לָמוּל לֹא תַּשְׁלִים עַד יְצִיאַת הַשַּׁבָּת וְנִמְצֵאתָ חוֹבֵל בְּשַׁבָּת וְלֹא עוֹשֶׂה מִצְוָה. וְאָמַר רָגִיל אֲנִי וְזָרִיז וּבִמְהֵרָה אָמוּל. אִם לֹא הִשְׁלִים אֶלָּא עַד יְצִיאַת הַשַּׁבָּת הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי הִתְרוּ בּוֹ:

כסף משנה אומן שבא למול וכו'. שם (דף קל"ג:) אמרינן דכל כי האי גוונא ענוש כרת ומשמע לרבינו דכיון דענוש כרת חייב חטאת. ויש לתמוה על רבינו שכתב ה''ז חייב חטאת שהרי התרו בו שהתראה אינה טעם לחייב חטאת אלא לפטור מחטאת, וי''ל דהכא שאני שלא נתכוון לעבור במזיד ולפי שהיה עולה על הדעת לפוטרו מחטאת מפני שהוא אנוס לכך כתב שמאחר שהתרו בו אינו אנוס וגם אינו מזיד כיון שלא נתכוון לעבור ולא חשיב אלא שוגג ולפיכך חייב חטאת:

י הַמּוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְצֵאת בּוֹ וְהֶעֱבִירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת הוֹצִיא. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְנוֹדַע לוֹ אַחַר כֵּן שֶׁמָּשְׁכוּ הַבְּעָלִים אֶת יְדֵיהֶם אוֹ שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִטְמְאוּ קֹדֶם שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה בַּסֵּתֶר כְּגוֹן נְקוּב מֵעַיִם אוֹ רֵאָה. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. אֲבָל נִמְצָא בַּעַל מוּם אוֹ שֶׁהָיְתָה טְרֵפָה גְּלוּיָה הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק וְאַחַר כָּךְ יִשְׁחֹט. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה המוציא את הלולב ביום טוב ראשון של חג שחל וכו'. משנה בפרק לולב הגזול (דף מ"א:) בשם ר' יוסי ובפסחים פרק אלו דברים (דף ע"א:) משמע דר' יהושע ס''ל כוותיה ואמר אביי עלה שם בסוכה לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו קודם שהוציא חייב. ופירש''י משום דהשתא אינו טרוד בדבר מצוה וז''ש רבינו הוציא וכו' כדי לצאת בו: וכן השוחט את הפסח וכו'. משנה בפסחים ס''פ אלו דברים (דף ע"א:):

יא שָׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בְּטָעוּת פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהַזֶּבַח כָּשֵׁר שֶׁעֲקִירַת שְׁמוֹ בְּטָעוּת אֵינוֹ עֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:

כסף משנה שחט את הפסח בשבת שלא לשמו וכו'. משנה וגמרא שם. ומ''ש כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. בפ' ט''ו:

יב שָׁחַט זְבָחִים אֲחֵרִים לְשֵׁם פֶּסַח בְּטָעוּת. אִם רְאוּיִין הֵם לְקָרְבַּן פֶּסַח פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת מִפְּנֵי שֶׁשָּׁחַט בִּרְשׁוּת. אִם אֵינָן רְאוּיִין כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה נְקֵבָה אוֹ בֶּן שְׁתַּיִם חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן פֶּסַח. וְכֵן אִם שָׁגַג וּשְׁחָטוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אוֹ שֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו אוֹ לַעֲרֵלִים אוֹ לִטְמֵאִים חַיָּב חַטָּאת. שְׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לְמוּלִים וְלַעֲרֵלִים לִטְמֵאִים וְלִטְהוֹרִים פָּטוּר. שֶׁהֲרֵי הַפֶּסַח כָּשֵׁר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה שחט זבחים אחרים לשם פסח וכו'. שם במשנה פלוגתא דר''א ורבי יהושע וידוע דהלכה כר' יהושע. ומצאתי כתוב שנשאל ה''ר אברהם בנו של רבינו דבפרק אלו דברים משמע דתלי פלוגתא דר''מ ור''ש בשוחט בשבת זבחים שאינם ראויים בפלוגתייהו דמי שיש לו שני תינוקות למול ורבינו פסק בתינוקות כר''מ ובזבחים כר''ש והשיב אע''ג דלא ס''ל כלישנא דר''ש בתינוקות דמסקנא דגמ' וסוגיא דשמעתא כר''מ וסבור כוותיה בזבחים דדוקיא דמתני' לאו כוותיה אזלא ולא משום דס''ל בענין זבחים כר''ש דאמרינן בגמרא (דף ע"ב:) מאן תנא דשאני ליה בין ראויים לשאינם ראויים ר''ש היא דתניא הזבחים וכו' וליכא מאן דפליג על האי אוקימתא והואיל וסתם לן תנא כר''ש ש''מ לית הלכתא כר''מ בהא ולא מפני כן נסבור כוותיה בתינוקות דהאי כדאיתיה והאי כדאיתיה. ומה שכתב וכן אם שגג ושחטו בשבת שלא לאוכליו וכו' עד שהרי הפסח כשר. משנה שם:

יג הַשּׁוֹחֵט בְּשַׁבָּת קָרְבַּן צִבּוּר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת וְיַקְטִיר אֵימוּרִים לָעֶרֶב. וְכֵן אִם שָׁחַט יֶתֶר עַל חוֹבַת הַיּוֹם חַיָּב חַטָּאת עַל הַתּוֹסֶפֶת:

כסף משנה השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו ה''ז וכו'. בתוספתא דפסחים (פרק ה') חטאת ציבור ששחטה בשבת שלא לשמה הרי זה חייב ויקטיר אימורין לערב. ומ''ש אם שחט יתר על חובת וכו'. במשנה פ' אלו דברים (דף ע"א:) אמרינן שהשוחט לשם אימורי צבור בשבת חייב ואיתיה נמי בתוספתא הנזכרת:

יד שָׁחַט קָרְבְּנוֹת יָחִיד שֶׁאֵין דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת בִּשְׁגָגָה חַיָּב חַטָּאת וְהַבָּשָׂר מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַדָּם. וְאִם עָבַר וְזָרַק דָּמָם לִשְׁמָן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. וְיַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל וְיָבִיא הַשּׁוֹחֵט חַטָּאת עַל שִׁגְגָתוֹ:

כסף משנה שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת וכו'. בתוספתא דפסחים פ''ה חטאת היחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלים ובפ''ב (דף כ') נחלקו רבא ורבה בר רב הונא בעבר ושחט נדרים ונדבות ביו''ט והיינו קרבן יחיד שאין דוחין שכתב רבינו. ועל מה שכתב רבינו והבשר מותר בהנאה. כתב הר''י קורקוס איני יודע מה הנאה היא זו כיון שאינו נאכל מפני שאין הדם נזרק וכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל מה הנאה יכול ליהנות בבשר קדש והרי זבח שנפסל הוא נשרף וזה זבח פסול הוא כי דם ששקעה עליו חמה נפסל הזבח כמבואר בהלכות פסולי המוקדשין:

טו הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֶׁל צִבּוּר אַחַת כְּחוּשָׁה וְאַחַת שְׁמֵנָה וְהָיְתָה חוֹבַת הַיּוֹם בְּאַחַת בֵּין חַטָּאת בֵּין עוֹלָה וְשָׁגַג וְשָׁחַט הַשְּׁתַּיִם. אִם שָׁחַט כְּחוּשָׁה בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט הַשְּׁמֵנָה פָּטוּר מִקָּרְבַּן חַטָּאת וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאוֹמְרִים לוֹ הָבֵא שְׁמֵנָה וּשְׁחֹט לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל אִם שָׁחַט הַשְּׁמֵנָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַכְּחוּשָׁה חַיָּב חַטָּאת עַל הַתּוֹסֶפֶת. נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה הַשְּׁמֵנָה טְרֵפָה בִּבְנֵי מֵעַיִם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה בְּעֵת שֶׁשָּׁחַט הַכְּחוּשָׁה וְלֹא לָזֶה נִתְכַּוֵּן הוֹאִיל וְנִשְׁחֲטָה הָאַחֲרוֹנָה כְּמִצְוָתָהּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת. וְכֵן הַפּוֹרֵס מְצוּדָה לְהַעֲלוֹת דָּגִים מִן הַיָּם בִּשְׁגָגָה וְהֶעֱלָה תִּינוֹק עִם הַדָּגִים בֵּין שֶׁשָּׁמַע שֶׁטָּבַע תִּינוֹק בֵּין שֶׁלֹּא שָׁמַע הוֹאִיל וְהֶעֱלָה תִּינוֹק הֲרֵי זֶה פָּטוּר מֵחַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לָצוּד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שׁוֹגֵג. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה היו לפניו שתי בהמות של צבור וכו'. מימרא דרבה במנחות פ' ר' ישמעאל [דף ס''ד.]. ומ''ש נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעיים וכו'. בעיא שם ואמרינן לאו היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבה אמר פטור ורבא אמר חייב וע''כ רבה לא פטר אלא כיון דשמע אמרינן דעתיה אתינוק אבל לא שמע לא ואיכא דאמרי אמר ליה היינו פלוגתא דרבה ורבא דאתמר לא שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו ופסק רבינו כלישנא בתרא וכמ''ד פטור וטעמו ביאר הרב המגיד בפרק שני מהלכות שבת:

טז מִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו בְּלֵילֵי הַפֶּסַח צָלִי שֶׁל פֶּסַח וְנוֹתָר מִן הַקָּדָשִׁים וְנִתְכַּוֵּן לֶאֱכל צָלִי שֶׁהוּא מִצְוָה וְשָׁגַג וְאָכַל הַנּוֹתָר הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מִצְוָה בַּאֲכִילָה זוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה מי שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר וכו'. בפסחים פ' אלו דברים (דף ע"ב) מימרא דר''ל ואיכא עליה תרי לישני בחד רבי יוחנן מחייב ובחד פטר ופסק כלישנא דמחייב ואע''ג דהוא לישנא קמא משום דלא משוי פלוגתא בין ר' יוחנן ור''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן