הלכות שגגות - פרק שלשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שגגות - פרק שלשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א כֵּיצַד אִם חָסֵר אַחַת מִכָּל הַדְּרָכִים שֶׁבֵּאַרְנוּ יִפָּטְרוּ בֵּית דִּין וְיִתְחַיְּבוּ הָעוֹשִׂים. הֲרֵי שֶׁהוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים לָהֶם שֶׁחֵלֶב הַקֵּיבָה מֻתָּר וַאֲכָלוּהוּ אַנְשֵׁי מְקוֹמָם עַל פִּיהֶם אוֹתוֹ בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגַתוֹ. וְכֵן אִם הוֹרוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁדַּם הַלֵּב מֻתָּר וְלֹא הָיָה רֹאשׁ יְשִׁיבָה עִמָּהֶן אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת מְמֻנֶּה בְּסַנְהֶדְרִין כְּגוֹן שֶׁהָיָה גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ זָקֵן אוֹ שֶׁלֹּא רָאָה בָּנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְעָשׂוּ הָעָם עַל פִּיהֶם וְאָכְלוּ דַּם הַלֵּב הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁאָכַל מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-יג) 'וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ' וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁעַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו-כד) 'וְאִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה' עַד שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם כְּעֵינַיִם. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (במדבר לה-כד) 'וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה' מָה הָעֵדָה הָאֲמוּרָה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁגָגָה זוֹ עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן רְאוּיִין לְהוֹרָאָה. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶם טוֹעִים אַתֶּם וְרַבּוּ עָלָיו הַמַּתִּירִים וְהִתִּירוּ. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל מִי שֶׁעָשָׂה עַל פִּיהֶם חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת קְבוּעָה עַל שִׁגְגָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ עַד שֶׁיִּשְׁגּוּ כָּל הַסַּנְהֶדְרִין. יָדַע אֶחָד מִן הַסַּנְהֶדְרִין אוֹ מִעוּטָן שֶׁטָּעוּ הַמַּתִּירִין וְשָׁתְקוּ הוֹאִיל וְהוֹרוּ וְלֹא הָיָה שָׁם חוֹלֵק וּפָשְׁטָה הַהוֹרָאָה בְּרֹב הַקָּהָל הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין בְּקָרְבָּן וְכָל שֶׁעָשָׂה עַל פִּיהֶם פָּטוּר. וְאֵלּוּ שֶׁשָּׁתְקוּ אִם עָשׂוּ עַל פִּי אֵלּוּ שֶׁהוֹרוּ הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָּלוּ בְּבֵית דִּין. וְכֵן אִם נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּדָּבָר וְאָמְרוּ דָּבָר זֶה מֻתָּר הוּא וְלֹא הוֹרוּ לָעָם וְלֹא אָמְרוּ לָהֶם מֻתָּרִין אַתֶּם לַעֲשׂוֹת וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ מֵהֶן בְּעֵת שֶׁגָּמְרוּ מֻתָּר וְהָלַךְ וְעָשָׂה כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע הֲרֵי כָּל הָעוֹשֶׂה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה וּבֵית דִּין פְּטוּרִין שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹרוּ לָהֶם בְּפֵרוּשׁ לַעֲשׂוֹת. וְכֵן אִם הוֹרוּ וְעָשׂוּ מִעוּט הַקָּהָל עַל פִּיהֶם וְנוֹדְעָה הַשְּׁגָגָה. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְאֵלּוּ הַמִּעוּט שֶׁעָשׂוּ חַיָּבִין וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵבִיא חַטָּאתוֹ:

כסף משנה כיצד אם חסר אחר מכל הדרכים וכו' הרי שהורו ב''ד של אחד מהשבטים להם וכו'. משנה בפ''ק דהוריות שם (דף ה') ופסק כחכמים דאמרי אין חייבין אלא על הוראת בית דין הגדול שבירושלים שנאמר ואם כל עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט. ומ''ש וכן אם הורו ב''ד הגדול שדם הלב מותר ולא היה ראש ישיבה עמהם וכן אם טעו וידע אחד מהם שטעו וכו'. הכל משנה שם (דף ד':): ידע אחד מן הסנהדרין וכו'. שם (דף צ':) מדיוקא דמתני'. ומה שכתב ואלו ששתקו אם עשו על פי אלו שהורו הרי אלו חייבים וכו'. משנה שם (דף ב') הורו בית דין וידע אחד מהם [שטעו] או תלמיד שראוי להוראה והלך ועשה על פיהם וכו' הרי זה חייב מפני שלא תלה בבית דין: וכן אם נשאו ונתנו בדבר וכו'. מימרא בריש הוריות ופסק כלישנא בתרא ואליבא דשמואל ואביי ור' אבא ורבינא הכריחו כן ממשניות: וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם וכו'. בריש הוריות (דף ב':) זו דברי ר''י אבל חכ''א יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב:

ב וְהַסַּנְהֶדְרִין עַצְמָן שֶׁעָשׂוּ בְּהוֹרָאָתָן אֵינָן מִצְטָרְפִין לְרֹב הַקָּהָל. עַד שֶׁיִּהְיוּ הָרֹב שֶׁעָשׂוּ חוּץ מִן הַסַּנְהֶדְרִין. עָשׂוּ רֹב אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ הָעוֹשִׂים שֵׁבֶט אֶחָד. וְכֵן אִם עָשׂוּ רֹב הַשְּׁבָטִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִעוּט הַקָּהָל. בֵּית דִּין חַיָּבִים וְהָעוֹשִׂין פְּטוּרִין. כֵּיצַד. הָיוּ יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶחָד. וְהָיוּ הָעוֹשִׂין בְּהוֹרָאַת בֵּית דִּין שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶחָד וַהֲרֵי כֻּלָּן בְּנֵי יְהוּדָה בִּלְבַד. אוֹ שֶׁהָיוּ הָעוֹשִׂים בְּנֵי שִׁבְעָה שְׁבָטִים כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מֵאָה אֶלֶף. הֲרֵי בֵּית דִּין חַיָּבִין וְכָל הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם פְּטוּרִין. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל יוֹשְׁבֵי חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין קָרוּי קָהָל אֶלָּא בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם אֵינָן חֲשׁוּבִין כִּשְׁנֵי שְׁבָטִים לָעִנְיָן הַזֶּה אֶלָּא שְׁנֵיהֶם שֵׁבֶט אֶחָד:

כסף משנה והסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן וכו'. שם (דף ג') אהא דתניא הורו ועשו ר''מ פוטר וחכמים מחייבין מוקים רב פפא דבב''ד משלים לרוב צבור קא מיפלגי ומפרש רבינו ר''מ פוטר לציבור מפני שב''ד מביאים עליהן כיון שרוב הצבור עשו וחכמים מחייבין לצבור שאין ב''ד מביאין עליהם כיון דבלאו ב''ד אינם רוב והלכה כחכמים ואע''ג דר''פ בדרך דחייה אמרה משמע לרבינו דאי לאו דס''ל דקושטא דדינא הכי הוא לא הוה מוקים ליה בהכי: עשו רוב אנשי א''י ע''פ וכו' וכן אם עשו רוב השבטים וכו'. כבר נתבאר בפי''ב דהיינו כר''ש בן אלעזר. ומ''ש ואין משגיחין על יושבי ח''ל וכו'. מימרא בריש הוריות (דף ג'): ושבט מנשה ואפרים אינם חשובים כשני שבטים וכו'. הכי משמע ספ''ק דהוריות (דף ו':) וכדפירש''י:

ג הָיוּ הָעוֹשִׂים מְרֻבִּין בִּשְׁעַת הַחֵטְא וּמוּעָטִין בִּשְׁעַת יְדִיעָה. אוֹ מוּעָטִין בִּשְׁעַת הַחֵטְא וּמְרֻבִּין בִּשְׁעַת יְדִיעָה. הַכּל הוֹלֵךְ אַחַר שְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה:

כסף משנה היו העושים מרובים וכו'. שם (דף ג') וכרבנן דפליגי ארבי שמעון:

ד * הוֹרוּ בֵּית דִּין בְּחֵלֶב מִן הַחֲלָבִים שֶׁהוּא מֻתָּר וְאָכַל מִעוּט הַקָּהָל עַל פִּיהֶם וְנוֹדַע לָהֶם שֶׁחָטְאוּ וְחָזְרוּ בָּהֶן. וְאַחַר כָּךְ הוֹרוּ שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית מֻתֶּרֶת וְעָבַד אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה מִעוּט אַחֵר עַל פִּיהֶם. וּכְשֶׁיִּצְטָרְפוּ הָאוֹכְלִים לָעוֹבְדִים יִהְיוּ רֹב. הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה לָהֶן יְדִיעָה בֵּינְתַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹרֶה בֵּית דִּין אֶחָד. אֲבָל אִם מֵת בֵּית דִּין שֶׁהוֹרָה תְּחִלָּה וְעָמַד אַחֵר וְהוֹרוּ אֵין אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְאֵלּוּ:

ההראב"ד הורו בית דין בחלב מן החלבים עד הרי אלו מצטרפין. א''א בעיא ולא איפשיטא היא ולא בית דין מייתו ולא צבור מייתו:

כסף משנה הורו בית דין בחלב מן החלבים שהוא מותר וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא וכיון דספיקא הוא ה''ל לפסוק דבין בית דין בין הם פטורים מן הקרבן ולפיכך יש לתמוה על פסק רבינו וכבר השיגו הראב''ד. וע''כ לומר שנוסחא אחרת היתה לרבינו או שנדחוק לומר שיתנו ויאמרו אם אנו פטורים הרי זה נדבה וצריך: במה דברים אמורים כשהיה המורה בית דין אחד וכו'. שם בעיא דלא איפשיטא:

ה אֲפִלּוּ הוֹרוּ שְׁנֵי בָּתֵּי הַדִּינִים בְּדָבָר אֶחָד כְּגוֹן חֵלֶב וְחֵלֶב. אוֹ דָּם וְדָם. וְכֵן אִם לֹא הָיוּ הָעוֹשִׂים שׁוֹגְגִין עַל פִּי הַהוֹרָאָה. הֲרֵי בֵּית דִּין פְּטוּרִין וְכָל הָעוֹשִׂים חַיָּבִין. כֵּיצַד. הוֹרוּ בֵּית דִּין לֶאֱכל חֵלֶב הַקֵּבָה כֻּלּוֹ. וְיָדַע אֶחָד מִן הַקָּהָל שֶׁטָּעוּ וְשֶׁחֵלֶב הַקֵּבָה אָסוּר וְאָכְלוּ מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן. שֶׁהָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתָּן שֶׁמִּצְוָה לִשְׁמֹעַ מִבֵּית דִּין אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹעִים. הֲרֵי זֶה הָאוֹכֵל חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה עַל אֲכִילָתוֹ. וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה זֶה שֶׁיָּדַע שֶׁטָּעוּ חָכָם אוֹ תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה. אֲבָל אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁאֵין יְדִיעָתוֹ בְּאִסּוּרִין יְדִיעָה וַדָּאִית וּמִצְטָרֵף לִכְלַל הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם. וְכֵן אִם לֹא יָדַע שֶׁטָּעוּ וְנִתְכַּוִּן לֶאֱכל שֻׁמָּן וְחֵלֶב וְאָכַל חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁהִתִּירוּהוּ וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁהוּא חֵלֶב קֵבָה. הֲרֵי זֶה חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁאֲכִילָתוֹ מִפְּנֵי שִׁגְגָתוֹ לֹא מִפְּנֵי הַהוֹרָאָה. וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף לְמִנְיַן הַשּׁוֹגְגִים עַל פִּיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו-כו) 'לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה'. עַד שֶׁתִּהְיֶה שְׁגָגָה אַחַת לַכּל. וְכֵן אִם תָּלָה בְּעַצְמוֹ וְאָכַל חֵלֶב הַקֵּבָה שֶׁהוֹרוּ לְהַתִּירוֹ לֹא מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻתָּר בְּדַעְתּוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת קְבוּעָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין פָּטוּר וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שָׁם כָּל הַדְּרָכִים שֶׁמָּנִינוּ. וְכָל הַחַיָּב בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְרֹב הַשּׁוֹגְגִים:

כסף משנה וכן אם לא היו העושים שוגגים על פי ההוראה וכו' בד''א כשהיה זה שידע שטעו וכו' ונתכוין לאכול שומן וכו'. בריש הוריות איכא לישני בהאי מלתא ובתר הכי אמרינן בפלוגתא וכו' רב אמר פטור ור' יוחנן אמר חייב ופסק כרבי יוחנן. ומ''ש דאינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם פשוט הוא דאמרינן בגמרא דאפילו רב מודה בהא: וכן אם תלה בעצמו ואכל חלב הקיבה וכו'. שם (דף ב':) אמרינן זה הכלל התולה בעצמו חייב לאיתויי מאי לאיתויי מבעט בהוראה. ונ''ל שרבינו מפרש דהיינו שאומר שלא היה הוא צריך להוראתן בזה שכבר היה הוא יודע שמותר: זה הכלל התולה בבית דין פטור וכו'. משנה בריש הוריות. ומה שכתב וכל החייב בפני עצמו אינו מצטרף עם השוגגים לעשות רוב. זה דבר פשוט:

ו הוֹרוּ בֵּית דִּין לְהַתִּיר דָּבָר הָאָסוּר בְּזָדוֹן וְעָשׂוּ הַקָּהָל עַל פִּיהֶם בִּשְׁגָגָה בֵּית דִּין פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְזִידִין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִן הָעוֹשִׂים עַל פִּיהֶם חַיָּב קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג. הוֹרוּ בֵּית דִּין בִּשְׁגָגָה וְיָדְעוּ הַקָּהָל שֶׁטָּעוּ וְשֶׁאֵין רָאוּי לְקַבֵּל מֵהֶן וְאַף עַל פִּי כֵּן עָשׂוּ הַקָּהָל עַל פִּיהֶם. אֵלּוּ וְאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן. בֵּית דִּין פְּטוּרִין שֶׁהֲרֵי לֹא עָשׂוּ הַקָּהָל מִפְּנֵי הוֹרָאָתָן שֶׁהִטְעָתָם. וְכָל הָעוֹשִׂים פְּטוּרִין מִן הַקָּרְבָּן מִפְּנֵי שֶׁמְּזִידִין הֵם שֶׁהֲרֵי יָדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְשֶׁאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת:

כסף משנה הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון וכו' עד סוף הפרק. משנה בפרק קמא דהוריות (דף ד':):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן