הלכות שגגות - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות שגגות - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁחָטָא חֵטְא שֶׁחַיָּבִין עָלָיו חַטָּאת קְבוּעָה וְלֹא הִתְרוּ בּוֹ אֶלָּא אָמְרוּ רְאִינוּךָ שֶׁעָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁאָכַלְתָּ חֵלֶב וְהוּא אוֹמֵר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי דָּבָר זֶה. אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת הוֹאִיל וְאִם יֹאמַר מֵזִיד הָיִיתִי יִפָּטֵר מִן הַקָּרְבָּן כְּשֶׁאָמַר לָהֶן לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי נַעֲשָׂה כְּאוֹמֵר לֹא אָכַלְתִּי בִּשְׁגָגָה אֶלָּא בְּזָדוֹן שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן וְלֹא הִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים:

כסף משנה מי שהעידו עליו עדים שחטא וכו'. משנה פ''ג דכריתות (דף י"א:) פלוגתא ופסק כחכמים:

ב שָׁתַק וְלֹא הִפְלִיג אֶת הָעֵדִים ( אֶלָּא) אֲפִלּוּ אָמְרָה לוֹ אִשָּׁה אָכַלְתָּ חֵלֶב אוֹ עָשִׂיתָ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְשָׁתַק חַיָּב לְהָבִיא חַטָּאת. אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד חֵלֶב הוּא זֶה וְשָׁתַק. וְחָזַר וַאֲכָלוֹ בִּשְׁגָגָה מֵבִיא חַטָּאת. וְאִם הִתְרוּ בּוֹ לוֹקֶה עָלָיו. אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הָעֵדוּת בְּעֵד אֶחָד:

כסף משנה ומ''ש שתק ולא הכחיש את העדים וכו'. שם בגמרא בר''פ. ומ''ש אפילו אמרה לו אשה וכו'. כן משמע שם. אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק כו':

ג כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁהַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל הַחֵלֶב שֶׁאָכַל לֹא יְבִיאֶנָּה עַל הַשַּׁבָּת שֶׁחִלֵּל אוֹ עַל הַדָּם שֶׁאָכַל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-כח) 'וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים' וְגוֹ' (ויקרא ד-כח) 'עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא' עַד שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ לֹא שֶׁיַּקְרִיבֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא. וְאִם הִקְרִיב פְּסָלָהּ. יֶתֶר עַל זֶה אָמְרוּ הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם וְאִם הֵבִיא כִּפֵּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הִפְרִישָׁהּ אָבִיו וּמֵת וְהָיָה הַבֵּן מְחֻיָּב בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁלֹּא יְבִיאֶנָּה הַבֵּן עַל חֶטְאוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

כסף משנה כבר ביארנו בהלכות פסולי המוקדשין. פרק ט''ו. ומה שכתב יתר על זה אמרו הפריש חטאתו על חלב שאכל אמש וכו'. משנה בפרק ב' דכריתות [דף כ''ז]. ומה שכתב ואין צריך לומר שאם הפרישה אביו ומת וכו'. שם במשנה: כתב הר''י קורקוס ז''ל שם נתבאר דאפילו של מין חטאת שהופרשה כדברי רבינו דהיינו כגון מחלב על חלב ומדם לדם ובודאי דעל חטא אחר אפילו הוא גופיה לא יביאנה וזה פשוט. ומכאן תבין כי מה שאמרו לא יביאנו בנו אחריו אפילו על חטא שחייב בנו וכדברי רבינו שכתב והיה הבן מחוייב באותו החטא והדבר מעצמו מוכרח דאילו על אביו חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא גם לאחר מיתה אין כפרה וזה פשוט. גם באותה ברייתא למדו דהוא עצמו אפילו מקלה לקלה ומחמורה לחמורה לא כיפר וכבר הוזכר ונתבאר בהלכות מעילה פרק רביעי גם בהלכות פסולי המוקדשין פרק ט''ו. ונראה שמכאן למד רבינו דדוקא בששינה מחלב לדם הוא דלא כיפר אי נמי מחלב האב לחלב בנו אבל מחלב של אמש לחלב היום של עצמו כיפר ושפיר קרינן ביה קרבנו על חטאתו כיון שהוא על אותו מין ושנאמר שאמרו במשנה לא קאי אדסמיך ליה דהיינו אפילו על חלב שאכל אמש וכו' אלא אעיקרא דדינא דלא יביא מחטא על חטא לכך שינה רבינו וכתב לא יביא וכו' שנאמר וכו' ואחר כך כתב יותר על זה אמרו דהיינו שהחמירו חכמים שלא לעשות לכתחלה וזהו לשון אמרו ולכך כתב שאם עשה כיפר, וכן בתוספתא דכריתות פרק אמרו הפריש חטאת לחלב והביאה על דם על דם והביאה על חלב הרי זה מעל ולא כיפר על כרחך מוכח דמחלב לחלב כיפר והיינו דאיצטריך קרא למעוטי מאב לבן משום דבאב גופיה כיפר כיון שהוא על מין אותו חטא דאי באב גופיה לא כיפר קרא בבן למה לי וזה מוכרח עכ''ל:

ד הַמֵּבִיא חַטָּאת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בִּדְמֵי חֶצְיָהּ לְחֵטְא זֶה וּבִדְמֵי חֶצְיָהּ לַחֵטְא הַשֵּׁנִי. וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ חַטָּאת אַחַת עַל שְׁנֵי חֲטָאֵיהֶם תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ וְיָבִיא זֶה חַטָּאתוֹ בִּדְמֵי חֶצְיָהּ:

ה הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל חֵטְא אֶחָד יַקְרִיב אֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה וְהַשְּׁנִיָּה תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בָּהּ מוּם וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה:

ו הֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת עַל שְׁנֵי חֲטָאִים זוֹ תִּשָּׁחֵט לְשֵׁם חֵטְא הָאֶחָד וְהַשְּׁנִיָּה לְשֵׁם הַחֵטְא הַשֵּׁנִי:

כסף משנה (ד-ו) המביא חטאת על שני חטאים וכו' וכן שנים שהביאו חטאת אחת על שני חטאיהם וכו' עד לשם החטא השני. הכל תוספתא פ''ב דכריתות. כתב הר''י קורקוס ז''ל דין שתי חטאות על שני חטאים פירוש שהפריש סתם שני אלו על שני חטאים ויכול לפרש אח''כ כאשר ירצה ושפיר קרינן ביה קרבנו על חטאתו כי אין כאן משנה מחטא לחטא. וקשה לי על זה דבשלמא אם שתי החטאות מין אחד שפיר דהוי מדרבנן כמו שנתבאר ומדרבנן יש ברירה אלא אם אחד חלב ואחד דם שהוא מדאורייתא כיון שבתחלת הפרשתם לא פירש וקי''ל דבדאורייתא אין ברירה איך יוכל לפרש אח''כ. ואפשר שכוונת רבינו שיקריב אחד לחטא אחד סתם ואחד לחטא אחר ולא שיפריש כל אחד לשם חטא פלוני. וכ''נ קצת שכתב רבינו זו תשחט לשם חטא האחד והשנייה לשם החטא השני ולשון התוספתא כן הוא זו תשחט לשם מה שהיא וזו תשחט לשם מה שהיא עכ''ל:

ז כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהַמּוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ קָרְבָּן כְּלָל. וְהַמּוּמָר לַעֲבֵרָה מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ חַטָּאת עַל אוֹתוֹ הַחֵטְא. כֵּיצַד. מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב שֶׁאָכַל חֵלֶב בִּשְׁגָגָה וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אֲפִלּוּ הָיָה מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב לְתֵאָבוֹן וְנִתְחַלֵּף לוֹ חֵלֶב בְּשֻׁמָּן וַאֲכָלוֹ וְהֵבִיא קָרְבָּן אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ. שֶׁמִּשֶּׁאָכַל בְּזָדוֹן בֵּין לְהַכְעִיס בֵּין לְתֵאָבוֹן הֲרֵי הוּא מוּמָר. הָיָה מוּמָר לֶאֱכל חֵלֶב וְשָׁגַג וְאָכַל דָּם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות. פ''ג ושם נתבאר:

ח מִי שֶׁשָּׁגַג וְהִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה מוּמָר וְחָזַר בִּתְשׁוּבָה אוֹ נִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה. אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְחָה הַקָּרְבָּן בֵּינְתַיִם הֲרֵי זֶה חָזַר וְנִרְאָה שֶׁאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין לְפִיכָךְ יַקְרִיבֶנָּה עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם נוֹלַד בּוֹ מוּם עוֹבֵר וְנִתְרַפֵּא יַחְזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ כָּךְ אִם נִדְּחוּ הַבְּעָלִים וְחָזְרוּ וְנִרְאוּ יִקָּרֵב:

כסף משנה מי ששגג והפריש חטאתו וכו'. בפרק קמא דכריתות (דף ז') ופרק קמא דזבחים (דף י"ב) אמר רבי יוחנן דאינו חוזר ונראה ואיתיה בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ז) , ומשמע לרבינו דרבי יוחנן לטעמיה דאמר בעלי חיים נדחין אבל לרב דאמר אין ב''ח נדחין חוזר ונראה וכבר נתבאר בפרק שלישי מהלכות פסולי המוקדשין ובפרק ט''ו ממעשה הקרבנות שרבינו פוסק הלכה כרב:

ט חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִים שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין פְּטוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-ל) 'מִכּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ'. כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה שֶׁכָּל חֵטְא שֶׁאֵין מַכִּיר בּוֹ אֶלָּא ה' נִתְכַּפֵּר לוֹ. לְפִיכָךְ מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה פָּטוּר מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאֵין מְבִיאִין עַל לֹא הוֹדַע שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים אָשָׁם תָּלוּי אֶלָּא אִם לֹא כִּפֵּר לוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

כסף משנה חייבי חטאות ואשמות ודאים וכו' עד שכל היום מכפר. משנה פרק בתרא דכריתות (דף כ"ה):

י אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא הַחַטָּאת וְלֹא הָאָשָׁם מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים הַמַּאֲמִינִים בְּכַפָּרָתָן. אֲבָל הַמְבַעֵט בָּהֶן אֵינָן מְכַפְּרִין בּוֹ. כֵּיצַד. הָיָה מְבַעֵט וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ אוֹ אֲשָׁמוֹ וְהוּא אוֹמֵר אוֹ מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין אֵלּוּ מְכַפְּרִין. אַף עַל פִּי שֶׁקָּרְבוּ כְּמִצְוָתָן לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה מִבְּעִיטָתוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְכֵן הַמְבַעֵט בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עָלָיו. לְפִיכָךְ אִם נִתְחַיֵּב בְּאָשָׁם תָּלוּי וְעָבַר עָלָיו יוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא מְבַעֵט בּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ וּכְשֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּב לְהָבִיא כָּל אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהָיָה חַיָּב בּוֹ:

כסף משנה אין יוה''כ ולא החטאת וכו'. בפ''ק דכריתות (דף ז') פלוגתא דר''י ור''ל ופסק כר''י ואביי ורבא נמי סברי כר''י:

יא כָּל אֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבִין אֶת הַכַּפָּרָה חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר. סְפֵק נָזִיר וּסְפֵק מְחֻסְּרֵי כְּפָרָה וּסְפֵק סוֹטָה כֻּלָּם מְבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים:

כסף משנה כל אשמות שבתורה וכו'. בריש פרק ארבעה מחוסרי כפרה (דף ח':) ותניא בפ''ג דנזיר (דף י"ח:) הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה: ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כו'. פ''ב דכריתות (דף צ"ו):

יב מִי שֶׁהוּא מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִבֵּית דִּין לֵהָרֵג אִם הָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג. וְאִם עֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו:

כסף משנה מי שהוא מחוייב חטאת או אשם וכו'. בסוף פ''ק דערכין (דף ז':):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן